בגודל החיוב והתועלת בפרסום תורתו בספר / הרב יעקב מיכאל המפל זצוק”ל
יתברך העושה והיוצר הבורא והמאציל כל העולמות. צדק יהלך לפני כל מחבר ספר להציג ולכתוב הקדמה על ספרו אשר בה יבאר תועלת הספר ועל מה אדניו הוטבעו, ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם. אך אני הדל באלפי אחרי שלא חדשתי כלום בחיבורי זה רק כטיפה מן הים, היינו מה שנרשם בחיבורי בשני עגולי כזה () ואינני אלא כמעתיק מספר לספר,
לזאת הנה בשבח ותועלת עצם הספר אין לי מה לדבר כי כבר יצאו מוניטון שלו בכל העולם. וידוע ומפורסם על פני תבל בכל מקומות מושבות בני ישראל כי רב הוא וראו את האור כי טוב. ומובא הספר עצי עדן בהקדמה לספר זרעים מהגאון הקדוש מורינו הרב רבי יצחק אייזיק זצ”ל מקומרנה כי הרב הקדוש מורינו הרב רבי מיכל מזלאטשוב זצ”ל כשבא אצלו הגאון בעל פרי מגדים כיבד אותו ביותר ואמר לי שהכריזו ברקיע שיזכה לקבוע הלכה כמותו על שלומד בטהרה לשם א-ל עולם.
וכתב בהקדמתו לאורח חיים וזה לשונו: יש מהתלמידים חכמים שזוכים להרביץ תורה ברבים עם תלמידים ומגדיים נעשו תיישים ותרב הדעת. ויש אשר לא זכו לזה, מצאו עזר ותרופה לנפשם שכותבים בעט ברזל ועופרת ושמעתייהו מבדרין בעלמא, כי עט סופר שליח הלב. ולפעמים יותר פועל מהדיבור, כי הדיבור במקומו, וכתב למקום רחוק ולרבים. והוא עד דרך “המות והחיים ביד הלשון”, וזה הכתב הוא יד ללשון. ויש לומר בזה כוונת הגמרא (פסחים נ’ ע”א) ‘אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו’, היינו שכתב בידו החידושי תורה שחידש. וכתב עוד דאם בכל החיבורים שעשה כיוון ג’ פעמים האמת, די לו וטוב מאוד. עד כאן לשונו.
ואחרי אשר הגאון המחבר הלז בעומק בינתו ורוחב שכלו ובעוצם פלפולו ברצותו מרחיב וברצותו מקצר, פעם הרחיב בביאורו דברי הט”ז והש”ך ופעם קיצר במכוון כי מרוב פשיטתו סמך עצמו על המעיין שיהיה די לו ברמיזא בדרך קצרה, כמאמרם ז”ל. ומשום כך קשה לפעמים לעמוד על סוף דעתו הלכה למעשה, כי בעוונותינו הרבים בדורותינו אלה נתמעטו הלבבות ונטמטמו המוחות מטרדות שונות, בגידות הזמן, ולכן נזדרזתי לעשות קיצור מהספר היקר הזה בכדי שיהא ערוך השולחן לפני כל אחד ואחד לעיין בו ויוכל בנקל לירד עד סוף דעתו של הגאון הנ”ל הלכה למעשה בלי טורח מרובה. והנה שקלתי בפלס מאזני שכלי, אם כי המלאכה מרובה, אמנם דבר טוב ויפה הוא לפני כי במה יתרצה עבד אל אדוניו, אחרי שידעתי מך ערכי, שאין לי משלי כלום, הי תורה והי מצוות דמגני עלן (ברכות ל”א), לכן פן ואולי זכות הגאון המחבר ז”ל יעמוד לי שאזכה להבנות גם אנכי ממנו לזכות את הרבים.
ועיין בספר אגלי טל בהקדמתו בשם ספר זרע קודש בפירוש דברי הזוהר הקדוש שעל חטא הידוע אינו מועל תשובה, משום דתשובה הוא מלב, כדכתיב ‘ולבבו יבין ושב’ וכו’, ופגם שבזרע הוא במוח, והרי הקלקול למעלה ממקום התיקון, ועל כן עיון הלכה, שהוא במוח, וכל שכן מי שמחדש חידושים, הרי התיקון גם כן במוח. עיין שם.
