מחיית עמלק היא הכנה להיות השם הקדוש שלם ולהתגלות מלכות שמים במהרה בימינו / הרב אשר אנשיל הלוי יונגרייז הי"ד אב"ד שאיא-קאזינץ
בנוסח הרחמן שאומרים בברית מילה 'האיש הירא ורך הלבב עבודתו כשירה אם שלש אלה יעשה לה', כן הוא נוסח המוגה ומדוייק על פי מרן הקדוש זי"ע ממונקאטש. יש לומר על פי מה שכתב הוא זי"ע 'תמחה את זכר עמלק מתחת השמים', שאותיות 'תחת השמים' בגמטריה 'כשר', ועל רן אמרה אסתר במחיית עמלק המן 'וכשר הדבר בעיני המלך'. על כן ע"כ מברכין זה את זה 'כשרין פסח' שעל פי תיקונים הוא מחית עמלק בערב פסח. זה תורף דברי קודשו. והנה ברית מילה הוא נגד עמלק, שהוא זרק מילות ישראל כלפי מעלה וכו', על כן מדויק הנוסח לומר דייקא 'עבודתו כשירה', לעורר בזה מחיית עמלק במהרה בימינו אמן, ובזה יש לומר 'שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב', שדרשו חז"ל על המילה, ראשי תיבות 'כשר'. והבן.
והעניין שמחיית עמלק מרומז בתיבת 'כשר' יש לומר שפירושו הוא הזמנה, כמו שכתוב 'מוכשר לקבל' טהרה וכדומה, ומאחר שאמרו חז"ל שאין השם שלם עד שימחה זרעו של עמלק, אם כן אין ענין מחיית עמלק תכלית העצמי, אלא הכשר והכנה לתכלית האמיתי להיות השם הקדוש שלם והתגלות מלכות שמים במהרה בימינו, על כן מרומז ענין מחיית עמלק 'וכשר הדבר', ואתי שפיר.
אמנם יש לומר עוד בהאי רמיזא 'שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב' (תהלים קי"ט) שהוא קאי על פי פשטות על התורה הקדושה, וראשי תיבות 'כשר' יש לומר על פי מה דראיתי בחתם סופר ז"ל בדרשותיו בזה הלשון, 'קערת כסף' הקערה היא רומזת על הים, כמו שכתוב הרמב"ן בשם מדרש רבה, והוא פלפול התורה לעומקה, ו'כסף' מלשון כוסף וחושק. ו'שלשים ומאה משקלה', ק"ל וזריז יהיה, כדברי יודא בן תימא. 'מזרק אחד' הוא היבשה, כמבואר שם, שהם שטחיות עשיית המצוות הרמוזים ביבשה. 'שבעים שקל', עי"ן כי צריך עינ"א פקיחא והשגחה יתירה בכל דרכיו שלא יכשל בדרך אחרת חס ושלום. מכל מקום עי"ן גם כן בגמטריה 'קל', לרמז על הזריזות בעשיית המצוות גם כן. וכן 'קל' גבי קערה גמטריה עי"ן, לרמז על ההשגחה. סוף דבר הווא ליה ב' פעמים 'עין', אחת גבי תורה ואחת גבי מצות, לרמז 'כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון'. וב' פעמים 'קל' הנ"ל, מרמז לרמז על קרא כדכתיב (קהלת י) 'והוא לא פנים קלקל', וסיפא דקרא 'ויתרון הכשר חכמה', כי ב' פעמים 'עין' וב' פעמים 'קל' בגמטריה 'כש'ר. וזה 'ויתרון הכשר חכמה'. עד כאן לשון קודשו לענינינו. הנה כוונתו הקדושה דהתורה מרמז 'קל' היא במה שכתב המדרש בפרשת נשא דכ"ד ספרי קודש ו'מ' שמתחיל תורה שבעל פה ו'מ' שמסיים בה, או הראשי תיבות של התורה של בעל פה, היינו מסדר זרעים – מ'אמתי, מועד – י'ציאת השבת, נשים – ח'מש עשרה נשים, נזיקין – א'בות נזיקין, קדשים – כ'ל הזבחים, טהרות – א'בות וכו', סך הכל בגמטריה פ', הרי ק"ד, וכ"ו דורות שנתנה תורה הרי ק"ל. עד כאן במדרש. ומעתה יש להסביר דברי קדשו, כי התורה יש לה ד' פנים והוא פרד"ס, אם כן ד' פעמים ק"ל