מהותם של בני ישראל שהם בטבעם 'נשברי לב', אף ללא כל סיבה וצרה / הרב שלום רוקח הי"ד
רוצה אני להזכיר מה ששמעתי מהרב הצדיק הקדוש הרב מאפטא ז"ל בעיר סקוהל בליל שבת קודש פרשת שמות שנת ת"ש, כשהלכתי עמו מביתו לכבוד קדושת מרן זי"ע, ואמר לי על הדרך דבר תורה מכבוד אביו זי"ע. הפטרת השבוע מתחלת: 'הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל ומלאו פני תבל תנובה' (ישעיה כז,ו) וקשה לכזה מקדים הקרא 'יציץ' ל'פרח', הלא הפריחה היא קודמת לציצת הפרי, כדכתיב בפרשת קרח (במדבר יז,כג) 'ויוצא פרח ויציץ ציץ'. אלא הקרא אומר לנו 'הבאים ישרש יעקב', אלו אנשים שבאים להידבק בשורש של יעקב, שהוא ענוה וקדושה, ואפילו שכבר הגיעו במעשיהם לציצת הפרי, הם אוחזים את עצמם שהם עדיין עומדים בפריחה, בהתחלת עבודה. מאותם אנשים 'מלאו פני תבל תנובה', מאלו אנשים נהנו כל התבל, שזכותם מגין על התבל. עד כאן לשונו.
(שם, עמו' סו, בשם ספר 'נחלת יוסף' מאת הגר"ח ר' יאשע שטייכל)
הרב הקדוש ר' שלום רוקח זצ"ל מאפטא אמר פעם בשולחנו בליל שבת, כתיב (תהלים לד,יט): 'קרוב ה' לנשברי לב'. וצריך להבין למה כתיב 'לנשברי לב', ולא 'לשבורי לב', כמו שכתוב (שם קמז,ג): 'הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם'.
ותירץ דזקינו אמר שההבדל העיקרי שבין אומות העולם לישראל הוא המדה הטובה של 'לב נשבר', דאילו שאר המדות, כגון עשיית צדקה גמילות חסד ורחמנות, קיים להבדיל גם אצל הגויים, אבל המדה טובה של 'לב נשבר' יש רק לזרע ישראל.
והנה 'הרופא לשבורי לב' מורה על אדם שלבו נשבר מחמת איזו סיבה או מכל צרה, להם הקב"ה מרפא. אבל 'נשברי לב' מורה על המהות של בני ישראל, שהם נשברי לב ללא שום סיבה, רק מחמת טבעם המיוחד, ואליהם הקב"ה הוא 'קרוב' יותר מאחרים, המה אומות העולם, כמאמר הכתוב: (דברים ד,ז): 'כי מי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו בכל קראנו אליו'.
(שם עמוד פט, בשם הרה"ח ר' יוסף גילרנטר ז"ל מאפטא, מרשימות הרה"ג רבי ישי יעקובוביץ אבד"ק קאפאוואר)
לאיש אחד שטען נגד חומרות מיוחדות ביחס למנהגים, אמר: 'חז"ל אמרו (שבת ק"ה:), כי היצר מפתה את האדם בהדרגה, היום אומר לו עשה כך ומחר עשה כך. וכי מעלה על דעתך שמיד ביום הראשון הוא תובע לעבור על מצוה או על דין? אלא היום, ביום הראשון, הוא אומר לאדם עשה כך, מה לך למנהגים. ורק למחרת, אחרי שביטל את המנהג, הוא מתפנה לביטול הדין.
(שם עמו' פט, מתוך אלה אזכרה, ה)
בעזרת ה' יתברך,
הנה בהיותי פה ביליץ יע"א בא אלי ידידינו החסיד המופלג בתורה ויראה השו"ב מומחה מפה ק"ק ביליץ וביקש ממני ליתן לו הסכמה על ספרו 'מנחת יצחק', ולא יכולתי למלאות את מבוקשו מחמת אשר נהוג אצלנו מקדמת דנא לבל יתן שום הסכמה. עם כל זה עיינתי בספרו וראיתי שהוא מסודר בסידור נכון ומברר כל הלכה מן המקור, ובכן מחכה אני אשר ספרו ימצא חן לכל העוסקים בו.
על זה באתי על החתום היום יום ה' קרח תרצ"ו.
הק' שלום בקאאמו"ר זצללה"ה מבעלזא החונה בק"ק אפטא יע"א
(שם, עמו' קא)
לב"ה.
הנה האברך החסיד מוהר"ר פייוויש אנגער מעיר וואריש רוצה להעלות על מכבש הדפוס ספר אגרת מוסר מהגאון קדמון הקדוש מוה"רר שלמה אל-עמי ז"ל ומצוה גדולה לתמכו ולקנות מידו בכסף מלא, כי הוא דבר יקר לכל נפש, ובפרט להחיות את נפשו ונפש בני ביתו. גם אני אקח בעזרת ה' יתברך את הספר ונתתי מעות קדימה.
