להבות אש קודש, לקט מתורתם של קדושי ושרידי השואה – פרשת וילך ושבת שובה
המרגלית הבוהקת החינוכית הטמונה במצות הבאת הטף[1]
הַקְהֵ֣ל אֶת־הָעָ֗ם הָֽאֲנָשִׁ֤ים וְהַנָּשִׁים֙ וְהַטַּ֔ף וְגֵרְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֑יךָ לְמַ֨עַן יִשְׁמְע֜וּ וּלְמַ֣עַן יִלְמְד֗וּ וְיָֽרְאוּ֙ אֶת־ה' אֱלֹֽקיכֶ֔ם וְשָׁמְר֣וּ לַעֲשׂ֔וֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת (דברים ל"א י"ב)
הרב חיים יהודה מאיר הגר[2] בנו של הרב מנחם מווישווא זצ"ל מביא בספרו עה"ת זכר חיי"ם דברי חז"ל:
הגמרא בחגיגה (ג' ע"א) אומרת: תנו רבנן, מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר בן חסמא שהלכו להקביל פני רבי יהושע בפקיעין. אמר להם מה חידוש היה בבית המדרש היום? אמרו לו תלמידיך אנחנו ומימיך אנו שותין. אמר להם אעפי"כ, אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש! שבת של מי היתה? [ענו לו] שבת של רבי אלעזר בן עזריה היתה. [אמר להם] ובמה היתה הגדה היום? אמרו לו בפרשת הקהל, ומה דרש בה, הקהל את האנשים והטף וכו' האנשים באים ללמוד, הנשים באות לשמוע, טף למה באים, כדי ליתן שכר טוב למביאיהן. אמר להם מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני?! ובמדרש מוסיף [ילקוט שמעוני בא רמז רט"ז] אשריך אברהם אבינו שרבי אלעזר בן עזריה יצא מחלציך [ע"כ הגמרא].
[מדוע התפעל רבי יהושע מדרשת 'לתת שכר למביאיהם']
והנה יש להבין מה נתפעל רבי יהושע מההגדה הנראית לכאורה כפשוטה ומובנת. וי"ל בס"ד דהנה מתוכן הענין נראה שעסקו בעניני חינוך, ועל כן שאלו טף למה באין? ולפי זה אפשר למצוא רעיון עמוק בהאגדה הזו. כי הנה עיקר גדול בחינוך הוא להראות להדור הצעיר עבודת ה' יתברך בפועל ובמעשים, ולא די במה שמלמדים אותם מתוך ספר לבד[3], (וכמו שאיתא בספרים 'ושננתם לבניך' עיקר הוא 'ודברתם בם בשבתך בביתך ובלכתך', שכל מעשיו הנהגתו אכילתו והליכתו היא עפ"י התורה.[4]) נחוץ להראותם באופן ממשי הדרך בה ילכו היינו שישמעו ויקראו מן הספר וגם 'ולמען ילמדו' מתוך ראיה. וביותר התעמקו חכמינו ז"ל במטרה נשגבה זו בשנת השמיטה שכל אחד ואחד יושב בביתו ופטור מהרבה מצוות שחייב בהם בכל השנים, פטורים היו בשנה זו מתרומות ומעשרות לקט שכחה ופאה וכו', וממילא בניהם בשנה זו שלא ראו שום עשיה ממשית בפועל ומעשה מאבותיהם עובדי האדמה, היה חסר להם מאוד הדרך ילכו בה בעבודת ה' יתברך, ובתור עצה למחסור נחוץ זה דרש רבי אלעזר בן עזריה שלכן נתנה דוקא במוצאי שביעית מצוה זו של 'הקהל את העם האנשים והנשים והטף. ושאל 'טף למה באים' כדי ליתן שכר למביאיהם (והיינו שטף אלו אף שעדיין 'טף' הם ועדיין אינם ראויים לחינוך, בכל זאת יש ענין בהבאתם, שיוחק בזכרונם גדול ענין הקהל, מצוה המתקיימת בצבור וברוב עם, וכדי להרגיש גודל ההתפעלות, זכר את אברהם אבינו ע"ה שאצלו נאמר (בראשית י"ח י"ט) לְמַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ ה' לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט, וכן מצינו[5]) גבי אברהם אבינו בשעה שהיו אצלו המלאכים וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הַנַּ֔עַר (שם שם ז') וברש"י שם כדי לחנכו במצוות, והיינו שחנכו שצריך לעשות מעשה בעבודת ה' יתברך ולא די במחשבה גרידא.
[דברי חיזוק ועדוד להורים ומורים העוסקים בעבודת קודש של חינוך]
וזה אולי הרמז ב'מרגלית'[6] שהיורד לעומק הים לחפש אחר המרגלית אינו יודע כלל מה ימצא שמה, וכל מה שיעלה בידו לרכוש יחשב, כך היא בעניני חינוך אין לדעת מראש איך יצליח ומה יצא מחינוכו, אבל עליו לעמול ולעסוק בו[7] ולקיים (המצוה של 'ושננתם לבניך והודעתם לבניך ולבני בניך וגו' ואולי משום כך שאל להם 'שבת של מי' שכמו ששנת השמיטה צריך למצות 'הקהל' ביותר מכל השנים, כן הוא בשבת קודש, אז הוא זמן חינוך הבנים, ע"י שרואים הבנים סדר עבודתם של האבות בעבודת ה' יתברך בפעולה ובמעשה ממש). עכ"ל הרב חיים יהודה מאיר הגר[8] זצ"ל.
