קטגוריה: רבני הונגריה

יום ג' ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה תרצ"ו לפ"ק ניר אדאני.

אהבה אחוה ושלום וכל טוב סלה וברכת כתיבה וחתימה טובה לחיים, אל מעלת כבוד קדושת החבריא יקירי ירושלים קרתא דשופריא, האי ניהו חברים וידידים, אנשי מעשה וחסידים, בכל לבב ונפש צמודים, חברים ואהודים, רעים וחמודים, המה התלמידים, לרבינו הקודש והטהור, אור הבהיר, אשר בצלו נחיה בגוים ואשר אליו בתוכיות לבותינו חקוקה, האהבה העמוקה, ורב התשוקה, אל נועמת אור נשמתו הוותיקה, חדות ה' ואימתו מפיקה, מי כמוהו מורה, דרכי ה' הנורא, בגודל החשכות השורה ושורר בעולם, מה נאמר ומה נדבר הכי נוכל להלל די התהלה לקל יתברך, אשר שלח לנו אור קדוש כזה, בדור שפל ונבזה כזה, להחיות נפשות תמימים, וחברים הנאהבים ונעימים, בדברים חמימים מקיץ רדומים, מבעירים גחלי עמומים, ומרפאים לבבות עגומים, מה עצמו ורבו עזוזי רחמיו העצומים, יחיהו ה' אורך ימים ושנות חיים, בתוככי ירושלים. הנני בא בשורתיים, אל אנשי ירושלים, לעורר האהבה ותשוקה אשר בלבבי טמורים, אל אותן הקשורים, ובכל לבב ונפש אחד להיות, עיניהם תלויות, ובידם חרב פיפיות, עוד אצל תל תלפיות, לבותיהם צופיות.

והנה אחיי אהוביי מה מאד נעורר עצמינו, בהעלות על לב לבינו, חסדיו הגדיל עלינו, ועלינו לשבח, ובכל תוקף ועוז לנצח, על מלאכת בית ה' יתברך, אשר ברחמיו מאורו עלינו זרח, וקרבנו לפני המקום, לחזות יום נקם, ויהודי באשר הוא שם, ערב לו וקם, ועליו להלחם, האי ניהו רבינו הקדוש והטהור, אור הבהיר, משוש דורינו חיות עם ונעימות לבבינו, אורך ימינו, ממש חיינו אשר מאיר בלבבינו, נקודה יהדות בדור חשוך כזה, אשר ממש בעוונותינו הרבים מקוים בנו 'אין דורש ואין מבקש', והאידישקייט בעוונותינו הרבים נעשה ללעג ולקלס. והוא בדיבוריו הקדושים והטהורים, והמלהיבים הלב ונפש, ונועם זיו פניו הקדושים המפיקים עוז וחדוה, אשר מי רק מביט בצורתו הקדושה והטהורה, תביא לו התעוררות תשובה ושמחה בלבבו. אתם הידידים, הלא בשם בארצות החיים אינם יודעים כך כך מיעוט מציאתו, אבל אנן בדידן יודעים ורואים, כי אין כמוהו בכל פרטיו וכלליו, ואפילו רק פרט אחד מעניניו, אשר לו הדומיה תהילה. היאומן כי יסופר עזוז הנפלאות, הוא יאיר נרו בגודל התלאות, וגופו הק' החלש ויסוריו הגדולים, ירפאהו ה' רפואה אמיתית, תפלתו בלפידי יקוד האש הנורא קול חוצב להבות אש ממש. המס ימס הלב והיה למים הכי שמעו כזאת, מרגישים טעם גן עדן ועונג נועם אור זיו השכינה. בפרט באמירת תורותיו ודרשותיו היקרות נובעים ממעין הנובע ממש באר מים חיים, דברים נפלאים, בפז מסולאים ועבודת השם ממולאים, ברגשי להב יקוד אש החזק יורדים ונוקבים, תוך תוכיות הלב לבית חללו. מה עצמו חסדיו הגדולים יתברך שמו. ואתם אחיי לא אוכל להתאפק מלומר לכם יהי חלקי עמכם, אשריכם ומה טוב ונעים גורליכם, על אותו הרגע שנתן הקב"ה לכם זכיה והשגה גדולה כזה, להחיות את לבו של רבינו הקדוש.

התבוננו נא אחיי הוותיקים, מה עשיתם ודבר גדול פעלתם, החייתם נשמת צדיק וקדוש כזה. יהי חלקי עמכם על גודל המפעל הזה. כה תזכו לעשות תמיד חסד. ויהי נועם עליכם נטוי מעתה ועד עולם, אמן נצח סלה ועד. ולוא הייתם יכולים לראות בעינים צופיות, גודל השמחה שגרמתם, הייתם ממש מרקדים בשמחה רבה מאין הפוגות. ועתה שמחו וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב, אם יש זכיה גדולה לדבר גדול כזה, לחלק חיות ונחת רוח ולהקל צער השכינה הקדושה הסובלת בצערי"ך ירושלים, ותזכו בברכה וחיים ואורך ימים לעד ולעולמי עולמים, ברוחניות וגשמיות אמן נצח סלה ועד.

הק' צבי אביגדור בן רחלה פעריל פיש

***

בעזרת ה' יתברך אור ליום ג' תצא תש"א

כתיבה וחתימה טובה בספרן של צדיקים לאל"ח טובים בשבתך בביתך בחיי נחת ובנעימה
כבוד הרבני המפואר (ר' מרדכי דוד בלום) שליט"א (ז"ל).

