קטגוריה: פרשת עקב

תכלית כל הדברים ושורש כל השרשים אשר כל העבודה והמצות אשר אנחנו עם ישראל עובדים בה את ה' אלהינו היא מחויבת להיותה דווקא בכל כחות לבבנו וגופינו ונפשינו יחד ורק בעבודה כזאת אנחנו קשורים ודבוקים בה' אלהינו והוא בנו, ומבלעדי תיכון כחות לבבינו וגופינו הרי אנחנו רחוקים ממנו יתעלה והוא מאתנו.

וזאת זאת היא גודל העניין של פרשת שמע ישראל. וכבר בארנו בשערים שער התורה אשר ענינה היא שמע ישראל אשר ה' הוא אלהינו, וירצה רק לנו עם ישראל ביחוד הוא יתברך מנהיג אותנו בהשגחתו לבד, כי הוציא אותנו לבד מתחת ממשלת כל האמצעים לתחת רשותו והשגחתו לבד (והארכנו שם בזה). ולכך אמר ואהבת את ה' אלהיך, אשר לא היה לו לומר אלא רק ואהבת אותו. אלא הכוונה לאשר שכן הוא שהוא ה' אלהיך המנהיג אותך בהשגחתו בעצם, לכן צריך אתה לאהוב אותו בכל לבבך ונפשך ומאדך. וכלומר, שכבר אי אפשר לחול עצם השגחתו יתברך עלינו אם לא שמדבקים בו בכל לב ונפש ומאוד. וכאשר יחסר מן רב השלימות הזאת רק מה, כבר היא לסיג ומסך מבדיל מלקבל השגחתו בעצם. וכבר בארנו מזה בשער דרכי השגחה פרק ו'.

