דרשות לימי הסליחות ולראש השנה, תרפ"ו-תרפ"ז / רבי יצחק הורוביץ הי"ד מסטיטשין
לפרשת נצבים – לשבת קודם הסליחות תרפ"ז, מהרב הקדוש רבי יצחק מסטיטשין זי"ע
בפסוק 'כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום' וגו', יש לרמז למה שקורין זאת קודם ראש השנה שבו ניתן לנו מצות תקיעת שופר, דאיתא בכתבי האריז"ל שעל ידי מצות תקיעת שופר נמשך רחמים לישראל על כל השנה. ויש לרמז זאת בפסוק הזה, כי ג' תיבות אלו בלי אות ה' הפעולה רק 'כי מצוה זאת', עם הכולל, גימטרייה 'שופר', וזהו 'אשר אנכי מצוך היום', כי תיבת 'היום', מרמז על ראש השנה כידוע. וזהו 'כי המצוה הזאת', היינו מצות תקיעת שופר, 'אשר אנכי מצוך היום', שזהו ראש השנה כנ"ל, והבאתי בשם האריז"ל שעל ידי מצות תקיעת שופר נמשכין רחמים, ובא הרמז לזה כי ג' תיבות אלו 'אנכי מצוך היום', גימטרייה 'רחמים'.
וזהו דכתיב אחריו 'לא נפלאת הוא ממך' וגו' 'לא בשמים הוא לאמור מי יעלה לנו השמימה' וגו' 'כי קרוב אליך מאד הדבר בפיך ובלבבך לעשותו', היינו שהתורה מרמזת לנו כי איתא בכתבי האריז"ל לכוון בתקיעת שופר, ונרשם בסידור האריז"ל, על ד' תיבות אלו 'תקיעה שברים תרועה תקיעה', 'אברהם יצחק יעקב דוד', שהמה בדי אותיות הוי'ה ברוך הוא.
על כן מרמז לנו התורה בזה, כי שמא יאמרו אנשים מעם בני ישראל אשר לא ידעו לכוון כוונת האריז"ל בתקיעת שופר, כי המצוה הזאת רחוקה היא מהם, ויש בה סודות וכוונות, ואין יכולת בידם לקיים מצות תקיעת שופר. על כן מרמז לנו התורה הקדושה, שאם יתעוררו בתשובה שלימה בלב שלם ונשבר בתקיעת שופר, כמו שאיתא ברמביים ז"ל הטעם על תקיעת שופר 'עורו ישנים משינתכם', היינו שעם בני ישראל יתעורר לבם בתקיעת שופר בתשובה שלימה בלב שלם, אז אפילו לא ידעו שום כוונות ושום סודות מכתבי האריז"ל, יקיימו גם כן המצווה בשלימות, כי זהו עיקר מצוותו לשוב בתשובה שלימה. וזה 'לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא' ו'לא בשמים הוא לאמור מי יעלה לנו השמימה', היינו שזה קאי על מצות תקיעת שופר, כמו שביארנו.
וזה הרמז בד' תיבות אלו, 'מי יעלה לנו השמימה', שסופי תיבות מן ד' תיבות אלו הוא שם הוי'ה ברוך הוא וברוך שמו. וד' תיבות אלו 'מי יעלה לנו השמימה', עם הכולל, גימטרייה 'אברהם יצחק יעקב דוד', שזה רומז על כוונות דתקיעת שופר.
וזה דכתיב אחריו 'ולא מעבר לים הוא', כי ידוע שעל ידי תקיעת שופר נמשך רחמים מעולם הבינה, כי השופר מרמז על עולם הבינה, כי כתיב בתורה 'במשוך היובל המה יעלו בהר', ותרגום אונקלוס 'כד שמע קול שופרא', הרי דשופר נרמז בתיבת 'יובל', ועולם הבינה נקרא 'עלמא דיובל, עלמא דחירות', ובא הרמז אצלינו כי שני תיבות אלו 'עבר לים', גימטרייה שנ"ב, שהוא נוטריקון 'נ' שערי בינה', ותיבת 'ים' גימטרייה נ', שגם כן רומז על נ' שערי בינה.
וזהו דכתיב אחריו 'כי קרוב הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו', היינו כנ"ל שהתורה מרמז לנו דאפילו לא ידעו לכוון הכוונות בתקיעת שופר, לא יאמרו עם בני ישראל שמצות תקיעת שופר רחוקה היא מהם, רק 'כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו', היינו אפילו לא תכוון שום כוונה מכוונת הנ"ל, רק לתקוע בפה ולכוון בלב שלם בתשובה שלמה. וזה הפירוש 'בפיך ובלבבך לעשותו'. וזה הרמז בג' תיבות אלו 'קרוב אליך הדבר', גימטרייה' 'שפר'.
