קטגוריה: קוזניץ

בעזרת ה' י' לחדש גאולתנו ברצו"ת ד'.

החיים והשלום מאדון השלום לכבוד ידידנו הנאמן והנעלה כש"ת מוה"ר ר' נפתלי קירשנבוים יחיה ולכל אנ"ש הנכבדים היושבים על אדמת הקודש בארץ הקודש תבנה ותכונן מהרה.

'בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים' (פסחים קטז,ב), ופירש הריטב"א – לפי שהקב"ה גאל את ישראל בכללות שלהם, ולפיכך היתה הגאולה לבנים כמו לאבות, שלא רצה הקב"ה לגאול את הדור ההוא אלא את כלל ישראל, ואם כן אף אותנו גאל עמהם, ויראה כל אדם כאילו הוא יצא.

מובא ב'כוזרי' שטובה גדולה עשה הקב"ה עם ישראל שכיתרם במצוות, כי לולא זאת היו האומות מחלקים אותם ביניהם לרוב חכמתם ליועצים ועבדים, וכדאמר רב: מסתפינא מהאי קרא 'ואבדתם בגויים', אך שהדת מפרידה, כי צריך לשמור השבת ולאכול בשר שחוטה, וכדאיתא בזוהר הקדוש פרשת בא: דמצראי עבדא קשרא לישראל דלא יפקין מעבודתהון לעלמין, ובהא אתחזי גבורתא ושולטניתא דקוב"ה, ודכרנא דא לא ישתצא מישראל לדרין בתראין. (פירושו: המצרים עשו קשר לישראל שלא יצאו מעבודתם לעולם. ובזה נתגלה הגבורה והממשלה של הקב"ה, וזכרון הזה לא יכלה מישראל לדורי דורות). ועיקר עבודת השטן היא שיתרבו גזירות על ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מעל חוקי רצונך. ועיקר עבודתנו היא לעמוד בניסיון ולנצחו, ועבודתנו זו לאו מילתא זוטרתא היא. כדאיתא ב'בית אהרן'.

אהובי אחי, תאמינו לי, שמה שהיו צריכים צדיקים הראשונים להשיג בימים ושנים, אפשר כעת לתקן בשעה אחת ובקל יוכל האדם להשיג קדושתו ואורו של הקב"ה. ובפרט שעינינו רואות, שקץ הימין מתקרב ועוד מעט יהיה אור.

לכן מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים, להתחזק באמונה ולעודד הלבבות באהבת אמת ושלום, וביתר שאת ועז להיושבים בארץ הקודש, שער השמים לעליות התפילות, ובאוירא דמחכים בחכמת האמת והצדק אליהם, ואחר כך שיתייחדו בלב אחד בעבודה שבלב זו תפילה, ובציבור דווקא. דמובא ב'בית אהרן', כי תפילה בציבור בכוחה לתקן כל התיקונים וכל עליות וירידת השפעות, כמו הצדיקים הגדולים שהיו יודעין ומתכוונין ומייחדין ומתקנין.

תזכו לחוג את חג המצות בכשרות ובשמחה, בהכנה לגאולה מהרה, באהבת אחים ומסיבת מרעים בענייני תורה וחסידות ובשמחת החג.

ונא להזכירנו לטוב וכל בני ביתנו באוירא דמחכים ידרים, שבכל פינות שאתה פונה יהא לימין, ובמקומות הקדושים, ובפרט במקום ציון המצוינת קודש הקדשים שירחם ה' יתברך על עמו ויושיענו ויוציאנו מאפילה לאור גדול. ונזכה לשיר במהרה השירה הגדולה שירת הגאולה השלמה.

ידידם הדורש שלומם והמצפה לשמוע בשורת החיים והשלום מטוב הארץ ולדרים עליה ברחמים וחיים ושלום וטפ"ל.

נחום שלמה פרלוב, חתנא דבי נשיאה אדמו"ר הרה"ק זצ"ל מקוז'ניץ

(מכתבו של רבי נחום שלמה פרלוב זצ"ל, האדמו"ר מקוז'ניץ, לאנשי שלומו בתל־אביב, בית קרלין סטולין, עמו' שפט)

ב"ה יום וערב שבת קודש לסדר 'חזקו ואמצו' עשרת ימי תשובה שנת תרצ"ח לפ"ק פה ורשא.

ד' השוכן בציון והבוחר בירושלים, ישפות שלום וברכה וחיים טובים וגמר חתימה טובה וכל טוב סלה, אל כבוד ידידי הנאמן האברך החסיד הנגיד הנכבד והמפואר כש"ת מוהר"ר נפתלי קירשנבוים נ"י ויה"ל.

שמוע שמענו קול מבשר שנתייסד על ידכם ביה"ח מחסידי קוזניץ ושמחנו מאד, ואנו מקוים שיהיה זה בית מועד לכל אנ"ש הנמצאים מפוזרים ומפורדים בתל אביב והסביבה, ושמה יגיעו כולם להיות ביחד, ואם ראשיתך מצער אחריתך ישנה מאד.

