תקנה גדולה להציל אלפי מקרים ומאורעות הן ברוסיא והן באמריקה מחשש ממזרות / הרב יוסף זוסמנוביץ הי"ד

בעזרת ה' יתברך א' פרשת תצוה

לכבוד ידיד נפשי הרב הגאון המפורסם כו' כקש"ת מהור"ר בנימין הלוי ליפשיץ רב דלין (מאסס)

נפשו בשאלתו. על דבר אחד שנשא אשה על ידי קונטראקט ולא על פי דת משה וגירש גם כן כל פי קונטראקט אם יש ממש בגירושין וקדושין. ודרו אחרי הקדושין כמו איש ואשתו, ועתה שנתגרשה על ידי בית המשפט שלהם, נישאת לאחר. הנני להשיבו.

אם כי השאלה חמורה, הן בדין אשת א איש הן בדין ולד ממזר, ומי אני כי אביא עד הלום, מכל מקום אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ואת אשר ישים ד' בפי אדבר. הנה אם הגט של ערכאות גט אי לא, זה לית דין צריך שאלה. מפורש בגיטין י"א דכל השטרות העולים בערכאות של עכו"ם כשר חוץ מגיטי נשים. אם כן אין זה בגדר שאלה. רק השאלה היא אם יש בה גדר קדושין. ובעניין ה יש לבאר.

מקור העניין הוא סוגיא לגיטין (דף פ"א) דמגרש אשתו ולנה עתו בפונדקי, דאמרו בית הלל דצריכה הימנו גט שני. ומוקי לה שם באיכא עדי יחוד ולא עדי ביאה, דבית הלל סבירא ליה הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה, ואין אדם עושה בעילת זנות ומסתמא קידשה…

ואחרי כל מה שביארנו בזה נבוא בזה לדבר השאלה ונאמר דכיון שביארנו דגדר 'אין אדם עושה בעילת זנות' הוא רק באשתו להרמב"ם, או אף להגאונים רק מפני שאין אדם משפיל עצמו לשם זנות, אבל כל שנשא רק בחוקי המלוכה, הרי משפיל עצמו לזנות, שוב אדם עושה בעילת זנות. וגם ביארנו דגדר פלגש לא הוי זנות, רק עבר על עשה דיקח אשה. וזה שהולך לישא בערכאות, הרי אין חושש לזה, אם כן ברור הוא שקדושיו אינם קדושין, ולא שייך 'הן הן עדי יחוד, הן הן עדי ביאה' שהביאה אינה לשם קדושין, אם כן ברור ואמת לדינא דכל שנתקדשה רק בערכאות, הדין דין אמת דאף אם רק בערכאות נתגרשה, מותרת להינשא לאחר.

ויען שהוא חידוש גדול בדין והוא תקנה גדולה להציל אלפי מקרים ומאורעות הן ברוסיא והן באמריקה מחשש ממזרות ועוד, אבל הוא חמור מאד, וחיפשתי ומצאתי דמסייעא לי תנא קמאי חד מרבותינו הראשונים הריב"ש בתשובה סימן ה' וסימן ו', שהקיל אף באנוס ואנוסה שנשאו בנמוסי הגויים ודרו כאיש ואשתו, דלא אמרינן 'הן הן עדי ביאה, הן עדים על קדושין', אף להגאונים, דכל שעשה בנמוסיהם קדושין גרע זה שנקרא שנתרצה על קדושי חוקיהם שאינם קדושין. ואף ששם היו אנוסים, כל שכן כאן שבשאט נפש עבר על זה, וברור ואמת.

ואף שהרמ"א בסימן ד' החמיר בכותים שאין מקבלין אותן מפני חשש ממזרות, ולמה לא נאמר שהקדושין שלהם לפני פסולים ועל סמך זה בועלים, ושוב הרי לא הוי כלל קדושין אינם ממזרים, ברור בזה דשם הוי קדושין, דכיון דמצות שאין עושים מפני שהם כתנוק שנשבה והם אנוסים, ומצות שעושים הם עושים כישראל, שוב הקדושין שלהם קדושין. וכן מפורש במסכת כותים דקדושין שלהם הם קדושין, ויש בוולדם חשש ממזרות מפני שאין מייבמים ואין חולצין, ועיין שם. שוב מצאתי בישועות יעקב סימן ד' בפירוש הקצר סעיף קטן י"ז שעמד שם באמת דלמה החמיר הרמ"א בקראים הרי קדושיהן לפני פסולי עדות, והברור הוא כמו שביארנו דלא הוי פסולי עדות בדבר ששומרים, דבשארי דברים הם כמו תנוק שנשבה וזה ברור ומוכרח במסכת כותים, וצדקו דברי הרמ"א מאד בזה. לא כן בערכאות, שם הרי אינם עדים ולאו בני קדושין וגירושין הם. והדבר ברור לעניות דעתי להלכה. ועיין בבשמים ראש סימן ר"כ מה שכתב בדין הקראים, וכתב להכשיר מטעמים שאין נכונים, אבל צדקו דברי הרמ"א ז"ל וברור. על כל פנים בהא נחתינן וסלקינן שבערכאות דעתי נוטה להתיר. ומחמת שהוא דבר חדש יבקש הסכמה על זה מעוד גדול הדור אחד, ואז אנא מצטרפינא להתיר.