השמירה על נקיות מדת האמת הפנימית הנלמדת מהבאת הטף להקהל
על דברי הגמרא שהובאו לעיל ממסכת חגיגה בענין ההקהל, כותב הרב מנחם סגל פולאק[9] זצ"ל בספרו עיון מנחם על אגדות הש"ס וזלה"ק:
…ובגוף הענין דקאמר טף למה באין, כדי ליתן שכר למביאיהן, נ"ל דהנה כתיב (תהלים ל"א כ') מָ֤ה רַֽב־טוּבְךָ֘ אֲשֶׁר־צָפַ֪נְתָּ לִּֽירֵ֫אֶ֥יךָ פָּ֭עַלְתָּ לַחֹסִ֣ים בָּ֑ךְ נֶ֝֗גֶד בְּנֵ֣י אָדָֽם. ופירש הפלאה [רבי פינחס מניקלשבורג] בהקדמה, דהנה הכוזרי כתב הטעם דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא [קדושין ל"ב ע"א], הוא יען שיש צבועים ששבע תועבות בליבם ועושים מצוות רק נגד בני אדם להתעותם בשוא להאמין כי הם ישרים בליבותם, אולם הקב"ה כביכול רואה ללבב ויודע האמת וממילא לא יתן להם שכר ועכשיו אם הקב"ה יתן שכר לתמימי לב, בני אדם קצרי הראות, שאינם יודעים להבחין בין הצבועים ותמימי לבב, יטילו ח"ו ספק ביושר ההשגחה וישאלו, מה ראו אלו להתקרב יותר מאלו, ולכן שכר מצוה בהאי עלמא ליכא לשום אדם, וזה שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך – בעולם הבא, וטעם שפעלת זאת הוא בעבור אלה שחוסים בך נגד בני אדם וליבם בל עמם.
אלא דלפי זה מסתבר שמי שמגדל את בניו לתורה ותעודה יקבל שכר על מצוותיו בעולם הזה, דכלל הוא בידינו שכל מי שמגדל בניו לתורה ותעודה, נאמן גם בלבו פנימה, ואין לטעות בזה. וכבר פירשו בזה המפרשים את הפסוק (תהלים י"ד ב') ה' מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִ֪יף עַֽל־בְּנֵי־אָ֫דָ֥ם לִ֭רְאוֹת הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל דֹּ֝רֵשׁ אֶת־אֱלֹקים. כי המבחן לדעת על אדם אם רוחו נאמנה לה', הוא בניו, אם הם מגודלים לתורה ותעודה, ידענו בבירור שאין ברוחו רמיה, וזה שנאמר אלקים השקיף על 'בני' אדם, כלומר על בניו, לראות היש משכיל דורש את אלקים בלי פניה צדדית. וזה דקאמר רבי אלעזר בן עזריה טף למה באין כדי ליתן שכר למביאיהן, כלומר שהכל יראו ויתבוננו בהם שהם מגודלים על ברכי התורה והיהדות, ואז אין עיכוב לתת להם שכר (בעוה"ב) [בעוה"ז] כי אז יגלה ויראה לעיני כל כי ישרה נפשם בם והולכים בתומם, ולכן מביאין את טפם כדי שכל שיראה יכירום כי זרע ברך ה' הם וממנו ישפטו שפוט גם על אבותיהם שיראת ה' נוגעת ללבבם.
הליכת משה מלמדת הלכות תוכחה כיצד
וַיֵּ֖לֶךְ מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֛ר אֶת־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵֽל (דברים ל"א א')
בדרשות מהר"ם בריסק להרב מרדכי בריסק[10] זצ"ל הי"ד (שבת שובה תרצ"ד) כתב וזלה"ק:
[בתנחומא בפרשתנו]…אין וילך אלא לשון תוכחה שנאמר (תהלים מ"ו ט') לכו חזו מפעלות אלקים…[ע"כ מהמדרש] ותמוה מנ"ל ש'וילך' קאי על תוכחה? ויש לומר דהנה מאז מדורות הקדמונים נשרש בישראל להעמיד מנהיג שיוכיח את העם בשבט אפו על כל הרעות אשר נעשה, ולהיטיב דרכם דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים, ואף שכל התורה הקדושה נתפרש בשבעים לשון עם כל המוסרים היוצאים ממנה ויש ביד כל אחד ואחד לראות מה שכתוב בה, עם כל זה לא יתקיים התורה הקדושה בלא מוכיח שיכה בשבט עברתו…על העוברים עליה כי לא יביט אדם את תמונתו בספר התורה הכתובה לפניו אם לא שיוכיחוהו על פניו…
אמנם מה יעשה המוכיח להציל את המוכח מבזיון אם צריך ליסרו ולמנעו מחטא זה להלאה, העצה לזה שיעמוד ויוכיח ברבים בעת שנאספים כל העדה ובתוכם הצדיקים גם כן, ואם כן לא ירגישו מי יתיסר במאמר הלזה, רק הלב יודע מרת נפשו והחוטא ירגיש כשיזכיר המוכיח חטאו אשר חטא, אבל לא יתבייש כי אחרים לא ידעו אל מי ירה החץ. ודבר זה למדנו מתורת משה רבינו ע"ה כשהוכיח את ישראל הוכיח את כולם כאחד שנאמר אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל. והיטב דיבר בזה בספר ה"י לפרש המדרש (ויקרא רבה ל"ה א') חִשַּׁ֥בְתִּי דְרָכָ֑י וָאָשִׁ֥יבָה רַ֝גְלַ֗י אֶל־עֵדֹתֶֽיךָ (תהלים קי"ט נ"ט) שאמר דוד המלך ע"ה בכל יום הייתי מחשב לבית פלוני אני הולך, והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות הה"ד ואשיבה רגלי אל עדותיך [ע"כ מהמדרש] היינו כששמעתי שאיזה אדם חטא, הייתי מחשב לילך לבית זה ולהוכיחו על פניו, רק אחר כך נתישבתי שאין זה מגדר הנימוס לבייש את החוטא רק רגלי מוליכות אותי לבית הכנסת במקום שנאספים הרבה בני אדם ושם הייתי מוכיחו, ובאופן זה לא ייבוש ועם כל זה ירגיש.וזה כוונת הָפ֣וֹךְ רְשָׁעִ֣ים וְאֵינָ֑ם וּבֵ֖ית צַדִּיקִ֣ים יַעֲמֹֽד (משלי י"ב ז')… אם רוצה להפוך הרשעים שלא יהיו עוד, זה יוכל רק אם גם בית צדיקים יעמוד בעת התוכחה.
