קטגוריה: סיון כז

ב"ה דונאסערדאהעלי יום ה' לסדר שלח תרצ"א לפ"ק.
רב ברכה ושלום לכבוד ידידי הנעלה הרבני המופלג בהפלגת חכמים ונבונים ווח"ס יקר ערך במעלות ומדות טובות ותרומות כש"ת מו"ה משה גאלדשטיין נ"י, בעיר ואם בישראל מונקאטש תע"א.

אחרי דרישת שלומו הטוב. נתת שמחה בלבי מעת שראיתי איזהו קונטרסים עולים ויפים מספרו הבהיר 'מסעות ירושלים', אשר עולה ומדפיס לזכר עולם כל ההרפתקאות והזדמנות מנסיעה הקדושה כאשר זכינו לעלות רגל לארצנו הקדושה בצירופא דקדושה עם שר התורה היה אדמו"ר הגאון הצדיק המפורסם בכל אפסי תבל מרן רבינו חיים אלעזר שפירא שליט"א האב"ד ור"מ דק"ק מונקאטש תע"א. וטוב עשה מעלת כבוד ידידי נ"י במעשי ידיו אלו למען יראו בני עמנו וידעו ויכירו המסירות נפש שהי'ה לאדוננו בכדי לבצע זממו להזדמן ולפגוע בהאי סבא קדישא מרן רבינו שלמה אליעזר אלפאנדרי זצ"ל (להבדיל בין חיים לחיים) ומעלת כבודו נ"י רשם בזכרונו את כל דיבור ודיבור ושיחת תלמידי חכמים שהיה ביניהם. להבדיל בין חיים לחיים (זולת מהסודות הנוראים שלא ידענו). וטובה כפולה ומכופלת עשה על שמסר תוצאת הספר וכל שבח היתר על הוצאה לטובת החזקת ישיבה רבתי 'דרכי תשובה'. ואין שום צורך לצייר גודל מעלת המצוה של החזקת בחורי חמד לומדי תורה הקדושה בהתמדה רבה וגדולה תלמידי מרן כ"ק אדמו"ר שליט"א ושכרם של כל קוני הספר 'מסעות ירושלים' יהיה כפולה בזה ובבא, וכל אשר יוסיף על המחיר שיקצבו בעדה יוסיפו לו שנות חיים ברב ברכה והצלחה אמן כן יהי רצון.

ובאמת אימה ופחד חיל ורעדה יאחזני בזכרי אותן ימים הקדושים וטהורים שעברו (חודש אייר דשנת תר"צ) כאשר ראינו אותו צורה הקדושה והטהורה דהאי סבא קדישא זצ"ל. וגודל כבוד התורה אשר הראו באותות אהבה ושמחה בני ארצנו הקדושה אל מול פני כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א. וכאשר זכינו להשתטח על קברן של צדיקים מאורי וגאוני העולם זצ"ל, ועל ידי התפלות ובכיות הנוראים של כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א נתעוררנו עד אין לשער ושפכנו לבינו בתפלות חמות ונלבבות. וכמה היה קשה פרידתנו ממקומות הקדושים ומארצנו הקדושה, ורק בתקוה שבקרוב ובמהרה נעלה לציון ברנה, עזבנו אז את ארצנו הקדושה. ויהי רצון שנזכה עוד בימינו לביאת גואל צדקינו ולשמוע בקרב שופר של משיח אמן כן יהי רצון.

כעתירת ידידו הדורש בשלומו כותב וחותם בכל לב ונפש חפיצה,
ה"ק הילל וויינבערגער

אב"ד דפה קהילת דונא סערדאהעלי והגלילות תע"א

(הסכמה לספר 'מסעות ירושלים', מאת הרב משה גולדשטיין הי"ד)

ב"ה מוצאי שבת קודש אור ליום א' לסדר 'ו'משה ה'יה ר'עה א'ת צ'אן' [צ"ל: ו'משה ה'י'ה' ר'ועה א'ת' צא'ן' = תרע"ח] לפ"ק פעהי"ת פרסבורג יצוא"ס

החיים והשלום וכל טוב סלה לכבוד ידידי הרב הגדול בתורה ויראת ה' קדומה, חריף ובקי עצום, צנא מלא ספרא וכו' וכו' כש"ת מהו' יהונתן נ"י גבר ענוותן שטייף דומ"ץ בק"ק עיר ואם בישראל אונגוואר יע"א.