ואיתא בכתבי האריז"ל לכווין בתקיעת שופר להמשיך הי"ג מדות של רחמים, ואיתא בספר קרנים מהר"ש מאסטראפאלי שהי"ג מידות נקראין 'י"ג תקונא דיקנא קדישא', ושם הוא תתע"ו נימין, שזהו מקור הרחמים, כמו שרמז הר"ש על 'משגב לעתות בצרה', היינו שבעת שצריך להושיע בעת צרה ולהמתיק הדינים לרחמים, אזי יומשך השפעת הרחמים מהי"ג מדות של רחמים, ששם יש תתע"ו נימין, וזה 'משגב לעתות בצרה', וידוע שע"י תקיעת שופר נמתק ה' גבורות דמנצפ"ך, שהם אחוזים בה' אותיות דשם 'אלקים' ונמשכין החסדים. ובא הרמז בפסוק הנ"ל בתיבת 'הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו', גימטרייה תתע"ו עם ה' פעמים 'חסד', הכל לרמז שעל ידי מצות תקיעת שופר, שעם בני ישראל תוקעין בראש השנה יומתקו הדינים, ויומשך רחמים וחסדים על כל השנה, לנו ולכל ישראל, אמן.
(קונטרס דברי חכמים – אלול, ימים נוראים, סוכות, עמו' יב)
לראש השנה תרפ"ו, מהרב הקדוש רבי יצחק מסטיטשין זי"ע
איתא במדרש שבזכות עקידת יצחק דכתיב גביה 'ואני והנער נלכה עד כה', זכו לברכת כהנים, דכתיב גביה 'כה תברכו את בני ישראל'.
נראה לבאר הענין דאיתא בזוהר הקדוש ועל דא בברכתא דקא בירך כהנא ית עמא איצטריך לזקפא ימינא על שמאלא. עד כאן לשונו. הרי מבואר בזוהר הקדוש דעניין ברכת כהנים הוא על כוונה זו להגביר ימינא על שמאלא, היינו להגביר מדת החסד על מדת הגבורה. וגם איתא בספרי יראים דכוונת העקידה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו הייתה גם כן על כוונה זו, כיון שיצחק אבינו הוא מדת גבורה כידוע, ואברהם אבינו הוא מדת החסד, ובכוונה זו עקד אברהם אבינו את יצחק בנו, כדי לעקוד את בחינת הגבורה של יצחק בנו, ולהגביר עליו מדתו שהוא מדת החסד, כדי שלא ישלטו הדינים והגבורות על זרעו של יצחק עליו השלום. כן איתא בספרי יראים.
וכן הכוונה דמצות עשה של תקיעת שופר בראש השנה הוא גם כן להמתיק הדינים והגבורות מעל בני ישראל ולהגביר מדת החסד, כידוע מכתבי האריז"ל. וזה פירוש המדרש הנ"ל, שבזכות עקידת יצחק זכו ישראל לברכת כהנים, מפני שהוא עניין אחד, היינו להגביר מדת החסד על מדת הגבורה.
והרמז לזה בברכה ראשונה של ברכת כהנים, היינו 'יברכך ד' וישמרך', שני תיבות אלו בגימטרייה 'חסד' עם 'עקדת יצחק', וכן נמי הברכה שנייה, שהוא 'יאר ד' פניו אליך ויחנך', הוא גם כן רומז על עקידת יצחק, דתקיעת שופר הוא לזיכרון אילו של יצחק. ואיתא בכתבי האריז"ל לכוון בתקיעת שופר להמשיך רחמים מהארת פנים העליון, כמו דכתיב 'אשרי העם יודעי תרועה די' באור פניך יהלכון', שהיא הארת פנים עליון, וזה 'יאר ד' פניו אליך', היינו להמשיך הארת פנים שהוא עצם הכוונה של תקיעת שופר, שהוא לזיכרון אילו של יצחק, כי ברכת כהנים הוא בזכות עקידת יצחק כנ"ל.
וידוע מכתבי האריז"ל שצריך לכוון בתקיעת שופר להמתיק הדינים דשם 'אלקים', היינו כי תיבת 'שופר', ב' אותיות 'פו' מן 'שופר' גימטרייה 'אלקים' פשוט, ואות ר' מן 'שופר', גימטרייה 'אלקים' בריבוע, שהוא רמז על תוקף הדינים. ואות ש' מן 'שופר', גימטרייה 'אלקים' במילוי יודין, שהוא גימטרייה 'ברחמים', ובזה נמתקין הדינים דשם 'אלקים'. וזה מרומז גם כן בברכת כהנים בפסוק הזה, כי ג' תיבות אלו 'פניו אליך ויחניך', גימטרייה 'אלקים' במילוי יודין עם הכולל.