כן דברי המדבר לכתוב התורה ולמען המצוה,
ט' ימים לחודש סיון שנת תפר"ח לפ"ק,
הק' שלום רוקח בן ה"ה הר"ה מבעלז זלה"ה
(שם, עמו' קא)
בעזרת ה' יתברך, אור ליום ב' י"ג מידות כעטר"ת לפ"ק, פה אפטא יע"א.
כבוד ידידינו הרב הגאון החריף ובקי בחדרי תורה, סיני ועוקר הרים, חכם ונבון לחש, החסיד הנכבד הנעלה, המופלג במעלות ובמידות טובות וכו', כש"ת מוה"ר אפרים פישל שליט"א, היושב על מדין בעיר לאדז יצ"ו.
אחרי דרישת שלומו הטוב!
הנני בזה להודיעהו אשר מכתבו קיבלתי לנכון. ובענין המתקת הדינים אשר העלה והביא בשם כבוד קדושת הרב הצדיק מגור שליט"א, אכתוב לו בענין זה דבר תורה אשר שמעתי מפי קדושת אדוני אבי מורי ורבי זצ"ל מה שאמר בשם כבוד קדושת אדוני אבי זקני זצ"ל מה שאמר בשם השפאליר זיידע זצ"ל בפסוק (תהלים קמז,טו) 'הנותן שלג כצמר כפור כאפר יפזר', שמכוון רמז שעל ידי שמות אלו נמתקו הפ"ר דינים, דהנה ב'כפור' נמצא השם כ"ו, 'כאפר' מרמז על השם כ"א, 'יפזר' נמצא בו השם אשר בגימטריא י"ז – 'טוב', שעל ידי שלשה שמות הללו נמתקו הדינים מעל ישראל. ואמר על זה כבוד קדושת אדוני אבי זקני זצ"ל, שזהו מרמז הקרא (תהלים כג,ו) 'אך טוב וחסד', שבכאן מרומז השלשה שמות הנ"ל. 'אך' הוא שם כ"א, 'טוב' הוא שם י"ז, ו'חסד' הוא שם ע"ב, שאנו מבקשים שעל ידי שלשה שמות הללו ימתקו כל הדינים. וכעת מצאתי דברים הללו בשם האר"י זצ"ל.
וכה יעזור לנו ה' יתברך שימתקו כל הדינים מעל כל ישראל בקרוב.
ובזה אברכו גם כן בגמר חטיבה טובה, ויעזור לו ה' יתברך בקרוב בפרנסה טובה בהרחבה, ותרום קרנו למעלה בתוך כל ישראל, ונוושע בקרב בגאולה שלימה וכללות.
ודרישת שלומים וברכת גמר חתימה טובה ושנה טובה ומבורכת ובריאות הגוף לבניו היקרים שיחיו.
כן דברי ידידו הדורש שלומם תורתו באהבה רבה ובלב ונפש חפצה, המצפה לבשורות טובות ולישועות ולנחמות וכל טוב, הבא על החתום,
הק' שלום כן אדוני רבי מורי ורבי זצוקלה"ה מבעלזא החונה פה קהילת אפטא יע"א
(אור הצפון, יז, טבת תש"ע, עמו' קו)
ב"ה ו' ערב שבת קודש, ערב ראש השנה, בעלזא יצ"ו.
השוכן בשמים יכתוב ויחתום לאלתר לחיים, לכבוד גיסי יקירי אהובי, הרב צדיק המפורסים, עוטה מעיל המדות, פאר היחס, מהור"ר יעקב חיים [פרלוב] שליט"א. אחרי דרישת שלומו הטוב .אצלנו תודה לה' יתברך החיים והשלום, כו יעזור ה' יתברך להבא לשמוע אך ורק בשורות טובות. עתה כאשר אנחנו עומדים על המפתן של השנה החדשה, הנני בזה לברך את כבוד גיסי יקירי שליט"א בברכת כתיבה וחתימה טובה ושנה טובה מבורכת ורוב נחת וכל טוב.
כן דברי גיסו אוהבו הדורש שלום טובתו בכל לב ונפש חפיצה המצפה לשמוע אך ורק בשורות טובות ולהתראות בנחת וכל טוב.
