אי אפשר לזוז זיז כלשהו מהאמונה ומהדת הישנה / רבי שלום ווידר הי”ד

שלום וישע רב וכל טוב סלה לכבוד הרבנים הגאונים המפורסמים בד”צ דק”ק פלוני יצ”ו.

מכתבם הגיעני, ואתם הסליחה על איחור תשובתי עד כה, כי כבר בררנו מאז שמעומק הדין אסור להמיעוט להתפרד לעשות קהל בפני עצמו אפילו בשם ארטה-ספרדים וכדומה אם הקהל הגדול המה ארטהאדאקס מחמת כמה וכמה איסורי דאורייתא ודרבנן בזה, איסור חרם רחמנא ליצלן, ולא תעשה, תקנות חכמים, גזל, והשגת גבול השו”בים ובית דין, כמו שכתבתי אחרי שנעשו נעלאגען ידעו הכל להתרחק מהם. כי גם בחיתון אסורים ופתם פת כותי ויינם יין נסך, כמבואר במכתב הגאון ממאד שליט”א.
ובאמת הוא הלכה ברורה בשלחן ערוך יורה דעה קנ”ז סעיף ב, אסור לאדם לומר שהוא עכו”ם אפילו אם יהרגהו. ומפורש ברדב”ז ח”ג סימן צ”ב וח”א סימן שד”מ דהוא הדין אם הורגין אדם שיאמר על מצוה אחת מהמצות שמצוה אינה משמים, או שנתנה רק עד זמן ידוע, ולפי רוח והזמן יכולים לשנות, הרי זה כפירה והוא בכלל יהרג ואל יעבור, באף שלעבור העבירה בעצמה אינו בכלל יהרג ואל יעבור, ובסכנת נפשות מחללין שבת קודש. אבל לומר שאין מחוייבין להחזיק מצוה זו, או שמותר לעבור עבירה הוא בכלל כפירה בתורת משה, חס ושלום, ויהרג ואל יעבור.
ופשוט דהוא הדין בכופר כהאי גוונא במצוה דרבנן, כמבואר בלחם משנה פ”א מהלכות ממרים, דאע”ג דהעובר אפי’ במזיד אדבריהם עבר רק על דרבנן, אבל ממרה על דבריהם הוא דאורייתא בכלל ‘לא תסור’. והאומר שאינו מחויב לשמוע, הוא כפירה, רחמנא ליצלן.
והנה ידוע דשם ‘ארטהאדאקס’ ענינו שמאמינים ומחזיקים בדת הישנה ושאי אפשר לזוז אפילו זיז כל שהוא לעולם. ושם נעאלאגען הוא הופכו, ועניני רעפארמער שאומרים שהרשות בידינו לפי רוח העת והזמן לשנות, רחמנא ליצלן, מתורת משה. וכל שכן לשנות דברי חכמים ז”ל ומנהגי ישראל, כמו על דרך משל תמור טבילת נשים במקווה להנהיג מרחצאות באמבטי בניקיון יותר ממקווה, וכדומה.
ומעתה אין שום ספק על פי הדין כי קהלה האומרת שהמה מכת הנעלאגען, המה פשוטו כמשמעו במלא מובן המלה כופרים ממש, לא עלינו, אף אם אולי בליבם אינו כן לעת עתה, מכל מקום בעניין חמור כזה די האמירה כנ”ל משלחן ערוך מפורש דהוא בכלל יהרג ואל יעבור, ודברים שבלב אינם דברים בזה.
ואף שמוסיפין שם על דרך משל נעעלאגען-יראים, נעעלאגען-חרדים, וכדומה, העיקר הוא שהמה נמנין אצל הערכאות מכת הכופרים בתורת משה ורצונם לשנות הדת. אך נודע להם חדשות שיש בין הכופרים כתות שונות, כופרי הכל, מודים במקצת, והמה נעעלאגען יראים, דהיינו שהגם שכופרים במקצת אם מודים במקצת המה ‘יראים’, ומי יאמר שאין זה כפירה, הלא כזה התחילו כל הפוקרים וכופרים.
על כן פשוט ששחיטת השוחט שלהם והוראת המורה הוראה שלהם הוא נבילה וטריפה ממש, בלי שום ספק שבעולם.