אחרי דרישת שלומו הטוב – כבוד מעלתו הרמה בוודאי ישתומם על המראה ותמה יקרא, על אשר אני מעודי לא הערכתי אליו שום מכתב עתה אני בא במנילה עיפה! מה טעם יש בה! ומה השיאני לזה! על כן אערוך מכתב וממילא ינתן טעם לדבר אשר השיאני לזה.

הנה ראיתי במכתב עיתי וגם שמעתי בבשורה לא טובה אשר שר וגדול נפל בישראל שנלקח מהקהלה פארכם והודכם הרב הגאון המפורסם מהו' אלעזר לא"וו זצ"ל ר"מ ואב"ד אונוואר יע"א חבל על דאבדין וכו'. והנה ק"ק אונגוואר לדעתי הענייה תמיד הייתה באותו המיעוט בארצינו אשר בחרו תמיד במנהיגים ואב"ד, אשר גם היו מנהיגי הדור דהיינו גאונים מפורסמים בכל מיני תהלה, גדולים בתורה ובישראל, ולא רצו מעולם באותן רבנים מתחדשים ח"ו, ועל כן בוודאי דעתן זה עוד קיימת וגם עתה רצונם יחד לבחור בטוב, אין טוב אלא תורה, והיות שהרב הגאון הנעדר זצ"ל, לדעתי לא השאיר בנים אשר ירצו למלא מקום אביהם הגדול ז"ל, על כן ראוי היה לק"ק הנ"ל לבקר רב גאון ומפורסם לשם ולתהלה למלאות כסא הרבנות. והנה לדעתי הענייה לאיצטלא זו ראוי היה כבוד קדושת אדוני אבי מורי הרב הגאון הצדיק המפורסם שליט"א כבוד קדושת מהו' שמואל לוי וויינבערנער האב"ד ק"ק עיר ואם בישראל דונא סערדאהעלי יע"א, באשר הוא מקדמת דנא מפורסם לחריף ובקי עצום, ומלבד קדושתו ופרישתו הוא בר אבהן וחתנו של הרב הגאון הקדוש מרן ר' הילל ליכטנשטיין זצ"ל אבדק"ק קאלאמייא.

והנה כבוד קדושת אדוני רבי מורי ורבי שליט"א נתקבל פעם ראשונה לרב אב"ד בק"ק באדראג קערעסטיר בפה אחד בלי שום בחירה, והיה שם רועה את הצאן קדשים שמנה שנים, ואחר כך למלא ולקיים את ציווי אביו הרב הגאון הקדוש ז"ל מניגרעשד יע"א אשר צוה ביציאתו לפני פטירתו שהוא להבדיל בין חיים לחייים ימלא את מקומו, על כן קבל שם את כס הרבנות והיה שם שתי שנים, ואחר כך נתקבל בפה אחד לאב"ד בנאדי באניא יע"א, ונהג שם את צאנו עשתי עשר שנים, וכמה תקנות גדולות התקין שם. וזה כשנים עשר שנים אשר הוא יושב על התורה ועבודה בק"ק עיר ואם בישראל דונא סערדאהעלי יע"א. סך הכל הוא עומד במשרת רב אשר דורש טוב לעמו זה ג"ל עיני ואביטה נפלאות שנים ונודע ביהודה וישראל רב חריפתו וגדלותו ודרך תמימתו אשר הוא נורא, בראש וראשון על דגלו דברי שאננו – מדבר שקר תרחק – כי כל פעולותיו ועסקו היה תמיד על דרך האמת והישר, ומעודו עד היום תמיד עשה לילות כימים, והלך בשיטת לא איברי לילא אלא לגירסא, וממש שם לילות כימים. ועל כן זכה ב"ה שנמצאים אצלו בכ"ג שלשה עשר חיבורים עצומים מהדורות חשובות להלכה ולמעשה ופלפולא טובא וכמה מהדורות על תנ"ך ואגדות הש"ס, ולדעתי הענייה נאה ויאה לק"ק אונגוואר שיקבלו איש גדול כזה למנהיגם. ואולי מאד היה כדאי שכבודו הרמה נ"י יציע לפני פני העיר את דעתו (ולעניות דעתי בוודאי דעתו בעניין זה כדעתי הענייה), שיכבדו ויבקשו את פני הרב הגאון המפורסם דק"ק סערדאהעלי שיקבל את המשרה בקהלתם, כי יש לו גם שאר מעלות ומדות טובות, ואם יבחרו יקיימו 'ובחרת בחיים'. ועתה אסיים בברכה כפולה שלום ושלוה השקט ובטח, והנני חותם באהבה רבה ובדרישת שלום ידידו אוהבו המחכה לתשובתו הרמה מכבדו כערכו.