הנה לדבר בקולמוס לשוני מיקרת ערך ארצנו מקום התקשרותינו בעלית תפילותינו דרך ציון המצוינת קודש הקדשים רצוף אהבה אהבת הידידות אחינו בית ישראל, להתקשר ולהתייחד לאחד בלב אחד לעבודה שבלב זו תפילה. מי אנכי לגשת הלום להאריך בשבח דברים העומדים ברומו של עולם מאור עולם באוצר חיים ('בית אהרן'), אולם כאשר אין מזרזין אלא למזורזין, לכן באנו לעורר, ידוע מאמר חז"ל כל הקובע מקום לתפילתו אלוקי אברהם בעזרו, וענין גדול ויסוד לתפילה שיהיה בדבוק ואהבת חברים וכל קריבה שיחזק אחדות לבב בעבודה, בעבודה שבלב זו תפילה, טוב ויפה להיות בקביעות מקום מיוחד ולהתקבץ שמה בשבתות קדשינו ובימים טובים הבעלים, ואם אפשר גם באמצע השבוע אזי מה טוב ומה נעים, ויהיו כל המתפללים בצוותא, ואהובים ומקושרים באהבה אחוה וריעות זה לזה ואלינו, והגם שהגופים רחוקים יהיו הלבבות קרובות, ארץ אשר ד' דורש אותה ידרשנו לטובה, ויזכירונו תמיד לטובה בכל המקומות הקדושים. ועוד הפעם הנני מעורר אותם לחזק בדק הבית שיהיה ליסוד מוצק וכלם יחזיקו בזה ויבואו תמיד, ובאפשר להרבות חברים לתורה ולתפילה. וגדול המעשה נפתלי אילה שלוחה, להשגיח על הכל בעינא פקיחא שיהא לבן קיימא ולהגביר חילם.

הננו מברכים אותו זאת כל אנ"ש הנעלים איש כברכתו יבורך, בגמר חתימה טובה לחיים טובים ארוכים ולשלום, וזכאין ישראל דקב"ה ציית לצלותייהו לברכא לון בשפע פרנסה והצלחה וניוושע בשנה זו תשועת עולמים במהרה.

כעתירת הדורש שלומם באהבה רבה וחבה יתירה נודעת להיושבים על אדמת הקודש, יהיה שלום בחילם ושלוה בארמנותם.

נחום שלמה פרלאוו
חתנא דבי נשיאה כ"ק האדמו"ר הרב הצדיק זצ"ל מקוזניץ

(אגרת עם פתיחת בית המדרש דקוזניץ בתל אביב, מוריה, ל, גליון י-יב, תשרי תשע"א, עמו' נ)

---

רבי נחום שלמה פרלוב (פערלאוו) הי"ד, בנו הבכור של האדמו"ר רבי משה מסטולין הי"ד, ודור שביעי למגיד מקוז'ניץ. בשנת תרצ"ז נשא לאשה את מרת פערל יהודית בת האדמו"ר רבי אשר אלימלך הופשטיין מקוז'יניץ-לובלין (אחיו של האדמו"ר רבי אהרן יחיאל הופשטיין הי"ד). עוד לפני החתונה נפטר חותנו, רב אשר אלימלך, בב' באלול תרצ"ו, בשעת ניתוח שנערך לו בעיר פריז. לאחר כחמישה חודשים, בח' בטבת תרצ"ז התקיימה החתונה ורבי נחום שלמה מילא את מקום חותנו באדמו"רות קוז'ניץ. בניסן תרצ"ז ייסד רבי נחום שלמה בוורשה את הישיבה הגדולה 'כתר אלימלך',  שנקראה על שם חותנו, ועמד בראשה. אל הישיבה הגיעו בחורים מחסידי פולין. באותה שנה פנה לר' נפתלי קירשנבום, מייסד בית החסידים בתל-אביב על שם הצדיקים מקוזניץ', וביקש שיכתוב ספר תורה מיוחד על שמם.

רבי נחום שלמה הצטיין מילדותו בכישרונות נדירים: עילוי בעל שכל ישר, ומתמיד לימוד התורה. הוא נודע כתלמיד חכם מובהק, בקי וחריף, בעל השכלה כללית רחבה במקצועות חיוניים, בעל יכולת כתיבה שנונה ועסקן נמרץ. כבר בהיותו כבן חמש עשרה, הוא החל לפרסם מאמרים ספרותיים ופובלציסטים בעיתונות החרדית בפולין, בשם העט 'פ. חושן' (כגון: מאמר בכתב העת "דאס ווארט', וילנה תרצ"ב, 28.08.1932: תפארת בחורים וועלט; 'דאס ווארט', וילנה תרצ"ג, 21.07.1933: דער אלארם-סיגנאל; 'אונזער גייסט', ג, חוברת 9, תמוז תרצ"ב, עמו' כו: וואס האט תפארת בחורים געשאפען אויף די קרעסען?; 'אונזער גייסט', תפארת בחורים: די קאנפערענץ, איהרע רעזולטאטען אוט פערספעקטיווען; 'ארטאראקסישע יוגענד בלעטער', מס' 33, ורשה, אלול תרצ"ב: די צא"י בעוועגונג אויף די קרעסען).