בגמטריה 'כשר' כהנ"ל. ומעתה יובן דברי מרן הקדוש בשער יששכר הנ"ל, כי עיקר מחיית עמלק על ידי התורה, ואם כן שפיר 'תמחה את זכר עמלק מתחת השמים', הוא 'כשר' כנ"ל ד פני התורה הקדושה, ושפיר הרמז כאן 'שש אנכי על אמרתך' הוא התורה, 'כמוצא שלל רב', ראשי תיבות 'כשר' כנ"ל, ד' פעמים ק"ל. וזה יש לומר 'סרו מהר מן הדרך' (שמות לב), היינו 'סר' ב' פעמים ק"ל, 'סרו' לשון רבים של 'סר', מיעוט רבים שנים. ב' פעמים 'סר' תק"כ, הוא ד' פעמים ק"ל, כי כל העובד עבודה זרה כאילו כופר בכל התורה כולה, בכל הפנים שבה. והנה המלאכים לא רצו להסכים בתחילה לנתינת התורה לישראל, ואמרו 'תנה הודך על השמים', ואחר כך הודו 'מה אדיר שמך בכל הארץ', וביארו בספרים הקדושים כי הם לא הסכימו רק על דרך הסוד אצל על פשטי התורה מעיקרא לא פליגו. ויש לומר ג' פעים ק"ל, היינו על ג' אופני פירוש [פשט,] רמז, דרוש, זולת הסוד כנ"ל, בגמטריה ש"צ, כמניין 'שמים', ורמז יש בה כי גם אלו מעלתם לשמים ברוב גובהם, ועל כן יש לומר שאמרו המלאכים 'תנה הודך על השמים', וכוונתם הייתה באופן שהוא על [מספר] 'שמים', הוא אופן רביעי, והוא דרך סוד. ואחר כך הודו ואמרו 'מה אדיר שמך בכל הארץ'. ועיין בדברינו אות של"ד שהבאתי משמי דהגר"א ז"ל ברמז אותיות א"ת ב"ש וכו' י"ם כ"ל, כי אותיות 'כל' מרמז על הארץ, כל מה שבארץ טמאה ונטהר ב'ים'. יעויין שם נפלאות דברי פי חכם חן. והנה קילוסו של הקב"ה עולה מהארץ המזוהם העלול לחטא, זהו רבותא, וזהו שאמרו 'מה אדיר שמך בכל הארץ', זהו הרבותא 'בכל הארץ'. יעיין שם ותבין. והנה אולי יש לומר על דרך הנ"ל בדברי הגמרא פסחים (נ:) רבא רמי כתיב (תהלים נז) 'כי גדול עד שמים חסדך', וכתיב (תהלים קח) גדול מעל שמים חסדך'. ותירץ, כאן בעושין לשמה וכאן באין עושין לשמה. ויש לומר דאם עוסק לשמה ועוסק בסוד, אשרי חלקו מי שזכה לזה, ואף אם לא זכה, אם עוסק לשמה, נחשב כאלו עסק, היינו על דרך שאומרים לשם יחוד קוב"ה וכו' כאילו כוונו כל הכוונות שכוונו בה אנשי כנסת הגדולה. וזהו כשהוא לשמה, אז 'מעל שמים', נחשב גם אופן שהוא למעלה מן המספר 'שמים' כנ"ל, והוא אופן הרביעי, ואתי שפיר.
ועל פי זה יש להמתיק מה שכתב מרן בשער יששכר שעל כן אמרה אסתר 'וכשר הדבר לפני המלך' שהוא אותיות שתחת השמים, בגמטריה 'כשר', ועל כן אמרה במחיית עמלק המן 'וכשר' כהנ"ל, יש לומר בצירוף דברי החתם סופר ז"ל הנ"ל, כי ב' פעמים בגמטריה ק"ל וד' פעמים בגמטריה 'כשר' כהנ"ל. וזהו 'עיניו', הוא לשון רבים, היינו ב' פעמים 'עין', ו'בעיניו' הוא ב' פעמים 'עיניו', ב' פעמים חשבון הנ"ל, הוא מספר 'כשר'. והוא הענין 'וכשר הדבר לפני המלך וטובה אני בעיניו', והבן. והנה כשישראל כדאים אז רואים הנסים ומפלת השונאים, ובימי מרדכי ואסתר הייתה תשובה שלימה כנודע, ושפיר זכו לראות הנסים בעין. וזהו 'וכשר הדבר', [היינו מחיית עמלק המן כנזכר] 'לפני המלך', דאותיות שהוא לפני 'מלך', 'לכי', ראשי תיבות 'לעיני כל ישראל', שמסיים בה התורה הקדושה, היינו שיזכו לעיניהם, ושפיר ההמשך 'וכשר הדבר לפני המלך'.
