הפחד פן נשכח אותם ואת חידושיהם / הרב אפרים ברמן זצ”ל

לעתים קרובות עולים בזיכרוני אותם השנים שבליתי בישיבה, וגדולי הרבנים בערים ובעירות בליטא, וגדולתם של בני הישיבה. בישיבה (ישיבת סלובודקה) היה אז קיבוץ גלויות של בחורים עלויים, גדולי תורה, בקיאים בש”ס ופוסקים, חריפים גדולים… בקרבי זועק הדרך ארץ לאותם הגדולים, שכל חידוש שלהם היה מלא הברקות חריפות, שהיו מעוררות לחדירה יותר עמוקה לסוגיא שבא היינו עסוקים אז… העמדתי לעצמי את השאלה: איה הם, ולא רק הם עצמם אלא גם חידושי התורה שלהם? לצערנו הגדול, רבים מאלה שהגיעו להוראה, וגם ישבו על כסא הרבנות בקהלות גדולות באירופה, ומהם שנהיו לראשי ישיבה גדולים באירופה, נשמדו, ולא רק גופותיהם, אלא גם הכתבים שלהם, שהיו יצירת חייהם, ספו יחד אתם. כמו שאמרו חז”ל אצל רבי חנינא בן תרדיון “נשרף וספר תורה עמו”, וכמו שאמר ר׳ יהודא בן בבא לתלמידיו: “בני רוצו, אמרו לו רבי ואתה מה תהא עליך, אמר להם הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכין” (ע”ז ח’). הוא נהרג אבל תלמידיו נצלו. מה שאין כן בחורבן האחרון, שלצערנו נספו הרבנים ותלמידיהם ביחד עם חידושיהם…

החסרון הוא שאנו שוכחים את העובדא ששכחנו, וגדול מזה החסרון שזה לא מפריע את מנוחתנו… בזמננו, אין תובע ואין דורש, שום אדם אינו מתאונן על שכחת התורה, וכך נרדמים. “השמר לך ושמור נפשך פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך” וגו’ בפרשת ואתחנן. ואנו הרי ראינו הרבה מגדולינו שאינם יותר אתנו. ועד כמה גדול צריך להיות הפחד “פן תשכח”.

(אפר קדושים, הרב אפרים ברמן, ברוקלין תשל”א)

ונודע לאחר שנות החורבן והשואה באירופה (ת”ש-תש”ה) נאבדו ונשרפו רובם של ספרי קודש בישראל, יחד עם לומדיהם ומקיימיהם יותר מששה מליון נפשות מאחינו בית ישראל הקדושים והטהורים החסידים הישרים והתמימים הי”ד, ככתוב בתורת משה איש האלקים הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו.

(הקדמת בן המחבר פירוש קול יהודה, אגרת רבן יוחנן בן זכאי עם ב’ פרושים).

מספר הצפיות במאמר: 74

הדפס