אין די בקיום מצוות שכליות ובמידות אנושיות חיוביות, אלא גם בעשיית החוקים כמצוות ה’ / הרב צבי זאב גולדברגר הי”ד

“וירא אלהים את כל אשר עשה”. במדרש הובא ברש”י ז”ל פ’ תזריע, כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית, כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף. והנה צריך להבין מה משמיענו ר’ שמלאי, הא זיל קרי בי רב הוא.
ונראה לעניות דעתי בסייעתא דשמיא כי לדבר גדול נתכוון, דהנה בהגדה סידר, “רשע מה הוא אומר, מה העבודה הזאת לכם, לכם ולא לו, ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל, כפר בעיקר. ואף אתה הקהה את שיניו ואמר לו, בעבור זה עשה יי לי בצאתי ממצרים, לי ולא לו, אלו היה שם לא היה נגאל”. והנה קשה להבין במה מקהה את שיניו של רשע במה שאמר לו “אלו היה שם לא היה נגאל”, מה איכפת ליה לרשע בזה, הא השתא הוא הכא ואינו במצרים. ונראה הכוונה דיש לדייק גם כן השינוי בין בן חכם לרשע, כי החכם מפרט “מה העדות והחוקים והמשפטים”, והבן רשע שואל “מה העבודה הזאת”. והענין נראה, דהנה הך רשע מיירי כמו בזמן הזה הפוקרים במצות התורה, מה שאינם מבינים בשכלם והמה בוררי לעצמם לאמור כי העיקר הוא שיהא אדם בעל מדות ושלא לגזול ושלא לגנוב ולא לעשות עוולה בין אדם לחברו ולהיות רחמן על האומללים. ואמנם מצות התורה והחוקים מבעטים בם. והנה מה שאדם משיג בשכלו כי כן הוא היושר לעשות זה, אינו לעול ועבודה על האדם, מה שאין כן מה שאינו משיג בשכלו ועושה רק משום מצות המלך, זה הוא עול ועבודה. ואמנם כן כבר כתב הר”ן ז”ל בדרשותיו פירוש הפסוק פרשת ואתחנן “ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם עיני העמים אשר ישמעון את החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה”, ודייק הר”ן דלשון הקרא הווה לכתוב “ואמרו רק הגוי הזה עם חכם ונבון” ולא “רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה”. ופירש הר”ן כוונת הכתוב על פי משל לרופא שבא למדינה רחוקה ודרכי רפואתו היו בדברים זרים ורפואות משונות אשר לא ניסו בם הרופאים עד הנה. הנה הרופאים אמרו עליו כי הוא חסר דעה, במה שעושה רפואות בדברים זרים. ואמנם בראות מה עלתה בידו, כי ברפואותיו עשה נפלאות, וכל חולה שבא לידו מיד נתרפא ברפואותיו, ענו ואמרו כי אדרבה, נהפוך הוא, כי הוא חכם עמוק עמוק מי ימצאנו וכל מעשה רפואתו מה חכמה נפלאה. והנה כי כן אנחנו עם בני ישראל, כשושנה בין החוחים, אומות העולם, הנה בראותם חוקות התורה, בוז יבוזו לנו, למה פרה אדומה ומה טעם יש בה, וכן כלאים ושעטנז, והמה חושבים לישראל כבוערים בעם, חס ושלום, ואמנם כן בראותם מה עלתה בידם של ישראל והמחזיקים בחוקות כל התורה, הנסים והנפלאות אשר הפליא ה’ לעם קרובו, ולא עשה כן לכל גוי, והלא כל הגוים יש להם מצות ונימוסי שכליים, ומה ביננו לבינם, אלא חוקות התורה, מה שאלו מלעיגים עליהם. ואם כן החוקים הוא הנותנת והגורם אשר נפלאנו בנסים ונפלאות מכל עם אשר על פני האדמה. ולכן יחזרו ויודו כי לא כמחשבתם הראשונה, אשר החוקים המה סכלות חס ושלום, ואדרבה, כי הוא חכמה נפלאה. וזהו שאמר הכתוב “אשר ישמעון את החוקים האלה ואמרו רק עם חכם הנבון הגוי הגדול הזה”, לא כמחשבה ראשונה, כי המה סכלים ופתאים בעבור שמירת החוקים, כי אדרבה “רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה”.

