דברי הרב שמואל רייניץ הי”ד בעניין אסונו הפרטי במות בנו, ובעניין אסון הכלל במלחמת העולם הראשונה
הנה כדי לסיים בדבר טוב ואין טוב אלא תורה אמרתי להציג פה דברי אגדה שחנני ה’ בפרשת בלק. ‘ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו וגו’ ובלק בן ציפור מלך למואב בעת ההיא’. והנה לכאורה קשה מאי ענין ‘ובלק בן ציפור מלך למואב בעת ההיא’ לכאן, ועיין בכתב סופר על התורה תירץ דקדוק זה בנעימת כדרכו בקודש, ורש”י ז”ל פירש על ‘בעת ההיא’, לא היה ראוי למלכות וכו’. מה נפקא מינא לן בזה? ונראה לעניות דעתי לפרש זאת בדרך נכון בסיעתא דשמייא. הנה ידוע כבר מה שפירש ה’עשרה למאה’ על מאמר הגמרא מסכת גיטין ‘היו צריה לראש’, כל המיצר לישראל נעשה ראש. לכאורה, היתכן כזאת, לא די שלא יענש, כי אם עוד עולה לגדולה?
אמנם האמת הוא חסד גדול מאתו יתברך שמו, שאם יתרחש צורר היהודים שרצה לעמוד על ישראל והוא אמיץ וחזק הקדוש ברוך הוא עושה אותו לראש. לאדם פשוט יש בחירה בידו וירע חס ושלום לישראל, לא כן שר ומלך, לבו ביד ה’ לכל אשר יחפוץ יטנו. כן היה גם בהמן הרשע בהכרח נעשה שר ושני למלך, כי לולא זאת חס ושלום לא יבצר ממנו את אשר זמן לעשות. ופירוש בזה הנ”ל ‘ובכן מי לא יראך מלך הגוים’, ודי לחכימא.
וידיד נפשי שאר בשרי הרב הגאון דק”ק דערעטשקע שליט”א פירש בזה ‘לא הניח איש לעשקם’, הקדוש ברוך הוא לא הניח שאיש פשוט יעמוד עליהם לעשקם ‘ויוכח (מלשון ‘אותה הוכחתה’) עליהם מלכים’. ודי לחכימא.
הנה בלק ידוע שהיה קוסם גדול מבלעם ושונא מוחלט לישראל, כמאמר המדרש ‘וירא בלק’ מה ראה? ראה להביא חס ושלום פרעניות לישראל. ועתה לולי ה’ שהיה לנו בקמים עלינו שני רשעים הללו ויתחברו יחדיו זה בקסמו וזה בלשונו כתער מלוטש, וזה וזה גורם חס ושלום לקלל ישראל לאבדם, מה יהיה עמם? על כן הקדוש ברוך הוא בחסדו המסבב לכל הסיבות סיבב ברחמיו שרשע זה נעשה מלך ויאבד הבחירה ממנו!
וזה שאמרה התורה הקדושה בא וראה חסדו של הקדוש ברוך הוא, ‘ובלק בן ציפור מלך למואב בעת ההיא’, אף שלא היה ראוי למלך, עם כל זה עשה אותו למלך. ושפיר פירש רש”י שלא היה ראוי, ועם כל זה הקדוש ברוך הוא סיבב שנעשה מלך כדי להודות לה’ על חסדו הגדול.
‘ועתה לכה ארה לי את העם הזה’, לכאורה תיבת ‘לי’ בלתי מובן. ונראה לעניות דעתי בסיעתא דשמייא כי הנה כל השפע שיש בעולם הוא רק בשביל ישראל, ולולא ישראל אומות העולם יגוועו ברעב, כי אפילו בישראל רובא דרובא נזונים בשביל הצדיקים, כדאיתא בגמרא ‘כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני’, עיין כתב סופר בפרשת בהעלתך דברים יקרים, ופירוש הקרא ‘צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר’ וכו’, על אחת כמה וכמה אומות העולם שנזונים רק בשביל ישראל. ודוד המלך עליו השלום אמר ‘הללו את ה’ כל גוים וכו’ כי גבר עלינו חסדו’. ושמעתי לפרש שעל כל גוים החוב להלל לה’ אם גבר עלינו חסדו, כי הם מקבלים גם כן השפע מאתנו. (כמדומה לי מהגאון הקדוש בעל ‘חתן סופר’ זכותו יגן עלינו).
