קטגוריה: תמימות וביטחון בה'

ובדרך הנ"ל אפרש מאמר חז"ל ירושלמי (שבת פרק שישי) וזה לשונו 'כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל' (במדבר כג), אמר ר' ירמיה ב"ר אלעזר עתידה בת קול להיות מפוצצת באהלי צדיקים ואומרת כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו. מפרש קרבן העדה, כלומר שעסק בתורתו ובמצותיו, שהרי הוא כאילו בורא עולמות, אי נמי כל העוסק בתורה שכינה עמו, לכך קאמר מי שפעל עם אל. עד כאן.

וקשה מה 'כל מי שפעל', ומיותר. ובהנ"ל אפשר לומר דבר נחמד ששמעתי בשם הרה"ק הרבי ר' חנוך הענך זצוקללה"ה זי"ע מאלכסנדר שאמר על הקרא הנ"ל 'יעקב' היינו אנשים פשוטים, ו'ישראל' הוא מדרגה גבוהה, וזה 'כעת יאמר ליעקב', היינו שהמון העם שהם בחינת 'יעקב' תולין הכל בהעת, שהעת קשה וזמן גרמא להצרות ולהסיבות שיארע להם. ו'ישראל', שהם בחינה גבוהה תולין הכל בה' יתברך ואומרים 'מה', פירוש כל מה שיארע להם מהסיבות, הכל 'פעל אל', והכל הוא בהשנחה פרטית מאתו יתברך שמו ואין שום מקרה וזמן גרמא לשום דבר. זה דבריו הקדושים.

וכן ראיתי בספר הקדוש 'אמת ליעקב' מהרב הקדוש מבלענדב זצולה"ה זי"ע בפרשת האזינו שכתב שם בשם אביו הרב הקדוש ממאגעלניצע זצוקללה"ה בקרא 'ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו' (הושע יד), וזה לשונו: שהאדם הולך לעזות איזה עסק או מסחר ויאמר שהקב"ה גם כן יעזור לו, מזה נראה שעושה עצמו עיקר, ואומר בלשון אשכנז: 'ה' יתברך זאל מיר צו העלפין', וזה סכלות גדול. אבל באמת צריך האדם לדעת העיקר שהכל מאתו יתברך שמו, אפילו המחשבה שהאדם חשב לעסק או למסחר או לכל עניינים נותן ה' יתברך בליבו לעשות או שלא לעשות, לילך או שלא לילך. וזה פירוש 'ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו', רצה לומר שה' יתברך גם כן יעזור לנו אל מעשה ידינו, כי נראה שאדם עושה חס ושלום מעשה ידיו לעיקר. רק אנו יודעים שהכל מאתו יתברך שמו בהשגחה פרטית. עד כאן דברי קודשו.

והוספתי עוד נופך משלי לבאר סוף הקרא הנ"ל 'אשר בך ירוחם יתום', שאין לו עוזר, ונראה מזה שירוחם היתום, שלה' התשועה ולא מהאדם על ידי פעולתו ומעשה ידיו והוא עיקר וה' יתברך טפל חס ושלום. שהרי היתום שאין לו עוזר הוא ירוחם גם כן, ומזה נראה שרק בך לבדך ירוחם, ולא על ידי האדם ופעולתו כהמון הנ"ל.

וליישב 'כל מי שפעל', עיין שלהי מכות, בא דוד המלך והעמידן על אחד עשרה וכו', עד שבא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר 'צדיק באמונתו יחיה' (חבקוק ב). ועיין פירוש הקונטרס שפירש שבתחילה היו צדיקים והיו יכולין לקבל עול מצות הרבה, אבל דורות האחרונים לא היו צדיקים כל כך ואם באו לשמור כולן, אין לך אדם שזוכה, ובא דוד והעמידן וכו', כדי שיזכו אם יקיימו י"א מצות הללו. וכן כל שעה דורות שלמטה הולכין ומתמעטין אותן, ולכן חבקוק שהיה האחרון העמידן על האמונה, שיהיה צדיק על ידי האמונה בלבד. וזה אפשר 'כל מי שפעל', היינו דורות האחרונים שנתמעטים ואינם יכולין לשמור מצות הרבה, ורק 'פעל עם אל', היינו שמאמין שפעולתו ועסקו במשא ומתן אין הזמן והעת גורם, רק האל יתברך שמו, 'יבוא ויטול שכרו', שעל זה בלבד נקרא 'צדיק' שיזכה לחיים הנצחיים ויבוא ויטול שכרו אז לעתיד לבוא, ו'צדיק באמונתו יחיה' לעתיד לבוא, באמונתו יחיה לעתיד לבוא גם כן, והבן.

ויתכן עוד לפרש בירושלמי הנ"ל 'כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו' בהקדם מה שכתב בספר 'מרום הרים' שכתב שם בשם החידושי הרי"ם זצוקללה"ה זי"ע שאמר בקרא 'כי לקח טוב נתתי לכם' (משלי ד), היינו לבחור בטוב גם כן נתתי לכם, גם כן היא מאתו מתנה לכם. עד כאן. וכן ראיתי בשם הרב הקדוש ר"ש מלענטשנא זצוקללה"ה זי"ע על הקרא 'אנכי' ו'לא יהיה לך', היינו ש'אנכי' שהיא האמונה, שכל התורה תלוי בזה, 'לא יהיה לך', שלא תתלה בעצמך, אלא דע שהוא מתנה מאתו יתברך שמו, שהוא מושיע לך ומצילך מיצר הרע המסמא עיני האדם לחשוב כי הוא בעצמו הוא עושה זאת שמקיים ה'אנכי' בכוחו י ולא בעזרת השם יתברך שמו, שהאמת אינו כן, שמו שאמרו חז"ל שאלמלא עוזרו הקב"ה אינו יכול לו (סוכה נ"א). יעויין שם. וכעין זה שמעתי בשם הרה"ק ר"ח מאלכסנדר זצוקללה"ה זי"ע על הקרא 'כי הגוים האל וגו' אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך' (דברים יח), פירוש שהמה שומעים אל מעוננים וקוסמים, ואתה 'לא כן', שאינך כן, אל תתלה זה המידה בעצמך וכוחך אתה כן. רק 'נתן לך ה' אלהיך' המידה הזו, והיא מתנה נתונה מאתו יתברך שמו.

ופירשתי בזה דברי המגיד 'אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו התורה דיינו'. ומקשים הכל מה זה היה לנו בקרבת הר סיני בלא התורה. וכן מקשים על הברכה שאנו מברכים על התורה 'אשר בחר בני מכל העמים ונתן לנו את תורתו וכו' נותן התורה', הלא הקב"ה חזר לכל האומות בהתורה ולא קיבלוה, ומה אומרו ש'בחר בנו', הלא גם בהם רצה לבחור וליתן התורה ולא חפצו בה. ומהו הלשון 'נותן התורה', בלשון הווה, הווא ליה למימר 'נתן' בלשון עבר, שהרי כבר נתן. ובהנ"ל אפשר לבאר הדברים היטב, שהפירוש כן הוא 'אלו קרבנו לפני הר סיני' ליתן לנו התורה רק בכוחנו שאנחנו נקיימה ולא שיעזרנו ה' שהבא לטהר מסייעין לו, ואמרו חז"ל 'פתחו לי כפתחו של מחט, ואנו אפתח לכם כפתחו של אולם', ונמצא שהאדם הוא רק מתחיל ועיקר הפעולה של מעשים טובים הוא מאתו יתברך שמו. ועל זה אמר 'ולא נתן לנו את התורה דיינו', דהיינו שאם לא נתן לנו את התורה בכל יום שנותן התורה להאדם לעזרו ולסמכו שיוכל לקיימה דיינו. וזה 'אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את התורה', שהקב"ה הושיענו ועזרנו תיכף בשעת מתן תורה וקדשנו במצות פרישה שישראל התחילו לקדש את עצמם והקב"ה עזרם שיקיימו ויקבלו התורה עד עולם, והקב"ה נותן התורה לישראל וייתן כוח להם שיכבשו היצר הרע ויוכלו לקיים התורה ולעסוק בה.

