'אם אסק שמים שם אתה ואציע שאול הנך', בכל מקום אתה נמצא שם איתי, הרי כי טוב הוא / האדמו"ר רבי אהרן יחיאל הופשטיין הי"ד מקוז'ניץ
הרבי לא היה נוהג לאומר תורה בעת עריכת שולחנו, רק מידי פעם סיפר מעשה או אומר דיבור של תורה. פעם אחת אמר שהנפקא מינה בין חסיד למתנגד באמירתם הפסוק (תהלים קלט, ז-ח) 'אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח, אם אסק שמים שם אתה ואציע שאול הנך', שהמתנגד אומר אותה כפשוטה (כלומר, אם הייתי רוצה לברוח, אין איפוא לברוח), והחסיד אומר הרי כזה כן זה (כלומר, 'אם אסק 'שמים שם אתה', וגם כש'אציע שאול הנך'), הרי כי שניהם שווים, כי בכל מקום אתה נמצא שם איתי, הרי כי טוב הוא (כי על ידי זה לא אפרד ממך לעולם).
(מזכרונות זקני החסידים)
בעז"ה יום ג' לסדר ברוך ד' תער"ג לפ"ק פה קאזניץ
השוכן מעונה, את שלומו יענה, בכל עת ועונה, וכל טוב סלה לכבוד הרב הגאון המפורסם ערוגת הבושם המאור הגדול מעוז ומגדל, אוצר בלום כליל המדעים, נחמד ונעים כו' כו' כשת"ה מו"ה משה נחום ירושלמסקי שליט"א האבד"ק קיעלץ יע"א
אחרי שים שלום וברכה באהבה רבה כמשפט, מגודל טרדותי אשר אפפוני לא היה באפשרי לבוא בכתובים עד הנה, אף שנחוץ הוא, וכאשר לקחתי מועד הנני בזה להציע לפני כבוד תורתו תוכן הענין היות אשר בתיקון עירובין בעירנו יש בצד אחד ברחוב הגדולה המעבר לרבים שעד הנה סמכו על הטעליגראף אשר בשם בצירוף העמדת לחיים גבוהים עשרה טפחים מכוונים תחת החוט כידוע, והנה זה איזה שבועות אשר נלקחו הלחיים הנ"ל והיה נדרש להוציא לתיקון הזה להחזיר הדבר ליושנה לערך עשרים או שלושים רו"כ או לעשות תיקון אחר דלתות לאותו רחוב, וכעת קם אחד והעביר קול במחנינו אשר העמדת לחיים הם למותר וכשר וישר הדבר לסמוך על הטעליגראף בלי הלחיים, אשר לא נשמע עוד כזאת להכשיר הטעליגראף לחשבו לצורת הפתח בלא עמודים או לחיים אחרים תחת החוט, כי הוא צורת הפתח מן הצד, כידוע שאין סומכים במה שהחוט נמשך למעלה על גבי הגביעים, ומכל שכן במקום שהעמוד של הטעלגראף מתעקם וסובב לרוח אחרת אשר שם אינו נמשך החוט על ראשם של הגביעים, רק נכרך וסובב רק מצד הגביעים באמצעם, כידוע לכל רואי תמונת הטעלגראף, האם יש שום הוה אמינא לסמוך על זה בלא העמדת לחיים, לכן אבקש מכבוד תורתו להשיבני דעתו, דעת התורה, בזה, ובזה אסיים ואו"ש מאדוה"ש וכ"ט מאה"ט,
אהרן יחיאל בהרב הצדיק והקדוש זצוק"ל
(נחלת צבי, ט, עמו' קב-קג)
ב"ה.
לכבוד ידידי הרבני הנגיד והחסיד וכו' מו"ה מנחם מענדיל נ"י מקאלביעל.
היות שידידי הרב החסיד המופלג ומופלא חריף ובקי וכו' מוה"ר צבי הירש יאיר נ"י אשר היה אב"ד במענדשין וריש מתיבתא בראדזמין ובנאשעלסק וכעת הוא מו"ץ ומנהל ישיבה בווארשא, רוצה לקבל על שכמו משרת הרבנות במחנכם, וכאשר שאני מכירו בטוב, כי ראוי הנהו לאותה איצטלא על צד היותר טוב, לזה אבקשכם מאוד להשתדל בכל אמצעי כוחכם להיות לו לעזר וסעד בכל מאי דבעי, כדי שיוכל לבצע מעשיהו ולהביא הדבר לידי גמר טוב, גם לעורר בלב כל אנ"ש שבמחנכם לענין זה.
