הנרות הללו יעידו – כי נצח עומדת כנסת ישראל אהובה / הרב צבי הירשהורן הי”ד
ממלכת כהנים, עמי נקראת! אך גם קרבן אתה, קרבן עולה.
על מזבח האורה דמך הבאת, בעבור אמונתך סבלת סלה – בעצמות יבשות חיים נפחת לעמי תבל האח!
קראת דרור. רוח אלקים על כלם שפכת, ובימי אפלה אמרת: יהי אור!
ואולם אתה אור למו השפעת, והמה אויה, הושיבוך בכלא מחשכים; במרום ההרים העמים נטעת,
והמה אסרוך בין החומות וחרכים. מחרכים אלפי שנים קראת בדמעת עין, אך העריץ אמר: זכרו אשביתה! לבו לב אבן, זיק חמלה אין, בעבור האורה אמר: אשחיתה!
בעבור העשרה בסיני נשמעו, עשרת הדברים, תורה נשגבה,
אך לשווא יתגעשו לאומים, באש כליון יבואו. כסנה בחורב לא תשלוט בך להבה.
איה איפה עם באש שרפוהו, יען מימינו אש-דת למשפחות האדמה? איה איפה עם למים הדפוהו, יען דברו למים חיים דימה?
עמי סגולתי, בת פלולים היית לשלל, את חמדותיך שדדו עמי רצח: חירותך, הודך וממשלתך על במותיך חלל, אולם קניניך נשארו נצח,
אלה הערכים הנה לך כגן עדן, בו עץ חייך וגזע קיומך יפרחו; ועת האויב שלף חרבו מנדן, זכרונותיך בלב הן לא נרצחו.
ובים דמעותיך הנורא, ים צרה, פניני זהר מתנוצצים למו אין ספרות;
ובימי אפלה הופיעה נהרה, יד ד’ עשתה זאת, קורא הדורות.
הראית לדעת כי כפלישתי מגת, האויב בא אליך בכלי רצח: ואת כדבור בילקוטך אך אבן אש-דת, ותקלעי באבן ותטבע במצח.
ובפנינים נס חנוכה, תקופת האורה, היוונים זרועם בכוח-האגרוף נאדרה; הכבידו אכפם על גווך בתחילה, וחרבם המלוטשה הניפו על נפשך הסגלה, בשאפם לכבות אור תורתך, למחות שמך ולבטל השפעתך.
כהני אל עליון לאמונה גברו, את צבאות יוון חללים הפילו; מנורת הנצח המקדש האירו, נפשם הקריבו – והדת הצילו. כי יפעת נס חנוכה באש היא כתובה שמה נשמת עמי הוא נר אלקים, כי נצח עומדת כנסת ישראל אהובה, הנרות יעידו וכל העם רואים.
הרב צבי הירשהורן הי”ד, בן בכור לר’ שמואל ורבקה, היה רב קהילת יאבורזנה (יאווארזנא), מחשובי רבני גליציה לפני מלחמת העולם השניה ומחשובי חסידיו ומקורביו של רבי ישראל מצ’ורטקוב ומקורב בכל לב ונפש לרב מאיר שפירא מלובלין.
הוא נולד בשנת תר”ס בקאמינקה (קמיונקה-סטרומילובה), ונודע מצעירותו לתלמיד חכם מופלג. בשנת תרע”ד, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ברח מהפוגרומים שערכו הרוסים ביהודי גליציה ונדד עם הוריו ללבוב, שם שקד על התורה בישיבת “מחזיקי לומדי תורה” ויצא להפיץ תורה בבתי מדרש וקלויזים נוספים, בחוג צעירי אגודת ישראל. הוא המשיך ללמוד בהתמדה ורכש גם השכלה כללית.
עם נישואיו עם בתו של הרב החסיד ר’ נחום פלוהר מקראקא, עבר לקראקא. הרב הירשהורן מתאר במכתב שביקש מהרבי מצ’ורטקוב עצה באשר לעתידו המקצועי: “בעת שהותי בטשורטקוב, התיעצתי אתו על דבר עתידי בחיים, באיזו דרך אבחר ובאיזה אורח חיים אלך בעתידי. וכ”ק האדמו”ר יעצני שבל אעסוק אחרי נשואי במשא ומתן ובל אכנס לעולם המסחר והעשיה, רק אשתלם בלימוד התורה בהוראת גפ”ת, כי איש מחונן בכשרונות כמותי הפסד גדול ונזק רב יהיה ליהדות החרדית אם אשקיע כוחותי בעולם המסחר ותקוה מזהירה נשקפת לי בעתיד להתמנות בתור רב חשוב המביא ברכה בפעולתו לאורטודוקסיה.. שב מספר שנים ועסוק בתורה ותעלה בתורה ואחרי כן תראה שטוב איעצתיך”. בעקבות הוראה זו של האדמו”ר מטשורטקוב, למד הרב צבי הירשהורן במשך מספר שנים בישיבת קוברין, שם למד את דרכי הפלפול וההוראה מהרב פסח פרוסקין, והוסמך לרבנות ממנו ומעוד רבנים גדולים.