ויש להוסיף ביאור על דברי הר”ן ז”ל, כי ידוע שה’ יתברך מתנהג מדה כנגד מדה, וכאמרם ז”ל “ה’ צילך”, כמו הצל העושה כמו האדם. ואמר הכתוב “יעקב חבל נחלתו”, וכמו אם מנענעים בחבל למטה מתנענע למעלה, כן המה כל בית ישראל. חלק ד’ עמו אחוזים ודבוקים בה’ יתברך. ואם כן אם מחזיקים בחוקים אשר אין מובנים בדרך הטבע, ה’ יתברך גם כן מתנהג עמהם בנסים למעלה מן הטבע. הכלל העולה כי החוקים גורמים נסים ונפלאות לישראל. ולפי זה זכינו להבין אמרי קדוש בעל ההגדה, כי הנה הרשע הוא פושט טלפיו כרשעי עמינו בזמן הזה, הוא גם כן יהודי צדיק, רק רוצה להחזיק במצות שכליות לבד, ושאל “מה העבודה הזאת להם”, דהנה הקרא בפרשה בא דהתם נאמר מקרא זה הוא קאי על עבודת קרבן פסח, ומעשה הקרבנות הלא הוא חוקי ולא מצות שכליות, ולכן שואל כיוון שהוא חק מה שאין השכל משיג הוא עול ועבודה, ואם כן מה העבודה הזאת לכם. ואמר להשיב ולהקתות את שניו שלא יחזיק עצמו כצדיק, כי הרשע הזה הוא מחזיק עצמו עדיין לצדיק ורק על החוקים מתלוצץ. ולזה הראה לו כי העיקר הוא החוקים. “בעבור זה עשה ה’ לי בצאתי ממצרים. לי ולא לו, אלו היה שם לא היה נגאל”, כי נסים ונפלאות שהפליא ה’ עמנו ביציאת מצרים הוא רק בעבור החוקים, כדברי הר”ן, מה שאין כן הרשע, שאינו רוצה בחוקים, לא היה נגאל, כי כמצות שכליות שלו לבדו אין בהם כדי להשיג נסים ונפלאות למעלה מן הטבע.

והנה זהו כוונת ר’ שמלאי הנ”ל, להביא ראיה עמוקה כי לא די במצוות כגון שלא לגנוב ולא לגזול, דהנה איתא בעירובין, אמר ר’ יוחנן אלמלא נתנה תורה למדנו צניעות מחתול, נזל מנמלה, עריות מיונה, שנאמר “מלפנו מבהמות הארץ ומעוף השמים יחכמנו”. ואם כן אנו רואים כי מדות אנו מוצאים גם כן בין הבעלי חיים בלתי מדברים, כמו מדות צניעות מחתול וגזל בנמלה וכו’, והכתוב אמר “ידע שור קונהו”. והנה במעשה בראשית ראינו כי נבראו מקודם כל בהמה חיה ועוף, ואחר כך אמר ה’ יתברך “נעשה אדם”. והנה אלו היה שלימות האדם שלימות המדות, אם כן אין יתרון שלימות האדם על הבהמה, כי בבהמה גם כן הוא שלימות המדות, וכאשר מצאנו כנ”ל, למדנו גזל מנמלה, עריות מיונה, ואם כן למה נברא האדם מדור מעצמו אחר כל בהמה חיה ועוף. הנה מזה הוכיח כי יש לאדם שלימות נעלה משלימות הבהמה חיה ועוף, ותורתו מדרגה גבוה מתורת חיה ועוף. וזהו כוונת ר’ שמלאי, כשם שיצירתו של אדם במעשה בראשית אחר כל בהמה חיה ועוף, כך תורתו מתפרשת אחר תורת בהמה חיה ועוף, היינו שלא די לו בשלימות המדות, כי זהו תורת בהמה חיה ועוף, כמאמר ר’ יוחנן, למדנו צניעות מחתול וגזל מנמלה, כי אם תורתו של אדם מתפרשת אחר תורת בהמה חיה ועוף, היינו שתורתו הוא אחר זה במדרגה גבוה מזה.