כה דברי המברככם בחג כשר ושמח, וה' יתברך יעזור שיוושע בכל משאלות לבבו לטובה.
ולראיה באתי על החתום אור ליום ג' צו עזר"ת לפ"ק ווראשא
אהרן יחיאל בהרב הצדיק וקדוש זצוק"ל מקאזניץ
(אור הצפון, קיז, עמו' עב)
רבי אהרן יחיאל הופשטיין, 'ר' אהר'לע', האדמו"ר מקוז'ניץ, נולד בשנת תרמ"ט (1889) (או בשנת תרנ"א 1891) והיה בנו בכורו של האדמו"ר רבי ירחמיאל משה, חתנו של רבי אלימלך שפירא מגרודזיסק בנו של ה'שרף ממאגלניצא' רבי חיים מאיר יחיאל. רבי אהרן יחיאל היה דור שישי למגיד מקוז'ניץ, ונצר לשושלות צדיקים רבים ובהם טשרנוביל, רופשיץ, ליזענסק, אפטא ופרשיסחא.
בשנת תרס"ט נפטר אביו וחסידות קוז'ניץ התפצלה. רבי אהרן יחיאל מילא את מקומו בקוז'ניץ, בעוד שחלק מהחסידים הלכו אחר אחיו רבי אשר אלימלך בעיר ריקא, חלק הלכו אחר אחיו רבי ישראל אלעזר וחלק הלכו אחר הגיס שלהם, בעל אחותם מרת רחל חיה מרים הי"ד, רבי קלונימוס קלמיש שפירא הי"ד, שהחל לנהוג אדמו"רות בפיסעצנא. לרבי אהרן יחיאל היו שתי אחיות: א. מרת חנה גולדה הי"ד, עלתה לארץ ישראל בשנת תרפ"ה והצטרפה ל'כפר חסידים', כשביקרה את משפחתה בוורשה, נהרגה בהפצצה בשעה שיצאה להביא פצועה לבית חולים. ב. הרבנית הסופרת מרת מלכה נישאה לאדמו"ר מגרודזינסק-ירושלים רבי אברהם אלימלך שפירא. ג. מרת חוה נישאה לרב החסיד רבי שלום שפירא.
רבי אהרן יחיאל נודע כגאון בתורה, חסיד וצדיק, שדבק באמת הצרופה וסלד מכל גינוני הכבוד. לאחר ששימש מספר שנים באדמו"רות החל הרבי להרחיק ממנו זקני החסידים, הלמדנים, העשירים והמכובדים, וקירב דווקא את הדור הצעיר הרחוק מיהדות ואת המוני העם הפשוטים. בעקבות הנהגותיו היו שהתנגדו לו, אך צדיקי דורו עמדו לצידו. רבי משה מרדכי לעלוב אמר שאין בזה פלא, שכן 'הרבי היה כל כולו חטיבה של אמת, ואילו העולם הזה הוא עולם שכולו שקר, ואם כן מה פלא בכך שהשקר שונא לאמת'. הרב אברהם שמעון אנגל הי"ד מזאליחוב, יעץ לתלמידיו לנסוע לאדמו"ר מקוז'ניץ לשאוב יראת שמים מבית מדרשו, ואמר כי 'כשיבוא משיח, ישב הרב מקאזניץ ראשונה במלכות'. האדמו"ר מביאלא-פשיסחא אמר כי 'דרכו בקודש היתה מכוסה ופליאה להפליא בעיני כל רואיו, ועל ידי זה היה מקרב הבריות ומכניסם תחת כנפי השכינה ומגן עליהם בגופניות ורוחניות'.
הרבי מקוז'ניץ נדד במסירות נפש על פני ערים ועיירות בפולין והצליח לקרב רבים, שנעשו בעלי תשובה, חסידים ואנשי מעשה. בשנת תרע"ז עזב את קוז'ניץ והקים את חצרו בעיר הגדולה לודז', שם פתח ישיבה וארגן שיעורי ערב למבוגרים וישיבות ערב לנוער. הוא פיקח ישירות על סדרי הלימוד והשפיע רבות על תלמידיו. בהמשך עבר לוורשה והתאחסן בבית אחד מחסידיו. משם עבר לעיר המרפא אוטבוצק והקים בה חצר בה התקבצו בעלי מלאכה, סבלים ועגלונים. לחצרו הגיעו גם מחוסרי בית, חולים, עניים ומרי נפש, שזכו לקבל מהרבי עידוד וחיזוק, תרומה כספית, ארוחה חמה ומקום מסודר לשינה. מידי פעם נסע ללובלין, ופעם אחת נסע לבדו בנסיעה חשאית ללונדון לקרב רחוקים.
