ידיעת העבר לאומה הישראלית היא רבת הערך ונחשבת היא לאחד מייסודי קיום האומה / הרב יעקב שלמה סימיאטיצקי הי"ד
דרוש לנצח ישראל
זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור (דברים לב).
אמרו ליה סבי דבי אתונא לרבי יהושע בן חנניה מישרא דסכיני במאי קטלי, אמר להם בקרנא דחמרא. ומי איכא קרנא דחמרא. ומי איכא מישרא דסכיני (בכורות דף ח ב').
מאמר זה ככל המאמרים שם, חידה סתומה מחכמי החידות וצריכה פתרון.
והנראה לי בזה, דהנהו סבי דבי אתונא כאשר ראו שפלות מצבו ומר גורלו של עם ישראל, עד כמה אנייתו מטורפת בים צרה, וכל משבריו וגליו אשר עליו עברו, ואיך בני ישראל מעונים ולחוצים תחת יד מעניהם ולוחציהם, המה ראו כי אומתם, עם היוונים יושבת בהיכלי עונג, חיים חיי נועם, מתענגים מטוב העולם ונהנים מתנובת הארץ, וכל התולדה תציץ ותפרח עבורם, ולעומת זה לעם ישראל אין כל, משוללים המה מכל תענוגי העולם, מוגבלים בזכיותיהם, דווים, סחופים, מוטרדים ומטולטלים, והיוונים לא די שמושלים על גופם, גוזרים עליהם גזרות קשות ומרות – עוד יאמרו למשול על רוחם ולהשכין לעפר אמונתם ודתם, כמאמרם ז"ל (בראשית פ"ב) 'וחשך' זה יוון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיהם, המה סבי דבי אתונה ראו כן תמהו, כי גם אחרי שפלות העם הזה, היושבים במחשכים, בחושך הגלות, עוד אור גדול של תקווה יגיה בקרב לבם, עומדים המה כצור החלמיש באמונתם, ועוד יחזו עתידות למו, כי יבוא להם עת גאולה וישועה, מאמינים באמונה שלמה שכל דברי נביאיהם אמת ומייחלים וכל היעודים הטובים, אל המחזה הזה התבוננו הזקנים הללו, וישתוממו מאוד, ואת השתוממותם זאת הביעו לפי רבי יוסי ברבי חנינה.
'האי מישרא דסכיני במאי קטלי', מליצה חדה היא מאוד, לאמור: הן בעיניכם תחזו, כי לכל אומה ולשון תהל החרסה, ותמתיק להם כל מגדים, לכם יצמחו ערוגות הבושם, כל עצי השדה יתנו להם פרים, יפרחו להם פרחי שושנים, ולכם, העם הישראלי, הארץ כערבה לא תזרע ולא תצמיח לכם כל עשב, אך תגדל ותצמיח לכם רק 'מישרא דסכיני' – אובים בנפש אנטישמיטים מעיקים ומצוקים קיימו עליכם ככסלא לאוניא, מתגדלים ומתרבים דבר יום ביומו, ותמלא הארץ אותם, ואין לכם יום שאין קללתו מרובה מחברו, ועוד עיניכם מטייפים, כי סוף סוף אתם תנצחו ותהיו עליון על כל גויי הארץ, הגידה נא לנו חכימא דיהודאי 'במאי קטלי', איזה סגולה יש לכם להכרית ולבער את כל הקוצים והחוחים הסובבים את השושנה. הלא, לפי ראות עיני כל בעל שכל אפסה לבם כל תקווה, ואין לכם שום תרופה למכתכם. והשיב להם רבי יוסי בר' חנינה ברוח קודשו וחכמתו.
