השלכת ענייניו על רצון הבורא ית"ש מועיל ומסוגל להיוושע כמו בהמיוחד שבתפלות / הרב שמואל יעקב ראטה הי"ד
"השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך" (תהלים נה,כג). המקרא הזה אומר דרשוני וחיו. נראה לפי ענחות דעתי לפרש עפ"י דברי יחזקאל (פרשת וירא) וזה לשונו הטהור, שמעתי ממורי חמי הרב הקדוש מויישניצא זלה"ה וכמדומה לי שאמר זאת בשם רבו הרב הקדוש מלובלין זלה"ה, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל, מה שנאמר גבי ישמעאל שהשליכה הגר אותו "תחת אחד השיחים". היתכן שבנה מאברהם אשר היה חביב אצלה כבבת עיניה השליכה אותו. ואמר הפירוש שהיא התפללה בכל כחה, ואח"כ השליכה את הדבר על רצון ה' יתברך. ועצה זו מועלת כמיוחדות שבתפלות. וכן הוא הפירוש "ותשלך את הילד", היינו שהשליכה את ענייניה על רצון הבורא ברוך הוא, וזה הועיל "תחת אחד השיחים", היינו "שיחים" הוא תפלות, כמו "ויצא יצחק לשוח בשדה". ו"תחת" הוא במקום, כמו "תחת השור תחת השה". ו"אחד" הוא המיוחד, כמו שמוזכר בגמרא בכמה מקומות "אחד – המיוחד". עד כאן. אם כן לפי זה בהשלכת ענייניו על רצון הבורא יתברך שמו מועיל ומסוגל להיוושע כמו בהמיוחד שבתפלות, וזהו "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך".
(שיר חדש, עז ע"ב).
"הטוב ומטיב לרעים ולטובים". הדבר צריך ביאור כמובן כי המלך במשפט יעמוד ארץ. וגם מקרא מלא דיבר הכתוב (תהלים קכה,ד) "הטיבה ה' לטובים". נראה לפי עניות דעתי לבאר בסייעתא דשמיא על פי מה שמפרש בספר הקודש "ישמח משה" (פרשת קרח) הפסוק "כי כל העדה כולם קדושים" בארוכה, ובספר הקדוש "ייטב לב" (פרשת בלק) הביאו לפרש המסורה "אפס קצהו תראה וכולו לא תראה", ואידך "וכולו מחמדים". ושורש הדברים על שמצינו כמה דברים שהן בעצמותן חריפים ומרים, כמו מלח ותבלין, אשר לא יוכל האדם לאוכלן לבדן, ועם דברים אחרים הם טובים, ולא יאכל תפל בלי מלח, ומלח ממתיקו. ועל דרך זה אמרו חכמינו זיכרונם לברכה (ברכות יא) כתיב "רע" ("ובורא רע") וקרינן "הכל" לישנא מעליא, רצה לומר אם שהדבר בפרוטרוט נראה רע, אבל בכללות הוא למעליותא. וכמו כן נמצא בני אדם בתוך עדת בני ישראל אשר בעצמותן נראים לכאורה בלתי יפים, אבל בכללות ישראל כולם יפים אף נעים, כי זה יש לו מדה טובה זאת, וזה יש לו מדה טובה אחרת וכדומה. וזה עוסק בתורה וזה במצות ומעשים טובים וזה בצדקה. אפילו פושעים מלאים מצוות כרמון, זה בחכמתו וזה בעשרו, וזה בגבורתו להציל עשוק מיד עושקו. ובכללות כל מילי דמיטב איתנייהו ביה. על כן לעולם אל יוצא אדם את עצמו מהכלל, על דרך שנאמר "בתוך עמי אנכי יושנת", וכדמפרש הזוהר הקדוש, והקב"ה צריך להשגיח על ישראל בכלליותן ולא בפרטיותן. עיין שם שהאריך עוד בדברים נאים. ועל דרך זה חל חובת ביאור גם כן שהרי כל חרוז מ"וכל מאמינים" יש לו שייכות לשלפניו שמתחיל תמיד מהעניין שלפניו. וזהו לאחר שאמר "הטוב ומטיב לרעים ולטובים", חוזר ומתמה "וכל מאמינים שהוא טוב לכל" בתמיה "היודע יצר כל יצורים". כלומר, הרי יודע מחשבות אוון של כל אחד, שהרי "וכל מאמינים שהיא יוצרם בבטן", ולכן יודע מה שבליבם והאיך הוא טוב לכל. ומתרץ "הכל יכול", הכל יכול לעשות "וכוללם יחד", על ידי שכוללם יחד.
