שתי סגולות לעושר, וההבדל ביניהם / הרב מנחם ישעיהו הכהן שוורץ הי"ד
הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד.
בהקדמת הגאון בעל אור חדש בספרו חות יאיר דרוש אור יקר על הפסוק אל תירא כי יעשיר איש כי ירבה כבוד ביתו כי לא במותו יקח הכל, דהנה אמרו חז"ל עשר בשביל שתתעשר, וגם אמרו חז"ל אוקרי לנשייכו כי היכי דתתעשרו. אם כן יש ב׳ סגולות להשיג עושר. א' על ידי מעשר, וא' על ידי הכיבוד לאשתו. ומה נפקא מינה בין הני ב' טעמים, הוא אחר מותו. אם משיג עושר על ידי מעשר, צדק הולך לפניו גם אחר מותו. מה שאין כן הכבוד שעושה בהאשה, אהני ליה בהאי עלמא, אבל לא הולך הוא אחר מותו עמו. וזהו שאמר הכתוב אל תירא כי יעשיר, אם יבא האדם לידי עשירות על ידי כי ירבה כבוד ביתו, זו אשתו, כי לא במותו יקח הכל עמו. ויותר טוב אם יעשיר על ידי מעשר וגם במותו יקח עמו. ודברי פי חכם חן.
ובזה פירשתי הגמרא נדרים נ"א דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו, עד שבא הקב"ה ופירשה, על זה אבדה הארץ, על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם. ויש לדקדק הלשון אשר נתתי לפניהם, וכאלו היו שתי תורות חס וחלילה. ונראה על פי דמצינו (אבות דרבי נתן פרק כ') לא הגלינו מארצינו אלא בשביל שלא הפרשנו תרומות ומעשרות. וכמו כן מצינו עשר בשביל שתתעשר. ואם כן יחשב איזה איש שימנע מליתן מעשרותיו, כי בלאו הכי יש לו סגולה נפלאה להגדיל כבוד ביתו ויתעשר. אבל יצא שכרו בהפסדו. ראשית כי גורם הגלות, גם לא ילך לפניו צדקתו בעולם הבא. וזה הפירוש על מה אבדה הארץ, רצונו לומר שגלינו מארצינו, על עזבם את תורתי אשר נתתי שילכו צדקתם לפניהם ולא הועיל להם כיבוד האשה. ובזה יפורש הפסוק, הון ועושר בביתו, רצונו לומר שהשיג העשירות וההון על ידי שכיבד ביתו לבד, אמנם צדקה עשה אבל צדקתו לא ילך לפניו בעולם הבא, רק עומדת לעד בעולם הזה, אם כן יותר טוב שיעשה גם צדקה זולת לביתו.
מנחם ישעי' הכהן שווארטץ
משפחת כהן שוורץ, היתה משפחה מיוחסת של רבנים וגדולי תורה.
בני הרב נפתלי הכהן שוורץ זצ"ל אב"ד ה' מאד, הפיצו תורה בהונגריה, עד שנרצחו באושוויץ בקיץ תש"ד.
בעבר נכתב כאן על הרב יוסף הי"ד מגורסווארדיין, הרב פנחס זעליג הי"ד מקליינווארדיין, הרב שמואל הי"ד מסאטמר והרב אברהם יהודה הי"ד משאלא וב"ס. כעת מובאים כאן דברי תורה מאת אחיהם הגדול, החכם השלם, המוכתר בנימוסין, היה הרב מנחם ישעיהו הכהן שוורץ הי"ד, מקלויזנבורג, שנולד נולד ביום כ"ו ניסן תר"ל (1870).
הרב מנחם ישעיה היה תלמידו של ה'שבט סופר'. בשנת תרמ"ט, לאחר שנשא לאשה את בתו של ר' חיים עזריאל גולדשמיט ממאסיף, עבר לגור שם בשנת תרמ"ט. בשנת תרנ"ח כיהן הרב ברבנות העיר אויבער ווישווא, בשנת תרע"ב כהין ברבנות העיר נאסור, ומשנת תרע"ד כיהן כמגיד מישרים בקהילת קלויזנבורג.
עוד מצאתי מכתביו את המאמרים הבאים:
- בסוף שו"ת 'בית נפתלי' נדפס אחד מחידושיו.
- הספד על הרב שמואל גינצלער אב"ד אבער ווישווא, מתוך וילקט יוסף (תרע"א) – בהיותו בנאסאד.