והנה לפי זה דהתורה הוא ק"ל כנזכר, יש לומר רמז מתוק כי 'סיני' בגמטריה ק"ל, והבן. וגם יש לומר לפי זה לפי מה שכתוב בספרי רבינו החיד"א זי"ע כי 'תלמוד' בגמטריה ת"פ, וגם עולה 'לילית' [הנקבה של ה]ס"מ, גמטריה תורה [צ"ל 'תלמוד'] זה לעומת זה. יעיין שם. כן יש לומר ק"ל הנ"ל עם הכולל שתכלול יחד רמז תורה שבכתב ושבעל פה וכ"ו דורות שאמר המדרש בגימטריה ס"מ [אולי צ"ל: סיני], זה לעומת זה.
ובדברי המדרש הנ"ל יש לומר שהתורה שבכתב ושבע"פ בגימטריה ק"ד, יש להבין מה שכתב בשולחן ערוך אורח חיים סימן תכ"ח בחלות המועדות כשיהיה ד' פסח אז יהיה קריאת התורה שמחת תורה סיום התורה, והסימן א"ת ב"ש ג"ר ד"ק. יעיין שם. ובמאמרינו לפסח כתבנו הרבה מזה בס"ד ויעיין שם. ולפי הנ"ל יומתק למה הוא בסימן ק"ד [ולא לחנם הוא מודע שלכל יש טעמים לאין שיעור], כי ק"ד מרמז מריש חורה שבכתב עד סוף תורה שבעל פה, ובשמחת תורה סיום התורה, ושפיר מרומז בה. וכיון לאתינא להכא אימר בה עוד רמז בס"ד, כי ד' מרמז על ד' ד'אחד', וכמו שכתב בח"מ למרן ז"ל בביאור הגמרא שמא ישב זבוב על קוצו של ד' ונראה ר', וביאור שהוא ד' דאחד, וזבוב הוא עמלק הרוצה להטיל ספיקות באמונת אחדות הבורא יתברך שמו, יעויין שם. והנה ק' אמרו חז"ל הוא קדוש [יעיין שבת ק"ד] ולפי זה כיון שאמרו חז"ל כל התורה כולו שמותיו של הקב"ה, וקוב"ה ואורייתא חד, אם כן שפיר התורה מרומז בק"ד, והבן.
ובמה דדרש המדרש שהתורה שבעל פה בגמרא פ' שמתחיל מ' ומסיים מ', 'את עמו בשלום', יש לומר הענין על פי דברי המדרש דדוד המלך עליו השלום התחיל 'אשרי האיש' בא' ועבד עיקר הראש כמו א' ראש הא"ב, ושלמה המלך התחיל מ', הוא רמז על הלב. יש לומר מ' פתוחה, מרמז לב פתוחה, ומ"ם סתימה מרמז לב סתומה. והעניין וההמשך לכאן יש לומר על דרך דאיתא בילקוט פעם אחת הלכתי בדרך ושאלתי לאדם אחד מה תשיב ליום הדין שלא למדת, והשיב שלא נתנו לו לב ובינה להבין. ושאלו מה עסקך, והשיב שהוא צייד. שאלו ומי נתן לך בינה על זה. יעיין שם. הרי דקודם לימוד צריך לומר ולחשוב עצמו שהוא ראוי ללמוד והקב"ה יאיר עיניו, ואחר שלמד ראוי לחשוב שלא הבין מאומה ולא ידע כלום, על דרך שאיתא בספרים הקדושים 'לב חכם לימינו', שהתורה מסיימת בל' ומתחלת בב', והב' לימין והל' לשמאל. והחכם מבין שלא למד כלום, ומתחיל מחדש מימין, מה שאין כן הכסיל סובר שהוא יודע כבר כל התורה ועומד בשמאל, וזהו 'לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאל'. דהו תורף דבריו. ועל כן בסיום מ"ם סתומה, לרמז על מ' סתומה להורות שהיה לו עד כאן מ"ם סתומה ולא ידע ולא הבין כלל, וצריך להתחיל מחדש בלב פתוח.
