תירוץ קושיית התוספות בעניין מציאת פך של שמן חתום בחותמו של כהן גדול / הרב שבתי הכהן רפפורט הי”ד מדייני בית הדין הגדול בקרקוב
ב”ה יום א’ ויגש זאת חנוכה [תרס”ח], קאלבסוב.
שלום וכל טוב סלה לבן אחותי הבחור כהלכה יניק וחכים בנש”ק כמר שבתי [בארנשטיין] נ”י.
אחרי דרישת שלומו הטוב, מכתבך הגלוי עם החידושי תורה אשר הצעת בו הגיעני יום ה’ שבוע החלפה לנכון, ושמחתי בשלומך הטוב ובפרט היה לי לעונג לראות ששוקד אתה על דלתי התורה. ועתה אבוא על סדר מדברותיך…
ואגב אציגה פה מה שנפל ברעיוני לתרץ קושיית התוספות בסוגיין בהא דמצאו פך של שמן חתום בחותמו של כהן גדול, והקשו דאכתי יש חשש שמא נטמא בהיסט, דגזרו על עכו”ם להיות כזבים לכל דבריהם.
ואמרתי לפי מה שהקשה הבית יוסף כיון שהיה שמן על יום א’ אם כן לא היה הנס רק ז’ ימים, ותירץ בתירוץ א’ שחלקו השמן לח’ ימים, אם כן היה הנס בכל יום ויום. ולפי זה מיושב קושיית התוספות, כיון דניתווסף גדולי היתר מעלין את השמן על ידי נס, אם כן בטל שמן הטמא ברוב שמן הניתווסף, דקיימא לן בנדרים גדולי היתר מעלין את האיסור.
וזה אין להקשות דאם כן לא היה צריך לקחת את שמן החתום בחתמו של כהן גדול, דגם שמן הטמא מדאורייתא יבטל ברוב, אך באמת ניחא לפי דעת ר’ אפרים בתוספות חולין (דף ק’ ע”א) דבשאר איסורין לא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה ורק בבשר בחלב משום ששניהם היתר, ועיין שם בתוספות דלפי דבריו גם בדרך הילוכו מוכרחין אנו לומר חתיכה עצמה נעשית נבלה בבשר בחלב, דאם לא כן אין ראיה דבשאר איסורין לא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה, עיין שם בתוספות. והנה הכרתי ופלתי מביא בשם הרשב”א דכמו דאמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה בבשר בחלב לכולי עלמא משום ששניהם היתר, כן בקדשים הדין כן, דעיקר הטעם בבשר בחלב משום ששניהם היתר וכשנצטרפו נאסרו, וכיון דקיימא לן בקדשים היתר מצטרף לאיסור, אם כן חתיכה עצמה נעשית נבלה מדאורייתא בקדשים. והנה דעת הרמב”ם מובא בטו”ז (סי’ צ’) דבאיסור דרבנן, כגון בשר עוף בחלב, לא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה.
ולפי זה ניחא, דבשלמא שמן הטמא מדאורייתא הגם שניתוסף רוב על ידי נס, מכל מקום קמא קמא דניתווסף נעשית נבלה ולא יצטרף אחר כך לבטל, דקדשים טמאים אסורין ונאסרו מטעם חתיכה נעשית נבלה [בשלמא על הא דנדרים הנ”ל גדולי היתר מעלין את האיסור לא קשיא, לפי מה דנאמר גם בדרך הילוכו נעשית נבלה, אם כן הגדולין שגדלו קמא קמא נעשית נבלה. זה אינו, דשם איירי לענין שביעית וערלה דהם שאר איסורין, ובשאר איסורין לא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה לפי דעת רבנו אפרים, מה שאין כן בקדשים דדמי לבשר בחלב לדעת הרשב”א הנ”ל, אם כן שמן הטמא מדאורייתא יאסור את שמן הניתווסף קמא קמא נאסר משום חתיכה עצמה נעשית נבלה ולא יועיל לבטל אחר כך]. מה שאין כן שמן החתום בחותמו של כהן גדול, כיון דלא נטמא מדאורייתא רק מדרבנן, משום שגזרו על עכו”ם להיות כזבים לכל דבריהם, וכיון דאין כאן רק איסור דרבנן, ובאיסור דרבנן לא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה, אם כן שפיר נתבטל שמן הטמא בשמן הניתווסף על ידי נס מטעם גדולי היתר מעלין את האיסור, ודו”ק.
