עיקר הגאולה הייתה בשביל הגאולה הרוחנית בקבלת התורה הקדושה / הרב זאב וולף נוסנבוים הי"ד

לי ולכם הוא הגאולה. הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם (מדרש שיר השירים).

תכלית הגאולה דיציאת מצרים הייתה כמו שאמר ה' יתברך "ולקחתי אתכם לי לעם". נתינת התורה הקדושה והתדבקות בה' יתברך זה הוא חירות הנפש, דאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. אינו משועבד להחומר ולהתאוות, כמאמר החסיד להמלך שנצח המלחמה, דאמר דלא נצח המלחמה הגדולה שבו מלחמת היצר (חובת הלבבות). הגאולה הזו היא נצחית. "לי ולכם הגאולה", גאולה רוחנית וגאולה גשמית. ובמדרש מרור חד, מרורים תרין. הרצון תרי שעבודים גשמיות ורוחנית. ובש"ס פסחים דף קט"ו מצה בזמן הזה דאורייתא, מרור דרבנן. מצה, היא רומזת לגאולת וחירות הנפש, דמצה היא בלי שום פעולת הרכבה, רק עומדת בפני עצמה, בלי שום הצטרפות. עצם פשוט זה מרמז על חירות הנפש על ידי התורה הקדושה, וכן מרמז שישראל הם תלויים רק בה' יתברך, תחת השגחתו יתברך שמו. ועיין בגבורות ד' למהר"ל ז"ל. ומצה היא "מדאורייתא" נצחית, וזה הוא  על ידי דאורייתא, קבלת התורה הקדושה. ומרור מרמז על שעבוד הגוף, זה לא היה נצחי בעת יציאת מצרים.

ובש"ס פסחים דף קט"ו אמר רב פפא שמא מינא האי חסא צריך לשקועיה בחרוסת משום קפא וכו'. וקפא מריחא מיית. ושם דף קט"ז מאי מצוה, רבי לוי אמר זכר לתפוח, ורבי יוחנן אמר זכר לטיט. ומהדקדוק הא מרור הוא זכר לעבודה, למה החרוסת זכר לתפוח, על שם הכתוב "תחת התפוח עוררתיך". ובתוספות לעשות חרוסת בפירות שנמשלו כנסת ישראל. עיין שם. אולם לדברינו נעימת המליצה הוא דהנה תפוח מרמז על קבלת תורה הקדושה, כמאמרם ז"ל למה נמשלו ישראל לתפוח, מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו "נעשה" ל"נשמע". ובתוספות שם כתב דהוא אתרוג, "וריח אפך כתפוחים" מתרגמינן כריחא דאתרוגא. והנה ריח הוא דבר שהנשמה נהנית ממנו, וכמו שאמר הכתוב "כל הנשמה תהלל יה", ולכן המרור דהוא זכר לשעבוד הגוף. ובן הרשע דאין לו השגה בגאולה הרוחנית ובקבלת תורה הקדושה, דהוא חירות הנפש והתדבקות בה' יתברך, הנה הוא שואל "מה העבודה הזאת לכם" כעת בהגלות, דאכתי אתם בגלות. אמנם מרור זה צריך לשקועיה בחרוסת זכר לתפוח, דמרמז על גאולה הרוחנית, גאולת הנשמה. והאי קפא מריחא מיית הארס של הנחש הבן מביש שארס נחש בין שיניו עומדת בשאלתו הארורה האי ארס מיית מריחא דהוא ריח האתרוג, דבר שהנשמה נהנית, ריח התורה הקדושה. וזה נעים.

והנה ראיה לזה דעיקר הגאולה היה בשביל גאולה הרוחנית בקבלת התורה הקדושה, דהא הקב"ה אמר למשה "וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה וגו'. והא הדור שיצאו ממצרים מתו במדבר. ואמנם היה זה על הבנים ועל גאולה הרוחנית. יש לדבר עוד בזה וקצרתי. וזה יש לרמז באתרוג, דפריו קודם לעליו משום שדר באילנו משנה לשנה ונושרים העלין, ואח"כ באים עלין אחרים. וזה מרמז על הגאולה הרוחנית. וקצרתי, ודוק.

וזה נעימת מליצת המדרש הואיל "והוא חפץ בגאולתכם" אינו מביט בחשבותיכם, והרצון דישראל שאלו דאכתי לא נשלם הזמן ואמר רוענו הנאמן הואיל "והוא חפץ", דגלות השכינה השלים הזמן והיה  שעבוד כפול רוחנית וגשמית. והוא חפץ, דתכלית יציאת מצרים הוא לקבל התורה, ועל ידי זה אתם קודש ואיכא ב' מעלות כמו שנתבאר לעיל. "והוא חפץ" על דרך דנודע דבגלות נחסרות אותיות ו"ה מהשם הוי'ה ברוך הוא וברוך שמו, ומהכסא אות א', וזה תיבת "הוא" דגלות השכינה השלים הזמן.

ברוך המקום ברוך הוא ברוך שנתן תורה לעמו ישראל.   בשתי התקופות והזמנים שיש לישראל, אם הם ברום המעלות ועל גפי מרומי הצלחה בארץ, דניכר בהם ההשגחה הנסית דהקב"ה מקומו של עולם דההשגחה היא גלויה. "ברון הוא" אף בעת הגלות, דההשגחה היא נסתרה בבחינת "מציץ מן החרכים", איכא הגאולה הרוחנית על ידי דנתן תורה לעמו ישראל, הוא חירות הנפש, וכדפירוש מליצת חז"ל חיה אחת יש ברקיע, כשהוא יום אמת במצחה, וכשהוא לילה אמונה במצחה. המליצה על ישראל, "ויתן אותם אלקים ברקיע השמים", דהוא ישראל, כדשלח רבי יוסא כשהוא יום, בההצלחה, אמת במצחה. וכשהוא לילה, בגלותם, אמונה במצחה, דבוודאי ה' יתברך יגאלם "ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ד'". בעת הזריחה ובעת השקיעה, בהגלות, מהולל שם ד', דה' יתברך יושיעם ויגאלם.

ברוך המקום ברוך הוא ברוך שנתן תורה לעמו ישראל. על ידי התורה הקדושה הוא גאולה נצחית. התורה לא תשתנה חלילה, ועפרא לפומיה דאפיקורסים דאומרים דהתורה לפי הזמן, כמו בשאר נימוסים דמסדרים המשפטים לפי המקום ולפי הזמן. בהתורה צריך לסדר החיים לפי התורה. הלא תראה דהתורה הקדושה ניתנה בהר חורב במדבר. וראיתי לפרש "בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב אוי להם לבריות מעלבונה של תורה", היינו בכל יום ויום, בכל הזמנים, בת קול יוצאת מהר חורב, אוי להם לבריות שאמרו דהתורה לפי הזמן. וכן הא מבואר במדרש דהקב"ה נסתכל בתורה הקדושה וברא העולם. ואם כן העולם לפי התורה. וזה "ברוך המקום", דהקב"ה הוא מקומו של עולם, "ברוך שנתן תורה לעמו ישראל" דעל ידי זה התורה הקדושה היא נצחית והיא גאולה נצחית. 

(זיו הלבנון, עמ' 32-33, מאת הרב זאב וולף נוסנבוים הי"ד),