פלפול בדין הדלקת נרות בערב שבת חנוכה, למי שיש לו מספר נרות, אך רק אחד מהם נר יפה / הרב יששכר הלוי לוונטל הי"ד
ב"ה, יום ג' דחנוכה, שנת תרצ"ט
כבוד עטרת ראשי אהובי דודי מר חותני הרב הגאון הגדול החכם ונבון איש האשכולות והמדות כו' כש"ת מוה"ר אברהם בנימין שליט"א, הגאבד"ק פיטסבורג, פא. יצ"ו
אחרי דרישת שלומו הטוב באהבת עולם!
קבלתי מכתבו הנעים לי ושמחתי לשמוע כי הכין עצמו להוציא לאור חלק שני משו"ת מהרא"ב, וגם ידפיס שם רק מה שכתב בעיר פיטסבורג, לא ממה שכבר מוכן לדפוס מאז ומקדם. הנני מתפלא איך יש לכת"ה עת לכתוב חידושים אחרי שיודע אני טרדותיו המרובים וגם יהא כדי חיבור, ורואה אני את כוחותיו כמאז כן עתה לשום לילות לתורה לחדש חידושים ולסדר לדפוס, ובזה נותן לי כתה"ר מורי וחותני שליט"א חשק למלאות מבוקשו לבוא למנחתו אם לא יהא ביטול תורה ועבודה, ואולי כן משמים להרביץ תורה במדינת ארה"ב, ואחכה לשמוע מכבוד מורי וחותני בקרב הימים מהנעשה ונשמע לקרב מחשבתו להוציא אל הפועל, ובכדי לשמחו בדברי תורה אכתוב מה שאמרתי בענייני דיומא, ואם יכבדני בתשובתו הרמה כידו הרחבה היה חשקי גם לספחהו בשו"ת הנדפס כעת.
נסתפקתי במי שאין לו רק נר אחד יפה ואחד מפתילים ושמנים שאין מדליקין מה יעשה בשבת חנוכה, דהנה נר שבת קודם לנר חנוכה משום שלום בית, ועתה הספק אם ידליק שתיהם או לאו, ואיזה ידליק לשם חנוכה ואיזה לשם שבת.
ונראה דזה תלוי אם מותר להשתמש לאורה או אסור, וכבתה זקוק לה או אין זקוק לה, דהנה למאן דאמר מותר להשתמש לאורה למה צריך להדליק עוד נר שבת, הלא יכול לאכול סעודתו אצל נר חנוכה לשיטות הסוברים דמדליק על פתח ביתו ולא על פתח חצרו, ומה גם לפי מנהגנו להדליק בפנים. אלא נראה דלא מבעיא לשיטת הבעל המחבר דאפילו אם מותר להשתמש לאורה מכל מקום צריך נר אחרת לתשמישו ולהיכר, שלא יאמר הרואה לצורכו אדלקה [ונראה לי דכיוון דעיקר מצות הדלקת נר חנוכה לפרסומא דניסא לאחרינא (ועיין באבני נזר או"ח סי' תק"א אות ג' דמצוה שהוא לפרסם לאחרים לא אמרינן אונסא כמאן דעביד, דאחרים אינם יודעים כוונתו. יעויין שם דבר נחמד), אם כן כל שהרואה יכול לטעות ולתלות לצרכו הדליק, אם כן אין כאן פרסומא דניסא, ושוב באמת אינו יוצא. ואין הפירוש של גזירות הרואה כאן משום חשדא לחוד, כמו בכמה מקומות שבש"ס, רק כאן הוא גרעון בקיום המצוה. כן נראה לעניות דעתי] ובשבת איכא באמת מצות הדלקת נר שבת, ואם כן שפיר יכול הרואה לראות שלכבוד שבת הדליק. ועוד נראה דאיכא בזה משום אין עושין מצוות חבילות חבילות, לכן אפילו אם מותר להשתמש לאורה, מחויב להדליק זולת נר חנוכה עוד נר שבת, וזה פשוט.