בקובץ “הצעיר החרד”, שנה א גליון א (לבוב תרפ”ד), מובא שבאמצע סעודת המצוה, שהחלה בחצות הלילה, עלה לבימה “הנואם המצוין והחשוב, חברנו הצעיר מר צבי הירשהורן מלבוב, לברך את המשתפים בחגיגה בשם האגודה שבעירו. הנואן מבאר וברר את כל הפרובלימות החיים שלנו בהשכל ודעת, במשך ארבע שעות, ודבריו חוצבים להבות אש. כל הנאספיים עומדים על מקומותיהם כנטועים במסמרות ומקשיבים לכל הגה היוצאת מפיו המפיק מרגליות. השומעים מוחאים כף בלהבה קדושה ובהתרגשות מרובה”. מאז נאום זה, התפרסם כנואם מוכשר.
בשבועות תרפ”ו התבקש על ידי הרבי מצ’ורטקוב לנאום לפני אלפי חסידיו, והוא דיבר על חובת ההארגנות והפעולה החרדית. בטבת תרצ”א נאם הרב הירשהורן בועידת אגודת ישראל בגליציה המזרחית, שהתקיימה בלבוב.
משלהי תר”ץ ועד לשנת תרצ”ז, כיהן כאב”ד יבורוזנה (ליד קשנוב), אך סבל שם מקינטורים ומחלוקות, וחיפש משרה בארץ ישראל. הוא היה ממייסדי מרכז צעירי אגודת ישראל בלבוב, עמד בראש צעירי אגודת ישראל בגליציה. בשנים תרפ”ט וצרצ”ב נבחר לנשיא תנועת צעירי אגודת ישראל בפולין, ונאומיו המלהיבים עמדו במרכז ועידות התנועה. הוא היה מגדולי הסופרים וההוגים של תנועת אגודת ישראל בגליציה. הוא התמסר להרבצת התורה בשורות אגו”י, פעל לטובת הישיבות, ייסד ישיבות קטנות ופעל למען עליית צעירים חברי אגו”י לארץ ישראל. הוא נודע כתלמיד חכם גדול, ענק רוח ואציל נפש, כסופר שנון וכנואם מוכשר בעל שאר רוח ומחשבה מעמיקה, שהשפיע רבות על שומעיו.
בכנסיה הגדולה השלישית של אגודת ישראל, שהתקיימה מארינבד באלול תרצ”ז, נבחר הרב הירשהורן נבחר לחבר הוועד הפועל העולמי.
בשנת תרצ”ט לפני מלחמת העולם השניה, הוא נבחר לכהן כרבה של ביאלה פודולסק, אך לא הספיק לעבור אליה. בתחילת המלחמה נרדף על ידי הנאצים בשל תמיכתו בחרם על תורצת גרמניה, והוא נאלץ להימלט ללבוב, שם הסתתר בבית האדמו”ר רבי נחום מוניא מהוסיאטין והאדמו”ר מבויאן. באייר תש”ג, כשהושמדו אחרוני היהודים בגטו לבוב, נהרג הרב עקה”ש, בהיותו בן 42 שנה בלבד.
הוא השתתף באופן קבוע בכתיבת מאמרים לכתבי העת התורניים בפולין, בעברית וביידיש.
מאמרו “הנרות הללו…” פורסם במאסף התורני-ספרותי הנצח, שנה א גליון ב-ג (לבוב תרפ”ו), עמו’ מ, מוזכר שבחגיגת סיום מסכת עירובין בזלוצוב
מאמרו “התורה מקור החכמה” פורסם בתלפיות א-ב (אדר א’ תרצ”ח), עמו’ כד. מאמרו “דבוקת ואמונת חכמים”, נכתב לאחר פטירת הרבי מצ’ורטקוב והודפסה בתפארת ישראל, קובץ לתורה ולחסידות לחסידי בית רוז’ין, טבת תשנ”א (כה), עמו’ 4.
ראה אודותיו, בסוד ישרים ועדה (תשכ”ט), שכד-שלא; שערים, ניסן תשט”ו, גליון אלף, עמו’ 80-81; מאמר באלה אזכרה, הובא גם בספר ביאלה פודלסקה; אנציקלופדיה לחכמי גליציה, ב, עמו’ 388.
מספר הצפיות במאמר: 5