ויש לפרש בזה המדרש (שוחר טוב משלי י') בשעה שהחכם יושב ודורש וכל העם שומעים אפילו אותן שאין להם צורך בתוכחת החכם, הקב"ה מוחל על עוונותיהן, שהקב"ה נושא להם פנים בעבור שגם הם נושאים פנים, ולכך במצות הקהל היה המצוה שיקהלו שם כל ישראל, הן האנשים היינו הצדיקים, הן הנשים היינו פשוטי עם אף שהצדיקים לא היו צריכים לשמוע קריאת משנה תורה מפי המלך שהם בעצמם היו יודעים זאת, אבל כדי שלא יביישו הפשוטי עם בשעה שהמלך היה מוכיח על פניהם עמדו שם, שאם לאל כן לא יבואו דלות העם למען לא ידעו כל העם שהם החוטאים…ולכן עשו זאת לפנים…ואם כן שפיר קאמר המדרש שאין 'וילך' אלא תוכחה, שאם לא כן למה הלך ל'בית אולפנא' [עפ"י התרגום המיוחס ליונתן, שפירש וילך משה – ואזל משה למשכן בית אולפנא, היינו בית המדרש]. עכ"ל המהר"ם בריסק זצ"ל הי"ד.
הקשר במצות הקהל בין סוכות שמיטה והמלך
האדמו"ר משה יחיאל אלימלך מלברטוב[11] זצ"ל הי"ד בסוף ספרו וידבר משה לקהלת סוכות כתב וזלה"ק:
בענין מצות הקהל שהיא במוצאי שנת השמיטה ובסוכות דוקא.
כי לכאורה ענין שמיטה גורמת תרעומות בלב המלוה על הלוה, והבעל השדה על העניים האוכלים תבואות שדהו. רק כוונת זה הענין בכדי שידע האדם כי אין לו כלום בזה העולם, כי העולם ומלואו של הקב"ה הוא, ואין לו להאדם משלו כלום, לזה צריכין לשמוע להקב"ה להפקיר שדהו ומעותיו ועל זה מראה ענין השמיטה, כי לה' המלוכה.
לזה נצטוה המלך אז להקהיל את כל העם אנשים ונשים וטף, להודיע לכולם את כל הנ"ל במוצאי שמיטה בחג הסוכות, שהוא חג האסיף שבכל שנה ושנה, אז כל אחד שמח בחלקו בתבואת השדה, יתנו כעת ליבם גם על כל עת לחבר את לב כולם כאחד, לשמור ללמוד וללמד את תורת ה', ולדעת כי הכל שלו, והמלך בעצמו מודיע בזה לכל שיתבוננו כי לה' המלוכה, והוא מהעדה מלכין ומקים מלכין[12].
ולזה ישמחו בה' יתברך שמו ויתאחדו הלבבות ויכירו לה' המלוכה. וזה כל האדם להיות את אלקים ירא ואת מצוות שמור[13], ובשביל זה נברא בעולם והכל חייבים בכבודו יתברך, ואז יאהבו זה את זה ויתנו יקר למלך שהוא ירא את ה', ומפרסמים מלכותו יתברך שמו בעולם, ולקיים ירא את ה' בני ומלך [משלי כ"ד כ"א]. עכ"ל האדמו"ר מלברטוב הי"ד.
לשבת שובה
האדמו"ר מפיאסצנא הרב קלמן קלמיש זצוק"ל הי"ד, (בעהמ"ח חובת התלמידים), בספרו דרך המלך (עה"ת ומועדים, שבת תשובה תר"צ) כתב תיאור של הרגשת היהודי לאחר ראש השנה, ואלו דבריו:
…ובעיקר מסוגלים ימים אלו שאחר ראש השנה לתלות את עצמו במצב שלמעלה ממנו, ולבוא לתשובה ולקדושה שאין גם האדם משיג אותה. כי למשל, איש שנולד במרתף קר, רטוב וחשוך, ובעוני זה מורגל כל ימיו, אז כל תקותו – ליבש את המרתף ולפתוח בו אשנב אפילו הקטן ביותר, שיכיר בו על כל פנים בין יום ולילה. ועל יותר מזה אין לו השגה לבקש, מפני שלא ראה ולא טעם יותר טוב שיבקש ויקוה לו, ורק ממה שמעיק לו ביותר הוא מקוה להיפטר, כמו רטיבת המרתף וחשכו. והיה אם יתאכסן איש הזה, איזה זמן קצר אפילו, בבית גביר, ויטעם טעמה של דירה יפה רחבת ידים מלאה אור – אז כבר לא יסתפק לקוות ליבש את מרתפו ולפתוח בו אשנב, רק כבר יתחיל לקוות ולהשתדל שיבוא לדירה טובה, עכ"פ ככל איש בינוני.
