קטגוריה: ראדושיץ

ברוך ה' אשר לא עזב חסדו ואמיתו והנחני בדרך אמת לסדר עד פנינים יקרים נפלאים ונוראים ממקורים נאמנים הנובעים ממקורי אמת אשר זכו עוד לשתות מבאר מים חיים נחל נובע מקור החכמה ויראת ה' טהורה, הצדיק האמיתי איש אלקים נורא רבינו הסבא קדישא מראדישיץ זי"ע, ובתוכם גם מרבותיו הקדושים, ומתלמידיו הקדושים ומשאר צדיקי אמת אשר בוודאי ילהיבו לבות בני ישראל לעבוד באמת לאל אמת. והנה אף שרבו המניעות, וגדלו היגיעות באסיפת אמרים ישנים וברורים, ובפרט בעת הזאת שבעוונותינו הרבים נתמעטו הלבבות החרדים על דבר אמת השואלין ודורשין אחרי מעשי צדיקים ונפלאותיהם שמפרסמים על ידי זה כח אלקותו יתברך שמו בעולם, ומי יהיה מן המהדרים על ידי זה ליקח הברכה הזאת אל תוך בתיהם, מכל מקום אחר כל זאת לא נסגתי אחור, ולא רפו ידיי, ולא נתרשלתי ממלאכת הקודש. והנה לבי אמר לי אדרבה בעת הזאת שהמינות והאפיקורסות מתגברת בעולם רחמנא ליצלן, הוא העת הנכונה להרבות בספרים כאלו המשרישים אמונה בתוך לבות בני ישראל, המזכירים לנצח את גדולי מנהיגי ישראל, הצדיקים אשר מסרו נפשם עבור כבוד ה' יתברך, בכל רגע ורגע, ובעד עמו בני ישראל, אשר היו מגדולי בעלי אמונה שהאמינו על כל דבר שהוא בהשגחה פרטיות, ולכך גזרו אומר ויקם. ולזה אמרתי לא אמנע טוב מהעולם החרדים, חסידים, ותמימים הצמאים עוד לדבר ה' ונפלאותיו הנעשים על ידי עבדיו הנביאים אשר השכינה מדברת מתוך גרונם. ולא שמתי אל לבי קושיית אנשים הזמניים ההולכים אחרי שרירות לבם ומשכיות לבם עברו מרוב תאוות עולם הזה, ובכל זאת עוד חמד לבם בזה התאווה, בהתאספם עם חסידים אמיתים להקרא בשם 'חסידים', אשר שאלו בתמהון, היתכן כזאת דברים שיוצאים מגדר הטבע, האיך יכולים לשנות הטבע, מדוע איך אנו רואים היום השתנות הטבע, אבל הבל ומינות יפצה פיהם וטחים עיניהם בתאוות המטונפות רחמנא ליצלן, כי מי שרוצה לראות יוכל לראות בכל עת וגם בכל רגע, ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. ואף הרופאים שרובם המה אינם מאמינים רואים הרבה פעמים השתנות הטבע אצל החולים שעוסקים ברפואתם, ומהם שכבר אמרו נואש לחייהם ושאין להם עוד שום תקוה, וכבר גוססין הם, ופתאום התחיל לדפוק בהם רוח החיים, ובראותם זאת הודו ואמרו 'אצבע אלקים הוא', והרבה מהם הביעו בפיהם ואמרו שמזה יוכלו להאמין בבירור גם כן על תחיית המתים, ועוד כהנה שרואין אנו גם היום השתנות הטבע, ואין כאן מקום להאריך. ועוד תמהין ושיילין על עסק הדיבוקים ורוחות רעות רחמנא ליצלן שאירע בשנים הקודמים מדוע אין אנו רואים גם היום, אשר אכתוב מזה אם ירצה ה' לקמן. והנה אין שום חידוש אצלי על קושייתם כמו שכתוב בספר 'אור המאיר', וזה לשונו בפרשת חיי על הפסוק 'ויאמר ה' אלקי אדוני אברהם הקרה נא לפני היום' כו', יפה שיחתן של עבדי אבות כו'. נראה לרמז רמזים במקראי קודש אלו. והכלל מי שנדב אל אל רוחו ומוסר את לבו ונפשו לעבודת הבורא לבבו יבין ונפשו יודעת מאד איך שהתורה היא תמידית וישנה בכל אדם ובכל זמן ואפילו סיפורי מעשיות הכתובים בתורה מ'בראשית' עד 'לעיני כל ישראל' מורים לסודות נוראים ונפלאים. הנה בוודאי לא דיברה תורה במתים ההולכים אחרי שרירות לבם ומעורבים בתענוגי עולם הזה. אנשים אלו אינם יודעים בין ימינם לשמאלם, ואפילו עוסקים בספרים ולומדים סודות התורה, ואני ערב בדבר שתועלתם בהם נכזבה לא ידעו סיפור ולא יבינו בחשכה יתהלכו להשיג בהירות עומקי סודות התורה כו', עד כאן לשונו.