והשתא כשאין לו רק נר אחת יפה לרב הונא דאית ליה כבתה זקוק לה, ידליק נר היפה לשם מצות נר חנוכה, כיון דאם כבתה זקוק לה, ונר הגרוע ידליק לצורך נר שבת, דכיון שדולקת נר יפה אם כן מותר לו להדליק נר גרועה, כמבואר בתוספות דף כ"א ע"א ד"ה מפני כו'. עיין שם. ושפיר יוצא ידי שניהם.
אמנם יש לספק אם זה דוקא אי נימא מותר להשתמש לאורה, אם כן כיון שנר חנוכה יפה הוא ויכול להשתמש לאורה, יכול להדליק נר גרועה לנר שבת, אבל אי נימא אסור להשתמש לאור, אם כן משתמש הוא רק לאור נר הגרועה, ויש לגזור שמא יטה, או דנימא אפילו אי אסור להשתמש לאורה מכל מקום אין לגזור שמא יטה בהשתמשו בנר גרועה.
ולברר זה הספק נביא דברי תוספות הנ"ל וזה לשונו: שמעתי ממהר"א ז"ל ששמע באם שיש רק נר אחד כשר בבית על ידי זה יזכור ולא יטה שאר הנרות שבחדר ושבמרתף. עד כאן לשונו. והובאו להלכה בשו"ע או"ח (סי' רס"ז סעי' א' ובמג"א שם) דאפילו אם הנרות בחדר אחר, דכיוון שיש במקום אחר נר כשר, יזכור ולא יטה גם במקומות אחרים. עד כאן לשונו יעויין שם. אם כן מבואר מכאן דאפילו אם אינו משתמש כלל בנר היפה, רק בנר הגרועה לחוד, מכל מקום לא גזרינן שמא יטה, ואם כן אפילו אם אסור להשתמש, מכל מקום לא גרע מאם הנר היפה עומדת במקום אחר והוא משתמש בנר הגרועה לבד שמותר.
אבל נראה דזה ליתא, כי בדין התוספות שאם נר אחד כשר אין גוזרין שמא יטה בשאר הנרות, נראה דשני טעמים בדבר: חדא, כיוון שיוכל להשתמש בנר היפה, אם כן לא יבוא להטות. ולפי טעם זה דווקא אם הנר היפה לפניו. וטעם שני, דכיוון שהדליק נר יפה משום תקנות חכמים שלא יבוא להטות, אם כן נר היפה לו לזכרון שלא יבוא להטות. ואפילו אם הנר היפה בחדר אחר, יזכור ולא יטה, כי זוכר הוא איסור הטייה.
והנה בנר חנוכה הטעם שצריך להדליק דווקא נר היפה, הוא משום כבתה זקוק לה, ופירש רש"י: חיישינן שמא יפשע, אם כן לא שייך לומר שיזכור ולא יטה על ידי שהדליק לנר חנוכה נר יפה, כי מה ראיה שזוכר איסור הטיית הנר, אבל אם מותר להשתמש לאורה והנר חנוכה לפניו, שפיר איכא טעם הראשון, כיון שיכול להשתמש בנר היפה אם כן לא יבוא להטות.
אם כן נתברר לן דווקא אם מותר להשתמש לאורה, מותר לו להדליק נר הגרועה לצורך נר שבת ונר היפה ידליק לצורך נר חנוכה. אבל אם אסור להשתמש לאורה, אסור לו להדליק נר הגרועה לצורך נר שבת, דאיכא למיגזר שמא יטה, רק נר היפה ידליק לצורך נר שבת.
ובזה נראה ליישב קושיית התוספות מנא ליה לרבא דרב הונא אית ליה מותר להשתמש לאורה, דילמא אסור להשתמש לאורה, והא דאין מדליקין בשבת משום דכבתה זקוק לה ואין יכול להדליק בשבת. ונראה דהנה כל סוגיית הגמרא על כורחך מיירי באופן שיש לו רק ב' נרות, אחת יפה ואחת גרועה, דאם יש לו יותר יפות פשיטא דידליק היפה משום מצוה מן המובחר, ואם אין לו רק אחת גרועה מבואר בפוסקים דמדליק הגרועה שלא יתבטל ממצות נר חנוכה. אלא על כורחך מיירי באין לו רק אחת יפה ואחת גרועה, והוא צריך לנר חנוכה וצריך לתשמישו נר, והספק אם ידליק לצורך נר חנוכה היפה ולצרכו הגרועה, או דילמא ידליק היפה לצרכו, כי זה נחשב כדיעבד, והגרועה לנר חנוכה.