הק' הלל וויינבערגער בן לאדוני אבי מורי ורבי הרב הגאון המפורסם אבדק"ק דונא סערדאהעלי יע"א, יושב על התורה בבית חמי הרבני המ"ומ כש"ת מהו' ר' יאקב שמואל שלעזינגער נ"י פק"ק פרעססבורג יצ"א.

נ"ב כדי שלא ישאר הנייר חלק אכתוב כאן איזה הערה אשר הערתי עליה בימים אלו…
ידידו הנ"ל
אחכה לתשובתו ולדעתו בענין שמעבר לדף. אדרעססע שלי…

 (קובץ כרם יבנה, תשע"ה, עמו' יא)

בתחילת הספר מביא איזה עובדות מגדולי וצדיקי ישראל לחזק כח שמירת שבת כהלכתו. רציתי להוסיף עובדא אחת ושתים וכדאי שיכתב לדור אחרון. מסר לי לפני ה"ן שנים כבוד ההגאון הצדיק רבי הלל ויינברגר זצ"ל גאב"ד סערדאהעל, שחותנו הרב הצדיק ר"י שלזינגר שהיה מצאצאי הגאון הצדיק המפורסם רבי הלל ליכטנשטיין ז"ל גאב"ד קאלעמיי, מגדולי תלמידי מרן החתם סופר זי"ע, וכידוע היה מוכיח גדול בשער, ובאחד מספריו הקדושים מטיף מוסר לעיר פרשבורג שנמצאו בה בעוונותינו הרבים מחללי שבת בל ישכחו אמרו רבותינו ז"ל שחילול שבת גורם שרפה. וכשהייתה השרפה הגדולה בעיר פרשבורג ונשרפה כל רחוב היהודים כידוע, גר גם ר"י שלזינגר שם, והתחילו הלהבות לכלות ביתו עד שהוצרכו להשליך כל הספרים מהקומה של בית לרחוב. וכולם נשרפו, ונשאר רק דף אחד מספרי הגאון הקדוש רבי הלל זי"ע הנ"ל, שהיה גם כן נשרף משני הצדדים, ונשאר רק כמה שורות שבו מזהיר העיר פרשבורג מפני האש של שריפה.

(אגרת מהרב הגאון ר' שמואל הלוי ואזנר בעל 'שבט הלוי', מלכים אמניך)

---

הרב הלל ויינברגר הי"ד, אב"ד סרדהאלי (דונאיסקה סטרדה) וראש ישיבת 'בית הלל' בעיר, נולד בז' בטבת תרנ"ה (1895) בנאג'-באניא, לאביו ורבו הגאון רבי שמואל לוי ויינברג אב"ד קערעסטור, ניעגרעשט, נאג'-באניא וסרדאהלי, מחבר שו"ת מהר"ש לוי, ולאמו, הדסה, בתו של הגאון רבי הלל ליכטנשטיין מקאלאמיי.

הרב הלל למד בישיבתו של אביו בסרדאהלי. בהיותו בן 17 הוסמך לרבנות על ידי רבי שמואל רוזנברג מאונסדורף מחבר שו"ת 'באר שמואל'. בנוסף נסמך על ידי רבי מרדכי לייב וינקלר ממאד מחבר שו"ת 'לבושי מרדכי', על ידי רבי יצחק גליק מטולצ'ווה מחבר 'יד יצחק' ועל ידי רבי ישעיה זילברשטיין מווייצן מחבר 'מעשי למלך'.

בשנת תרע"ד התחתן עם מרת לאה, בתו של הרב הגביר ר' יעקב שמואל שלזינגר מפרשבורג, אחיו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר מחבר 'לב העברי'. לפני החתונה הפסיד החותן כמעט את כל רכושו בעקבות השריפה הגדולה שפגעה ברחוב היהודים בפרשבורג.

לאחר נישואיו התגורר בפרשבורג, ועסק בתורה בהתמדה ובדוחק, יומם ולילה. על מנת שלא יפריעו לו במהלך לימודו, הוקצה עבורו בדירתו הקטנה, חדרון נפרד, שהיה גדוש בספרים, ובו שולחן קטן וספסל, ולא היה בו מקום לזוז. הרב החל להפיץ תורה בפרשבורג. הוא ייסד והעביר שיעורים בחברת 'מהדרי ולומדי הש"ס', והיה המנהל הרוחני של מוסד 'יסודי התורה'.