'בקרנא דחמרא'. הנביא מתאר גואלם של ישראל בתמונה כזו: 'הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא עני רוכב על חמור' (זכריה ט,ט) ולשון 'קרן' הונח על חוזק וממשלה, כמאמר הכתוב (תהלים קיב) 'קרנו תרום בכבוד' (ובשמואל א,ב) 'וירם קרן משיחו'. וזהו שאמר להם רבי יהושע, תקוותינו 'בקרנא דחמרא', היא תעודדנו, היא תמתיק לנו מרירות חיינו, היא תחזק ידנו הרפות וברכים הכושלות, לבל יפול רוחנו בקרבנו. אמנם חכמי אתונא לא מצאו בדברים אלו פתרון חידתם כי רחוק מכליותם חוזק האמונה ואומץ הביטחון, לכן חזרו ושאלוהו:
'ומי איכא קרנא לחמרא', הלא על תקווה זו אנו דנים, איך תבטחו נאמנה כי יבוא לכם הגואל אשר בשם 'קרנא דחמרא' תכנוהו, בשעה שאתם רואים כי תהום כמרקחה ירתיח מצולה עליכם, וכל רוחות רעות מנשבות בכם, ואניה סוערה כזו במה תתנחם ואיך תקוו עוד לאור באור החיים. על זה השיב להם רבי יוסי הרבי חנינה תשובה נמרצה.
'ומי איכא משרא דסכיני' – הגידו נא לי, זקני אתונא, הלא אתם תשאלוני לחוות דעי אתכם, איך אנו מצפים ומייחלים לישועה בעתיד, הנה עד שאתם תשאלוני על אודות העתיד, אשאלכם איפוא על אודות העבר שלנו. הגידו נא לי,התבינו בשכלכם דרכי חיינו, איך קמנו ונתעודד ולא נצחינו מתחת שמי ד' במספר הדורות? הן לא הראשונים הם היוונים, הזורעים סכינים לרגלי בני ישראל, הלא אין עם בתבל אשר לא האריכו למעניתם עלינו להכחידנו, יד מי א שלטה ולא נגעה בנו לרעה? עמים רבים כבר חשבו כי יביאו את הקץ עלינו לעשות אותנו כלה, ובכל זאת, הביטו וראו 'מי איכא מישרא דסכיני' – היכן המה הנהו סכיני חריפי, אי המה הקוצרים והרודפים, הלא רבים מהם כבר נמחו מספר תולדות העולם, ואנחנו עם ישורון ב"ה חיים וקיימים, אנחנו הולכים ורומסים על קבריהם. התבינו בשכלכם עבר כזה, היש לכם השגה איך לא נכחד קיומנו, ובאיזה סגולה הכרתנו כל הסכינים האיומים, והגיענו לזמן הזה? ואם אין אתם מבינים את העבר הגלוי לכל, איך ירדתם לשפוט על העתיד המכוסה!
והנה אדון הנביאים בראותו באספקלריא המאירה את אשר יעבור ויחלוף על האומה הישראלית, ואשר יקרה אותם באחרית הימים, שכמה פעמים יתחמץ לב היהודי, בשוותו נגד עיניו כל התלאות והמצוקות אשר תמצאוהו לרגלי שמירת דתו, ומבלי משים יתגנב איזה רעיון זר בליבו, לאמר, מי יודע אם גם לימים יוצרו יעצרו בני ישראל כוח לעמוד בניסיונות קשים ומרים כאלה, ואם הרעיון הזה יעשה איזה רושם בליבו, הלא מובן, עד כמה יכול להזיק להדת והאומה, כי יבוא מזה לידי ייאוש ורפיון ידיים. ואולם באמת אם ישים איש בשים לב והתבוננות, העבר לנגד עיניו, לא ייתן מקום להעלות רעיון זה על לבו, כי תיכף יבוא העבר עם חילו הגדול ויטפח על פניו, כי גם אם יעמול לצייר את העתיד בתמונות מבהילות ואיומות, הלא ימצא בהעבר הגדול אלפי תמונות איומות מאלה, שכבר היו בעולם המעשה, ובכל זאת הפח נשבר ואנחנו נמלטנו. ולזה בא אדוננו משה רבינו ואמר ברוח קודשו 'זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור'. הוא מעורר את עמו שיתנו לב לדעת את העבר, להתבונן ממנו על העתיד, כי ידיעת העבר לאומה הישראלית היא רבת הערך ונחשבת היא לאחד מייסודי קיום האומה, כי רק על ידי ידיעת העבר, יגבר היהודי חילים, לשאת ולסבול כל המציקות והתלאות העוברות עליו לרגלי שמירת דתו. המורה צדק העבר, ילמדם ויסביר להם לדעת את ערך עוז לבבם ואומץ רוחם. מהעבר יראו עד כמה כבר נשאו וסבלו, ויראו שכל הנגיחות והבעיטות מהאויבים לא עצרו כוח להזיזם ממקומם. מביטים אנחנו, עם ישורון על העבר וששים ושמחים אנו בהתקווה להעתיד. העבר שלנו קורא בקול גדול כי עם נצחי אנחנו, עם עולם אשר ישחק לסופה ולכל רוח רעה, כי הבורא יתברך האציל מנצחיותו עלינו וקב"ה ואורייתא וישראל חד הוא.
