עניינו של יום ל”ג בעומר / הרב יוסף הכהן שוורץ הי”ד ואחיו הרב פנחס זליג הכהן שוורץ הי”ד

תמונת הרב יוסף הכהן שוורץ הי"ד

העתק מאמר זה מקובץ וילקט יוסף (מחברת י”ב קונטרס י”ז) לאחי הרה”ג נ”י.

המנהג בכל מקומות ישראל שלא לישא אשה ולא להסתפר (ויש שאין לובשין בגד חדש ואין מברכין שהחיינו) בין פסח לעצרת, לפי שבאותו זמן מתו כ”ד אלפי תלמידים של רבי עקיבא (יבמות ס”ב) וראוי לכל ישראל להתאבל עליהם. אבל בל”ג בעומר, שאז פסקו מלמות, מותר בדברים הללו. ולכן מרבים בו במשתה ושמחה קצת ואין אומרין בו תחנון (וגדול אחד היה רגיל לומר נחם בכל יום ואמר גם בל”ג בעומר ונענש, רחמנא ליצלן).

ונמצא כתוב בקדמונים שבהאי יומא בשנת ג’ אלפים תתפ”א אתפטר רבי שמעון בר יוחאי מן עלמא הדין. ועל כן ששים בהילולא דיליה. וכתב המהר”י עמדין הטעם בפשיטות מפני שכולו כמו בית דין שראו כולן לחובה (ועיין ספר דבר יום ביומו), ומנהג ארץ ישראל שהולכין על קבר רשב”י ביום זה ומנוחתו כבוד בכפר מרון סמוך לצפת. ומדליקין נרות ושמן לרוב ושורפים בגדים יקרים לכבודו (עיין ספר שדה חמד בחלק אס”ד מערכת א’ אות ו’).

וטעם שהתינוקת מורים בקשת בל”ג בעומר, לפי שכל יומא דרשב”י לא נראה הקשת, ועל כן ביום עלותו למרום עושים הסימן בקשת לרמז זה (בני יששכר).

ורבים לומדים כל יום ויום מפסח עד עצרת דף א’ ממסכת שבועות, כי יש בה מ”ט דפים ורומזים למ”ט ימי הספירה. אחר כך בא יום טוב של שבועות. ופלא כי שם דף ל”ג עמוד ב’ איכא מימרא מרבי שמעון לרמז על ג”ל יארצייט שלו. ובדף ל”ד אמרו על הך מימרא אחוכא עלה, מאי חוכא, והיינו חוכא. וכל זה מרמז על שמחת הלולא דרשב”י זי”ע (שער בת רבים אות מ”ו).

ושמעתי כי גם הרמ”א נפטר בל”ג בעומר והיה לו ניצוץ מנשמת רשב”י אשר האיר העולם בתורתו, וכל ישראל יוצאים ביד רמ”א (עיין אוצר ישראל). ל”ג בעומר לעולם הוא בח”י אייר, ואינו נופל אלא בימי אגה”ו ולא בימי בד”ז בשבוע. וביום שחל בו פורים יחול לעולם ל”ג בעומר וסימנך פל”ג (ועיין שו”ת מהרי”א ח”ב סימן ל”ט).

ובספר תורת משה (תזריע) הביא בזה הלשון: איתא בזוהר מיום המילה שמתחיל הנשמה הקדושה לכנוס בתוך הגוף הישראלי אינה מתיישבת על מקומה הראוי עד לאחר ל”ג ימים. ובזה יש להבין אחד מהטעמים של ל”ג בעומר אחר שנימולו ערב פסח במצרים, אז לא נתיישב בתוכם רוח הקודש עד שמצאה מנוח אחר ל”ב בעומר, וביום ל”ג הוא כמו מ’ ליולדת שהוא גמר טהרה (ועיין בספר בית המדרש סימן ג’ אריכות דברים בזה).