ובעיקר קושיית התוספות לא אדע מאי קשיא להו, כיון דאין כאן ודאי שהסיטו עכו”ם רק ספק, וכיון דאין כאן רק טומאה דרבנן וקיימא לן ספק דרבנן לקולא, אף ברשות היחיד ספיקו טהור, כמו דאמרינן ריש נדה (דף ה’), וצריך עיון.
ואתה תאבה לעיין היטב במכתבי זה, ואבקשך לשמחני גם הלאה בחידושי תורה לשמח את נפש דודך הדורש שלומך.
שבתי הכהן ראפאפארט
(עטרת חן: אסופת כתבי יד ומסמכים מאוצרות המשפחה, מזכרת משמחת נישואין בכפר חב”ד, אייר תשע”ו, עמו’ צג)
הרב שבתי הכהן רפפורט הי”ד נולד בשנת תרמ”ה (1885) בביאלה-פודלסקא לאמו מרגלית, אחותו של האדמו”ר מסוכוטשוב בעל ה”אבני נזר”, ולאביו הגאון הרב יצחק חיים הכהן רפפורט אב”ד אוסטרובה, ב”ר שבתי הכהן רפפורט אב”ד דומברובה, ב”ר אברהם אבלי אב”ד טורנא שהיה דור שישי בן אחר בן לרבנו הש”ך. בשנת תרמ”ט (1889) נאלץ הרב יצחק חיים, לעזוב את אוסטרובה שהייתה בפולין הקונגרסאית, תחת השלטון הרוסי, ולהתיישב בקראקא, בשל היותו יליד גליציה ובעל אזרחות אוסטרית (ייחוסו מובא ב”עטרת חן: אסופת כתבי יד ומסמכים מאוצרות המשפחה”, עמו’ מז).
הרב שבתי ב”ר יצחק חיים הכהן נשא לאשה את מרת פיגא בתו של הרב משה אהרן אקשטיין מקאלבסוב, והתגורר לאחר נישואיו בסמוך לחמיו. משפחת אקשטיין היתה ידועה בקאלבסוב, בהיותם משפחה מסתעפת של נגידים וחסידים מפורסמים, שקנו להם שם טוב בכל רחבי גליציה. בן אחיו של הרב משה אהרן אקשטיין היה הרב מנחם מנדל אקשטיין הי”ד מרישא.
הרב שבתי, שהיה תלמיד חכם מובהק, כיהן כמו”צ, כדיין בית הדין הגדול וכחבר בוועד הרבנים של קראקא, לצד הראב”ד הרב משה שלמואל בלייכר, הרב יהודה מאיר הלוי לוין, הרב מרדכי צבי כהנא שפירא והרב מנחם נחום וואכסברג. הוא נספה בשואה יחד עם בני משפחתו. הי”ד.
בכתבי הרב שמעון הוברבנד הי”ד שהיו בארכיון רינגנבלום בגיטו ורשה, ויצאו לאור בספרו “קידוש השם: כתבים מימי השואה”, נכתב:
קראקוב
בראשית הקיץ שלשנת 1941, לאחר שנודע כי גירושם של יהודי קראקוב ממשמש ובא, נתוועדו עסקנים מסורים אחדים, לטכס עצה כיצד להתיש כוחה של גזירה רעה זו.
באסיפה זו נתקבלה החלטה לפנות על כך בעצומה אל השלטונות. כדי לתת לעניין זה את החשיבות הראויה, הוחלט שהנאספים יפנו אל הכומר הקתולי [הקרדינל סאפייהא], שיחתום גם הוא על העצומה.
וכך הווה. כעבור ימים אחדים לאחר המציאם את העצומה, נעצרו ונכלאו כל החתומים עליה: הרב [שמואל שמעלקא] קורניצר, בנו וממלא מקום רבה של קראקוב, [צ”ל: רבי יוסף נחמיה בנו של] רבי עקיבא קורניצר; הרב רבי שבתי רפפורט, מורה הוראה בקראקוב; מר שפירא, ועוד שני יהודים. חמשה אלה נהרגו ביריות.
קדוש יהיה זכרונם!
ה’ ינקום דמם.
בלוח חודש בחודשו, תשנ”ט, בהוצאת “זכרון – מפעל להנצחת יהדות הונגריה”, עמו’ קד, נכתב כי יום הזיכרון של הרב שמואל שמעלקא קורניצר הוא כ”ט באייר תש”א.