(שיר חדש, עז ע"א).
אמר רב חמא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב בין סמני הקטרת (כריתות דף ו'). עד כאן. לכאורה יש לדקדק למה נקט זאת דווקא אצל תענית, ולא אצל שאר מצות. ונראה לפי עניות דעתי לפרש בסייעתא דשמיא על פי משל המובא בליקוטי חתם סופר על התורה בשם המגיד מקרעמניץ ז"ל, משל לאדם אחד שלא יוצלח לשום עסק במשא ומתן, ואשתו רגזה עליו בתמידות שיעסוק בשום דבר. והוא היה בטלן ולא הצליח בשום דבר, רק כלה ממונו באכילה ושתייה בלתי התעסקות בדרך ארץ. פעם אחת גמר בדעתו דשמע דבהרי חושך מצויים אבנים טובות ומרגליות כאבנים, וסיכן עצמו בסכנת הדרכים להגיע שמה. וכיוון שבא לשם והיה תמיד חושך וביקש לקנות לו נר אחד להאיר לו , והוצרך לתת בעד נר עשרה דינרי זהב, ומתמה הלא במקומינו מצוי לקנות נר אחד בעד פרוטה, והשיבו לו שאין להם חלב הרבה. ואחר כך שאל למכור לו אבנים טובות ומרגליות, והביאו לו קופה אחת מלא באבנים טובות באיזה פרוטות. והנה חשב בדעתו קל וחומר, אם אבנים טובות שהם במקום זה בזול, אפילו הכי חשובים הם אצלנו, חלב שגם כאן הוא ביוקר וחשיבות קל וחומר שיהא עכשיו חשוב בעירנו שעל כורחך הוגדל השער מאז ועד עתה. ונטל כל הממון מה שנטל מביתו ולקח לו חלב ביוקר ושכר עגלות להביאם לביתו. והוא הלך לפניהם איזה ימים, ובא לביתו לשלום. ושאלה אשתו היכן האבנים אשר לקחת שם. והשיב שהסחורה שקנה שם נשאר עם העגלות ויבואו לאחר איזה זמן. ואמרה לו אשתו שוטה שבשוטים, הלא צרור אחד של אבנים טובות היה לך להביא עמך ביד והיה לנו עשירות רב. ושוטה זה לא נטל עמו כלום רק החלב שקנה שם. ונעוד שהיה החלב על הדרך נתקלקל, והיה כל יגיעו לריק. ולא היה לו מדרך זה רק טורח רב והפקד ממון שנטל עמו מביתו. והנמשל הוא הנשמה עליונה שהיא למעלה מכל המלאכים ולא תוכל לעשות שום שליחות למעלה כמלאכים, ועל ידי זה הוא נהנה מנהמא דכסיפא, לכן היא נשתלחא להרי חושך, הוא עולם הזה, שמצויים בו אבנים טובות לרוב כאבנים, דהיינו שבאפשר לסגל מצוות ומעשים טובים מתרי"ג מצוות, מה שלא שכוח למעלה במלאכים רק בעולם הזה, וצריך לנר, דהיינו הכנות מזון ומלבושים ודירה ובית ושאל צרכי עולם הזה מה שלא הוצרך למעלה. וחכם אינו נוטל רק אבנים טובות ומרגליות, היינו מצות ומעשים טובים ואינו משגיח על השאר צרכים כל כך. ושוטה אומר אם עשיות המצות, שהוא בעולם הזה דבר זול, חשוב למעלה, צרכי עולם הזה שגם בעולם הזה הוא חשוב מכל שכן שהוא חשוב למעלה, דלא שכיח שם כלל מענייני עולם הזה ועוסק על ידי זה תמיד בעניינים גשמיים, באכילה ושתיה ותאוות. ועל ידי זה הוא קונה חלב ודם בכסליו. וכיון שחוזר למעלה, אז הגוף לקבר יובל, ונשמח שבה ריקם בלי הלוויית המצוות. וכיוון שבא למעלה פוגעים בה מלאכי מעלה, ושואלים אותה היכן הסחורה. ואומרת שיש לה החלב שקנתה בעולם הזה. ובאמת הוא בושה גדולה, החלב והגוף הלא יסריח בקבר. ולא היה לה להביא עמה רק צרור של מצוות ומעשים טובים בלבד, דהמה באים עמה מיד כי הם רוחניים. והיינו דכתיב "בנפשו יביא לחמו", היינו שהנשמה צריכה עמה ביחד הלחם שקנתה בעולם הזה, ולא לקנות קניינים קנייני הגוף שלא בא עמה רק לאחר זמן ובתוך כך הוא נסרח. עד כאן ודברי פי חכם חן ושפתיים ישק.