גלילי ידיו הגיעני על נכון, ותיכף ומיד אבוא להרגיעו כי לא כאשר סבר כבוד מעלתו נ"י שמתרשלים בעבודה זו חס ושלום, כבר התחילו בהדפסה (הספר 'אסיפת המכתבים') בסיגוט, ידידינו האהוב החבר הנאמן ר' מיכל נ"י (דעבלינגער ז"ל), והיה לו הרבה יגיעות עצומות בהעתקה ובסידור ועשיית מפתח להפליא בעזרת ה' יתברך למצוא כל דבר חפץ ברגע. וכבוד מעלתו כותב "אולי הוא טובת תיקון נפשינו", לזה אגיד לו כי אין ספק בזה, כי מי שלא היה למראה עיניו רק איזה עלים אין לו השגה ביקרת ערך הדבר השלם הזה, וראוי למסור נפשו בעדו שיצא לאור ההדפסה. ומעיקרא לא רציתי להדפיס רק איזה מאות שיהיה רק להחבריא. ונצחוני חבירי להדפיס אלף לחלק גם כן ליתר מבקשי השם, אבל לא לדחוק למכור בחזקה שיעשו עמנו אות לטובה לקנותו, למה לנו זאת הלא יש הרבה מבקשי השם אשר יצאו משפלות הכי נמוך בקראם הדברים הנוראים האלה.

ההוצאות נתרבו ואין לאל ידינו לכלכל ההוצאות, ומה אגיד לו. ידע מעלתו הרמה כי לפי השערתי אין לך מצוה גדולה מזו, כי הוא בכלל פדיון שבוים. כי כמה וכמה נפשות השוקעים וכו', ומגלגלין זכות על ידי זכאי הוא רבינו הקדוש, אשר כמוהו לא פעל בחיבוריו עד עתה. על כן אולי יוכל להשתדל להלוות איזה סכום לצורך הדפסה, אם כי יש כבר בהלואה וגם אני בטוח בעזרת ה' יתברך, אבל כמדומה חסר עוד הרבה לגמרו של מלאכה.

ואודות רוע הגזירה, נצטערתי מאד מאד. רבת שבעה לה נפשינו, יאמין לי ידידי כי אינם יודעים מה הוא טובת ותיקון נפשינו, בפרט בכללות לפני ביאת משיח צדקינו במהרה בימינו אמן, ה' יתברך ירחם על כל פנים על הלבבות הנשברות שבטו של לוי שלא יקחו למלאכה. הלא מי ינוד לך ירושלים ומי ירפא את שברך, אם גם אלו הנפשות החביבים השוקקים לזכך ולטהר לבבם ונפשם ורמ"ח אבריהם ושס"ה גידיהם לשעבד לך, אדון הכל אתה בוראינו מלכינו וגואלינו, ראה נא בענינו ורפה שברינו כי מטה, אף על פי שאין אנו כדאים, אבל כבר אמרו המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות, והוא יתברך גם כן מקיים תורתו ורואה ומביט ללב ישראלי. ובקשתינו 'נדרי לה' אשלם',  שיהיה לנו עוד בחיים חיותינו זכיה לשלם נדרינו אליו ובעדו. ובעזרת ה' אם נשעבד חס ושלום תחת עול וכו', וכי מזה נקוה תיקון נפשינו, הגם אולי הוא מהנסתרות לה' אלקינו ותיקוני נפשינו, אבל אין לנו עסק בנסתרות כי הנגלות לנו ולבנינו, מי זה יפרנס ביתינו לגדלם לך, ריבון העולם, על ברכי התורה ויראה, לפי זה יבא משיח אם שחרית פנינו, על כן חוס נא וקבץ נידחינו מהרה ועינינו תחזנה וכו'.

