שרידים מתורתו של הרב גרשון גאיטיין הי”ד, מגיד מישרים בפרשבורג
“אל תרגזו בדרך”, אל תפסיעו פסיעה גסה והכניסו חמה לעיר (דמש”א) מליצה מוסרי האיש אשר יחפוץ לעזור דלים ולתמוך עניים, עליו לצמצם בהוצאות ביתו, ולחנך את אנשי ביתו להסתפק בהכרחי, ולא ידרשו אחר מנעימי חלד ותענוגות בני אדם, כי אך אז לאל ידו לחונן דלים ולהשביע רעבים. כן פירש מדר”ש ‘יהי ביתך פתוח לרווחה’, זאת אומרת אם תחפוץ שביתך יהיה פתוח לרווחה ודופקי דלתי חסדך לא ישובו ריקם, אז אעצך ‘ויהי עניים בני ביתך’, תרגיל את בני ביתך שלא ילכו בפסיעות גדולות, רק יתנהגו כעניים. והמלצתי במקרא קודש ‘מאשר שמנה לחמו’, לו לעצמו אף לחם יבש שמנה ויסתפק בו, אבל לאחרים “והוא יתן מעדני מלך”. ואמר הכתוב “אם כסף תלוה את עמי את העני עמך”, אם תתנהג עצמך כעני אשר די לו לחם צר ומים לחץ, אז יהיה ביכלתך להלוות כסף ולגמול חסד לקשי יום. ושמעתי מדרשן אחד צחות מוסרי בביאור הקרא “ומלכי צדק מלך שלם הוציא להם ויין והוא כהן לאל עליון”, הכוונה שמלכי צדק הוציא לאורחים לחם ויין, אבל “והוא” לעצמו הסתפק במועט ככהן לאלקיו. וזאת אשר דבר יוסף לאחיו אל תפסיעו פסיעות גסות לילך בגדולות, ואז יהיה בידכם להכניס ‘חמה’ ושמש צדקה ומרפא בכנפיה לעיר, להיות מושיע לאביונים. והבן.
הרב גרשון גאיטיין נר”ו מ”מ ד’חברת עדת ישורון’ פרעסבורג (עם הוספות המאסף)
(המגיד, מגד ירחים, שנה יא גיליון ו, עמו’ כה)
קונטרס ‘כסף צרוף’ סדר ויצא
א. תפלות אבות תקנו!
הרבה שסרו מדרך ה’ לצערינו באים ביום יאהרצייט לבית הכנסת , ואם לא אבותיהם, כבר היה נשכח אצלם כל ענין התפלה – רי”ד מבריסק.
ב. סולם בגימטריה ממון!
הממון משפיל אף מרומם. אם השימוש בו לרעה, הרי הוא מוצב ארצה, אבל אם השימוש בו לטובה, ראשו מגיע השמימה – בעל הטורים.
ג. והיה זרעך כעפר הארץ!
הארץ מטיבה הרבה ובכל זאת דשים עליה (עפר עם מים הוא טיט) – רבי צבי קאלישער (מעשה).
ד. אכן יש ה’ במקום הזה ואנכי לא ידעתי!
ה’ יש רק אז במקום שהאדם נמצא, אם האדם עניו ומחשיב את עצמו לכלום, ואינו עושה שום בעל דבר מעצמו – פנים יפות.
ה. וזה שער השמים!
כל הדר בארץ ישראל, מכיוון שהארץ סובלו הוא בחזקת צדיק, כי אם לא היה צדיק היה הארץ מקיאו. וזה סוד ‘זה השער לה’ צדיקים יבואו בו’, ארץ ישראל הוא שער השמים, וראשי תיבות ‘צדיקים יבואו בו’, הוא ‘צבי’, ארץ צבי – טוב הארץ.
ו. ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש… והיה ה’ לי לאלקים!
כל זמן שאין לאדם רק ההכרח, הוא מתדבק באלקים חיים, ומכיוון שיש לו מותרות כבר סכנה קרובה להיות מן ‘וישמן ישורון ויבעט’ – כלי יקר.
