להבות אש קודש, לקט מתורתם של קדושי ושרידי השואה – פרשת וישלח
יעקב לא הצטרך ללמוד מלבן דבקות בעבודת ה'[1]
כֹּ֤ה אָמַר֙ עַבְדְּךָ֣ יַעֲקֹ֔ב עִם־לָבָ֣ן גַּ֔רְתִּי וָאֵחַ֖ר עַד־עָֽתָּה (בראשית ל"ב ה')
להבנת כותרת תמוהה זו, אקדים יסוד אותו נרחיב בהמשך הדברים: ישנן שתי דרכים בהן יכול האדם לעלות מעלה מעלה בעבודת ה' יתברך, האחת דבקותו והתקשרותו בחברים טובים וצדיקים שאיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק ונתחזק בעשיית נחת לבוראנו ברוך הוא. זו אחת מאשיות הבנין בעולם החסידי בהתועדיות החסידים והיותם בחבורה קדישא אחת, כלהבה העולה מעלה מעלה. אך ישנה גם דרך אחרת והיא הראיה במעשיהם של הרחוקים מעבודת ה' מחד גיסא, אך עוסקם בלהיטות בהבליהם מאידך גיסא, כמה מחשבה, מרץ תשוקה ישקיעו ב'עורבא פרח', כך יתבונן ירא האלקים אם להבלים כאלו הם כה עוסקים בלהיטות, כמה אני צריך לשמוח ולהתאמץ ולדבוק בעבודת ה' יתברך להבדיל.
מכאן נשים פנינו לדבריו של הרב חיים אפרים באלאיטי זצ"ל הי"ד בספר שליקטו תורותיו אשל חיים וזלה"ק:
עם לבן גרתי, פירש רש"י: ותרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים.
[ומביא מידידו הגאון הצדיק הרב צבי הירש פרידלנדר זצ"ל הי"ד אב"ד ליסקא בספרו על תהלים שערי הישר] הנה יש ללמוד עבודת ה' מן דרך הרשעים, אם המה לתאוות גופניות יש להם חשק והתלהבות כל כך, איך יש להתלהב לעבודת ה' יתברך שהוא ענין נצחי…ובזה פירש הבעש"ט זצ"ל הכתוב (תהלים קי"ט צ"ח) מֵ֭אֹ֣יְבַי תְּחַכְּמֵ֣נִי מִצְוֹתֶ֑ךָ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם הִיא־לִֽי, כי מה שמפתה אותו האויב לתאווה זמנית ע"י זה בעצמו – תחכמני מצוותיך, ר"ל [רוצה לומר] איך לקיים מצות ה' יתברך כי לעולם היא לי, ענין עולמי נצחי, אלו דברי קדשו.
אך אין זה דרך המובחר לעבודת ה' יתברך, כי ע"י כך גם לרשעים יש חלק בעבודתו כי המה גרמו לו, אלא עבודה הנבחרת היא שתהיה בלי לימוד מן דרכי הרשעים, רק מתורה גופה יתלהב עצמו לעבודת ה' יתברך. כמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים קי"ט ל"ז) העבר עיני מראות שוא, ר"ל מלראות מעשיהם של רשעים, רק – בדרכיך חיינו, היינו ע"י דרך התורה גופא יתלהב לעבודתו יתברך, וזה היה ג"כ טענתה של מידת הדין שסברה שהיו צדיקים ע"י הלימוד מן הרשעים, והמה הגורמים לצדקתן, וא"כ טענתו היתה כי גם המה יהיו ניצולים כי התגלגל זכות על ידיהם. ועל זה השיב הקב"ה הללו צדיקים גמורים ר"ל מעצמם בלי לימוד מן דרכי הרשעים ואין להם חלק בעבודתן, וממילא הללו רשעים גמורים אין להם שום זכות.
ועתה פירוש הכתוב (תהלים א' א') אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר׀ לֹ֥א הָלַךְ֘ בַּעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים וכו' היינו ללמוד מן מעשה הרשעים, וזה שדרשו חז"ל לטרטיאות ולקרקסאות של עכו"ם. ר"ל לימוד ע"י כן לעבודת ה', כִּ֤י אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת ה' חֶ֫פְצ֥וֹ [וּֽבְתוֹרָת֥וֹ יֶהְגֶּ֗ה יוֹמָ֥ם וָלָֽיְלָה (תהלים שם ב')] ר"ל מתורה גופא יתלהב לה' יתברך, ולכן לֹא־יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים [עכ"ל הרב צבי מספרו שערי היושר.]