בחודש כסלו תרפ"ה, בהוראת אביו, עבר לקהילת סרדאהלי לכהן שם כדיין. זמן קצר אחר כך, כחודש אדר תרפ"ה נפטר אביו,  והרב הלל מילא את מקומו כאב"ד ור"מ בסרדאהלי.

אף שהתפלל בנוסח אשכנז, היו לבושו והנהגתו של הרב הלל בסגנון חסידי, ומידי פעם נסע לשבתות להסתופף בצל של האדמו"ר רבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש. בשנת תר"צ (1930) נסע לארץ ישראל לביקור, ביחד עם האדמו"ר ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש ורבנים נוספים.

בשנת תרצ"ד בחרה בו קהילת קאלאמיי לאב"ד, אך הרב בחר להישאר ולשרת את קהילתו בסרדאהלי.

בשנת תרצ"ה נפטרה בתו הדסה, בהיותה בת 18.

הרב עמד בראש הישיבה הגדולה 'בית הלל'. על מנת להאכיל את תלמידיו הרבים, ייסד הרב בית תבשיל, בבניין הישיבה שנבנה בשנת תרצ"ו. במהלך בניית בית התבשיל אירע אסון ונהרג בנו של הרב הלל, יעקב שמואל, זמן קצר לאחר בר המצווה שלו.

בשנת תרצ"ח דרש לבטל נשף מעורב שתוכנן להתקיים בפורים ונועד לגייס כספים עבור עניי העיר. כאשר נודע לו שלא קבלו את דרישתו, קם הרב באמצע סעודת פורים, והגיע בריצה למקום הנשף עם מלויו, ופיזר אותו.

הרב הכין לדפוס חידושים רבים על מסכתות, על סוגיות הש"ס וחידושי אגדה, וקבע לקרוא להם 'קונטרסי אהבה' – ראשי תיבות 'אמר הלל בן הדסה'. בשואה אבדו כמעט כל חידושיו, ונותר חידוש אחד שחיבר בהיותו בן 11.

במהלך השואה, בשנת תש"ד, גורשו בני קהילת סרדהאלי לגטו. הרב שמר במסירות נפש שלא יגלחו את זקנו. אחר כך גורשו היהודים מהגטו למחנה אושוויץ, ובמהלך נסיעתם ברכבת דיבר הרב הלל בענייני חיזוק האמונה והביטחון בה'.

הרב הלל, רעייתו, ובנם הצעיר לוי הי"ד, נהרגו עקה"ש באושוויץ בכ"ז בסיון תש"ד.

בנו, משה זאב הי"ד, נשלח למחנה עבודה ולא ידוע היכן ומתי נספה.

בתן, הרבנית בילא נהרגה עם בעלה הרב מרדכי עזריאל ויינברגר אב"ד ור"מ בקהילת מארגרטן, עם כל ילדיהם, בג' בסיון תש"ד. הי"ד.

שרדו שלשה מבניו: הרב יחיאל, הרב פנחס והרב עקיבא יוסף.

מנהג חסידים ואנשי מעשה להדר לאכול דגים בשבת קודש, וכדאיתא בשבת קי"ח במה מענגו בדגים גדולים. ואף דדגים אינם לעיכובא, דיוצא בכל מה שמתענג, וכמבואר בפוסקים סימן רמ"ב, מכל מקום מהדרים לאכול דגים דייקא. ועלה בדעתי ליתן טעם הגון לזה, על פי מה שכתב המאור ושמש פרשת בראשית (ד"ה ויאמר אלקים) דאף שאמת הוא דבראשית ברא א', דהיינו שיתנהג העולם בדרך הטבע כדי שתהיה הבחירה חופשית, עם כל זה השאיר הקב"ה דבר מה בבריאה להורות דגם הטבע מושגח מאתו יתברך שמו, וכל תנועה בעולם הוא רק בהשגחתו יתברך שמו ויתעלה. וזה לשונו שם באמצע הפסוק "ויאמר אלקים יהי אור", כאשר עינינו רואים שהארץ הוטבעה בטבע שתהיה מוציאה דשאים, ע"י מאמר השם "תדשא הארץ", עדיין הארץ מתנהג כן, שבכל מקום שיקובץ מעט עפר אפילו בכלי היא מוציאה דשאים. ובשאר נבראים נמצאים אשר לא נשארו בטבעם שנבראו, כגון מים בתחילת הבריאה הוציאו דגים ושרץ המים ע"י מאמרו יתברך שמו "ישרצו המים", ואף על פי כן לא נשאר זה שיהיה דבר זה מתמיד בטבעו לעולם, שבאם היה דבר זה נשאר על הטבע, היה מחויב שבאם ישים אדם מים בכלי ראוי שתהא בתוכם דגים כדרך שהארץ מוציאה דשאים לעולם. גם אנו רואים הרבה יאורים קטנים שיש בהם דגים מרובים, והרבה נהרות גדולות שאין בהם. וטעם העניין הוא שיהיה האדם מכיר על ידי זה השגחה פרטיות של הבורא יתברך שמו. וכאשר ה' יתברך חפץ במעשה האדם החפץ במצוות הוא מזמין לפניו שיתהוו דגים בהנהר ושיבואו אליו לכבוד השבת. עד כאן לשונו הקדוש.