כן דברי ידידו מכבדו בלתי מכירו,

צבי אביגדור

***

בעזרת ה' יתברך ד' תזריע תש"ג

אהוב נפשי יקיר לבבי שליט"א

שמחתי בפעליך במעשה ידיך וכו', אחי אהובי למען ה' להתחזק בבטחון גדול ולהסיח דעת כי אם לשמוח בה'. וזה משיח בא בהיסח הדעת, שיהיה מדת היסח הדעת, להסיח דעת ממה שאינו צריך. ובודאי שיעזור לנו ה' יתברך באיזה אופן, כי הישועה כבר מוכן מרגע ראשונה של בריאת העולם, שכבר ראה הקב"ה הכל כל פרט ופרט שבפרט. ניא וואס וועלין מיר צו לייגין אדער א וועק נעמען מיט אונזער אראפגעלייגטע קאפ חס ושלום, ארוף מיטן קאפ [אז מה נוסיף, או נוריד עם ראשינו המושפל חס ושלום, (אדרבה) עם הראש למעלה]. יש לנו בורא אב רחמן כזה הדואג בעבורינו, למה זה נתגולל בעפר העצבות. העיקר להתחזק בכל מיני חיזוק ועוז, כמו שכתב הפייטן 'ישועות בו מקיפות'. מען בארגט כידוע, אבל אם אינם פונקטלעכער צאלער בארגט מען נישט חס ושלום [אנשים לווים כידוע, אבל אם אינם משלמים בדקדוק, אין מלווים להם, חס ושלום], על כן העיקר להראות על כל פנים אז מען וויל צאלין [שנשלם], ולהתחיל על כל פנים תמיד, הגם דער יצר די טרדות לאזין נעבעך נישט אויס פירן, זיך מצער צו זיין [הגם שהיצר והטרדות לא נותנים לנו לצערנו (את מה שאנחנו רוצים, שזה) להצטער] על כל פנים על ההעדר מה שהנפש הקדושה רוצה, וזה ההמשך 'החוסים בו מתקיפות', לשון 'מתקיף לה', מען איז נישט צו פרידן מיט זיך, מעפרעגט אויף זיך אימער קשיות פארוואס נישט אזוי, דאס איז טייטש איך וועל על כל פנים צאלין [אנחנו לא מרוצים מעצמינו, מקשים על הדרך שלנו קושיות למה לא נשנה ונטיב את דרכנו, זאת הכוונה שאנחנו נשלם]. ומיני מתחילות על כל פנים אנהייבען עפעס צאלין [ליזום תשלום כלשהו], ותקיפות מיט געוואלד [ותקיפות חזקה]. אויב דער שונא לאזט נישט גיי מיט געוואלד מיט תקיפות [אם האויב לא מרפה מהתקפות חזקות], על כן כשרואים בשמים זאת בארגט מען ווייטער מען פערלירט נישט דעם קרעדיט [אנשים ממשיכים להלוות לנו ולתת לנו האשראי]. ועיקר התקיפות להתחזק על השמחה ובטחון. כשיש שמחה אין חסר מאומה, שהוא כמו אור קטן שדוחה הרבה מחושך. על כן נא ונא להתחזק בכל מיני תוקף ועוז, ולעשות פעולות על זה אפילו אינו המשך של שמחה, און א רגע ליסטיגקייט איז אויך גוט, יאמין דיא האר ברענען מיר אופן קאפ [גם רגע של שמחה וצהלה הוא גם טוב, יאמין לי השיער שלי נשרף על הראש] לגודל הטרדות, אך בראותי גודל מרורותו כתבתי.

ה' יתברך יברכו בחג כשר ושמח.

ידידו המבקש שיעתיר מאד בעדי בתוך כלל ישראל.

צבי אביגדור בן רחל פערל

***

ב"ה

ג' שלח תש"ג

אהובי ידיד נפשי היקר שליט"א

אחרי דרישת שלומו הטוב באהבה רבה. ג"י קבלתי מיום ג' בהעלותך הגיעני יום אתמול, ונראה מכותלי מכתבו כאלו אני מתעצל מלכתוב לו. המכסה אני מאהובי היקר את גליון ידי מלהיות לו לאחיעזר על כל פנים במילין זעירין בהיותו בצער ובמצוק. ירחמהו ה' עד מהרה ויוציאו משם ולחפשי ישלחנו. והיתכן לחשוד אותי בכל זה. אלא לא ידעתי מקום כבודו איפה הוא, ושאלתי ולא קבלתי מענה. ועתה שמחתי בפעלך בנעימת ימינך. ובינו לביני שאל שאול עליו האיש ר' משה עזריאל ראטער שו"ב הרב הצדיק שליט"א מקלויזנבורג אשר אין רגיל לשאול עליו, והודעתיו גם כן ממה שכתב אלי ממעדו בהצלה פורתא הדין, אם נפתח פתח הישועה אז יפתח לגמרי. כמו שאמרו ז"ל 'פתחו לי פתח כפתחו של מחט'. ויש לדקדק דאין ספק דכוונתם על הנקב כ"כ והווא ליה למימר 'כנקובה של מחט'. אלא לרמז באו דבהיות כל התחלות קשות, וכמו חודו של מחט כואב ומכאיב את המנוקב, כמו כן צריך שילך ההתחלה בכאב. והנה אינו דומה החובל בדבר גדול, לחובל ונוקב בחוד המחט. ועל כן די בחבלה כל דהוא בחודו של מחט, וכמו שארז"ל הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, דרצונם לומר דעיקר הכל להתעורר להתקרב אליו יתברך, והצדיק מתעורר גם על ידי חוט השערה ונגיעה כל דהו שנוגע בקצהו ועל יד יזה מתחזק והולך מזכיר וגובר, וממילא אין צריך יסורים גדולים. והנה אם יפתח לבינו גם על ידי חודו של מחט, אז יפתחו שערי ישועות כפתחו של אולם. אשר פתח זה דרכו להפתח בניקל בלי צער, אשר לזה יקוה עד מהרה.

ונתעוררתי לכל זה בהיותי מתבונן במכתבו להשיב לו, ובראותי שכתב שהתנוצץ לו הצלה פורתא, אם יפתח קצת הפתח אז תפתח לגמרי. אך נקודה של התחזקות והתאמצות לבלי לשכוח כי יד ה' עשתה כל אלה הרוצה לקרבינו אליו. ואם כן לחכימא די ברמיזא, כמו שאמרו ז"ל (בחגיגה ה' ע"ב) אחוי לי במחוג וברמז. וגם בעת צר לו וקשה כח הסבל להיות נושא סבל, אבל ידע מעלת כבודו יקרת ידיד נפשי כי כל הנשמה והנשימה תהלל קה, וכל רגע אשר יזכור את עצמו בהבורא ברוך הוא, במקום כזה חשוב ועולה יותר על עבודת בעת מרחב. ואם יזכור את עצמו אז ינצל מקשות, כי ירכך וירטב לבבו הטהור גם ברמז, ועד מהרה יבא אל ביתו לגשת אל הקודש. וכד חמא משה ענותנותיה של יהושע התפלל עליו 'קה יושיעך' וכו'. כי אל יאמר מה אני חשוב וספון במעמד כזה להתקרב אל ה', אדרבה ואדרבה שם יש לקנות שלימות אפילו בנשימה כל דהו, ונפש יקרה כמותו בודאי מתנהג שם גם כן כראוי לו, אך אל יתרפה חס ושלום כי אם יזכור תמיד עד כמה חשוב ויקר תנועת בר ישראלי אליו יתברך שמו במעמד ההוא. ועיקר הכל הלב, רחמנא ליבא בעי, כי במעשה מעט יש לקוות שם הרבה, כי הלב צועק שם ריבונו של עולם אם תעזרינו לבא לביתי את נדרי אשלם לך וכן יהי רצון, כי מחשבה טובה הדין יצרפה הקב"ה למעשה, ודי לחכימא.