[כעת מבאר הרב חיים אפרים באלאיטי עפ"י היסוד הזה] ועפ"י זה יש לבאר גם במ"ק [מקרא קודש דהיינו הכתוב (משלי כ"ג י"ז)] אַל־יְקַנֵּ֣א לִ֭בְּךָ בַּֽחַטָּאִ֑ים כִּ֥י אִם־בְּיִרְאַת־ה' כָּל־הַיּֽוֹם, רוצה לומר ללמוד מדרכיהם הרעים האיך יש להתלהב למצוות ולמעשים טובים, כי אם ביראת ה' כל היום – רק מתורה גופא יתלהב עצמו לעבודה בלב תמים תמיד בכל עת…
וכן יש לבאר כוונת רש"י ז"ל תרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים – לא למדתי עשיית מצוות ה' ממעשיו הרעים כמו שהוא עשה החטאים והעוונות בהתלהבות, רק מתרי"ג מצוות גופא התלהבתי לעבודת ה' יתברך. עכ"ל הרב חיים אפרים באלאיטי זצ"ל הי"ד.
משמעות חדשה לאמירת 'ותוכל' ע"י המלאך
וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַעֲקֹב֙ יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־אֱלֹקים וְעִם־אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל (בראשית ל"ב כ"ט)
שואל הרב שלמה זלמן ערנרייך[2] זצ"ל הי"ד בספרו טיול בפרדס וזלה"ק:
תיבת ותוכל מיותר כיוון שאמר כי שרית, דהיינו לשון שר ושורר, וא"כ כבר אמר שיעקב הגביר [כלומר התגבר] עליו ושורר עליו.ונראה לענ"ד דאמת כל מעשה אבות סימן לבנים, כמו שהאריך הרמב"ן ז"ל בפרשת לך [לך] (בראשית י"ב ו') והוא הכל לתכלית בניו בדורות העתידים, וזה ענין המסורה 'בא אחיך במרמה ויקח ברכותיך' (שם כ"ז ל"ה) על עמך ברכתך סלה (תהלים ג' ט') כי יעקב לא היתה כוונתו ליקח הברכות עבור עצמו רק שיהא סימן לטובת בניו בדורות העתידים, דהיינו – על עמך ברכתך סלה. וכמו"כ מה שנלחם המלאך עם יעקב דהיינו הס"מ [כינוי למקטרג על ישראל] שרצה להחטיאו ולא יכול לו, הוא כדי שעם ישראל בניו בדורות העתידין יהיה ג"כ בכוחם להגביר על היצר הרע ולכבוש אותו, והוא לפי שיעקב אבינו כבשו בכח גדול וביד חזקה הוריש כח זה לבניו עד סוף כל הדורות שמי שירצה ללחום עם היצר הרע יכבוש אותו.
וזה כוונת הכתוב, דהמלאך באמת אמר לו רק – כי שרית עם אלקים ועם אנשים, ומאחר שיעקב כבש בכח גדול את הס"מ, אמרה התורה לנו – ותוכל, כלומר גם אתה תוכל לכבוש, רצונו לומר כל ישראל עד סוף כל הדורות. עכ"ל הרב ערנרייך זצ"ל הי"ד.
מאבק יעקב ושרו של עשו על אהבת ישראל
וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר (בראשית ל"ב כ"ה)
האדמו"ר מקאליב זצ"ל מנחם מנדל טאוב זצ"ל בספרו קול מנחם עה"ת (ח"ו מהדורה ג') כותב וזלה"ק:
ובחז"ל (חולין צ"א ע"א) העלו אבק ברגליהם עד כסא הכבוד. מבאר האדמו"ר – כל סיבת החושך והערפל בא מהאבק שעושה הסטרא אחרא להפריד ולהבדיל בין אחד לשני, שלא יתנו יד ויעזרו איש לרעהו, כי אם היו מתחברים יחד, אז אין שום כח בעולם שיכול להפרידם.