ובדרך הנ"ל אפרש הקרא 'כי לקח טוב נתתי לכם תורתי על תעזובו'. היינו 'כי' ה'לקח טוב נתתי לכם', שאני נותן לכם שתקחו את הטוב, ולא מכוחכם הוא זה, ורק אתם המתחילים ליקח. ולכן 'תורתי', הוא והכל ממני ומשלי, ואם כן 'אל תעזובו'. ומשום שאין אתם צריכים לגמור הקבלה, רק להתחיל ונתייחס על שמי להקרא 'תורתי', ולכן 'אל תעזובו', ואין קשה כל כך כיוון שאם תתחילו אסייע לכם ואתן לכם. והבן.

ובזה מובן דברי רש"י ז"ל בריש ואתחנן וזה לשונו, אף על פי שיש להם להצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם. [עד כאן]. וקשה למה כן הא, ובהנ"ל אתי שפיר שהצדיקים יודעים האמת שמעשיהם הטובים נעשה על ידי הקב"ה שעוזרם והמה רק טפלים ומתחילים, ולכן אין תולין הבקשה במעשיהם הטובים, כיוון שאינן שלהם, רק מבקשים מתנת חנם.

ואפשר שזה הפירוש 'בכל דרכיך דעהו', היינו שב'דרכך' כולם, אף בהטובים, במעשים טובים שלך, 'דעהו', דע שבא מאתו יתברך שמו וממנו הכל, ואם אין עזרך לא יכולת לעשות מאומה. ו'בכל דרכך דעהו' הוא פרשה קטנה שכל גופי תורה תליין בה (ברכות ס"ג), שהפירוש 'בכל דרכך', הן בדרכי התורה שהוא הדרך האמיתי להביאך לחיי עולם הבא, והן בדרכי הרשות כמו דרך ארץ ומשא ומתן שהאדם עוסק בהן לצורך דעהו. וכמו שבדרכי הרשות האדם הוא רק כמו טפל בעשייתו והכל בא ממנו יתברך שמו כנ"ל, כמו כן התורה והמצות, שהם דרכי ה' יתברך, גם כן מכוחו יתברך שמו, והאדם הוא רק המתחיל לעשות. וכמו שכתב המדרש שמואל (אבות פרק ב משנה ט"ז) 'נאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך', שהפירוש 'בעל מלאכתך' שהוא יתברך שמו הוא הבעל מלאכה, כי הוא גמרו, והאדם הוא רר המתחיל, והעיקר הוא על שם גומרה, ומכל מקום הוא יתברך 'ישנם לך שכר פעולתך' כשפעלת אותה בלא סיוע. יעויין שם. ופירשתי בזה הקרא 'ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו' (רות ב), דקשה האם היית סובר שהקב"ה לא ישלם שכר משלם, כי אס החצי, ומה זה אמר 'משכרתך שלמה'. ופירשתי בפשטות 'ישלם ה' פעלך' בעולם הזה, 'ותהי משכרתך שלמה' בעולם הבא, שלא ינכו לך מן השכר של עולם הזה כלל, שתאכל הפירות בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.

אך בהנ"ל יתכן לפרש 'ישלם ה' פעלך', שהקב"ה ישלם כמו שהיה פעלך, פעולה שלך. 'ותהי משכרתך שלמה', היינו שיהיה לך שכר שלם, אף כי 'מעם ה' אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו', ואתה הוא הטפל ולא עשית מאומה, בכל זאת 'תהי משכרתך', שכר שלך, 'שלמה', שתקרא על שמך ולא תחשב כנהמא דכסופא, דמאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולא באפיה, 'וישלם ד' פעלך' להקרא כאלו אתה פעלת הכל.

וזה כוונת הירושלמי 'עתידה בת קול להיות מפוצצת באהלי צדיקים ואומרת כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכר', פירוש 'פי כל מי שפעל עם אל', שהקב"ה הוא העיקר והוא רק טפל, שהוא המתחיל והקב"ה גומר, 'יבוא ויטול שכרו', שיהיה שכרו משלם להחשב על שמו. ומיושב בזה הלשון 'כל מי שפעל עם אל', שיש אנשים שתושבים שבכוחם עובדים הקב"ה בהתורה ובמעשים טובים, ולא יכירו בזה כי אלמלא הקב"ה עוזרם לא יוכלו לבצע מעשיהם הטובים ולכבוש היצר, ומתגאים בעצמם שבכוחם עשו את החיל הזה. לאותם האנשים לא יהיה שכר השלמיי, כי באמת הקב"ה הוא בעל מלאכתך הגומר והאדם הוא רק המתחיל והטפל, רק שבחסד ה' שמשלם לאיש כמעשהו, כמו שעשה את הכל. וזה רק אם המכיר ויודע האמת שלא עשה מאומה כי אם בעזרת ה'. אבל מי שאינו יודע ערכו השפלה, וחשב בליבו כי לא ה' פעל כל זאת, יעשו לו כדין, שישלמו לו רק את המעשה אשר עשה, שהיה רק המתחיל, ולא על כל המעשה. וזה דבר הבת קול, 'כל מי שפעל עם אל', שיודע ומכיר שהוא טפל ופעולתו היא 'עם אל', שה' הוא העיקר, 'יבא ויטול שכרו' משלם, כמו שכתוב 'ולישראל מה פעל אל', כלומר מה שפעל, הן בעבדות הבורא יתברך שמו והן בעניני משא ומתן ודרך ארץ, מאמינים המה ש'פעל אל, ומאתו יתברך שמו הכל, והמה רק טפלים ומתחילים.

(חלקת צבי, עמו' 7-6)

הרב צבי [הירש] רינקביץ [רינקעוויטש \ רינקעוויץ] הי"ד, בנו של ר' יצחק אייזק ומרת חיה שרה. הרב צבי נשא לאשה את מרת בלימה גיטה בת הרב יצחק פיגנבוים, שהיה מגדולי הרבנים בווארשה.

הרב צבי עמד בכתבי שאלות ותשובות עם גדולי דורו, וחיבר את הספר 'חלקת צבי', הכולל פירושים על האגדות במסכת מגילה. בין ההסכמות של הספר נמצאת הסכמתו של הרב הגאון ר' מנחם מנדל אלתר הי"ד הרב מפביניץ וקליש. בשער הספר כותב המחבר כי הספר שלפנינו הוא חלק קטן מספר בעל מאות דפוס ועם הקדמה גדולה בפלפולים עמוקים בענייני הלכה, והוא מציין שכבר כתב חיבורים רבים על התורה והמדרשים, חיבור מיוחד על סוגית 'כבתה', והרבה שו"ת עם גדולי דורו, אבל בשל הוצאות הדפוס הגבוהות הוא מסתפק לעת עתה בהדפסה זו.

בתחילת ספרו מזכיר כי נפטרה רעייתו מרת בלימא גיטא, 'הצנועה ויראת ה' המפורסמת ביקרת רוחה… שהיתה אשת חיל, ועסקה בצדקה בכל עת, ועוסקת במשא ומתן כדי לפרנס אותי ואת בני ביתנו, שיוכל לעשות בתורה, ותורה דילה היא'.

חידושים ומכתבים ממנו מופיעים בספר משה האי"ש (מאת הראשון לציון רבי חיים משה אלישר), סי' י, יב, יד, טז, יח, כ, כג; בשו"ת 'נשמת חיים', יורה דעה (מאת רבי חיים ברלין) סי' מו; בכתב העת 'הכרם', תרפ"ז, א (אדר א), סי' ו; 'הכרם' תרצ"א, א (כסלו) סי' ד, ומצוטטת תשובה שלו שם בס' ח; בכתב העת 'יגדיל תורה', ב (תרפ"ח), ח, סי' עה, ושם ג (תרפ"ט), א-ב, סי' ט; בשערי תורה (ווארשא תרע"ז, ט קונטרס א סי' ז). בשער 'חלקת צבי' מציין שפורסם שו"ת ממנו גם ב'המאסף'.
תשובות אליו נמצאים בספר 'דברי יעקב', מהדורה תנינא, מאת רבי יעקב שור, סי' יא-יב (הובא גם ב'שערי תורה' חלק ח, קונטרס ו סי' נה). 

לאחר שהתפרסם בכתביו, והרבה לפלפל עם רבים מגדולי דורו, קיבל היתר הוראה, להורות ולדון, מאת הגאון רבי יוסף לוונשטיין אב"ד סעראצק.