והן זאת זאת היא גם כן עיקר כוונת הפרשה השנייה של והיה אם שמוע, אשר לכאורה הפרשה השנייה הזאת היא משולל הבנה כלל, כי מה השמיענו בה. אם כוונתה היא רק על מצות לאהבה ולעבדו, הלא זאת זאת היא הציווי של פרשת שמע, והרי היא כולה רק כפל והותר. ואם להשמיענו השכר של מצות האהבה, וכי על זאת מצות האהבה בלבד יש שכר, הלא כבר התורה כולה מלאה בשכר על כל המצות, כנאמר אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו וגו'. ועוד רבות כהנה וכהנה. ואם הכוונה בה רק על שמירת שאר המצות והשמיענו בה השכר עליהן, והוא ונתתי מטר ונתתי עשב ואכלת ושבעת, הרי עוד התימה יותר גדול מה חידש לנו בשכרן זאת. וכי לא השמיענו הוא יתברך כבר במקומות רבים בשכר אלף פעמים ככה בפרשת בחקותי עקב תבא ועוד בשאר מקומות. ובעונשן שאמר וחרה ועצר, גם כן כבר שמענו בקשים יותר וברבים יותר אלף פעמים ככה. ואם שדרכה של התורה לכפול בדברים האלה בעניין שמירות המצות ושכרן, ועכשן הרי, על כל פנים, התימה הגדולה אם כן מאי זה שנצטווינו בה בגודל האזהרות האלה ושמתם וקשרתם ולמדתם וכתבתם, מה שלא נצטווינו בכזה בכל התורה כולה, מלבד בפרשה שמע לרב וגודל עניינה. אלא כל כוונתה היא היא רק על זאת העיקר והיסוד שהתחלנו לדבר בה, והוא אשר תכלית ושורש כל העבודה והמצות לא יתכן שלימותה כי אם בתיכון כל כוחי הלב והגוף והנפש יחד. ולכן בזאת שורש השורשים הראשון והיא פרשת שמע אשר כוונתה לייחד אלהותו והנהגתו אלינו ואהבתינו ודביקותנו אליו הן בזאת ציוונו. והזהרנו שכל האהבה והדביקות מאתנו תהיה בכל לבבנו ונפשנו, כי רק זאת זאת היא העיקר. וכאשר יהיה איזה סיג בשלמות כוחי הלב והגוף, הרי יפסד הכל. וכמו כן בשורש השורשים השנית, והיא שמירה כל המצות, שמלבד קבלת אלהותו אשר עליה כיוונה פרשת והיה אם שמוע, כי כבר שמירת המצות היא שורש אחר לעצמה מלבד השורש הראשון, שבקבלת אלהותו. וכאשר כבר העמיקו בגודל עומק חכמת אמרם בזה על מאמרו יתברך אותי עזבו ואת תורתי לא שמרו, ואמרו הלוואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו, והדברים בזה ארוכים ועמוקים. הרי גם בזאת השורש השנית הוזהרנו אשר כל עיקר הקיום ועשיית המצות גם כן צריך שיהיה בכל לבבנו ונפשינו. וזאת היא אמרו יתברך והיה אם שמע אל מצותי לאהבה ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם, וירצה אם תעשו כל המצות באהבה ועבודת הלב והנפש, ולכך נאמר כאן ולעבדו כי הכוונה על עשיית המצות, אז ונתתי ואספת. וכלומר אשר השכר הטוב שאני מבטיח על עשיית המצות, היא רק בתנאי ובאופן אם תעשו אותם בכל לבבכם ונפשכם. והנה השכר של ונתתי מטר ואספת כבר בכלל שאר יעודי הברכות והשכר הרב שבפרשת בחקותי ופרשת תבא היתה, ולמה יצאה, להקיש אליה ולאמר מה היא לא נתקיימת אלא בתנאי שיעשו המצות בכל לבבם ונפשם, אף כל שאר היעודים וההבטחות כולן לא יתקיימו אלא בזמן שיעשו המצות בכל לבבם ונפשם. אבל בעשייה בלא לב ונפש, הרי כבר עדיין אנו רחוקים ממנו יתברך, ולא ישפיע עלינו את הטוב. ולכן אמר בזה, השמרו לכם פן יפתה לבבכם. וירצה שכאשר לא יסכים הלב בעשייתן, הרי אחר כך עוד יתפתה גם כוחי השכל ותגיעו לוסרתם, כלומר אשר תסירו כלל מעשייתן. ואחר כך תעתקו עוד ותגיעו אשר ועבדתם אלי אחרים כי זה דרכו היום אומר כך ולמחר כך. ולאשר שנתייסדה בכאן בזו הפרשת זה העיקר והיסוד הגדול אשר אף עשיית המצות כולם צריכין גם כן דווקא תיכון כל הלב והנפש יחד, ומבלעדיה הרי אנחנו רחוקים מהשפעת טובו ועוד יגיע הדבר לוסרתם ועבדתם. לכן הזהיר הוא יתברך על הדברים האלה בושמתם וקשרתם ולמדתם וכתבתם למען בכל עת ובכל מקום יהיה תמיד נגד עינינו ולבבנו העיקר והיסוד הגדול הזה.

וכבר נכפל העיקר והיסוד הגדול הזה פעמים רבות בתורה ואמר היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך. ואמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה ללכת ולאהבה ולעבוד, והכל בכל לבבך ובכל נפשך. ואמר ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו, ככל אשר אנכי מצווך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך. ואז ושב וקבצך. יאמר ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך. ועוד בנביאים וכתובים פסוקים רבות בזה העניין. אמר ולשלמה בני תן לבב שלם לשמור מצותיך, ונאמר ואתה אם תלך לפני כאשר הלך דוד אביך בתם לבב וביושר לעשות ככלי אשר צויתיך. ונאמר אם בכל לבבכם אתם שבים והכינו לבבכם אל ה', אז ויציל אתכם מיד פלשתים. ונאמר כי ה' עיניו משוטטות בכל הארץ להתחזק עם לבבם שלם אליו. ונאמר שובו עדי בכל לבבכם. ונאמר כה תעשון ביראת ה' באמונה ובלבב שלם. ונאמר תנה בני לבך לי. ונאמר כל לבבות דורש ה', ונאמר וה' יראה ללבב. וגדול החסידים בכל עניני תפילותיו ובקשותיו כל עיקרו היתה על שלימות הלב, כנאמר יחד לבבי ליראת שמך, ואמר לבב עקש יסור ממני, ועוד רבות כהנה ועוד פסוקים רבות בזה בכל הנביאים והכתובים לאין מספר. והכל לאשר שרק שלימות הלב היא היא היסוד והעיקר ובכל המצות אשר יעשה מבלעדה, הרי עדיין הוא רחוק מה'.

