זכינו לייסד בית תלמוד של צעירים נלהבים לתורה ויראה, אשר לבם ער לפעולות ולמעשים טובים, להנהיגם ולהדריכם ללכת בעקבות אבותינו ורבותינו / הרב ברוך אשר נודלמן הי"ד

ישיבת 'בית יוסף' פיוטרקוב.

בע"ה, יום ט"ז לחדש כסלו שנת תרצ"ה

כבוד הרב הגאון המפורסם לשם ולתפארת כש"ת מוה"ר נתן גרינבוים שליט"א אב"ד דק"ק פשעדבורג יצ"ו

אחרי דרישת שלום כבוד תורתו מכבוד רם ונסע…
המפורסמות אין צריכין לראיה כי ישיבת בית יוסף בפיו[ט]רקוב שנתיסדה בקיץ העבר אחרי רב עמל ויגיעה נפרדה היא בית תלמוד לתורה ויראה, וב"ה כבר קנתה לה שם טוב גם בהגליל, ועתה לומדים כאן בערך מאה תלמידים כן ירבו. בימים העתים האלו אשר החשך יכסה ארץ, חשכת הבערות והפקרות, ולהבדיל מאה תלמידים מבני הנעורים ההולכים אחרי ההבל מן התועים והמתאים אשר כל מגמתם וחפצם לחתוך ולעקור יסודי התורה והאמונה מלבו צעירי עמנו. וזכינו לעשות אותם לחטיבה בפני עצמה בסביבה טהורה של צעירים נלהבים לתורה ויראה אשר לבם ער לפעולות ולמעשים טובים, להנהיגם ולהדריכם ללכת בעקבות אבותינו ורבותינו עליהם השלום.
נוסף לזה נתיסד פה בית תמחוי בעד קיבוץ של בחורי חמד הלומדים בפני עצמם. אך מצב הגשמי שדחוק הוא בתחלתו כמאמרם ז"ל כל התחלות קשות גורם לנו רפיון בעבודתנו. כי אף שעיר פיטרקוב נותנת לב לזה ורובם ככולם משתתפים בהחזקותה, אך כידוע שאין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחוליתו, לזאת התנדבו הנהו תרי צנרי דדהובי הב' המופלגים והמופלאים חריפים ובקיאים יראת ה' היא אוצרם מבחירי ישיבתנו הגדולה מביאליסטאק יצ"ו ממייסדי ישיבתנו הקדושה במחנינו הרי הם הרב משה שולמן נ"י והרב נפתלי וואלפין נ"י לאיזהו מקומן וגם למענם לעשות תעמולה לטובת העניין הקדוש הזה.
ובקשתינו שטוחה לכבוד כבוד תורתו נא להיות להם לאחי-עזר ולבוא לעזרת ה' בגיבורים ובטחונינו חזק כי בקשתינו תתמלא על צד היותר טוב.

הנני חותם בברכה למען כבוד התורה והוגיה
ברוך אשר נאדעלמאן מנהל הישיבה

(מתוך צילום של מכתב בכתב יד המופיע בספר 'לב הארי', עמו' קעב)

הרב אשר ברוך נודלמן – נולד לר' מרדכי, בביאליסטוק (פולין) (ע"פ דף עד שכתבה אחייניתו הוא נולד בלארוס (בריה"מ)).

הרב ייסד בשנת תרצ"ד (1934) את ישיבת 'בית יוסף' בפיוטרקוב, ועמד בראשה. הישיבה הייתה חלק מרשת ישיבות נוברדוק.
הרב התחתן עם מרת מושע רחל הי"ד בת הרב אברהם ברוידא (תרשיש) זצ"ל, בשנת תרצ"ה בפיעטרקוב, ושם התגוררו.
ברשת ישיבות 'בית יוסף' היה נהוג שפעמיים בשנה מתקבצים ראשי הישיבות ומגידי השיעורים ל'כולל זמני' שארך כשבועיים, על מנת להתחזק ברוח התורה ובעבודת ה'. בשנת תרצ"ו השתתף הרב אשר ברוך ב'כולל זמני' בעיר מעזריטש, ביחד עם הרב יהודה אריה נעקריץ, הרב גרשון ינובר, הרב יצחק שרשבר, הרב נחום עוזדר, הרב צבי חרסנר, הרב יצחק דוברבר, הרב אהרן קאמאיער (אגולניק), ורבנים נוספים. הם עסקו בלימוד המוסר וייחדו ימים לענייני ביטחון, תשובה והתבודדות. משתתפי ה'כולל הזמני' החליטו לקבוע תענית לרגל המצב הקשה של עם ישראל לנוכח הצרות שתכננו שונאי ישראל. את סעודת הבוקר אכלו בביתו של הרב דוד בלייכר הי"ד.