ז. הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה!
1. אותיות ה’ נ’ אין להם זיווג כידוע, כל זמן שישראל נפרד איש מעל אחיו ואין להם התחברות זה עם זה, ‘עוד היום גדול לא עת האסף המקנה’ – רבי נפתלי ראפשיצער.
2. אם עוד לא בא הגאולה, על כל פנים ‘השקו הצאן ולכו ורעו’, כדי שיהיה כוח בנו לשמור ולעשות עד יבא לציון גואל, כך התחנן רבי מאיר מפרעמישלאן.
ח. הכי אחי אתה…!
בתחילה ‘אך עצמי ובשרי אתה’, ואחר חודש ימים, ‘הכי אחי אתה’, ולבסוף, ‘ויעבוד יעקב ברחל’, כדאמרי אינשי אורח, טורח, ואחר כך סורח – מלאכת מחשבת.
ט. טוב תתי אותה לך…!
איש צדיק הופך את אשתו לצדקת, וכן אשה צדקת הופכת את בעלה לצדיק, לכן אמר לבן בראותו את בתו שהיא צדקת, שטוב יותר שתנשא ליעקב שגם הוא צדיק, ויהיה רק בית אחד של צדיקים, משייתן אותה לאיש אחר וגם יעקב יישא אחרת, ויהיה עולם של כולם צדיקים שנואי לב לבן – רבי בונם.
י. ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה…!
אדרבה, אבל יעקב כל כך החשיב את רחל, שמה שבקש לבן שבע שנים בעדה, היה לפי רום גודל ערכה, עוד מעט בעיניו, כימים אחדים – רבי שלמה קלוגר ז”ל.
יא. והיה העטופים ללבן והקשורים ליעקב!
העטופים אלו הצבועים, והיה במחשך מעשיהם, והם הרמאים אשר ללבן. אבל הקשורים המתקשרים בתמימות להקב”ה, רק אלו ראויים והגונים להקרא על שם יעקב – רבי משה קוברינער.
יב. לקח יעקב את כל אשר לאבינו!
מעולם לא רימה אדם את לבן, והיה יחיד בדורו ברמאותו, וזה היה הודו והדרו. ועתה בא יעקב, שהיה אחיו ברמאות, ולקח עוז גאוותו זה. וזה שהתאוננו בני לבן – כלי יקר.
יג. וישב לבן למקומו… ויעקב הלך לדרכו!
כל זמן שהיה יעקב אצל לבן, הוצרך בעל כרחו להתנהג עמו ברמאות. אבל מכיון שנתפטר ממנו, הלך יעקב בדרכו, דרך התום והיושר – רבי משה ליב סאסובר.
יד. ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה!
ושלמה המלך עליו השלום אומר “שקר החן והבל היופי אשה יראת ה’ היא תתהלל”, אלא שכך פשוטו של מקרא, בוודאי שקר החן וכן הבל היופי כשהם לעצמם, אבל כשהיופי והחן נמצאים באשה יראת ה’, אז נאה לשבח את האשה ביופיה וחנה – דרך אבות.
רעיון אחד באותו ענין מחלק שני של ‘כסף צרוף’:
אשה עיניה צרה באורחים.