עוד אתן לך אות ומופת גדול על היסוד והעיקר הגדול הזה באת אשר נאמר במלך אמציהו, ויעש הישר בעיני ה' רק לא בלבב שלם. ובא וראה את אשר עלתה בו אשר בהלחמו על אדום בשמעו לאיש האלהים ועשה כדבריו, ונתקיים הבטחתו של האיש האלהים והכם וגבר אותם, נאמר שם ויהי אחרי בא אמציהו מהכות את אדומים ויביא את אלהי בני שעיר ויעמידם לו לאלהים ולפניהם ישתחוה ולהם יקטר. היש לך פלא גדול מזה על איש שנאמר בו ויעש הישר בעיני ה'. אלא, כל זאת היתה רק לאשר שמראשית לא היה לבבו שלם. ובא וראה גודל פלא קיום אמרו יתברך פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם, וכאשר בארנו לעיל. ועוד יותר מזה אשר אחר עשותו זאת, חרה אף ה' באמציהו ישלח אליו נביא ויאמר אליו למה דרשת את אלהי העם אשר לא הצילו את עמם מידך, והשיב לו הליועץ למלך נתנוך חדל לך למה יכוך. וכן נאמר במלך יהוא אשר הרג כל עובדי הבעל וישמד את הבעל מישראל וגם נקם בשונאי השם והרג כל בית אחאב הרשעים, ונאמר ויאמר ה' אל יהוא יען אשר היטבת לעשות הישר בעיני וגו', ואחר כל זה נאמר בו ויהוא לא שמר ללכת בתורת ה' אלהי ישראל בכל לבבו לא סר מעל חטאת ירבעם אשר החטיא את ישראל. וענינו אשר הלך בתורת ה', אבל לא שמר ללכת בכל לבבו, לכן זאת אשר עלתה בו אשר לא סר מעל חטאת ירבעם ממש כאשר עלתה למלך אמציהו. מעתה בא וראה כמה גדול וחזק הוא הכח של שלימות הלב. ועל זאת הענין נאמר בתורה כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה' אלהיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם.

אל תטעה אותך כל ענין אמרי בשלימות הלב אשר הכוונה בה לבל יעשה מצוה בלא כוונה והרהור המחשבה. אין הכוונה כן. אלא הכוונה רק על הלב הגופני. והוא, כי כבר אם תחקור ותבחן את עצמך תמצאך לפעמים רבות אשר אתה עושה המצוה וגם הרהורי שכלך מכווין לענייניה ולשם ה'. אבל לבבך ונפשך הגופני, כלומר כחותיך הרוחניים של הנפש החיוני אשר בהן כח המתעורר והמתאווה ושרשן של כל המידות, הן הן אשר אינם מסכימים בשלימות על זאת המעשה. וכלומר שאינם עושים זאת מעשה המצות כמו שעושים בצרכי הגוף, אלא עושים המצוה בעל כרחן לתגבורת השכל אשר לו יד המושל בהן, אבל להן בעצמם לפי עניינם אין להם שום חפץ ורצון בה. וכאשר תבדוק ותבחן עצמך היטב בזה תמצאך פעמים רבות, ואפשר תמיד, על זאת העניין וכאילו אתה נחלק לשנים, עשייתך המצות היא ברצון השכל אשר לו יד המושל על כל הגוף וכחתיו. ולבבך ונפשך הגופנים אין להן שום חפץ ורצון בזאת העשייה. ולכן לבבך ונפשך מבלבלים את שכלך בזאת עשייתו וחולקים ומתגברים עליו. וזאת היא אשר נאמר בתורה, כי יצר לב האדם רע מנעוריו. וירצה, אשר אף בעשותך מצות ה' ברצון שכלך, אבל יצר לב האדם, כלומר, מחשבות של הלב הגופני, היא רע, כלומר איננה מסכמת, ואין לה חפץ ורצון בה, וזאת היא מנעוריו. וכלומר, לאשר שהוגדל רק על תאוות והנאת זה העולם, לכן אין לה שום תאווה וחפץ לדבר עליוני אשר איננו נוגע להנאת הגוף.