ויעזרינו ה' במוח וכח לעבדו ולהשתתף ולמהר פורקנא דלהון.

ידידו מלב ונפש אחד,

צבי אביגדור

(תולדות אהרן, ג, בית שמש תשנ"ז, עמו' שמח-שנז)

***

אחד מגדולי תלמידי כבוד קדושת רבינו זי"ע היה הרב הגאון ר' צבי אביגדור פיש זצ"ל הי"ד, אבדק"ק אדאני, והוא גם כן קיים הפקודה של כבוד קדושת רבינו זי"ע ונסע לרבי יוסף מאיר [פולק הי"ד מבערעגסאס] זי"ע וקיבץ כל הבחורים שהיו נמצאים שם להדריכם לעבודת ה' ויראתו.

וזכרוני שאמר באמצע הקיבוץ להבחורים שיכניעו עצמם מאוד תחת רבי יוסף מאיר זי"ע. והמשיל זאת במשל של באר מים בחוץ לארץ, בימים ההם היו שואבים מים מבאר ומעל הבאר היתה קורה ישרה ובתוך הקורה מלמעלה נכנסה עוד קורה ובציר נאחז עם הקורה שתחתיה ובסוף הקורה השניה היה תלוי דלי, וכשרצו לשאוב המים מהבאר הורידו הקורה השניה עם הדלי ביחד לתוך הבאר וכל מה שירדה יותר הקורה עם הדלי לתוך הבור יותר היו יכולים לשאוב מים.

והנמשל אמר על רבי יוסף מאיר שהוא דומה לבאר מים חיים, רק אם רוצים לשאוב עבודת ה' צריכים להכניע עצמו – תחתיו, וכל מה שמכניעים עצמם יותר יכולים לשאוב מהבאר הזה.

(בית יוסף להבה, ירושלים תשע"ח, עמו' נח-נט)

הרב צבי אביגדור פיש הי"ד, חסיד, צדיק וקדוש, מגדולי חסידי האדמו"ר רבי אהרן ראטה. נולד בשנת תרע"ג (1913) לאביו האדמו"ר רבי יחזקיהו פיש ממאטעסאלקע הי"ד. מצאצאי ה'בני יששכר' וה'עטרת צבי' ונכדו של הרב אהרן ישעיהו פיש אב"ד האדאס (מגדולי תלמידיו של האדמו"ר המקובל הקדוש רבי אליעזר סאפרין מקומרנא) שהיה נכדו של הצדיק הנודע רבי יעקב פיש מקאלוב.
כבר בבחרותו היה הרב צבי אביגדור תלמיד חכם מופלג ובקי בחכמת החסידות, הנגלה והנסתר. עם אירוסיו למרת בת הרה"ג המנוח ר' יוסף שאול שנפלד אב"ד ניר-אדאני, נבחר באדר ב' תרצ"ב למלא את מקום חותנו ברבנות ניר-אדאני. קודם נישואיו נסע למונקאטש, שימש שם את חברי בית הדין וקיבל מהם היתר הוראה. בנוסף הוסמך גם מרבני דעברעצין, נירעדיהאז וקאלעב. בהיותו במונקאטש הגיע לידיו הספר 'שלחן הטהור' מאת האדמו"ר רבי אהרן ראטה בעל 'שומר אמונים'. הרב צבי אביגדור התפעל רבות מקדושת המחבר, נסע לסטמאר ונעשה לאחד מתלמידיו המובהקים של רבי אהרן, המקושרים עם רבם בכל נפשם. הוא שימש את רבי אהרן, והיה מפיץ את תורת רבו לחסידיו בחו"ל, וכותב מכתבים לחסידים בירושלים ובהם דברי קודשו של רבם בהדרכת רבו היה מתפלל ברשפי להבות אש, ביגיעה ובמסירות נפש. את סיפור התקרבותו לרבו, כתב הרב צבי אביגדור במכתב משנת תרצ"ד (הובא ב'תולדות אהרן',ג, עמו' שמג-שמה). רבי אהרן ראטה העיד עליו כי 'הבחור החתן בן של קדושים ר' אביגדור צבי נ"י, והוא גם נכד העטרת צבי ובני יששכר ז"ל, והוא בעצמו חידוש, מתפלל בהתלהבות במעיני זיעה מפניו, ומקושר מאד, מסר נפשו כי אביו רבי ובא לכאן להתגולל בעניות ודחקות במשך כל ימי החורף, ובעוד איזה שבועות יהיה חתונתו בשעה טובה, ויהיה רב בניר אדאני באונגרין אשר שם נתקבל בע"ה". גם לאחר שמונה לרב ואב"ד, המשיך הרב צבי אביגדור ליסוע מידי פעם להסתופף בצל רבו, ופעל לקרב לה' יתברך את הבחורים, האברכים ובעלי הבתים, על ידי התקרבותם לצדיק רבי אהרן ראטה. הרב צבי אביגדור קידם את הדפסת אגרותיו של רבי אהרן ראטה בספר 'אסיפת המכתבים', שיצא לאור בשנת תש"ג.
בשנת ת"ש עלה רבי אהרן ראטה לארץ ישראל, והורה לתלמידיו שבחו"ל להתאחד ולהתחזק באמונה ובביטחון, באותם הזמנים הקשים לכלל ישראל, ולהתקבץ מידי פעם להתחזק בכל ענייני עבודת ה'. קיבוץ החסידים נערך על אף קשיי המלחמה בברגסס ובסטמאר, בראשות גדולי החסידים ובהם הרב צבי אביגדור פיש הי"ד מניר אדאני, הרב יוסף מאיר פולק הי"ד מברגסאס, רבי משה בוקסבוים ממעדיער, הרב מאיר מייער מקאפאניע והרב חיים יצחק מאליק הי"ד מסטמאר.
מכתבים מאת הרב צבי אביגדור פורסמו ב'פרח מטה אהרן' (ירושלים, תשמ"ה, עמו' צט) וב'תולדות אהרן' (ג, בית שמש תשנ"ז, עמו' שמב-שנז) ושתי גלויות בכתב ידו הוצגו באתר בית המכירות 'ירושלים של זהב'.
בשנת תש"ד גורש הרב עם קהילתו ומשפחתו, ונהרג על קידוש השם במחנה אושוויץ. הי"ד.
תולדותיו הובאו בספק 'תולדות אהרן' (ג, פרק יט) ובספר 'רבי נפתלי ופעליו' (פרק כא).

