מהות נפשו של אדם, הנטייה הגבוהה לבקשת האמת / הרב אהרן אגולניק הי"ד

מאמר הקנאות

כתב רבינו יונה ז"ל בשערי תשובה ונחתום העניין במאמר נכבד לחכמי ישראל ז"ל 'הלל היה אומר אם אין אני לי מי לי. וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי'. ביאור הדבר אם האדם לא יעורר נפשו מה יועילוהו המוסרים והתוכחות, 'וכשאני לעצמי מה אני', גם כשאני לי להשתדל לתקן נפשי בכל כוחי 'מה אני', כי השגת האדם קצרה ודלה. 'ואם לא עכשיו אימתי', אם אקווה עד היות לי די סיפוקי הנה טרדות העולם אינן פוסקות.
ביאור לביאורו, כי יש חיבור ויש הקדמה. ויש עוד הקדמה להקדמה. התורה והמוסר זהו החיבור והדרך, אבל יש הקדמה והוא ה'אני' (דער זיך), ההרגש העצמי, מהות נפשו של אדם ,הנטייה הגבוהה לבקשת האמת, ושלא יסתפק במצבו בשעה שיודע שיש מצב גבוה מזה, והביטול על החיים הפשוטים עד שלא יחשוב אותם לחיים כלל, וכמו שמובא בבן המלך והנזיר ששאל הבן מלך להנזיר 'כמה ימי שני חייך', וענה לו 'שנים עשר'. אמר לו 'והלא בן ארבעים אתה'. ענה לו 'זה שנים עשר שנה שאני מבקש האמת, והשנים שבקשתי רק חיי ההבל כימי מיתה נחשבים לי'. וזהו שאמר אם האדם לא יעורר נפשו, שחסרה לו הנטייה הגבוהה לתקון המידות, מה יועילוהו המוסרים כשאין לו בחינת ה'אני' והוא הרצון החזק להתהפך לטוב, מה יועילוהו תוכחת חבורה.
'וכשאני לעצמי מה אני', כי השגת האדם קצרה ודלה להכיר התרמית שבתוך לבו, כי מצודת הנגיעה פרוסה על כל מעשי בני אדם, ואין לך מפריע יותר גדול לשלימות האדם מכפי נגיעתו, כי הנגיעה שם תחתיו עניינים, ואין לך דבר שלא יורגש שם איזה נגיעה קטנה או גדולה, הן בחידושיו והן בהשקפותיו והן במעשיו, בדרכי התקרבותו והתרחקותו, שבחו וגנותו, בכולם יש צד נגיעה. הנגיעה שלו מתיר ואוסר, מסמיך ומבקר, מכשיר ופוסל, כללו של דבר קשה להיות קנאי על דבר שעל ידי זה צריך פסול  גם את עצמו. וזהו שאמר 'מה אני', גם כשאני משתדל בכל עוז, אבל יש לחוש אולי השתדלותי הוא רק במקום שיש תקווה מנברא, להשיג על ידי זה איזה ערב בשעתו, כמו שכתב ה'מסילת ישרים' כל מלחמה שהיא נגד הטבע מלחמה חזקה היא, שצריכין לחתור תחת כל המכשולים ולמצוא בהם דרך של היפך הנגיעה, בבחינת ממכה עצמה יתקן רטייה, ויצור לו דרך של בירור המידות שיתפוס הגנב ויציל מהפסד רוחני.
'ואם לא עכשיו אימתי', כי טרדות העולם אינן פוסקות, ואין המכוון למהר בתשובתו קודם בוא הטרדות, אבל אחר שיבואו אז יפסיק ויהיה ל'שנה ופירש' חס ושלום. אלא המכון, כוון שטרדות העולם אינן פוסקות, אם כן צריך להיות ערום ביראה לבחור לו דרך בלי טרדות, כמו שכתב הגאון רבי ישראל סלאנט זצ"ל, מדרך התורה צריך האדם להיות איש מדיני, אך מפני ההכרח צריך לבחור דרך הפרישות, שלא יפגוש עם הדברים המקררים הלב, ועם אנשים המקררים את הקנאות, אלא יבחר לחיות בחברת חכמים ובזיכוי הרבים העומדים תמיד תחת חיזוק, ועל זה אמר 'אם לא עכשיו', אם לא ישמור דרך הפרישות בבחרותו, 'אימתי', אם יכנס כבר בעול החיים יהיה קשה לפרוש אחר כך.