עוד מצאנו זאת ענין חלוקת כחי גופניים הדקים מן כוחי השכלי יותר מבואר ומפורש בתורה. והאיך שהוא יתברך הזהיר אותנו בעניינה בפירוש, והוא אמרו יתברך, נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו. כלומר, אף שתתן לו ברצון שכלך המושל עליך, אבל לבבך הנפשי ירע בזאת הנתינה ולא תסכים ותרצה בה. לכן הוא יתברך מזהיר אותנו על זה שלא יהיה כך, כי אם להשתדל ולדבר על הלב שגם הוא יסכים וירצה בה. כי כל לבבות דורש ה', וכל חפצו ורצונו יתברך בעבודתו, הוא רוצה גם כן מן הגוף וכל כחותיו. וזה הוא שמסיים בזה כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך בכל מעשיך. והלא כבר נאמר פעמים רבות בתורה כי יברכך כו'. אלא בגלל הדבר הזה דייקא, כלומר, רק בשביל חפץ ורצון הלב. והן הן הדברים אשר בארנו לעיל בביאור פרשת והיה אם שמע, אשר כל ייעודי הברכות וההבטחות על מעשי המצות אינם אלא בתנאי ובאופן כשיעשה אותם בכל לב ונפש. וכן אמר ומלתם את ערלת לבבכם. ונאמר המולו לה' והסירו ערלת לבבכם. והעניין הוא את אשר בארנו, והוא אשר בעסקינו בעבודת ה' אז לבבינו איננו ממעורר כלל לשום חפץ ורצון ותאווה וחשק בה כמו בעסקינו בענייני הגופני, אלא הלב נשאר ערל ואטום בלי שום התעוררת, וכמשא כבד יכבדו עליה עניין העבודה הזאת. והזהיר אותנו להסיר מאתנו זאת ערלת הלב. ולכן הבטיח לנו הוא יתברך על העתיד, ומל ה' את לבבך, והוא בכדי לאהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך. וכן נאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל, ועבדת את אויבך ברעב ובצמא וכחוסר כל. כך היה לומר תחת לא עבדת בכל הטוב וברב כל אשר נתן לך. אלא הכוונה כלומר אם אמנם שעבדת, אבל לא עבדת בשמחה ובטוב לבב. וירצה שהלב לא היתה מסכמת לה כלל, וזאת היתה מרב כל. ורב הטובה היא גורמת לקחת ולהטות את לבבך מעבודת ה'. לכן, ועבדת את אויבך ברעב ובצמא ובחוסר כל. וכן זאת העניין נקראת לב האבן. ולכן אמר והסירותי לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר, וירצה להטות ולהסכים ולהתאווה לכל אשר יחפוץ השכל. ולכן נאמר וישמחו העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו לה'. וירצה, שזאת שבא להם השמחה, אשר שרשה בלב הגופני – על זאת, התנדבם לה', הוא לאשר שבלב שלם התנדבו, והרי השמחה מעידה על שלימות לבבם. ולכן אמר דוד שם בבקשותיו וידעתי אלהי כי אתה בוחן לבב ומשרים תרצה אני ביושר לבבי התנדבתי כל אלה ועתה עמך הנמצאו פה ראיתי בשמחה להתנדב לך. וכלומר, לאשר שידעתי כי אתה בוחן לבב, לכן אני יכול להעיד לפניך על לבבי שהיה שלם בזאת הנדבה. אבל אני איני בוחן לבב ,לכן על עמך כלום אני יכול להעיד, אלא אשר ראיתי בשמחה להתנדב לך, וזאת מורה על שלימות לבבם. לכן אני מבקש מלפניך ה' אלהי אברהם יצחק וישראל אבותינו שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך. וירצה שזכות זאת השמחה תשמור ליצר מחשבות לבבם לעולם בכל עסקיהם לעבודתך. ואמר ליצר מחשבות לבב, כי באמת כבר יצר לב האדם רע מנעוריו וכנ"ל. לכן זכות זאת השמחה השמור להם והכן לבבם אליך תמיד על השלימות האמיתי. וכן נקראת זאת הענין ישר. וכענין שנאמר ביושר לבבי ונאמר משרים תרצה, ועוד רבות פסוקים כהנה, והכוונה בהן להישיר ולהשוות הלב לעשייתו ולהסכים ולרצות עם רצון השכל.