ויפה פירש הגאון בבי”צ ז”ל דברי הש”ס (שבת קנ”ג) בני גלילאי אמרו עשה דברים לפני מטתך. בני יהודה אמרו עשה דברים לאחר מטתך. ולא פליגי, מר כי אתריה ומר כי אתריה, דהכוונה דבני גלילאי דהווי עשירים יכלו לעשות צדקה בחייהם. וזהו ‘לפני מטתך’. מה שאין כן בני ישראל דלא הווי עשירים, רק תלמידי חכמים, עשו דברים לאחר מטתך, שיאמרו משמם דבר הלכה. עיין שם. ועיין תוספות שבת מ”ז ד”ה בגלילא שנו ורש”י שם דף ע”ח ד”ה בגלילא שנו. ובזה פירש החידושי מהרי”ו בכוונת הקרא “ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול” וכו’, דהעיקר הוא דאחר שתשאני רוח ד’ למקום שנלקחה משם, ישמע אחר כך דבר הלכה משמו. ובזה יש לומר כוונת הגמרא (ברכות ל”א) ‘אל יפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה, שמתוך כך זוכרהו’, היינו שאל יפטור אדם מהעולם אלא מתוך דבר הלכה, היינו שישאיר אחריו דבר הלכה וכו’. והבית שמואל אחרון פירש מה שדרשו חכמינו ז”ל (כתובות נ’) “הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד”, זה הכותב ספרים ומשאילן לאחרים, דהנה מאי קשה לחז”ל בהאי קרא. ויש לומר לפי מה דאיתא (במועד קטן דף ט’ עמו’ ב’) דברכו לבן רבי שמעון בן יוחאי עליו השלום ליחרב ביתך וליתב אושפיזך. אתא לאביו ואמר ‘מילט לייטו לי’. אמר לו אביו ‘ברכה הוא, דהאי עלמא אושפיזא, וקבר הוא ביתו’ וכו’. וכן הוקשה לחז”ל דאמר הקרא “הון ועושר בביתו”, ובית הוא קבר, ומאי הנאה לאדם המונח בקבר מעושר. לכך דרשו חז”ל, זה הכותב ספרים ומשאילן לאחרים. ואם כן אחרים אשר ילמדו בספרים, עומד זכותן לאחר מותו לזכות לו, ואם כן הנאה יש לו לאחר מותו. עד כאן לשונו.
וכמו שמובא בשם הנפש חיה ז”ל שאמר פירוש הפסוק “ויבן לו בית, ולמקנהו עשה סוכות”, דלקנייני הגוף עשה סוכות, דהוי עולם עובר, מה שאין כן לצרכי הנפש ויבן לו בית. וכבר מצינו בתוספתא פרק ז’ דבבא קמא (הובא בש”ך חושן משפט סימן רצ”ב ס”ק ל”ה) דגם אפילו המעתיק לבד זוכה לעצמו ומזכה רבים כו’. עיין שם. וזה לשון ספר חסידים סימן תק”ל: כל מי שגילה לו הקב”ה דבר ואינו כותבה ויכול לכותבה, הרי זה גוזל מי שגילה לו, כי לא גילה לו אלא לכתוב, דכתיב “סוד ד’ ליראיו ובריתו להודיעם”. וזהו שכתוב “יבא במשפט על כל נעלם”, שגורם שנעלם, “אם טוב “שגילה לו, “אם רע” שאינו כותבה. עד כאן לשונו.
וזה לשון המדרש תלפיות ענף כתיבת חידוש, איתא בזוהר באדרא, בזמן שבית המקדש קיים, כשאדם מקריב קרבן מתכפר לו, וכשאדם כותב בספר מה שלמד איזה חידוש, הכתיבה הזו היא עולה לו במקום קרבן וכו’, עד כאן לשונו.
ועיין בהקדמת ספר שושנת העמקים מהפרי מגדים דף ג [שם כתב: “וראינו לראשונים ז”ל חברו ספרים רבים על כללים ופרושי הגמרא, ואחר כך על פסק הלכה. כן מחויבים אנחנו לילך בעקבותיהם, וכל דור ודור כפי צורך השעה צריך לחבר ספרים לפי הזמן. ואם שאין לדמות אצלם בשום דמיון כי היה לבן פתוח כפתחו של אולם וברגע כל סוקרים ומבינים, אדרבה, זהו הסיבה שמחוייבין אנו להגות כפי יכולתנו וכפי הזמן, ואחד המרבה וממעיט ובלבד שיכווין לבו לשמים”].
ואך אחת אבקש, אולי שגיתי באיזה מקום והוצאתי דבריו מפשטן, ד’ יתברך יכפר. ומהמעיינים אבקש לדון אותי לכף זכות ולא לפסוק מאתו הלכה למעשה, עדי יעיינו על כל פנים בפרי מגדים בפנים.