והנה שלשה יסודות הללו מצינו אצל יצחק אבינו עליו השלום שאמרו חז"ל על פסוק 'ותהיינה מורת רוח ליצחק ולרבקה', ליצחק קודם לרבקה מפני כמה טעמים:
א – מפני שהיה בן קדושים.
ב – רבי יהושע בן לוי אומר לפי שגרמו לרוח הקודש שיסתלק ממנו.
ג – מפני שהיו עיניו כיהות והיה סגור בבית.
יצחק אבינו עליו השלום הגיע למדרגה שהנהגת הרע והשקר נעשה אצלו לבחינת 'מורת רוח', שזהו תכלית ההרגש הנכון, שלא היה יכול יסבול הרע, כמאמר הכתוב 'תועבת צדיקים כל עושי עול', ואמרו ז"ל מאין זכה לזה מדרגה יותר גבוהה מצדיקים אחרים, מפני ג' דברים, והמה כמו הג' עניינים שזכר הלל עליו השלום, הסיבה הראשונה שהייתה אצלו בחינת ה'אני' הנטייה הגבוה לבקשת האמת והייתה נפשו רוממה מעל ענייני התבל, ולא תפס אצלו מקום כי אם בקשת רצון ה'.
הסיבה השנייה שהייתה השגתו גדולה ורחבה בהשגת היצר וחייליו, וידע כל סיבה שגורמת לסילוק רוח הקודש, כיוון שהיה מרגיש הקדושה בחוש, לא היה מרגיש היפך הקדושה בחוש, ועל ידי זה ניצול ממצודת הנגיעות ופח ההרגלים הרעים.
והסיבה השלישית מפני שהיה סגור בבית ולא היה פוגש עם אנשי השוק וענייניהם. לא התקרר בקרבו ליבו הבוער כאש, כי תמיד היה פורש ומובדל מכל חמדת החיים, ובשביל דברים הללו זכה לבחינת 'מורת רוח' על הנהגת הרע והשקר, שזהו תכלית ההרגשה של הלב הטהור ורוח הנכון.
והנה כל שלשה עניינים אילו נוכל לומר על אדמו"ר זצ"ל נטייתו הייתה גבוהה מאוד לבקשת האמת מתולדתו, שהיה בנן של קדושים. וסיפר הוא בעצמו על אביו זצ"ל שלא הלך פוזמקאות של צמר בשביל שהמנעלים תפורים בחוטי פשתן, שהוא מידת חסידות. וכן סיפר על תמימותו שפעם אחת כשהיה ישן הרגיש שמדברים בבית דבר שאילו ידעו שהוא שומע לא היו מדברים, אמר להם אני אינני ישן. ומחמת כוח הביקוש שלו שהיה להפליא, שכל חמדות העולם לא היטו את לבו מבקשת האמת, מאס וברח מהם כבורח מן האש, וחייו היו ה'אני' של רצון טהור. וכן השגתו בתרמית היצר הייתה באופן נפלא מאוד, עד שאמר על עצמו כי בעניין הכרת בני אדם מקום הניחו לו מן השמים להתגדר בו. הכיר את עצמו וממנו הכיר את כל העולם, והרחיב הדרך של בירור המידות על כל תנועה ותנועה. וכן לחם כל ימיו להוציא לפועל בעצמו ובתלמידיו הדרך של הגאון רבי ישראל סלאנט ז"ל מפני ההכרח צריכין להיות פרושים, ועל זה מסר נפשו כל ימיו ועלתה בידו בסייעתא דשמיא.
והמופת על השגתו שלשה עניינים האלו הוא המורת רוח שלו והקנאות הגדולה על הנהגת השקר בצורת אמת, ליבו בער כאש על כל נגיעה עד שזכה לבחינה של 'לא לפניו חנף יבא', ומי שנפגש עמו זכה לשמוע תוכחה על טהרת הלב על ענייני ה'לשמה' באופן היותר גדול, ועל מדת בטחון, השתוות, זיכוי הרבים, וזה היה תכלית חמודותיו בחיים ונשאר דרכו לתלמידיו מבקשי דרכו ומדקדקים בדבריו!