והנה עוד נמצאו אנשים הנדמים בעיניהם שהמה חסידים ויראי ד' ואין דומה להם, אשר אינם מאמנים רק ברבותיהם בלבד, אשר גם המה ראו וכן תמהו על הנפלאות ונוראות שכתבתי בספרנו חלק ראשון שיצא מגדר האנושי, וחושבין כל זה לגוזמאות מה שרואין אצל שאר הצדיקים, אבל מה שנכתב אצל רבותיהם אינם בכלל. ועוד מוסיפין על הכתב. על זה כבר צווחו צדיקים הגדולים הקודמים זי"ע, כמו שכתב בספר 'עשר קדושות' בשם הרב הקדוש המפרסם כו' מו"ה ר' צבי הירש מזידיטשוב זצ"ל שאמר פעם אחת בסעודה שלישית באמצע התורה בזה הלשון, יש כת שנוסעים אל רבי שלהם ואומרים שאין רבי בעולם, אלא רבי שלהם. זה עבודה זרה רחמנא ליצלן, אלא היאך יאמר, כל צדיק וצדיק וכל רבי הוא טוב לתלמידיו, אבל רבי שלנו הוא יותר טוב לעניינינו. עד כאן דברים הקדושים. ובספר 'רחמי האב' כתב ששמע מהרב הגאון הקדוש כו' מו"ה רבי רבינו חיים מצאנז זצוק"ל שאמר פעם אחת בסוכה אם אשמע מאחד מאנשיי שיאמר דווקא רבו הוא הצדיק ותו לא, אעברנו משרשו כי יש הרבה עבדים למלך הכבוד. ואלו היה שלום בין הצדיקים והחסידים היה בן דוד בא, ולמה יפסול אחד עבודת חברו ויקפיד אם אחד מחסדיו נוסע אל צדיק אחר. ופעם אחת בא הצדיק ר' דוד זלאטעס לקבל פני אור עולם רבינו מאיר מפרימישלאן זצוק"ל, ושאל את ר' דוד מה מדה טובה למדת מהצדיק מבעלז, והשיב למדתי ממנו מדת לב טוב כו', ואחז רבי מאיר את עצמו בראשו ואמר 'וכי מאיר לא טוב הוא'. והשיב ר' דוד 'אל יחר בעיני אדוני, כי אצלי הוא מוסכם כי כל צדיק הוא מסכת בפני עצמו. במסכת ברכות אני לומד הלכות ברכות, ובמסכת שבת ענייני שבת, ואין זה דומה לזה, ואין מסכת שבת מקפדת כשלומדין מסכת ברכות' כו', על כן אין להקפיד אם איש אחד מאנשיו נוסע לפעמים לצדיק אחר. ומי לנו גדול מאבי הנביאים שאמר 'המקנא אתה לי מי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ד' את רוחו עליהם' כו'. ובסידור לב שמח וזה לשונו, אני מוכרח להודיע ולברר הדברים שאינו ראוי ונכון להרהר על צדיקים שבזה בוודאי השם מסייע להם לילך בדרך הישר כו', כי האמת הוא שבעזר ה' יתברך הצדיקים אמתיים הם מעבירים עם ד' מכל מיני עמקי מצולות ים, וראש הנביאים משה רבינו עליו השלום העביר את ישראל בים והציל אותם ממצולות ים, אבל המדבר בשטותו הוא מביא לבני אדם למצולות ים, חלילה, שעל ידו נעשים חצופים ואינם מאמינים בתלמידי חכמים, ובזה באים לכל העבירות חלילה כו', שהיצר הרע מסית אותו היום להכחיש בצדיק זה ומתלוצץ על העבדות ובשקר שלו שרוצה להטעות אנשים אומר שהוא תופס את עצמו בצד צדיק אחר, ובאמת רחוק מכליותיו שבהאחר הוא גם כן פוקר רק להראות הרשעות להטעות כמו נביאי השקר, והולך בתום ילך בטח ובזה כו', וסיים שם בזה הלשון, ולא אמרתי זאת רק ליזהר שיהיה לכם אמונת צדיקים ולא לילך בגדולות ונפלאות אלא לשמור פיו ולשונו, ובזה שומר מצרת נפשו כו'. עוד מביא שם מספר דברי אמת מרבינו החוזה הקדוש מלובלין זי"ע וזה לשונו, ישמור עצמו מלדבר חסידות, ואינו מובן פירושו, והכוונה כמו שאמרתי שלפי הנראה הוא מעשה חסידות בשמחה וחדווה והתחברות, ומזה בא לדבר על צדיקים כפי הידוע נערים קטנים מחבלים כרמים, כרם ה' צבאות, לכן כל בר דעת וירא ה' ישמור את עצמו מלילך בדרך הזה כו'. עד כאן לשונו הספר לב שמח. ולזה אמרתי לא אביט על המצפצפים ומפקפקין באמונת צדיקים,