בהקדמת ספרו הסביר שלנוכח הצרות הקשות, דרושים לעם ישראל דברי שמחה ועידוד, ברכה ונחמה ולכן החל בהדפסת דברי אגדה:

ומחמת הוצאות הדפוס כי רבה, לא הדפסתי כל הקונטרס זה. ועל שאגדה מסוגל להסיר הדאגה, שאותיות 'דאגה' הם אותיות 'אגדה' (עיין בהקדמת ספר החיים), וכן אמרו חז"ל הרוצה להכיר מי שאמר והיה העולם ילך אצל אגדה, הדפסתי בתחילה ספרי זה מכל חיבורי, שמשמחת הלב להסיר הדאגות, כאשר יראה עין הקורא בקונטרס זה. לבל יתלם חס ושלום במקרה, רק בהשגחת הבורא יתברך ולטובתו. וביארתי בזה המדרש (שיר השירים ב') דבר אחר 'סמכוני באשישות' אלו ההלכות, 'רפדוני בתפוחים' אלו האגדות, שריחן וטעמן כתפוחים. ופירשתי שהכוונה כשם שתפוח מסוגל להפיג השכרות כידוע מזוהר הקדוש, כך האגדה מסוגל להסיר הדאגות משכרות הזמן, ולהאמין שכל הצרות הבאים על האדם לטובתו. ולכן אמר המדרש שם בשם ר' לוי לשעבר היתה הפרוטה מצויה והיה אדם מתאווה לשמוע דבר משנה והלכה ותלמוד, ועכשיו שאין הפרוטה מצויה, וביותר שהם חולים מן השעבוד, אין מבקשים לשמוע אלא דברי ברכות ונחמות. ועיין (בסוטה מ' א') דשבקוהו כולי עלמא לרבי חייא בר אבא דדרש בשמעתא ואזלי לגבי דרבי אבהו דדרש באגרתא, שהכל קופצין על זה שמוכר מיני סידקות, ולא על מוכר אבנים טובות. ועיין שם. והיינו משום שאין הפרוטה מצויה לקנות אבנים טובות, לכך קופצין על מיני סידקיות לשמוע דברי תנחומים שבאגדות. לכן אגדתא חביבא מזמנינו להדפיסה ברישא. ובזה פירשתי המקראות 'אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה. כי לא מחכמה שאלת על זה. טובה חכמה עם נחלה, ויותר לרואי השמש, כי בצל החכמה בצל הכסף. ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה' (קהלת ז), עיין במפרשים. וכנ"ל אפשר לפרש כך, 'אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה', כלומר שעיקר לימודם מספריהם בהלכה ולא באגדה כזמנינו, שרוב ספרים מתחברים על אגדה. 'כי לא מחכמה שאלת על זה. טובה חכמה עם נחלה' וכו', כלומר טוב שחכמה יהיה לנחלה, שידפיס ספרים, וחכמה נשאר לנחלה ממנו לאחרים. 'ויותר לרואי השמש', היינו לפי דורו שהם רואי השמש, תהיה חכמה לנחלה. 'כי בצל החכמה בצל הכסף', היינו שחכמה וכסף תלויים זה בזה, לכן בימים הראשונים שפרוטה הייתה מצויה, היו מבקשים לשמוע דברי הלכה. ולא כן בזמנינו שאין הפרוטה מצויה, וצרות ודאגות רבו, לכן הכל מבקשים לשמוע דברי תנחומים וברכות ודברי האגדה. וזהו 'ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה', פירוש אגדתא שמחייה בעליה במה שמשמחת הלב. והבן.

בצעירותו היה בטראטשין (טראצין, פלך ווארשא) וניהל את עדתו בכישרון רב בעיר אודז'יבול. בשנת תר"פ עבר לפיוטרקוב-טריבונלסקי, היה לאחד מגדולי הרבנים בעיר ונתמנה לראש ישיבת 'בני תורה' בעיר. היה בקיא בש"ס ובפוסקים, דרשן בחסד עליון ובעל יכולת הסברה מעולה
בסמוך להקמת הישיבה, למדו זה עשרים תלמידים מגיל בר מצוה. ראש הישיבה, שהיה ידוע בחריפותו בפלפול ובבקיאותו הרבה, תרם רבות להתפתחות התלמידים. הוא היה גם דרשן שידע לטעת בלב תלמידיו אהבה לתורה ורצון להתמיד בלימודה. כאשר פרץ ויכוח בין תלמידיו ורצה להשלים ביניהם, רגיל היה לומר: כתוב בתהילים 'שומר פתאים ה", למה כתוב 'פתאים' בלשון רבים, ולא 'פתי' בלשון יחיד. משום שאם פרץ ריב בין שני אנשים ואחד מהם פיקח, אז הפיקח מעביר על מידותיו ומוותר לשני, והכל על מקומו יבוא בשלום. אבל אם שניהם פתאים ועומדים על דעתם, אז שומר פתאים ה' ', רק הריבונו של עולם יכול לשמור אותם.
הלימודים התקיימו בבית המדרש הגדול שעל יד בית הכנסת הגדול. מאוחר יותר שכנה שם ישיבת 'בית יוסף' מתלמידי נוברדהוק, שהוקמה על ידי שני ראשי הישיבה הרב ברוך אשר נודלמן והרב יוסף חריש הי"ד.
תלמידי חכמים והלומדים בעירו אהבו לשוחח עם הרב רינקביץ בדברי תורה. במיוחד התחבב על הדומ"ץ בעירו, הרב יעקב גלזר הי"ד, היה נוהג להתפלפל אתו בתורה. חברי 'צעירי אגודת ישראל' בפיוטרקוב הזמינו את הרב למועדון שלהם, הוא היה דורש בפניהם בכל שבת ושבת אחר הצהרים בפרשת השבוע. דרשותיו היו מתובלים בהלכה ואגדה, ונאמרו בפני קהל גדול. בספר קהילת פיוטרקוב והסביבה, עמודה 422, נכתב: "רב זה היה מחונן בפה מפיק מרגלית צנא מלי ספרא, דרשן למדן וחריף בטוב טעם ודעת, שמשך לב שומעיו. משבת לשבת נתרבה קהל שומעיו. לשעוריו יצא שם טוב והוא נתחבב מאד בעירנו ומחוצה לה".
מדי יום היה מוסר שיעור בין מנחה לערבית בבית הכנסת של חסידי רדושיץ, והיה מלמד פרקי אבות מדי שבת בשעות אחר הצהרים. הרב הפיץ תורה ברבים בקרב בני נוער ופשוטי עם, והיה מוכר כרב מאורז'יבול – 'דער אודז'בולער רב'.

בהמשך כיהן כדומ"ץ בעיר נאווימיסק (מינסק מאזאוויעצק), ולימד את התלמידים הלומדים הוראה בישיבת 'דעת משה' בראשות האדמו"ר מפאסצנה רבי קלונימוס קלמיש שפירא הי"ד.

בספר הזכרון לקהילת מינצק מזוביצקי נכתב כי הרב רינקעוויטש, רעייתו [בזיווג שני] וילדיו נספו בשואה. הי"ד. שם אחד מילדיו היה 'יחזקאל'.

יום ב' לסדר כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם שנת תרצ"ו לפ"ק פה סאטמאר יע"א.

גמר חתימה טובה לשנה טובה תכתב ותחתם שנת גאולה וישועה שלום וכל טוב סלה לכבוד אחי היקר והנעים הב'…… נ"י

אחרי דרישת שלומו הטוב באהבה רבה ועזה, ובאהבה שאינו בטילה עולמית בעזרת ה' יתברך, ראשית כל באתי להודיעך כי החיים והשלום אתנו כה יתן וכה יוסיף ד' לשמוע ממך כל מיני בשורות טובות, ובפרט מרבינו הקדוש שליט"א [זי"ע] (ד' יאריך ימיו ושנותיו וירפא מכל חולשו שיוכל להדריכני בדרך אלקים חיים עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן).