הפכים הקטנים היו של נס ולכן יעקב חזר לקחתם
עוד כתב בספר הנ"ל ביאור נוסף באותו פסוק וזלה"ק:
בדעת זקנים מבעלי התוספות כתבו וזלה"ק: פירש רש"י מלמד שנשאר על פכים קטנים. וסמך לדבר מדכתיב 'לבדו' – אל תקרי לבדו אלא לכדו.
בחומש תורה שלימה[3] [בראשית ויצא כ"ח י"ח אות קל"ו] לרב מנחם מנדל כשר זצ"ל הביא בשם פרקי דרבי אליעזר (פרק ל"ה) [וזלה"ק]: וישב יעקב ללקוט את האבנים ומצא את כולם אבן אחת, ושם אותה מצבה בתוך המקום וירד לו שמן מן השמים ויצק עליה שנאמר (בראשית כ"ח י"ח) [וַיַּשְׁכֵּ֨ם יַעֲקֹ֜ב בַּבֹּ֗קֶר וַיִּקַּ֤ח אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מְרַֽאֲשֹׁתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם אֹתָ֖הּ מַצֵּבָ֑ה] וַיִּצֹ֥ק שֶׁ֖מֶן עַל־רֹאשָֽׁהּ.
ולפי זה יובן בס"ד למה יעקב ע"ה סיכן עצמו לחזור לבדו על אותו כד, כי יתכן שאותו כד השמן שירד לו בדרך נס מן השמים, ולכן הלך במסירות נפש כדי להביאו חזרה כדי שישמש זכר לזרעו אחריו[4]. עכ"ל האדמו"ר מקאליב זצ"ל.
ישראל וישורון – לימוד התורה ושמחת התורה
וַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ אֱלֹקים שִׁמְךָ֣ יַעֲקֹ֑ב לֹֽא־יִקָּרֵא֩ שִׁמְךָ֨ ע֜וֹד יַעֲקֹ֗ב כִּ֤י אִם־יִשְׂרָאֵל֙ יִהְיֶ֣ה שְׁמֶ֔ךָ וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל (ל"ה י')
בספר ארץ צבי עה"ת לרב אריה צבי פרומר[5] זצ"ל הי"ד הגאון מקוזי'גלוב, מבאר משמעות שמותיו של יעקב נקרא ישראל וישורון, כדאיתא בישעיהו [(מ"ד ב') כֹּה־אָמַ֨ר ה' עֹשֶׂ֛ךָ וְיֹצֶרְךָ֥ מִבֶּ֖טֶן יַעְזְרֶ֑ךָּ אַל־תִּירָא֙ עַבְדִּ֣י יַעֲקֹ֔ב וִישֻׁר֖וּן בָּחַ֥רְתִּי בֽוֹ]. והנה בתנא דבי אליהו [רבה כ"א] ואומרים זאת כל יום: לעולם יהא אדם וכו' עדת יעקב בנך בכורך שמאהבתך שאהבת אותו ומשמחתך ששמחת בו קראת את שמו ישראל וישורון. נראה דשני שמות אלה ישראל וישורון, מקבילים לעומת שני דברים שקדמו, האחד מאהבתך שאהבת אותו, שני ומשמחתך ששמחת בו. כי יעקב עמוד התורה, ובתורה יש שני דברים: לימוד התורה הקדושה וחידושי תורה. תורה מביאה אהבה, כמבואר ברש"י (דברים ו' ה' מה'ספרי') ואהבת את ה' אלקיך, ומהו האהבה – והיו הדברים האלה… על לבבך…הרי דתורה מביאה לאהבה, וכן מפורש בש"ס (סוטה כ"א ע"א) דתורה היא אהבה, וכן כתב רש"י שם בד"ה לכבות את האהבה, זו תורה. וכמים הפנים לפנים מעוררת אהבה למעלה. ולעומת זה נקרא ישראל שמרמז כי שרית עם אלקים, היינו עם שרו של עשו, זה היצר הרע שרוצה למשוך האדם לתאוות העולם הזה, וע"י תורה זוכה אדם לאהבת ה' יתברך, ממילא זוכה לסלק מעליו כל אהבות עוה"ז כי 'כשזה קם, זה נופל'.