הוא נמנה על ראשי תנועת 'תפארת בחורים' הבלתי מפלגתית, שנועדה לארגן את הנערים המבוגרים והאברכים במסגרת תורנית דתית להמשיך בלימודי תורה והלכה. רבי נחום שלמה היה חבר הנהלת הסניף הראשון של התנועה, שנוסדה בשנת תרפ"ז בעיר פינסק בעידודו ובהשתתפותו של רב העיר הגאון הרב אהרן וואלקין הי"ד. בחשוון תרצ"ג, היה רבי נחום שלמה ממארגני כנס של 'תפארת בחורים' בעיר ברנוביץ, בה השתתפו אדמו"רים, רבנים וראשי ישיבות.

רבי נחום שלמה היה גם מראשי המנהיגים הצעירים של 'אגודת ישראל'.בשנת תרצ"ח הוא נבחר לעמוד בנשיאות הוועידה הכלל ארצית של 'צעירי אגודת ישראל' בפולין. לאחר הוועידה הוא כתב ופרסם את הדו"ח המלא של הוועידה. הוא נבחר בוועידת 'אגודת ישראל' בוורשה כחבר הועד הפועל של אגודת ישראל' בפולין, ופעל להפצת תורה בשכבות רחבות, ובהכשרה לעליה לארץ ישראל ולבניינה ברוח התורה.

רבי נחום שלמה אמר בשם סבו:  'אם אדם רוצה רק עולם הזה ,הרי זה מהדברים הקלים. אם הוא רוצה ועמל להשיג עולם הבא, גם זה לא כל כך קשה. לעבוד על שניהם יחד ולהשיגם, זהו דבר קשה ביותר. אנו קבלנו על עצמנו את שניהם יחד'.

בחודש כסלו ת"ש לאחר שהגרמנים כבשו את ורשה עבר רבי נחום שלמה עם בני ממשפחתו ללובלין והתאחסנו בבית החסיד ר' לייבוש שוחט. מפחד ומחשש שיתפסו לעבודת פרך, נמנעו לצאת מהבית. אחד מחסידיו הסתכן ויצא מסטולין, שהייתה תחת הכיבוש הסובייטי, הסתנן לשטח הכיבוש הגרמני והגיע ללובלין, על מנת להביא את הרבי נחום שלמה, רעייתו ובתם הקטנה, שרה גיטעלע, כשהם מוסתרים בתוך עגלת דואר. הם הצליחו לעבור מחסום של אנשי גיסטפו שלקחו מהם את כל כספם, נתנו להם לעבור והתחילו לירות לעברם בחושך. כשהגיעו לצד הרוסי, נאסרו על ידי שומרים רוסים וכמעט הוסגרו בחזרה לגרמנים. לבסוף הם שוחררו, הגיעו לבריסק ולקחו רכבת לסטולין. הם הגיעו לבית אביו של רבי נחום שלמה, רבי משה, בחנוכה ת"ש. כעבור כשנה וחצי נכבשה סטולין על ידי הנאצים, שהחלו בהשמדת היהודים.

יהודי סטולין הוכנסו לגטו. בכ"ט באלול תש"ב, חיסלו הנאצים את גטו סטולין, ונהרגו עקה"ש גם רבי נחום שלמה עם בני משפחתו ובכל בית אביו בסטולין. הי"ד.

מרת בתיה קמפינסקי-ליברמאן העידה יום לפני הטבח ההוא פגשה את רבי משה'לה ובני ביתו באמצע הלילה בגטו סטולין:

לעולם לא אשכח לילה זה. בגיטו כולו שררה אימה וחשכה משמרות ס.ס. ושוטרים אוקראינים הוצבו מסביב לגטו, ואיש לא יכול היה להימלט… אלפי היהודים התרוצצו כעכברים במלכודת. מאותו חלק של העיר שהיה מחוץ לגטו נשמעו ללא הפסק יריות. הלב נמס מפחד, הכל ידעו כי הסוף מתקרב. היללות בגיטו התרוממו עד לב השמים. היו יהודים שניסו להסתתר במקומות מחבוא, ביניהם גם אני ומשפחתי. לפני שנכנסנו למחבוא שלנו בסוכה, ניגשתי עם בעלי אל הרבי. היה זה לאחר חצות בחצר הרבי שררה אפלה. בחדר הקדמי מצאנו את הרבנית עם כלתה פרלה, ובכי איום בקע מחדר הרבי. הדלת הייתה פתוחה, ואנו נכנסנו שם מצאנו את הרבי ר' משהלה עומד עם בנו הבכור ר' נחום שלמה, ומספר יהודים כולם היו עטופים בטליתות. הרבי ניגש אל העמוד אמר וידוי עם כל הקהל, ואחר כך פרש ידיו לשמים וזעק: 'אבינו מלכנו חמול עלינו ועל טפינו' ופרץ בבכי תמרורים. יותר לא ראיתי את הרבי. בערב ראש השנה תש"ג (1942) בבוקר, הנצאים ימ"ש אספו את כל יהודי סטולין בכיכר בשוק והובילום לשחיטה.