בשנת תר"ע נשא לאשה את מרת רחל בת שבע, בת דודו רבי אברהם פנחס ספרד מקינעוו. בהמשך הם התגרשו בלא שנולדו להם ילדים.
הרבי התפרסם כאיש מופת מחולל פלאות, ורבים באו לקבל את ברכותיו ועצותיו. סעודות מלווה מלכה אצל הרבי נמשכו עד שעות הבוקר ברוב עם, בהם ניגן הרבי בכינור ניגוני קודש, ובהם את ניגון המגיד מקוז'ניץ לפיוט 'אליהו הנביא'.
לאחר שהגרמנים כבשו את פולין, היה הרבי באוטבוצק בראש השנה תש"א, שם קרא בתורה, תקע בשופר והתפלל לפני העמוד. בשל הצרות הקשות השתנה קולו, זקנו הלבין ועל פניו ניכרה דאגתו לכלל ישראל. בחנוכה אמר הרבי כי הוא מרגיש שאלו ימי החנוכה האחרונים באוטבוצק.
בין פורים לפסח תש"א עבר הרבי לעיר קאסוב-טעלאקי ומשם ביקש לברוח לאיזור הרוסי דרך גשר בעיר סוקולוב, אך בשל נוכחות חיילים גרמנים שירו על כל מי שניסה לעבור את הגבול, נאלץ הרבי לחזור על עקבותיו ועבר לוורשה. חסידיו דאגו לו בוורשה לאוכל ולכסף, אך הרבי צם ברוב הימים וחילק את מאכלו ואת כספו לעניים ברחובות ורשה. הוא המשיך בחלוקת המזון, גם כשהייתה סכנת נפשות לצאת לרחוב.
לאחר שהנאצים החלו לחפש את הרבי בוורשה ופירסמו את תמונתו, נאלץ הרבי להתחבר בדירה ולהתחפש. בניסיון להציל את רבם, הצליחו חסידיו למלט את רבם מגיטו ורשה ולהעביר אותו לגיטו ז'ליחוב, לקראת חודש אלול תש"א, שם היה אחד מחסידיו חבר ביודנראט, והוא סידר לרבי עלייה שמורה עם שני חדרים, בה יכול היה לכנס מניין,
על פי עדותו של הרב שמואל חנוך מרגליות, שהיה צמוד לרבי בחוליו, בפטירתו ובקבורתו, הרבי ומשפחתו סבלו מרעב בגטו והרבי חלה בטיפוס בערב ראש השנה. בשבת האחרונה של שנת תש"א הזדעק הרבי באמצע תפילת מנחה 'ריבונו של עולם, קח אותי! אני לא רוצה לראות בצערם של ישראל!'. בשני ימי ראש השנה נערכה לצידו תפילה ואמירת תהלים בציבור ללא הפסק, רופא הובא במסירות נפש על ידי החסידים בניסיון להציל את הרבי. בצום גדליה חובר הרבי לאינפוזיה, אך בליל חמישי, ד' בתשרי תש"ב (1941) ניצחו אראלים את המצוקים והרבי נפטר. בצוואתו ביקש הרבי שלא יקבר עד שיפרעו את כל חובותיו. בסיוע נדיבים גוייס הסכום הנדרש לכיסוי כל החובות והרבי הובא למנוחות בהשתתפות כל היהודים שנותרו בגיטו ז'ליחוב. לימים אותר מקום קבורתו והמצבה שלו שוחזרה בשנת תשע"ו. (ישנם כמה גרסאות לגבי יום פטירתו: ג', ד', ה' או ט' בתשרי, תש"ב או תש"ג).
תולדותיו יצאו לאור בספר 'המופלא בדורו' (ירושלים, תשמ"ז). זכרונות וספורים אודותיו הובאו בקונטרס 'לחי רא"י' (תש"ע, תשע"ו).
טיוטת מכתב אליו מאת אחיו הרב אשר אלימלך הופשטיין, בקבץ 'בית אהרן וישראל' – עד, עמו' יט-כא (קפג-קפה).
