מצוה גדולה לסייע בהדפסת מעשיות מאבותינו הקדושים, המלאים מוסר ויראת ד', לעורר את לב בני ישראל לעבודה ויראה / הרב יצחק מאיר קאנאל הי"ד, סגן נשיא אגודת הרבנים בפולין

בעזרת ה' יתברך.
הרב המופלג החסיד פאר היחס וכו', מו"ה גרשון עמנואל הלוי יחי' מפה, הראה לי את ספרו היקר אשר בשם 'ברית עולם' יכונה, על התורה ואגדות הש"ס, ובדעתו להביאם על מכבש הדפוס ולהפיצו על פני תבל. התבוננתי באיזה מקומן ומצאתי בו דברים יקרים ונחמדים. לזאת גם ידי תיכון עמו לאדפוסא אדרא, ובפרט שגם הגאון הקדוש זצ"ל מאסטראווצע נתן הסכמתו על זה. גם בדעתו להדפיס 'גדולת מרדכי' ו'גדולת הצדיקים', מעשיות מאבותיו הקדושים המלאים מוסר ויראת ד' לעורר את לב בני ישראל לעבודה ויראה. ומצוה גדולה לסייע לו בכל האפשרי וליקח ברכה לביתו. ואיסור השגת גבול, ידוע.
באתי על החתום יום ה' שלח כ"א סיון תרצ"ג, פה ווארשא.
יצחק מאיר ברמ"א קאנאל

(הסכמה לספר גדולת מרדכי, ורשה תרצ"ד)

הרב הגאון המפורסם בעולם לעסקן הכללי ונזר הרבנים מוה״ר יצחק מאיר קאנאל הי"ד, נולד בתרכ"ב, 1862, לאביו ר' משה אהרן. היה תלמידו של הגאון רבי יהושע טרונק מקוטנה. הוסמך להוראה והמשיך בלימודיו בבית החסידים של גור בוורשה.  איש פיקח, בעל הדרת פנים, שולט בשפת פולין, משתייך לחסידי גור ותופס עמדה חשובה אף בקרב חוגי השלטונות שבעיר. תחילה כיהן כרב בבלאשקי (בסביבות קאליש) שבפולין. בתרפ"ג, 1923, נבחר לוועד הרבנים בוורשה, היה נבחר תמיד כסגן יושב ראש להנהלת "אגודת הרבנים" בפולין ומייצגה בפני החוגים הרשמיים.

אגודת הרבנים בפולין היתה ארגון גג על-מפלגתי של כל רבני פולין שפעל בין שתי מלחמות העולם וכללה כ-1,000 חברים, רבני הקהילות השונות ברחבי פולין. חלק משמעותי של רבנים אלה השתייך לתנועת "המזרחי" ול"אגודת ישראל", ואחרים היו ללא שייכות מפלגתית. מושבו של הארגון היה בוורשה. הארגון עסק בפסיקה דתית, פסקי ההלכה שלא היו מקובלים על השלטונות הפולניים. אגודת הרבנים בפולין פרסמה את "קובץ דרושים". בשנת תרפ"ט פרסמה האגודה את "פרטי כל", ובו פרוטוקולים של ההרצאות, הדיונים, הוויכוחים וההחלטות של האסיפה הכללית של האגודה אשר התקיימה בין כ"ד לכ"ז בשבט תרפ"ו.

בזוו"ש נשא את הרבנית פיגלא בתו של ר' ארי' לייבוש רוקח ממאגרוב במהר"י מבעלזא זצ"ל (שהיתה נשואה מקודם לר' שלמה ב"ר דוד מסקווירא ז"ל).  מבניו; ר' יהושע קאנאל חתן הרב פנחס פינקלשטיין אב"ד פאלעניץ.

הרב קאנאל היה פעיל מאד בכל העניינים של הקהילה היהודית בעיר ובפולין בכלל, ודלת ביתו לא ננעלה אף פעם בפני יהודים הדורשים את עזרתו.

הרב מאיר בלומנפלד זצ"ל כתב בספרו "פרח שושנה" סימן צד: בשנת תרפ׳׳ז באתי לווארשא להשיג רשיון ״וויזא״ להגר לארצות הברית בתור רב לביהכ״נ תפארת ישראל בפאסייק ג. דוש. והיה לי קשות מהקאנסול, שהוא לא האמין שצעיר כמוני (הייתי אז כ״א שנים) שאני רב, והגם שהיה לי העתקות מהסמיכות שלי מי״ז רבנים בכל זאת הפציר ליתן הוויזע, והי׳ לי צרות ופח נפש. ופניתי אז להגאון מיכלזאהן, שהוא היה אחד מהנותנים לי בשנת תרפ״ג הסמיכה על רבנות וספרתי לו המאורע (וזה היה תיכף אחר החתונה שלי), ושמע כל הדברים והטענה מהקאנסול שצעיר אנכי להיות רב, ומיד קם במלוא קומתו ולקח האיצטלא דרבנן שלו ותיקן הכובע שלו של שבת והלך עמי להחדר של שכנו (באותו הבית) להרב הגאון יצחק מאיר (היה אח״כ הנשיא של אגודת הרבנים בפולין), ואמר לו שמצוה לעשות עמי ועם רעיתי לנסוע לאמעריקא, ולקחו עגלה (דראשקע) להקאנסול. ואני זוכר עוד וחרות על לבי שמיד שהקאנסול ראה שני הרבנים (ולהבחל״ח) יחד עמי, נפל עליו אימה ופחד וכמעט נשתתק, ואמר להם בלשון בקשה שיסלחו לו על כל הטורח שלהם, ותיכף קרא אותי ורעיתי שתחי' להלשכה שלו ונתן לנו הויזות, ועזבנו ארץ פוילין הארורה ובאנו בעזה״י לאמעריקא.