והנה ענין שבת מורה על האמונה, דהעולם אינו קדמון חס ושלום רק נברא מאת הבורא, דבשמירת שבת אנו מודים כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש. אולם ישנם בבני אדם שאף שהם מאמינים בחידוש העולם שנברא ע"י הבורא ברוך הוא, מכל מקום אינם מאמינים בהשגחת העולם, שאומרים דאחרי שנברא העולם בראשונה מאת ה' יתברך סילק ה' יתברך השגחתו מאת עולמו, ועולם כמנהגו נוהג בטבעו בלתי הנהגת ה' יתברך, אומנם גם דעה זו נפסדת, דגם הנהגת העולם אי אפשר בלתי השגחתו יתברך שמו. והראיה על זה הוא מעניין הדגים שרואים בהם השגחת ה' יתברך שאף הם נמצאים בכל מיני מים כנ"ל. ולכן להורות זה ביום שבת קדשינו, שהוא מקור האמונה בבריאת העולם, מצוה עלינו לאכול דגים, לרמז דגם השגחת העולם הוא תחת ידו הגדולה של הקב"ה.

עוד יש לומר טעם לאכילת דגים על פי מה שאמרו חז"ל (שבת ק"ד.) אתי דרדקי האידנא לבי מדרשא ואמרו מילי דאפילו בימי יהושע בן נון לא איתמר כותייהו. גימ"ל דל"ת, גמול דלים. ומאי טעמא מהדר אפי דדל"ת מגימ"ל, דליתן ליה בצנעה כי היכי דלא ליכסיף מיניה. ומבואר מזה דאות ג' מורה על המשפיע, ואות ד' מורה על העני המקבל. והנה שבת קודש נאסר במלאכה ולית ליה מגרמיה כלום, ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת (עבודה זרה ג.), וכן אמרו "חול מכין לשבת וליום טוב" (ביצה ב:), ועם כל זה השבת הוא מקור לכל הברכות, וכמבואר בזוהר הקדוש פרשת יתרו דכל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין. נמצא דאף דהשבת הוא בבחינת דל"ת, שהוא מקבל מימי החול דהוא בחינת גימ"ל, מכל מקום השבת הוא גם כן המשפיע לימי החול, והוא בבחינת  ד"ג, הד' קודם ומסתכלת בג' להשפיע בקרבה, על כן לרמז דבר זה אוכלין ד"ג בשבת.

גם יש לומר בסגנון אחר, דהנה בשבת יש מצוה לענג הגוף בתענוגי ברבורים ושליו ודגים. וכדכתיב "וקראת לשבת עונג", אמנם בקבלת התענוגים הללו אין אנו רק בבחינת מקבל, כי ע"י קיום המצווה גם אנו מוסיפים כוח בפמליא של מעלה, ונעשו תיקונים גדולים בעולמות העליונים, כדאיתא במדרש רבה איכה פרשה א (אות ל"ג) בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין כוח בגבורה של מעלה, כמה דאת אמרת "באלקים נעשה חיל" (תהלים ס'), ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום, כביכול מתישין כוח גדול של מעלה, דכתיב "צור ילדך תשי" (פרשת האזינו). עד כאן לשונו. ובזוהר הקדוש ריש פרשת בא (דף ל"ב ע"ב) כתב וכד עבדין עובדין דכשרין יהבין תוקפא וחילא לקודשא ברוך הוא, ועל דא כתיב "תנו עוז לאלקים" (תהלים ס"ח), במה, בעובדין דכשרן. עד כאן לשונו. וכעין זה בזוהר הקדוש פרשת בשלח (דף ס"ה ע"ב). עיין שם. ואם כן על ידי קיום מצות עונג שבת, נחשבים בני ישראל בבחינת ד"ג, דהיינו שמקבלים תענוגי השבת דהוא בחינת ד', ועל ידי זה אנו משפיעים למעלה להוסיף כוח וגבורה בעליונים בבחינת ג', ולרמז זה אוכלים בשבת דגי"ם. והבן.