[הנמשל] כן האיש שלא טעם עדיין טעם של קדושה ואור, או שכבר שכח את הטעם שטעם באקראי בעלמא בזמן מן הזמנים, ורק את נמיכיותו מרגיש עתה שלא טובה היא ומעיקה לו, אז בתשובתו אינו מבקש מעצמו גדולות, רק להחליש את תאותו ולישר מעט מן עקמימיותו, ולהשאר בכללו במצבו שהיה. ומצדיק עצמו תמיד ואומר, ומה אני צריך להיות? – איש פשוט אני, וכדומה מן ההצטדקות. מה שאין כן בראש השנה, שה' יתברך נמשך לאיש הישראלי, וכביכול מרכין את עצמו משמי שמים לדפוק על פתחי לבבי ישראל, לאמור פתחי לי אחותי רעיתי (שיר השירים ה' ב') הכניסני בקדושתי אל קירבך ואקדשך. והאיש ישראל מרגיש אז קדושה והתעוררות בקרבו, אז משתוקק האיש לעלות למעלה יותר מן מצבו. וצריך האיש הישראלי בימים אלו לא להסתפק בתשובה סתם, אהיה טוב מעתה, [אלא] רק לבחור לו דרך…שובה ישראל עד ה' אלקיך…קחו עמכם דברים ושובו אל ה'…שתעלה לה'…ואיך? – קחו עמכם דברים – של ממש, לא סתם 'אהיה טוב', רק מעתה כך וכך אתנהג, כזאת וכזאת אעשה… עכ"ל האדמו"ר מפיאסנצה הי"ד.
החידוש מדברי הנביא – שגם תשובה חלקית מגעת לכסא הכבוד
שׁ֚וּבָה יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד ה' אֱלֹקיךָ (הושע י"ד ב')
בספר דרשות קול יעקב לרב אליעזר יעקב רוזיניץ[14] זצ"ל הי"ד כותב וזלה"ק:
הנביא הושע [אומר] שובה ישראל עד ה' אלקיך….במסכת יומא (פ"ו ע"ב) גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה' אלקיך. ומקשים דלמה הוצרך להביא מקרא דקבלה הלא כמה פעמים מפורש בתורה ענין התשובה, כמו שנאמר (דברים ואתחנן ד' ל', נצבים ל' ב') וְשַׁבְתָּ֙ עַד־ה' אֱלֹקיךָ, כִּ֤י תָשׁוּב֙ אֶל־ה' אֱלֹקךָ (דברים נצבים ל' י')
ואמר בזה מרן הרב מבעלזא[15] זי"ע, דתשובה גמורה ושלימה שמגעת עד כסא הכבוד אין בזה רבותא, דבמקום שבעלי תשובה עומדין, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד (ראה ברכות ל"ד ע"ב) אולם רבי לוי בא לדבר על תשובה כמו שהיא בכל ענין מגעת עד כסא הכבוד, ולכן הביא מקרא דהושע שובה ישראל עד ה' אלקיך, דאילו בתורה כתיב כי תשוב אל ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך, ודברי הושע דגם באופן כזה גדולה תשובה, וכמו שאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה', דגם בכה"ג [בכהאי גוונא] מגעת עד כסא הכבוד.
שירת התורה – המצוה התרי"ג החותמת מצוות
וְעַתָּ֗ה כִּתְב֤וּ לָכֶם֙ אֶת־הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֔את (דברים ל"א י"ט)
ביאר הרב מאיר יחיאל הלוי האדמו"ר מאוסטרובצא[16] זצ"ל בספר מאיר עיני חכמים החדש בפרשתנו וזלה"ק:
ועתה כשאתם בגלות מדוכדכים עד נפש, כתבו לכם את השירה הזאת, דהיינו אם רצונכם להחזיק מעמד תקחו עדוד מן השירה הזאת, היא תחזיק אתכם עד בוא הגאולה.
וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֗ה בְּאָזְנֵי֙ כָּל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־דִּבְרֵ֥י הַשִּׁירָ֖ה הַזֹּ֑את עַ֖ד תֻּמָּֽם (שם שם ל')
בערוגת הבושם לרב משה גרינוולד זצ"ל פירש:
יש לפרש…משה רבינו בכח דבוריו הקדושים עשה רושם בקרב לבות בני ישראל…עד שהיו דבריו חיים וקיימים כל ימי חייהם, עד תומם עד ששלמו ימי חייהם. ומוסיף המלקט בשיפולי אדרתו: עד תומם – עד השלמתם, דבריו עשו רושם וחקיקה עד שהגיעו השומעים לתכליתם ושלמותם ונהיו תמימים.
הגליון נערך בחסד ה' יתברך ובטובו ע"י יהודה יעקב ברקאי תל ציון כוכב יעקב 0526514000 Ybarkai6@gmail.com
[1] הכנת הגליון והלמוד בו לקיים מצות בוראי יתברך. לעילוי נשמות הורי היקרים אודים מוצלים מאש אבי מורי ר' מנחם אהרן ב"ר טוביה ז"ל, אמי חוה בת יהודה ז"ל. חותני הרב מנחם ב"ר יצחק (חבה) ז"ל אשתו זהבה בת אליהו ז"ל, בנם משה יצחק. פייגא סוֹסֶה בת ר' יעקב זאב ז"ל היא ובעלה הרב יחזקאל ב"ר אפרים שמואל (ריבל) אודים מוצלים מאש נפטרו ללא זש"ק. הרב חיים קלמן ב"ר נתן נטע שלנגר זצ"ל נפטר ללא זש"ק. הרב דוד ב"ר חיים (פוקס) זצ"ל. אהובה לאה בת הרב שמעון יבלחטו"א (קלרמן). הרב סיני יצחק בן הרב שמעון הלוי (אדלר) זצ"ל. שלומית בת יהודה ז"ל (נלב"ע ג' בתשרי).