ובאופן ב' שדרש המדרש רמז בראשי תיבות של הששה סדרים שהוא גמטריה פ', יש לומר דריש כל סדר, דהיינו אות שעליה דרש המדרש כל תורה שבעל פה והוא אות ראשון, מרמז על ענין כל הסדר. ועל כן שפיר נקטו באות א' לדרוש מיניה על כל העניין. והנה זרעים הוא 'אמונת', וכתבו התוספות בשבת ל"א משם הירושלמי שנקרא כן משום שמאמין חי עולמים וזורע, והוא בלב, ועל כן מתחיל מ', כדברי המדרש הקדוש, כי מ' מרמז על הלב. 'יציאות השבת', כי שבת ומועדים מעין עולם הבא, וי' מרמז על עולם הבא כנודע, כי בי' נברא העולם הבא. ח' מרמז על 'חסן' שהוא סדר נשים. ועיין שו"ת מהרי"א ח"ב סי קנ"ה טעמים על שמסכת יבמות מתחיל באות ח', וביאר שם שמרמז על מיתה, על דרך 'כי יהיה באיש חטא משפט מות', כיון שרוב המסכת מיידי מענייני מיתה. ועל כן מסיים באות י', הוא אות חיים, כמו שכתוב במדרש על דרך 'אשריך כלים שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה', זהו תורף דברי פי חכם חן ושפתי ישק. ועיין בדברינו מאמר ספה"ע אות י"ד מה שכתבנו על פי זה. ועל פי דברי קדשו יש לומר שסוף סדר נשים גמרא מסכת קדושין, גם כן מסיים באות ו' פסוק 'דשנים ורעננים יהיו'. ויש לרמז על דרך הנ"ל כיון שהתחיל
הסדר בזה מסיים כל הסדר באות חיים ואתי שפיר. אמנם לעניות דעתי גם בריש המאמר בעצמו מרומז החיים כדי להמתיק המיתה מיד, דהנה מתחיל 'חמש עשרה', והוא י"ה, עיין במהרי"א הנ"ל מה שדרש על פי זה וכעת אין תחת ידי. שיש לומר דאיש ואשה י"ה שרוי ביניהם כנודע, ואז 'וראה בנים לבניך', שלא יצטרכו ליבום וחליצה כמו שדרשו רז"ל.
ויש עוד להסביר העניין על פי דברי בעלי תוספות בפרשת בשלח כי מחיית עמלק בי"ה, ולכך אין המתים משמשים בשם י"ה, כי אין יכולים ללחום בעמלק. וכמו שכתוב 'לא המתים יהללו י"ה'. יעיין שם עוד מה שכתב. ועל פי זה במדרש רבה פרשת נשא למה כתוב 'הקהתי',לפי שמניינם היה לשם טעינת הארון, צירף הקב"ה שמו עמהם כדי שלא יכלו, ה"א בראשו וי' בסופו, הרי י"ה, לומר י"ה יצילם ממיתה, לקיים מה שנאמר 'להציל ממות נפשם', דהיינו כנזכר די"ה הוא להחיים, כי 'לא המתים יהללו י"ה' על כן הטיל י"ה עליהם שיחיו ואש"מ. ועל פי זה שפיר מובלע 'חמש עשרה', החק מרמז על המיתה, בחמש עשרה של כלות המות, ואז 'וראה בנים לבניך' וכו'.
סדך נזיקין מתחיל בא' כי הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות. וראיתי באהבת יהונתן כי אות א' בגמטריה בצורה כזה א ל"ב בגימטריה, היינו י"ו י"ו, כי צורה אמצעי של האל"ף כמו שני ווי"ן ובגימטריה ל"ב, עד כאן דבריו. ועל כן מתחיל באות אד, שעל ידי זה יהי לו ל"ב פתוח לחכמה. וכן סדר טהרות על דרך 'ומלאה הארץ דעה את ה" והוא פתיחת הלב להבין התורה הקדושה נתרבה הדעת. וגם יש לומר שכיון שאמרו חז"ל שעל ידי התורה יפקון מן גלותא, והרוצה להחכים בתורה יעסוק בדיני ממונות. ואמרו חז"ל אין ישע אלא ימות המשיח, על כן יש לומר שנזיקין נקרא 'ישועות', ומתחיל באבות להורות כי צריכין אנו לזכות אבות, ועל כן זוכר חסדי אבות ומביא גואל במהרה בימינו אמן.