באתר בית המכירות 'תפארת' ניתן לראות מכתב בכתב ידו של רבי נחום שלמה, משנת תרצ"ח, בו הוא מספר על הולדת בתו, על תהליך מינויו לרבה של קוזניץ', על המאמצים להביא להכרת השלטונות ברבנותו, על הקמת ישיבת 'כתר אלימלך' ועל השתתפותו ב'כנסיה הגדולה' של אגודת ישראל במארינבד בשנת תרצ"ז.

תולדותיו הובאו בקובץ 'כרם נחום שלמה' (אייר תשע"ו, בהוצאת כולל כרם נחום שלמה).

הרבי לא היה נוהג לאומר תורה בעת עריכת שולחנו, רק מידי פעם סיפר מעשה או אומר דיבור של תורה. פעם אחת אמר שהנפקא מינה בין חסיד למתנגד באמירתם הפסוק (תהלים קלט, ז-ח) 'אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח, אם אסק שמים שם אתה ואציע שאול הנך', שהמתנגד אומר אותה כפשוטה (כלומר, אם הייתי רוצה לברוח, אין איפוא לברוח), והחסיד אומר הרי כזה כן זה (כלומר, 'אם אסק 'שמים שם אתה', וגם כש'אציע שאול הנך'), הרי כי שניהם שווים, כי בכל מקום אתה נמצא שם איתי, הרי כי טוב הוא (כי על ידי זה לא אפרד ממך לעולם).

(מזכרונות זקני החסידים)

בעז"ה יום ג' לסדר ברוך ד' תער"ג לפ"ק פה קאזניץ

השוכן מעונה, את שלומו יענה, בכל עת ועונה, וכל טוב סלה לכבוד הרב הגאון המפורסם ערוגת הבושם המאור הגדול מעוז ומגדל, אוצר בלום כליל המדעים, נחמד ונעים כו' כו' כשת"ה מו"ה משה נחום ירושלמסקי שליט"א האבד"ק קיעלץ יע"א

אחרי שים שלום וברכה באהבה רבה כמשפט, מגודל טרדותי אשר אפפוני לא היה באפשרי לבוא בכתובים עד הנה, אף שנחוץ הוא, וכאשר לקחתי מועד הנני בזה להציע לפני כבוד תורתו תוכן הענין היות אשר בתיקון עירובין בעירנו יש בצד אחד ברחוב הגדולה המעבר לרבים שעד הנה סמכו על הטעליגראף אשר בשם בצירוף העמדת לחיים גבוהים עשרה טפחים מכוונים תחת החוט כידוע, והנה זה איזה שבועות אשר נלקחו הלחיים הנ"ל והיה נדרש להוציא לתיקון הזה להחזיר הדבר ליושנה לערך עשרים או שלושים רו"כ או לעשות תיקון אחר דלתות לאותו רחוב, וכעת קם אחד והעביר קול במחנינו אשר העמדת לחיים הם למותר וכשר וישר הדבר לסמוך על הטעליגראף בלי הלחיים, אשר לא נשמע עוד כזאת להכשיר הטעליגראף לחשבו לצורת הפתח בלא עמודים או לחיים אחרים תחת החוט, כי הוא צורת הפתח מן הצד, כידוע שאין סומכים במה שהחוט נמשך למעלה על גבי הגביעים, ומכל שכן במקום שהעמוד של הטעלגראף מתעקם וסובב לרוח אחרת אשר שם אינו נמשך החוט על ראשם של הגביעים, רק נכרך וסובב רק מצד הגביעים באמצעם, כידוע לכל רואי תמונת הטעלגראף, האם יש שום הוה אמינא לסמוך על זה בלא העמדת לחיים, לכן אבקש מכבוד תורתו להשיבני דעתו, דעת התורה, בזה, ובזה אסיים ואו"ש מאדוה"ש וכ"ט מאה"ט,

אהרן יחיאל בהרב הצדיק והקדוש זצוק"ל

(נחלת צבי, ט, עמו' קב-קג)

