'מה תצעק אלי' וגו'. הנה תכלית הידיעה והרצון האמיתי מאיש הישראלי הוא לידע כי הנהגת העולם הוא בידו, והוא הוא המושל בקרב תבל לבטל הדינין מעל ישראל, וכמו שפירש בספרים הקדושים (המשנה באבות) 'דע מה למעלה ממך'. היינו שהכל מה שלמעלה הוא ממך, דבזמן שישראל עושין טוב, מוסיפין כח בפמליא של מעלה כו'. כמו שאמרו חז"ל (תנחומא פרשת האזינו). וזהו עיקר העבדות להמשיך מאורות העליונים למטה למלאות שפע בכל העולמות. והענין הוא כי בכל דבר שבעולם יש ניצוצות קדושים מהתורה ללמוד יראת שמים. וידוע כי אורייתא וישראל וקוב"ה חד הוא, והעוסקים בתורה לשמה יש להם הכח שכל מה שרוצים שיהיה בעולם יכולים לעשות בהתורה הקדושה. וכל אהבה ויראה הבאה לאדם מעניני עולם הזה הוא למען ילמד ממנו לשוב אל ד' באהבה ויראה ולעוררו על פחד של מעלה. וכאשר יסתכל היטב יראה כי הניצוץ הקדוש הבא לפניו הוא בבחינת גליות בגשמיות בעולם הזה, ועד כמה צריך להיות לו רחמנות על השכינה הקדושה שהיא בגלות. וזהו שאמר הכתוב 'ואני תפילתי לך ה", היינו כשאדם משים כל מגמתו התפלתו על צער גלות השכינה. וזהו 'ואני תפלתי לך' דייקא, אז הוא 'עת רצון', כי רצון ה' יתברך להיטיב לברואיו, וכאשר בניו שרויים בצער חלילה נוגע הצער למעלה כביכול.

וזהו שאמר הקב"ה למשה רבינו עליו השלום 'מה תצעק אלי' וגו'. דהקשו המפרשים הלא הוכרח לצעוק ולהתפלל אל ה', כי לא ידע מה לעשות. ולדברינו הנ"ל ניחא, והפירוש הוא 'מה תצעק' הוא 'אלי', כי אנכי מרגיש הצער ובצרתם לו צר כביכול. והעצה לזה 'דבר אל בני ישראל', דאמר לו ה' יתברך הלא אתה דבר ומנהיג מבני ישראל, תראה שיסעו, היינו שיהיה להם אתערותא דלתתא, ועל ידי עובדא דלתתא יתעורר עובדא דלעילא. ועוד רמז לו 'מה תצעק אלי', היינו אחרי כי הנהגת העולם מסור בידך, אם כן 'מת תצעק אלי', הלא בך הדבר תלוי כנ"ל. וזהו בחינת אור ישר ואור חוזר, כי על ידי התורה ומצוות של בני ישראל מתנוצץ אור ה' יתברך ומשפיע בהם אור כבודו בקרב לבבם, וכל אחד ואחד מבני ישראל מאיר בקרבו בנקודת הלב תמיד כל היום. והנה מהעצמיות אור הנשפע בסוד אור חוזר הם שבים לאהבתו יתברך, כמים פנים אל פנים, קל וחומר למלך מלכי המלכים הקב"ה, כאשר הוא יתברך מראה אותות אהבה לבני ישראל ומתייחד עמם כמו שנאמר 'ושכנתי בתוכם', בתוך בני ישראל, בקירוב וייחוד ממש כביכול, הנה בלי ספק כאשר ישים האדם אל לבו אהבת ה' יתברך החפץ בו ואוהב אותו ושוכן בקרבו ומחבבו, הנה ישוב לאהבתו. וזהו הציווי 'ואהבת' וגו', והבן.