ומה שקראתי בשם הספר ‘פרי חיים’ כי מובא בספר רוקח כל אדם צריך לרשום שמו בספרו, כמו תנא דבי אליהו מתחיל ‘ויגרש’ בגימטריה ‘תנא דבי אליהו’. ומדרש תדשא מתחיל ‘תדשא’ בגימטריה ‘זה רבי פנחס בן יאיר’. ומדרש פרקי רבי אליעזר מתחיל ‘מי ימלל גבורות ד” בגימטריה ‘אליעזר בן הורקנוס’. וסדר עולם מתחיל ‘מאדם’ בגימטריה יוסי עם הכולל. וכן בפרי חיים מרומז הפ’ לאמי מורתי הצנועה החסידה מרת פעסא עליה השלום. ועוד לשון נופל על לשון ‘פרי מגדים’ ו’חיים’, סוף התיבה י’ם’ הוא ‘יעקב מיכאל’.
ואני תפלה שד’ יתברך יעזרני שאוכל ליישב במנוחה ולהגות בתורת ד’ תמימה, ולחדש חידושי תורה, ולכווין לאמתה של תורה, ולהדפיס חידושי חלק שני שאלות ותשובות אם ירצה ד’, ואזכה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ומצות, ואזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות. וזה הוא הד’ אמות של הלכה שנשאר לו להקב”ה בעולמו אחר שנחרב בית המקדש, כאשר ביאר החתם סופר זצ”ל, ונזכה לראות בישועות ישראל ובביאת ינון שמו במהרה בימינו אמן.
יעקב מיכאל בהר”ר שלמה צבי ז”ל.
הרב יעקב מיכאל בנם של הרב שלמה צבי ופעסא המפל (האמפעל) – היה דיין ומורה הוראה בקהילת קטוביץ.
בתחילת אלול תרצ”ח (1938) כתב מכתב לסייע לר’ יצחק הלוי מסוסנוביץ, שביקש לקבל היתר מאה רבנים:
יעקב מיכאל האמפעל
דומ”צ דק”ק קאטאוויץ
ב”ה ד’ שופטים תרח”ץ לכבוד הרב וכו’ אבד”ק פראשאוויץ יע”א.
הנני מאשר בזה מה שכותב ר’ יצחק במכתב ברצופת אמת שהזמינו לאשתו בכמה ב”ד [=בתי דינים] ומסרבת לבא והוא אסור בכבלי העיגון זה כמה שנים ודבר ברור הוא שנוכל להתירו מכבלי העיגון ע”י היתר ק”ר [= ק’ רבנים] בזה בלבד שמסרבת לבא לד”ת [=לדין תורה] כמבואר באחרונים מכש”כ לפי”מ שהוא אומר שמכשילו באיסור נדה וכו’ ע”כ אבקש מכ”ת שיכנוס עצמו לדבר מצוה הזאת כו’.
יעקב מיכאל האמפעל מו”ץ דק”ק הנ”ל.
מכתב זה פורסם בקול קורא לצד מכתבם של רבי דוד הלברשטאם הי”ד (דיין בסוסנוביץ, בנו של האדמו”ר מצאנז-ז’מיגראד, רבי סיני הלברשטאם) הרב קלונימוס קלמן חאמיידעס הי”ד אב”ד קאטוביץ והרב אבא וואקס הי”ד אב”ד פראשאוויץ. קול קורא זה הוצג באתר בית המכירות ‘אוצרות לונדון’.
באסרו חג שבועות תרצ”ח (1938) סיים הרב המפל לכתוב את ספרו ‘פרי חיים’ ובו קיצור הפרי מגדים, על שולחן ערוך יורה דעה.
הספר יצא לאור בפיוטרקוב בשנת תרצ”ט (1939) וזכה להסכמות גדולי דורו: האדמו”ר רבי יחזקאל הלוי הולשטוק הי”ד מאוסטרובצה, האדמו”ר רבי משה (משה’ניו) פרידמן הי”ד מבויאן-קראקא, הרב מנחם זמבא הי”ד, הגאון הרב דוב בעריש ווידנפלד מטשעבין, הרב אריה צבי פרומר הי”ד, הרב צבי יחזקאל מיכלסון הי”ד חבר בוועד הרבנים לעדת וורשה, הרב יצחק מאיר קאנאל הי”ד, הרב מרדכי פוגלמן אב”ד קטוביץ והרב קלונימוס קלמן חאניידעס הי”ד. בהסכמות מתואר המחבר כתלמיד חכם מופלג בתורה ויראה, שקדן חריעף ובקי, שגדול כוחו בהוראת הלכה למעשה בענייני איסור והיתר.
זמן קצר לאחר פרסום הספר פרצה מלחמת העולם השנייה ונעלמו עקבותיו של הרב המפל.
אשמח לקבל מידע ממי שיודע דבר על קורות הרב יעקב מיכאל המפל בשואה.
מספר הצפיות במאמר: 13