(חיי המוסר א, עמו' צ; חיי המוסר, ה, עמו' יח)

וחיי המוסר ה, עמו' יח)

כשגירש אברהם אבינו את הגר והלכה למדבר הגיעו למצב של פיקוח נפש, ומדוע לא חזרה לבית אביה, שבת מלך הייתה, אלא מוטב היה לה למות במדבר מלחיות חיים שפלים בבית אביה.

(חיי המוסר, א, עמו' ל).

הרב אהרן אגולניק הי"ד, 'קאמאייער', ראש ועד 'קדשי קדשים' של הרב יהודה ליב נעקריץ, ואחר כך מנהל רוחני ומשגיח ישיבת 'בית יוסף' נובהרדוק באוסטרוב מאזובייצק, על אם הדרך בין ביאליסטוק לוורשה. הישיבה הוקמה בבבית המדרש הישן בעיר בשנת תרפ"ב. הישיבה כללה ישיבה קטנה וגדולה, היא הפכה למרכז רוחני חשוב, השפיעה רבות על תושבי העיר והחדירה בקרב חוגים רחבים את רעיון מסירות נפש וההקרבה למען התורה והמוסר. בראשות הישיבה עמד בתחילה הרב מאיר סגל (בריסקר) ואחר כך הרב יואל קליינרמן, חתנו של הסבא מנובהרדוק.  הישיבה גדלה עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה ומנתה יותר ממאתים תלמידים.

בשנת תרפ"א (1921) פרצו אנשי הבולשת הקומוניסטית לביתו של ראש ישיבת הומל רבי אברהם יפה'ן ואסרו אותו ואת עשרות הבחורים שהיו סמוכים על שולחנו, ובהם: הרב ישראל מובשוביץ, הרב יעקב ישראל קנייבסקי ה'סטייפלר', הרב יואל קליינרמן, הרב ניסן פטשינסקי (רוז'נקר) והרב יעקב זלדין ('מוזירער'). האסירים נחקרו באשמת הפצת תורה, ייסוד ישיבות 'בית יוסף' ברחבי רוסיה והשפעה שלילית על בני הנוער. בתקופת המאסר כיהן הרב אהרן אגולניק כראש הישיבה בפועל, וסדרי הלימוד בישיבה נשמרו.

בתחילת מלחמת העולם השנייה כבשו הגרמנים את אוסטרוב מאזובייצק, אך כעבור מספר ימים הם העבירו את השלטון לסובייטים, אל פי הסכם 'רובנטרופ-מולוטוב'. חלק מהתלמידים הצליחו לברוח לליטא, אך בהמשך גם היא נכבשה על ידי הסובייטים, שהגלו וחלקם נאסר על ידי הסובייטים והוגלה למחנות עבודה. בהמשך נכבשה ליטא בידי הגרמנים שרצחו בשיטתיות את היהודים שם.

בשנת ת"ש, שלח הרב מכתב מווילנה, יחד עם הרב ניסן פאטאשינסקי הי"ד (ממנהלי ישיבת "בית יוסף" נובהרדוק בביאליסטוק) והרב יעקב זלדין הי"ד (משגיח ומנהל רוחני של ישיבת "בית יוסף" בלוצק). הרבנים כותבים במכתבם לרב בן ציון ברוק שהם נמלטו בתחילת המלחמה לווילנא העצמאית, אך נאלצו בצער רב להותיר את בני משפחותיהם מאחור בפולין הכבושה בידי הסובייטים. הם חוששים כי נשותיהם תשארנה עגונות וילדיהם לא יזכו לחינוך יהודי. על כן הם מבקשים להשתדל להשיג לבני משפחותיהם אשרת יציאה מברית המועצות וסרטיפיקטים. מכתב זה, ומכתב נוספים מאת מראשי ישיבות נובהרדוק מאותה התקופה, עלה למכירה פומבית בבית המכירות קדם.

הרב נספה בוילנה בשנת תש"א, כן נספו כל משפחתו ורבים מתלמידיו. הי"ד.

מכתב המלצה מאת הרב להשגת רישיון עליה עבור אחד מתלמידיו עלה למכירה פומבית בבית המכירות צפונות. שיעורים מאת הרב, ומאת רבנים נוספים בישיבה, השתמרו במחברת שהשאיר אחריו בכתב ידו תלמיד שלמד בישיבה בשנים תר"ו-תרפ"ז. מחברת זו הוצגה למכירה פומבית בבית המכירות קדם.