ובענין רחמנות יש גם כן ב' בחינות. א' שהקב"ה מרחם על עמו ישראל להושיעם בכל עת צרה וצוקה. והב' שייך לישראל להיות רחמנות על קוב"ה ושכינתא ולעורר ולהבין זה מעומקא דלבא לרחם על צער גלות השכינה שהיא אתנו בגלותא, ובעוונותינו הרבים ירדה בסתר המדרגה בסוד 'ושפחה תרש גבירתה', והסטרא אחרא גברה עד מאוד, וכביכול הוא יתברך אסור בזיקים, אשר כוונת הבריאה הייתה שיתגלה כבוד מלכותו בעולם הזה על ידי בניו, ועתה בעוונות שגברו קרן ישראל ירד עד עפר וכבודו יתברך מחולל ברשעים וכולם מכעיסים ועוברים רצונו יתברך. הנה כאלה וכאלה צריך האדם לשום על לבו להתמרמר מאוד להצטער על גלות השכינה ולרחם עליה בכל מיני רחמנות, כי פרשה ציון בידיה ומבקשת ומיילת בכל לילה להושיע לה כנודע. אבל 'צעקה הנערה' בחינת נערה המאורסה לישראל 'ואין מושיע לה'. ומבואר כי הצדיק נקרא בבחינת 'ואין מושיע לה' מי שהוא בעיני עצמו בבחינת 'אין' יהושע לה, וכל אחד ואחד כפום שיעורים דיליה יכול להבין ולהתבונן ענין צער וגלות השכינה וגודל ערכה לאין שיעור, וכל הצרות והרעות רחמנא ליצלן העוברים בעולם והרחמנות שלהם הלא שרשם הוא בשכינה לרחם עליה להמשיך לה אורות העליונים ושפע טוב, אז ממילא יוושעו למטה בכל הטוב. והעיקר לכיוון בכל למודו ותפלתו ומעשים טובים שלו רק תיקון השכינה הקדושה ולהעלות הניצוצות הקדושים ולאוקמי שכינתא מעפרא. וזהו ענין מים הזדונים כי התורה הקדושה נקרא 'מים', כמאמר הכתוב 'כל צמא לכו למים'. ואם לומד למען סיבה אחרת רחמנא ליצלן קורדום לחפור בה או להתייהר חס ושלום, אז תורתו מכונה 'מים הזדונים'. וזהו שאמר הכתוב 'ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע'. וזהו גם כן מרומז בקריעת הים, כי לכאורה מה היה צורך להקב"ה לקרוע להם את הים, הלא היה ביכולתו להעבירם בתוך הים בין המים והמים לא יזיקם מאומה לרעה. ולפי דברינו רומז כיוון שהלכו לקבל התורה רמז להם שיתרחקו מלימוד שלא לשמה, שהוא בבחינת מים הזדונים ובבחינת מים אשר מתחת לרקיע, כי אורייתא בלי דחילו ורחימו לא פרחת לעילא מעל לרקיע, והבן.

וזהו רמז הכתוב 'ורוח אלקים מרחפת על פני המים', היינו דה' יתברך הורה לנו מדות ישרים ותורת אמת להיות מעוררים בהם המדות המצומצמין העליונים על ידי לימוד בתורה הקדושה, וזהו 'ורוח אלקים מרחפת על פני המים', על ידי התורה הקדושה הנקראת 'מים'.

וזהו עניין המתקת הדינים, כי הצדיק על ידי תורתו ועבודתו נבראו שמים ועולמות חדשים כמבואר בזוהר הקדוש ושם לא חלין כלל כל הדינים קשים שנגזרו על הכלל או על הפרט שהיה מקדם ומכניס אותם בהתחדשות עולם שכולם רחמים גמורים. ובזה הוא כל הנהגת העולם בידו ומוריד השפעות טובות לבני ישראל. ומבואר בזוהר הקדוש שכל קיום העולמות עם ישראל הוא רק על ידי משה רבינו עליו השלום בעבדותו הגדולה שמסר נפשו תמיד על הכלל ישראל והיה משכך מהם הכעס והחימה כל הימים, ולולא משה רבינו עליו השלום, היה כליון העולם חס ושלום. ועל ידי זה היה נתינת התורה רק של ידו בהיותו הכולל מכל ישראל.

(אמרי יהושע, דף לג.-לד:)

---

האדמו"ר רבי אורי יהושע אשר אלחנן אשכנזי, דור רביעי ל'יהודי הקדוש', היה צדיק ובעל מופת מפורסם, מקובל אלוקי, מופלג בתורה, בחסידות ופרישות. הוא נולד בשנת תרכ"ה (1865) והיה בנם של האדמו"ר רבי יעקב צבי רבינוביץ מפוריסוב, מחבר ספר 'עטרה לראש צדיק' והרבנים שרה יוטא, שנודעה כצדקנית ולמדנית. חוץ ממנו, היו להוריו עוד שתים עשרה בנות. אחת מהן נשאה לאדמו"ר רבי יצחק ישעיה הלברשטאם הי"ד.