וע"י חידושי תורה זוכה לשם ישורון, כי בזה"ק (אמור ק"ד ע"ב) דיעקב הוא 'ריש לחדוותא'[6] ושמעתי משום דכתיב (תהלים צ"ז י"א) ולישרי לב שמחה. ויעקב נקרא ישורון, ע"כ הוא 'רישא לחדוותא'. גם שמעתי שהרבי מקוצק זצוקלה"ה הגיד בזו הלשון [בתרגום מאידיש] בשמים אין שעשוע גדול יותר מאשר ממחדשי חידושי תורה, ע"כ [עפ"י] לשונו הטהור.
הנה דחידושי תורה גורמים שמחה בשמים, ע"כ מידה כנגד מידה נותנים לאדם כח 'ישורון', כדי שיהיה כלי מוכן לשמחה, כמו שכתוב ולישרי לב שמחה. מזה יש לנו ללמוד כי באמצעות לימוד התורה זוכה אדם לשם 'ישראל' וזה פירוש מאמר חז"ל (קדושין ל' ע"ב) בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין, כי ע"י התורה זוכה לשם ישראל, הארה מ'כי שרית עם אלקים…ותוכל' שזוכה לנצח שרו של עשו שהוא היצר הרע, ובאמצעות חידושי תורה זוכה אדם להיות ישר ולשם ישורון, ונעשה כלי מוכשר לקבל שפע שמחה, יזכני ה' לשניהם יחד. עכ"ל הרב ארץ צבי זצ"ל.
להפטרה
וְעָל֤וּ מֽוֹשִׁעִים֙ בְּהַ֣ר צִיּ֔וֹן לִשְׁפֹּ֖ט אֶת־הַ֣ר עֵשָׂ֑ו וְהָיְתָ֥ה לַֽה' הַמְּלוּכָֽה (עובדיה א' כ"א)
מבאר בספר ביאורים ודרושים על ההפטרות עין צופים לרב עזריאל זעליג נח קושלבסקי[7] זצ"ל הי"ד בהפטרתנו וזלה"ק: כאשר בשאר מלחמות יתערבו מלכי ארץ אשר סביבותיהם לפשר בין המנצחים והמנוצחים, והצירים [נציגים] שלהם יתאספו באחת הערים של ממלכה אחרת העומדת מרחוק מללחום ואינן נוגעות לפי הראות, ושמה יסדרו איך לעשות הפשר [כלומר ההסכם], אבל לא יתאספו בעיר הבירה של הממשלה המנצחת, שלא לתת לה כבוד הנצחון כל כך. אך כל זה אם הממשלה המנצחת לא עשה נצחון גדול, או כי גם היא משועבדת להיות סרה למלכות אדירות נעשו למלאכי שלום, לסדר ולערוך כמה מסים וארנוניות מחויבת לשלם המנוצחת להמנצחת.
אבל אם הממשלה אשר יצאה בנצחון איננה סרה למשמעת מלכי תבל, כי אין ממשלה אדירה למעלה ממנה, אז אחרי גמר המלחמה אינה מניחה שיתערב זר בענינים שלה, ורק היא בעצמה עם כל המושיעים שלה יסעו לעיר הבירה שלהם בעצמם לסדר משטר בממשלה אשר כבשה תחת ידה, ותשפוט אותם כחפצה ורצונה באין מציל.
וזהו שאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, ולא באיזו עיר ממשלות אחרות, כי אז תהיה לה' המלוכה, ואם כן מי יעז אז להתערב בעניני של מלך מלכי המלכים הקב"ה, אחרי אשר יקבלו כולם את עול מלכותו עליהם לעבדו שכם אחד. עכ"ל הרב בעהמ"ח עין צופים זצ"ל הי"ד.
בי"ז בכסלו יום הסתלקותו של ר' יוסף יוזל הורביץ מנובהרדוק בעהמ"ח 'מדריגת האדם'. רבים מתלמידיו נספו בשואה הי"ד.
