אל ההרים אשא עיני, כהלל וכשמאי / הרב יעקב טירהויז הי”ד
ענייני שבת קודש
ב"אתקינו סעודתא" האומרים ביום השבת קודם סעודת הבוקר איכא תרי נוסחאות במזמור חי ה' וברוך צורי שאומרים אחר "אתקינו סעודתא". בנוסח אחד נאמר "אל ההרים אשא עיני, כהלל ולא כשמאי", ובנוסח השני נאמר "כהלל וכשמאי".
ולעניות דעתי נראה נוסח הנכון הוא "כהלל וכשמאי" כאשר אפרש לפניכם פה. ומתחילה נבין מה כוונת המשורר, באומרו "אל ההרים אשא עיני", נראה לעניות דעתי דכוונתו על פי הברייתא המובא במסכת ביצה (דף ט"ז) "תניא אמרו עליו על שמאי הזקן שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת, מצא בהמה נאה, אומר 'זו לשבת', מצא אחרת נאה כו', אכל הלל מדה אחרת היה לו שכל מעשיו לשם שמים, שנאמר 'ברוך ה' יום יום'". ופירש רש"י שם, 'יום יום יעמס לנו' את צרכינו ועזרתנו.
כבר פרשתי ענין זה על מקומו בפרשת יתרו, דאין כאן שום פלוגתא בין שמאי להלל, דמי יעלה על דעתו למימר דצרכי שבת המתחיל להכינם מיום א' לאו מדה טובה הוא, חס ושלום. או ההוראה והשבח לה' יתברך דבר יום ביומו על השפעתו צרכי היום ודורש 'ברוך ה' יום יום', לאו נאה דורש, חס ושלום. שני המידות האלה בקדושה וכטהרה, ועומדים ברומו של עולם. אלא על כורחנו שני התנאים צדיקי יסוד עולם אלה עשו פעולות ותפלות לה' יתברך להשפיע להם צורכי עונג שבת עד אין למעלה תענוגים כערכם. אך שמאי הזקן שהיה עשיר גדול וביכולתו היה להכין אפילו כסעודות שלמה בשעתו, מכל מקום אחת היתה שאלתו ובקשתו מאח ה' שיזמין לו מאכלים משובחים יפים ונאים בכדי להתענג לכבוד שבת כיאות, והיה מתחיל לקנותם מיום א' בשבת עד יום ו', כמבואר בהברייתא שהבאתי. נמצא כל ימיו אכל לכבוד שבת. אבל הלל הזקן היה עני גדול, כמבואר בגמרא, דהוא מחייב עניים. ואם כן היה מבקש מאת ה' יתברך שיזמין לו מעות צורכי מאכלי שבת, וגם ביקש להזמין לו חפצים יפים ונאים לצורך קיום עונג שבת.
וזאת הוא פירוש מאמר הברייתא "אבל הלל מדה אחרת היה לו שכל מעשיו לשם שמים", כל מעשי שבת, היינו הן המעות הנחוץ לו לצורכי שבת והן שיזמין לו חפצים משובחים, בעל כורחך על שניהם התפלל לשמו יתברך, ולו לבד עיניו תלויות, ודרש "ברוך ה' יום יום", כדפירש רש"י "יעמס לנו את צרכינו ועזרתנו", והיינו תפלתו על שני דברים: "צרכינו", היינו חפצים נאים לעונג שבת, "ועזרתנו", היינו שישפיע לו המעות צורך ההוצאה על החפצים. ובעל כורחו מתי שהשפיע לו, אז הכין. ושני המידות, של שמאי ושל הלל, מרומזים ב"שיר למעלות אשא עיני אל ההריםכו' עזרי מעם ה' כו' יומם השמש לא יככה וירח בלילה". מבקש מה' יתברך להשגיח על יום ולילה, להשפיע לו צרכי יום ביומו, דהיינו כמין מדת הלל, ומסיים הקרא "ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם", דהיינו, כפי מדת שמאי הזקן, שכל ימיו היה אוכל לשם שמים, על ידי השפעתו יתברך עושר גדול היה סיפוק בידו. והיינו מאמר המשורר: "אל ההרים אשא עיני, כהלל וכשמאי". וכן מרמז גם במזמור "חי ה' וברוך צורי", כעין זה אומרו "ימלא שובע אסמי כו' כהלל וכשמאי", והיינו דלהלל השפיע לו צרכי יום ביומו, וזהו "חדות ימים", שהיה לו חדוה בכל יום על השפעתו יתברך צורכי פרנסת היום, "ושנות עולמים", הוא מדת שמאי, שהיה לו חדוה כל ימי חייו, והיינו "כל ימיו אכל לכבוד שבת".
הרי מבורר כי אין שום מחלוקת בין שמאי להלל בעניין זה. ונראה לי דזאת כוונתו באומרו "אל ההרים אשא עיני", כדפרישית. ועל כורחך גם שמאי נתן שבח והודיה והתפלל "ברוך ה' יום יום", רק עניין אחד שתזדמן דברים משובחים לעונג שבת בכל יום כדרכו.
(עקבי יעקב, מאת הרב יעקב טירהויז הי"ד)