לרפואת יעקב בן גלדיס כתון, נחשון יעקב בן ידידה עירית בתושח"י.
לעילוי נשמות הקדוש לוי יצחק ב"ר שלמה (פש) הי"ד, שלום דוד הלוי ב"ר צבי (גרנט), הרב משה חיים בן הרב פישל זצ"ל (דימנטמן).
[2] הרב חיים יהודה מאיר הגר זצ"ל הקים ביתו עם אחות של הרב אברהם חיים ריינמאן זצ"ל הי"ד מרת רייצא (כמתואר בתולדות המחבר הרב ריינמאן בספרו על מסכת אבות ויצא פרח עמ' כ"ו, מהדורת תשע"ט. בעמ' כ"ז צילום ההזמנה לחתונתם). הרב הגר היה נכדו של האהבת ישראל מוויזניץ זצוק"ל, בנו של ה הרב מנחם מנדל הגר זצ"ל אב"ד ווישווא בעהמ"ח שארית מנחם. שרד את השואה ממחנות ההשמדה ולאחריה פגש את אשתו, נסעו לארה"ב ובתשי"ח עלו לארץ ישראל. למרות הפצרות החסידים שיטול כתר אדמורות סירב כל חייו. היה אחיין של אדמורי וויזניץ האמרי חיים ואחיו המקור ברוך.
בי"א באייר תשכ"ט נסתלק לבית עולמו באותו יום של זקינו ר' נפתלי מרופשיץ זצוק"ל. הם לא זכו להקים דורות המשך, רק דברי תורתו שהוצאו לאור לאחר פטירתו הם זכרונם, במאמר שהובא לעיל הינו מספר חידושיו לתורה (נדפס פעם יחידית בתשמ"א). חיבור נוסף שלו שהיה בכת"י ליקוט מספרים קדמונים ואחרונים ונקרא זכר חיים ילקוט תשובה מאהבה, נערך ונדפס בשנת תשמ"ד.
[3] מרגלא בפומיה של אבי מורי ר' מנחם אהרן ברקאי ז"ל 'והיו עיניך רואות את מוריך' – אין הכוונה לתמונה יפה הצמודה לקיר, אלא רואות את מוריך בחיים חיותו בעבודתו ובהנהגתו.
[4] הערה זו נראה שהיא מעורכי הספר, מוקפת בסוגריים מרובעים.
[5] כנ"ל.
[6] במעשה המובא בגמרא שרבי יהושע אמר להם מרגלית טובה היתה בידכם.
[7] עבודת קודש של החינוך משולה לזריעה. בזריעה זוהי עבודה קשה של הטמנה במעמקי האדמה, בהסתר גדול, ובמשך זמן יש לטרוח תחילה בהכנת השטח אח"כ הזריעה עצמה ואז השקאה מתמדת, וגם כשנובטים או מבצבצים הגידולים, יש לטפחם ולהשקיע מלאכה רבה. וראש לכולם ותמיד – עבודת התפלה. יתכן והמחנך כלל לא יראה תוצאות פעולתו והשקעתו המרובה, התלמידים – ילדים יגדלו והוא אינו יודע מה פרי עמלו. אך זוהי עבודת קודש ותהא בחינת 'אור זרוע לצדיק' – כזריעה שהיא בהטמנה אך תתגלה בזמן ובמקום כאור גדול, וגם אם חלילה לא, הרי שאת יעודו ותפקידו קיים ומילא, ואולי הדורות הבאים…
[8] הרב חיים יהודה מאיר זצ"ל בנו של ה'שארית מנחם' מוז'ניץ, בנו בכורו של ה'אהבת ישראל' רבי ישראל הגר זלה"ה. אביו ה'שארית מנחם' נפטר לפני השואה. בנו הרב חיים יהודה מאיר הקים ביתו עם אחות של הרב אברהם חיים ריינמאן זצ"ל הי"ד מרת רייצא (כמתואר בתולדות המחבר הרב ריינמאן בספרו על מסכת אבות ויצא פרח עמ' כ"ו, מהדורת תשע"ט. בעמ' כ"ז צילום ההזמנה לחתונתם).
שרד בניסי ניסים את התופת בשואה, ואף בסיום החורבן עודד והדריך אנשיו להזהר מאוד באכילה לאחר הרעב האיום שסבלו ממנו במחנות ההשמדה, ורבים קיפחו חייהם בגלל שאכלו לא בצורה נכונה. לאחר שיצא מהמחנות פגש את אשתו שנצלה גם היא מהתופת, עברו לתקופת מה לארה"ב אך סירב בכל תוקף לקבל כתר האדמורות שבקשו והתחננו שארית הפליטה לעטר את ראשו. ואמר 'איך אתעלה ואכהן פאר אחרי עברו שנות השואה בלי תורה ובלי מעשים וכו'. בשנת תשי"ח עלה לארץ ישראל אך המשיך לסרב לקבל כל עול רבנות שהיא שהוצעה לו. כפף עצמו תחת דודו ה'אמרי חיים' מויזניץ. בשנת תשכ"ה זכה להעלות את עצמות אביו מאירופה לארץ ישראל, ולקברו באוהל אדמורי ויזניץ בבני ברק.
בשנת תשכ"ה בהיותו רק כבן נ"ה החזיר נשמתו לבוראו, ונקבר בסמיכות לאביו. לא זכה כלל להשאיר זש"ק. דברי התורה שנאספו ונערכו בספר שנקרא זכר חיי"ם הם זכרו ושמו שנותרו ממנו בעולם (נדפס בתשמ"א). כמו"כ השאיר ספר בכת"י זכר חיים ילקוט תשובה מאהבה, שנדפס גם לאחר פטירתו (תשמ"ד).