ב"ה.
לכבוד ידידי הרבני הנגיד והחסיד וכו' מו"ה מנחם מענדיל נ"י מקאלביעל.
היות שידידי הרב החסיד המופלג ומופלא חריף ובקי וכו' מוה"ר צבי הירש יאיר נ"י אשר היה אב"ד במענדשין וריש מתיבתא בראדזמין ובנאשעלסק וכעת הוא מו"ץ ומנהל ישיבה בווארשא, רוצה לקבל על שכמו משרת הרבנות במחנכם, וכאשר שאני מכירו בטוב, כי ראוי הנהו לאותה איצטלא על צד היותר טוב, לזה אבקשכם מאוד להשתדל בכל אמצעי כוחכם להיות לו לעזר וסעד בכל מאי דבעי, כדי שיוכל לבצע מעשיהו ולהביא הדבר לידי גמר טוב, גם לעורר בלב כל אנ"ש שבמחנכם לענין זה.
כה דברי המברככם בחג כשר ושמח, וה' יתברך יעזור שיוושע בכל משאלות לבבו לטובה.
ולראיה באתי על החתום אור ליום ג' צו עזר"ת לפ"ק ווראשא
אהרן יחיאל בהרב הצדיק וקדוש זצוק"ל מקאזניץ

(אור הצפון, קיז, עמו' עב)

---

רבי אהרן יחיאל הופשטיין, 'ר' אהר'לע', האדמו"ר מקוז'ניץ, נולד בשנת תרמ"ט (1889) (או בשנת תרנ"א 1891) והיה בנו בכורו של האדמו"ר רבי ירחמיאל משה, חתנו של רבי אלימלך שפירא מגרודזיסק בנו של ה'שרף ממאגלניצא' רבי חיים מאיר יחיאל. רבי אהרן יחיאל היה דור שישי למגיד מקוז'ניץ, ונצר לשושלות צדיקים רבים ובהם טשרנוביל, רופשיץ, ליזענסק, אפטא ופרשיסחא.

בשנת תרס"ט נפטר אביו וחסידות קוז'ניץ התפצלה. רבי אהרן יחיאל מילא את מקומו בקוז'ניץ, בעוד שחלק מהחסידים הלכו אחר אחיו רבי אשר אלימלך בעיר ריקא, חלק הלכו אחר אחיו רבי ישראל אלעזר וחלק הלכו אחר הגיס שלהם, בעל אחותם מרת רחל חיה מרים הי"ד, רבי קלונימוס קלמיש שפירא הי"ד, שהחל לנהוג אדמו"רות בפיסעצנא. לרבי אהרן יחיאל היו שתי אחיות: א. מרת חנה גולדה הי"ד, עלתה לארץ ישראל בשנת תרפ"ה והצטרפה ל'כפר חסידים', כשביקרה את משפחתה בוורשה, נהרגה בהפצצה בשעה שיצאה להביא פצועה לבית חולים. ב. הרבנית הסופרת מרת מלכה נישאה לאדמו"ר מגרודזינסק-ירושלים רבי אברהם אלימלך שפירא. ג. מרת חוה נישאה לרב החסיד רבי שלום שפירא.

רבי אהרן יחיאל נודע כגאון בתורה, חסיד וצדיק, שדבק באמת הצרופה וסלד מכל גינוני הכבוד. לאחר ששימש מספר שנים באדמו"רות החל הרבי להרחיק ממנו זקני החסידים, הלמדנים, העשירים והמכובדים, וקירב דווקא את הדור הצעיר הרחוק מיהדות ואת המוני העם הפשוטים. בעקבות הנהגותיו היו שהתנגדו לו, אך צדיקי דורו עמדו לצידו. רבי משה מרדכי לעלוב אמר שאין בזה פלא, שכן 'הרבי היה כל כולו חטיבה של אמת, ואילו העולם הזה הוא עולם שכולו שקר, ואם כן מה פלא בכך שהשקר שונא לאמת'. הרב אברהם שמעון אנגל הי"ד מזאליחוב, יעץ לתלמידיו לנסוע לאדמו"ר מקוז'ניץ לשאוב יראת שמים מבית מדרשו, ואמר כי 'כשיבוא משיח, ישב הרב מקאזניץ ראשונה במלכות'.  האדמו"ר מביאלא-פשיסחא אמר כי 'דרכו בקודש היתה מכוסה ופליאה להפליא בעיני כל רואיו, ועל ידי זה היה מקרב הבריות ומכניסם תחת כנפי השכינה ומגן עליהם בגופניות ורוחניות'.

הרבי מקוז'ניץ נדד במסירות נפש על פני ערים ועיירות בפולין והצליח לקרב רבים, שנעשו בעלי תשובה, חסידים ואנשי מעשה. בשנת תרע"ז עזב את קוז'ניץ והקים את חצרו בעיר הגדולה לודז', שם פתח ישיבה וארגן שיעורי ערב למבוגרים וישיבות ערב לנוער. הוא פיקח ישירות על סדרי הלימוד והשפיע רבות על תלמידיו. בהמשך עבר לוורשה והתאחסן בבית אחד מחסידיו. משם עבר לעיר המרפא אוטבוצק והקים בה חצר בה התקבצו בעלי מלאכה, סבלים ועגלונים. לחצרו הגיעו גם מחוסרי בית, חולים, עניים ומרי נפש, שזכו לקבל מהרבי עידוד וחיזוק, תרומה כספית, ארוחה חמה ומקום מסודר לשינה. מידי פעם נסע ללובלין, ופעם אחת נסע לבדו בנסיעה חשאית ללונדון לקרב רחוקים.