אחי היקר אינך צריך להיות עלי שום הקפדה שלא כתבתי לך עד עתה, מפני שלא הייתי בביתי תשעה שבועות, אבל עכשיו כשראיתי את מכתבתך נתעוררתי לכתוב לך תיכף וגם שאר החברים. אחי היקר מאד אבקשך אל תיפול בדעתך חס ושלום כי הכל מן השמים, ותאמין באמונה שלימה כי מאתו לא תצא הרעות. אחי הנעים אכתוב לך קצת מן הדרשה שאמר רבינו הקדוש שליט"א [זי"ע] ביום ב' דר"ה קודם תקיעת שופר, דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב יעזוב רשע דרכו וכו'. הקשה רבינו הקדוש וואס איז דער ווארט 'בהמצאו', קען מען דען חס ושלום נישט טרעפן הקב"ה בכל עת ובכל זמן, ועוד יעזוב רשע דרכו מהו 'דרכו'. רק אפשר לומר 'דרשו ד' בהמצאו' אמרו חז"ל אלו עשרה ימים מראש השנה עד יום הכיפורים, אז באלו הימים צריכים לצעוק אל ד'. מה צריך לצעוק, 'יעזוב רשע דרכו', אז דער רשע, דער בעל דבר, זאל אפלאזן זיין דרך מפתה צו זיין בני ישראל הקדושים. עוד אמר משל נאה מספינה והיה התעוררות גדול ובכיות עצומות, וואס זאל איך דיר שרייבן עס איז נעבעך א גרויסער שאד אז די ביסט נישט דא, אבל אני מצפה שאם ירצה ה' תבוא על יום הקדוש, זיסער ברידער עס איז נעבעך אליין מעשה בעל דבר. אחי הנעים התאמץ בכל כוחך שתבוא בוודאי, כי נר יחידי אתה שם ומי יודע חלילה מה יולד יום, זעה עפעס אמיטל אז די זאלסט קומען. 'וישא יעקב רנליו וילך ארצה בני קדם', כמו שקבלנו מרבינו שליט"א [זי"ע] דער גאנצער ארבעט פון דעם בעל דבר איז צו דערשרעקן דעם מענטש אין איהם מייאש זיין, אבל אחי היקר אל תשמע לו כי אם ברח לך אל מקומך, ציא דיא הייליגע תורה, כי הוא חיינו ואורך ימינו. ועוד אמר רבינו הקדוש בדרשה וימצאהו איש והנה תועה בשדה, 'איש' זה מלאך גבריאל אפיטרופסא של ישראל. המלאך גבריאל מצא את משיח בן יוסף, וישאלהו האיש לאמר מה תבקש, ויאמר משיח בן יוסף להמלאך גבריאל את אחי אנכי מבקש, הישראל, הגידה נא לי איפה הם רועים, ווי זענען די אידישע קינדערלעך. ויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתי אומרים די שונאים זאגן נלכה דותנה, לאמיר גיין אויסרייסן דעם דת חלילה. וילך יוסף אחר אחיו וימצאם בדותן, ער האט נעבעך טאקע געטראפן בדותן, אז מען האלט נעבעך זייער שוואך מיט דער אמונה.

אחי היקר אם כן למה תשמע חלילה ליצר הרע שמפתה אותך בכל מיני תחבולות להפיל אותך חס ושלום לשאול תחתית חס ושלום. ברידער טייערער נאר מיט מסירת נפש קען מען דעס בעל דין בייקומען כמו שידוע לך מכבוד קדושת אדמו"ר שליט"א [זי"ע].

חזק ואמץ נאר שרייען געוואלד צום בורא כל עולמים, שיצילך מפח שלא לא תיפול חס ושלום במצודו ודתו של הרשע. ויצעקו אל ד' בצר להם וממצוקותיהם יצילם, וידריכם בדרך ישרה ללכת אל עיר מושב. זיסער ברידער איך האב דיך שוין געשריבן גענוג די והותר, יעצט ווייסטו שוין דאכטצעך מיר אליין וואס צוטאן.

עוד חדשות ת אין לעת עתה לכתוב לך יותר, פורס בשלומך הטוב ומאווה לך גמר דין טוב, ובבואך יהיה בעזר השי"ת טוב.

כן דברי אחיך המצפה לראות את פניך חדשים מקרוב באו בכליון עינים, האוהב אותך בכל לב ונפש חפיצה הנאמן. אהרן יו"ט ליפא בן שרה הערשקאוויטש

***

יום ב' דחנוכה פרשת מקץ שנת תרצ"ו לפ"ק פה סאטמאר יצ"ו.

לכבוד אחי אהובי צמיד פתיל לבבי ה"ה הב'… יזרח כשמש בצהרים.

אחרי דרישת שלומו הטוב באהבה רבה ובאהבת עולם ובהתקשרות עולמית, באתי להודיעך כי החיים והשלום ב"ה אתנו, כה יתן וכה יוסיף ד' לשמוע ממך כל מיני בשורות טובות מכל ישראל בכלל, ובפרט מרבינו הקדוש חיות נפשינו ותפארת ראשינו (ד' ברוב רחמיו וחסדיו ירפא אותו מחולשתו ויאריך ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים שיוכל להדריכני בדרך אלקים חיים עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן).

אחי היקר הקרטיל שלך ראיתי וקראתי ברוב שמחה וחדוה, אבל יש לנו צער גדול מפני שאינך יכול לבוא ואנו יודעים שגם לך יש צער גדול מזה. אבל אחי היקר אל תראו ואל תערצו מפניהם חזק ואמץ כי ד' עמך לא ירפך ולא יעזבך, כי כל זה הוא רק למען לנסותך הילך בתורתו או לא, כמו שידוע לך מכבר מחיות נפשינו שליט"א [זי"ע] ודי לחכימא. על כן אחי היקר אין לך לנפול חס ושלום, כי הכל הוא לטובה, כי מאתו לא תצא הרעות, די ווייסט דאך אז א נסיון דויערט נישט אייביג, הגם עס איז שוין גענוג געווען די והותר, אבער הקב"ה ווייסט בעסער פון אונז, מן הסתם ברויך דאס אזוי צו זיין, אין לנו מה לעשות רק לצעוק אל המלך מלכי המלכים הקב"ה אל תשליכנו מלפניך, וה' יתברך שומע תפילת כל פה.

ותלמוד בהתמדה גדולה כי זה גם כן עכוב שאתה לא תוכל לבוא ווייל די קענסט נאך שוואך לערנען, על כן תראה אחי אהובי שבשביל זה לא יהא עכוב, די ביסט נאך יונג קענסט נאך ווערן א למדן, די ווייסט דאך גוט אז רבינו הקדוש האט נישט ליב אז מען איז איין עם הארץ.

אחי היקר תתפלל בעד אחינו היקר יעקב משה בן רבקה כי הוא צריך רחמים גדולים, הקב"ה ירחם עליו וישלח לו רפואה שלימה במהרה לרמ"ח אבריו ושס"ה גידיו רפואת הנפש ורפואת הגוף בתוך שאר חולי ישראל אמן כן יהי רצון.

טייערע ברידער נאר גאר נישט נאך לאזן חלילה, ווען נישט חאפט דער בעל דין צוביסלעך אמאהל דעם אין אמאהל דעם, ביז ווילאנג מען בלאבט אן גאר נישט, היום אומר לו עשה כך ומחר אומר לו עשה כך, אין מען נעמט זיך גארנישט אין אכט ווי מען האלט. אחי היקר רק שמחה ובטחון כי הכל תלוי בזה, ביים דאווענען שטעלט מען זיך דאוונען לעבעדיק אין מיט שמחה פארנעסט מען פון אלעמען.

אחי היקר אין לי לעת עתה לכתוב לך יותר, אסיים מכתבי בכל מיני ברכות, ואקוה לראותך פנים אל פנים בקרוב. אפרוס בשלומך הטוב.

כן דברי אחיך האוהב אותך בלב ונפש חפיצה

הק' אהרן יו"ט ליפא בן שרה הערשקאוויטש

***

ב"ה

יום א' לסדר חזק ואמץ כי אתה תבוא, שנת תרצ"ו לפ"ק פה סאטמאר יע"א.

שפעות שלומים ורוב ברכה מאלקי המערכה, וכתיבה וחתימה טובה, חנא וחסדא ורחמים וחיי אריכי ומזוני רויחי וסייעתא דשמיא, ובריות גופא ונהורא מעליא, וישוב הדעת והרחבת הדעת דקדושה, ושמחת הלב, וכל מילי דמיטב יסגי לך אחי אהובי צמוד בלבבי ואהבתיך, הרי הוא הבחור כהלכה אשרי לו ככה, המוכתר במדות ובמעשים טובים בתורה ויראת שמים כמר ויזרח כשמש בצהרים.

