אחדות ושלום עלולים להיות התחלת החטא / הרב משה יעקב כהנא הי”ד
“פן יש בכם איש וגו’ אשר לבבו פונה היום מעם ה’ אלקינו ללכת לעבוד את אלהי הגויים ההם וגו’ והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי וגו’ ורבצה בו כל האלה” וגו’ (דברים כט,יז-יט) והנה הפליאה יושבת בפתח עיניים דאיך יתברך שלא יזיקו לו כל הקללות, אדרבא חיל ורעדה יאחזמו בשמעו את דברי האלה.
ונראה לי ביאור הכתוב על פי מה שכתוב בספר “אמרי שפר” (פרשת נח) על מה שכתוב “ויאמר ה’ הן עם אחד ושפה אחת לכולם וזה החלם לעשות” וגו’ (בראשית יא,ו), דהעניין כי אמרו חז”ל (דרך ארץ זוטא, פרק ט) על הפסוק “חבור עצבים אפרים הנח לו” (הושע ד,יז) דאם יש שלום ואחדות בישראל אפילו עובדי עבודה זרה כדור אנוש מוחלים להם. [אבל חלק להם אתה יאשמו]. והנה הם בנו המגדל לשם עבודה זרה, כפירוש רש”י (בראשית יא,א) אך היה להם אחדות, כמו שכתוב (שם יא,ו) “הן עם אחד [דהיינו שלא דברו בשתי שפות אחת בפה ואחת בלב] “, וידעו שזה להם למחסה, על כן רצו לבנות המגדל לעבוד עבודה זרה ולא יראו מעונש [ועל זה אמר הכתוב “וירד ה’ לראות” דהיינו לעיין במחשבתם, כלשון חכמים: “ירדה התורה לסוף דעתו”]. אבל באמת טעו, דבשלמא כשיש ביניהם אחדות והמה עובדי עבודה זרה לתומם מבלי לסמוך על זכות האחדות, אז כדאי זכות האחדות. [שאם רוצים לבנות סתם, הרי בגלל האחדות אינו יכול להפריע להם, אבל הם חושבים שככיוון שיש להם אחדות יכולים הם לבנות, הרי אין האחדות זכות להם, אלא להיפך]. אזי לא יוסיף תת כוח זכות האחדות להגן עליהם. אדרבא, האחדות גופא חלק מן החטא, שזה היה התחלת החטא, כמו שנאמר “הן עם אחד”, שאמת שהם באחדות אבל אצלם לא מועיל זה, משום “וזה החילם לעשות”, כלומר שהאחדות היתה התחלתם לעשות, שבכוח האחדות חשבו שלא יענשו [שהרי בגלה אמרו: “לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות] על כן “הבה נרדה ונבלה שם שפתם” וגו’ [שלא תעשנה ידיהם תושיה]. עד כאן דברי הספר אמרי שפר.
ובזה אתי שפיר הכתובים שבפרשתנו “פן יש בכם איש וגו’ לעבוד את אלהי הגויים ההם והיה בשמעו את דברי האלה והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי”, רצה לומר שיהיה לו שלום ואחדות ועל ידי זה לא ייענש על מה שיעבוד עבודה זרה, על כן “לא יאבה ה’ סלוח לו” וגו’, כי הוא סומך מעיקרא על האחדות, וכהאי גוונא לא מהני זכות האחדות להגן וכנ”ל, ואתי שפיר.
(מי משה, פרשת נצבים)
הרב משה יעקב כהנא הי”ד, שו”ב ומגיד מישרים בסיגט, נולד בשנת תרמ”ז (1887) לאמו, מרת לאה בת הרב מאיר כהנא, ולאביו, בן דוד של אמו. אבי אביו, הרב שלמה כהנא, היה ראש השוחטים בסיגט ובמחוז מרמרוש, בנו של הרב משה יעקב כהנא – העליר, בנו של הגאון רבי יוסף מרדכי כהנא דומ”ץ דראגמירשט, בנו של הגאון רבי יהודה הלר אב”ד סיגט בעל “קונטרס הספיקות” ו”תרומת הכרי” על טור ושולחן ערוך חושן משפט. מנעוריו למד הרב משה יעקב תורה בעמל ויגיעה. הוא היה תלמידו של רבי משה בן עמרם גרינוולד, בעל “ערוגת הבושם”, בישיבת חוסט. בהיותו כבן 14 השתדך עם בת רבי יצחק מאיר הכהן שווארץ מחבר הספר “אמרי יצחק” דומ”ץ בדראגמירשט. כעבור כחמש שנים, לאחר נישואיו, היה הרב משה יעקב סמוך על שולחנו של אביו והמשיך ללמוד מתורתו וחכמתו. נולדו להם חמישה בנים וחמש בנות. בניו למדו תורה בישיבות סיגט, סאטמר וסומבוטהיי, כולם הוסמכו לרבנות וכיהנו כשוחטים וחזנים. הוא נהג ללמד תורה בבית המדרש של בעל “עצי החיים” בסיגט ונשא דרשות בשבתות ובמועדים. הוא נודע כאחד מגדולי השו”בים באזור, חינך והדריך שוחטים חדשים וענה לשאלות בהלכה מידי שבוע. בימי מלחמת העולם השנייה חרד לגורל כתביו הטמין אותם בארגז מוגן שרכש, וביקש מבני משפחתו לפני שגורש למחנות לשמור על כתבי היד. הרב ורבים מבני משפחתו עלו על המוקד בכ”ז באייר תש”ד. מכל משפחתו העניפה שרדו רב בתו שרה ונכדתו רעכיל [אשת הרב צבי מאיר פוגל] בת בנו הרב חנניה יו”ט ליפא הי”ד.
רוב כתביו של הרב משה יעקב אבדו, והספר ‘מי משה’ בכתב ידו שרד, ויצא לאור על ידי נינו, ר’ חנניה יו”ט ליפא פויגל (ירושלים, תשנ”ח).
על גיסו, הרב אברהם יהודה הכהן שוורץ הי”ד, נכתב כאן בעבר.
מספר הצפיות במאמר: 141