בשנת תר"ע נשא לאשה את מרת רחל בת שבע, בת דודו רבי אברהם פנחס ספרד מקינעוו. בהמשך הם התגרשו בלא שנולדו להם ילדים.

הרבי התפרסם כאיש מופת מחולל פלאות, ורבים באו לקבל את ברכותיו ועצותיו. סעודות מלווה מלכה אצל הרבי נמשכו עד שעות הבוקר ברוב עם, בהם ניגן הרבי בכינור ניגוני קודש, ובהם את ניגון המגיד מקוז'ניץ לפיוט 'אליהו הנביא'.

לאחר שהגרמנים כבשו את פולין, היה הרבי באוטבוצק בראש השנה תש"א, שם קרא בתורה, תקע בשופר והתפלל לפני העמוד. בשל הצרות הקשות השתנה קולו, זקנו הלבין ועל פניו ניכרה דאגתו לכלל ישראל. בחנוכה אמר הרבי כי הוא מרגיש שאלו ימי החנוכה האחרונים באוטבוצק.

בין פורים לפסח תש"א עבר הרבי לעיר קאסוב-טעלאקי ומשם ביקש לברוח לאיזור הרוסי דרך גשר בעיר סוקולוב, אך בשל נוכחות חיילים גרמנים שירו על כל מי שניסה לעבור את הגבול, נאלץ הרבי לחזור על עקבותיו ועבר לוורשה. חסידיו דאגו לו בוורשה לאוכל ולכסף, אך הרבי צם ברוב הימים וחילק את מאכלו ואת כספו לעניים ברחובות ורשה. הוא המשיך בחלוקת המזון, גם כשהייתה סכנת נפשות לצאת לרחוב.

לאחר שהנאצים החלו לחפש את הרבי בוורשה ופירסמו את תמונתו, נאלץ הרבי להתחבר בדירה ולהתחפש. בניסיון להציל את רבם, הצליחו חסידיו למלט את רבם מגיטו ורשה ולהעביר אותו לגיטו ז'ליחוב, לקראת חודש אלול תש"א, שם היה אחד מחסידיו חבר ביודנראט, והוא סידר לרבי עלייה שמורה עם שני חדרים, בה יכול היה לכנס מניין,

על פי עדותו של הרב שמואל חנוך מרגליות, שהיה צמוד לרבי בחוליו, בפטירתו ובקבורתו, הרבי ומשפחתו סבלו מרעב בגטו והרבי חלה בטיפוס בערב ראש השנה. בשבת האחרונה של שנת תש"א הזדעק הרבי באמצע תפילת מנחה 'ריבונו של עולם, קח אותי! אני לא רוצה לראות בצערם של ישראל!'. בשני ימי ראש השנה נערכה לצידו תפילה ואמירת תהלים בציבור ללא הפסק, רופא הובא במסירות נפש על ידי החסידים בניסיון להציל את הרבי. בצום גדליה חובר הרבי לאינפוזיה, אך בליל חמישי, ד' בתשרי תש"ב (1941) ניצחו אראלים את המצוקים והרבי נפטר. בצוואתו ביקש הרבי שלא יקבר עד שיפרעו את כל חובותיו. בסיוע נדיבים גוייס הסכום הנדרש לכיסוי כל החובות והרבי הובא למנוחות בהשתתפות כל היהודים שנותרו בגיטו ז'ליחוב. לימים אותר מקום קבורתו והמצבה שלו שוחזרה בשנת תשע"ו. (ישנם כמה גרסאות לגבי יום פטירתו:  ג', ד', ה' או ט' בתשרי, תש"ב או תש"ג).

תולדותיו יצאו לאור בספר 'המופלא בדורו' (ירושלים, תשמ"ז). זכרונות וספורים אודותיו הובאו בקונטרס 'לחי רא"י' (תש"ע, תשע"ו).

טיוטת מכתב אליו מאת אחיו הרב אשר אלימלך הופשטיין, בקבץ 'בית אהרן וישראל' – עד, עמו' יט-כא (קפג-קפה).

ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת.

ויש לדקדק דמשמע דזה יגרום לזה שאם הקב"ה לא ישא חטאתם יחוייב שימחה שמו, חס וחלילה, מספרו, מדוע ולמה הלא הוא לא חטא.

ונראה דהנה באמת קשה להבין ענין שבירת הלוחות, והקב"ה הודה לו על זה, כמו שדרשו חז"ל מאשר שברת- ישר כח ששברת, והלא אמרו חז"ל השובר כלים בחמתו כאלו עובד עבודה זרה, ומדוע הגיע לו ישר כח למשה רבינו עליו השלום שחרה אפו וישלך את הלוחות וישברם.

אמנם יש לומר על פי מה שאמרו בכמה מקומות שמשה רבינו עליו השלום רעיא מהימנא מסר נפשו על כלל ישראל, היינו למסור גופו עבור ישראל זה אינו עוד כל כך רבותא, אבל למסור נפשו ונשמתו על כלל ישראל זה היה יכול רק משה רעיא מהימנא זכותו יגן עלינו.