אחרי דרישת שלומו הטוב באהבה רבה ועזה באהבת עולם, אהבה שאינה תלויה בדבר אינה בטילה עולמית בעזרת ה' יתברך, ראשית כל באתי בביטול ובהכנעה להודיעך כי אנחנו ב"ה בצל החיים והשלום ובבריאות הגוף. כה יתן וכה יוסיף ד' לשמוע ממך ומכל ישראל בכלל, ובפרט מחיות נפשינו מאור עינינו עטרת ראשינו אדמו"ר שליט"א [זי"ע], (ד' יאריך ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים, וירפא את גופו הקדוש והטהור, ויכתיבהו ויחתימהו בספרן של צדיקים לאלתר לחיים טובים ולשלום, ויוכל להדריכנו בדרך אלקים חיים להתהלך לפני ד' בארצות החיים עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן).

שנית באתי להודיעך אחי היקר שגלילות ידך הנעים קבלנו ברוב שמחה וחדוה, כי מכבר לא היה כתיבתך אלינו, ובפרט כי שמענו כי לא היית בקו הבריאות לא עלינו, על  כן זענען מיך געווען זייער אום געדילדיג לידע האיך אתה עושה בקו הבריאות. ועכשיו גם כן לא כתבת לנו מה אתה עושה, אבל בטחונינו בד' כי בוודאי אתה בקו הבריאות כראוי בעזר ד'.

ועכשיו אחי היקר הט אזנך ושמע מה שאני מבשר לך בשורה טובה, שרבינו הקדוש שליט"א [זי"ע] לא נסע לבערעגסאז, (כי רצונו יתברך שמו הוא שיהא דר כאן ויהיה עמנו עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן בעזרת ה' יתברך), הארציגער זיסער ברידער מאד מאד כואב לבי על גודל צערך, אבל אחי היקר חזק ואמץ את לבבך בכל מאמצי כוחך ותאמין כי הכל הוא מד' כי אין מקרה בעולם כלל רק הכל מעם ד', ותאמין כי מאתו לא תצא הרעות כי הכל הוא לטובתך, על  כן צריך אתה לשמוח ולקבל הכל באהבה, כי האדם אינו יודע מה הוא טוב ומה יהיה טוב, כי הוא חושב זה יהיה טוב ואולי ההיפך הוא הטוב. ראה כי רבינו הקדוש והטהור שליט"א [זי"ע] היה בדעתו הקדושה ליסע לבערגסאז, ונסע אפילו עד העיר סיגעט, ושם נעשה איזה סיבה והיה צריך לחזור. ואמר לנו רבינו הקדוש שליט"א [זי"ע] אתמול בסעודת מלוה מלכה, כי הוא אינו רוצה כלום רק מה שהקב"ה עושה כך הוא רוצה. ואמר אם רצונו יתברך שמו הוא שיהא כאן, אז מקבל זאת בשמחה ובאהבה, כי הוא אינו רוצה כלום רק לעשות רצונו יתברך שמו. על  כן אחי אהובי מה יש לך לדאוג על כי מן הסתם צריך להיות כן. זיסער ברידער לא מפני זה אני כותב לך זאת אז די זאלסט דיך אפ קילען חלילה פון דעם, רק אתה צריך לעשות כל התפעלות ופעולות אז די זאלסט קענען קומען בהקדם האפשרי, רק אם חס ושלום אי אפשר אז צריך לקבל זאת באהבה ובשמחה, כי אתה עושה בזה רצון הבורא יתברך שמו.

אחי היקר תראה לחזק עצמך בתורה ועבודה זו תפילה איזהו עבודה שבלב זו תפילה, ואל תיפול בדעתך כלום, רק בטח בד' ואז יהיה לך טוב, כי אפילו רשע הבוטח בה' חסד יסובבנו. ותלמוד ספרי מוסר כי זה צריך לכל אחד ואחד ובפרט בימים האלו כי בימים האלו הוא עת רצון, ובקל יכולין להתקרב אל הקדושה, כי בימים האלו ישראל הקדושים קרובים אל ד' אלקינו כידוע. ואיני כדאי לכתוב דברי מוסר, ואני כותב לך מוסר רק לעורר אותך, על דרך איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק. אחי היקר לבי ובשרי ירננו אל קל חי אשר גמל עלינו חסדו שרבינו הקדוש והטהור נשאר פה עמנו ולא נסע לשום מקום, על  כן צריכין אנחנו ממש לרקד יומם ולילה ולהודות ולשבח לד' בכל לב ובכל נפש ובכל מאודו, וגם אתה צריך לעשות כן כי גם אתה בקל יכול לבוא לכאן כי אין צריכין פאס רק השפעזין, הגם שעכשיו כתבת שאין אתה יכול לבוא לכאן על הימים נוראים, עם כל זה הקב"ה יכול לעזור ברגע אחד כי לא לעולם יזנח ד', רק צריכין לבטוח בד', כי הבוטח בד' חסד יסובבנו, ודי לחכימא.

עכשיו רבינו הקדוש והטהור שליט"א [זי"ע] בביתו ואפשר שיסע בזה השבוע לאיזה מקום סמוך לסאטמאר כי צריך לפוש, כי הוא חלוש מאד והקב"ה יחזקהו ויאמצהו, ומכל מיני חולשות ירפאהו. ואבקשך אחי היקר שתתפלל בעדו בכל תפלה ותפלה, וגם תתפלל בעד נפש הקדוש אברהם בן דבורה (שיש), הוא הראש דחבורתינו דירושלים עיר הקודש, כי הוא צריך לרחמים גדולים ודי לחכימא. והבחור אפרים מנשה נ"י הוא עוד שם, ואחינו היקר מוה"ר נפתלי נ"י כתב לנו בשבוע העבר קארטיל וכתב שהוא ב"ה בקו הבריאות. והבחור אברהם יצחק נ"י גם כן כתב לנו אגרת גדול, ואחינו היקר הבחור נתן נ"י הוא בבערגסאז כי כך היה צריך להיות, שהוא יסע מקודם וישכור דירה לרבינו הקדוש, והכל יהיה מוכן ומזומן בית המדרש ושלחן כסא ומנורה וארון הקודש וספר תורה לכשיגיע רבינו הקדוש שליט"א [זי"ע], אבל עכשיו נתהפך הדבר ולא נסע ודי לחכימא. והרב מאדאני שליט"א [זי"ע] כתב לנו מכתב. ואחינו היקר מוה"ר אליהו הכהן נ"י אינו דר כאן, כי הוא דר בגראסווערדיין יע"א. ואחינו היקר הבחור החתן משה יודא נ"י, נעשה חתן למזל טוב באונגארן בעיר סערענטש יע"א.

יותר אין לי כעת לכתוב לך יותר, רק אפרוש בשלומך הטוב ומאוה לך כתיבה וחתימה טובה וכל מילי דמיטב ברוחניות ובגשמיות. והקב"ה יעזור שנזכה כולנו לעשות תשובה שלימה לפניו מתוך נחת והרחבת הדעת, ויהא לנו לב רחב ופנוי לעבוד אותו בלב שלום, ונזכה כולנו לראות בנחמת ציון וירושלים במהרה בימינו אמן נצח סלה.

כן דברי אחיך הנאמן בכל לבבו ומקושר עמך בקשר אמיץ וחזק שלא תמוט לעולם בעזרת ה' יתברך, ומצפה לראותך בקרוב מתוך נחת.

הק' אהרן יו"ט ליפא בן שרה הערשקאוויטש

ומצפה לתשובה מאהבה בקרוב.

(תולדות אהרן, ג, עמו' רמו-רנב).

הרב אהרן יום טוב ליפא בן שרה הרשקוביץ (הערשקאוויטש) הי"ד. הוא היה תלמיד חכם, מחשובי התלמידים הנאמנים של רבי אהרן ראטה בחבורה הקדושה בעיר סאטמר. הוא נהרג עקה"ש יחד עם קהילת סאטמר.