דרוש לכל נדרי, תרע"ג לפ"ק.

במשנה מסכת תענית (דף כ"ו ע"ב) לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו. כל הכלים טעונין טבילה, ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות, בחור שא עיניך וראה מה אתה בורר לך. אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה. ואמרינן בגמרא (דף ל"א) מיוחסות שבהן מה היו אומרות, תנו עיניכם למשפחה, לפי שאין אשה אלא לבנים. מכוערות שבהן היו אומרות קחו מקחכם לשם שמים, ובלבד שתעטרוני בזהובים.

עיין בספר ייטב פנים בקונטרס ליום העשרה אות מ"ב לפרש הרישא כי המנהג ללבוש ביום הכיפורים בגדי לבן הטלית והקיטל, בגדי מתים למען לזכור אחריתו כי באלו הבגדים עתיד לילך מזה העולם ולאחר פטירתו יתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה על כל ימיו ושנותיו אשר היה חי עלי חלד, ומה פעל ועשה בזה העולם, כמה צוות צבר בחפניו, ומה הם המעשים טובים אשר עשה עם בני אדם. כי שם לפני בית דין של מעלה לא יועיל לו שום אדוואקאט (עורך דין) ולא שום רמאות ושקר. ואם יכפור, אוי לו ואבוי לנפשו. ואף כי יאסו, מאה אלפים לא יועיל הון ביום עברה ואין מלווין לו לאדם לא כסף ולא זהב אלא תורה ומצוות ומעשים טובים, ואז אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ד' (משלי כ"א). ורק עתה בזה הרגע הוא העת לעמוד לפני בוראו בלב נשבר ונדכה ולהתחרט חרטה דמעיקרא ונפשו עליו תאבל על העבר ולבקש סליחה ומחילה מלפני ד' על החטאים והפשעים אשר עבר כל השנה אולי יחנן ד' צבאות וימחול לו. והנה אלו הבגדים הם שאולים לפי שעה, כי הלא מיוחדים המה ללובשם אחר פטירתו אלא ששואל אותם היום לשעה זו למען הכניע את לבבו בזכרו אחריתו, המזכיר לו יום המיתה.

והנה בני עליה, הם אינם צריכים להבגדים הללו, להתעורר ולהכניע לבם כי גם בלאו הכי לבם נשבר בקרבם מאימת יום הדין ומפחד הדר גאונו, וכל ימיהם בתשובה, ומעתה למה הם בכל זאת לובשים אותם הבגדים הלבנים, אין זה אלא בכדי שלא לבייש את מי שאין לו בחינה זו, להתעורר מאליו וצריך הוא לבגדים השאולין הללו להתעורר. ומעתה נראה לעניות דעתי לפרש בתוספת נופך, והוא ידוע דצדיקי הדור מכונים בשם "בנות ירושלים", דירושלים נראה על שם "יראה" ו"שלם", כי אברהם קראה "יראה" ובמקום אחד כתוב "ומלכי צדק מלך שלם", ועל ידי כך נצטרפו שתי השמות מ"יראה" – "שלם" לקיצור "ירושלם". וכן הצדיקים שיש להם יראה שלימה, נקראין כן, ועל כן אנו מכנים אותם "בנות ירושלים". ועל זה אומרת המשנה כי בנות ירושלים, אלו הצדיקים, יוצאות בבגדי לבן שאולין, בבגדי מתים, להתעורר דרך זו ולהכניע לבבו לשוב בתשובה. ואף שהם אינם צריכים לזה, אלא שלא לבייש מי שאין לו בחינה זו להתעורר מעצמו, אף על פי כן לבשו הם בכדי שאחרים יתעוררו על ידי כך.

