סיפורם של אחרוני הרבנים בגיטו וורשה שסרבו למלט את נפשם ולעזוב את צאן מרעיתם

נר ה' נשמת אדם

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=27760&st&pgnum=29

החלק הראשון של הכתבה המובאת כאן מקורה בכתבה בשנת 1947 שפרסם מאת שבתי קשב [קלוגמן] בעיתון 'דבר', בה הוא מפאר את שלשת אחרוני רבני וורשה, "רבי מנחם זאמבה, הארי שבחבורה, בגאון והחכם, רבי שמשון שטוקהאמר, הסופר והנואם והצעיר שבחבורה, רבי דוד שפירא, ייבדל לחיים, נצר מגזע גאונים וצדיקים וחתנו של זקן רבני ורשה". הכתבה מוסרת שאביב 1943 הם עמדו ב"נסיון, שרק ליחידי סגולה ניתן הכוח לעמוד בפניו" והעדיפו להישאר עם עדתם תוך שהם דוחים הצעה מטעם "הרשות הקתולית-הרומאית העליונה שבמדינת פולין […] להסתיר אותם ואת משפחותיהם במקום נאמן ובטוח". הצעה זו מתוארת כ"מחשבת-פיגול […] רעיון של הוצאת עצמו מן הכלל, אותו ואת ביתו, בשעה שכל השאר ישאר כאן למשיסה ואבדון". מחבר הכתבה מצטט, כביכול, את הרב כהנא, ש"משפחתו", האהובה, "היתה עוד שלימה אתו", שאמר לשני חבריו הרבנים: "אני הצעיר שבכולכם. אין דברי מחייבים אתכם. גלוי וידוע לפני כולנו, שאין אנו יכולים לעזור להם, לאנשים הללו במאום. אולם, בעצם הדבר שהננו עמהם, שלא עזבנו אותם יש בשבילם משום עידוד, משום עידוד היחידי. לי אין כוח לעזוב את האנשים הללו". הכרעה זו מוצגת כ"דברים פשוטים, ללא כחל ופרכוס […] כמו כן דברים פשוטים, שנאמרו כבר וייאמרו עוד רבואות פעמים מאנשים כנים". בתגובה לדברי הרב כהנא, מתארת הכתבה את תגובת הרבנים שבכו "בכי גדול וטהור […] בכי על שנענשו לראות את עצמם כך, ועל שזכו והגיעו לידי החלטתם זו. אותה שעה צררו את נשמותיהם בצרור קדושי האומה וטהוריה, אותה שעה, שהמילים היחידות שהוציאו מתוך פיהם היו:' אל לנהל כל משא ומתן בענין זה' […] מי ימנה מספר אלא שכמותכם, גבורים וטהורים שזכו ונתעלו למדרגתם – וקרבנם לא נודע".

הערה: בוודאי שהיו רבנים שמסרו נפשם, ובחרו להישאר עם קהילתם, לעודד אותם ולסייע להם בשעתם הקשה, עד כמה שהיה ניתן. עם זאת, לא תמיד הכתבות על כך העיתון אכן משקפות מציאות היסטורית. לאחר שהעליתי את הכתבה שלעיל לאתר "תורתך לא שכחתי", חקרתי מעט את העניין וראיתי שניכר שכתבה זו איננה מתארת אירוע היסטורי ממשי, היות ותיאור הדברים רצוף אי דיוקים היסטוריים בולטים: הרב דוד כהנא, המוזכר כאן הוא הרב שלמה דוד כהנא, חתנו של הרב שמואל זנוויל קלפפיש מראשי ועד הרבנים לעדת ורשה, שלא היה צעיר חבורת הרבנים המוזכרת. הרב כהנא עלה לארץ בשנת 1940 ,וכלל לא היה בוורשה בשנת 1943.

רבי אהרן פרידמן הי"ד, האדמו"ר מבויאן

תמונת רבי אהרן פרידמן הי"ד

השנה, ביום יג-יד חשוון, חל יום השנה ה-73 לאדמו"ר מבויאן צ'רנוביץ, רבי אהרן פרידמן הי"ד.