ועתה בשעת הדפסה מצאתי
בשו”ת מים חיים (רפ”פ) סימן כ”ב אות י”ד בזה הלשון: אמרתי לתת טעם לשבח על ענין ל”ג למנין בני ישראל, בשולחן ערוך או”ח סימן תצ”ג בהג”ה שמרבין בו קצת שמחה. ובמגן אברהם הביא בשם הכוונות שגדול אחד וכו’ והאי יומא נקרא הילולא דרבי שמעון והוא יומא דאסתלקותא כנודע. והלא מצינו להיפוך, ומי לנו גדול ממשה רבינו עליו השלום עם כל זה איקבע האי יומא באינין יומי דתעניתא, כמבואר בשו”ע סימן תק”פ. ונראה על פי מאמרם ז”ל אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו, היינו רק לפי דורו, שאי אפשר שיהיו אחרונים כראשונים, ועיין ר”ה סוף פרק אם אינן מכירין ברש”י, ולזאת אמרו צדיק אבד לדורו אבד, והיינו לדורו, כי גם שנולד צדיק כמותו, היינו לדור הבא אחריהם וכנ”ל. ולזאת אמרו קשה סילוקן של צדיקים, אם כי שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק, כדאיתא במועד קטן, אמנם לדורו אבד, ולזאת הוקבע במגילת תענית לקרות צום, אולם בימי רשב”י היה ממש צדיק כמותו, והוא בנו רבי אלעזר ברבי שמעון, שאמר עליו אם שנים הם – אני ובני הם, מלמד ששניהם שוים. על כן גם לדורו לא היה שום עצב ביום זה והעדר, כיון שהניח בן כמותו ממש וכו’, ולזאת הוקבע יום זה ככה לעולם ללא להתענה ומרבין בו קצת שמחה, כי לזכר עולם יהיה צדיק וצדקתו עומדת לעד.

ונודע מה שכתב החתם סופר ביורה דעה ששמחת יום זה הוא, לפי דאיתא במדרש שמיום שכלה החררה שהוציאו ממצרים הלכו ג’ ימים בלא לחם, ואחר כך ירד המן. אם כן היתה הורדת המן ביום ל”ג בעומר, וראוי לעשות לזה זכר טוב (ועיין בספר עורה שחר מערכת ל’ אות י”ג), ובספרי “הדרת קודש” אשר ערכתי על ענייני ח”ק הארכתי בזה. עיין שם בד”ה ובטעם.

י’. ה’. ש’. (הרב יוסף הכהן שורץ הי”ד)

על דברים אלו הוסיף אחיו, הרב פנחס זעליג הי”ד מספר הערות. להלן חלק מאותן הערות:

  • עיין לעיל בסימן תל”ג ובדברינו שם ס”ק ד’, ועיין בבני יששכר (מאמרי ניסן מאמר י”ב אות י”ב) שכתב טעם למנין ימי הספירה קודם מתן תורה מ”ט ימים על פי מה שכתב החיד”א טעם לגלות מצרים, דהתורה רוחניות ואינו חלה על האדם שיש לו מחשבות רעות ויצר ולב רע, כי התורה כולה טהורה. וזהו שאמרו שאומות העולם לא יכלו לקבל התורה, ולכך הכניע הקב”ה את ישראל בגלות מצרים, להחליש כח היצר הרע אשר משכנו בחלל השמאלי שבלב ותוכל לשכון בם התורה (על ידי היצר הטוב שהוא בחלל הימינו שבלב) על כן סופרין קודם מתן תורה מ”ט יום, מנין מספר ל”ב טו”ב. והבן.
  • ועל פי זה נתן טעם (במאמרי אייר מאמר ג’ אות א’) במה שנוהגין שמחה ביום ל”ג בעומר, דהנה ימי הספירה הם מ”ט ימים מנין ל”ב טו”ב הנלמד על הטוב הכללי מן תיבת בראשית עד וירא אלקים כי טוב, אין טוב אלא תורה, כמו שכתוב, לקח טוב נתתי לכם תורתי, ועל כן נקרא התורה טוב שבה כגנז האור כי טוב. ויש בתורת ל”ב נתיבות חכמה, כידוע, הרי לך בתורה ל”ב (היינו ל”ב נתיבות חכמה) טו”ב (היינו אור הגנוז אור כי טוב), על כן להבנת התורה צוה ה’ יתברך לספור מ”ט ימים, מנין ל”ב טו”ב, ואחר כך הוא קבלת התורה. והנה רמיזת לב בתורה הוא רק בחשבון ל”ב תיבות מן בראשית עד תיבת טוב, כי בראשית התורה הקדומה רשימה חכמתך הסתומה (ל”ב נתיבות חכמה) מאין תמצא והיא נעלמה, על כן נרמז הלב רק בחשבון התיבות מן בראשית (חכמה, כמו שכתב התרגום בחוכמתא) ל”ב תיבות עד תיבת טוב (רמז לב נתיבותיה הנעלמים, אורייתא מחכמה נפקת) ותיבת טו”ב הוא בפירוש מתורה. מזה נשמע בהגיע עתותינו עת דודים במצות ספרינו להכנעת לב טוב לקבלת התורה, בהשלים בספירה מספר לב, אז מתגלה הטוב, אור הגנוז שנגנז בתורה. על כן נוהגין ביום ל”ג בעומר שמחה. והבן.
  • וידידי הה”ג מו”ה משה שמעון נ”י מדיורע הערני לעבודת הקודש מהחיד”א (מורה באצבע סימן ח’ אות רכ”ג) שכתב יום ל”ג בעומר ירבה שמחה לכבוד רשב”י זי”ע, כי הוא יומא דהלולא דיליה, ונודע שרצונו הוא שישמחו ביום, כידוע במעשה מהר”א הלוי זלה”ה ומעשים אחרים אשר שמענו ונדעם מפום רבנן קדישי (ועיין לקמן בשירי מנחה סימן יו”ד אות ה’). ויש מי שנהג לעשות לימוד בליל ל”ג בעומר בי עשרה ללמוד שבחי רשב”י המפוזרים בזוהר ואדרא זוטא, והוא מנהג יפה.
  • עיין שו”ת חתם סופר חלק אבן העזר ח”א סימן ק’, וזכרון יהודא מנהגי הגאון מהר”ם אש זצ”ל. ובספר דברי שיר כתב, אפשר ליתן טעם ורמז למסכת שבועות לימי הספירה כדי לנקות אותנו משבועת שוא ושקר מקודם קבלה התורה שנתנה מסיני, שהוא גם כן הכנה לזאת. ואסמכנה על הקרא (תהלים כ”ד) מי יעלה בהר ד’ וגו’, לקבלה התורה, נקי כפיים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה. ועוד אפשר לומר על שהסדר של מסכת שבועות הוא בדמיון אחד עם ימי מספירה, דהיינו, הימי הספירה הם כעין ספירת ז’ נקיים שהאשה סופרת מטומאתה לטהר עצמה לבעלה, כמו כן אנחנו סופרים לטהר עצמינו מטומאה, טומאת מצרים, לטהר עצמינו לשבועות התורה שאנו נשבעין על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת משה רבינו עליו השלום לקבל עלינו התורה והמצות, על כן אנו לומדים מסכת שבועות, שהם גם כן כמנין ימי הספירה, ונסדר על הסדר הזה שמקודם מפרש התנא “ידיעות הטומאה” ומתיר עצמו מהן ונפטר מהן תחלה. והדר תני “שבועות” דנפישין מילייתו, ועוד עיין שם בכמה אנפין.
  • ורבים נהגו ללמוד גם מסכת סוטה שיש בה גם כן מ”ט דפים. וטעמו לפי ששוים במנחותיהם, דמנחת שעורים אינה כשירה אלא לסוטה ולעומר (ועיין ביערת דבש ח”א בסופה מה שכתב בזה). וראיתי בכתב יד “שיר חדש” מבעל דברי שיר הנ”ל טעם נכון מאוד, דגבי סוטה תנן בפרק היה מביא: כשם שמעשיה מעשה בהמה, כך קרבנה מאכל בהמה. כמו כן אצל העומר הביא הבני יששכר בשם הרב חיים ויטל זל”ה כי בימי העומר טוב לתקן פגם הברית. “קרי” בגימטריה “עמר” (עיין במגישי מנחה אות ט”ז). על כן שפיר היה צריך להביא גם מנחת עומר מן השעורים. ומבואר בזוהר הקדוש (אמור) דהשעורים שהביאו ממנו עומר בפסח הוא דוגמת סוטה שהביאה קרבן מנחת שעורים לבחון אם טהורה היא. ועל פי הגמרא דריש סוטה: מכדי תנא מנזיר סליק, מאי תנא דקא תנא סוטה. ומשנה, כדרבי, דתנא רבי אליעזר למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה, לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. כאן נמי שמצות הפסח הוא בד’ כוסות יין, ולמחרתו בא ציות הקב”ה לספור ספירת העומר שבע שבתות תמימות. ובמדרש רבה אימתי הן תמימות, בזמן שישראל עושין רצונו של מקום. וידוע מהמשנה (סוטה פ”א מ”ב) שהרבה יין עושה, ונאמר (הושע ד’) זנות ויין ותירוש יקח לב. על כן לומדים ממחרת הפסח תיכף ומיד מסכת סוטה, כדי שיזיר עצמו מן היין. ודברי פי חכם חן.
  • עיין לקמן בשירי מנחה סימן יו”ד אות ה’ בד”ה וראיתי, ודבר נפלא שמעתי בשם הגאון מו”ה גרשון העניך זצ”ל מרוסיה, כי בפרשת מצורע (ט”ו) בשלשה פסוקים י”ג, י”ד, ט”ו, מד”ה וכי יטהר עד מזובו, יש מ”ט תיבות, והם מרמזים כנגד הספירה, כמבואר בזוהר הקדוש, ותיבת “מועד” הוא ל”ג, לרמז על יומא דהלולא. ודו”ק (גנזי יוסף).