והנה בלק שהיה קוסם וידע מזה איך ראה לשטות זה לקרוא לבלעם לקלל ישראל, מה יעשו אם יופסק השפע מישראל? אמנם זה דרכן שם רשעים לומר ‘גל לי גם לך לא יהיה’, וכל כך גדולה היתה שנאתו לישראל שלא היה חס אפילו על עצמו, וזה שאמר ‘לכה ארה נא לי’ – הגם שאני יודע שגם לי יצמח מזה קללה, אבל את העם הזה על כל פנים יגיע חס ושלום קללה גם להם.
אכן ה’ בחסדו היפך קללת בלעם לברכה, כן יהפוך ה’ קללות וצרות אשר באו על העולם על ידי מלחמה הנוראה לברכה ובמהרה ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה. אמן.
הרב שמואל ב”ר נולד לאביו הרב מאיר ולאמו מרת פייגא בסביבות שנת תרכ”ה (1865) ביאנושי (סאטמר, הונגריה). היה תלמיד של סבו הגאון רבי יהושע ברוך רייניץ אב”ד טשעטשעוויטץ. הרב שמואל מונה לאב”ד פרטעוואשאר שבמחוז העוועש משנת תרנ”ד. נשא לאשה את מרת מלכה בת הגאון ר’ משה סופר אב”ד טיסאפירעד, שנולדה בשנת 1867. לרב שמואל ורעייתו נולדו עשרה ילדים. בן אחד, יעקב, נפטר בגיל שנה בשנת 1890, ובן נוסף, אליעזר זוסמן נפטר בגיל 17 בשנת 1916. בנם קלמן, שהה בזמן השואה בארץ ישראל, לימים כתב דפי עד על אביו, על אחיותיו לאה, חיה רבקה רוזה לוי.
מחבר הספרים חק המצות – דיני סת”ם ודברי מוסר ביידיש, ערוגת הבשם עם נחלת יעקב, ארזי הלבנון ותולדות משפחת הסופרים (תרע”א), נחלת יעקב (תרע”א), עוללות אפרים (תרע”ד), שערי דמעות (תרע”ה), שערי נחמה (תרע”ו), אוצר נחמד (תרע”ז) וקול ששון ושמחה (תרע”ח). כמו כן פרסים חידושים רבים בכתבי העת ‘וילקט יוסף’ ו’תל תלפיות’.
לאחר הכיבוש הגרמני, הוציא הממשל ההונגרי את ההוראה וצווים נגד היהודים ובהם “צו הקמת הגטאות”. בעקבותיו פורסם ב 28.04.1944 סגן הממונה על מחוז נוגרד צו בו הורה לסלק את כל היהודים מכל הישובים במחוז ולבודד אותם ב”אזורי מגורים” נפרדים. בחודש מאי גורשו יהודי שלגורין והסביבה לגטו שלגוטרין, בין המגורשים היה גם הרב שמואל רייניץ. בסוף אותו החודש נחקרו תושבי הגטו בעינויים אכזריים על מנת לגלות חפצי ערך מוסתרים. 16 יהודים מתו במהלך החקירות הללו. ב- 05.06.1944, עם שחר הועברו תושבי הגטו למרכז השילוח באורוות הנטושות של מכרה הפחם, ששרצו בהם עכברושים. באורוות, שהיו מיועדות לכ-60 סוסים, נדחסו כ-2,240 יהודים, בתנאים תת-אנושיים. ב- 13.06.1944 הועלו יהודים על קרונות רכבת שנועדו להובלת בקר ונשלחו לאושוויץ. הרב נספה בשואה בסביבות כ”ט בסיון תש”ד (20.06.1944).