(ברשימות הנספים במחנה מטהאוזן מופיע אהרן הרשקוביץ מסאטמר, שנולד בשנת 1916, ונספה בתאריך ו' בשבט תש"ה (20.01.1945). יתכן ומדובר בר' אהרן יו"ט ליפא הרשקוביץ הי"ד).

האדמו"ר רבי אהרן ראטה, מחבר הספר 'שומר אמונים', העמיד חבורות קדושות של תלמידים מצויים בתורה, בעבודה ובמידות בסאטמר, קאשוי, מיהלוביץ, מעדיער, ברגסאס, בירושלים, ועוד. החבורה הקדושה בסאטמר כללה ציבור גדול של תלמידי חכמים מופלגים בתורה ויראה, שדבקה ברבם והתחזקו בעבודת ה', בשמחה, באחדות ובאהבת חברים. רבי אהרן ראטה כתב לאחר השואה כי הם היו "נשמות גבוהות וקדושות שהתאימו לפני מאה שנה קודם, וכבר לא יהיו עד ביאת משיח צדקינו… עובדי ה' ברשפי אש… שהאירו כאבוקה… נשמות קדושות ויקרות", ולאחר שנהרגו על קידוש השם "אין בנמצא קיבוץ כזה עכשיו, לא מיניה ולא מקצתיה".

בקהל החברים בסאטמר, בה היה חבר הרב אהרן יום טוב ליפא הרשקוביץ הי"ד, ניתן היה למצוא עוד תלמידים וחסידים מופלגים רבים, ובהם גם רבנים וראשי ישיבות, כגון: הבחור ר' חיים שלום גודלשטיין, הרב נתן וואלד, האחים הרב פנחס והרב יואל ווינברגר, הרב יעקב יוסף ויינשטוק, הרב שמואל זינגר, הרב אברהם מאיר זיסוויין, הרב יחזקאל שרגא פייבל כ"ץ, הרב יצחק כ"ץ, הרב ישראל כ"ץ, הרב שמעון לעווי, ראש הישיבה הרב חיים יצחק מאליק, הרב צבי אביגדור פיש אב"ד ניר אדאניי, הרב צבי זאב פעלץ, הרב נתן נטע פערל, האחים הרב שאול יעקב והרב ישראל ליפא פרידמן, הרב חיים שרגא פרידמן, הרב אפרים פישל פרקש, הרב שמעון משה קעפעטש, הרב אברהם דוב שעהר, ועוד. הי"ד.

'וידבר אל משה ואל אהרן לאמר, זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר, דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול'. הקושיא מקום לעיין, כפל תיבת 'לאמר', ועוד הוסיף וכתב 'דבר אל בני ישראל'. ובש"ס עירובין כ"ב איתא גבי רב אדא בר מתנא כשהלך ללמוד תורה ואשתו שואלת אותו מה יאכלו בניך, והשיבה, איכא קורמי באגמא. וכתב הרמה"ג ז"ל מקאזניץ דלכאורה לא השיב כהלכה, דהלא קורמי באגמא לא מאכל אדם הן, אלא דבשלהי קידושין איתא, מעולם לא ראיתי שועל חנוני וכו', אלא הריעותי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי, אבל אדם שמתנהג בדרך התורה, פרנסתו רודפת אחריו, כמו דהמזונות מוכנים המה לפני כל בעל חי, וכמו דאיכא קורמי דאגמא לפני כל בעל חי, כן יכין ה' יתברך מזונות לפני בניו של רב אדא בזכות זה שהלך לשמש תלמידי חכמים וללמוד תורה. ודברי פי חכם חן.

והנה להתגבר על היצר הרע המונע מלעסוק בתורה, מועיל מדת הביטחון שלא לדאוג דאגת מחר, וכנאמר בשם הרב הצדיק הקדוש מסאסוב ז"ל על פסוק 'ויברכם ביום ההוא לאמר', היינו דברכת יעקב אבינו עליו השלום הייתה 'ביום ההוא', בשביל 'ביום ההוא', שלא לדאוג דאגת מחר ויהיה להם על ידי זה מנוחת הנפש והגוף. ודברי פי חכם חן. וכן הכתוב אומר 'ביום הזה באו מדבר סיני', יש כאן גם כן הרמז על מדת בטחון שלא ידאג רק על 'ביום הזה' ולא על מחר. ועל ידי זה יוכל לבא לידי קבלת התורה. ובעל הטורים כתב, כאן הסמיך הכתוב 'זאת חקת התורה' למתנות כהונה, לומר לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן. עד כאן. והלא התורה הקדושה היא נצחיות אפילו כשאין לנו מן, אלא נתכוון לומר כמו דור המדבר לא דאגו דאגת מחר והמן ירד להם בכל יום ויום, כן מי שאינו דואג למחר יוכל לעסוק בתורה שהוא עצמו צינור השפע למזונא כנזכר לעיל.

עוד עיקר גדול לקנין תורה להוסיף פרישה וקדושה הבא על ידי התחברות ריעים בהתאסף ראשי עם לצדיקי הדור בשבתות ובמועדים, ויש רמז בדברי רש"י ז"ל בפרשת קדשים תהיו, שכתב, פרשה זו נאמרה בהקהל לפי שכל גופי תורה תלויים בה. כוונתו דלהשיג קדושה ופרישה צריכין הקהל ודביקות לצדיקים.

'והזה הטהור על הטמא ביום השביעי', היינו בשבת קודש. ועם האמור נבין רמזי דחכמתא בפסוקים אנו עוסקים בהם, ומרומז דקבלות התורה תלויה במדת הבטחון כאוכלי המן, ובתוספת קדושה. 'זאת' בצירוף השלש אותיות מספרו 'קדוש' עם הכולל. 'חקת', לישנא דמזונא, הוא מרמז על מדת בטחון, היינו בקדושה ובטחון יקנו התורה. וצוה ה' למשה ולאהרן לחקוק עיקרים אלו בלב בני ישראל. ולהכי כפל הכתוב תיבת 'לאמור'.

והרב הצדיק קדוש וברוך זצ"ל ממעזיביש אמר על פסוק 'אך טוב לישראל אלוקים לברי לבב', דלכל ישראל 'אך טוב', חסדים נגלים, ו'אלוקים', היינו מדת הדין, רק 'לברי לבב', כאמרם ז"ל על פסוק 'וסביביו נשערה מאד'.

וכוונה זו יש לרמז גם בפסוק 'תנה עוזך לעבדך', היינו מדת עוז וגבורה תתן לבני עליה, 'והושע לבן אמתך', רחמים תתן לאנשים פשוטים. וזה מרמז הכתוב כאן 'דבר אל בני ישראל', הוא מנהיג הדור, כמו 'ידבר עמים תחתינו', הוא צריך לקבל על עצמו הנהגות ה' יתברך עמו במדת הדין. 'ויקחו אליך פרה אדומה', פר דינים וחמש אותיות 'אלוקים', הם פרה. 'אדומה', מרמז גם כן על גבורות. אבל לכל ישראל תהיה 'תמימה', בלי שום מום ברוחניות ולא עלה עליו עול בגשמיות.

והנה המדריך בני ביתו בדרכי התורה, זוכה דהפרנסה תרדוף אחריו ומתברך בחסדים והשפעות טובות ברוחניות ובגשמיות, וכה יעזור ה' יתברך ונזכה לישועה קרובה בתוך כל כלל ישראל, אמן כן יהי רצון.

האדמו"ר רבי ישראל שלום יוסף מאנטניה (תרמ"ד-תש"ד, 1884-1944), בן האדמו"ר רבי חיים האגר מייסד החצר באנטניה שעבר לאחר מלחמת העולם הראשונה לסטניסלאבוב. בשנת תרצ"ב (1932), לאחר פטירת אביו רבי ישראל שלום יוסף. מילא רבי ישראל שלום יוסף את מקומו. הוא היה למדן גדול והיו לו חסידים רבים. בזיווג ראשון נשא לאשה את מרת אדל בת דודו רבי שמואל אבא האגר, האדמו"ר מהורודנקה. בזיווג שני נשא אשה את מרת דבורה לאה בת רבי יחיאל הורוויץ, האדמו"ר מפוקשיבינצה, בנו של רבי מאיר'ל מדז'יקוב. ע"פ עדותו של ניצול מסטאניסלאבוב, האדמו"ר, רעייתו וילדיהם ר' ברוך, ציפורה ופסיה-לאה נורו על ידי גרמנים, לאחר שמחבואם התגלה ולאחר שסחטו מהם את הזהב שלהם ואת תכשיטיהם. האדמו"ר חיבור חידושי תורה רבים, אך כתבי היד הושמדו בידי הגרמנים. שמונה עשר מאמרים וחידושי תורה ששרדו, יצאו לאור בקונטרס 'נפש יש"י' שצורף לספר 'נפש חיים'.