[1] לקראת סיום עריכת הגליון (אור לעש"ק ט"ו בכסלו תשפ"ב) באתנו השמועה המרה להסתלקות אחד מגאוני הדור משרידי דור קודם הרה"ג הרב שלמה יהונתן יהודה בן הרב אהרן פישר זצ"ל בעהמ"ח בית ישי סוגיות ודרשות (בתקופת לימודי בכולל מר"ץ מבשרת ציון, זכיתי לשמוע דברות אש קדשו מידי הגיעו לעתים מזומנות לכולל).
[2] הרב שלמה זלמן עהרנרייך זצ"ל הי"ד, רב של קהילת שאמלויא בהונגריה. כתב ספרים ביניהם שו"ת לחם שלמה, אבן שלמה עה"ת ועוד. לעיניו שרפו הגרמנים ימ"ש חבור גדול ומקיף בכת"י על מסכת אבות שעמל עליו במשך כ"ה שנים, וכן שני חלקים מכת"י של חבורו טיול בפרדס, לקוט נפלא בסדר א"ב של דברי דרוש.
הספר טיול בפרדס סביב 'אגרת הטיול' (לרב חיים אחי המהר"ל) ניצל, ונדפס לראשונה בירושלים ע"י בנו הרב יהושע עהרנרייך בתשי"ז. בתשע"ו נדפס מחדש בברוקלין ע"י נכדו יחד עם שני כרכים של טיול בפרדס שנותרו מהשריפה הגדולה ונדפסו לראשונה בתרצ"ט. המחבר עלה בסערה השמיימה בימי השואה בסיוון תש"ד, עם בני קהלתו.
ספר דרשות מכת"י, אגרות וכן לקט מכתביו לחנוכה ולשבועות בשם לחם שלמה יצאו לאור בארה"ב במהלך השנים, ניתן לראותם במאגר 'אוצר החכמה'
[3] חומש תורה שלימה הינו מפעל אדירים שבו לוקטו דברי חז"ל ממדרשים שונים, זה"ק וכתבי יד רבים מסודרים וערוכים עפ"י סדר פסוקי התורה. מלאכה זו נמשכה עדיין לא נסתיימה במשך עשרות שנים. עד סוף חומש במדבר יצאו ארבעים ושנים כרכים (בשנת תשנ"ב אוחדו לאחד עשר כרכים גדולים) בהם נתוספו ביאורים מקורות נוספים. וכן כרכים העוסקים כולם בתרגומי התורה (כרך כ"ד), ובכתב התורה ואותיותיה (כרך כ"ט)וכן בחומש שמות הרחבות נושאים מתוך הפרשה) כמו"כ יצאו מגילת אסתר ומגילת שיר השירים ורות בצורה דומה.
[4] מן הענין להוסיף שבספר לוית חן – מבנים ותצורות בזמן לחנוכה לרב מתתיהו וינברג (פרק י'. הוצאת פלדהיים תשמ"ח) הביא מפירוש על רש"י צידה לדרך לרב יששכר איילנבורג ומקורו במהרש"ל אשר כתב [יריעות שלמה על רש"י נדפס בחומש י"א מפרשי רש"י עה"ת] אמר הקב"ה ליעקב: אתה מסרת נפשך על פך קטן בשבילי, וגם אני בעצמי אשלם לבניך בפק קטן לבני חשמונאי.
[5] הרב אריה צבי פרומר זצ"ל הי"ד (האדמו"ר מקוז'יגלוב). מגאוני פולין בתקופה לפני השואה. היה תלמידו של האדמו"ר מסוכטשוב בעהמ"ח אגלי טל ושות אבני נזר, לאחר פטירתו נתמנה ע"י בנו ה'שם משמואל' לראש ישיבת סוכטשוב והוא אז בן ז"ך שנים בלבד. חיבר ספרים שיח השדה, ובתקופה מאוחרת יותר סמוך לימי החורבן את ספרו המפורסם ארץ צבי סוגיות בהלכה (כיום נמצאים ג"ח). הרב מאיר שפירא מלובלין זצ"ל ביקשהו לבוא וללמד בישיבתו, אך מטעמים שונים סירב, אך לאחר הסתלקותו הפתאומית של הרב מאיר שפירא, נענה ובא לעמוד בראש ישיבת חכמי לובלין עד לסגירתה בימי השואה.