לזכר בנו אליעזר זוסמן – כתב הרב שמואל בספרו “שערי נחמה” את הדברים הבאים:
משמר אליעזר
לזכר עולם יהיו דברים אלו עבור נשמת בני הבחור אליעזר זוסמאן. נפטר ד’ טבת תרע”ו.
[נא קוראים נחמדים עשו עמי חסד ואמת שתלמדו לפעמים משניות לעליות נשמתו היקרה]
קורא נעים!
סלח נא לעון עבדך אם אעתיר עליך מלין להשיח בדאגה ועצב מלבי, ואבקשך שאתה אחי היקר פה עמוד עמדי, להשתתף עצמך בצערי, כי המר לי שדי מאוד ולקח מחמד לבבי פרי בטני חטאת נפשי, אלוקים מצא את עון עבדו וגבה בעל חוב ממטיב נכסי, בחור נחמד עלם יפה עינים, אשר היה מיועד לתורה וליראת שמים עודנו באבו נקטף בן שבע עשרה שנים. מעת היה בן ט’ שנים תמיד התגורר במקומות אחרים, לשמוע דברי ה’ בלימודים ומבלי יכולתי לשלם עבודו דמי מזונות, היה מוכרח לצפות לשלחן של אחרים, אשר הרבה פעמים הוא כמצות ומרורים.
אאדה עד חוג שמים, אתאונן ‘מי יתן ראשי מים’, החרישו ממנו ואדברה, הצקתני רוחי ולא אוכל אדומה, כיולדה אפעה אשאף ואשומה, מספד אעשה ואקונן בנהימה, אריד בשיחי ואהימה, וקול נהי ארימה, ואעתיק פה מכתב אשר לכבוד גיסי הגאון דק”ק סענדערע ערכתי, ובו מרירות לבבי שפכתי, חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דיברתי בלשוני, היה יראה בעניי ויאמר די לצרותי וגם אעתיק ההספד אשר אמר עליו גיסי היקר שליט”א בעת פטירתו ויהיה זכרון לנשמתו, בגן עדן תהיה מנוחתו ובצרור החיים יצרור ה’ נשמתו ויזכנו ה’ אותי ואשתי הצדיקת תחיה לגדל בנינו ובנותינו לתורה ולחופה ולמעשים טובים ויבנה במהרה ציון וירושלים אמן.
בעזרת ה’ יתברך ב’ לסדר ‘ויאנחו בני ישראל’ רק שלום לפ”ק פ”וו יצוא”ס
שלומים מרובים, מאדון עולמים וחיים ארוכים, בבנים ומזונא רויחא יחדיו נצמדים לגיסי היקר אשר שמו מפארים המהולל ברב התשבחות חריף פפיות, ידיו רב ללו לחדש סברות ועמוקות וכו’ וכו’ הרב הגאון הצדיק בנש”ק מגזע תרשישים כקש”ת מהו’ שמעון סופר יאר פניו אתנו סלה האבדק”ק סענדרא יע”א.
את אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי! אזכרה מצוק אשר קראני, חשך מעלי מעיל הוד וצפר טרף טורף בו הנותן אמרי שפר בני יקירי אליעזר זוסמאן נטע ממשפחת סופר. ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי בחודש טבת ובחלונינו עלה המות, ומשוש לבבינו שבת, ותחת כי בא שבת בא מנוחה, לנו הגיע בו יגון ואנחה, כל ראש לחלי ולכל לבב דוה, כי נר אלוקים נשמת אדם נחמד בו נכבה, בליל שבת קדש פרשת ויגש אליו יהודה אשר הייתי בו נעור כמעט כל הלילה אצל בני נתן אנטשיל בן מלכה, שהיה מוטל רחמנא ליצלן בסכנה, יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא ששלח לו רפואה שלימה, ולאחר סעודת צהרים בשבת קודש רציתי לקיים מעט תענג בשבת שינה, אמנם אהה! גם זה נהפך לי אזי לתודה, כי דלתי עיני עוד לא סוגרה, והנה איש עומד עלי ויעיר אותי מתנומה, ובידי רצפה דילוג רב המבשר לנו בשורה מרה כראש ולענה, בו קוראים אותי לא לספוד לצרה ולבכותה. ואם כי בשבת אין לזעוק על כל צרה, אבל לא היה בנו כח המעצור ועינינו נגרה, ומחמת כי בנינו הנ”ל היה בסכנה לא יכולנו להיות אצל ההלוויה – ויהי בערב, כל מקום שנאמר ‘ויהי’ אינו אלא צרה, נתרבתה הבכיה, על כי נטלה הכבוד ונשתייר המרה, ואחרי עבור שבעת ימי המשתה, ששיתי בו כוס התרעלה, הבדלתי הבדלה, ואמרתי מקירת לבבי, המבדיל בין קודש לחול, חטאותינו הוא ימחול זרעינו וכספינו כחול ירבה, בסימן טוב ובמזל טוב יחול עלינו ימי השבועה, ונס מאתנו יגון ואנחה, בננו הנחמד נפשו תהיה בצרור החיים צרורה, וינוח במנוחה נכונה, ויהיה למליץ יושר לנו ולכל המשפחה אמן סלה.
גיסי היקר! במה אקדם לכם ואיך אוכל ליתן לכם די תודה, שבח ותהלה, על החסד שעשיתם עם בני עליו השלום! מה אשיב לכם על כל תגמוליכם שגמלתם אם בנינו? ואם בעוונותינו הרבים כל הקורבנות בטלו ולא ועלו טרחכם ותפלתכם ביום עברה וזעם וצרה, אבל קרבן תורה לא בטלה, אתה גיסי היקר בעצמך הייתה אצל בני להבדיל בין חיים לחיים שומר מה מלילה, להשגיח עליו בעין פקיחה, ואנו חייבים להודות לך ולזוגתך הצנועה מ’ אסתר בת אבי חיל חותני הגאון הגדול יאר פניו אתנו סלה, יודע אני כי לא מצדכם היתה המניעה, שיעלה לבני עליו השלום ארוכה, אבל אשמים אנחנו בזו הצרה, עוונותינו המרובים גרמו שנלקה שלא בעונתו החמה. אמנם הורו לנו חכמינו ז”ל שחייב אדם לברך ה’ גם על הרע, מהולל שם ה’ ממזרח שמש ועד מבואה, ואתם תשאו מאת ה’ ברכה, והצער שסבלתם יהיה לכם לכפרה, לבל יעבור בכם מקרה רעה ותזכו לראות נחת מזרעיכם ומצאצאי צאצאיכם, עד כי יבוא שילה וגם לאנשי ק”ק סענדר קהלה נאה וחסודה אני נותן תודה, שכולם בטלו ממלאכתם לגמול חסד לנפש יקרה, ונתנו לו במקום מכובד מקום קבורה, וכבוד עשו לו במיתתו, ועמדו על מטתו. ה’ ישמור אותם מכל צרה וצוקה במקומכם יהיה רק ששון ושמחה.
נאם גיסך הטובל בדמע קולמוסו, מצפה לרחמי ה’ ולישועתו.
הק’ שמואל רייניטץ בלאאההר”ם זצ”ל, חופק”ק פעטערוואשאר יע”א.
(הערה: בספר “חכמי הונגריה והספרות התורנית בה, עמ’ 440, כתב שהרב כנראה נפטר לאחר מלחמת העולם הראשונה).
מספר הצפיות במאמר: 225