במסכת תענית (ט"ו ע"ב) במשנה, סדר תעניות כיצד, מוציאין את התיבה לרחובה של עיר וכו', הזקן שהבם אומר לפניהם דברי כיבושין, אחינו, לא נאמר באנשי נינוה (יונה א') "וירא אלקים את שקם ואת תעניתם", אלא "וירא אלקים את מעשיהם כי שבו מדרכן הרעה", ובקבלה (עיין שם רש"י) הוא אומר "קרעו לבבכם ואל בגדיכם" (יואל ב'). והכוונה נראה דהזקן שהיה אומר "וירא אלקים", שלא ראה את שקם ואת תעניתם רק את מעשיהם ששבו בלב שלם, שלא נלבש אלו הגדים על דרך ההרגל שהורגלו ללבוש בגדים אלו בבוא יום הדין הגדול הזה מבלי משים שום מחשבה לעורר אותנו בתשובה, כי בלא זה אינו מועיל כלום. ואחר כך אמר אף שתשובה זו גם כן טובה, אבל זו רק תשובה מיראה ועל כן אומר לפניהם לעלות למדרגה שמעצמן יחזרו בתשובה, "וקרעו לבבכם ואל" תצטרכו ל"בגדיכם", היינו גם ביום אחרי שלבשתם את הבגדים הללו גם אחרי יום הכיפורים.

בגמרא (עבודה זרה י"ט ע"א) על הפסוק (תהלים קי"ב) "אשרי איש ירא את ד'", ופריך הגמרא, אשרי איש ולא אשה, אמר רב עמרם אמר רב, אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש, כדפירש רש"י (שם) כשהוא בחור בכחו, כלומר ממהר להכיר בוראו קודם ימי הזקנה. ובזה אפשר לפרש "שובו בנים שובבים, חוץ מאחר", היינו שיעשו תשובה כשהוא עדיין שובב, היינו צעיר, כשהוא בימי עלומיו, "חוץ מאחר", פירוש שלא יהיה התשובה בזמן שהוא כבר איש אחר ממה שהיה בזמן העבירה, היינו כי בשעת העבירה היה עוד צעיר והתשובה הוא עושה בזקנותו שהוא כבר איש אחר. וכאשר אמרו בגמרא (סוכה נ"ג) תנו רבנן יש מהן אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנתינו, ויש מהם אומרים אשרי זקנתינו שכפרה ילדותנו, אלו בעלי תשובה. והנה בתשובה העיקר הוא להתחרט ולא יחטא עוד ואך כי זה יהא אפשר מחמת יראה, אך עתה שיסגל מצוות ומעשים טובים נחשבת התשובה לתשובה מאהבה. והנה על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה וגמילות חסדים.

וכעת נבוא לפרש המשנה בתענית, שבנות ירושלים יוצאות, דהיינו הצדיקים חסידים ואנשי מעשה, בכלי לבן שאולין, והיפיפיות שבהן אומרות, היינו הגאוני ארץ שרי התורה דעליהן נאמר חכמת אדם תאיר פניו וכן אמרו והדרת פני זקן זה שקנה חכמה שמחוייבים להדרו, וכן אמרינן בגמרא עשרה קבין חכמה ירדה לעולם ט' נטל ירושלים וא' בכל העולם כולה, עשרה קבין של יופי ירדה לעולם ט' נטלה ירושלים ואחד כל העולם. הרי דזה בזה תליא. ועל כן היפיפיות היו אומרות "בחור שא עיניך", היינו שתראה להגביה עינך למעלה ולראות מה למעלה ממך ולחזור בתשובה "ותן עיניך ביופי", היינו שתראה לאחוז בלימוד, כי תלמוד תורה כנגד כולם, "שאין האשה", הכוונה על הנשמה שהיא הזוג של הגוף כדאיתא בגמרא, כמו האיש והאשה שהאיש מפרנס את האשה כן הגוף מפרנס את הנשמה, שאין האשה הנשמה אלא ליופי שהנשמה ירדה לעולם אלא ליופי, היא התורה, שתהא יושבת בישיבה של מעלה עם הצדיקים ולהנות מזיו השכינה, בלי כל בושה, שלא יהא כנהמא דכסיפא, כי האי מאן דאכל לאו מדילי הבעית לאסתכילו באפיה, אבל תהא ביכולתו להנות מזיו השכינה.

"מיוחסות שבהן היו אומרות תנו עיניכם למשפחה", המה צדיקים אשר עמוד העבודה התפילה בידיהם שאינו דומה צדיק בן רשה לתפילת צדיק בן צדיק שכן תפילותיהם יותר מתקבלות, המה גם מעוררין לתשובה ואומרות גם כן, "בחור תן עיניך", בעודך בחור תשא עיניך.