ענייני שבת קודש

ב"אתקינו סעודתא" האומרים ביום השבת קודם סעודת הבוקר איכא תרי נוסחאות במזמור חי ה' וברוך צורי שאומרים אחר "אתקינו סעודתא". בנוסח אחד נאמר "אל ההרים אשא עיני, כהלל ולא כשמאי", ובנוסח השני נאמר "כהלל וכשמאי".

ולעניות דעתי נראה נוסח הנכון הוא "כהלל וכשמאי" כאשר אפרש לפניכם פה. ומתחילה נבין מה כוונת המשורר, באומרו "אל ההרים אשא עיני", נראה לעניות דעתי דכוונתו על פי הברייתא המובא במסכת ביצה (דף ט"ז) "תניא אמרו עליו על שמאי הזקן שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת, מצא בהמה נאה, אומר 'זו לשבת', מצא אחרת נאה כו', אכל הלל מדה אחרת היה לו שכל מעשיו לשם שמים, שנאמר 'ברוך ה' יום יום'". ופירש רש"י שם, 'יום יום יעמס לנו' את צרכינו ועזרתנו.

כבר פרשתי ענין זה על מקומו בפרשת יתרו, דאין כאן שום פלוגתא בין שמאי להלל, דמי יעלה על דעתו למימר דצרכי שבת המתחיל להכינם מיום א' לאו מדה טובה הוא, חס ושלום. או ההוראה והשבח לה' יתברך דבר יום ביומו על השפעתו צרכי היום ודורש 'ברוך ה' יום יום', לאו נאה דורש, חס ושלום. שני המידות האלה בקדושה וכטהרה, ועומדים ברומו של עולם. אלא על כורחנו שני התנאים צדיקי יסוד עולם אלה עשו פעולות ותפלות לה' יתברך להשפיע להם צורכי עונג שבת עד אין למעלה תענוגים כערכם. אך שמאי הזקן שהיה עשיר גדול וביכולתו היה להכין אפילו כסעודות שלמה בשעתו, מכל מקום אחת היתה שאלתו ובקשתו מאח ה' שיזמין לו מאכלים משובחים יפים ונאים בכדי להתענג לכבוד שבת כיאות, והיה מתחיל לקנותם מיום א' בשבת עד יום ו', כמבואר בהברייתא שהבאתי. נמצא כל ימיו אכל לכבוד שבת. אבל הלל הזקן היה עני גדול, כמבואר בגמרא, דהוא מחייב עניים. ואם כן היה מבקש מאת ה' יתברך שיזמין לו מעות צורכי מאכלי שבת, וגם ביקש להזמין לו חפצים יפים ונאים לצורך קיום עונג שבת.

וזאת הוא פירוש מאמר הברייתא "אבל הלל מדה אחרת היה לו שכל מעשיו לשם שמים", כל מעשי שבת, היינו הן המעות הנחוץ לו לצורכי שבת והן שיזמין לו חפצים משובחים, בעל כורחך על שניהם התפלל לשמו יתברך, ולו לבד עיניו תלויות, ודרש "ברוך ה' יום יום", כדפירש רש"י "יעמס לנו את צרכינו ועזרתנו", והיינו תפלתו על שני דברים: "צרכינו", היינו חפצים נאים לעונג שבת, "ועזרתנו", היינו שישפיע לו המעות צורך ההוצאה על החפצים. ובעל כורחו מתי שהשפיע לו, אז הכין. ושני המידות, של שמאי ושל הלל, מרומזים ב"שיר למעלות אשא עיני אל ההריםכו' עזרי מעם ה' כו' יומם השמש לא יככה וירח בלילה". מבקש מה' יתברך להשגיח על יום ולילה, להשפיע לו צרכי יום ביומו, דהיינו כמין מדת הלל, ומסיים הקרא "ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם", דהיינו, כפי מדת שמאי הזקן, שכל ימיו היה אוכל לשם שמים, על ידי השפעתו יתברך עושר גדול היה סיפוק בידו. והיינו מאמר המשורר: "אל ההרים אשא עיני, כהלל וכשמאי". וכן מרמז גם במזמור "חי ה' וברוך צורי", כעין זה אומרו "ימלא שובע אסמי כו' כהלל וכשמאי", והיינו דלהלל השפיע לו צרכי יום ביומו, וזהו "חדות ימים", שהיה לו חדוה בכל יום על השפעתו יתברך צורכי פרנסת היום, "ושנות עולמים", הוא מדת שמאי, שהיה לו חדוה כל ימי חייו, והיינו "כל ימיו אכל לכבוד שבת".

הרי מבורר כי אין שום מחלוקת בין שמאי להלל בעניין זה. ונראה לי דזאת כוונתו באומרו "אל ההרים אשא עיני", כדפרישית. ועל כורחך גם שמאי נתן שבח והודיה והתפלל "ברוך ה' יום יום", רק עניין אחד שתזדמן דברים משובחים לעונג שבת בכל יום כדרכו.

(עקבי יעקב, מאת הרב יעקב טירהויז הי"ד)