ופסוק השלישי הוא 'ישא ד' פניו אליך וישם לך שלום', הוא גם כן בזכות עקידת יצחק, כמו שאיתא בילקוט שאחר העקידה אמר אברהם אבינו לפני הקב"ה עכשיו אפרש לפניך שיחתי, אתמול אמרת 'כי ביצחק יקרא לך זרע', ושוב אמרת 'והעלהו שם לעולה', ושוב אמרת 'אל תשלח ידך אל הנער', והיה לי מה להשיב לך, ולא השבתי לך כלום. כך כשיבואו בני לידי עבירות, ולא יהיה להם מה להשיב, זכור להם אותה השעה, ושא להם פנים, שנאמר 'ישא ד' פניו אליך' וכו'. הרי מפורש שהברכה הזאת 'ישא די פניו אליך', הוא בזכות עקידת יצחק.
וידוע שצריך לכוון בתקיעת שופר להמתיק הדינים דשם 'אלקים' ולהפכו לרחמים, שהוא רומז בשם הוי'ה ברוך הוא וברוך שמו, כמאמר הכתוב 'עלה אלקים בתרועה ד' בקול שופר', היינו שכוונה של תקיעת שופר הוא להפך מדת הדין דשם 'אלקים', לשם הוי'ה בברוך הוא וברוך שמו, שהוא רחמים. כן רמז בכתבי האריזייל. והכל מרומז בפסוק הזה כי תיבת 'ישא' נוטריקון 'איילו של יצחק', ותיבות 'ישא ד' פניו אליך וישם', גימטרייה 'עלה אלקים בתרועה ד", וג' תיבות אלו, 'וישם לך שלום', גימטרייה 'עקדת יצחק', ונרמז בזה הפסוק סוד כוונת תקיעת שופר, שהוא לזיכרון אילו של יצחק.
ואיתא בילקוט ובמדרש, שבשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו, עקד מיכאל לגבריאל, ומזל אריה שבמרכבה עקד את שור שבמרכבה, ומזל צדק עקד את מזל מאדים. והיינו כמו שביארנו לעיל, שהכוונה של העקידה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו, הייתה כדי להגביר את מדת החסד על מדת הגבורה. וכן נמי הנהו ג' בחינות, דאיתא במדרש מיכאל, אריה וצדק, שעקדו לגבריאל, ושור, ומאדים, היינו עצם הכוונה של עקידת יצחק, היינו להגביר מדת החסד על מדת הגבורה. וכן נמי הנהו ג', מיכאל, ואריה וצדק, שעקדו לגבריאל שור ומאדים, היינו נמי על כוונה זו להגביר מדת החסד על מדת הגבורה, משום דהנהו ג', היינו מיכאל, אריה וצדק רומזים על מדת החסד, וגבריאל, ושור, ומאדים, רומזים על מדת הגבורה, ועקד מדת החסד את מדת הגבורה.
ויש לרמז זאת בימים הקדושים האלו היינו ראש השנה , יום הכיפורים וחג הסוכות, ושמיני עצרת. היינו בראש השנה כתיב 'אשרי העם יודעי תרועה', כי תיבת 'אשרי' גימטרייה 'מיכאל אריה צדק', וב' תיבות 'יודעי תרועה' (עם הכולל) גימטרייה 'עקדת יצחק'.
וכן נמי יש לרמז ביום הכיפורים, דניתן לנו למחילה ולסליחה ולכפרה, דהוא נמי בזכות עקידת יצחק, כמו דאיתא במדרש ביום הכיפורים נעקד יצחק, היינו שבזכות העקידה, שהוא על כוונה זו להגביר מדת החסד על מדת הגבורה, ובא הרמז שגימטריית תיבות אלו 'מחילה סליחה כפרה', גימטרייה גם כן 'מיכאל, אריה, צדק'.
וכן בחג הסוכות נמתקין הדינים, כיון שהוא גם כן בזכותו של יצחק אבינו, כמו דאיתא במדרש 'ויקרא אברהם שם המקום ההוא ד' יראה', מלמד שעשה שם הקב"ה סוכה והתפלל בתוכה. ויש לרמז שהוא גם כן על כוונה זו, להגביר מדת החסד על מדת הגבורה. כמו דאיתא במדרש על הפסוק 'שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני', וזה לשונו: 'וימינו תחבקני', בחג הסוכות. ובא הרמז כי ב' תיבות 'בחג הסוכות' (עם הכולל) גימטרייה גם כן 'מיכאל אריה צדק'.
