מסיפורי החסידים על עליית-נשמה / רבי מרדכי צבי רדליך הי"ד

נשמה גדולה כשיורדת לעולם, ימים מספר לפני ירידתה מכריזים עליה: נשמה פלונית תכנס לגוף פלוני. וכשבא יום ירידתה לעולם, הנשמות מאותו היכל שמשם נחצבה אותה נשמה, יורדות ומלוות אותה לעולם התחתון. וכשהיא בעל לעולם, עוד הרבה עינויים וגלגולים תפגש על דרכה, טרם תבוא לידי תיקונה. ולרוב פעמים קשים הם הגלגולים, קשים מאוד. ויש גם שתמצא במדרגה לא גבוהה ביותר, ורק על פי מקרה תהיה עלייתה. כן קשה היא עליית-נשמה. ומעשה בנשמה אחת שמצאה את תיקונה:
פעם אחת בשבת אחר סעודת הצהרים ור' ליב שרה'ס זצ"ל מתהלך החדרו אחת הנה ואחת הנה, כשידיו תחובות באבנטו והוא תפוס מחשבות, ורק מפעם לפעם נפלטו מפיו מלים 'נשמה גבוהה', 'נשמה קדושה', 'צריכים להעלותה ממדרגתה', 'כן, מצוה היא להביאה לידי תיקון'. אבל איש לא הבין לפשר מלים הללו.
הגיע הערב. רבי ליב שרה'ס מתפלל תפילת מעריב ותיכף אחר ההבדלה ציווה לרתום את הסוסים ושיהיה הכל מוכן לנסיעה. הדבר נעשה כפי מצוותו, ורבי ליב ישב על העגלה. לחש איזה שם משמות הקדושים, השם של קפיצת הדרך. מיד התחילו הסוסים רצים על פני שדות ויערים, כפרים ועיירות. כך נסעו כל הלילה. הבוקר אור והעגלה עמדה בכפר אחד סמוך ליער גדול. רבי ליב ירד מעל העגלה, התחיל לפסוע הצדה לאורך היער.
פה ראה והנה רועים אחדים מרעים את צאנם וביניהם נער כבן שש-עשרה שנה רואה את צאנו גם הוא, ומיד הבין ברוח-קודשו שזאת היא הנשמה שהרגיש בשבת.
רבי ליב קרא להנער הזה ושאל אותו מה שמו, בן מי הוא ומאין יבוא הנה. הנער סיפר ששמו אייזיק והוא בן לאלמנה ענייה הגרה בכפר הסמוך, בקאליף. מיד הלך רבי ליב אל אימו של הנער וביקש ממנה שתתן לו את בנה למשרת, ויתן לה סכום גדול עבורו. היא מילאה את בקשתו, ותיכף לקח רבי ליב את הנער ונסע עמו משם אל הרב רבי שמלקא מניקלשבורג וסיפר לו שאת הנער הזה הביא מן הכפר קאליף ונשמת הנער היא קדושה וחשובה מאוד ומקורה מהיכל הנגון, וביקש מהרב שיחנך את הנער על ברכיו. וכך היה. הוא היה אצל הרב רבי שמלקא, עד שנתגדל ונעשה מפורסם בפי כל בתור 'הקדוש מקאליף'. ומנהגו היה שבכל יום ויום הלך מעיר לעיר, למקום המרעה, כדי לשמוע מהרועים הניגונים שהיו מנגנים ומזמרים. ואמר כי כל הניגונים שורשם בהיכל הנגינה העליון, רק שנפלו מהקדושה לרשות הסטרא-אחרא, כל כן צריכים להחזירם להעלותם אל השורש.
פעם אחת היה בשדה ושמע שרועה אחד מזמר במלודיה נעימה על להפליא את השיר הזה:

יער! יער! מה גדול אתה
שושנה, שושנה, מה רחוקה את
אילו היה היער קטן
היתה שושנה קרובה אז
אילו מן היער הוציאוני
היינו שנינו יחד אז.

מיד הלך הקדוש מקאלוף עמוק אל תוך היער להתבודד שם וישב על הארץ והתחיל לזמר באותה המלודיה המתוקה בבכייה גדולה ומרה בלשון הזה:

גלות, גלות מה גדולה את!
שכינה, שכינה, מה רחוקה את
אילו הייתה הגלות קטנה
היתנ השכינה קרובה אז
אילו מן הגלות הוציאוני
היינו שנינו יחד אז.

והרב הקדוש מראפשיטץ כששמע שיר המתוק הזה מפיו הקדוש אשר שר בלב מלא רגש וקדושה אמר שבעת שהקדוש מקאליף מזמר שיר הזה, אז קודשא בריך הוא וכל הפמליא של מעלה באים אל ר' ליב שרה'ס להיכלו שבגן עדן ומשבחין ומפארין אותו ואומרים 'תנו כבוד למי שהציל את נפש היקרה הזאת'.

