ברכישת יסודות חכמת האמת, בעיון והבנה, ניתן לעלות על סולם שראשו מגיע השמימה / הרב שאול בוימאן הי"ד

הנה ידוע מאמרם ז"ל: "אין מוקדם ומאוחר בתורה" (פסחים ו:), ונראה לי הכוונה בזה, שבחכמת התורה הארוכה מארץ מידה ועמוקה עד אין שיעור ותכלית, לא יתכן ולא אפשר כלל העניין מוקדם ומאוחר, שאפילו תסדר בתכלית הסדר עניין אחר עניין, לא יתכן שתוכל להבין העניין הראשון על בוריה ואמיתתה אם לא בצירוף העניינים שלאחריו כי "נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן" (ספר היצירה). וזהו המכוון במאמרם ז"ל: "דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר", שאין הכוונה מטעם חסרון סידור חס ושלום, היינו שלא נסדר כל העניין היטב ומבואר במקום אחד, רק הפירוש שלא יתכן כלל להבין עניין אחד בעצמו אם לא על ידי צירוף עניינים אחרים. משום זה אל יפלא בעיני הקורא שיראה בראשית החיבור תיכף בהסימנים הראשונים עניינים עמוקים, כמו "עניין מלכות שבאין סוף", שעדיין לא נתבאר שם עוד כלל עניין העשר ספירות ובפרט ספירת המלכות. ולכן צריך לידע, שדלא יהיה נבהל להבין את העניינים הראשונים בתכלית תיכף ממש, רק מה שיבין בעיונו הראשון אף על פי שלא יבין עדיין כל צורכה ילמוד ויעיין הלכה כסדר, ואחר שיגמור כל הספר טוב הוא שיחזור עוד הפעם מתחילתו, ואז יבין כל העניינים הראשונים ביתר שאת, כשיהיה לו כבר על כל פנים ידיעות מקיפות מכל העניינים המבוארים בפנים. ובכלל טוב מאוד לחזור העניינים איזו פעמים, כי מחמת הקיצור קשה יהיה לזכור הכל בפעם אחת. ואחזיר למותר להאריך בכל זה, כי המעיין שיחפוץ באמת לידע ולהבין, בוודאי יראה בעצמו את הנחיצות בזה…

ואבקש מן הקורא, שכאשר יקשה בעיניו בחיבורי הנוכחי איזה עניין, שלא יהיה נבהל להשיב ולדחות באמת הבניין שבידו, שאין זו מידת חכמים השלימים והתמימים, אך יעיין היטב מקודם, "מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא" (ברכות כ) כי במחט של מתון ארגתיו. אולם אם אחר העיון והדקדוק ימצא שגיאה, אזי אם אפשר שיודיעני ויהיה בידי להצטדק אשיבהו בלי התמהמה, ואם אראה כי פגשתי בשגיאה לא אבוש ואודה על האמת. אבל מה' הטוב אבקש, שארשת שפתי יערב נא לפני המון בית ישראל הנפוצים בארבע כנפות הארץ, על אשר אנכי הצעיר לקטתי באמרים אמרי שפר אחרי הקוצרים מחצדי חקלא, ויערב לפניו מנחת עני ורש, כי "אחד המרבה ואחד הממעיט" כו'.

והאמת אגיד ולא אבוש כי יודע אני את מך ערכי ואת ידיעותי כי מועטות הנה, ובפרט שעוסק אני תמיד בלימודי הנגלה, בש"סף פוסקים וראשונים בעיון רב, בישיבות גדולות (מלפנים בישיבת תומכי תמימים דליובאוויץ בוורשה, וכעת בישיבת "כנסת בית יצחק" דסלאבאדקא בקאמניץ דליטא, וברוך ה' יש לי גם כן הרבה חידושי תורה מסודרים בסוגיות הש"ס בחריפות ובקיאות הראויים לעלות על שלחן המלכים) וזמני לימודי בספרי חכמת האמת הם מועטים כפי אשר יסרוני כליותיי מזמן לזמן, אך מכל מקום רואה אני את חיבורי הנוכחי ראוי ונחוץ עד מאוד כאשר יוכח המעיין בעצמו.