הק' שלום בן א"א מו"ר זצללה"ה מבעלזא
(שם, עמו' קז)
הנני להוסיף בזה על המאמרים הנפלאים על האי צדיק נשגב הרה"ק רבי שלום אפטער זצ"ל הי"ד בן כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע, מה ששמעתי מהרה"ח ר' יצחק ליבוביץ הי"ו, משב"ק אצל כ"ק האדמו"ר מטשערנוביל שליט"א, מה שרגיל האדמו"ר מטשערנוביל שליט"א לספר ששמע מיהודי יליד אפטא, בשם רבי יעקב אוסדיטשר נ"י, שהוא ואביו ר' משה יצחק ז"ל נדדו מביתם שבאפטא להתיישב במדינת קוסטהריקה שבדרום אמריקה בשביל פרנסה. מקודם נסע האב לראות האם יכול למצוא שם מקור לפרנס את משפחתו, אחרי זמן מה כשהתבסס ומצא שם כדי מחייתו שלח מכתב למשפחתו אשר באפטא שיזדרזו להצטרף אליו. אמו שהיתה אשה חשובה ויראת שמים חששה לחינוך בניה במדינה המרוחקת הלזו ונכנסה עם בנה ר' יעקב הנ"ל, שהיה ילד בגיל צעיר, אל הרה"ק רבי שלום, לשאול בחוות דעתו. כששמע רבי שלום את שאלתם התחיל לצעוד בחדרו אחוז שרעפים כשידיו אוחזת בזקנו, ואחרי כמה דקות התחיל לשאול בקול כאוב 'וואס וועט זיין מיט דעם שבת' [מה יהיה עם השבת?], וחזר על זה כמה פעמים, ובסוף נפרד מהם לשלום. וסיפר ר' יעקב שמילים אלו שיצאו מלב טהור בדאגה כנה ואמיתית, החרידו את לבו הצעיר ונחרטו בו כל כך, עד שברבות הימים היה הוא היחיד במדינה ענקית זו שסגר את חנותו בשבת, וכפי שיהודים מעידים כבר בערב שבת כמה שעות קודם כניסת השבת.
(אור הצפון כ, עמו' סב)
הרב שלום רוקח אב"ד אפטא, בן הזקונים של האדמו"ר רבי יששכר דוב רוקח (מהרי"ד) מבעלזא, נולד בשנת תרס"ז (1907). עוד מילדותו נודע כקדוש עליון, המתמיד בלימוד התורה והחסידות, בהתלהבות ובענווה.
הרב שלום התחתן בי"א בשבט תרפ"ח עם מרת חנה בת האדמו"ר רבי ישראל פרלוב מקרלין סטולין. הרב התעמק בלימודי ההלכה ועבר פעמים רבות על השולחן ערוך וספרי השו"ת. הרב מונה בשנת תרצ"א (1931) לרב קהילת אפטא, והתנהג בקדושה, בלימוד ובתפילה, בעשיית חסד ובאהבת הבריות. בית מדרשו נקרא 'בית המדרש של ר' יונתן', על שם ר' יהונתן צוקר הי"ד שבנה אותו, עבור הרב.
בתחילת מלחמת העולם הראשונה נסע הרב שלום לאחיו האדמו"ר בבעלזא. לאחר הימים הנוראים שב הרב שלום לאפטא, אך לא יכול היה להישאר שם, כי העיר נכבשה בידי הנאצים. במאמצים רבים הצליח לשוב לבעלזא, אך מצא שיהודי העיר ברחו על נפשם ונטשו את עירם. במסע מסוכן הצליח הרב שלום לחצות לאזור הכיבוש הסובייטי ולהגיע לסקאהל, שם הצטרפו אליו בני משפחתו. משם עברו הרב שלום ומשפחתו לפרימישלאן, שם התגוררו יחד עם אחיו, האדמו"ר רבי אהרן.
בקיץ תש"א (1941) פלשו הנאצים לרוסיה הסובייטית. עם כיבושה של פרמישלאן החלו ההתעללויות ביהודים. מספר חסידים ובהם גם בנו הגדול של רבי אהרן, רק משה'לע, נשרפו חיים. רעייתו של הרב שלום, חנה, ושלשת ילדיהם: ישראל, ישכר דוב וחוה, נהרגו גם הם. הי"ד.
הרב שלום הוברח לדרוהוביטש ומשם לגטו בעיר סטרי, ואחיו האדמו"ר הוברח לווישניצא, לקראקא, לבוכניה ומשם להונגריה. בתקופה בה שהה בסטרי התפלל הרב שלום בבית המדרש של בעלזא, חיזק את הבחורים בדרכי החסידות וערך 'שולחן' במעמד קהל רב.
בסתיו תש"ד שילמו החסידים סכום כסף גבוה למבריח, על מנת שיעביר את הרב שלום להונגריה, אליה הצליחו להגיע שני אחיו, האדמו"ר רבי אהרן מבלעז, והרב מבילגוריי רבי מרדכי. הרב שלום הובא ליער הסמוך לגבול פולין והונגריה, והמתין שם למבריחים שהיו אמורים להעבירו מעבר לגבול, להונגריה. הרב היה חיוור וסבל ממיעוט שינה ומרעב, והמבריחים לא הגיעו. משלא הגיע החלו החסידים בהונגריה לחשוש לגורלו. שני חסידים יצאו לחפש את הרב שלום, אך לדאבון הלב מצאו שהוא נפטר ביער, ברעב ובקור. בצוק העיתים נקבר הרב שלום בקבר שנחפר ביער.
כשנודע בודפסט לאחיו, האדמו"ר רבי אהרן, על פטירת הרב שלום, נהג באבילות, קרע את בגדו, וכשקם אמר: 'אחי, הרב מאפטא, היה צדיק, ירא שמים וחסיד גדול. את כל הונו , חביות מלאות כסף, היה מפזר לצדקה'.