עניין תקיעה השופר מאת הרב פנחס חודרוב הי"ד ובקשתו שידפיסו את חידושיו לאחר המלחמה כדי לעשות לו שם עולם

המדרש אשרי העם יודעי תרועה, וכי אומות העולם אינם יודעים להריע והלא כמה קרנות יש להם כמה בוקיונים יש להם וכו', אלא אשרי העם שיודעים לפתות את בוראם בתרועה.

והנראה לעניות דעתי, ביאור הדבר בהקדם לבאר ענין התקיעות דשמענא מרבינו הק' לתרץ על קושיית הרא"ש דף ד' כאן קודם שיחטא וכאן לאחר שיחטא. והקשה הרא"ש, דקודם שיחטא מה צורך לו במידת הרחמים? ותירץ רבינו דקודם החטא צריך האדם למידת הרחמים שיתקשר כל כך בשורשו שיוכל אחר החטא לשוב לאותו מקום. ודברי פי חכם חן ושפתים ישק. וזה נראה בלשון תקיעה, מלשון ותקעתיך יתד, ותרועה מלשון תרועם בשבט וכו', וזה דצריך לתקוע ולקשר את עצמו כל כך קודם השבירה עד שלאחר השבירה, חס ושלום, יהיה שוב תקיעה לחזור לאותו מקום. ודו"ק. וזה אשרי העם יודעי תרועה, יודעי לשון חיבור, מלשון וידע האדם וכו', היינו שיודעים לפתות מלשון נפתולי אלוקים וכו', היינו לקשר לבוראם קודם התרועה, כדי שיוכלו אחר כך לחזור לאותו מקום. ודו"ק.

הרב פנחס חודרוב הי"ד מטארנא, מצאצאי רבי פנחס מקוריץ, נין ונכד לאדמו"רי קוסוב וצאנז, שמר במסירות נפש בימי השואה כתב יד ייחודי של רבי פנחס מקוריץ. הוא הטלטל ממקום למקום עם כתב יד זה במשך שלוש שנים, וצירף אליו מעט מחידושי התורה שלו, עד שמסרם לנכרי ממכריו על מנת שיטמין אותם וימסור אותם ליהודי הראשון שיפגוש לאחר המלחמה.

ביום ט"ז במרחשוון תש"ג, כשהוא בתוך גטו טרנוב, כשחייו תלויים לו מנגד ואין הוא יודע מה עלה בגורל אשתו וילדיו שנלקחו ממנו, הוא מצרף לכתבים אגרת בקשה למוצא ובו הוא מבקש שידאג להוציאם לאור:

"הכתבים הללו שכרך א' מהם הם חדושים מאא"ז גדול מרבן שמו מהר"ר פינחס מקוריץ זצק"ל, מתלמידי הבעש"ט, הם אקסמפלר יחידי בעולם… ויש בהם אוצר בלום של פרי מחשבות קדש לא יערכם כל שווי; והחלק השני הם חלק קטן של פרי עשתונותי אשר חדשתי מדי פעם בפעם, והבוחר יבחר, כי יש בהם דברים נאותים ראויים להוציאם ולהפיצם למען יהי' לי לזכר עולם. וכמעט רובם ככולם נאבדו ממני, כי עזבתים בברחי ביום חרון אף ה', ובחרתי בזה המעט כי זוהי תורתו שלמדתי בימי הגולה, וכמו שדרשו חז"ל אף תורתי עמדה לי, תורתי שלמדתי באף… ואם ח"ו עקבותי עדי זמן לא יוודעו, אבקש למי שיגיע המכתב הזה לידו, שידע נאמנה כי מן השמים זיכוהו באוצר קדוש כזה, למען יברר מקחו של צדיק קדוש העולמים מהר"פ מקאריץ נבג"מ… ובקשתי פרושה שיצרף גם חדושי הנאמרים בלב ולב למען יהי' לי לשם-עולם אשר לא יכרת".

ביו חידושיו מופיע דברים שאמר כשהיה בבית החולים, תורה ששמע מהאדמו"ר מגור בשנת תרצ"ו, חלום שחלם "בעת שנחבאתי מפני חמת המציק בליל ש"ק פר' קרח שנת ת"ש ובלילה זה נשמע שוד ושבר בגבולנו", ואז נאבד לו ילקוט חידושי תורתו. וכן הוא מביא דברים שאמר בכ"ד בשבט תרצ"ט בברית המילה של בנו, אהרן זאב, ומוסיף "אזכה לגדלו לתורה וחופה ומעש"ט".

הרב חודרוב נספה בשואה.

לאחר השואה העביר הגוי את הכתבים שנמסרו לו לקהילה היהודית בברסלאו. ר' פנחס אהרנברג, שהכיר את הרב פנחס חודרוב הי"ד, גאל את הכתבים "בכסף מלא", "למעלה מכפי יכולתו", ומסר את כתב היד לאדמו"ר ה"בית ישראל" מגור. הרבי מסר את הכתבים לעיבוד ולהכנה לדפוס והם יצאו לאור בספר "אמרי פנחס" בתל אביב בשנת תשל"ד. רבי יחזקאל שרגא פרנקל צרף לספר עוד כתבי יד שנתגלו מתלמידו של רבי פנחס מקוריץ, והוציא לאור בשנת תשמ"ח את "אמרי פנחס השלם". מהדורה מורחבת של הספר, הכוללת עשרות כתבי יד ואת התורות שהודפסו מרבי פנחס מקוריץ, יצאה לאור בבני ברק תשס"ג.

מקורות: הקדמת "אמרי פנחס" וקונטרס "זכרון פנחס". החסידות וארץ ישראל, י' אלפסי, עמ' 591.