וזה היה גם בזה כאשר אמר לו הקב"ה הניחה לי ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול, הנה משה רבינו עליו השלום חשש לזה שלא יעשה הקב"ה כליה חס וחלילה בבני ישראל ורק את זרעו ירבה. לכן כדי לבטל זאת עשה דבר זה לשתף עצמו בענין חטא של ישראל והוא חטא רבים נשא אביזרא דעבודת גילולים כדי להציל את ישראל. לכן אתי שפיר שאמר, ועתה אם תישא חטאתם ואם אין הלא גם אנכי אינני מנוקה מעון ואיך תעשה אותי לגוי גדול ואותם תכלה חס וחלילה. (וענין מספרך אשר כתבת, יש לומר על פי דאיתא בתנא דבי אליהו פרק א גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו, עתיד הקב"ה לישב בבית המדרש הגדול וצדיקים יושבים לפניו, ואמר דור פלוני כך עשה תורה וכך עשיתי עמו צדקה אבל איני זוכר עונותיו ואין עולים על לב כו', יעויין שם).

והנה ראיתי שמה שכתבנו יש להעמיס בפשיטות בכוונת המדרש רבה כאן פרק מ"ו וארא והנה חטאתם לה' אלקיכם, ראה שאין לישראל עמידה וחבר נפשו עמהם ושבר את הלוחות. ואמר להקב"ה הם חטאו ואני חטאתי ששברתי הלוחות, אם מוחל אתה להם אף לי מחול, ואם אין אתה מוחל להם, אל תמחול לי, אלא מחני נא מספרך אשר כתבת. וזה על פי מה שכתבנו שגם זה היה דמיון חטא עבודה זרה.

ועל דרך יש לומר המדרש רבה קרח פרשה יח, פתח משה ואמר לפני הקב"ה אם מתים אלו על מטותם כדרך שבני אדם מתים, והרופאין עולין והן מבקרין אותם כדרך שכל החולין מתבקרין, אף אני כופר ואומר, לא ה' שלחני, ומלבי אמרתי זה. והוא מאד מקושי הבנה שמשה רבינו עליו השלום ינסה חס וחלילה את הקב"ה ויאמר כדברים האלו.

אך הוא גם כן על דרך הנ"ל שכאשר משה רבינו עליו השלום ראה שעל כל ישראל יצא הקצף, כמו שכתוב הבדלו מתוך העדה ואכלה אותם כרגע, לכן השליך את נפשו מנגד ואמר שהקב"ה יעיר כל חמתו על קרח ואנשיו לבד ועל ידי זה יוסר הקצף מעל כל בני ישראל, ועל כן אמר גם אני כופר וכו', היינו שאם לא יעשה הקב"ה כן ועל כל העדה יקצף גם הוא יכלול את עצמו עמהם בחטא, ועל כן יוסר הקצף מעל כל בני ישראל.

וזה יש לומר גם כן בכוונת המדרש רבה דברים פרק א, אמר רבי יצחק, בשעה שעשו ישראל את העגל בקש הקב"ה לכלות שונאיהן של ישראל. אמר לו משה, רבונו של עולם, העגל הזה הוא טוב לסייע לך. וכו'. אמר לו

הקב"ה, אף אתה טועה בעגל. אמר לפניו, רבונו של עולם, אלא למה ה' יחרה אפך בעמך כו'.

והנה נפלא מאד תשובת משה רבינו עליו השלום, וגם תשובה השניה, אלא למה יחרה אפך בעמך, משולל הבנה.

ועל דרך הנ"ל יש לומר בזה גם כן שמשה רבינו עליו השלום מסר נפשו ורצה לשתף את עצמו כביכול עם ישראל בחטאם, למען לא יכלם חס וחלילה. ואתי שפיר גם כן תשובה השניה ואלא למה יחרה אפך בעמך שעשיתי ודברתי זאת בעל כורחי למען לא יחרה אפך בעמך דוקא. והכל למען כבוד ה' יתברך וכלל ישראל כי קוב"ה וישראל חד.

ועל דרך זה אתי שפיר בסיום התורה, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה כו' ולכל היד החזקה כו', ופירש רש"י ששיבר הלוחות. וקשה כשבא הכתוב לסיים התורה בשבחו של משה רבינו עליו השלום לא היה לו לסיים בשבח גדול מזה ששיבר הלוחות ומה מעליותא.

אך על פי מה שכתבנו לעיל אתי שפיר דאחר פרשת הברכות שבירך אח בני ישראל אנו מזכירין מסירות נפש הגדול בעד כלל ישראל זכותם יגן עלינו. וכמו שכתבו בפרשת חקת בשם הרב הקדוש מווארקא זצ"ל על מה שאומרים בתפלת גשם על הסלע הך ויצאו מים, שמסר נפשם עבורם שלא יהיה קטרוג.