והצגתי בתוך הספר את כל הדברים הנוראים שקבלתי ממקורים נאמנים, וביניהם הרבה עניינים היוצאים לגמרי מגדר הטבע, כמו תחיית המתים ורפואת מסוכנים וגוססין ודומיהן. ואמרתי על זה 'צדיקים ילכו בם 'וכו' (אלו המאמינים עד דרך 'וצדיק באמונתו יחיה')… ולא אמנע הטוב בשביל דיבת השוטים שלא לגלות האמת להעולם המאמינים בה' יתברך ובמשה עבדו. והנה ידוע גודל הכוח של סיפורי צדיקים מספרים הקדושים, וכן כתבו בשם הרה הקדוש אור עולם כו' הרבי ר' מיכל מזלאטשוב זצוק"ל זי"ע, שציווה לכל אנשיו הנלווים אליו לדבר ביניהם ולספר זה לזה מעשי צדיקים תמיד, כי באותיות הסיפור מעוררים שורש כל הנסים, וכדאיתא בזוהר הקדוש ברעייא מהימנא פרשת בא. ובספר 'נועם אלימלך' (פרשת שמות) וזה לשונו, דהנה סימן טוב לאדם כשהוא שומע מספרים ממעלות הצדיקים ועבודתם בקדושה לשמו יתברך באמת, אם באותו הפעם לבו חושק ומתלהב מאד מאד שיזכה גם הוא לעבוד ה' יתברך באמת, זה הוא סימן טוב שהשם עמו. עד כאן דבריו הקדושים.

ובספר 'דברת שלמה' וזה לשונו, כן על ידי דיבורי וזכירה שמספרים הנס גם כן נתעורר ונמשך בחינת הנס ההוא, ולכן מצוה לספר ביציאת מצרים ולהזכיר בכל יום כו'. עיין שם. ובספר 'עירין קדישין' מהרב הקדוש והטהור כו' מו"ה הרבי ר' ישראל מריזין זצוק"ל וז"ל, הצדיקם הראשונים שהיו צריכין לעשות טובה לעולם, היה על ידי על ידי תורה ותפלה, לפי שהעולם היה אז בבחינת גדלות, אבל עכשיו שהעולם בבחינת קטנות, לכן כשצריך לעשות טובה לעולם הוא רק בסיפורי מעשיות, ולזה רמז הכתוב בשיר השירים בפסוק 'אחות לנו קטנה ושדיים אין לה מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה'. 'אחות' רומז לכנסת ישראל, היינו כשישראל הם בבחינת קטנות, 'ושדיים אין לה', היינו חכמה ובינה אין להם, 'מה נעשה לאחותינו', היינו כשצריך הצדיק לעשות טובה לעולם הוא רק 'ביום שידובר בה', היינו ביום שהצדיק מספר סיפורי מעשיות, בזה עושה טובה לישראל כו'. עיין שם.