כן למדו חז”ל ממעשה שהיה, שאברהם אבינו אמר ליתן קמח לאורחים, ושרה אמרה ליתן סולת. והקשו המפרשים, הא איפכא משמע, שאשה עיניה יונים וטובים לאורחים לתת להם מאכל טוב ומשובח. וגם קשה, וכי כך דרכם של חז”ל לדבר בגנות הנשים?! ונראה לומר במעשה הידוע מאבא חלקיה במסכת תענית, שבעמדו בתפלה ותחנונים הוא ואשתו, הקדימו העננים לבוא מאותו צד שעמדה היא, והסביר שמפני שהיא נותנת מאכלים מתוקנים ונגמרים לאכילה, ובכן רב כוחה בגמילות חסד יותר ממנו, שהוא נותן רק מעות כסף ולא שווה כסף. ועוד נקדים מה שאמרנו בתירוץ מה שהקב”ה מנע את הנשים מלימוד התורה, ואם מנע הטוב מהם, צריך שנבין מדוע, וגם באיזה טובה אחרת מילא את חסרונן. ונראה שמנע מהן את טוב תורתו, כדי שתיתן עיניה ולבה לטובת בעלה ובני ביתה, ובכל כוחה ואונה תעבוד בטובתם ובתיקונם, ובכלל זה גם האורחים ועניים מרודים שתביא ביתה, שגם הם צריכים שיהיו בני ביתה, כמו שאמרו ז”ל במשנה ‘ויהיו עניים בני ביתך’. ואם העולם עומד על שלשה עמודים, תורה עבודה וגמילות חסדים, והאשה חלקה יותר גדול בגמילות חסדים מחלק האיש, נמצא שמה שנגרעה מאחוזת נחלתן בתורה הקדושה, נתווספה להן בעסק הגמילות חסדים. ואם נצרף כל זה, נמצא שבכוון עשה הקב”ה את עיני השגת האשה צרה וחלושה בהבנת תורה הקדושה, כדי שתקדיש כל זמנה ומבחר כוחותיה לטובת האורחים. וזה אמרם ז”ל ‘אשה עיניה צרה’ בהבנת תורה הקדושה, ולמה, ‘באורחים’, בשביל האורחים, שתעבוד יותר בתקנתם. ולפי זה האיש זוכה לחלק עולם הבא בשביל תורה שלומד, והאשה בשביל הגמילות חסדים שהיא עושה. וחשבה אותה צדקת שרה אמנו, אם בעלה מקמץ בגמילות חסדים ורוצה ליתן רק קמח, כך יפה לו, כי הוא רב כחו בתורה הקדושה, ויזכה על ידה לחלקו בעולם הבא. אבל היא, שרק אחת לה לזכות על ידו לעולם הבא, היא עסק הגמילות חסד, צריך שתעשה זאת באופן היותר טוב והמשובח, לכך במקום קמח נתנה סולת נקייה ומשובחת.
הרב גרשון גאיטיין (גויטיין) הי”ד – נולד בסביבות שנת תרס”ד (1904) לאימו הרבנית פרל (בת הרב הגאון רבי גרשון ליטש סג”ל רוזנבוים, אב”ד טאליה, מחבר הספר “משיב דברים”) ולאביו הרב יוסף שלמה הי”ד אב”ד העדיעס, בנו של הצדיק רבי אליהו מנחם אב”ד העדיעס, בנו של הרב הגאון רבי ברוך בנדיט גאיטיין מחבר הספר “כסף נבחר“.
הרב גרשון היה תלמידו של רבי עקיבא סופר בישיבת פרשבורג והיה מעורכי כתב העת של הישיבה, “המעיין”. הוא כיהן כמגיד מישרים בעיר פרשבורג והכין לדפוס כעשרת אלפים מאמרים, אך כמעט כולם אבדו בשואה, מלבד שרידים שהודפסו בספר “זכרון אבות, רבי ברוך גאיטיין ותולדותיו”, עמו’ קצו-קצח.
הרב גרשון ייסד את חברת “אהבת עולם”, לימד משניות וקיים משמרות לאמירת תהלים. הוא עסק בצורכי ציבור ופעל להצלת הפליטים בתקופת מלחמת העולם השנייה, בתחילת המלחמה עוד יכל להסתובב בחופשיות בעיר, בהיותו נתין זר בעל אזרחות הונגרית, והוא ניצל זאת לצורך דאגה לסייע לתלמידי ישיבת פרשבורג שהמשיכו ללמוד במסירות נפש במקום מסתור בבית המדרש הישן של רבי משולם איגרא והחתם סופר. הרב גרשון נהרג עקה”ש באושוויץ בשנת תש”ד, יחד עם רעייתו מרת רחל, ורבים מקרובי משפחתו. הי”ד.
מספר הצפיות במאמר: 15