ועל פי זה פירשתי הפסוק “סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם”, דכוונת שלמה המלך לומר שלא תלך בדרך חטאים כי די בשלימות המדות, לזה אמר “את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם”, בזה אתה אדם מותר מן הבהמה, מה שאין כן בשלימות המדות לבד, אין זה תורת האדם, כי מצאנו כזה גם כן בשאר בעלי חיים כנ”ל.

ואמנם יש לפרש עוד כוונת הכתוב “סוף דבר הכל נשמע”, כי יש גם כן מקצת חכמי אומות העולם האומרים כי תכלית האדם להשיג המושכלות, ובזה כאשר יודבק שכלו במושכלות אלהות ישאר נצחי. והנה כבר הכה על קדקדם הכוזרי במאמרו למלך הכוזר כי אם היה כן היה מחויב להיות נסים ונפלאות להפלוסופים חכמי יוון העוסקים במושכלות. הראית מימיך או שמעת שיסופר עליהם נפלאות ונסים. וכן היה צריך שתהיה הנבואה ידוע אצלם, ואנו רואים היפך זה, כי הדבקות אלהות הוא במי שלא טרח בחכמות. ואם כן אין זה שלימות, וכמו שכתוב בספר “עצמות יוסף” בהקדמה, הראיתם פילוסוף רוחו ונשמתו יאסוף להניף גשמי נדבות ועליון יתן קולו בעת יקרא ויענה כרב יהודה בחסידותיה דכי שלף חד מסאניה אתא מטרא, ופלאות ומעשה נסים שנעשו לחכמים התלמודים אין קץ למספרם. עד כאן לשונו.

ועל פי זה אמרתי לפרש סמיכות התורה לתחילתה, “לכל האותות והמופתים וכו’ ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל”, אשר ראינו כי כחו גדול בתורה ומצות אשר הורה לנו, ולא בפולוסופיא וחקירות, כי אם בתורה ומצות, בזה נראה כי “בראשית ברא אלהים”, בשביל התורה שנקרא “ראשית”, כי התורה הוא תכלית הבריאה לשמור מצוות התורה כי זה משה איש האלהים בכח התורה עשה את המופתים האלו. והנה כתב העקרים להכות על קדקוד סברתם האומרים כי העיקר הוא לדבק שכלו במושכלות, כי אם כן לשווא הייתה הבריאה, כי רק מעט מזער שימצא שישיג החכמות על אמיתותם, לפעמים אינו אפילו אחד בדור, ואם כן שאר אנשי העולם המה פעולה בטילה, וזה אין הדעת סובלו. מה שאין כן אם התכלית הוא לשמור מצוות ה’, בזה יוכל לזכות כל אחד ואחד מישראל לעולם הבא, כמו שאמרו ז”ל “כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא”. וזהו כוונת המלך החכם אחרי הציעו חקירות שונות בספר קהלת ומה שיטעו בני האדם ויפלו ברשת הסכלות, סיים “סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם”. פירוש, שזה יוכל לקיים כל האדם, יהיה מי שיהיה. מה שאינו כן בחקירות, הלא תראה בספרים כמה סכלות וטעותים יפלו בלב אנשי העולם, וכי יהיה הבריאה דבר בטל חס ושלום, כי לפעמים לא ימצא אפילו אחד בדור שישיג המושכלות על אמיתתם, ומעט מזער המה משיגי האמת, ואם כן השאר המה פעולה בטילה. ואמנם כן לשמור מצות הבורא יתברך שמו “זה כל האדם”, יוכל עשותו, כן נזכה אמן.

(הרב צבי זאב גולדברגר הי”ד, אלף זעירא, תרפ”ג, עמ’ 28)

מספר הצפיות במאמר: 109

הדפס