יעקב שלמה סימיאטיצקי, חופ"ק סטשעגאוו
(קובץ דרושים, ב, סי' מג)
דרוש בפרשת וילך
'הן בעודני חי עמכם היום ממרים היתם עם ה' ואף כי אחרי מותי' (פרשת וילך). איתא בסנהדרין דף ל"ז הנהו בריוני דהוו בשיבובתיה דר' זירא דהיה מקרב להו כי היכי דניהדרו להו בתיובתא והוו קפדי רבנן. כי נח נפשיה דר' זירא אמרו עד האידנא הוה חריכא קטין שקיה דהוה בעי עלן רחמי השתא מאן בעי עלן רחמי הירהרו בליבייהו ועבדו תשובה. והקשה שם מהרש"א ז"ל לפי דברי הגמרא כאן מה זה שאמר משה רבינו בתורה הקדושה בפרשת וילך 'הן בעודני חי עמכם היום ממרים היתם עם ה' ואף כי אחרי מותי', הא קל וחומר פריכא הוא דאיכא למיפרך דיאמרו עד האידנא הוה משה ובעי עלן רחמי, השתא מאן בעי עלן רחמי ויהרהרו בתשובה, כדאמרינן הכא גבי רבי זירא. עיין שם. ונראה לי בזה דבר נכון לתרץ קושיית המהרש"א ז"ל דהנה יש לדקדק מה זה שאמר משה רבינו ע"ה, 'ממרים היתם עם ה' ', הא באמת היה ליה למימר 'ממרים היתם נגד ה' '.
לכן נראה לי דחדא מתורצת בחברתה, הנה 'נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' ', אם החוטא הוא מרגיש בחטאו ויודע עותתו, אז יש תקוה כי ישוב אל ה' וירחמהו, אבל אם החוטא אינו מרגיש בחטאו, עושה כל תועבה והוא בעיניו צדיק מתהלך בתומו, כי על כל דבר פשע הוא מוצא הוראת היתר לעצמו והוא 'אומר מותר', כאילו כל מעשיו המכוערים היו מתאימים עם חוקי המשפט, ואיש כזה אשר לא ידע את אשמתו אין תרופה למכתו, ועל אנשים כאלה אמר הנביא בשם ה' 'הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי' (ירמיה ב).
ונוכל לומר בדרך צחות, שזו כוונת הכתוב 'לא תעשו עול במשפט' (ויקרא י"ט) שאין להצדיק את העוון ולעשות את העוול למשפט, לתת לו דמות לדיוקנין של חוק ומשפט, כאלו עושה העול כפי חוקי המשפט, ודברנו הנ"ל יש להם יסוד גם בחלק ההלכה עיין ביצה (י"ז ע"ב) דאיתא שם 'אמר רב אשי הערמה קא אמרת שאני הערמה דאחמירו בה רבנן טפי ממזיד' ועיין שם ברש"י בד"ה שאני הערמה, ועיין אורח חיים סימן תרג דכתב שם הרב 'דספק עבירה צריך יותר תשובה מעבירה ודאית, כי יותר מתחרט כשיודע שעשה משאינו יודע', והוא הכל מעין זה.