- תולדות קול אריה, עמ' קא-קב – מכתב הכולל גם את סיפור חוויותיו ומצוקותיו מתקופת מלחמת העולם הראשונה, כשגוייס בשנת תרע"ז לעבודת הצבא, שם הקפיד לאכול רק מזון כשר, תוך שהוא סובל רעב ומחסור: אספרה לכם את אשר מצאנו במלחמת העולם משנת תרע"ז לפ"ק. אנכי שתיתי מציתי כוס התרעלה כי נקראתי לעבודת הצבא, והרעב והמחסור כבר פרשו כנפיהם בכל ממשלת המאנארכיע, ומה גם באוסטריא, ואחר שעות העבודה התהלכתי ברחובות העיר ווינא לחפור לי אוכל, כי לא התגאלתי בפתבג המלך. גם הייתי מיצר ודואג על אשתי ובני שנשארו בלי משען לחם רחמנא ליצלן, ותפוס ברעיוני לא הרגשתי כי סגר לפני הדרך. ורק אחר הסתכלות הכרתי שאיש אחד נאמן רוח מאנשי שלומו של אדוני אבי זקני הגאון הקדוש זצ"ל החזיק בי, ולא הרפני עד שהכניסני לביתו כלו אומר כבוד, ניחם את לבבי שלא אתייאש חס ושלום מרחמי ה' יתברך, כי לא יתארכו עוד ימי המציק, וכל איש יבוא על מקומו, אל מחנהו ועל דגלו בשלום. והזכירני מזמן המאושר בהלו נר אדוני אבי זקני הגאון הקדוש זצ"ל על ראשינו, מנעימות ועריבות הוד קולו, בעמדו לפני התיבה לשפוך צקון לחשו, ושגם אנכי הצעיר מנכדיו זכיתי לסייעהו בגרוני להנעים השיר. והפציר בי מאוד לנגן לפניו הנענועים של אדוני אבי זקני הגאון הקדוש זצ"ל כי נפשו עגמה מאוד להתבשם ממיטב נגינותיו. אך הייתי מסרב באומרי כי לבי בל עמי להנעים זמירות בימות החול. ופייס אותי כי יש לו ברוך ה' קצת עשירות, אשר חננו ה' בכוח ברכת אדוני אבי זקני זצ"ל, והוא דר בוויען זה הרבה שנים ומצליח בעסקיו, ובניו ובנותיו מתנהגים בדרך הישר, ועל כן החובה עליו לתמוך בידי בעת צר לי רחמנא ליצלם, ואם לא אשיב פניו ריקם אבוא על שכרי ויהיה לי הרווחה מעט. אבל אמרתי כי נחוץ לי להרגיע רוחי לכל הפחות אלף כתרים, מזה אשלח סך מסוים לבני ביתי היקרים, ואניח לצורכי גם כן כסף מעט, ואיך אתבע ממנו סכום רב כזה. אבל השיבני כי מוכן הוא בשמחה רבה ליתן לי הסך תיכף, ועוד ידו נטויה למשוך אלי חסד לימים יוצרו. והוציא מכיסו האלף כתרים ונתנם לי, רק ביקש מאתי שגם זאת אעשה לו מקודם לסעוד אצלו. והצגני לפני אשתו הצנועה, הלא תדעי רעייתי כי הוא נכדו של הגאון הקדוש בעל 'קול אריה' זצ"ל, שבכוח ברכתו הזכה עלינו ברוך ה' משפל מצבנו. ועתה מהר תני על השלחן לפניו לאכול לשבעה. אחר ברכת המזון, כי שב רוחי בקרבי, עניתי ואמרתי נוסח הנענועים של אדוני אבי זקני הגאון הקדוש זצ"ל, ובעל הבית ישב על הספסל וכרה אוזן לשמוע בחרדת קודש הניגון, ועיניו זלגו דמעות מרוב ההתלהבות. גם אשתו עמדה בזווית אחת ומחתה דמעות עיניה, עד שמרב ההתעוררות הייתי נאלץ לכלות מעשי (ובתוך השיחות אמר לי, כי מעולם חיבב לצדיקי הדור, אבל מקום שהתרכזו כל המידות ושלימות כמו אצל אדוני אבי זקני הגאון הקדוש ז"ל לא מצא). וכאשר הגיע זמן לחזור לדירתי נפרדנו איש מעל אחיו ברגשי אהבה. ובעזרת ה' יתברך בעוד איזה שבועות ניתן החופש לכל אנשי הצבא שישיבו לביתם, והלכתי לפקוד בשלום ידידי. הגם שהייתי אץ מאוד לדרכי חזרתי עוד הפעם לפניו מפרקי מיטב זמירותיו של אדוני אבי זקני הגאון הקדוש זצ"ל, והוא הביע אלי תודתו כי אם יתן לו איש כל הון ביתו לא ישווה לו בערך העונג הרוחני אשר הסיבותי. גם פטרני בברכת הדרך, ונתן לי מתנה הגונה ביד נדיבה ורחבה. מזה נראה שיעור עוצם הדביקות וחיבת הקודש של אנשי שלומנו שהסתופפו בצלו של אדוני אבי זקני הגאון הקדוש זצ"ל.
