הלבוש איננו העיקר, כי אם החיות הפנימית / הרב ישראל משה סילמאן הי”ד
ב”ה.
ברכת החיים השלום וכטו”ס לכבוד אהובי גיסי החכם לכשירצה מוה”ר יחיאל ברוך שליט”א.
הן מכתבך קבלתי…
הנה אמרתי לכתוב לך אשר שמעתי בשם כבוד קדושת אא”ז מרן זצוק”ל בדבר המדרש מובא גם בטור או”ח בסי’ תר”ה דהאי חייט קנה דג לסעודת ערב יום הכיפורים בדמים יקרים, דצריך בירור למה דווקא חייט. ואמר ברוח קדשו דידוע דצדיקים מגולגלים בדגים, ולהכי קלים דאין צריכים שחיטה, ואחרים בעופות ואחרים בהמות. אומנם צריך מובן דאם צדיקי המה למה להם הגלגול. ואמר דהכוונה מי שאמונתו שלמה וחזקה שיודע שיש בורא עולם המשגיח עליו, אולם במעשה וכו’ זה צריך תיקון ודי לו בדגים. ולעומת זה בין הצדיקים ישנם צדיקים גדולים אשר לא יבצר מהם לתקן כל נפש, תהיה באיזה מקום שתהיה, כי סוף כל סוף לא יידח ממנו נידח ואין עוד מלבדו. ויש צדיקים קטנים אשר מעשיהם הוא זה שמנקודות הטובות אשר מוצאים אצל הנפש של חברו הוא משפרם ומייפם עד שנתקן הכל. ולצדיק כזה יקרא בשם “חייט” אשר הוא עושה בגד. אולם צריך מקודם לחוטים ובלא חוטים לא יפעל מעשהו ולא יוכל לארוג מן שערות בעלמא, וצריך לחוטים. ומעתה מובן כיוון שהוא אותו החייט הרגיש בעצמו שלנפשות כאלו הוא יכול לתקן, לכן היצר בכל כוחו אחר זה שיוכל לפעול טוב. ותוכל להבין גם בלבוש אחר, כי לא הלבוש עיקר, כי אם החיות הפנימי. והבן.
וכעניין זה שמענו תמיד מפי קודשו בעניין השבח של ‘אין כאלוקינו’, שאי אפשר ואסור לחקור בעניין ‘מי כאלוקינו’ רק ואך באופן שקודם הידיעה הברורה אשר היא מורשה לנפש הישראלית מעת מעמד הר סיני ומורשת אבותינו הקדושים אשר ‘אין כאלוקינו’. וכה עלה במחשבתי העניין.
“ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים”, כי החילוק בעניין חקירה להבדיל הבאה מתוך קלות ראש, אשר עיקרה רק תעיה בדרך הנקרא “בלאנדזשען”, כי הלא מתחיל בזה ואח”כ יודע שזה לא היה כלום, ולא הלך רק תעה. אבל אנחנו, הנה כל המתחיל באיזה עניין אינו תועה, כי אם הולך, וכל זה בהקדמת “אין כאלוקינו”.
ויש לדבר בזה הרבה מן פה לאוזן שומעת ומבקשת האמת לאמיתו, כמבואר בהלכה דהרמב”ם ז”ל…
נחזור לענייננו, במכתבך אתה מראה תבנית איומה מאוד, וגם בדבר הבלים נעשית שומר לשפה יודישיסט, הנה לא הלבוש עיקר ולא לילך אחרי דקדוק השפה, כי אם אחרי דיבור הפנימי, הוא צריך להיות נכתב בהקולמוס.
הנה קרב ובא זמן כניסת יום הקדוש אשר תקוותינו אליו בששת ימי המעשה, ואברכך בברכת שבתא טבא.
תמוהים בעיני דבריך שאין לך פנאי לעיין הספרי הרב הקדוש ר”נ מברסלוב, הגם שבעיקר הדברים אין דעתי נוחה להשים כל העיון בדברי קדוש אחד, ובפרט שכתב כל דבריו בקדושה נפלאה…
וזולת מזה חפצתי לידע אם באמת אתה עסוק כל כך במסחר, ואולי גם לשום דבר אין לך פנאי. אולם הרי יש לך שבת קודש.
אחתום בכל חותמי ברכות, ידידך גיסך, משה ישראל…
(מכתב בכתב יד קודשו, באדיבות בית המכירות תפארת)
הרב ישראל משה סילמאן הי”ד נולד בגוסטאנין בשנת תרס”ח (1908) לאביו, הרב דוד אב”ד גסטינין, ולאימו יענטא, בת האדמו”ר מאוסטרובצה רבי מאיר יחיאל האלשטוק. לאחר פטירת אביו בשנת תרפ”ב (1922) נסע ללמוד באוסטרובצה והיה תלמיד מובהק של סבו. הוא התחתן בצאנז בי”ב באלול תרפ”ו, בהיותו בן 18, עם [חיה] מרים בת רבי יחיאל נתן הלברשטאם אב”ד בארדיוב (צ’כיה), נכדו של האדמו”ר רבי ברוך הלברשטאם מגורליץ, בנו של האדמו”ר ה’דברי חיים’ מצאנז. הרב ישראל משה היה צדיק נשגב, עילוי, בקי בכל מכמני התורה, גאון וחריף עצום. לאחר פטירת חותנו מונה כדיין בבארדיוב, על אף גילו הצעיר. לצידו פעל הדיין הישיש רבי יצחק טייטלבום, שגורש לפולין עם משפחתו בט’ באב תש”ב.
בזמן מלחמת העולם השנייה, חזר לאוסטרובצה, משם גורש למחנה השמדה בשנת תש”ד.
מכתבו אל הגאון הרוגוצו’בר הובא בכרם שלמה (שנה יג, קונ’ ג עמ’ כח). כתב יד נוסף ממנו, ובו סיכום חידושי סבו “בסוגיא דרבי חנינא סגן הכהנים” נמצא לאחר השואה בבית חותנו, ויצא לאור בכתב העת מוריה, ניסן תשע”ח, עמ’ פז. חידושים ממנו הובאו בשו”ת מקדשי השם (ח”א, סי’ סו וח”ב, סי’ סז), וכן בתוך ספרי סבו רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה, “מאיר עיני חכמים”. בספר “מאיר עיני חכמים” חלק א מוזכר כי חברת חידושי תורה שכתב, הושאר אצל הרבי ממעליץ רבי יצחק הורוויץ. כתב היד לספר “מאיר עיני חכמים” מהדורה תניינא נכתב על ידו, ונמצא לאחר השואה על ידי הרב ישראל אונגר, שהביאו למונטריאול ומסר אותו לרב ראובן מנדלבוים להוציאו לאור. מכתבים אליו וחידושים נוספים ממנו הובאו בספרי השו”ת ובכתבי עת תורניים בני דורו.
מספר הצפיות במאמר: 136