[9] הרב מנחם סגל פולאק (תר"ן הונגריה תש"כ ארה"ב) למד בישיבותיהם של הרב שמואל רוזנברג באונסדורף ואצל הרב עקיבא סופר בפרשבורג (נין של החת"ם סופר). בהיותו בן עשרים ושלש נתמנה לרב בעיר סערנעטש, עיר שהיתה מבורכת בתלמידי חכמים מופלגים. ראשי הקהל בקשו כדי לקבלו לכהן פאר בעירם שיסמך להוראה משלשה גדולי הוראה מרבני הונגריה הלא הם רבו הרב שמואל רוזנברג, הרב מרדכי וינקלר (לבושי מרדכי) והרב מסערדהיל (?). היה משמר בדבקות מסורת ומנהגי אבות בלא לזוז כחוט השערה מהם. לאחר כעשרים ושש שנה של שבתו בעיר, ופרצה מלחמת העולם השניה, קיבל בשנת ת"ש הזמנה לכהן ברב בקהילה של יוצאי הונגריה בניו יורק עם כרטיס כניסה. הוא החליט להיענות להזמנה והיגר לשם. כדוגמא לשמירתו על מנהגי ומסורת דורות מסופר כי באחת החתונות בקשו לשנות את הפיוט המקובל של 'מי בן שיח שושן חוחי' ששרים לפני החופה והוא עמד על כך בתוקף שלא ישנו (ביאר עפ"י הספר יבקש רצון כי יסודו בדברי הגמרא סנהדרין ל"ז על סוגה בשושנים). עם קבלתו את הידיעה המרה ששתי בנותיו שנשארו באירופה נספו עם ילדיהן גרם לנפילתו לחולי. בהקדמת ספרו זה עיון מנחם לאגדות, מתאר כי 'מצות הרופאים היתה חזקה להסיח דעתי מהמאורעות האיומות…לכן שמתי לי למפלט גם אני ללון בעומקה של הלכה וגם בעומקה של אגדה ונתקיים בי הפסוק (תהלים קי"ט צ"ב) לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעוניי, כי מידי נתתי לבי להתעמק בדברי חז"ל, מצאתי מנוח לעשתונותי וירווח לי' (עכ"ל).
עוד נוסיף על מדותיו הנאצלות שבעניני מדות ובין אדם לחבירו היה מקפיד מאוד, שלא לדרוש דבר שלא היה משוכנע בו באמת, וכן נזהר מאוד לא לגנוב דעת הבריות, לא היה נמנע מלהסתיר דעותיו.
ספרו שו"ת חלק לוי נדפס לראשונה בתרצ"ד ובשנית בתשכ"ח. דרשות חלק לוי עה"ת (מכת"י ליקוואד תשע"ז) עיון מנחם אגדות הש"ס (משם הובאו הדברים לעיל. בחסד ה' יתברך מצאתיהו לערך שנת תשע"ג במכירה חד פעמית של ספרים, ומאז לא ראיתיהו) חסד לאברהם עה"ת מהדורה ראשונה תרצ"ד, מהדורה חדשה תשע"א ארה"ב.
[10] הרב מרדכי בריסק (תרמ"ז-תש"ד). נולד בהונגריה. למד אצל אביו הרב יהושע בריסק ואח"כ אצל הרב מרדכי לייב וינקלר בעהמ"ח שו"ת לבושי מרדכי. בגיל ח"י הוסמך להוראה ע"י הרב פינחס חיים קליין, ובהגיעו לשנת הכ"ג נתמנה לדיין. בצעירותו התכתב עם גדולי עולם ביניהם רבו הלבושי מרדכי, המהרש"ם – הרב שלום מרדכי הכהן שבדרון, האדמו"ר ממונקטאש הרב צבי הירש שפירא בעהמ"ח 'דרכי תשובה' זכר צדיקים לברכה.
בהיותו בן ל"ג נבחר לשמש ברבנות במחוז טשאנד שברומניה, חמישים ישובים היו פרושים תחת חסותו. במקום זה הקים ממלכה של תורה ומפעלי חסד רבים. הישיבה שהקים ועמד בראשה היתה מפאר פעולותיו. ייסדה בפחות ממנין בחורים עד שבשיא תפארתה נהרו אליה אלפי תלמידים ונחשבה לישיבה הגדולה ביותר ברומניה וטרנסילבניה הסמוכה לה. שיעוריו הלמדניים היו בנויים לתפארה משילוב של ביאור הפשט הישר והגיון צלול שצלח נחשולי קושיות ותמיהות במהלך בניית הסוגיה. אמנם גדלותו התפרשה גם לשדה הפסיקה ההלכתית. בסוגיה הלכתית קשה של מחלוקת בענין כשרות המקוה בעיירה מסויימת בהונגריה בין רב המקום טען לכשרות המקוה, לדומ"ץ שאסרה בגלל סוגיה של 'זחילה שאינה ניכרת' (מובאת בשו"ת מהר"ם בריסק ח"ד בסימנים הראשונים). המהר"ם מבריסק נטה לדברי הרב ולהכשיר את המקוה. הגם שרבנים מהונגריה רצו אפילו ל'רווחא דמילתא' לתקנו, הוא טען בתוקף להשאירו בכשרותו ללא תקון כדי לא להוציא לעז על הראשונים ילדי ישראל הקדושים והטהורים. בסופו של דבר נמסר הדבר לזקן רבני הונגריה הרב שלמה זלמן עהנרייך אב"ד קהילת שימלוי זצ"ל הי"ד, בעהמ"ח שו"ת לחם שלמה, שהכריע להיתר.