וקראתיו "מפתחי חכמת האמת" שכשמו כן הוא, כללים ומפתחות לחכמה הזאת, שבהרכשת היסודות המבוארים בפנים כבר יכולים לפתוח דלת במעון חבצלת, ולהבין אחר העיון, אפילו בספרים היותר עמוקים ונעלמים, ולעלות על הסולם אשר ראשו מגיע השמימה. ובפרט להבין בספרי תלמידי הבעל שם טוב זצ"ל אשר מאורן אנו חיין, שאי אפשר להבינם מזולתם, כי העלימו דבריהם מאד מאד, ומרמזים לעניינים העמוקים שבחכמת האמת רק בדברים קצרים ובראשי מילים לבד, עד שאי אפשר להבין כלל עומק כוונתם הנעלמה, מחמת חסרון ההבנה בעצם היסוד המדובר שם, וזאת שוללת האפשרות להבין את העניין העמוק בדבריהם הקדושים. אבל לאחר שיתבאר ויתברר כל עניין ועניין היטב למעיין בספרי הנוכחי, יוכל לשוט בדבריהם הקודשים ולהתפרנס ממזון הרוחני, מזון הנפש, הצפון בם, המלמדים לאדם דעת בעבודת הבורא ברוך הוא ואת הדרך אשר ישכון בו אור ה'.

הרב שאול מפארציווא, בן הרב מרדכי ומרת יהודית הי"ד, נולד בשנת תרע"ה (1914). הוא עמל בתורה מילדותו, בשנים תרצ"ב-תרצ"ג (1932-1933) למד בישיבת "תומכי תמימים" דליובאוויטש בוורשה, ואחר כך למד מספר שנים בישיבת "כנסת בית יצחק" דסלובודקה בקמניץ בראשות הרב ברוך בער ליבוביץ. הוא למד גם בישיבת "חכמי לובלין", שם היה מתלמידי הרב אברהם שמעון אנגל הורוביץ מזעליחוב הי"ד. הוא התעלה בתורה ובחסידות, בישיבות ובחצרות גדולי האדמו"רים.

בהיותו בן עשרים ושלוש הוציא לאור את חלקו הראשון של ספרו "מפתחי חכמת האמת: תורת סדר  ההשתלשלות" (ורשה, תרצ"ז). בדף השער נכתב "והוא חיבור כמעט יחיד במינו, המאיר עיני נבוכים בדרך האמת. בנוי ומיוסד על ספרי אדירי קדושי עליון זללה"ה, וגם על פי עמקי יסודי תורת הבעש"ט ותלמידיו נ"ע". הספר נתעטר בהסכמות גדולי התורה והיראה של אותו דור. בהסכמות לספרו נכתבו עליו שבחים מופלגים: "הבחור הרב המופלג בתורה ויראה ובחסידות חריף ובקי בנגלה ונסתר מדותיו תרומיות אהוב ומכובד אצל גדולי ישראל" (האדמו"ר רבי אלימלך מלוברטוב), "הרב המופלג בתורה הקדושה ותיק וירא שמים נחמד ונעים" (הרב אברהם שמעון אנגל הורוביץ הי"ד), "הרב המאור הגדול סיני ועוקר הרים ויקר ביראה… למד בישיבתנו הקדושה 'כנסת בית יצחק' שנים אחדות, ועלה במעלות התורה ויראה בחריפות ובקיאות בש"ס ופוסקים, ויודע למשקל ולמיטרי ולאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא בהשכל ודעת… ומובטחני כי יהיה לתפארת בישראל בידיעותיו הרחבות, בהבנתו הצרופה ויראתו הקודמת לחכמתו" (תעודת סמיכה מאת רבי ברוך בער ליבוביץ), "הרב הצדיק גדול התורה וביראה" (הרב שמואל הלוי ואזנר), 

בשנת ת"ש (1939) נשא לאשה את בתו של אברהם מרדכי רוגובי, עורך ה"דאס יידישע טאגבלאט", המחנך והעסקן החרדי הנודע, הרב שאול, רעייתו, וכמעט כל משפחתם הענפה נספתה בשואה. מכל המשפחה שרדה רק אחותו גיטל, שניצלה לאחר שעלה בידי אחיה הרב שאול להעבירה את הגבול לרוסיה, 

רוב כתביו אבדו בשואה, מלבד החלק הראשון של ספרו הנ"ל ומעט מכתביו בנגלה.