סעיפים שהושמטו מהספר "צדקת הצדיק" מאת האדמו"ר רבי צדוק הכהן מלובלין, והושלמו מתוך העתקת תלמידו ר' מיכאל מוקוטובסקי הי"ד
סעיף נד. עיקר היהדות – בקריאת שם ישראל, כמו שנאמר "זה יאמר לה' אני וגו' ובשם ישראל יכנה", שלא יהיה לו רק מעלה זו שמכונה בשם ישראל די. ומצינו בריש פרק כלל גדול (שבת סח:) גר שנתגייר בין האומות ומביא חטאת על החלב והדם והשבת ועבודה זרה, עיין שם דלא ידע כלל שזה אסורה ואפילו על עבודה זרה ושבת. ונמצא שלא ידע כלל מכל התורה, ובמה הוא גר להתחייב חטאת, רק בקריאת שם ישראל די. ובזה יובן מה דיהרג ואל יעבור על המרת דת להיות ישמעאל, אף על פי שהם אין עובדים עבודה זרה אפילו בשיתוף כנודע, וכן נזהרים על גילוי עריות ושפיכות דמים, ואין כופין כלל על אותן שלש עבירות דיהרג ואל יעבור. אבל המרת שם ישראל לבד זה שקול ככל התורה כולה וכנגד עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים. ועיין ברדב"ז מזה (תשובות הרדב"ז ח"ד, צב). ולכן גם אצל ההמון הוא פסול משפחה שיש מומר במשפחה, ואין חוששין אם יש בה רשע גמור העובר על כל עבירות שבתורה כל זמן שלא המיר. וכן דורות הראשונים היו עובדים עבודה זרה, ומכל מקום שם ישראל לא המירו, ועל זה נאמר "חבור עצבים אפרים הנח לו", שהם בחיבור אומה אחת ולא נתפרדו להתחבר עם הגוים ולהיות בכללם.
סעיף סט. כאשר אומות העולם מקבלים ולמידים איזה מדה טובה ודבר טוב מיהודים, על ידי זה יכולים היהודים לנצחם. ועל ידי זה יכולה הכבשה להתקיים בין הזאבים, על ידי רשעי ישראל דייקא המתחברים לאומות העולם, ומהם למדים אומות העולם איזה דבר טוב. ובדור אחאב היה הניצוח בנערי המדינות, ואמרו ז"ל שהם בני מלכי עכו"ם, ובשביל איזה דבר טוב שקבלו בהיותם בארץ ישראל היה משפט הניצוח לבני ישראל נגד אומות העולם. [וזה שאמר לו אחר כך ה' יתברך, איש חרמי כמה מצודות וחרמים פרשתי וכו'. כי לא היה במשפט לימסר לישראל בשביל חטאי ישראל, הוצרך לכמה עצות שיגיע על פי משפט ישראל ינצחם. ואחר כך על ידי שאמר "אחי הוא", נתקלקלה המצודה על ידי האחווה שעשה אותו עמו, ממילא לא היה המשפט שינצחו ובמשפט ניצל]. ומרדכי שנצח להמן, כמו שאמרו ז"ל אין עמלק נופל אלא ביד זרעה של רחל, ובמקום אחר אמרו זה נאמר בו "ולא ירא א-להים", וזה נאמר (בו) "את הא-להים אני ירא". ולאו דווקא יוסף, אלא כל זרעיה מדת היראה גובר בהם. ולכך "ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד מרדכי עליהם", וקבלו יראה ממנו ומצד זה הגיע משפט ניצוחו.
סעיף קסג. הנפשות כולם קשר אחד, כענין "יעקב חבל נחלתו", ואם אחד מושך למעלה הכל נמשך למעלה, וכן להיפך. על דרך "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה". והיינו כשכל העולם מחצה על מחצה, כדאיתא בסוף פרק קמא דקידושין, לפי שהעולם ממשיכין בחבל, זה מושך לכאן וזה מושך לכאן ומי שכחו גדול יותר מנצח, וכמו שאמרו שם "העולם נידון אחר רובו". ועל ידי המשיכה בחבל, החבל מתפקע ומתארך, פירוש שנתרבו נפשות ולא שנתרבו רק שנחלקו אחד לשנים. וזה שאמרו בפרק קמא דעבודה זרה (דף ה.) אלמלא אבותינו שחטאו אנו לא באנו לעולם וכו'. אלא כמי שלא באנו לעולם, שהיו נכללים במקורם. ועל ידי החטאים מתרבים נפשות מישראל, ולפיכך מתחיל בהושע תיכף אחר הארבע שמות רעים ומכוערים שקרא לישראל פסוק "והיה מספר בני ישראל כחול הים" וגו', שעל ידי זה נתרבה מספרם ונתארך החבל לאין חקר. ובראש החבל מחזיק ה' יתברך, וכשיכלו כל הנשמות, היינו שלא יהיה אפשר החבל להתארך יותר, אז ימשוך כביכול גם ה' יתברך להם, ואז יכירו כולם וגו', ומלא כל הארץ כבודו. ויהיה גמר התיקון דייקא בדור שכולו חייב, שלנתק החבל אי אפשר, כי "יעקב חבל נחלתו" ואין ה' יתברך מניחם, רק כביכול נמשך עמהם. "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים וגו' ובא ה' אלהי כל קדושים עמך", ולא יהיה כלל זה מושך לכאן וזה לכאן. ולכן נאמר גם בפרשת תוכחות ובשאר מקומות בחטאים לשון והיה שאינו אלא שמחה, כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה יב), כי צירוף "והיה" הבנים קודמים לאבות, כידוע, היינו שישראל מנצחים לאביהם שבשמים, וזהו שמחה בכל העולמות. וכן על ידי העבירות כביכול נצחוני בני לעבור על רצוני, כשיגלה לעתיד זה שהכל לטובה, ואין מקום להאריך עוד.