אביו התמסר להדרכתו וחינוכו של בנו, וכבר בהיותו בן תשע שנים למד אורי יהושע אשר אלחנן בעצמו ש"ס ופוסקים, והייתה לו ידיעה בתורת הנסתר. בבר המצווה כבר היה בקיא במסכתות רבות בש"ס, והכין בעצמו את דרשת בר המצווה מעמיקה שעשתה רושם רב על השומעים.

הוא נשא לאשה את מרת ברכה רייזל הי"ד, בתו של האדמו"ר רבי שמואל שמעלקא רוקח מקוזניץ, בנו של האדמו"ר רבי משה מקאריב, בנו של ה'שר שלום', האדמו"ר הראשון מבעלז. היא נודעה כבעלת צדקה ולמדנית גדולה, ואף ידעה דפים שלמים של ספר 'הזהר' בעל פה.

לאחר נישואיו המשיך ללמוד תורה בהתמדה עצומה, תוך הסתפקות במועט ומסירות נפש. נפשו בערה באהבת התורה, באהבת ישראל ובאהבת ארץ ישראל.

הוא כיהן כרב בפוריסוב ולאחר פטירת אביו בחרו בו חלק מחסידיו אביו להיות האדמו"ר שלהם. הוא השלים את בנין בית הכנסת הגדול והמרשים בפוריסוב, שיסודותיו הונחו על ידי אביו.

כיהן כרב ואדמו"ר בפוריסוב, ואחר כך  אדמו"ר בקולביל. לאחר שנה בעיר קאלושין שב לקולביל. לאחר שנפטרו שלשה מילדיו בצעירותם, נפטר בקולביל בנו יצחק משה, שלשה שבועות לפני שהתעתד להתחתן. בקיץ תרע"ד, עם תחילת מלחמת העולם הראשונה, עבר לעיר ורשה. בשנת תר"צ נפטר לו בוורשה בן שישי, הרב ישראל אלעזר, שכיהן כרב בסאבין וחיבר את הספר 'מגדנות אלעזר'. הרב ישראל אלעזר חיבר גם את הקדמה נוספת לספר 'אמרי יהושע' שכתב אביו, וחידושיו הובאו בסוף אותו ספר תחת הכותרת 'עטרת אבות'.

חסידים רבים היו באים אליו בבקשת ישועה ורחמים ולשאול בעצתו. את כל כספי הפדיון הרבים שקיבל היה ממהר לחלק לצדקה בו ביום. ביתו היה פתוח לעניים והמה ממבקרים. תלמידי חכמים עניים רבים נהנו מתמיכתו.

מחבר ספר 'אמרי יהושע'.

בזקנותו התעוור והסתייע בחסיד ר' שמואל שמלקה לעוואנט, שעקב בספר אחר השיעורים בנגלה ובנסתר שחזר עליהם הרבי בעל פה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ישב הרבי בוורשה המופגזת והמשיך באמירת תורה בסעודה ובזמירות בעצימת עיניים, כבכל שבת בלא לשים לב להפצצות הקרובות. הרבי היה כבר חולה קשה וסבל ייסורים קשים, אך המשיך בעבודת הקודש שלו, התפלל בהתלהבות עצומה, בקולי קולות, בבכיות ובצעקות, בלא לחשוש לתפילתו תעורר את החיילים הנאצים שסיירו ברחובות. הוא חילק את לחמו הדל לאנשים שבאו אליו, ולרוב סירב להשאיר דבר לעצמו.

הרבי התייסר קשות ממצוקתם הקשה של היהודים הסובלים בגטו ורשה. הוא ישב ובכה לילות כימים על ייסורי הציבור כולו, עד שבשלהי שנת תש"א (1941) קיבל התקף לב, הספיק לומר קריאת שמע, ויצאה נשמתו ב'אחד'. הוא הובא למנוחות בבית העלמין היהודי בוורשה.

בעת חיסול גטו ורשה נרצחה הרבנית ברכה רייזל, והובאה לקבר ישראל.

בנם, רבי יעקב צבי הי"ד, הוכתר בגטו ורשה כממלא מקום אביו האדמו"ר ונהרג עקה"ש במחנה המוות טרבלינקה. גם אחיו ר' אלימלך אריה לייב, נספה עם אשתו וארבעת ילדיו, לאחר שסירב לנצל הזדמנויות לברוח וברח להישאר בגטו עם משפחתו.

מכל ילדיו וחמישה עשר נכדיו של האדמו"ר רבי אורי יהושע אשר אלחנן אשכנזי, שרד רק נכד אחד, הרב שלמה בנו של הרב ישראל אלעזר אשכנזי.