תומכי רבנים: חלק ב – פרנסת כהנים ותלמידי חכמים, הסכם יששכר וזבולון והדמיון לחברת ביטוח / הרב צבי הירש פרידלינג הי"ד

וזהו שתקנו לברך לעסוק בדברי תורה ולא תקנו לברך ללמוד את התורה, יען כי ללמוד לא כל אדם זוכה ולאו כל מוחא סביל דא. אך לעסוק, דהיינו לעשות עסק עבור התלמיד חכם למען יוכל התלמיד חכם ללמוד את התורה, כמו שפירש רש"י כל העושה פרקמטיא לתלמיד חכם שמתעסק בממון תלמיד חכם כדי להגיע לידם שכר והם פנוים לעסוק בתורה וזהו נקרא עסק התורה אשר לזה יוכל כל אחד לזכות על ידי שמהנה לתלמיד חכם מנכסיו, כי לולא זאת נשתכחה תורה מישראל. כי מי יוכל לקוות מבעלי בתים העוסקים במשא ומתם לחשוף תעלומות אשר אך התלמיד חכם ברוב שקידתם דולים ומשקים גם לצאן מרעיתם אשר לאור חכמתם יתהלכו ועל ידם מתדבקו בשכינה שהיא אש אוכלה אש, ועל ידי זה ינצלו מדינה של גיהנם, כמו שאמרו חז"ל חגיגה, תלמיד חכם אין אור של גיהנים שולט בהם קל וחומר מסלמנדרי, כי אש התורה מגינה עליהם ודוחה מהם אש של גיהינם, ולכן גם המחזיקים בידי לומדי תורה יחסיון בצלם, כי בצל החכמה בצל הכסף. מה שאין כן מי שפורש מלהחזיק בידם נופל בגיהנם. וזהו שאמרו חז"ל במסכתא בבא בתרא דף ע"ח כל הפורש את עצמו מדברי תורה אש אוכלתו, שנאמר מהאש יצאו כו', כי אז נשארו בלי מחסה.

נמצא שהענין שנצטוו ישראל לפרנס כהניהם ותלמידי חכמים שבהם הוא כמו שבכל הערים הגדולות יש חברות אחריות מאש ומכריחים את כל הבעלי בתים להכניס סכום קצוב מכל הונם ורכושם לקופת החברה בכל שנה למען ינצלו מאסון אש, כי אז יקבל מהחברה מחירו ולא ישאר חלילה בעירום ובחוסר כל, כך ציוה ד' להחזיק בידי לומדי תורה ולהעניקם מטובו ומיגיעו ואז יהיה לבו סמוך ובטוח כי נפשו בטוב תלין. וזהו פירוש שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך, כי ידוע אשר יששכר וזבולון עשו גם כן על דרך זה, יששכר עסק בתורה וזבולון מפרנסו. והנה מדרך המבטיחים את עצמם בחברת אחריות מאש בכל פעם שנושאים מכסת כסף האחריות להחברה נפשם ירעה על הוצאות כספם אשר ברוב עמל השיגיהו לתת אותם לאנשים היושבים ספונים בביתם והם השאננים ומתענגים על רוב טוב מיגיעת אחרים, אך כאשר יזדמן כי תצא אש ותאכל יגיעו עד היסוד והוא בא אז בכח האחריות לבשר את נזקו והם משלמים לו בכסף מלא בעד כל חוט ושרוך נעל, אז הדבר להיפך, הוא ישמח מאוד כי בעד סך מועט שהכניס להם יקבל מהן עתה הון עצום ומצילו מרדת שחת. אך בעלי האחריות אינם שמחים אז כי הפסידו עליו הרבה. כן הוא הדבר אצל יששכר וזבולון, זבולון ישמח בצאתך כאשר יצא מזה העולם ויבא להעולם אמת אז יראה כי כל מחמדי ומנעימי ההבל ועסקיו הרבים עלו בתוהו ויאבדו ומאומה לא נשאר מעמלו ואך עבור מעט מכסת כסף האחריות ששלם להחברה הלזו מצילהו מדינה של גיהנים ונותנת לו אחרית ותקוה להיות נשמתו צרורה בצרור החיים את ד' ולהתדבק בד' יתברך, אז פחד ורחב לבבו ויקרא משמחת לבבו טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. אך אצל ישכר הוא להיפך כי הוא אך ישמח באהליך כאשר יושב באהל של תורה בעולם הזה וזבולון מטיל לכיסו ומפרנסו ולא נצרך לו לפרוש את עצמו לימים ומדבריות ולהעמיד את עצמו במקום סכנה קור וחום ופחד גנבים וגזלנים ואחריות יוקרא וזילא כי אם יושב בחדר אהלה של תורה ומחמם את עצמו אצל התנור ושם מטה וכסא ושלחן ומנורה ומחדש חדושי תורה וישמח בהם מאוד, אך כאשר יבא לעולם האמת ושם יראה שמוכרח הוא ליתן מחלקו גם לזבולון שעולה להון רב, כמו שאמרו חז"ל יפה קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה, אז לא ישמח ישכר אשר בעד שכר מועט שקיבל, כי במה נחשב הוא, מוכרח עתה לפזר עבורו הון רב. נמצא כי תכלית כוונת מתנות כהונה הם אך לטובת הנותנים כי על ידם יזכו להתברך בעולם הזה מכל טוב, כמו שדרשו חז"ל ברכות דף ס"ג, ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה ממון הרבה, וכן להיפוך כאשר לא יתן לכהן אז הקב"ה יתן לו מתנת כהונה כמבואר שם, וכן במדרש תנחומא מעשה כזה, וגם יזכו על ידם לעולם הבא ולהנצל מאש של גיהינם:

ובכל זאת להפיס דעת הכהנים ותלמידי חכמים לבל יראו את עצמם כאילו אכלו נהמא דכסיופא וכן הבעלי בתים לא יתרעמו עליהם שאוכלים אצלם לחם של חסד חנם לכן צוה ד' יתברך על כמה ענינים לבא אל הכהן ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע, שאת או ספחת והובא אל הכהן, ואיש כי תשטה אשתו והביא אל הכהן, זה ימצא מחט בקורקבן התרנגול וזה ימצא חטה בהלביבות על פסח, זה ימצא מחט בהמסס, זו תמצא כתם  כגריס ועוד, ואצל זה נשתטת אשתו ומבקש היתר מאה רבנים להתיר לו חרם דרבנו גרשום, זה ישיא את בתו לאיש ובעבור שנה אחת ימות בלא זרע ותבוא להרב לסדר לה חליצה, וזו תבוא להתיר עגונה או לסדר גט וכדומה מכל צרה שלא תבוא יבאו להרב המורה או להכהן לדרוש עזרתו והרב יעיין בספרים וילאה את מוחו ועיניו למצוא להם היתר בכח התורה, אף כי באמת העיקר תכלית כוונת הכהן והמורה הוראה לא אך בעבור עניינים אלו ועל כל צרה שלא תבוא חלילה, כי אם לתכלית היותר טוב והמועיל בזה, כאשר בארנו כי הם אך למען הפיס את דעתם.

(מתוך הבאר כרך ג-ד, שנה חמישית, הרב צבי הירש פרידלינג הי"ד)