• כלל השורש והתכלית אשר כל העיקר והיסוד בעבודת ובמצות ה' שיהיה גם בשלימות כל הכחות של הנפש הגופני והן כחות המתעורר והמתאווה והרוצה וכל השאר. וכלומר, שגם כל הכחות האלה יהיו מתאווים ורוצים בזאת העבודה על דרך שמתאווים ורוצים בכל עניני הגוף. כי כל עיקר העבודה מן האדם שתהיה בכולו של האדם בכל גופו ונפשו ורוחו ונשמתו. ולמען זאת ברא אותו על ענין זה וזאת זאת היא תכלית הכוונה של אזהרת ציווי יתברך באמרו בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. וזאת זאת היא גודל עומק חכמת אמרם בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע, והן השכל והתאווה, ועל הדרך שבארנו. ושים לבבך מאוד ומאוד להעיקר והיסוד הגדול הזה שבארנו כאן, ובחון אותו תמיד ממך. כי אף גם אם כבר התחלת ונכנסת קצת בדרכי עבודתו יתברך, עודך אינך מרגיש כלל וכלל לעשות חילוק והיכר בין השתמשך בעבודת ה' במחשבת השכל לבד, ובין השתמשך בה גם במחשבת הלב, ואין עולה על רעיונך הבחינה בהן. אבל באמת אם תכנוס בזאת הבחינה ותחקור ותעמיק ותדקדק בה מאוד ומאוד, תמצא רב המרחק ביניהן כרחוק מזרח ממערב. ובאמיתת האמת הן רק זאת זאת ה' אלהינו חפץ ודורש ממנו כאמרו יתברך בזה בפה מלא, ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה ללכת לאהבה לעבוד. ובכל אלה ודאי נכנס ונכלל כל העבודה כולה בלי שום שיור. והרי בכולן אינו שואל כי אם שכל זה יהיה בכל לבבך ובכל נפשך לכן מה מאוד ומאוד הזהר והזהר לבחון אותך תמיד בזאת הבחינה. זכור ואל תשכח ולמען רחמיו וחסדיו, יתננו מאוהביו, בכל הלב והנפש יחדיו, ולשוב בהן עדיו. » Read more

במדרש רבה שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן וגו'. הלכה אדם מישראל ששותה מים לצמאו, אומר ברוך שהכל נהיה בדברו. רבי טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונם וכו'. ועיין בדברי המפרשים שדקדקו דמה עניינו לכאן, עיין שם:

ונראה דיש לפרש לפי מה שכתב בזרע ברך חלק שני, פרשת בשלח לפרש דהאי דפליגי רבי טרפון ורבנן, היינו משום דכל דבר שנברא בששת ימי בראשית, מתוך הדברים שנבראו במאמר ובדבור הקב"ה. שייך ביה שהכל נהיה בדברו, כלומר הכל נעשה באותו דיבור שהוציא מפיו, דבדבר ה׳ נעשו הכל. אכן במים, סבירא ליה לרבי טרפון דהמים קודמים למעשה בראשית, שהרי רוח אלקים מרחפת על פני המים, וכיוון שכך הרי אין המים בכלל אותן הנבראים במאמרו ובדיבורו, רק מקודם לכן, ברא הקב"ה אותן, כשעלתה מחשבתו לבראותן. אבל המאמרים, לא היו רק בשעה שברא שמים וארץ, שאמר להאמצעים, שיוציאו דבר פלוני ופלוני. ולכן קבע להמים ברכה בפני עצמה, בורא נפשות רבות. אבל רבנן פליגי עליה, סבירא ליה דגם המים היתה בריאתם על תקינן ביום ג' מששת ימי בראשית, שאמר להם יקוו המים. כדאיתא במדרש שאמר הים למשה רבינו אני גדול ממך, שנבראתי ביום ג'. [ויש לומר ממה דאיתא בחגיגה בדף יב, עשרה דברים נבראו ביום ראשון ואלו הן שמים וארץ וכו' רוח ומים וכו', עיין שם. ועיין בפירוש המשניות להרמב"ם ז"ל פרק י"ז דכלים משנה יד שפירש כן המתניתין. עיין שם. אך במדרש רבה פרשת בראשית פרשה ד', לפי שלא נגמרה מלאכת המים, לפיכך בשלישי ב' פעמים כי טוב וכו', עיין שם. ועיין בפירוש רש"י, הא למדת שקדמו המים להארץ, עיין שם]. משמע דגם המים נבראו, לאחר בריאת שמים וארץ, על ידי מאמר, יקוו המים, ושפיר נופל עליהם ברכה שהכל נהיה בדברו, כלומר במאמרו.עיין שם:

והנה בדרשות מהרי מינץ ז"ל בדף שמיני כתב בהא דאמרו רז"ל וישב הים לפנות בקר לאיתנו, לתנאו הראשון, לתנאו שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית עם הים שיקרע. היינו שהקב״ה התנה עם יסוד המים שככל פעם שיגזור עליו הנביא או הצדיק, שיסור למשמעתו, על דרך משל על הים שיקרע למשה ועל הירדן ליהושע. והיינו לתנאו הראשון, היינו לשוב ולהקרע שנית כשיגזרו עליו צדיקי הדור, עיין שם. ועיין בעשרה מאמרות, מאמר חקור דין פרשה ל', עיין שם:

ויש לומר דזה הוא רק לרבנן דסבירא ליה דהמים היו בכלל ששת ימי בראשית, כדברי זרע ברך הנ"ל,  שפיר יש לומר שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, עם יסוד המים, שבכל פעם שיגזור עליו נביא שיסור למשמעתו.  ואם כן גם מה שנקרע הירדן ליהושע היה גם כן מטעם תנאי הראשון, כנ"ל:

אך לרבי טרפון דסבירא ליה, לפי דברי זרע ברך הנ"ל, דהמים קודמים למעשה בראשית, ואין המים בכלל אותן הנבראין במאמרו ובדיבורו, רק מקודם לכן ברא הקב"ה אותן, כשעלה מחשבתן לבראותן כנ"ל. ובהא לא ידעינן שהתנה עם יסוד המים כמו עם כל מעשה בראשית, שכל פעם שיגזור עליו הנביא או הצדיק שיסור למשמעתו. ויש לומר דלרבי טרפון הא דנקרע הים סוף וכן הירדן ליהושע, הוא מצד שבידו יתברך לשנות המערכות, כמו שכתב בשפתי כהן פרשת בשלח, דמשום הכי הקדים התנאי, והלא יש יכולת בידו יתברך לשנות המערכות, היינו לפי שקדמה בידיעתו, שעתיד לומר טענה מספקת, לומר מה נשתנו אלו מאלו, לזה הקדים התנאי, עיין שם. אם כן יש לומר דלרבי טרפון אין הכי נמי, דהא מקרע הים סוף וכן הירדן ליהושע היה מצד שינוי המערכות ולא מצד התנאי, כיוון דהמים לרבי טרפון לא הוי בכלל מעשה בראשית, לומר שהיו בכלל התנאי שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית כנ"ל:

ולפי זה אתי שפיר דהמדרש רבה הנ"ל, דהיינו דאמר שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן וכו'. והיינו שהירדן יהיה נקרע לפניהם, הלכה אדם מישראל, השותה מים לצמאו אומר ברוך שהכל נהיה בדברו וכו', היינו דלרבנן דסבירא ליה דאומר שהכל נהיה בדברו, אם כן סבירא ליה דהמים הם בכלל ששת ימי בראשית כנ"ל. ואם כן יש לומר דהא דאתה עובר היום את הירדן וגו', הוא מצד תנאי הראשון שהתנה הקב"ה עם יסוד המים, שבכל פעם שיגזור עליו הנביא או הצדיק שיסיר למשמעתו כנ"ל. אבל לרבי טרפוןן דסבירא ליה דאומר בורא נפשות רבות וחסרונם, דסבירא ליה דהמים קודמים למעשה בראשית כנ"ל, אם כן הא דנקרע הירדן אינו מצד תנאי הראשון, כיון דהמים לא היו כלל בכלל ששת ימי בראשית כנ"ל. אם כן הא דאתה עובר היום את הירדן וגו' הוא מצד שה' יתברך ישנה את המערכות ולא מצד התנאי הראשון כנ"ל ודוק היטב:

עוד נראה דיש לומר לפי מה שכתב בתורת משה לחתם סופר ז"ל, דנהי דטובה גדולה עושה הקב״ה עם בריותיו להשקות צמא, לרוות צמאונו, היינו מפני שבראו חסר ונצמא למים. ואלו בראו בשלימות לא היה צמא ולא היה צריך למים. אם כן ברכה זו מה טיבה, עיין שם: אך נראה לפפי מה שכתב באור החיים פרשת שלח דמשום הכי נברא האדם, להיות מוכרח לאכול ולשתות היינו משום דרוב מצות תלויות באכילה ושתיה, ואם האדם לא היה מוכרח באכילה ושתיה, לא היה באפשרי לקיים המצוות התלויות באכילה ושתיה. וכן כתב בשמחת הרגל לרב חיד"א ז"ל, וכן במדבר קדמות מערכה א' אות נג, עיין שם:

ולפי זה האדם היה מוכרח להיות נברא חסר, להיות מוכרח לאכול ולשתות בשביל לקיים המצוות התלוית בהם, כנ"ל.  אם כן שפיר חייב בברכה בשותה מים לצמאו, כיון דהיה מוכרח להיות נברא חסר השלימות להיות תאב לאכילה ושתיה, בכדי לקיים המצות התלויות בהם. אם כן שפיר חייב לברך על אכילה ושתיה:

והנה עיקר קיום המצוות היא רק בארץ ישראל, כמבואר דבמדבר לא היה להם כל כך לקיים מצוות התלויות באכילה ושתיה דלא היה להם רק המן כמבואר בזוהר פרשת האזינו. אני ישנה אמרה כנסת ישראל, אני ישנה מפקודי אורייתא בזמנא דאזלינא במדברא, ולבי ער לאעלה לארעא למעבד להו דהא כל פקודי אורייתא בארעא משתכחין. עיין שם. ועל מה שכתבנו בזה לעיל בפרשת שלח, עיין שם:

ולפי זה עיקר ברכת הנהנין הוא רק משום ביאתם לארץ, דאז האכילה ושתיה מוכרת בכדי לקיים המצות התלויה בהם. וכל ההכרח באכילה ושתיה טרם בואם לארץ היה גם כן כדי שיבואו לארץ ויקיימו המצות התלויות בהם. נמצא דכל ברכת הנהנין הוא רק משום ביאתם לארץ:

ולפי זה יש לומר דהמדרש רבה הנ"ל, דהיינו דאמר שמע ישראל, אתה עובר היום את הירדן. הלכה אדם מישראל, ששותה מים לצמאו וכו' היינו משום ביאת ישראל לארץ לקיים מצות שהיא בארץ ישראל כנ"ל, דמשום הכי נברא אדם חסר להיות תאב לאכילה ושתיה. ומשום הכי איכא ברכת הנהנין, והיינו דאמר שעיקר ברכת הנהנין הוא רק מצד ביאת ישראל לארץ כנ"ל ודוק היטב:

—

הרב אברהם נפתלי הרשקא הי"ד נולד בקלאבוצק לאביו ר' יעקב גולדברג ולאמו מרת בלומה ע"ה. הוא התגורר בוויעלון, עסק בתורה הרבה, בשקידה רבה, הרביץ תורה ברבים בחריפות ובקיאות ישרה והיה ראש ישיבה בוורשה. בשנת תרצ"ג יצא לאור קובץ דרשותיו השבועיות בספר "מעשה זית" (ובראשו הסכמות מאת הרב חנוך העניך גד יוסטמן מפילץ אב"ד וויעלון הי"ד, הרב יצחק זליג מורגנשטרן ה"ד האדמו"ר מסוקולוב, הרב מנחם מנדל גרינברג זצ"ל רבה של וויעלון, הרב מנחם זמבה הי"ד. כמו כן היו לו חיבורים בכתב יד על מסככת קידושין וסוגיות הש"ס.

בסוף הקדמתו לספר כותב המחבר:

ומנשים באוהל תבורך אמי מורתי מרת בלומה תחי' אשר הרבה השתדלה עבורי, לגדלנו לתורה, עוד בהיותי ילד, אמרה נפשי להיות חלקי עם עמלי התורה, אך רבות צררוני מנעורי, ובעוונותי הרבים התלאות והעניות, אשר עברו עלי, יכלו לי, מלעלות על במתי התורה והיראה כאשר אמרה נפשי, וחסדי ה' כי לא תמנו, שלא שם חלקי מיושבי קרנות, וברוך ה' שהגיענו לזמן הזה להוציא לאור מחידושנו… כן יעזרנו ה' יתברך ללמוד וללמד, ולא ימיש התורה מפי ומפי זרעי עד עולם ונזכה לחזות בשוב ה' שבות עמו אשר כהיום הזה, גזירות קשות, מתחדשות עלינו במדינות שונות, ה' יתברך ירחם עלינו, ויקבץ נדחי ישראל שה פזורה לארצינו במהרה בימינו אמן".