עוד יש לומר על פי מה ששמעתי בשם מרן הגה"ק הקדושת יו"ט אב"ד סיגוט זי"ע שהפליג מאד בקדושת השבת לעסוק בתורה ועבודה, ולמעט משינה כל מאי דאפשר, שלא להפסיד הזמן היקר והקדוש. ואמר דהמלך של עסטרייך הנקרא יאזעף השני היה ממעט תמיד בשינה. ואמר הטעם כי רוצה ליהנות ממלכותו ולהיות מלך זמן הרבה, כי בעת שהוא ישן אינו מלך. וכמו כן בשבת כל ישראל כמלכים המה, דשבת הוא בבחינת "מלך", וכן הוא קרוי בשם "שבת מלכתא", ולכך יש לחוש למעט משינה שלא להפסיד המלכות. עד כאן דבריו הקדושים. ומבואר בספרי המחקרים דדגים אינם ישנים כלל (עיין בספר הברית ח"א מאמר י"ד פ"ו, וזה לשונו, הדגים יחיו תמיד במים קיץ וחורף בלי שינה ותרדמה. ולפי דעת האומר שלא יש שום בריה בעולם בלית שינה יהיה שנתם לא יותר מהרף עין ובעינים פקוחות. עד כאן לשונו). ולכן כדי שיתעורר האדם למדה זו בשבת, על כן אוכלין דגים לרמז עניין הנ"ל.

("ולאשר אמר", חידושי אגדה לשבת קודש, נלוה לספר "אוצר השבת", עמ' רסד-רסה)

---

בשנת תרצ"ה (1935) נסע הרב אשר אנשיל כ"ץ ביחד עם בנו יהושע ועם חותנו, הגאון רבי שלמה זלמן אהרנרייך, לארץ ישראל והיו שם הל"ג בעומר ובחג השבועות. יומן המסע שכתב הבן אבד בשואה. כאשר עירו עברה לשלטון ממשלת הונגריה, איימו השלטונות על הרב בגירוש ובמוות אם לא יסגור את הישיבה, אבל הוא התעקש בכל מחיר שלא לבטל לימוד התורה של תלמידיו, האהובים עליו כבנים, ולא סגר את הישיבה עד לאחר הכיבוש הגרמני בחודש אדר תש"ד. לאחר שגורשו לגיטו סערדאהעלי, הורה הרב לתלמידיו שנלקחו לעבודות כפייה להיות באחדות זה עם זה. עם התגברות הצרות בשנת תש"ד, נערכו תוכניות להצלת הרב ולהעברתו לעיר בודפסט, אך הוא לא רצה בזה ואמר כי לא יעזוב את אנשי קהילתו ואת תלמידיו. הרב באושוויץ נהרג עם אשתו ורוב ילדיו, עם בני קהילתו ועם רבים מתלמידיו ביום כ"ז סיון תש"ד.