והנה הני בריוני דהוו בשיבבותיה דר' זירא אמנם עשו תועבות גדולות, כפי המובן במלת 'בריוני' אבל בעשותם הרע, ידעו היטב כי לא טוב עושים בעמם, אך באשר כבר נשתרשו בחטאם לא מצאו בעצמם הכוח ואמיצת הלב לשום רסן לתאוות לבבם, וכל זמן שהיה רבי זירא חי בשכונתם היו סומכים על זכותו של אותו צדיק כי הוא יגן עליהם ולא יתן את המשחית לבוא אל בתיהם לנגוף אותם, אך כאשר נסתלק רבי זירא חרדה אחזתם ויראו לנפשם כי עתה באין מגין עליהם יתפסו וינקו בעוונם, ולכן הרהרו תשובה בליבייהו.
אכן משה רבינו ראה בבני הדור כי השחיתו את דרכם, והתמכרו לכל תאוותיהם ובלבם אמרו 'כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' ' וחשבו כי כל מעשיהם על פי התורה והמצוה, ואם כן הלא יפה אמר להם קל וחומר שאין עליו תשובה, 'הן בעודני חי עמכם היום' שאין לכם פתחון פה לדרוש בתורה דרשות של דופי, כי הן על ידי קבלתם את התורה, ואני מבאר לפניכם באותיות מחכימות את האסור ואת המותר, ובכל זאת 'ממרים היתם עם ה' ', שאתם נותנים הוראת היתר למעשיכם הרעים כי אתם הולכים שלובי זרוע עם תורת ה', 'ואף כי אחרי מותי', שאז יהיה לכם פתחון פה לבאר את דברי התורה על פי דעותיכם הכוזבות, לא כל שכן שתרבה רעתכם בחטא ומרי למורת רוח לה' ותורתו הקדושה.
יעקב שלמה סימיאטיצקי החופ"ק סטשעגיווא.
(קובץ דרושים, א, סי' יג)
הרב יעקב שלמה סימאטיצקי, גאב"ד סטשעגאווץ (סטשגובה \ סטשעגיווא), נולד בסביבות שנת 1877 בכפר סוקולי שבפולין להוריו ר' צבי וחיה רבקה. הוא התחתן עם מרת ציזשא לבת ר' משה מאקובסקי, שנפטר בשנת 1936. לזוג נולדו ארבעה בנים: ליב אריה (נולד ב1901), שמואל (נולד ב1904), צבי הירש (נולד ב1911, היה סטודנט בוורשה) ואהרן יונה (נולד ב1918).
בספר הזיכרון לקהילת סטשעגאווץ נכתב שרב העיירה, הרב יעקב שלמה סימיאטיצקי, הגיע לעיירה זו בפולין ממחוז ביאליסטוק בליטא. מטבעו נטה להתבודד, וישב בבית דינו ולמד בשעות הבוקר. בשעות הערב היה בודק את סכיני הקצב. מעבר למומחיותו בהוראה, נודע הרב בהיותו דרשן מוכשר, דרשותיו היו ציוריות, מסודרות ונאמרו בשפה יפה ובלשון קולחת. הוא חיבר ספר דרוש בשם 'בית יעקב' [ככל הנראה לא הודפס בעולם, נשאר ככתב יד ואבד]. במהלך השואה לאחר שהגיעו שוטרים רבים והיה חשש שיגורשו, נשלח הרב מטעם הקהילה אל השליט הנאצי, ושמע ממנו על תוכניתם לגירוש כלל היהודים על מנת להפוך את האזור ל'יודנריין'.
הרב נספה בגטו ורשה. הי"ד, ובנו צבי הנציח אותו ב'דף עד' ביד ושם.
נותרו ממנו שני מאמרים בקובץ דרושים.