רבי אהרן הי"ד מבויאן, שכיהן כאדמו"ר בצ'רנוביץ שברומניה, נולד בבויאן שבאוקראינה, בשנת תר"נ, 1890, לאביו האדמו"ר רבי מנחם נחום פרידמן מבויאן-צ'רנוביץ בן ה"פחד יצחק" מבויאן ב"ר אברהם יעקב מסאדיגורא ב"ר ישראל מרוז'ין, ולאמו מרת חוה בת רבי מרדכי פייביש מהוסיאטין צעיר בניו של רבי ישראל מרוז'ין.
רבי אהרן נשא לאשה את הניה בתו של רבי חיים הגר מאנטוניא ב"ר ברוך מויז'ניץ בעל ה"אמרי ברוך" ב"ר מנחם מנדל מויז'ניץ בעל ה"צמח צדיק". את בתו היחידה פעסיא לאה שכל בשנת תרצ"ז.
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, ברח לוינה יחד עם אביו וזקנו הק', שם הם שרדו משך כל שנות המלחמה. אחר הסתלקות זקנו מרן ה"פחד יצחק" בעת שהחל אביו הק' לנהוג נשיאותו ואח"כ כשהשתקע בצ'רנאביץ, עבר לשם ושימש כיד ימינו של אביו בהנהגת החצר. כל השנים לא מש ידו מתוך ידו של אביו הק', מרוב דביקותו והתקשרותו באביו, אשר לא ידעה שבעה.
נפלאת היתה התנהגותו בצניעות ובפשטות, באשר היה נחבא אל הכלים מאין כמוהו, סלד מן הכבוד והפרסום במדה בל תתואר. אצילות והוד נסוכים בכל הליכותיו על אף אשר בחכמה רבה הפליא להסתיר דרכו בקודש. עם הסתלקות אביו הק' – בי"ט מנ"א תרצ"ו, 1936– שמו החסידים עיניהם בו למלאות מקום אביו זי"ע, אך הוא ברוב ענותנותו, סירב בכל תוקף לשום משא העם על שכמו.
חשובי אנ"ש מקורבי אביו הק' שלא הרפו ממנו התנפלו לפניו בבקשה ובתחנונים לבל יניח העדה הק' כצאן שאין להם רועה, והוא באחת מחזיק במדת תומו בענות אמת מתאנח לאמור "אתם הכרתם את אבי, ואת עצמי אני מכיר, והיא היא הנותנת כי מה אני שאוכל לישב על כסאו אחריו". וכאשר הפצירו בו ללא הרף התחנן לפניהם בשברון לבו הטהור כי ירפו ממנו, וכה המשיך להתנהג בהסתר בתוך הסתר.
ברם בכתר נשיאות ארץ ישראל לכולל וואהלין, הוכתר מיד למלא מקום אבותיו הק', ובזה לא סירב לבל יקופחו ח"ו תושבי א"י. בשנת תרח"צ ניאות סוף סוף למלא מקום אביו, ואז נתגלה במלוא הדר תפארתו וקדושתו ועבודתו הנפלאה אשר כתר האדמורו"ת הולמו, ושמו יצא לתהלה ותפארת. את הטישים ערך יחד עם אחיו הצעיר רבי מרדכי שרגא זצ"ל.
מעטים ורעים היו שנות נשיאותו, בשנתיים אלו, אשר רוח המלחמה הנוראה הורגש כבר בכל גלות ישראל בארצות אירופה. נגזרה הגזירה, הנה הגיעו ימי הרעה ופרצה מלחמת העולם השניה, שואה זו לא פסחה אף על בית רבנו, ובשנת תש"ב נכנסו הרשעים הגרמנים ימ"ש לתוך עיר צ'רנוביץ וקבצו את יהודי העיר והגלום משם, לטרנסניסטריה שבאוקרינה, בעצם יום שמחת תורה יצא רבנו בראש גולים, כשספר תורה קטן ירושה מזקנו הרה"ק מרוז'ין זי"ע מונחת לו בחיקו, ואתו אחיו הצעיר רבי מרדכי שרגא זצ"ל.
כמה שבועות גלו ונטלטלו מעיר לעיר בצרות משונות ואכזריות נוראה, מרוב צרות חשך מאור עיניו של רבנו, עד שהגיעו סמוך לעיר אובידווקה (Obodovka), שם הוחזקו בתנאים מרים וקשים מנשוא, מגודל הזוהמה פרצה מגיפת טיפוס אשר הדביקה גם את גופו הטהור, וגם את זוגתו הרבנית ע"ה, ותצא נשמתו בקדושה ביום י"ג-י"ד חשון תש"ב, 1941, ושם מנוחתו כבוד. הי"ד.
חלק קטן מדבריו של רבי אהרן כונסו בספר בשם תולדות אהרן. נמצאים בכתובים עוד דברי תורה רבים ממנו, הממתינים לצאתם לאור. בחודש סיון תשע"ג יצא לאור במהדורה חדשה ומפוארת, הספר "תולדות אהרן" בו לוקטו ועובדו דברי תורתו. חלק ניכר מהספר הוא החלק הביוגרפי שלו.

מקורות:
אהלי צדיקים
רבנים שנספו בשואה
דפי עד ביד ושם

1 52 53 54