וכבר כתבתי בהקדמתי לחלק ראשון שאין דרכי לגום הדברים כדרך הרבה מחברים בזמנינו רק להביא העניין כהווייתו, ובלי זה אין אנו צריכין לגזם כי מי לא שמע ולא ידע את שמו הקדוש של רבינו הסבא קדישא מראדישיץ זי"ע, המפורסם בכל קצוי תבל לאיש מופת וקדוש כצדיקי קמאי זי"ע, ואין זה שום חידוש על מה שזכה לזה, לכל בר אוריין ויודע ובקי בטוב החסידות, כי ידוע לנו מדברי חז"ל כוח הצדיקים שביכולתם להפך סדרי מעשה בראשית, כמו דאיתא במסכת מועד קטן ט"ז, ובספר 'תנא דבי אליהו', וזה לשונו, 'אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל' כו', אמר דוד אלקי ישראל לי דבר צור ישראל אני מושל באדם, מי מושל בי, צדיק, שאני גוזר גזירה והוא מבטלה, הוי אומר 'צדיק מושל ביראת אלקים', ואיזה צדיק מושל ביראת אלקים, זה הכובש את יצרו. עד כאן לשונו. ומי לנו כובש את יצרו כל כך כמו רבינו זי"ע וצדיקים הדומים לו, אשר עינה וסיגף נפשו בסינופים ותעניתים הרבה עד אין חקר, ולא רצה לגלות שום בן אדם את מצבו, אף שהגיע הרבה פעמים לכלות לכלות הנפש לא שינה דרכו הקדוש בגודל אמונתו בטחונו בה' יתברך, אם יהיה נגזר מאתו החיים, יחיה גם בלי מסעד הלב. ואף כשהלך לסעוד נפשו המעונה בתעניות הרבה שבועות ימים, כשהתחיל לטעום טעם אוכל, הרחיק תיכף הקערה עם האוכל מאצלו, כמו שהבאתי בספרנו חלק ראשון דף כ"ז, כ"ח, ל"ד, מ"ה, ושאר מקומות שם. ואל יפלא הקורא מדוע לא נשמעו שום מופתים גם אצל שאר צדיקי קמאי תלמידי הבעש"ט זי"ע, אשר הופיעו פני תבל בתורתם וקדושתם וכל רז לא אניס להם, בש"ס בבלי וירושלמי ספרא ספרי וכו', בנגלה ונסתר, כי כל צדיק וצדיק נשלח לעולם הזה לעניין מיוחד, זה לגלות ולפרסם אלקותו יתברך שמו גם בעיני המון עם, לנפוח בהם רוח חיים להבעיר את הגחלים העוממות, וזה להרביץ תורה ברבים ולהורות הלכה לבני ישראל, וזה להורות דרך החסידות להאנשים הצמאים לדבר ה'. וכידוע היה אצל רבינו איזה עניינים, שנהרו אליו חסידים צדיקים בעלי רוח הקודש להם הורה דרך החסידות, ולהמון העם הראה מופתים נוראים להמשיך לבם לעבודות ה' יתברך, כמו שמצינו בהרבה תנאים ואמוראים אשר הובא מהם הרבה מימרות בש"ס ומדרשים, ולא הובא מהם מופתים ונפלאות. ויש מהם שהובא מהם הרבה מופתים ונפלאות, כמו התנאים האלו אבא אומנא, אבא חלקיה, חוני המעגל, ר' חנינא בן דוסא ור' פנחס בן יאיר, אשר יש מהם שלא נמצא שום דבר הלכה בשמם רק מעט מזעיר שנמצא איזה עניינים, ויש מהם שלא נמצא שום דבר בשמם, ולמשל אצל חוני המעגל שכתב שם במסכת תענית כ"ג דישן שבעין שנין, כי קם חזייה להאי גברא כו', אזל לביתו כו', אמר להו 'אנא חוני המעגל', לא הימנוהו. אזל לבית המדרש, שמעינהו לרבנן דקאמרי 'נהירין שמעתתין כבשני חוני המעגל, דכי הוי עייל לבית מדרשא כל קושיא דהוו להו לרבנן, הוה מפרק להו' כו', עיין שם באריכות. ומכל מקום לא נמצא ממנו שום מימרא בש"ס, וממילא מובן גם התמיה מהרבה שתמהין על זה שהיו הרבה קדושי גאוני ארץ שהאירו פני תבל בתורתם ולא נשארו מהם שום חידושי תורה.

ובעניין האמונה כתב בספר 'מאור השמש' רמזי סוכות, וזה לשונו, שמעתי מהרב הקדוש אבד"ק נעסכיז זצוק"ל שעל ידי האמונה יוכל האדם להחיות מתים ולהפוך כסף לזהב ולשנות כל דרכי הטבע כו', עיין שם. כמו שכתבו חז"ל במסכת מכות כ"ד, בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה. ופירש שם המהרש"א ז"ל שהוא האחד היותר כולל לכל בר ישראל בכל עת, שהוא האמונה שהוא 'אנכי' מעשין, 'ולא יהיה לך' מלאווין, ששמענום מפי הגבורה כמשו שכתבנו לעיל רוצה לומר מפי הגבורה שהוא אחד ומצותיו אחד, ולא יקבלו המצות רבוי מצדו יתברך. ועל זה רמז דוד בתמניא אפי (תהלים קיט,פו) שאמר 'כל מצותיך אמונה' וגו', רצה לומר שכל המצות נכללים במצוה הראשונה, שהוא אמונה, ששמענו מפי הגבורה, וכמו שהעמידה חבקוק, שנאמר 'וצדיק באמונתו יחיה'. עד כאן לשונו. וכמו שמביא המכילתא שלא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשכר אמונה, שנאמר 'ויאמן העם' וכו', וכן הוא אומר 'אמונים נוצר ה' '. עד כאן לשונו. ובספר 'לקוטי עצות', וזה לשונו, יש בני אדם המכסים כל הנסים בדרך הטבע, וכשיכלו אלו האפיקורסים שאין להם אמונה בנסים ותתרבה אמונה בעולם, אז יבוא משיח, כי הגאולה תלוי באמונה. עד כאן לשונו. ועל ידי אמונת צדיקים, זוכין ממילא לאמונה שלימה בה' יתברך, כי ברוב חסדיו לא עזב את עמו בני ישראל בכל דור ודור, ובראותו שפסקו אנשי אמונה וצדיקים מועטין, עמד ושתלן בכל דור ודור (מסכת יומא ל"ח ע"ב) כדי לעורר ולחזק ידים הרפות וברכים כושלות, באמונה בתוך לבות בני ישראל, כמו ששלח לנו בדורות האחרונים אחרי דורות תנאים ואמוראים, וגאונים, ובעלי התוספות, זכרם לברכה עדי עד, הני שרפי מעלה רבינו האר"י הקדוש ותלמידיו הקדושים ז"ל זי"ע, אשר האירו פני תבל בקדושה וטהרה והכניסו הרבה בני אדם תחת כנפי השכינה. ואחריו רבינו הבעש"ט הקדוש ז"ל, אשר המציא רפואה לתחלואות נפשות גם להמון העם, להוציאם מעמקי הקליפות רחמנא ליצלן, אף לשפלי הערך, למען לא ידח ממנו נדח. ובעקבותיו הקדושים הלכו גם תלמידיו הקודשים ז"ל אשר האירו בארץ, ותלמידי תלמידיהם, הרי הם הרב הדומה למלאך ה' צבאות אשר האיר לארץ ולדרים רשכבה"ג כו' מרן הסבא קדישא ר' ישכר בער מראדישיץ ז"ל, אשר פרסם אלקותו יתברך שמו בעולם גם בין העמים, והרעיש פני תבל במופתיו הנוראים, כאשר כבר כתבנו מזה בחלק ראשון. ועיין שם בריש הספר מה שכתב הרב הגאון העצום החריף המפורסם כו' מו"ה ר' משה יעקב שארף ז"ל, ראבד"ק אושפצין בעהחמ"ס 'דרכי יושר', באגרת שכתב לביתו בהיותו בראדישיץ אצל רבינו זי"ע, וזה לשונו, אוי ואהה על אותם המתחכמים יום יום כו' טחין עיניהם בחקירות המטונפות, יבאו הנה ויחזו איה איפוא חכמתם הנסרכה כו', עיין שם ותראה נפלאות.