וקדשים בכ' הוא נכון על דרך דאיתא בספרים הקדושים כי עיקר הקרבן שיראה כאילו הקריבו אותו בעבור עונותיו, וכנודע על פסוק 'אדם כי יקריב מכם קרבן'. ואי בספרים הקדושים כי כ"ף מרמז על מסירות נפש, והבן הדברים בסיעתא דשמיא.
והנה אמרו חז"ל במסכת שבת דף ל"א בשעה שמכניסין את האדם לדין אומרים לו 'נשאת ונתת באמונה'. וראיתי בהגהות מהר"ץ חיות ז"ל שמביא דבר נפלא מהגר"א ז"ל דתוספות הקשו דכאן אמר דשואלין אם נשא ונתן באמונה, ובמקום אחר אמרינן דתחלת דינו של אדם אינו אלא על התורה. וכתב משמיה דהגר"א זי"ע דלעיל מיניה דרשינן 'והיה אמונת עתיך חוסן ישועת חכמת ודעת'. אמונת – זרעים, עתיך – מועד, חוסן – נשים, ישועת – נזיקין, חכמת – קדשים, ודעת – טהרות. וגם נבא כאן לזה שעל זה שואלים 'נשאת ונתת באמונה', זה סדר זרעים. 'קבעת עתים לתורה', זה סדר מועד. עסקת בפריה ורביה, זה סדר נשים. ותבין פירוש רש"י שכתב היינו 'חוסן'. ציפית לישועה היינו 'ישועות'. הבנת דבר מתוך דבר פירש רש"י, היינו דיעות ודבריו נסמכים עד כאן. רצה לומר בדרשת הקרא 'והיה אמונת עתיך', וכל אלו הדברים שואלים, וזה אמת עד כאן דברי פי חכם חן ושפתים ישק. ויש לומר קצת דרש"י פירש זרעים זה 'אמונת', שעל האמונה האדם סומך להפריש מעשרותיו כראוי. עד כאן לשונו. והעניין יש לומר פשוט דאיתא בספרים דנתינת צדקה וכדו' תליה באמונה, דאל יחשוב שכיון שהוא עמל בה למה יתננו, ואם יתננו מה יהיה לו, על כן תליה זה באמונה שלימה. זה תורף דברי הספרים הקדושים. ואם כן יובן דברי רש"י ז"ל שזה תליה באמונה, ואם כן זה יש לפרש כדברי הגר"א ז"ל, 'נשאת ונתת באמונה' היינו זרעים, שכתוב שם אם נתת באמת כן והכל באמת ובאמונה. 'קבעת עתים לתורה', זה מועד, על פי מה שכתב הרמ"א בהלכות שבת דהבעלי בית הטרודים על המחיה ועל המזון ודרך ארץ כל השבוע צריך העיקר לענג השבת בלימוד תורה, וכן המועדים. וזהו 'קבעת עתים', פירוש מועדים לתורה. ותבין כדברי רש"י ז"ל. פריה ורביה, זה נשים. צפית לישועה, זה ישועות. הנה עיין בדברי תורה למרן הקדוש זי"ע שביאר דברי רש"י 'צפית לישועה', לדברי נביאים, על פי דרך התנא דבי אליהו אין ישע אלא ימות המשיח, כי אינו נופל שם ישועה אלא על זה. וזה היה קשה לרש"י ז"ל 'צפית לישועה', הא זה טובת עצמו שיצפה ויקווה לישועת עצמו, על כן פירש רש"י ז"ל 'לדברי הנביאים', היינו נבואות הניבאות בדברי הנביאים על הגאולה שלימה. עד כאן דבריו הקדושים.