ואמר רב הונא בין בחול ובין בשבת מדליק היפה לנר חנוכה, והגרועה לצרכו או בשבת לצורך נר שבת. אם כן שפיר מדייק רבא דכבתה זקוק לה, שעל כן מחויב להדליק היפה לנר חנוכה, ומדייק גם דמותר להשתמש לאורה, מדקא מדליק הגרועה לצורך שבת, אם כן על כורחך מותר להשתמש לאורה של נר חנוכה, ועל ידי זה יזכור ולא יטה נר הגרועה כנ"ל, דאי אסור להשתמש לאורה, אם כן היה מחויב להדליק נר היפה לצורך שבת, כי רבא לשיטתיה דפשיטא ליה לקמן דנר חנוכה ונר שבת, נר שבת קודם, אלא על כורחך דמותר להשתמש לאורה, וכשיש לו כבר נר יפה יזכור ולא יטה נר הגרועה, ושפיר יוצא ידי חובתו בנר הגרועה גם כן לצורך נר שבת, ומיושב קושיית תוספות.
ובזה מיושב מדוע כשאמרו משמיה דר' ירמיה קמיה דאביי לא קבלה, כי משיטת רב דמתיר להדליק בין בחול ובין בשבת, אין הכרח דאסור להשתמש לאורה, דדלמא מותר להשתמש לאורה והא דמותר להדליק בשבת נר חנוכה מפתילים ושמנים שאין מדליקין, דכיון דאית ליה נר שבת יפה על כן שפיר יזכור ולא יטה, כנ"ל. וכשאמרו לו אחר כך משמיה דרבי יוחנן קבלה, והטעם דדייק רבי יוחנן מרב דאסור להשתמש לאורה, דאם היה מותר להשתמש לאורה, היה צריך להדליק נר חנוכה משמן היפה, לא מבעיא בחול, דיכול להשתמש לאורה, אין כאן ענין דיעבד, אלא אפילו בשבת, דאיכא מצווה בנר שבת, מכל מקום נר חנוכה עדיף שהוא לפרסומי ניסא, והיה לו להדליק נר היפה לנר חנוכה, אלא על כורחך דאסור להשתמש לאורה, לכן מדליק לצרכו או לנר שבת נר היפה, דנחשב כדיעבד בחול, ובשבת אין לו עצה אחרת, לכן מתיר רב להדליק נר הגרועה לנר שבת, ודו"ק.
קצרתי כעת מרוב הטרדה משעורין כסדרן, והנני חותם ברוב אהבה וברכת התורה שנזכה על ידי נר מצוה לאור תורה, לראות חיבור חלק שני מאור הדפוס מכבוד דודי אהובי חותני חביבי הדרת גאונו שליט"א, ולראות אור שבעת הנרות במהרה בימינו אמן.
הכ"ד בן גיסו חתנו המכבדו כערכו הרם דבוק באהבת תורה,
ישכר לעווענטאהל, רב ור"מ בעיר ראכעוו
('מכתב חידושי תורה מחתני הרב הגדול שליט"א', פורסם בראש שו"ת מהרא"ב, ב, ניו יורק תש"א)
עוד בעניין הדלקת נרות בערב שבת חנוכה, בחידושיו של הרב זאב ברגזין הי"ד, כאן באתר 'תורתך לא שכחתי'.
הרב יששכר לוונטל (ישכר לעווענטאהל) הי"ד, בנו של הגאון המפורסם הרב אליעזר ליפמאן צבי הלוי אב"ד טשעלאדז שעל יד בענדין שהיה גיסו של האדמו"ר מסוכטשוב.
בהיותו תלמיד בישיבת חכמי לובלין היה תלמידו של הרב הרב אריה צבי פרומר הי"ד, ופעיל בוועד תלמידי הישיבה, והוציא לאור את לוח 'המשנה היומית'.