ועתה הנני להעיר על קושיית האנשים התמהים ושואלים על הסיפורים מהדיבוקים, ומדוע לא נשמעו גם בזמננו מזה, […] ולפי שקבלתי אני הצעיר מכמה גדולים שאמרו לי טעם על זה, לפי שבזמנים הקודמים נמצאו צדיקים אשר היו מגרשים אותם, לזה היו מחפשים מקום להיכנס בגופם של בני אדם, כדי להביאם לידי תיקון. אבל בזמנינו, יש הרבה עבודה לצדיקים שיפעלו אצל הנלווים אליו, שישגיחו על ביתם לשמור את עקרי הדת כו', ואין כאן מקום להאריך.

ועתה הנני מבקש סליחה מכל הרבנים הצדיקים ושאר תלמידי חכמים יחיו כולם לאורך ימים טובים שהבאתי דבריהם בספר, אולי פגמתי בכבודם ולא הצגתי התוארים כראוי, על זה אומר שלא עשיתי חלילה בכיוון, ובפרט מהצדיקים הקדושים זצ"ל אשר המה בגן עדן, ואולי לא דייקתי בלשון כהווייתן, או שניתי באיזה מקום, אזי ה' הטוב יכפר בעדי, כמאמר הכתוב 'שגיאות מי יבין' כו'. ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שיהיה כוונתי רצויה, ואזכה תמיד להיות ממזכי הרבים, וזכות אדוני רבי זקני רבינו הסבא קדישא מראדישיץ וכל הצדיקים הקדושים המובאים בהספר יעמד לנו ולבני ביתי יחיו לאורך ימים טובים, ולאמי הרבנית הצדיקת תחיה לאורך ימים טובים בבריאות השלימות ורב נחת ורחבה עם כל יוצאי חלציה יחיו לאורך ימים טובים. ונזכה לישב באהלה של תורה ועבודת ה' יתברך ללמוד וללמד לשמור ולעשות בבריאות השלימות ורחבה ונחת עם בנים ובני בנים חיים וקיימים, עוסקים בתורה ומצוות לשמה.

וביחוד הנני נותן תשואות חן לכל ידידיי הרבנים, הצדיקים, החסידים שליט"א, אשר סייעו לי גם בהודעת עניינים על ידי מכתבים מהאי סבא קדישא זי"ע, ולהאנשים המתנדבים על הספר, וגם הקונים הספר, כולם יעמדו על הברכה להתברך ממעון הברכות, שיעלו על במתי הצלחה מעלה, ויוושעו בכל משאלות לבם לאורך ימים טובים, ונזכה במהרה להרמת קרן ישראל ונחמות ציון ובנין ירושלים במהרה בימינו אמן.

הצעיר לבית יוסף, ראובן חיים אלכסנדר בהרב החסיד המופלג בתורה ויראה וכו' מו"ה יוסף יהודא ז"ל
בעהמ"ס נפלאות הסבא קדישא חלק ראשון, ונכד למרן הקדוש מראדישיץ זצ"ל זי"ע,
וחתן אדמו"ר הרב הגאון הצדיק שליט"א מסטריקוב, פה לאדז.