ויש לומר שהכל חד עם דברי הגר"א ז"ל דלעיל פירוש רש"י 'ישועות' זה סדר נזיקין, מושיען מזהיר לפרוש מהיזק ומהתחייב ממון. עד כאן לשונו. וזה נופל שפיר בלשון הקרא שכתב 'ישועות' לשון רבים, שקאי על ישועות פרטיות של אדם. ואם כן למה כתב כאן 'ישועה' בלשון יחיד, אלא ודאי כנ"ל בדברי מרן ז"ל. ויונעם עם דברי הגר"א ז"ל שקאי על ישועות נזיקין הנ"ל, וכמו שכתבו הספרים הקדושים ד'נזיקין' מרמז על אבות הנזיקין השולטין בגלות בעוונותינו הרבים. וגם ידוע מסמיכת חכמים דג' בבות, נגד ג' פעמים ב' אלפי שנין של העולם, וכמו שכתוב מזה במקום אחר, ואין כאן מקום להאריך. ובמאמרינו למשניות כתבנו על פי זה המשך סנהדרין לבבא בתרא, כי אחר בבא בתרא המרמז על ימות המשיח כנ"ל, בסמיכות חכמים יוחזר סנהדרין במהרה בימינו, וכל דיני דיינות, ואין כאן מקום להאריך. 'פלפלת בחכמה', לא ראיתי במהר"ץ חיות הנ"ל בשם הגר"א, ומסתמא הוא קאי על סדר קדשים, כדברי הקרא הנ"ל, 'חכמת' זה סדר קדשים, והענין כי קדשים הוא במקום הקדושה אשר שם האויר מחכים, כנודע. ואמנם כאן צריך ביאור קצת, למה נקרא 'פלפלת בחכמה' על קדשים, הא אדרבה נזיקין הוא יותר מקום פלפול, כמו שכתבו חז"ל, הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות. אמנם יש לומר שקאי על זמן הגלות, כשאין כאן עניין קדשים בפועל, אלא הפלפול בחכמה. וזה מורה גם כן עניין אמונה, שאף שאין קרבן, עם כל זה עוסק ולומד חכמה זו בתקוה שמהרה יבנה הבית. וזה גם כן סמיכות 'עסקת בפריה ורביה', שאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, ועל ידי זה 'צפית לישועה' וגם 'פלפלת בחכמה', שהכל שייך לזה כנ"ל. ושוב אמר 'הבנת דבר מתוך דבר' וביאר הגר"א ז"ל שקאי על טהרות. יש לומר ברמז ביאור העניין על פי מה שכתב באגרא דפרקא שאם אינו מבין איזה דבר, אז יתעורר בתשובה, ואז יבין העניין הקשה. והנה הגאון הקדוש שם שלמה כתב כי ב' מורה על תשובה, כי קל וחומר למעלה וק"ו למטה, ואדם המקשר באמצע. אמנם הרמב"ם כתב שבעל תשובה צריך להיות מצד ימין, על כי הוא קל וחומר המקשר באות ב' לצד ימין, שמורה על בעל תשובה, זה תורף דברי פי חכם חן.
וזה יש לומר הבנת דבר מתוך דבר, דתוך ופנימי של 'דבר' הוא ב', כי אז בוודאי הוא מבין אם היה לפני הב' כנ"ל. וזהו שכתוב ב' מרמז על התשובה, וגם מרמז על התורה שמתחלת בב'. ומהתורה יש להבין הכל, וכמו שכתבו בספרים הקדושים. וזה הבנת דבר מתוך דבר. ונזכה למלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, במהרה בימינו אמן.
ובדברי רש"י צפית לישועה לדברי נביאים, יש לומר דהנה בספר הקדוש ספר החיים פירש שנזיקין נקרא 'ישועות' שלא רק שלא להזיק את חברו צריך אדם להיזהר, אלא בקום ועשה אף להושיעו. זה תורף דברי פי חכם חן וכל זה מונח על המושיע, אבל הנצרך לישועה אין רשאי לצפות לישועת אדם, ו'אל תבטחו… בבן אדם'. וכיון שהגר"א ז"ל מרמז שצפית לישועה בדרך רמז מרמז על סדר ישועות, ואם נפרש כפשוטו ששואלים אותו לעתיד אם צפית לישועת אדם וכי הוא מצוה לצפות לישועת אדם, ען כן אמר צפית לישועה – לדברי הנביאים.