(מתוך צדקת הצדיק השלם)
ר' מיכאל מוקוטובסקי (מאנקיטאוו), נולד בשנת תרל"א (1871) במשפחה של חסידי פשיסחא, הוא היה יהודי צנוע, תלמיד חכם מובהק וחריף, וחסידו ותלמידו של האדמו"ר רבי צדוק הכהן מלובלין וממעתיקי שמועותיו. הוא היה דבוק ברבו ובתורתו בכל לבו. נהג לנסוע לרבו לקראת ימי החנוכה ונשאר עד לחג הפסח, ושב ונוסע לקראת חג השבועות ונשאר עד לאחר הימים הנוראים. מעט מהעדויות שלו על הנהגות רבי צדוק הכהן שולבו בספרו של ר' אברהם יצחק ברומברג על רבי צדוק הכהן מלובלין. בביתו החסידי נכחו החריפות הפשיסחאית, החידוד הקוצאי הנוקב ותחושת האחריות החברתית מבתי החסידות של וורקא ואמשינוב, והפכו לשיטות חינוך מקוריות. ר' מיכאל הנחיל את תורתו של רבי צדוק הכהן לבנו ר' אברהם אליהו מוקוטובסקי (איש ציבור, סופר, מחנך ומייסד פאג"י, הידוע בשמו הספרותי "אליהו כי טוב"), שהיה נשוי להינדא רבקה, אחותו של הרב אלכסנדר זושא פרידמן הי"ד. ר' אברהם אליהו הביא לידי ביטוי ביצירותיו הספרותיות, ובייחוד בחיבור הגדול על התורה "ספר הפרשיות", מתורתו ודמותו של ר' צדוק.
נשא לאשה את מרת רחל.
ר' מיכאל ראה את עצמו כאדם פשוט, שאינו למדן. תורתו הייתה עיקר ומלאכתו טפלה. כל יום למד לפחות 7-8 שעות גמרא, מלבד עיסוקיו בספרי חסידות. בנוסף עסק במשא ומתן, אך לא הצליח בכך והיה עני מרוד. בשנת תרע"ו (1916) עבר מוורשה, שנכבשה בידי הגרמנים וסבלה מרעב ומצוק, לעיירה אופלה שליד לובלין, שהייתה תחת הכיבוש האוסטרי. תחילת חורף תרפ"ט חזר להתגורר בוורשה. אסונות רבים פקדו את משפחתו, ומכל בנות ובנותיו הרבים נותרה בת בכירה אחת נשואה והבן ר' אברהם אליהו. למרות החששות מעלייתו של בנם לארץ ישראל, החליט אביו שלא להתנגד לכך מתוך תחושה קשה שימים שחורים קרבים ובאים באירופה.
האדמו"ר מלובלין נפטר בט' באלול תר"ס (1900). מעט יותר משנה לאחר פטירתו יצאה לאור בלובלין בשנת תרס"ב המהדורה הראשונה של הספר "צדקת הצדיק". בהוצאה זו הושמטו שמונה מאמרים (נד, סט, עה, קג, קה, קמו, קסב, קסג) והושמטו חלקית שלשה מאמרים (קב, קכא, קסא). הספר יצא לאור במהדורות נוספות ללא המאמרים שהושמטו. ר' מיכאל מוקוטובסקי לקח אתו את העותק של "צדקת הצדיק" מהמהדורה הראשונה, נסע לבית רבו בלובלין והעתיק את המאמרים שהושמטו בדפוס על עותק הספר שברשותו, מתוך כתב יד קודשו של המחבר, . .
כשעלה ר' אברהם אליהו כי טוב לארץ ישראל בשנת תרצ"ו (1935) לקח אתו את אותו העותק של הספר "צדקת הצדיק" שהיה שייך לאביו, בשנת תשכ"ח (1968) הוציא לאור ר' אברהם אליהו כי טוב בירושלים את הספר "צדקת הצדיק המלא", ובו שילב את המאמרים שחסרו במהדורה הקודמות ונמצאו בכתב ידו של אביו, גם במהדורה החדשה של הספר, עדיין לא ניתן היה למצוא את אחד מהמאמרים, שסומן כסעיף קסב. בשנת תשנ"ב (1992) פרסם הרב יהושע מונדשיין, בקובץ "שפתי צדיקים" ד, את אותו המאמר שהושמט מסעיף קסב, ככל הנראה מאמר זה הועתק על ידו מתוך כתב יד המופיע בסוף עותק של הספר "צדקת הצדיק" המצוי בספרייה הלאומית בירושלים. עם זאת, יש יסוד להניח שבכתב היד המקורי של רבי צדוק לא הופיע במקומו סעיף קסב, שכן בשתי כתבי יד שונים נמצא שסעיף זה הושמט. אודות שלבי הדפסת ספר "צדקת הצדיק", ראה מאמרו של ד"ר צבי לשם בבלוג הספרנים באתר הספרייה הלאומית.
ר' מיכאל מוקוטובסקי נספה בשואה, בה' באב [תש"ב?].
בצעירותו עסק גם במסחר בברזל. כשנפטר אביו, בתרע"ה, ונעשה אחיו הבכור רבי שלמה הי"ד אדמו"ר בלובלין, עבר רבי אלתר עזריאל מאיר לזמן מה לפילוב (פולאווה) שבאזור לובלין, וכיהן שם כאדמו"ר. אחר כך עבר לוורשה, ומשם לאוטבוצק הסמוכה.