(יבנה, לבוב, חשון תר"צ, חוברת ח-ט, סי' ט)

תולדות גדולי ישראל. הגאון הצדיק ר' אברהם ממיקאליוב זצ"ל, ליום הילולא שלו

בשנת תרל"א נפטר בעיר מיקאליוב, גליציה המזרחית, אחד מהרביים הכי מפורסמים ובעלי השפעה מרובה ביותר שבגליציה, הגאון הצדיק ר' חיים אברהם רעדליך זצ"ל. היהדות בגליציה ידעה לערוך את גודל האבדה שאבדה להם בפטירתו. קצר מאמר-העתון לא ירשה לתאר את גדולתה של אישיות זו, אבל בקשר עם יום פטירתו שחל עכשיו הנני מוצא לנכון לתת סקירה קצרה על הכרקטריסטיקה של הנפטר.
בין יתר גדולי וגאוני גליציה הצטיין הנפטר ביחוד במידות הצדקות והענוה, וגם בשיטתו המיוחדה בלימודו.
ר' אברהמ'טשע ממיקאלאיוב היה בן אחותו וגם חתנו של הרב ר' מאיר"ל מפרמישלן, שגר חמש שנים לפני פטירתו במיקאלאיוב. אביו ר' שלמה היה חתנו של הרב ר' אהרן ליב, הוא אביו של ר' מאיר"ל מפרמישלן.
פעם אחת, כשדעתו של ר' אהרן ליב היתה מבודחה, קרא לבתו ואמר לה שתבקש ממנו איזו בקשה והוא ימלא אותה. ובתו שהיתה אז מעוברת ענתה ואמרה לו: אבי, אני חפצה שיהיה לי בן כמותך. ויכעס עליה אביה ויאמר : עזות היא, השגה כזו למדוד לעצמה מלבוש גדול כל כך. התדעי מי אנכי? אני הנני נשמת יצחק אבינו. כתוב בזוהר הקדוש, כשבקשו לעקוד את יצחק פרחה נשמתו ונשמה אחרת נכנסה בו, והנשמה נכנסה אחר כך לגופם של נדב ואביהו, ושניהם היתה נשמה אחת. וכשנשרפו נכנסה הנשמה לגופו של פנחס, ובעת שהלך פנחס אל זמרי בן סלוא כתיב בזוהר הקדוש שפרחה נשמתו. כעת נשמה זו נמצאת אצלי ויותר לא תהיה בעולם הזה. רק אני מבטיח לך שהבן שיולד לך יזרח אורו על העולם. ולא ארכו הימים ותלד בן, הוא הרב הגדול ר' אברהמיטשע ממיקאלאיוב זצ"ל.
בבחרותו היה תלמידו של הרב הגאון מליסא. עוד בהיותו ילד אמר עליו הגאון מליסא כי עלוי קטן זה יגדל ויהיה גאון בישראל. וכן היה.
אחר כך היה לחתנו של ר' מאיר"ל מפרמישלן. האחרון אמר עליו שנים מספר לפני פטירתו: 'נוצר תאנה יאכל פריה', והחסידים הבינו שכוונת רבם היא שהוא יהיה ממלא מקומו. אחרי פטירתו של ר' מאיר"ל מפרמישלן נסעו כל החסידים בהסכמת הריזינאי אל הרב ר' אברהמטשי ממיקאלאיוב, וילמדו מאתו את דרך החסידות.
שיטתו והתנהגותו של הרב ממיקאלאיוב היו מיוחדות במינן. עשרים וחמש שנה לא טעם טעם בשר ולא נטל את ידיו לאכילה רק בימי שבתות, ימים טובים וראשי חודשים. חוץ מכל אלה היה אוהב ישראל ובעל צדקה. מנהגו היה לשלח בכל שנה לא"י 702 אדרכמונו-זהב כמניין 'שבת'. זה היה גם מנהג חותנו, גם המתנגדים בראותם את גודל גאונותו וצדקותו, כבדו אותו מאד מאד.
התעניות והסיגופים גרמו שבריאותו התרופפה מיום ליום, ובשנת תרל"א לפני חג הפסח חלה מחלה כבדה, וביום ב' דחול המועד פסח בשעה 12 בצהרים, עזבה נשמתו הקדושה את גופו הטהור. ולפני פטירתו ציווה שיביאוהו אל המערה בפרמישלן, שם נקברו הרב ר' אהרן ליב ור' מאיר"ל מפראמישלן זצ"ל זי"ע.