אך לסיפור זה ישנם כמה גירסאות, במקורות רבים נכתב שהאירוע התרחש בשנת ת”ש, והנרצחים היו הרב שמואל שמעלקא קורניצר, הרב שבתי הכהן רפפורט ופרנס העיר ר’ מאיר יעקב פרידריך. הם נספו באושוויץ, ואפרם נשלח למשפחתם. משפחת קורניצר קבעה את היארצייט לא’ באדר. וכך מתואר הסיפור באנציקלופדיה לחכמי גליציה, ד, עמודות 437-436:
כשהנאצים רצו בשבט ת”ש לגרש ממנה [=מקראקא] את היהודים, הלך [הרב שמואל שמלקא קורניצר] עם הדיין הרב שבתי רפפורט ורה”ק ר’ מאיר פרידריך, אל ההגמון סאפעהא שישתדל לביטול הגזירה. הלה סירב, והודיע לנאצים שמיהרו לאסור את הרבנים. לא רצה [הרב קורניצר] למלט עצמו כדי שלא ייענשו יהודים בגללו. אחרי שבועיים בכלא מונטילופה נשלחו השלושה לאושוויץ, וכעבור כמה ימים הגיע אפרם לקהילת קראקא. היארצייט נקבע א’ אדר. גיסו [של הרב קורניצר], ר’ יעקב פרנקל, הביא את זוגתו וילדיו לוורשא, ומשם נשלחו באלול תש”ב למחנה השמדה. אחרי השואה הוקמה מצבה על מקום מנוחתו. ילדיו: א. יעקב משה; ב. מרים; ג. יוסף נחמיה. נספו הי”ד. ושרדה רק: ד. חנה שינדל שנתגדלה בבית דודה הרב שבתי פרנקל.
על מצבת הרב קורניצר בקראקא נחרט: “פ”נ האפר של הרב וכו’, אשר נהרג על ק”ה בשנת ת”ש לפ”ק, בעת שהלך בשליחותו של הכלל ישראל, ע”י הגרמנים הרשעים ימ”ש, באשפצין והובלה האפר לפה” [ראה סיני קטז (ה-ו) עמו’ רעה, ספר קראקא, ירושלים תשי”ט, עמו’ 391. ‘אני לא סטשק: בן ישיבה בשירות חיל האויר הנאצי’, ירושלים תשמ”ט, עמו’ 49. ‘השואה במקורות רבניים’, ירושלים תשנ”ה, עמו’ 194. ‘לא אמות כי אחיה’, אנטוורפן תשמ”ז, עמו’ נט. ‘שו”ת וחידושי רבנו יוסף נחמיה’, בני ברק תשמ”ו, עמו’ טו. אתר רבנים שקשורים לקרקוב וניספו בשואה, ועוד].
מכתב מאת הרב שבתי הכהן רפפורט הי”ד מובא ב”שפתי חיים: אסופת כתבי יד ומסמכים מאוצרות המשפחה”, עמו’ 105. כמה מחידושיו הוזכרו בספרי חכמי דורו, ובהם הקובץ התורני “בית אברהם” (הוצאת חסידי סאכטשוב סי’ ט’ וסי’ ע”ב), וכן בספר “חידושי יעקב” מאת תלמידו הרב יעקב גולדווסר הי”ד. מכתב אליו מובא ב”אבני נזר” או”ח סי’ נה. מכתב אליו מבן דודו הרב נחום וידנפלד מובאת בספר חזון נחום, קונטרס דברתי בחזון סי’ מח. מכתבו של הרב שבתי הכהן רפפורט עם בן אחותו, הרב שבתי בורשטיין, שהיה אז בן 16, המובא כאן למעלה, הובא ב”עטרת חן: אסופת כתבי יד ומסמכים מאוצרות המשפחה” עמו’ צג, וכן מובא מכתב נוסף ממנו ב”שפתי חיים: אסופת כתבי יד ומסמכים מאוצרות המשפחה” עמו’ 105.
ע”פ דף עד שכתבה גיסתו, מרת רבקה רפפורט, הרב נולד בשנת 1886 , נספה בשנת 1940, והיו לו ארבעה ילדים. ע”פ דף העד שכתב אחיינו הוא נולד בשנת 1880 ונספה בקרקוב.
מספר הצפיות במאמר: 106