עוד יש לומר בקושיא הנ"ל משבירת הלוחות, דהא הווא ליה שובר כלים בחמתו כו'. דהנה אמרו חז"ל בשבת שם דלמרמי אימתא אאינשי ביתיה שרי. וזה יש לומר גם כן הפירוש של ואשברם לעיניכם, שהם יראו זאת וישובו לה'. וזה יש לומר הפירוש ולכל היד החזקה ששיבר הלוחות, כפרש"י , ואם תאמר מה מעליותא, ולזה

אמר ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל, שעשה זאת לייראם למען יעשו תשובה. זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל.

(אהב שלום, כי תשא)

—

הרב שלום הי"ד מלודז נולד בגרבולין פולין לאביו האדמו"ר מקוזניץ-ורשה רבי אלימלך שפירא הי"ד, בסביבות שנת תרמ"ו (1886).

בשנת תר"צ הוציא לאור את ברכת אברהם עם קונטרס תפארת אברהם. בתרצ"ב הוציא לאור את הספר גדולת יוסף. בשנת תרצ"ג השתתף בכתב העת "הבאר" וכתב על דין המקדש על סתם יינן האם יחזור ויקדש.

כתב את החיבורים אהב שלום על התורה והמועדים, רדף שלום ובו פלפול ודרוש, וכן את שו"ת שאילת שלום. בשל הוצאות הדפוס פרסם בשנת תרצ"ט רק את אהב שלום על ספר בראשית וקונטרס מספר שאילת שלום, ובהמשך פרסם כרך שני של אהב שלום על ספר שמות. וחבל על דאבדין, שלא זכינו לפרסום שאר דברי תורתו.

ספריו מעוטרים בהסכמות נלהבות רבות של גדולי האדמו"רים והרבנים. בחלק הראשון כותב המחבר שאת שאר הסכמות לא פרסם בשל צורך לצמצם בהוצאות הדפוס, והוא מתכוון לפרסם אותם בספרים שיוציא אחר כך.

בכרך הראשון הופיעה הסכמתם של הרבים הבאים: אביו האדמו"ר מקוזניץ רבי אלימלך שפירא זצ"ל, חותנו האדמו"ר ואב"ד קאלשין רבי חיים נפתלי צבי שפירא הי"ד, האדמו"ר מאלכסנדר רבי יצחק מנחם דנציגר הי"ד, האדמו"ר מסוכוטשוב רבי דוד בורנשטיין הי"ד, גיסו האדמו"ר ואב"ד קאצק רבי יוסף מורגנשטרן זצ"ל ואחיו האדמו"ר מסוקולוב רבי יצחק זליג מורגנשטרן הי"ד, האדמורים מאוסטרובצא רבי מאיר יחיאל הלוי זצ"ל ובנו רבי יחזקאל הלוי הי"ד, האדמו"ר מבואן רבי משה פרידמן הי"ד, האדמו"ר ואב"ד גרודזיסק רבי ישראל שפירא הי"ד, האדמו"ר מסקרנביץ רבי ישראל יצחק קאליש הי"ד, האדמו"ר מאמשינוב רבי שמעון שלום קאליש זצ"ל, האדמו"ר מסטריקוב רבי יעקב יצחק דן לנדא הי"ד, אדמו"ר מראדזין רבי שמואל שלמה ליינר הי"ד, רב מאיר שפירא אב"ד ור"מ מלובלין זצ"ל, הרב מנחם זמבה הי"ד, הרב צבי יחזקאל מיכלסון הי"ד, הרב שלמה דוד כהנא זצ"ל, הרב חיים יהושע גוטשכטר הי"ד, הרב יצחק מאיר קאנאל הי"ד.

בכרך השני הופיעה הסכמתם וברכתם של: הרב משה בצלאל אלטר מגור הי"ד, האדמו"ר מפיאסטשנא רבי קלונימוס קלמן שפירא הי"ד, האדמו"ר ממודזיץ רבי שלום ידידיה אליעזר טאב זצ"ל, בני התפארת שמואל מאלכסנדר הרב יעקב שמחה בונם דנציגר הי"ד והרב אברהם חיים דנציגר הי"ד, האדמו"ר מלובלין רבי אלטר עזריאל מאיר איגר הי"ד. וכן רבנים מוועד רבני ורשה: הרב יעקב זילברשטיין הי"ד, הרב נח רוגוזניצקי הי"ד, הרב נתן שפיגלגלס הי"ד והרב אברהם וינברג הי"ד. וכן רבנים מוועד רבני לודז: הרב משה מנחם יוסף הלוי סג"ל הי"ד והרב לייבוש רוזנברג זצ"ל.

בהקדמת "אהב שלום" כותב המחבר על מעלת המחדש חידושים בתורה מתוך עמל ויגיעה בלימוד לשמה, ועל הצורך בכתיבת החידושים.

הרב שלום שפירא הי"ד נספה בטרבלינקה בסביבות תשרי תש"ב (1941).

ראה עוד: דף עד ביד ושם, החסידות מדור לדור א עמוד 215.