בא על החתם יום ו' פרשת הצוה י"ב לחדש אדר תרצ"ג, סלובודקה
יוסף זוסמאנאווץ

(זרע חיים, בתוך זרע יצחק, עמו' 308–320)

(מתשובתו של הרב זוסמנוביץ הובאה כאן רק ההתחלה והסוף, תוך דילוג על רוב התשובה. וראה דיון בדין קידושין אזרחיים, המובא בהרחבה בפסק דין בית הדין באשקלון, המובא באתר דעת)

הרב יוסף זוסמנוביץ הי"ד, מגדולי רבני ליטא, גאון מופלג בתורה, בחריפות ובבקיאות בבלי ובירושלמי, במדרשי ההלכה ובתוספתא, נולד שנת תרנ"ה (1895) לאביו הרב אשר דוב זוסמן, מנכדי הגאון 'שלחן שלמה'. (ע"פ המובא ב'דורשי ציון בפועל' הוא נולד בירושלים, ע"פ  'אישים וקהילות' הוא נולד בצפת, ואילו על פי שו"ת 'ממעמקים' הוא נולד במינסק ועלה בילדותו לירושלים). בשל יחוס משפחתו למשפחת די-לאון 'מאצילי ישראל אשר בגלות ספרד', אימצו חלק מבני משפחתו את השם 'די-לאון' או שהוסיפו שם זה לשם 'זוסמן'.

בצעירותו למד בישיבת 'עץ חיים' והיה תלמידם של רבי צבי פסח פרנק ורבי יעקב משה חרל"פ. קונטרס מחידושיו יצא לאור בשנת תרע"ג וצורף לספר "זכרון ישעיהו" מאת רבי ישעיהו חיים גרוסברג.

לפני מלחמת העולם הראשונה, נסע אביו למינסק כנציג 'כולל מינסק' בירושלים, ור' יוסף עבר ללמוד בישיבת סלבודקה והתפרסם בשם העילוי "הירושלמי". זמן מה למד גם בישיבת טלז. נשא לאשה את לאה, בתו של ראש הישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה ובחברון, הרב משה מרדכי אפשטיין. נולדו להם שני ילדים: גולדה רחל ומשה מרדכי.

הרב זומסמנוביץ העביר שיעורים בישיבה, ונודע כלמדן גדול וכדרשן מעולה. לאחר שחותנו עלה לארץ ישראל בשנת תרפ"ח והתיישב בחברון עם חלק מתלמידי ישיבת סלובודקה ורבניה, עלה הרב זוסמנוביץ לארץ ישראל, אך בערב שנת תרצ"ד חזר הרב זוסמנוביץ לכהן כממלא מקום חותנו ברבנות סלובודקה. ישיבת סלובדקה, בראשות הרב יצחק אייזיק שור, פרשה בהמשך מהקהילה והרב של קהילתם החדשה היה הרב שלמה זלמן אוסובסקי הי"ד.

לאחר פטירת ראש ישיבת חכמי לובלין היה הרב זוסמנוביץ מועמד למלא את מקומו בראשות הישיבה ואף כיהן שם כראש ישיבה במשך מספר שבועות לתקופת ניסיון, והשמיע שיעורי עיון בסגנון ישיבות ליטא, הכוללות חקירות הגיוניות. בשנת תרצ"ז מונה הרב זוסמן לרבה של ווילקומיר, ואת מקומו ברבנות סלובודקה מילא גיסו הרב משה סקארוטי.

הרב יוסף זוסמנוביץ נספה ביער פיוואניע הסמוך לעיר ווילקומיר, יחד אשתו ושני ילדיו, ויחד עם יהודי ווילקומיר ועם יהודי  המחוז (מהעיירות וידישאק, באלניק, קאווארסק, שירווינט, פאזעלעווע, קירקל, ועוד) בחודש אב תש"א (1941), והם נקברו בבורות של קברי אחים.

הוציא לאור את ספריו "חלקו של יוסף" (תרפ"ו) על הש"ס והרמב"ם, "משפט ירושת משרה" (תרפ"ח) בדיני ירושת משרות רבניות, "זרע חיים" (תרצ"ד) יצא לאור כנספח לספר 'זרע יצחק' מאת רבי חיים יצחק שולמאן, ו"תרועת מלך" (תרצ"ז) על מסכת ראש השנה.

בנוסף הניח אחריו כתבי יד רבים מחידושיו. חלק ממאמריו פורסמו בכתבי עת ובקבצים, ובהם: "בענין לאו שיש בו מעשה" (אבן ציון, עמו' תנ), "בענין טריפה שהרג" (אודים מאש, אש התורה, עמו' רפא; כנסת ישראל ירושלים, ג, עמו' יג), "איסורי מזבח" (מוריה, שנה ה, יא-יב, שם הובאו גם תולדותיו מאת הרב בי קפלן), "טמא ודרך רחוקה וערל" (שם, ד, א-ב), "בענין נחירה ושחיטה במדבר" (וזאת ליהודה, עמו' תקלג), "בעניני נדרים" (בשמן רענן, ב, עמו' רצג), "בהלכות קרבן פסח" (קובץ המועדים, פסח א, עמו' תשצז), "בענין חזקה באכילת ערלה" (ספר הזכרון עדות ליוסף, עמו' שלז), "הדרן על ביצה ופסחים" (נר שאול, עמו' קמז), תשובה "בדבר בשר קפוא" (יד שאול, עמו' שטז), ועוד. חידושיו הובאו בספרים רבים. בשנת תשפ"ב יצא לאור "קונטרס תורת מרן הגר"י זוסמנוביץ זלה"ה".

ראה תולדותיו ב'דורשי ציון בפועל' עמו' 447-448.