ואף אם יאמרו שלא עשו זאת אלא לפנים להשיג על ידי זה רישיון להיפרד ולהיות קהלה בפני עצמה, הלא ש”ס מפורש הוא מגילה דף י”ב דנתחייבו שונאי ישראל שבאותו הדור כליה יען שהשתחוו לצלם, אף שלא עשו אלא לפנים, כדמסיק שם. ושמה היו אנוסים מגזירת המלכות, ועם כל זה נתחייבו כליה עבור שלא מסרו נפשם. עיין בחידושי אגדות שם ובתוס’ ע”ז דף ג שלא הייתה עבודה זרה ממש, כל שכן באלו שאומרים שהמה מהכת שאומרים שתורה אינה משמים ויכולים לשנות, ועושים זאת מאהבת הניצחון ותאוות הכבוד המדומה, ואין חושבין כלל מה הדבר הזה לומר שהמה ‘נעעלאגען’ מה ערכו ומה שיחו. ובלי ספק שמתוך שלא לשמה יבואו לשמה, רחמנא ליצלן, דזה סגולת הכופרים לפנים. וזה כוונת הגמרא שנתחייבו כליה, היינו כרת הנפש, לא עלינו, וכמו שהייתה הגזירה ‘להשמיד’ ואחר כך ‘להרוג’, לולי מרדכי בצדקתו עוררם לתשובה. וכן יעזור ד’ להם שיזכו לשוב בתשובה שלימה בקרוב.
ועור אזכרה ימים מקדם במחלוקה דק”ק סיגעט יצ”ו שעלה בידי חסידי בעלז ובראשם כבוד אאמו”ר ז”ל ורמ”א פריינד ודודי מוהר”נ האלפערט וחותני הגאון הצדיק ז”ל לפעול אצל כבוד קדושת אדומו”ר הגה”ק מבעלז זי”ע ועכ”י שכתב איסור על השו”ב של המתפרדים, דבר שכמעט לא עשה מעולם כיודע, שאין דרכם להתערב, כדי לחזק את הארטהאדאקיע כתב. והוא בדפוס בסוף ספר מלחמת מצוה. וכתב שם במפורש שאל יתפחדו במה שידחו השו”ב מוויזניצע שהוא מקבל על עצמו לפייס מחותנו הה”צ מוויזניצע בזה ויהיה לו נחת רוח. ואז שמעתי מכ”ק ז”ל שני ענינים. א – שברור בעיניו כי כאשר עשו הרבנים הגונים של הארטהאדאקסיע תקנותיהם היתה השכינה שורה עמם. והביא מקרא בשמואל ‘ויאספו לפני ד’ במצפה’, כי במקום שנאספו, שם שורה השכינה. ב – שהחולק על רבו כמו שחולק על השכינה, היינו החולק על הרב דמתא, אף שנחלק עמו הרב הצדיק הנ”ל והוא באמת מוכח כן מש”ס גיטין דף ל”א ע”ב, מקמי פלגאי ניקום, פירש רש”י שחולק על מר עוקבא האב”ד. הרי דבזה תליה.
כל זה כתבתי לרווחא דמילתא מעומקא דדינא לבל יתעקש המתעקש בכל מקום שהוא. על אחת כמה וכמה בעירכם, עיר ואם בישראל אשר מעולם היתה מעוז הדת ויראה, ועתה היא בעוונותינו הרבים לשמצה בקמיהם על ידי מחרחרי ריב ומדון, שעיקר כוונתם לנגוע כבוד הגאון הקדוש שר התורה רש”י האב”ד שליט”א, העומד על המשמר לגדור גדר בכל פסיעה ופסיעה במסירת נפשו, גופו וממונו, עבור כל קוץ וקוץ היהדות, כירושה לו מאבותיו הקדושים נשמתם עדן, בוודאי אין שום ספק שכל מעשיהם הם לחלל השם ויבדלו מתוך עדת ישראל. ואין כדאי לטפל עמם יותר. וכל ישראל ישמעו ויראו ולא יזידון עוד.

באתי על החתום אור ליום ב’ בשלח תרפ”ח נירעדהאז יצ”ו.
שלום ווידער אבד”ק יראים והגליל.

מספר הצפיות במאמר: 111

הדפס