הרב שמעון הוברבנד הי"ד, מתלמידי בן דודו, האדמו"ר רבי קלונימוס קלמן מפיאסצנה הי"ד, השאיר אחריו מסמך המתעד את הזוועות שחווה בתחילת מלחמת העולם השנייה. בעדותו הוא כותב שביום השני של ראש השנה שנת ת"ש, בהיותו בפיוטרקוב, הגיעו אליו ידיעות קשות:

בסביבות השעה שתים עשרה באה נערה, בתו של השכן וסיפרה כמה ידיעות עצובות. ראשית, סיפרה כי החיפושים בדירות וההתרוקנות של החנויות היהודיות, התגברו היום. עריכת המצוד וחיפוש יהודים לעבודה הפכו לצרה איומה. הם מחפשים את היהודים המסתתרים בתוך המרתפים, בעליות הגג, במחסנים ובמחבואים אחרים. כשהם נתקלים ביהודי בעל זקן הרי זה גובל בסכנת נפשות. הם תולשים את הזקן בידיהם, חותכים בחרבותיהם ומכים מכות רצח. ומי מדבר, כשהם נתקלים ביהודי החובר כובע -יהודי (א יידיש היטעל) או בקפוטה ארוכה, אז זה מאוד מסוכן.
העלמה סיפרה גם, כי לבית הכנסת באו להתפלל כ-20 יהודים. באמצע התפילה נכנסו גרמנים אחדים לחטוף אותם לעבודה, אך היהודים הספיקו לברוח, דרך היציאה לבית העלמין העתיק [מאחורי בית הכנסת].
לעומת זאת היה מקרה היום ב"שטיבל" של חסידי אמשינוב ברחוב פארנה 8, ה"שטיבל" היחידי בו התפללו. כאשר לפתע נכנסו לשם קצינים גרמנים אחדים בשעה שעמדו באמצע התפילה ולקחו את כולם, בערך שלושים יהודים, הובילום לבית הכלא, כפי שהיו מלובשים בקאפוטות המשי ועטופים בטליתות. בעת הובלתם לכלא הוכו היהודים בצורה אכזרית. בין הנאסרים היה פרנס הקהילה יצחק אהרן סוחצ'בסקי, הרב של אוסיאקוב, פיאנער, שהיה חולה-שחפת, ראש ישיבת "בית יוסף" דנובהרדוק הרב ברוך אשר נודלמן, המנקר משה חיים זלמנוביץ' עם בנו, ואחרים. מהידיעות הללו נפל עלינו פחד נורא. לפנות ערב נודע לנו כי את הנעצרים הובילו במשאית כשהם חבולים וזבי דם בכביש בדרך לצ'נסטחוב.

אירוע זה מתואר גם בספרו של הרב שמעון הוברבנד 'קידוש השם', בתיאור ההתרחשויות ביום א' של ראש השנה ת"ש:

התפללו במקומות אחדים בעיר, וביניהם בשטיבל חסידי אמשינוב שברחוב פארנה. על פי מקרה נודע לחייל אחד כי יהודים מתפללים שם. הוא נכנס לשטיבל הנמצא בקומה ראשונה והורה למתפללים שבל יעיז איש לעזוב את המקום עד שובו, נעל את הדלת מבחוץ והלך. צעירים אחדים קפצו דרך חלון הקומה הראשונה. בשטיבל עצמו נשארו 29 יהודים. לא ארך זמן רב והחייל חזר ועמו מספר יותר גדול של חיילים שהקיפו את החצר. הם הוציאו את 29 היהודים לחצר ואחר כך לרחוב. יהודים רבים, מאלה שהיו דיירי הבית ובאו לתפילה ללא בגדים עליונים, הובלו כשהם לבושים קפוטות משי ורבים מהם בכיפות ללא כובעים. את היהודים הובילו לבית הסוהר. בדרך היכו אותם בקתות הרובים ובמגלבים מכות אכזריות.
בין המתפללים שנעצרו נמצאו הרב מאושיאקוב, פרנס קהילת פייטרקוב ר' יצחק אהרן סוכאצ'בסקי, ראש ישיבת 'בית יוסף' בפייטרקוב ר' ברוך אשר נודלמן, המנקר ר' משה חיים זלמנוביץ', המשגיח ר' פרץ פראשקער ואחרים. לאחר שעות אחדות של ישיבה בבית הסוהר הובלו הכלואים מוכים ופצועים דרך חצר בית הסוהר. ליד השער עמדו שתי שורות של אנשי ס.ס. ובידיהם אלות… כל יהודי הוכה מחדש. אז העלו אותם על שתי משאיות. הם נצטוו להחזיק ידיהם למעלה והוסעו לכיוון בלתי ידוע. כשהתפשטה הידיעה על כך בעיר, עורר הדבר אצל היהודים צער רב, פחד והתרגשות.

במקור נוסף נכתב כי החטופים הובלו במשאיות מכוסה. הם הושפלו, הוכו נמרצות והצטוו על ידי חוטפיהם לנקות בתי שימוש בטליתותיהם. חלקם שוחרר בערב, אך חלק מהחטופים, ובהם הרב ברוך אשר נודלמן, נשלחו למחנה ריכוז בגרמניה וחזרו כעבור חודש. אחד הנחטפים, הרב פרץ פרשקר הי"ד, מת בדרך.

במהלך השואה היה הרב ברוך אשר נודלמן כלוא בגטו פיוטרקוב. הוא נספה בשנת 1942 בטרבלינקה (ע"פ דף עד שכתבה אחייניתו הוא נספה במידאנק).