(שפתי אשר, אות כב)
ידוע הסתירה דפעם אחת מצינו בדברי חז"ל דקשה מיתת צדיקים כשריפת בית אלקינו, ופעם אחת דגדול יותר משריפת בית אלקינו. ויש לומר על פי מה שפירשו בבעלי התוספות פרשת בשלח דקשיא בפרשת בשלח כתיב 'מחה אמחה' ובפרשת תצא כתיב 'תמחה את זכר עמלק'. ולא קשיא, הא כשפושט ידו על ישראל, 'תמחה', הא כשפושט ידו על בית המקדש, 'אמחה' אני, דכתיב 'מלחמה לה' ' בעצמו ובכבודו 'בעמלק'. וירושלים נקרא כסאו של הקב"ה, ואין כסאו שלם עד שיכרית זרעו של עמלק. יעויין שם לדרכו בקדש. על כל פנים נשמע מזה דכשפושט ידו על ישראל, אז 'תמחה'. וכשפושט ידו על בית המקדש, אז 'אמחה'. ולפי זה יש לומר כי ערך מיתת צדיקים הוא כשריפת בית אלקינו, עם כל זה יש בו צד שהוא גדול, דהנה כתיב 'אלקים באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך' ו'ערו ערו על היסוד בה', עם כל זה לא נמחו. ובסוף יומיא ינקום הקב"ה דם עבדיו השפוך, ועמך כולם צדיקים, ובפרט אותן שנהרגו בעבור שם 'ישראל' קדוש יאמר לו. עיין חתם סופר חלק יורה דעה סימן של"ג. ובעבור זה ימחה זרעו של עמלק, ואם כן זה גדול עוד משריפת בית אלקינו. והבן.
(שפתי אשר, אות שנד)
הרב אשר אנשיל הלוי יונגרייז הי"ד, אב"ד שאיא-קאזינץ (קזינצברציקה), נולד בשנת תרס"ח (1908) היה בן הזקונים של אביו, הרב החסיד ר' אברהם יחיאל הלוי יונגרייז הי"ד, רב בסענפעטר (שאיו-סאנט-פטר, משאיא-סענפעטער) (בנו של הרב משה נתן נטע הלוי, אב"ד דיארמאטה ואב"ד טיסא פירעד מחבר הספר 'מנוחת משה', בנו של הגאון הרב אשר אנשיל אב"ד טשענגער מחבר הספר 'מנוחת אשר') ושל אמו, הרבנית פערל הי"ד בת הפרנס הרב החסיד ר' זאב ברוין, ממקורביו הרב בעל 'קדושת יום טוב'.
בהיותו הרב אשר אנשיל ילד צעיר שהה עם אביו ועם האדמו"ר ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש בעיירת המרחץ סליאטש בסלובקיה, הביע הרבי ממונקאטש לפני האב את הערכתו הרבה לילד כשאמר: 'ר' אברהם יחיאל, איר ווייסט נישט וואס איר פערמאגט'. הרבי ממונקאטש היה משתעשע עם ר' אשר אנשיל בפלפולים ובחסידות, והתייחס אליו כבן חביב.
אשתו הראשונה, הרבנית סערל בת הרב משה חיים גרינפלד, נפטרה בצעירותה, בהיותה כבת עשרים, והשאירה אחריה שלשה יתומים קטנים. במשך כשנה היה הרב שלמה אפרים פריד נאמן ביתו, ופעם אחת עקב אחר רבו בשעות הלילה המאוחרות וראה שהוא עושה גלגול שלג בחצר הבית. בהמשך נשא הרב אשר אנשיל בזיווג שני את הרבנית אסתר בת הרב חיים פריעד, אב"ד סענפעטער.
הרב אשר אנשיל הלוי היה רב מובהק ומופלא ומתמיד בתורה, ביראה ובחסידות. הוא היה תלמידו של הרב שמעון גרינפלד מחבר שו"ת מהרש"ג, תלמיד בישיבת הרב יוסף צבי דושינסקי בחוסט ומקורב לאדמו"ר בעל 'מנחת אלעזר' ממונקאטש. לאחר פטירת ה'מנחת אלעזר', סייע הרב אשר אנשיל להוצאת ההגדת האדמו"ר ממונקאטש, 'שער יששכר'.
הרב אשר אנשיל ואחיו הגדול הרב משה נתן נטע מקהילת סנפעטער, נשלחו לעבודה באושוויץ, ונזהרו שם מאכילת מאכלים אסורים. פעמים בחודש היה הרב אשר אנשיל דורש לפני האסירים באושוויץ דברי תורה והתחזקות באמונת ה', ואמר בציבור תהלים, סליחות ואבינו מלכנו, להעביר את רוע הגזירה.
יחד צעדו האחים בצעדת המוות מאושוויץ לכיוון גרמניה, וכשעמדו רגע לנוח מטורח הדרך והניחו ראשם איש על צווארי אחיו, רצחו אותם הנאצים, ביום י' אייר תש"ה, בשלהי המלחמה, ימים ספורים לפני הגעת הכוחות האמריקאיים. הי"ד.