(הרב ראובן חיים אלכסנדר צ'רניחה הי"ד, נפלאות הסבא קדישא, ב, הקדמת ומבוא המחבר)

"ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן" (בראשית ל,ב). הרב הקדוש רבי חיים אשר מראדושיץ היה אומר: הלא מפורסמת קושית הרמב"ן: מה היה חרי האף של יעקב על רחל, שביקשה שיתפלל עליה שיהיו לה בנים, כפי שיצחק אביו הרבה להתפלל על רבקה אמו? גם דברי המדרש המביאים את תשובת יעקב לרחל: 'אני איני כאבא. אבא לא היה לו בנים, ואני יש לי בנים', תמוהה. מוסיף ואומר הרמב"ן, הלא כתוב: "ואהבת לרעד כמוך". אליהו התפלל על בן הצרפתית ואלישע על השונמית, על אף שהיו נכריות, ואילו יעקב השיב לבקשת אשתו: 'לי יש בנים'?
אך הדברים יובנו לפי דברי חכמינו ז"ל, שאמרו: למה היו האמהות עקרות, לפי שהקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים. ועיין בתרגום אונקלוס בפרשת ויחי בדברי יוסף (בראשית נ,יט) 'יאמר אליהם יוסף אל תיראו כי התחת אלקים אני?', ותרגם אונקלוס: 'ארי דחלא דה' אנא?'. ונמצינו למדים שענין 'תחת אלקים', הוא מורא שמים.
וזהו הפשט: רחל ביקשה מיעקב: "הבה לי בנים"', שהרי כל העיכוב שאין לי בנים משום שהקב"ה מתאיוה לתפילתן של צדיקים, אם כן אתה, יעקב, אחראי לכך שאין לי בנים. על כך השיב יעקב העניו: "התחת אלקים אני"?! פירוש: וכי ירא שמים אני, שבשמים מתאווים לתפילתי, ומזה שמנע ממך פרי בטן?! שהרי אבא לא היה לו בנים, סימן שהוא היה הצדיק, אבל אני יש לי בנים. אם כן, הסיבה שאין לך בנים היא לא בגלל צדקתי ויראתי, כי לי נתן ד' בנים. אם כן, לא עלי, יעקב, תלונתך, אלא על עצמך, את יראת ד', והקב"ה מתאווה לתפילתך! כפי שבאמת פירש התרגום במקום: 'הלא מן קדם ד' תבעין' – שאת צריכה להתפלל לפני ד'. וכן קיימה רחל והתפללה, ככתוב: "וישמע אליה אלקים".

(וישמע משה, עמו' נה-נו)

"וישם ה' לקין וגו' ויצא קין מלפני ה'" (בראשית ד,טו-טז). קין נתקבל תשובתו בזכות השבת, ומהאי טעמא כשיצא קין ופגע בו אדם הראשון אמר לו מה נעשה בדינך. אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי, התחיל אדם הראשון מטפח על פניו, אמר כך היא כוחה של תשובה ואני לא הייתי יודע, מיד עמד אדם הראשון ואמר "מזמור שיר ליום השבת" וגו' (בראשית רבה סוף פרשה כב), שהשבת היתה הגורם שתתקבל תשובתו.
ופירש הרב הקדוש רבי חיים אשר מראדושיץ שליט"א [זצ"ל הי"ד] הטעם על זה שעיקר התשובה היא חרטה על העבר והבטחה על להבא שלא יחטא עוד. ומי שהוא שקרן אין מאמינים לו. וזה דכתיב (תהלים לב,ב) "אשרי איש לא יחשוב ד' לו עון ואין ברוחו רמיה". ואיתא בזוהר הקדוש (נשא קכא ע"ב) ובמדרש אימתי 'לא יחשוב ד' לו עון', בזמן ש'אין ברוחו רמיה', היינו שלא הוחזק כפרן. ובמדרש תנחומא (האזינו ד) "ישא ד' פניו אליך" (במדבר ו,כו), 'אליך' ולא לאמה אחרת. ופסק הרמב"ם שרק לישראל מועיל תשובה, והאי טעמא דכתיב (צפניה ג,יג) 'שארית ישראל לא ידברו כזב'. וזה פירוש (מיכה ז,יח) "ועובר על פשע לשארית נחלתו", היינו לזה השארית שלא ידברו כזב. ואצל עכו"ם כתיב (תהלים קמד,ח) "אשר פיהם דיבר שוא". אמנם אם עושה תשובה בשבת, אף מי שהוחזק לכפרן, כגון עם הארץ שבחול אין מאמינים לו אם הפריש תרומות ומעשרות ובשבת תנן (דמאי פרק ד משנה א) שואלו ואוכל על פיו, שאימת שבת עליו ולא ישקר (שם בירושלמי). ולפיכך, אפילו לשקרן שאם עושה תשובה בחול הבית דין של מעלה אין מאמינים לו, כשעושה בשבת מאמינים לו שלא יחטא ומקבלים תשובתו. וכאשר יצא קין מלפני ד' פגע בו אדם הראשון ואמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי, היה תמיה לאדם הראשון איך האמינו לו אחרי ששקר לפני המקום ואמר "השומר אחי אנכי" (בראשית ד,ט), ונפל בדעתו שזאת גרם לו השבת, מחמת שעשה תשובה בשבת, ומחמת אימת שבת מאמינים לו שלא ישקר.
וכן כתב בצרור המור (פרשת כי תשא) כתיב (שמות לא,טז) "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת", אותיות 'תשובה', לעשות תשובה בשבת, וכן "וישם לך שלום", בשבת אומרים 'הפורס סוכת שלום', 'ושמרו בני ישראל את השבת', על ידי שמירת שבת זוכין לשלום ואין צריכין לברכת כהנים. עד כאן לשונו.