ובזה נבין היטב מאמר הגמרא (שבת ל"א עמו' ב) על הפסוק "זה דרכם כסל למו" (תהלים מט,יד) יודעין רשעים שדרכם למיתה ויש להן חלב על כסלם. שמא תאמר שכחה היא מהן, תלמוד לומר "ואחריהם בפיהם ירצו סלה". פירש רש"י, לעיל מיניה כתיב "קרבם בתימו לעולם", דהיינו קבורה. והדר כתיב "זה דרכם כסל למו", כלומר יודעין הם שזה דרכם, אבל "כסל למו", כליותיהם מחופין בחלבם. ושמא תאמר מחמת החלב שכחו והרי הם שוגגין, תלמוד לומר "ואחריהם", את העתיד לבוא בנפשם אחרי אובדם, "בפיהם ירצו סלה", ויספרו תמיד ואף על פי כן אינן חוזרין. עד כאן. לכאורה הוא מקושי ההבנה, שמי שיום המיתה לפניו תמיד ומספר ממנו, כמו שאמרו חכמינו ז"ל (ברכות ה' עמו' א) "ואם לאו יזכור לו יום המיתה", לא די שאינו חוזר אלא עוד ירבה חלב על הכסלים. וכן הוא משנה שלימה (אבות פרק ג) "עקביא בן מחללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה כו' ולאן אתה הולך, למקום עפר רמה ותולעה", אם כן למה ירבה להם עוד חלב. ולפי המשל הנ"ל נבין היטב שהכסיל לא יבין את זאת, והכסיל בחושך הולך, כהנ"ל, שסובר שזה הוא העיקר להרבות חלב ליום המיתה, על כן "כסל למו", שכל מה שאחריהם בפיהם יותר ירבו להם חלב.
והנה כל ישראל ערבים זה בזה, ומצד הערבות אין אנו רשאים לרחק להפושעים לגמרי, אלא אדרבה אנו צריכים עוד לקרבם קצת, אולי נוכל להחזירם בתשובה ולהוציא יקר מזולל ולקרבם בצל כנפי השכינה. ואין התקרבות יותר ממה שנכלל אותם בתענית צבור, שבזה מוציאים אותם מטעותם, שהרי טעותם הוא שצרכי הגוף העיקר להרבות לו חלב ודם כהמשל הנ"ל, ובהתענית מראים להם שאין זה העיקר, שהרי בהתענית ממעטים ומחסרים עוד החלב והדם, וממילא גם הם לא יאכלו על הדם והחלב. זהו שאמר "כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינו תענית", שעד אז אין אנו יוצאים ידי חובת הערבות מהם, על כן אינה תענית. והביא ראיה מחלבנה, שאף על פי שיש לה ריח רע, אף על פי כן מנאה הכתוב עם שאר סמני הקטורת שריחן טוב ונתבטל ביניהם, כמו כן נמי הפושעי ישראל, הגם שכל מגמותיו להרבות חלב ודם, שסופן להסריח כמשל הנ"ל, אף על פי כן יש לו עוד תקנה שלא לפרוש אותו מן הצבור המתענים ולא ישחית בעבור העשרה.
(שיר חדש, צ ע"א).
הרב החסיד רבי שמואל יעקב ראטה, שו"ב בקליינווארדיין (הונגריה) נולד בשנת תרל"ו (1876) לאימו מרת חנה ומרים ולאביו רבי משה שמעון ראטה אב"ד דיורא, בנו של רבי יואל צבי ראטה אב"ד חוסט מחבר שו"ת "בית היוצר". בזיווג ראשון נשא לאשה בשנת תרנ"ט את מרת הינדל בת הרב חיים אלטר זוסמאן, חתנו של הגאון מנאנאש בעל "אפסי ארץ". עוד בצעירותו כתב עליו הגאון מנאנאש כי הוא תלמיד חכם גדול וירא ה'. ובזיווג שני את מרת רחל והיא גדלה במסירות את ארבעת היתומים בני אחותה והיתה להם לאם. הרב שמואל יעקב היה גיסו של הרב יצחק פרנקל מחבר "עטרת אליהו" ו"אבני אליהו".