נספתה גם הרבנית אסתר, רעייתו של הרב אשר אנשיל מזיווגו השני. נספו גם ילדיו מזיווגו הראשון: מרים, קילא, אלעזר נתן זאב, וכן הוריו של הרב אשר אנשיל, בכ"ב בסיון תש"ד. הי"ד.
הרב אשר אנשיל כתב חידושים רבים בהלכה ועל סודיות התלמוד, אך רובן אבדו בשואה. שרד רק קונטרס אחד, בענייני אגדה רמיזות ורשמיות, שיצא לאור בספר 'שפתי אשר' (בני ברק, תשל"ד). (בספר תנובות ברוך – נר ברוך, עמו' קלא, כתב כי נשארו ממנו עוד הרבה כתבי יד, והרבה הערות שרשם בגיליונות ספרי רבותיו, ובספר 'דברי חיים ושלום'). הספר 'שפתי אשר' יצא לאור על ידי אחיו, הרב שלמה הלוי יונגרייז, שהיה שבוי במחנות של הרוסים במשך כשנה וחצי, ונותר לבדו בסוף המלחמה, בה נהרגו עשרים ושמונה מקרובי משפחתו: הוריו, אחיו ואחיותיו, אשתו וילדיו.
אודות חשיבות הוצאה לאור של הספר 'שפתי אשר' כתב הרב בצלאל שטערן, אב"ד קהל יראים בווינה: בודאי יש בהדפסת הספר הנוכחי מצוה רבה כי תביא תועלת רב לכל ההוגים בו להרבות יראת שמים ואהבת ה' ותורה הקדושה, ויהיה גם לעילוי נשמתו אחי[ו] הרב הגאון המחבר זצ"ל שתהינה שפתותיו דובבות בקבר. נוסף על כל רצון מעלת כבודו נר"ו גם להקים של עולם להקהלה המפוארה בעבר בעיר מולדתו קהלת סעמפעטער שנמנתה לפני השואה הנוראה על הקהלות החרדיות המפורסמות במדינת הונגריה לרבנים הגאונים והצדיקים המפורסמים זי"ע שכיהנו בו משך שנים רבות. כן בדעתו להנציח גם זכר הבעלי הבתים של הקהלה, החרדים על דבר ד' רודפי צדק וישרי לב שפעלו הרבה למען חיזוק היהדות וביסוס מוסדות התורה והחסד בקהלתם ונספו בעוונותינו הרבים בשנות הזעם הי"ד. בודאי יש בפעולה זו משום גמילות חסדים של אמת וצדקה עם החיים דורות יבואו שידעו מצדקת אבותיהם זי"ע וילכו באורחתיהם אורח חיים למעלה למשכיל, וצדקה עם המתים להציל זכרם מתהום הנשיה. ומעלת כבודו נ"י זכות הרבים תהיה תלויה בו והנה פעולתו לפניו ושכרו אתו כפול מן השמים.
תשובה אליו מופיע בספר 'תנובות ברוך' – 'נר ברוך', עמו' קלא. גלויה משנת תרע"ד בכתב ידו ובכתב ידי אשתו, הרבנית אסתר, מופיעה באתר בית המכירות מורשת, ומכתב ממנו משנת ת"ש מופיע באתר בית המכירות תפארת.
בהגיעם לאושוויץ הופרדו בני הזוג. ב-11.10.44 הצליח נתן להעביר פתק לאשתו, בדרך לא דרך, בה כתב שהוא מאושר לשמוע שהיא בריאה ושהוא חש בטוב למרות שקצת רזה, עוד הוסיף וכתב: "אני מחזיק מעמד, חדור אמונה". בתחילה עבד במחצבה, אחר כך הועבר ככל הנראה לעבוד כרופא עינים בבית חולים מקומי ובמחנה הכורים יאבורזנו שליד אושוויץ. המחנה פונה ביום ד' בשבט תש"ה (18.01.1945). נתן, שצעד ב"צעדת המוות", הגיע למחנה בלכהמר, משם המשיך לכיוון דכאו ביום ו' בשבט תש"ה (20.01.1945). יהודי שהיה עם הרב נתן באושוויץ העיד לימים כי נתן לא איבד לרגע את שלוותו ואת אמונתו, עד שנעלם בצעדת המוות.