הרב יששכר נודע כחריף מוח ומעמיק חקר. הוא נמנה על חסידי סוכטשוב.
הרב יששכר היה רב בראחוב-אנעפאל, שם ייסד מכינה ל'ישיבת חכמי לובלין' ועמד בראשה יחד עם הרב שמריהו (שמריל) פינסטרבוש. מזכיר המכינה היה אחיו, הרב רפאל חיים הי"ד.
בשנת 1938 התחתן הרב יששכר עם מרת צירל פרידא בת הרב אברהם בנימין זילברברג, מחבר הספרים 'אמרי מהרא"ב' ו'שו"ת מהרא"ב'. הרב זילברברג היגר לארה"ב בשנת 1937, הרב החל בהכנות לקליטת משפחתו בארה"ב והספיק להביא לשם את אשתו ואת ילדיו הרווקים, לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה.
הרב אברהם בנימין זילברברג, כתב בספר 'חלקת בנימין באר מים' על חתנו, הרב יששכר: 'חתני השני בן גיסי, ר' ישער לעווענטאהל הי' מן המצויינים, אב בחכמה ורק בשנים. אין די לספר מעלותיו המילין, הוא הי' מן התלמידי חכמים הסגולין, הוא יסד בעיר ראכעאוו סניף לישיבת חכמי לובלין, תורה וחכמה ויראת ה' בו היו כלולין'. (הרב זילברברג כתב תשובות לחתנו, הרב יששכר, ב'חלקת בנימין באר מים' סי' צט, וב'משאת בנימין' סי' סד).
בספר 'תולדות רבינו בעל ארץ צבי' הובאה שאלה ששאל הרב יששכר לוונטל את הרב פרומר בעניין אשה המעוניינת לטבול בלא הסרת ה'מניקור' מצפורניה, ותשובתו של רבו.
חידוש ממנו פורסם בראש ספרו של חותנו שו"ת מהרא"ב, ח"ב. בספר 'אור המאיר', ב, עמו' 162, הובא חידושו בעניין מנחת כהנים ומנחת נסכים. תשובה אליו בשו"ת 'ארץ צבי' סי' עח. בספר 'כוכבי אור' (א, עמו' רפא-רצא) הודפסו חידושים שכתב, ותשובות אליו מאת רבו, הרב אריה צבי פרומר הי"ד, ומאת חותנו של הרב יששכר, הרב אברהם בנימין זילברברג.
בניסיון להציל את ילדיו הרכים, חיה שרה ומשה יהודה, מסר אותם הרב יששכר למשפחה של גויים, למשמרת עד תום המלחמה. הרב יששכר ורעייתו נספו בשואה, הי"ד.
בספר 'שבח אהובים' עמו' קסט-קע, מובא בשם הרב שלום דוד געללער, כי בתום המלחמה המשיכה הילדה [חיה שרה] לגדול אצל הגויה [הפולניה] היות והוריה נספו בשואה ולא שבו לקחת אותה. הוריה המאמצים העלימו ממנה את העובדה כי היא יהודיה. לאחר יותר מחמישים שנה, כאשר הגויה שכבה על ערס דווי, היא גלתה לבתה המאומצת את הסוד שהוסתר ממנה במשך כל השנים, על היותה יהודיה, בת הרב יששכר וצירל פריידא לוונטל. עוד הוסיפה הגויה וסיפרה לה כי אביה היה רב העיר ומשפחתו הייתה משפחת רבנים, שכיהנו ברבנות בעיירות שונות במרחב הסמוך להם.
האשה הייתה נסערת מהגילוי, והחלה מיד לברר האם נותרו לה קרובי משפחה. היא הצליחה ליצור קשר עם בני הדודים שלה בניו יורק [בשנת 1996], וללמוד מהם פרטים נוספים על משפחתה ועל עברה. בעקבות כך, היא עלתה לארץ ישראל, שבה אל מורשת אביה והתחילה לשמור תורה ומצוות.
[עקבותיה של אחיה, משה יהודה, אבדו, ולא ידוע מה עלה בגורלו].