- בתרצ"ח הרב מנחם ישעיה כבר מתגורר בקוליזנבורג. משם הוא כותב לאחיו הרב יוסף, על חוויותיו בהיותו בן שלוש עשרה, בשעה שסבו בעל קול אריה עמד להתבקש לישיבה של מעלה, ובירך את כל הנוכחים, כפי שבירך רבו החתם סופר את הנוכחים בעת פטירתו. המכתב פורסם בספר זכרון למשה: אני זכיתי להיות בשעת הסתלקות של אדוני אבי זקני הגאון בעל קול אריה זצ"ל עד שבעצמו רמז אלי בידו הקדושה שאלך לחוץ, מחמת שאני כהן, ואז הייתי בן י"ג שנים. וטרם נר נשמתו הטהורה כבה בוודאי אור פני משה רבו הקדוש בעל החתם סופר זצ"ל זרח עליו, כי בכוונה הזכיר אותו לעורר זכותו. ובברכו את קהל עדתו על הטוב שגמלו אתו פתח בפסוק 'וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים את בני ישראל לפני מותו', וכך היו דברי אדוני אבי זקני מורי ורבי זי"ע: ואמר מורי ורבי החתם סופר זי"ע קודם יציאת נשמתו, כי מחמת חולשתו אין לו כוח לברך את כל אחד ואחד בפרט, על כן אני מברך אתכם בכלליות. וזה שאמר 'לפני מותו', רצה לומר, על כן לא ברך את כל אחד ואחד בפני עצמו רק בכללות כל שבט ושבט, משום שהיה לפני מותו ולא היה בכוחו. ואמר מורי זקני: רבותי, אין לי כוח לברך את כל אחד ואחד, על כן אברך אתכם בכלל. כל הברכות שברכתי אתכם בימים הקדושים וכל הברכות הכתובים בתורה יחולו על ראשיכם, וכל הקללות שבתורה יתהפכו עליכם לברכות. וסיים 'מיט דעם האב איך מיך געזעגנט פאן אייך' (בזה נפרדתי מכם). והתחיל לומר 'אנא בכוח' כו' ו'בידך אפקיד רוחי' ושאר דיבורים קדושים עד שסיים 'אמת' כמה פעמים בקול גדול.
- פני הנשר ג (תרצ"ה): דברי אגדה (סי' ק).
- הספדו על הרב מנחם מענדל האגער אב"ד ווישווע והגליל, פורסם בלקט ששנ"ה (תש"א, ח, סי' כו).
- פני הנשר י"א (תש"ג): בעניין לחם בסעודת לוויתן, סימן ל"ט. מתוך דברי מנחם, דברי אגדה, סימן ס"ו, הספד על הרב אריה ליבוש כהנא מאפאהידא.
- הנשר, שנה יא, כנף ד-ה, עמו' ק.
- מכתבו לאחיו הרב יוסף, בספר אילה שלוחה (תש"א), לרגל הוצאת ספרו של אביהם "כתבי הר"ן" – ובו הוא כותב דברים לזכרם של אביהם, אחיהם הרב יצחק מאיר, ואחותם הרבנית רבקה פרוכטער, זיכרונם לברכה. מכתב זה, וחידושים נוספים מאת הרב מנחם ישעיה הי"ד המובאים באותו ספר, יובאו בעזרת ה' במאמר נוסף באתר זה.
הרב נהרג על קידוש השם בשואה בשנת תש"ד (1944). ה' יקום דמו, ויפוצו מעיינותיו חוצה.
אחיו, הרב יצחק מאיר נפטר לפני השואה.
אחיהם, הרב יוסף, הרב שמואל והרב אברהם יהודה, ואחיותיהם פרידא (ובעלה הרב נתן צבי בריסק), הענדל (ובעלה הרב מנחם פריעד) הי"ד וריזל (ובעלה הרב בנציון רוזנצוויג), נספו בשואה עם יוצאי חלציהם, הי"ד.