בספר ממנו הובאו הדברים לקמן נמצאות דרשות רבות שמסר לבני הישיבה כ'פתיחה' לזמני הלמוד, וכן דרשות לימים נוראים שבת הגדול ועוד. הספר יצא לראשונה מכת"י תשמ"ז (ברוקלין) דרשתו האחרונה שנאמרה ונדפסה היתה של שבת שובה תש"ד, כאשר מרבית יהדות אירופה כבר נרצחו ע"י הנאצים ימ"ש, והכורת שעלה על יהדות הונגריה בסוף מלחמת העולם השניה, עלה בסערה השמיימה גם המחבר בי"א בסיון תש"ד.
בנו הרב אהרן צבי בריסק זצ"ל ניצל מגיא ההריגה עלה לארץ ישראל והקים בנתניה ישיבת 'מהר"ם בריסק טשעקא' ע"ש אביו. אך טרם הגיע לגיל חמישים נגדע האילן בשיא פריחתו. הספר הזה וכמו"כ חידושי סוגיות מהר"ם בריסק שיצא לאחר שנים נוספות, המשיכו את שושלת קודש הזהב ע"י נכדיו וניניו. (התולדות נכתבו עפ"י הקדמת המלבה"ד, וכמו"כ עפ"י מאמר 'בקדושה של מעלה' לרב פינחס אליהו אייזנטל שליט"א התפרסם בתוספת ל'המודיע' ערב שבועות תשס"ג.)
[11] האדמו"ר משה יחיאל אלימלך האדמו"ר מלברטוב (תרנ"ה-כ"ז בסיון תש"א) בן רבי נתן דוד מפארצבה משושלת ה”יהודי הקדוש”, רב צדיק מפורסם, נכדו של ה”דברי בינה” מביאלא וחתנו של דודו רבי ישראל האדמו”ר מגרודזיסק,
מונה לאדמו”ר בלוברטוב שבאזור לובלין בשנת תר”צ לאחר פטירת אביו. עד מהרה התפרסם וחסידים רבים החלו נוהרים אליו. הוא קירב במיוחד את בני הנוער, וידע לקרב גם את אלו שנתרחקו מעט מעולם החסידות. חסידו, רבי שמעון מזעליחוב זצ"ל הי"ד משגיח בישיבת חכמי לובלין (כתביו נדפסו בספר נהרי א"ש) היה שולח אליו תלמידים לקבלת הדרכה, ובעקבות כך גבר זרם הבאים אליו. “שטיבלך” של חסידיו נוסדו בוורשה, פארצוב, ליקווא, לנטשנא, ז’ליחוב, אוסטרוב ועוד. חיבר את הספרים מאמר שמירת הדעת (ורשה, תרפ”ז), אמת ושלום אהבו (ורשה, תרפ”ז), ויאמר משה על התורה (ורשה, תרפ”ז), מאמר המדות (ורשה, תרפ”ז), וידבר משה (ורשה תרפ”ז-תרפ”ח), מחשבות מאירות (ורשה, תרפ”ח), סידור עבודת הלב (ורשה, תרפ”ח), אמרי טל (ורשה, תרפ”ח), ויאמר משה על נ”ך (ורשה, תר”ץ) ועוד.
עם כניסת הצבא הגרמני לפולין, ברח מלברטוב ללובלין, שם נפטרה רעייתו הרבנית חיה מרים. משם המשיך דעמטשבא, שהיתה תחת הכיבוש הרוסי. במוצאי שבת, ביום כיבושה של העיר בידי הגרמנים, הם נכנסו לבית מדרשו ורצחו ביריות את הרבי ואת ילדיו, יצחק חיים ורייזל. תנצב"ה. (התולדות עפ"י אתר 'תורתך לא שכחתי' איסוף ושימור תורת הנספים בשואה). במהדורת הספר ויאמר משה שממנו נערכו הדברים, הקדמה ארוכה לתולדות האדמו"ר ושיטתו. הספר יצא לאור ע"י מכון גנזי מהרי"ץ ירושלים.
[12] עפ"י דניאל (ב' כ"א) וְ֠הוּא מְהַשְׁנֵ֤א עִדָּנַיָּא֙ וְזִמְנַיָּ֔א מְהַעְדֵּ֥ה מַלְכִ֖ין וּמְהָקֵ֣ים מַלְכִ֑ין יָהֵ֤ב חָכְמְתָא֙ לְחַכִּימִ֔ין וּמַנְדְּעָ֖א לְיָדְעֵ֥י בִינָֽה.
רש"י זלה"ק: מהעדה – מסיר מלכין. על שהבין מתוך החלום שמלכות נבוכדנצר פוסקת ומלכות אחרת עומדת. עכ"ל.
[13] עפ"י קהלת י"ב י"ג. ס֥וֹף דָּבָ֖ר הַכֹּ֣ל נִשְׁמָ֑ע אֶת־הָאֱלֹקים יְרָא֙ וְאֶת־מִצְוֹתָ֣יו שְׁמ֔וֹר כִּי־זֶ֖ה כָּל־הָאָדָֽם.