(מתוך מנחת עומר, מאת הרב פנחס זעליג שוורץ הי”ד)

הרב פנחס זעליג הי”ד נולד לרב נפתלי הכהן שוורץ זצ”ל אב”ד מאד, באויבוורישווא, בי”ט טבת תרל”ז (1877).

הרב אליהו כץ בקינה על קדושי קליינוורדייןכאחיו הגדול, הרב יוסף הכהן שורץ הי”ד, מגרוסווארדיין, היה הרב פנחס זעליג מקליינווארדיין ר”מ, סופר מפורסם ועורך ירחון תורני להקמת קרן התורה. הרב פנחס זעליג ערך את הירחון אור תורה החל משנת תרצ”ב. כמו כן חיבר הספרים רבים ובהם: שם הגדולים מארץ הגר (תרע”ג), ראו זה ספר חדש (תרע”ו), קונטרס אחרון, יזרח אור על ברכת החמה (תרפ”ה), גבעת פנחס על הלכות ניקור, עטרת פז על הלכות נשיאת כפים, מנחת עומר על הלכות ספירת העומר, תמימי דרך, שם הגדולים החדש מארץ הגר, מנחה חדשה על ענייני חג השבועות (תרצ”ז), לקוטי פנחס על פדיון הבן (תרח”ץ), ותמימי דרך על תפילת הדרך (תש”א). כן היו לו בכתובים ספר תורת המסורה על שש מאות מסורות שבתורה.

על החשיבות הרבה שראה הרב פנחס זעליג בהוצאת דברי התורה לאור כתב בהקדמתו לספרו מנחה חדשה:

ויעמוד פנחס ויאמר, ראה ראיתי מה שכתב אדמו”ר הגה”ק שר התורה ממונקאטש זצוקלה”ה (בתרעא זעירא לספרו שו”ת מנחת אלעזר חלק א) בשם הגאון החיד”א ז”ל לעורר לבות המחברים שידפסו חיבוריהם בחייהם, פן יקרם אסון ויאבדו חס וחלילה, כאשר קרה לכמה חיבורי טהרה מרבותינו הקדושים, הראשונים והאחרונים, אשר גדלו עד לשמים, והיו לנו לעינים, אם היו לפנינו להורות הדרך לנו, ולאשר לא נדפסו אדרא חסרונם בעולם הזה. חבל על דאבדין ולא משתכחין. כמה היו באבידה, וכמה עלו בלהב המוקדה. כאשר ספרו לנו בספרים, ימס לב כל שומע הדברים, ואם בארזים נפלו שלהבת, מה יעשו איזובי קיר. שומע זאת ידאג וישים אל לבו לזרז ולקבוע חידושיו בדפוס בלי איחור, כי מי יוכל לידע איזה סובה חלולה יקרה לאבני חפץ (ד”ת) אשר אין להם תמורה, ועל ידי דבר חידוש אחד לאמיתה של תורה, החיוב להציל כולי מן המדורה, ושושן או פורח יגן על כל הכרך. ושם האריך דהמזכה את הרבים בדברי תורה יהיה זאת שכרו מאת ה’ שאין משתכח מאתו כלום מה שלמד. עד כאן לשונו הטהור שם. וזאת התעורר בלבי לחפש באמתחתי את אשר נמצא בידי ולסדר חיבורי זה ולהוציאו לאורה.

הרב פנחס זעליג הכהן שוורץ ורעייתו הי”ד נהרגו יחד עם בני קהילתם על קידוש ה’ באשוויץ בשנת תש”ד.

ימי הזיכרון לקהילה נקבעו לי’-י”ב בסיוון.

על קורות קהילת קליינווארדיין (קישווארדה) בשואה – ראה באנציקלופדיה של הגטאות, ובספר לזכר הקהילה.

(בתמונה למעלה – תמונת הרב יוסף הכהן שוורץ הי”ד. טרם מצאתי את תמונה אחיו הי”ד).

 

מספר הצפיות במאמר: 134

דרשה לשבועות, חלק 1: כל קיום התורה תלוי באשה ובחינוך שנותנת לדור הצעיר / הרב יצחק יוסף זילברברג הי"ד
כל ימי חייו של אדם הולכים אחר ימי ילדותו ובחרותו / הרב יוסף צבי הלוי שוורץ הי"ד

מאמרים דומים