הרב אשר אנשיל כ"ץ הי"ד נולד בשנת תרמ"א (1880) בקהילת צ'נגר (הונגריה), לאביו הרב יהונתן בנימין כ"ץ ולאימו גיטל. עוד כילד היה מתמיד וחריף גדול, ועבד את ה' מנעוריו בהצנע. בגיל 12 נסע לחוסט ללמוד בישיבת בעל "ערוגת הבשם", ולמד שם בהתמדה רבה במשך 8 שנים רצופות. הוא הוסמך להוראה על ידי רבו, ועל ידי רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון (ה"מהרש"ם מברעזאן"), רבי משה צבי פוקס אב"ד גרויסוורדיין ורבי מרדכי יהודה ליב וינקלר ממאד (מחבר שו"ת "לבושי מרדכי"). בהיותו כבן עשרים נשא הרב אשר אנשיל לאשה את מינדל, בתו הבכורה של רבי שלמה זלמן אהרנרייך הי"ד משאמלוי. לאחר חתונתו המשיך ללמוד בשמלוי וסייע לחותנו בהרבצת תורה בישיבה. כשנתיים לאחר נישואיו מונה הרב אשר אנשיל לדיין ולמו"צ בעיר. בשנת תרס"ח (1908) מונה לרב אב"ד בניר מידיעש והגליל, ייסד שם ישיבה גדולה והמשיך ללמוד בהתמדה גדולה. הוא היה קם בחצות ומתחיל ללמוד ומעורר את הבחורים ללימודיהם, והנחה אותם לדעת את הגמרא בעל פה. בערך משנת תרפ"ה (1925) נעתר להפצרות קהילת היראים "עדת ישראל" בדונא-סערדאהעלי שיבוא ויכהן כרבם. מיד עם הגיעו לסערדאהעלי לימד בישיבתו, שהתפתחה עד להיותה ישיבה למאות תלמידים ולאחר הישיבות הגדולות בהונגריה. בישיבה זו העמיד אלפי תלמידים תלמידי חכמים, אשר למדו בהתמדה רבה וחזרו פעמים רבות על תלמודם. בישיבה היו חבורות ללימוד פירוש "אור החיים" על פרשת השבוע וחבורה ללימוד ה"מאור ושמש" על הפרשה. בכל "שבת מברכים" היה הרב אשר אנשיל דורש לפני בבית המדרש של החברא-קדישא, ובכל שבת היה בוער באש הקדושה והדבקות בה' בתפילותיו ובדרשותיו לתלמידיו, שנאמרו בהתעוררות גדולה בשילוב דברי תורה עם דברי מוסר ויראת שמים, המעוררים ומלהיבים את שומעם ליראת ה' ולאהבתו. הרב הרחיק את תלמידיו מהעיסוק בפוליטיקה ובמחלוקות, ומנע מהם ללמוד ספרים, ואפילו ספרי חסידות, שעלולים היו לפגוע בסדרי הלימודים הקבועים בישיבה. הוא היה דבוק מנעוריו בצדיקי דורו ובפרט באדמו"ר רבי ישכר דוב מבעלז. הרב אשר אנשיל היה מטבעו נעים הליכות ודעתו היתה מעורבת עם הבריות, ועם זאת פעל בנחרצות ובתקיפות לביטול תקלות העלולות לערער את חומת הדת, כגון ריקודים מעורבים, שחיה מעורבת, פתיחת חנויות בשבת וכיוצא בזה.

ארגז מלא כתבי-יד של הרב כ"ץ ובתוכם חידושיו הרבים על סוגיות הש"ס, על השולחן ערוך והרמב"ם, שו"ת, ודברי אגדה על התורה והמועדים, נמסרו לשמירה אצל גוי אחד לפני שגירוש היהודים להשמדה. אך הגוי מעל בתפקידו וכל הכתבים הקדושים הללו אבדו בשואה, ונשתמרו מעט מרשימות שרשמו לעצמם תלמידיו. מרשימות אלו נערכו ויצאו לאור הספרים 'ולאשר אמר' על חנוכה (תשי"ב), על חג השבועות (תשי"ז), על ראש השנה (הודפס בסוף ספר "נחלי בינה", תשל"ו) ועל ענייני שבת (תשל"ח). כן הודפס חידושיו להגדה של פסח "חודש האביב" (תשל"א), שו"ת "ולאשר אמר" (תשמ"א) ו"ולאשר אמר" על התורה (תשמ"ג-תשמ"ז, תשע"ד).

בנו, הרב משה יהודה כ"ץ הי"ד, היה רב צעיר של קהילת סערדאהעלי, נהרג עם אביו באושוויץ, ומכתביו הוציאו לאור את ספרי "ויגד משה". כן נהרגו בתו הרבנית הינדל אשר רבי חיים אהרנרייך הרב הצעיר של קהילת שאמלוי, בתו הרבנית אסתר אשת רבי יחיאל דוד הכהן זלצר, בתו הרבנית פערל אשת הרב משה אריה פריינד אב"ד נאסוד, בתו הרבנית יהודית אשת רבי מנחם אהרן ליבוביץ הרב הצעיר של קהילת טשעפ, ובנו הבחור דוד.

בן נוסף, הרב יהושע כ"ץ אב"ד סאמבאטהלי ומחבר הספר "ויאמר יהושע", שרד, היגר לארה"ב ושם כיהן כרב קהל "בית אשר דסערדאהעלי " בברוקלין.