[14] הרב אליעזר יעקב בן הרב משה צבי רוזניץ, נולד בסביבות שנת תרל”ז בפעטראוואסעלא, והיה חסיד מופלג, תלמיד חכם מלא וגדוש, שדבק עד להפליא בצדיקי דורו, וביחוד באדמו”ר יששכר דב רוקח מבעלז. בעודו ילד התייתם מאביו. למד בסאטמר בישיבת רבי יהודה גרינוולד, מחבר שו”ת זכרון יהודה (ראה תשובת רבו אליו ה”זכרון יהודה”, ב, סי’ קצ”ב), שאהב אותו כבן והעריך אותו מאוד כאחד מבחירי תלמידיו. הוא עסק במסחר לפרנסתו ושימש דיין, מגיד מישרים וראש ישיבת בקהילת זענטא (סנטה, בהונגריה, ממלחמת העולם הראשונה ביגוסלביה, וכיום בצפון סרביה) ורב בעיירה קניזשא, הסמוכה לזענטא. הוא נהג להתדפק על בתי נדיבים על מנת לאסוף את כל הדרוש עבור הנזקקים, בעוד שהוא מסתפק במועט וחי בצניעות רבה. במשך ארבעים וחמש שנה העמיד תלמידים ולימד דעת את העם. הוא נהג לדרוש בכל שבת לפני תפילת מנחה. בקיץ היה דורש על פרקי אבות ובחורף על פסוקי תהלים. בנוסף נשא דרשות במועדים, הספיד את גדולי ישראל שנפטרו ועורר רחמים על בני ישראל שהיו נתונים בצרה ברוסיה. בדרשותיו הרבה להשתמש במשלים ובמליצות. במוקד דרשותיו עמדה הדאגה לחינוך הבנים והבנות, והרחקתם מדרכים מסוכנים ודעות נפסדות. הוא היה רגיל לומר שעכשיו חסרים לנו המזבח והקרבנות, שהיו עיקר העבודה במקדש, ואף על פי כן יכול כל אחד לקיים זה בעצמו בהדרכת בניו ובני ביתו. וביאר את הפסוק “ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש”, שכל אחד יכול להיות כהן ולהקריב קרבן על ידי שידריך בניו בדרך ה’ במסירות נפש, “זה קרבן האמיתי לעמוד נגד כל מאורעות וניסיונות הזמן”.
לאחר כיבוש יוגוסלביה בידי מדינות הציר וסיפוחה להונגריה, החלה רדיפת היהודים. יהודים מסנטה נשלחו לעבודות כפייה בהונגריה ובאוקראינה. לאחר הפלישה הגרמנית להונגריה בשנת תש"ד נעצרו יהודי העיר ונשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ, וביניהם הרב אליעזר יעקב רוזניץ, שנרצח בי”ח בתמוז תש”ד, עם רוב משפחתו.
הרב השאיר אחריו חיבורים רבים בכל מקצועות התורה: דברי אגדה, חידושים בסוגיות הש”ס, תקנות עגונות, חידושים על התורה ומועדים, חיבור על הגדה של פסח, ביאור על תהלים, ספר על החסידות וההנהגות של גדולי הצדיקים ועוד. חלק מכתביו אבדו בשואה, וממה שנשאר יצאו לאור ספר קול יעקב על התורה ודרשות (תשכ”ו, תשמ”ז), חידושים בסוגיות הש”ס (תשל”ו, תשמ”ב-תשמ”ה) ועל ספר תהלים (תשנ”ו). דרשותיו מלאי יראת שמים והתעוררות לעבודת ה’ ולימוד תורתו. בדרשותיו הביא תורות ששמע מאדמו”רי בעלז, כך שהרבה מאמרות קודשם נשתמרו על ידו. תולדותיו הובאו בראש ספר קול יעקב על התורה ודרשות (תשכ”ו). בנו של המחבר, הרב אברהם חיים הוא שהוציא לאור את ספרי אביו.
התולדות נלקחו מאתר 'תורתך לא שכחתי' איסוף ושימור תורת הנספים בשואה. המאמר נערך מעותק של הספר עצמו שנמצא מונח ליד בית כנסת בישוב תל ציון יחד עם כרך של חלק הסוגיות, בקיץ תשפ"ב. (כך נעשתה ה'היכרות' בין המלקט לספר ולמחברו).
[15] נראה שכונתו למהרי"ד – הרב יששכר דב מבעלז, האדמו"ר השלישי בשושלת נפטר בתרפ"ז. שני בניו הרב אהרן רוקח ומרדכי רוקח מבילגוריא הוברחו באמצע השואה לארץ ישראל. תולדותם נחרטו בשני כרכים מפוארים פרשת גדולת מרדכי הוצאת מכון אור הצפון חסידי בעלזא ירושלים (תשפ"א). הרב מרדכי רוקח הוא אביו של האדמו"ר הנוכחי הרב יששכר דב שליט"א.
[16] הספר מאיר עיני חכמים הינו ליקוט מתורותיו של האדמו"ר מאוסטרובצא הרב מאיר יחיאל הלוי זצוק"ל שהיה צדיק עליון קדוש שנהג בתענית שנים רבות, נסתלק לבית עולמו בשנת תרפ"ח. בנו ממשיך דרכו הרב יחזקאל, המשיך עד לשואה את דרך הקודש של אביו. בעשרה בטבת תש"ג הוצאו להורג הוא וכל משפחתו אשתו ושבעת בניו ובתו היחידה וכל צאצאיו, ולא נותר זכר מהם. דברי תורתו קובצו לספר מאיר עיני חכמים על ידי תלמיד אביו, ומהם ליקט על סדר פרשיות התורה. דברי בנו הרב יחזקאל זצ"ל הי"ד הניחם במדור מיוחד שקראהו קדשי יחזקאל ע"ש קונטרס 'פלפולים נחמדים בעניני בעניני קדשים' שהוציא הרב יחיאל הלוי מנדלבוים בניו יורק תש"י, וקבעם בסיום כל פרשה לאחר דברי אביו. תולדות האדמו"ר מאוסטרובצא רשומים בתחילת המהדורה המחודשת של הספר (ח"א תשע"ט, ח"ב-ח"ג תשפ"א). ובהרחבה ניתן לקוראם בספר אספקלריה המאירה בעריכת משה חנניה רפאל גלאזיוס הוצאת עמודי שש (ירושלים תשע"ט).