נקדים דברי ספר דברי יצחק מסכת מגילה, שמביא בשם הרב הצדיק מורנו ורבנו הרב משה ליב מסאסוב זי"ע, שפעם אחת בא אליו חסיד אחד להסתופף בצלו ולשמוע לקח מפיו, וכאשר נפטר מאתו ליסע לביתו, הנה דרכו והילוכו של הרב הקדוש הנ"ל היה ללוות כל אורח הבא אליו עד מחוץ לעיר. וככה עשה גם לאיש הזה. הנה החסיד ההוא אורח ברגליו הלך, אמתחתו הפשיל על כתפו, כי לא השיגה ידו לשכור עגלה לנסוע לביתו, ובקש את רבו הצדיק שיברכו גם בזה שיזמין לו ד' יתברך עגלה לנסוע לביתו, כי קשה לו ללכת ברגליו ולשאת אמתחתו עליו. הנה דבר הרב הצדיק אליו לאמר: חז"ל אמרו לא הוו ידעי רבנן מאי השלך על ד' יהבך (תהלים נ"ה) אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה אזילנא בהדי האי טייעא וקא דרינא טונא ואמרי לי שקול יהבך ושדי אגמלאי (מגילה י"ח). לכאורה הדבר הוא לפלא, איך חכמינו ז"ל אשר כל רז לא אניס להו הוצרכו ללמוד פירוש המקרא הזה מההוא טייעא. אך הענין הוא כך, כי רבנן הללו בהיותם מתבוננים במידת הביטחון, אשר דוד המלך עליו השלום הזהיר אותנו עליו בזה הפסוק, הנה היו מסופקים עד כמה צריך להיות בטחונו חזק בבורא יתברך, כי הנה יש בזה ב' אופנים, על דרך משל בנידון שלפנינו, שאתה צריך עגלה לנסוע לביתך. הנה אופן אחד מאופני הביטחון הוא שתבטח בד' שיזמין לך עגלה נוסעת לנוכח דרכך, ואתה תבקש את העגלון שיאספך אל תוך מרכבתו, והוא ימלא משאלתך. אולם יש עוד אופן אחד בביטחון יותר גדול, דהיינו שהביטחון יהיה כל כך חזק שד' יתברך יזמין לך עגלה עוברת לפניך, ובאין אומר ודברים מצדך, הנה בעל העגלה מעצמו יאמר לך: עלה אלי אל המרכבה. וזהו ענין אמרם לא הוו ידעי רבנן מאי השלך על ד' יהבך, עד כמה צריך להיות בטחונו חזק בד'. עד שסיפר רבה בר בר חנה ואמר זימנא חדא הוה אזילנא באורחא בהדי האי טייעא, וקא דרינא טונא, ואמר לי שקול יהבך ושדי אגמלאי. הנה האי טייעא מרצון עצמו אמר לי שאתן משאי על גמלו, מבלי הקדמת מבוקשי אליו בזה, ולמדו מזה שהביטחון צריך להיות כל כך גדול וחזק באופן השני שזכרתי. הנה כה היו דברי הרב הצדיק אל החסיד ההוא. ויהי הוא טרם כלה לדבר, וישאו עיניהם ויראו והנה עגלה מרקדה משרכת דרכה דרך העיר אשר החסיד הדל דר בה, ובבואה לפניהם העמיד בעל העגלה את הסוסים ושאל את החסיד ואמר אנה תלך, השיב לו למקום פלוני. ויאמר לו, הלא אנכי נוסע גם כן שמה, עלה אל המרכבה ושב עמי ונסעה יחדיו. ובא האות והמופת אשר דבר איש האלקים אליו. עד כאן דברי ספר הנ"ל ושפתים ישק.
ב' אופני בטחון הנ"ל הנה היו במציאות גם אצל יוסף הצדיק. האחד שיכנע את עצמו ויפנה אל שר המשקים לחלות פניו להזכירו לפני פרעה. והשני שיבטח בד' ששר המשקים כאשר יתבשר שהושב על כנו, יפנה מעצמו אליו ויאמר ידעתי שלא עשית פה מאומה כי שמוך בבור וגם עשית עמי טובות עת שבתי פה, על כן בשכר זאת אזכירך לפני פרעה ואשתדל להוציא ממסגר נפשך.
הנה יוסף, הצדיק בחר לו דרך הראשון. ועל שלא עלה בביטחונו במדרגה היותר גבוה מזה, נתאחרה ישועתו לבא, כמו שנתבאר והוצרך להמתין עוד ב' שנים.
מעתה נתבאר כוונת המדרש. פתח הדרוש אשרי הגבר אשר שם ד' מבטחו, זה יוסף שבטח בד' כשפנה אל שר המשקים, כמו שכתוב (תיבות "אשרי הגבר אשר" נמשכות גם למטה כדרך המקראות וכאילו כתיב) ואשרי הגבר אשר לא פנה אל רהבים ושטי כזב. פירוש, אבל יותר ממנו מאושר אותו הגבר שלא פנה אל רהבים ושטי כזב, אלא בוטח בד' שהם יפנו אליו מעצמם ומרצונם. וזהו המעלה הנשגבה והעליונה במידת הביטחון, אשר לא עלה עליה יוסף. ובעבור שפנה הוא אל שר המשקים ואמר לו כי אם זכרתני והזכרתני, לא היתה ישועתו ממהרת לבא ונתוספו לו עוד ב' שנים. ואתי שפיר.
אם נחקור ונדרוש על סיבת כך וכך עבירות קלות וחמורות השכיחות בעוונותינו הרבים כמו חילול שבת, משא ומתן שלא באמונה או בדברים האסורים, גידול בנים שלא ברוח התורה, ביטול תפלה בציבור וכדומה, נמצא ששורשן ומקורן, על פי רוב, חסרון או קוצר הביטחון, כי אינו בטוח שמזונותיו הקצובים לו, ימצא אף בדרך היתר, אלא חושב שהכל לפי רוב המעשה והפעולה, ועל ידי זה מחלל קדשי שמים. מה נכונו דברי ספר מא"ד בזה לפרש מה שכתוב ויניחהו אהרן לפני העדות למשמרת (שמות ט"ז) יש לדקדק בפסוק שלפניו אמר משה הנח אותו לפני ד' למשמרת, מאי טעמא שינתה תורה וכתבה ויניחהו אהרן לפני העדות למשמרת. ויש לומר דרש"י פירש שירמיה הוכיח בני דורי למה אינם עוסקים בתורה, והם אמרו נניח,מלאכתנו ונעסוק בתורה, מהיכן נתפרנס, הוציא להם צנצנת המן. אמר להם, ראו דבר ד', שמעו לא נאמר אלא ראו, בזה נתפרנסו אבותיכם במדבר, הרבה שלוחים למקום להכין מזון ליראיו. עיין שם. הנה התורה בכללה נקרא עדות, ולשמור התורה כראוי יש כך וכך עיכובים ומקטריגים וצריך להיות ביטחונו שלם להתגבר עליהם, בפרט בעניין שמירת שבת הניסיון גדול מאד. אבל אם רואים אנו צנצנת המן שבזה נתפרנסו אבותינו ארבעים שנה בארץ לא זרועה, וזה היה רק בדרך נס לבדו, מעתה אם לא קצרה יד ד' לעשות כזאת, תקצר ידו, חלילה, אם האדם יגע וטרח במלאכתו ששת ימים ליתן לו כל כך שפע כמו אם היה טורח שבעת ימים, בתמיה. נמצא שראיית צנצנת המן לעינינו הוא סייג וגדר לכל קיומה של תורה, וחז"ל קראו לכל סייג וגדר משמרת, כדכתיב ושמרתם את משמרתי (ויקרא י"ח) עשו משמרת למשמרתי, ומשום בכי שינתה תורה ואמרה ויניחהו לפני העדות למשמרת, לומר לך שאותו צנצנת המן הוא משמרת וסייג לכל קיומה של תורה הנקראת עדות, כי על ידי זה תאלמנה שפתי שקר של יצר הרע המסיתה לחלל שבת ולבטל תורה ותפלה עבור פרנסתו. עד כאן תורף דבריו.
חסרון הביטחון גורם גם כן שנושאים נשים שאינן מהוגנות כדי להשיג על ידיהן ממון רב, והיא במקום אשר יאמר אין מעצור לד' להושיע אם ברב אם במעט, יאמר הכסף יענה את הכל.
בזמן הזה רבתה המכשלה והרבה בני אדם אין נושאים כלל, כי חוששים שלא יהיה להם לפרנס אשה וילדיה, ואף אותן שיולדו ונתגדלו על ברכי התורה, הרבה מהם נמנעים מלישא סמוך לפירקן, כי רוע מצב הכלכלי נגד פניהם, ואומרים כמעט קט יעברו ימי הרעה ואז נבנה לנו בית, זו אשה. אבל הכל יפצה פיהם, כי מי יודע שהימים הבאים יהיו טובים מאלה, ובין כך ובין כך ינטו צללי ימי בחרותיהם ושרויין בלא אשה ובלא חומה ואין לספר גודל חשבון העוונות שמסתבבות על ידי זה, וגורמים אריכת הגלות בעוונותינו הרבים.
באמת גם האבות אשמים בדבר, כי עליהם הטילה התורה החיוב להשיא את בניהם סמוך לפירקן, כדאיתא בברייתא, האב חייב בבנו להשיאו אשה (קידושין כ"ט) ואם מתרשל לעשות זאת בעתו ובזמנו בעוד שהוא שומע בקול הוריו וסר למשמעתו, יקשה לו אחר כך לתקן את המעוות, כאשר הנסיון מלמדנו. ואולי על זה רמזו חז"ל במה שאמרו (יבמות ס"ב) כל המשיא בניו סמוך לפירקן, עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך (איוב ה') דאם ממתין מלהשיא סמוך לפירקן אז לאחר זמן חכמים הם בעיניהם יותר מאביהם, מה שישר בעיני האב רע בעיני הבן, וכן איפכא. וחילוקי דעות בבית גורמין אי־שלום. מה שאין כן אם משיאו סמוך לפירקן, יסמך עליו הבן גם בעניין זיווגו, וממילא שלום באהלו. על כן כל מי שיראת ד' נוגע ללבבו ישתדל לתקן פרצה הנ"ל, ואשרי לו.
הגם שמלחמת החיים הלוך וקשה, ואין לך יום שאין קללתו מרובה משל חברו, וחשכת ליל הגלות ימש ויחשיך עוד, בעוונותינו הרבים, עם כל זה אנחנו בני ישראל בשם ד' אלקינו נלך, עליו נשליך יהבינו, על רחמיו וחסדיו הגדולים נבטח, שאל יעזבנו ואל יטשנו, וישלח לנו משיח צדקנו, ואף אם יתמהמה נחכה לו, כי בא יבא ויגאלנו גאולת עולם במהרה בימינו אמן.

(שבט מישור, חוברת ב, המשך דרוש לפרשת מקץ ולחנוכה, בענייני ביטחון בישועת ד' ואופניה, הרב מאיר ליב פרייא הי"ד)