(נפלאות הסבא קדישא, מכון שמחת עולם תשע"ח, עמו' ד)

שמעתי ממרן אדמו"ר הרב הצדיק רבי חיים אשר שליט"א [זצ"ל הי"ד] מראדושיץ, שאדוני אבי זקני מרן הסבא קדישא [מרדושיץ] היה דרכו בקודש בראש חודש אלול ליסע ללובלין לרבו הקדוש זצ"ל, והיה שם כל הימים הנוראים, ומשם נסע לקאזניץ להמגיד הקדוש זצ"ל, ומשם לפרשסיחא להיהודי הקדוש זצ"ל. ודרכו בקודש לשרת אותם בכל אשר יצטרכו. ופעם אחת כשהיה בפרשיסחא והיה עומד תחת התנור ואמר תפלות ותחנונים ותהלים בדמעות, ורבו היהודי הקדוש למד שיעור עם תלמידים מופלגים, והיה מחדש פלפול מחודד וזחה דעת התלמידים, ואמר להם רבם היהודי הקדוש: 'הנה התהלים שאומר האיש העומד תחת התנור נחשב בשמים יותר מכל הפלפולים שלנו'. ואחד מן התלמידים המובהקים, (כמדומה שזה היה הרב הצדיק רבי שמשון מזוואלין זצ"ל) הלך והגיד הדברים לפני הסבא קדישא, בחושבו שיעשה לו נחת רוח בזה. ולימים רבים כאשר נתפרסם מרן הסבא קדישא בעולם לאיש מופת הדור, היה נחוץ לאותו תלמיד איזה ישועה גדולה, ונסע לראדושיץ לסבא קדישא בזכרו הדיבורים של רבו היהודי הקדוש. וכאשר שמע מרן הסבא קדישא שבא הרב המובהק הנ"ל, לא רצה שיכנס אצלו ולא רצה ליתן לו שלום, והיה לפלא בעיני כל אחרי שהיה תלמיד מובהק של רבו הקדוש, וגם הרב הזה היה מפורסם אז לגדול בתורה וביראה. והיו מפצירים לבקש עבורו לפני הסבא קדישא להודיע לו מה חטאו ומה פשעו. והשיב מרן הסבא קדישא, איש שהיה רוצה לאבד אותי משני עולמות, שהיה לי עבודה רבה הרבה זמן ועידן להוציא הדיבורים מלבי, ואיך אוכל להרגיש אהבה לאיש כזה.
למדנו דרך הצדיקים שמי שמכניס בליבם גאות נחשב בעיניהם כאלו החטיא אותם בחטא היותר גדול, כמו שמפורש באמת בספר 'חובת הלבבות' שחטא של גאות גדול מכל העונות, והמחטיאו גדול מההורגו (במדבר רבה כא,ד). לכן דרכם להיות בכעס על האומר לפניהם דיבורים שיוכל להכניס בליבם גבהות הלב.

(שם, עמו' ט-י)

שמעתי מכבוד קדושת אדמו"ר מרן הרב הצדיק רבי חיים אשר שליט"א [זצ"ל הי"ד] מראדושיץ בשם רבינו הסבא קדישא:
בגמרא (יומא פו:) גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו. ואמר הוא ז"ל הפירוש, דהנה ידוע הויכוח של הקב"ה עם כנסת ישראל (איכה רבה סוף פרשה ה') דהקב"ה טוען 'שובו אלי ואשובה אליכם' (מלאכי ג,ז), היינו שמקודם צריכים אתערותא דלתתא. וכן מצינו כמה פעמים בתורה: "ושבת עד ד' אלקיך" וכו'( דברים ל,ב), "ומלתם את ערלת לבבכם" וכו' (שם י,טז). וכנסת ישראל טוענים להיפך, 'השיבנו ד' אליך ונשובה' (איכה ה,כא), היינו דמקודם צריכין אתערותא דלעילא שיכנע ערפנו לשוב אליו יתברך שמו באמת. וזה פירוש הגמרא כאן: יחיד שעשה תשובה, זה יחידו של עולם, אם עשה תשובה, היינו ששב מטענתו ומתרצה ומסכים לטענת כנסת ישראל, אז מוחלין לכל העולם כלו.