על ספרו "מעשה זית", נכתב בביטאון אגודת ישראל "דרכנו", א' ניסן תרצ"ה:

ספר "מעשה זית", כולל חידושים ודרושים על סדר הפרשיות, גם חידושים והערות בהלכה מאת אברהם נפתלי הירצקע ב"ר יעקב ז"ל גאלדבערג ר"מ ב"מתיבתא" בורארשא. דפוס ליבעסקינד ווארשא.

בראש הספר באים הסכמות מאת גדולי הדור, המשבחים גם את הספר וגם את המחבר. ביחוד כדאית וראויה להזכר הסכמתו של האדמו"ר מסאקאלוב שליט"א הנכנס עם המחבר במשא ומתן פלפולי ארוך ומוסיף הערות אחדות על דבריו.

על מהותו של הספר יעידו הדברים הבאים בעמוד ה"שער" – ספר דרושים אבל לא ממין הרגיל ביותר. הדרושים על פרשיות השבוע ערוכים, כרגיל, בדרך פלפולי – ובכל זאת אינם היינו־הך עם מגידות ודרוש סתם. הדרוש והפלפול אינם באים פה רק לשם חידוד ושינון גרידא.

רוב דברי הדרוש הבאים בספר הם דברים היוצאים ונובעים מלב כואב ודואב – דברים שהמחבר קנה אותם בודאי ביסורי־נפשו וצער לבו, אגב עסקו במסירת־נפש בהפצת לימוד התודה ועמלה. יש לשער כי דברי המהר"ל ז"ל ב"נתיבות" (נתיב התורה פרק ט) "דעסק התורה הוא עצמו הקרבת קרבך" – דברים הנאמרים ונשנים פעמים רבות בדרשותיו של המחבר – ידועים לו למחבר מן הנסיון… כי הגע בעצמך: כלום יש אדם בעולם שירגיש וידע כל כך בצערם וקרבנותיהם של בחורי ישראל, המוסרים את נפשם על לימוד התורה מתוך כפן ועוני, כשם שמדגיש את זה ריש מתיבתא בישראל מטעם זה מובן גם כן, למה יעשו ביחוד רושם עז וחזק, הדרושים "עץ חיים" הבאים אחרי החידושים על כל פרשה ופרשה, והמוקדשים ברובם לרעיון החזקת התורה ולומדיה (ראה דרוש "עץ חיים" לפרשת נח, חיי שרה, שמות, פקודי, צו).

לתודה מיוחדת ראוי המחבר בשביל פזרונותו היתירה, בדרשותיו "ואין המחבר דנן נוהג את המנהג של "עשרין מקמצין". אדרבה: פזרן הוא, טוב עין. פלפולו אינו פלפול דחוק השואב ויונק מסברותיו העצמיות של המחבר. ברם כל דברי המחבר מוטבעים בדברי מורינו רובותינו הראשונים והאחרונים, זכרונם לברכה. בין ספרי הדרוש שהופיעו בשנים האחרונות מעטים המה הספרים שיהיו מלאים כל כך בקיאות כספרו זה של המחבר. כי על כן אגב פלפולו ודרשותיו מפזר המחבר לפנינו בפזרנות רבה מלא חפניו: מדרשי חז"ל מבבלי וירושלמי, מדרשים, מכילתא, ספרא וספרי, ראשונים ואחרונים, חקירה, קבלה, ספרי יראים, מוסר ועוד. בטוב טעם והשכל, בהגיון בהיר ושפוט יודע לשלב ולענוב דברי תורה אלו באלו, להקבילם אלו מול אלו, ולהשכין שלום בבית־מדרש האגדה וההלכה. וכה תרום ותתנשא לעינינו תורתתנו הקדושה בת עין הפנים-לתורה אחת תמימה ושלמה, שכל דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

הרב אברהם נפתלי גולדברג נהרג בשואה, הי"ד.