"העשירות שבהן אומרות תנו עיניכם בממון", אלו הם פרנסי העיר התופסים בעמוד הגמילות חסדים, המה אמרו "תנו עיניכם בממון", להיכן תתנו כספכם, הלא אין מלווין לו לאדם לא כסף ולא זהב, אלא מצוות ומעשים טובים, וכמאמר חז"ל (בבא בתרא י"א) תנו רבנן מעשה במונבז המלך שבזבז אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשני בצורת וחברו עליו אחיו וכו' אמר להם אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה, שנאמר (תהלים פ"ח) "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף", אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו, שנאמר (שם פ"ט) "צדק ומשפט מכון כסאך", אבותי גנזו דבר שאין עושה פירות ואני גנזתי דבר שעושה פירות, שנאמר (ישעיה ג') "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו" וכו', אבותי גנזו לעולם הזה ואני גנזתי לעולם הבא, שנאמר (ישעיה נ"ח) "והלך לפניך צדקך כבוד ד' יאספך". על כן העשירות, פרנסי הציבור העוסקים בגמילות חסדים, אמרו "תנו עיניכם בממון" ולחשוב מחשבות לעשות בכסף ובזהב, ולעשות את מלאכת עבודת הקודש לכל אשר צוה ד', ולדעת לאיזה מקום אתם מניחים את הממון. ועתה בבוא ימי החורף, אשר יש כמה עניים שאין להם הצרכים, לא בענייני אכילה ושתיה ולא בענייני בגדים, מבלי כסות ושלמה או עצים להסיק את הבית, "את העני עמך".

הבינוניות שבהן, היינו שאין בידם מאומה, לא עמוד התורה כי לא למדו, ולא עמוד התפילה כי אפילו את פירוש המילים אינם יודעים, ולא גמילות חסדים כי לרש אין כל במה לעשות צדקה וחסד, הנה אף על פי כן בבוא יום הדין יום הקדוש והנורא עורו נא והתעוררו נא לעשות כל דבר לשם שמים בכל דרכיך דעהו, ומשום הכי אמרו "קחו מקחכם לשם שמים", כל אשר תקחו יהיה בלתי לד' לבדו.

יהי רצון מלפניך שומע כל בכיות שתשים דמעותינו בנאדך להיות ותצילנו מכל גזירות אכזריות, כי לך לבד עינינו תלויות.

הענין דאמרינן, אם כל השערים ננעלו אבל שערי דמעות לא ננעלו. ולכאורה צריך טעם על כך. ונראה לי דוודאי התפילה אפשר שיהיה משפה ולחוץ, וכמו שאומר הנביא (ישעיה כ"ט) "יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלמדה". אבל דמעות אי אפשר שיבואו רק מעמקי דליבא. אולם גם הדמעות הללו אף שיש להם יתר שאת מן התפילה, עדיין צריך בחינה עבור מה תהיה הבכיה, אם בעד צורכי העולם הזה בוודאי כוחם קטן מאוד. והעיקר הבכייה צריך להיות עבור גלות השכינה ועבור יראת שמים, ואז המה חשובים לפני הקב"ה ואת אלו הדמעות הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו.

ואולם על כי לבינו לב האבן להוריד דמעות גלות השכינה, ועבור יראת שמים. על כן העצה לזה שישום אל לבו צרת נפשו ושבר על שבר אשר עברו עליו וממנו נקח לעבוד ד' שיורידו דמעותינו על עבודת השם. ואז יהיו חשובים לפני הקב"ה ונוושע בכל מיני ישועות. ומעתה זה הפירוש, "יהי רצון מלפניך שומע קול בכיות", דקול בכיות הקב"ה לעולם שומע כי שערי דמעות לא ננעלו. אולם עדיין עוד אינו ברור שיעשו פעולתם, שאפשר כי גם עליהם יהיו מקטרגים ויאמרו כי אלה הן רק דמעות שוא שמתפלל רק על עניני עולם הזה. וזה שאנו מבקשים, "שתשים דמעותינו בנאדך להיות", שתכלית דמעותינו תהא עבור כבוד שמו יתברך, וממילא "תצלינו מכל גזירות אכזריות כי לך לבד עינינו תלויות", שדמעות עינינו המה תלויות רק בד' איך ידונם כיוון שהם באים עד ד' ואין השערים ננעלים, אבל בשאר עניינים אפשר שיהיו מסטינים ולא יתנו להם לעבור את הדרך עד ד' ולא פרחת לעילא. אבל בדמעות אף כי יהיו מסטינים ומקטריגים מכל מקום הפסק דין תלוי רק בד'.

ומתורץ הקושיא על מה שאומרים, "כי לך לבד עינינו תלויות", והוא נראה כדובר שקרים, כי בכל דבר צריך האדם לעשות את שלו ואז "וברכתיך בכל אשר תעשה" ואיך הוא אומר "כי בך לבד" ואין בלתו. אבל לפי מה שאמרנו הכוונה היא, כי המשפט, היינו תוצאות המשפט, הפסק דין, תלוי רק בד' ואינו נותן אחיזה למקטרגים בדרך.

ומעתה זה יהיה הפירוש, "אור זרוע לצדיק", דזה שהוא צדיק וכאשר יפתחו לו שערי אורה להוריד דמעות וכיוון שכבר נתעורר הלב וזו רק ההתחלה הגרעין הנזרע, ו"הזורעים בדמעה" כאשר נטמן הזרע של הדמעה "ברנה יקצורו". אבל אתה יודע מתי תקצור את הפירות כאשר "הלוך ילך ובכה", צעד אחר צעד, הליכה אחר הליכה, אז "בוא יבוא ברינה" ו"נושא אלומותיו" וכן אמר הכא: "אור זרוע לצדיק", כדי שאחר כך יהיה "ולישרי לב שמחה".