(יבנה, לבוב, ניסן תר"צ, שנה ב חוברת י, סי' יב)

רבי מרדכי צבי רדליך (רעדליך) הי"ד, האדמו"ר מסווירז', משושלת פרמישלאן, נולד לאביו, האדמו"ר ממיקוליב בלבוב, רבי אהרן מאיר (מצאצאי רבי חיים אברהם (אברהם'טשי) ממיקוליב, בעל 'חיים מאירים', חתנו וממלא מקומו של דודו, הרב הקדוש רבי מאיר מפרמישלאן (השני)), ולאימו, רחל. [על מצבת אחיה מוזכר שהוא צאצא של "הגאון הצדיק ר' חיים אברהם זצ"ל חתן הרב הצדיק הקדוש רבי מאיר מפרימישלאן זצ"ל, נכד הרב הצדיק רבי מיכל זצ"ל המגיד מזלוטשוב"].

רבי מרדכי צבי היה תלמיד חכם חריף ובקי, מופלג בתורה ויראת שמים, אשר כיהן כגבאי ארץ-ישראל.
משנת תרפ"ו היה רב עיירה סווירז' (שעל יד בוברקא) ובגלילותיה, ופעל גם בלבוב.
בשנת תרצ"ז כתב מכתב אודות צוואת אחיה היחיד של אימו, ר' חיים אברהם ב"ר מרדכי צבי רעדליך ע"ה ממיקוליב, שהיה עשיר גדול בארה"ב ולעת זקנותו עלה לארץ ישראל' התגורר בשכנות 'גבעת שאול' בירושלים, ערך שם צוואה לפני רב השכונה ונפטר בכ"ח בסיון תרצ"ו. במכתבו מבקש רבה של סווירז' לקבל מאת הרב של 'גבעת שאול', עותק של הצוואה המקורית של דודו, על מנת שידע מה הוריש לאימו ויוכל לסייע לה בשעה זו, בה היא 'מדוכאת ביסורים מאוד ל"ע ומצבה הגופני רעועה מאוד'.

מאמרים מאת הרב מרדכי צבי רדליך הובאו בכתב העת הללו:
הנצח, א, לבוב תרפ"ז, סי' יא; הנצח, ב, לבוב תרפ"ז, סי' כה; אור תורה, לבוב תרפ"ו, סי' יא; יבנה, לבוב, חשון תר"צ, חוברת ח-ט, סי' ט; יבנה, לבוב, ניסן תר"צ, שנה ב חוברת י, סי' יב; הבאר, ביסקוביץ כסליו תרצ"ב, סי' כ.
תשובות אליו:
אמרי דוד, סי' קיב. משיב שלום יז, יח, כז, קלה, רי, רסא. תצא תורה, קריניצה תרצ"א, סי' ו.

הרב נספה בשואה. בספר לזכר קהילת בוברקא ובנותיה, כתב הרב יעקב יצחק ויסבלום, שהיה רב העיירה סווירז' ורבה של שכונת הדר הכרמל בחיפה, כי עם עזיבתו לעלות לארץ ישראל החליף אותו ברבנות סווירז' קרוב-משפחתו הרב מרדכי צבי רדליך הי"ד, אשר "היה חריף ובקי נפלא… אהוב וחביב על כל ועובד ה' במסירות נפש'. הוא הוסיף והביא את עדות ר' ישעיה פפר על כך ש"בזמן הנאצים ימ"ש הוציאו אותו [את הרב רדליך] האוקראינים ימ"ש מביתו במוצאי יום כיפור כאשר סידר מנין בביתו (מאחר ובבית הכנסת אסור היה להתאסף) והיכו אותו כמעט עד צאת נפשו. בחנוכה אותה שנה הועבר עם שנים מילדיו לגיטו פרעמישליאן וגיסו של ר' ישעיה שכר גוי עם עגלה שהעביר אחר כך את זוגתו הרבנית וילדיו הנותרים לקוזלוב. אתו נסתם הגולל על רבני עיר סווירז' והקהילה המפוארה. הי"ד".

בתחילת הספר 'אשל הגדולים', מאת הרב אלעזר ליפא גארטינהויז, (הערות והוספות על מעכת 'שם הגדולים' בספר 'שם הגדולים השלם' לרבינו חיד"א), הובא 'ציון לקדושים', ושם הוזכרו גם:
"גיסי הרב הגאון הצדיק מוהר"ר אהרן מאיר מעיר לבוב, אשתו הרבנית רחל ובנו הרב הגאון הצדיק מרדכי אבד"ק סווירז, וחתנו הרב ובתו הרבנים וצאצאיהם. הי"ד".