מחבר הספרים "דברי שיר" על התורה ועל המועדים (תרע"ד ותרפ"ד), "שיר חדש" על התורה ומועדים וליקוטים (תרצ"ב), "שיר ידידות" (תשי"ד), "נזר שיר" ו"שושנת יעקב". לקט מספרים אלו יצא לאור בספר "עלי שיר" (תשע"ב). בשנת תרצ"ט הוציא הרב ראטה לאור את ספרו 'עבודת שיר' הכולל תורה ומליצה, פירושים ובירואים באורח שירים ופרפראות לתורה. ספריו יצאו לאור עם הסכמות מגדולי הרבנים בהונגריה.
לפני חג השבועות תש"ד, כאשר הרב היה במחנה הסגר יחד עם שאר יהודי קליינווארדיין, חרד הרב לגורל כתבי היד שלו וטמן אותם באדמה. לצד כתבי היד הטמין גם את הבקשה הבאה:
בעזה"י. קול קורא.
הנה מאחר שעת צרה היא "ליעקב" כעת וממנה נושע לזאת לא אדע האם אזכה עוד לראות בהדפסות הקונטרסים שמונחים כאן בהטמנה זו דהיינו קוטנרס שי"ר ידידות על התורה וחידושי דברי שי"ר על ליקוטי ש"ס ונזר שי"ר על שושנים שונים שושנת יעקב, אשר חנן אלקים בהם ברור חוח"ס. לכן אבקש את כל מי שיגיע הקונטריסים הללו לידו שיראה שיבואו לידי הדפסה בעזהי"ת ואבטיח לו בעזר אלקי יעקב שייטב לו בזה ובבא בברכה והצלחה ובכל טוב סלה לו ולזרעו אחריו.
ה"ק שמואל יעקב ראטה בעהמח"ס דברי שי"ר ושי"ר חדש.
חתנו של הרב שמואל יעקב ראטה, הרב שמואל דוב גוטליב, שרד את השואה ובתום המלחמה חזר לקליינווארדיין והגיעו לידיו כתבי חמיו שהוטמנו בקרקע. הוא העביר את הכתבים לידי גיסו, חתן נוסף של הרב ראטה, הרב שלום אליהו פלברבוים, על מנת להוציאם לאור. כעבור מספר שנים הוציא לאור הרב פלברבוים את כתביו חמיו. ובהקדמתו כותב המוציא לאור כי יהודי גרוסווארדיין גורשו על ידי "הנאצים הארורים הרשעים ימ"ש שהובילו אותם לאוישוויץ מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד אחר חג השבועות שנת תש"ד הגיענו לשם ליל שב"ק י"ב סיון, ולאחר קבלת שבת לקחו את הזקנים, הנשים והטף לתאי השמדה. אוי לעינים שכך רואות".
הרב פלברבוים מציין בהקדמתו גם את הסיבות שהביאו אותו לטרוח ולהוציא לאור את כתבי חמיו המנוח:
"וראוי וחובה עלי להביאם לבית הדפוס שיפוצו מעינות חוצה למען יהיו שפתות דובבות בקבר. וגם מוטל עלי לעשות נחת רוח לכבוד נשמתו הטהורה כמאמר חכמינו ז"ל (קדושין ל"א:) כיצד מצות כבוד אב מכבדו בחייו ובמותו, במותו כיצד היה אומר דבר שמועה מפיו וכו' מכאן ואילך אומר זכרונו לברכה לחיי העולם הבא. ואין לך אמירת דבר שמועה מפיו כהדפסת חידושי תורתו. לזאת שנסתי מתני אני הצעיר בעזר העוזר, לאהבת התורה ולכבוד המחבר, להוציא תעלומות כתב יד קודשו. ובפרט כי גילה דעתו בקול קורא… ומבקש מי שיבא הכתבים לידו יעלה אותם על מזבח הדפוס… ובחמלת ה' עלי נשארתי בין החיים, ותמיד היה לנגד עיני צוואת מורי חמי ז"ל".
הרב שלום אליהו פלברבוים הנציח את זכרם של הרב שמואל יעקב ראטה שנהרג עקה"ש באושוויץ עם רעייתו רחל ורוב קהילת קליינווארדיין בי"ב בסיון תש"ד. והזכיר גם את צאצאיהם שנהרגו גם הם עקה"ש: בנם רבי אליהו צבי ורעייתו רבקה לבית קליין וחמשת ילדיהם, בתם הענדל לאווי (אשת ר' אברהם הלוי) ושבעת ילדיה, בתם פיגא פעסל גולדברגר ובעלה רבי יעקב יצחק וחמשת ילדיהם, ובתם גיטל גוטליב (אשת שמואל דוב) וילדיהם רבקה ויצחק.