השלום יותר טוב מהכל ולמעלה על הכל שהרי אין לך דבר שיותר למעלה ולשבח מהאמת, בכל זאת אמרו מותר לשנות מפני דרכי שלום (אבל יש להרגיש, לא מפני החנופה, רק משום שלום דווקא). וגם אמרו שאפילו ישראל עובדים עבודה זרה ושלום ביניהם, אמר הקב"ה אין השטן נוגע בכם. ולזה אפשר לומר רמז כי "שלום" אותיות "מושל", לומר כי הוא מושל על הכל (ו"אמת" אותיות "אתם", לשון שלימות, והיינו קיום האמת הוא כשיש אתם, היינו שלום, מה שאין כן כשמבטל השלום ונעשה מחלוקת, לא בחינת "אתם". אז מותר לשנות משום דרכי שלום) ולא כאותם המעוותים, שבשביל שדורשים שחפצים באמת, ובכבוד התורה הם נכנסים בתגרות וקטטות שלא לשמה ובדברים שלא יועילו, רק נכנסים בזה כדי להראות טלפם כחזיר, ודורשים "הכל בשביל האמת", ומפירים השלום וכבוד שמים במקומו מונח… ואינם פועלים כלום רק שנעשה שנאת חינם בין אדם בחנם ובאים לגאות ולכל הרע. כך אמרו חז"ל, מאה חנופים ולא אחד מגלה פנים. ופירש רש"י שם, יותר טוב להחניף לאדם מאה פעמים, אף כי חנופה הוא מן העבירות היותר חמורות וקשות, עד שחשבו זה בארבע כתות שאינם מקבלים פני השכינה, ואחד מהם כת החנפים, בכל זאת יותר טוב להחניף מלבייש פעם אחת את חברו ולגלות סודו על פניו. אוי לאלו שמלבינים פני אדם ואומרים שדורשים בכבוד שמים, ואין זה באמת רצון ה' על אופן זה. לכן אין זה כי רוצים להתיימר בשם ה' להגדיל כבודם ובשביל זה מטילים שנאת חינם ואיבה ומלבינים פני אדם ובחנם גם כן כמה פעמים.

(אמת ושלום, עמ' כד)

---

רבי משה יחיאל אלימלך רבינוביץ הי"ד מלברטוב בן רבי נתן דוד מפארצבה משושלת ה"יהודי הקדוש", נולד בשנת תרנ"ה (1895). רב צדיק מפורסם, נכדו של ה"דברי בינה" מביאלא וחתנו של דודו רבי ישראל האדמו"ר מגרודזיסק, בעל "אמונת ישראל" משושלת קוז'ניץ-מוגליצא. הצטיין בזיכרון מופלג, ומגיל י"ג זכה לגילויים ומדרגות עליונות והחל לחבר ספרים. תחילה ישב בוורשה, ומשם הפיץ חוברות רבות, בשם "מי אמר" (ראשי תיבות: משה יחיאל אלימלך רבינוביץ), שבהן תבע לפתוח את מערכי החינוך החסידי לצורכי הזמן, ולא להצטמצם בסדרי החינוך ובתכנים הישנים בלבד. מונה לאדמו"ר בלוברטוב שבאזור לובלין בשנת תר"צ (1930) לאחר פטירת אביו. עד מהרה התפרסם וחסידים רבים החלו נוהרים אליו. הוא קירב במיוחד את בני הנוער, וידע לקרב גם את אלו שנתרחקו מעט מעולם החסידות. חסידו, רבי שמעון מזעליכוב הי"ד היה שולח אליו תלמידים לקבלת הדרכה, ובעקבות כך גבר זרם הבאים אליו. "שטיבלך" של חסידיו נוסדו בוורשה, פארצוב, ליקווא, לנטשנא, ז'ליחוב, אוסטרוב ועוד. חיבר את הספרים "מאמר שמירת הדעת" (ורשה, תרפ"ז), "אמת ושלום אהבו" (ורשה, תרפ"ז), "ויאמר משה" על התורה (ורשה, תרפ"ז), "מאמר המדות" (ורשה, תרפ"ז), "וידבר משה" (ורשה תרפ"ז-תרפ"ח), "מחשבות מאירות" (ורשה, תרפ"ח), סידור "עבודת הלב" (ורשה, תרפ"ח), "אמרי טל" (ורשה, תרפ"ח), "ויאמר משה" על נ"ך (ורשה, תר"ץ) ועוד.

עם כניסת הצבא הגרמני לפולין, ברח מלברטוב ללובלין, שם נפטרה רעייתו הרבנית חיה מרים. משם המשיך דעמטשבא, שהיתה תחת הכיבוש הרוסי. במוצאי שבת, ביום כיבושה של העיר בידי הגרמנים, הם נכנסו לבית מדרשו ורצחו ביריות את הרבי ואת בנו יצחק הי"ד. המשמש של הרבי, ר' יצחק מרדכי רוזנברג הי"ד, העביר את שני הילדים הקטנים שנותרו לרבי, חיים ורייזל, לסבא בוורשה, ובהמשך הם נהרגו עקה"ש.

נספה בשואה בכ"ז בסיון תש"א (1941).