ספר זה (חידושיו לתורה) הינו עלים מוצלים מאש ע"י תלמידו נאמן רוחו, הרב יצחק יעקב ארליך זצ"ל שרשם בתקופת לימודיו את השיחות שנאמרו ממנו, וזכה להסכמת והערכת רבו. כשעלה לארץ ישראל בשנת תרצ"ד הביאם עמו, וכך נצלו שיחות אלו. ממנו גם עדות על גדלותו וקדושתו של רבו, יחד עם גדלותו בנגלה, היה מרומם ונשא בתורת החסידות והסוד וידע כל הזה"ק בע"פ, וגם תיאר את הבכיות הנוראות בעת שהיה עורך תקון חצות. האדמו"ר ומשפחתו נספו כולם בשואה בלא להשאיר שריד. יהיו חיבורי תורתו הקדושה זכר עולם לנשמותיהם. ספר זה (עה"ת) יצא לאור לראשונה ע"י בן תלמידו הרב יהודה ארליך בשנת תש"מ, בשנת תשפ"א יצאה מהדורה חדשה מורחבת.
[6] זהר אמור ק"ד ע"ב: וְהַאי יוֹמָא [שמיני עצרת], יַעֲקֹב הוּא רֵישָׁא לְחֶדְוָותָא, וְכָל אִינּוּן אוּשְׁפִּיזֵי חֲדָאָן עִמֵּיהּ. וְעַ"ד כְּתִיב, אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ. וּכְתִיב, וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר.
[7] הרב עזריאל קושלבסקי זצ"ל הי"ד, נולד בשנת תרכ"ז בפולין. התייתם מאביו בגיל צעיר וגדל ולמד בבית סבו, הרב אריה לייב זצ"ל. לאחר שלמד וספג תורה בלומז'ה ובשצו'צין, נשא לאשה את שרה גילדה מחשובי בעיירתו. אשתו הצדקת אפשרה לו להשתלם ב'כולל קובנא' מספר שנים, שם הוסמך להוראה ע"י הרב צבי רבינוביץ זצ"ל בנו של רבי יצחק אלחנן אב"ד קובנא. לאחר ששב לעיירת מגוריו נתמנה לדיין ומו"צ, ואח"כ נמנה לרב ולאב"ד. במשך כארבעים שנה שימש כרועה לצאן מרעיתו, עד שנספה בשואה על קידוש ה' עם קהלתו בטרבלינקה בכ"ט בטבת תש"ג. ספר נוסף של המחבר לבוש עדנים על מסכת ע"ז, שהיה מוכן בדפוס, פירוש לתהלים וכתבי יד נוספים, עלו על המוקד.
הספר יצא לראשונה בווילנא תרפ"ג, ובמהדורה שניה בתשכ"ד (ממנה נערכו הדברים) ע"י בנו הרב יקותיאל עזריאלי (קושלבסקי), שהיה רב בזכרון יעקב במשך ששים שנה. הרב עלה ארצה עם קבוצה מישיבת סלבודקה ליסוד הישיבה בחברון (תרפ"ה), ובעת הפוגרום הנורא בשבת בשנת תרפ"ט, נצלו חייו בנס. נפטר בי"ג בטבת תשנ"ג.
עותק של הספר ממהדורת תשכ"ד, הגיע לידי בחסד ה' יתברך, מדוכן ספרים יד שניה ליד בית הכנסת מוסאיוף שכונת הבוכרים בירושלים לפני שנים רבות. בשנת תשפ"ב יצאה מהדורה חדשה ע"י נכדי המחבר, החידוש החשוב בנוסף להדפסה חדשה מאירת עינים, תוספת מראי מקומות, וכן ההפטרות בשלימותן, נדפס ספר שנחשב כאבוד מהמחבר ממעונות אריות הספדים שנאמרו לאחר מלחמת העולם הראשונה על גדולי ישראל ביניהם ר' חיים מבריסק, ר' דוד פרידמן מקראלין, וכן יהודים שנהרגו ע"י רשעי אומות העולם. ספר זה נדפס פעם יחידה בבילגוריא בשנת תרפ"ה, אך במהדורת תשכ"ד לא נדפס מכיון שלא ידעו על המצאותו של עותק ששרד.