ב"דפי עד" במאגר "יד ושם" ובספרים נוספים הונצחו עוד כמה ילדי רבי שמואל יעקב ראטה, מאשתו הראשונה: הרב ישראל אפרים פישל ראטה הי"ד (תרס"א לערך-תש"ה) אב"ד וויידיטשקא בעלה של מרת חיה אסתר טויבא הי"ד לבית גולד, הרב משה שמעון ראטה הי"ד (תר"ס-תש"ד) אב"ד דיורא בעלה של מרת אסתר הענטשא לבית כ"ץ, ומרת הענא מאן (אשת הרב יהושע) שנפטרה בחיי אביה בשנת תרצ"ד (1934) ומרת מרים חנה מאן הי"ד (אשת הרב יהושע בזיווג שני, לאחר פטירת אחותה),
מתוך שנים עשר ילדיו, שרדו לאחר השואה רק שלוש בנות.
בנו הרב ישראל אפרים פישל הוציא לאור את הספר של סבו זקנו רבי יואל ראטה, "דרשות בית היוצר" והוסיף עליו את חיבורו "אהל אפרים", בפתיחת הספר , הציג הרב ישראל אפרים פישל מכתבו ברכה מאת אביו, הרב שמואל יעקב ראטה:
הנה מקום איתי להציג מכתב גלוי שקבלתי בעת שנגמרו שני הקונטרסים הראשונים מאאמו"ר הה"ג החסיד האמתי צדיק תמים מוה"ר שמואל יעקב ראטה שליט"א בעהמ"ח ס' דברי שיר ב"ח וס' שיר חדש ושאר ספרים וז"ל:
בעזהשי"ת יום ו' עש"ק לס' כי מצאת חן בעיני שנת ת'ר'נ'ן' לפ"ק פה קליינווארדיין יצ"ו.
שבת שלום ומבורך וכל טוב סלה לכבוד אהובי בני היקר הרב… כש"ת מוה"ר ישראל אפרים פישל אבדק"ק וויידיטשקע והגליל שליט"א עש"ז הרבנית מנב"ת מרת חי' אסתר טויבא תחי' עם יו"ח נכדי היקרים הב' המשכיל משה שמעון נ"י, ואחיו חיים אלטר נ"י, מרדכי יצחק נ"י, הילדה הינדל פיגה תחי', עם הילד שעשועים אברהם יהושוע העשיל נ"י.
אחרי דרך מבוא השלום הנני בזה ששמחה וששון עזרני בכפלים, בעת קבלתי ממך הבן יקיר לי אפרים, הקונטרסים שתים, וברוך ה' אשר זכינו לאורות שתים, אשר מאירים ככוכבים בשמים, וכשמש בצהרים, בדברים מאירים כספירים, והם מלאים חסידות ויראת שמים, ה"ה הדרשות בית היוצר ואהל אפרים. ומה מאד שמח לבי במה שהעירו אותך בזה מן השמים ורוח טהרה רוח אלקים חופף עליך להעלות על מזבח הדפוס הדרשות של אא"ז מו"ר הקדוש והטהור זי"ע ועליך ועל מעשה ידיך שזכית לנטות עליו אהליך עטרת זקנים בני בנים ונחשב לרצונו ולכבודו כבנין אבנים וחפץ ה' בידך יצלח וכל הצטרכותך ירויח ותקותי תאמצינו כי גם דבריך ימצאו חסד וחנינא ויהי' מדא דקפצו עלי' זבינא ותזכה אותה להגמירה מהחל עד כלה להגדיל תורה ולהאדירה וירא שמים יוצא ידי שנים לדרשות בית היצור ואהל אפרים לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל ובאהלי אפרים. כעתירת נפש אביך אוהב נפשך המחכה בכליון עינים להרמת קרן משיח וקרן התורה וליהודים יהי' שמחה וששון ואורה ונזכה לעלות לציון ברנה ובשי"ר וזה לך דברי שי"ר והקב"ה יוסף לך עד בלי די ובלי שיעור ותתהדר בדברי שי"ר.
תורה", לימד שם כמה שיעורים ביום, ודרש בענייני היום מדי שבת בשבתו ובלילי שבתות, עד שהיו כל שומעיו יהודים יראים ושלמים, כשרים ויודעי ספר. הרב ורוב ילדיו נספו בשואה. 