הרב קאנאל לחם בעוז נגד התחיקה האנטישמית, בייחוד נגד החוק נגד השחיטה היהודית שנחקק ב-1936 ושהיו לו גם היבטים כלכליים חמורים. הוא היה מקורב לאגודת ישראל, אך לא היה פעיל בה. כשנכבשה ורשה בידי הגרמנים המשיך ככל יכולתו בפעילות התרבותית והחברתית, והיה זקן רבני ורשה ומן הרבנים הרשמיים האחרונים בגטו.

בתאריך 05.02.1940 פורסם בעיתון הארץ מאמר שכותרתו 'רדיפות על הרבנים בפולין', ובו נכתב כי "זקן הרבנים בורשה ר' יצחק מאיר קאנאל נאסר ע"י הנאצים, הדורשים דמי פדיון רבע מליון מארק".

הרב קאנאל נורה בביתו כשהתנגד לחייל הגרמני שבא לגרש אותו למחנות, באוגוסט 1942, כפי שכותב הלל זיידרמן, בספרו "יומן גיטו ווארשה" עמ' 55-56:

"הרב ר' יצחק מאיר קאנאל, הרב הוורשאי הישיש בן ה-82, אחד הפעילים והחרוצים שבין רבני וורשה, סגן נשיא אגודת הרבנים בפולין, נחטף היום והובא אל ה"אומשלאג פלאץ"… כפי שהתברר גילה הרב הישיש התנגדות. הוא ניסה לחטוף את האקדח מן החייל הגרמני ששמר עליו… מובן, שנורה ונהרג בו במקום, אבל את מבוקשו השיג, לא נתן עצמו לגירוש ובא לקבר ישראל… בגיטו מעורר מעשהו של הרב דרך ארץ, אבל יחד עם זה גם פחד… משמע, ששם (במקומות הגירוש) אין שום תקווה, אלמלא כך, לא היה הרב הישיש והחכם מתנהג כפי שהתנהג… מעתה אפסו האשליות".

גרסה נוספת למעשה זה מופיעה ב"עדות משלימה על גורל אחרוני האדמו"רים", מאת רב סרן יקיר יוד (בית יעקב תשכ"ג, גיליון 47):

בביקרנאו נפגשתי כמו-כן עם ישראל קאנאל, נכדו של אחד מחשובי הרבנים בווארשה, הרב יצחק מאיר קאנאל, ומפיו שמעתי מעשה נורא, אשר נחוץ לספר עליו. היה זה עוד בהתחלת גזירת הגירוש בגיטו ווארשה, בקיץ שנת תש"ב. קציני ס"ס מפלוגות-ההשמדה הסתובבו בחוצות הגיטו, נכנסו לחצירות וגירשו את כל היהודים בכיוון ה"אומשךאגס-פלאץ", אשר משם הוטענו רכבות-המוות.

והנה מה שסיפר לי קאנאל הצעיר, בתור עד ראיה. הגרמנים נכנסו לביתו של הרב קאנאל ופתחו בצעקות פראיות ״אלע יודען ראוס!״ (כל היהודים החוצה!). אך הרב קאנאל סירב למלאות אחרי פקודת הקצינים הנאציים. הוא לא יצא מן הדירה ולא ירד למטה. אחד הקצינים החל בחיפוש נמרץ בתוך הדירות ונתקל ברב הישיש, שהיה גבה־קומה ויפה־צורה, ״לרדת!״ — ציווה קצין הס"ס על הרב. אך במקום לקיים את הפקודה סטר הרב קאנאל בפרצופו של הקצין איש הס״ס.  הלזה נבהל ונפחד, והקצין עם מלוויו פתחו במטר של יריות. כך נפל הרב קאנאל ה­ישיש חלל בדירתו, מבלי שיזוז מן המקום, והובא אחר כך לקבר ישראל.

נספו בשואה גם בנו של הרב יצחק מאיר קאלאל, הרב אלימלך, וחתנו של הרב יצחק מאיר קאנאל, ר' אפרים מאיר היימן, ממצוייני תלמידי 'ישיבת חכמי לובלין',. הי"ד.

מקורות: רבנים שנספו בשואה, רבנות ווארשה בתקופה האחרונה (הצופה 14/5/1948), אתר שבי ישראל ועוד.