וכן שמיני עצרת שאנו מברכים ברכת הגשמים, הוא גם כן על כוונה זו, להמשיך בחינת 'חסד' על בחינת 'גבורה', כי ברכת הגשם הוא רומז על ב' בחינות 'חסד' ו'גבורה', כי מקור הגשמים הוא בחינת 'גבורה', כמו דאיתא 'מאימתי מזכירין גבורות גשמים', ואחר כך כשיורדין להארץ, הם רומזים על בחינת החסד, כי הוא נקרא 'טיפת החסד'. וזה יש לרמז כי בשמיני עצרת, שהוא גמר של הימים הקדושים, נמתקין הגבורות ונכללו בחסדים. והרמז לזה כי תיבת 'גשם', נוטריון 'גבריאל שור מאדים', ותיבת 'עצרת', גימטרייה 'אברהם מיכאל אריה צדק עם הכולל הכל לרמז כי בימים הקדושים הללו יתעורר לנו זכות עקידת יצחק, ונמשך לנו בזכותו רחמים וחסדים טובים על כל השנה, לנו ולכל ישראל אמן.
(קונטרס דברי חכמים – אלול, ימים נוראים, סוכות, עמו' כח)
רבי יצחק (ר' איציקל) הורוביץ הי"ד, האדמו"ר הזקן מסטיטשין, נולד בשנת תרכ"ב לאביו, רבי משה מראזוואדוב (בנו של רבי אליעזר מדזיקוב, בנו של רבי נפתלי צבי מרופשיץ) ולאימו מרת אלטא (בת האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים בעל ה'ייטב לב').
רבי יצחק נשא לאשה את מרת בת רבי מנחם מנדל מזידיטשוב (חתנו של רבי אברהם חיים ממיקאליוב, חתנו של הרב הקדוש רבי מאיר מפרימישלאן) בנו של יצחק אייזיק מזידיטשוב. לאחר שאשתו נפטרה בצעירותה, התחתן רבי יצחק הורביץ, בזיווג שני, עם בתו של הרב יואל הירשפלד.
עוד בחיי אביו, החל לנהוג אדמו"רות. בשנת תרנ"ד, לאחר פטירת אביו, מילא את מקומו גם כאב"ד סטיטשין, והיה אדמו"ר לאלפי חסידים במשך כחמישים שנה.
במלחמת העולם הראשונה עבר לעיר וינה, ואחר כך לעיר טרנוב. במשך שבע שנים, בשנים תרע"ח- תרפ"ה (1918-1925) התבודד בחדרו ועסק בתורה, בלא לצאת מחדרו ובלא לקבל קהל. בחג השבועות תרפ"ה, יצא, ונסע לריישא, למחותנו רבי יהושע שפירא אב”ד ריבאטיץ, בעל ה'קרן ישועה', ושב להנהיג את חסידיו.
רבי יצחק התפרסם כחריף ושנון, כבעל חוש מוזיקאלי וכפועל ישועות. רבים באו להתברך ממנו בזרע של קיימא ולשמוע את תפילתו וזמירותיו בנוסח רוזבדוב. הוא עמד בראש ישיבה, והיה מעיר בעצמו את הבחורים באשמורת הבוקר לעבודת ה'. בשנותיו האחרונות דיבר רבות על הגאולה וביאת משיח.
במלחמת העולם השנייה ברח מהצבא הגרמני, ונפטר על אם הדרך בסאניק בכ"ד באדר ת"ש (1940).
תולדותיו ושמועתיו הובאו בספר 'החכמה מאי"ן' (בני ברק, תשנ"ו).
בנו, רבי יהודה, מילא את מקום אביו כרב בסטוטשין, ולאחר השואה היה אדמו"ר בניו יורק.
הגאון רבי אליהו בומבך (באמבאך) הי"ד אב"ד אושפיצין, ביום א׳ בחשון תרמ"ד (1884), ונעקד׳׳ה ל׳׳ג בעומר תש׳׳ג (1943). מילדותו היה בעל מוח נדיר ובעל זכרון נפלא, ובגיל כמה חדשים כבר ידע לומר כמה פסוקים. ביום בר המצוה שלו, יום חמישי, ב' דר"ח מרחשון תרנ"ז (1896), דרש בחריפות רבה, באסיפת גדולי וחכמי עירו, ובלל עשרים ושש מערכות ופירכות מסובכות מכל הש"ס תוך שהוא מתרץ הרבה קושיות, ותהום כל העיר. באותה שנה הודפסה דרשתו בספר בשם "קונטרס מענה אליהו",