(גבורות יצחק: דרוש וחידוש, עמו' רלא-רלה)

הרב יצחק רוזנברג, מגדולי רבני הונגריה שלפני השואה, נולד בשנת תר"ך (1860) לאביו הרב יוסף רוזנברג אב"ד פישפיק-לאדאן מחבר הספרים "יד יוסף" ו"רביד הזהב" על השולחן ערוך. הרב יצחק נשא לאשה את מרת רייזל בת הרב ברוך בנדיט בן הרב הלל ליכטנשטיין מקאלאמאי. הוא השתלם אצל אביו וחותנו ועלה במעלות התורה, עמד בראש ישיבה והשפיע על כל סביבתו במסירות רבה. היה אב"ד וראש ישיבה בקהילת האדהאז שבהונגריה במשך שישים שנה, משנת תרמ"ד (1884) ועד לשנת תש"ד (1944). הוא העמיד תלמידים רבים ושירת נאמנה את קהילתו, תוך שהוא מורה להם את דרך התורה בדרשותיו מידי שבת וחג. הוא שקד כל ימיו על התורה ובירר את סוגיות הגמרא ואת שיטות המפרשים. למרות שחי חיי דחק בצפיפות בדירה קטנה, המשיך תמיד לעסוק בתורה בעיון רב ולכתוב את חידושיו. הרב העריך מאוד את מסירותה של אשתו, שהייתה מלאה באהבת תורה ואפשרה לו ללמוד בלא דאגות. היא אף מכרה את כל תכשיטיה כדי לקנות ספרים לבעלה.

בזמן השואה דאג לאסוף את עשרה כרכים עבים של  כתבי יד ובו חידושיו בכל מקצועות התורה, בהלכה ובאגדה, פלפול ושו"ת, ושמר עליהם מכל צר. ביום בו גורשו יהודי האדאז (ע"י דברצ'ן) וניתנו להם כמה דקות להכין צידה לדרך, עסק בנו, הרב אפרים יהודה, בהטמנת כתבי אביו ברצפת ביתם על מנת להצילם. הרב יצחק רוזנברג וחלק ממשפחתו ומקהילתו גורשו למחנה העבודה באנגלבאך באוסטריה. על פועלו של הרב שם נכתב בראשי גולת אריאל:

"בגיא התופת הנאצי מחנה הריכוז באנגלבאך, התרומם רבי יצחק רוזנברג, רבה של האדהאז, לגבהים גדולים ביותר של קדושה ורוממות נפשית, הוא עלה מעלה מעלה בדרך העולה בית-אל. פניו קרנו יותר ויותר מרוב קדושה, מעיניו ניבט ממש אוקיינוס של צער וכאב, מתוך השתתפות בצערם של בני קהילתו החביבה, אשר התענו וסבלו יסורים קשים במחנה העבודה, חיו שם בתנאים איומים שלא ניתן לתארם. גופו הטהור והזך שנחלש מרעב ומצוקה ומצרות בני ישראל הנתונים בשביה במלתעות הרשע, הוא לא היה מסוגל להחזיק יותר מעמד, הוא חש בבירור כי הגיעה שעתו להיפרד מעולם זה".

הרב נפטר ונקבר שם באופן זמני בי"א בחשוון תש"ה (1944). לפני פטירתו הורה לבנו שידאג בבא היום להעלות את עצמותיו משם. לאחר מותו נקבר הרב בחלקה מגודרת בבית קברות לא יהודי.

לאחר המלחמה חזר הבן שבור ורצוץ מהמחנות ואסף את שארית הכתבים שהתגלגלו באשפה ואת הכתבים שהיו טמונים. כשהרב אפרים יהודה עלה לארץ ישראל בשנת תש"י, עם אשתו מרת מחלה לבית פאנעט, הוא לקח אתו מעט ציוד ובהם ספר תורה וחלק מכתבי אביו. רק במאמצים מרובים עלה בידו לקבל את אישור אנשי המכס הקומוניסטים במשמר הגבולות להמשיך בדרכו עם כתבים אלו. לאחר הגעתם לארץ נמסרו כתבים אלו לרב יהושע סג"ל דייטש בעל מפעל "מעין החכמה", שהתחיל להכינם לדפוס, והוציא לאור את הספר "גבורות יצחק" על הש"ס, חלק א.

בהמשך יצא לאור הספר "גבורות יצחק: דרוש וחידוש", במאמציו של נכדו של המחבר, הרב יוסף אפרתי מפרדס חנה. מתוך אותם כתבי יד שנתרו לפליטה, שחלקם הקטן יצא לאור לאחר השואה, ניתן לעמוד על גדולת המחבר וגודל ידיעותיו בכל מכמני התורה.

בשנת תשט"ז חזר הבן, הרב אפרים יהודה רוזנברג, להעלות את עצמות אביו מאוסטריה לישראל, והביאם לקבורה בבני ברק.  לימים העלה לארץ גם את עצמות אמו, הרבנית רייזל, שנפטרה בט"ו באב תש"ה.

שלשת חתני הרב יצחק רוזנברג היו: א. הרב עזריאל יהודה לעבאוויטש (תרע"ב-תשנ"ב) שנשא לאשה את מרת שינדל רבקה (נפטרה בשנת תשס"ה). ב. הרב מרדכי הופמן דיין באויפלו הונגריה מחבר "אמרי מרדכי",  שנשא לאשה את מרת ליבא (נפטרה בשנת תשל"ח). הוא שרד את השואה והתגורר בשנותיו האחרונות בבני ברק. ג. הרב מאיר גראס.

אחיו של הרב יצחק היה הרב זאב וולף רוזנברג ראב"ד דברצין, ששרד את השואה ונפטר בשנת תשי"ב.