(שם עמו' ע)

שמעתי מהרב הצדיק רבי חיים אשר שליט"א [זצ"ל הי"ד] בשם זקנו רבי הלל זצ"ל ששמע מהרב הקדוש רבי משה מלעלוב זצ"ל שאמר שמי שחושב עדיין כלום מעולם הזה לא נכנס עדיין כלום בעבודת השם יתברך

(שם, עמ' רכא)

רבי חיים אשר פינקלר הי"ד 'גדול בעלי המופת בדורו' (יצחק אלפסי, החסידות וארץ ישראל, עמו' 329), היה מתמיד וירא שמים, גדול בתורה ויודע נגן, המלא באהבת ישראל, איש פרוש, טהור וקדוש עליון, שהסתגף והתנזר מכל תענוגי העולם הזה. מנעוריו התפרסם כגאון שידע בעל פה את כל הש"ס, ושלט בכל חלקי השולחן ערוך. רוח הקודש שלו הייתה גלויה וברורה

הוא נולד בשנת תרל"ז לאימו מרת מינדל ולאביו, רבי אליעזר דוד פינקלר, בנו של רבי הלל, בנו של רבי יצחק, חתן ה'סבא קדישא' רבי יששכר בער מראדושיץ, מגדולי תלמידיו של ה'חוזה מלובלין' ורבו של רבי שלמה הכהן מראדומסק. רבי חיים אשר כיהן כרב בזאלוזיץ, אך בשל מחלת אביו שהיה סגי-נהור בזקנותו, סייע בניהול עדת החסידים הגדולה. במהלך מלחמת העולם הראשונה עבר לגור בלאדז. ומשנת תרפ"ז נתמנה לאדמו"ר בראדושיץ, כממלא מקום אביו. יחד עם אחיו, רבי ישראל יוסף, שכיהן כרב וכאדמו"ר בראדושיץ. בשנת תרצ"ג נתמנה רבי חיים אשר גם לאב"ד וולאשצווה, אך המשיך להתגוררר בראדושיץ הסמוכה.

עד ליומו האחרון היה מתמיד גדול, רדף שלום וברח מכל ריב ומחלוקת. הוא דבק הרבה במצוות ונזהר בכל מנהג ומסורת. לא היו לו חיים פרטיים – תמיד למד או התפלל, תוך שהוא מרבה בצומות ובסיגופים. הוא נהג, כאביו לטבול במקווה עשרות פעמים ביום ובלילה. מעולם לא ישן את שנתו במיטה. הוא נהג להירדם בחצות לבוש בבגדיו ונשען על שולחנו, ובשתים בלילה כבר החל את שיעורו עם תלמידיו, שנמשך עד לשעה תשע בבוקר. את ארוחתו הדלה אכל בשעות הערב. היה לו זיכרון מופלא, והוא היה מפורסם בידיעותיו בענייני מקוואות. רבים נהגו להתברך ממנו ולהיוושע (דוגמאות לישועותיו ראו בספר חמישי צדיקים עמו' 128-127), והוא קיבל אלפי 'פתקאות'. קהל גדול היה משתתף ב'שולחנות' שערך בלילות השבת, החל מחצות. תפילותיו נאמרו בקול, ולוו בבכיות ובאנחות. ביום כיפורים היה מתפלל לפני העמוד את כל התפילות. הוא הקים ישיבה בעיר לודז' שנקראה 'ישיבת ראדושיץ', ובחירי בוגריה היו ממשיכי את לימודים בהוראה אצל הרבי בראדושיץ.

הרבי כתב הסכמות למספר ספרים. הוא אהב את ארץ ישראל, דרש תמיד בשלומם וטובתם של תלמידי חכמים הארץ ישראל, תרם כספים רבים ל'כוללות' בארץ ישראל, וברפואותיו ובסגולותיו הרבה להשתמש בשמן זית מתוצרת ארץ ישראל, שהיה מונח תדיר על שולחנו.

רבי חיים אשר נשא לאשה את מרת דבורה אסתר בת דודו רבי מאיר מנחם מפיטרקוב. הוא הוסמך להוראה על ידי רבה של קינצק, רבי יואב יהושע, מחבר ה'חלקת יואב', ועמד בקשרים הלכתיים הדוקים עמו, ועם בעל ה'אבני נזר' מסוכאטשוב ועם המהרש"ם מברז'אן.

בקיץ תרצ"ט, זמן קצר לפני שהגרמנים פתחו במלחמה עם פולין, נפטרה אשת האדמו"ר. בפרוץ המלחמה שהה הרבי בלודז', שם נקבר אביו ושם שהו רבים מחסידיו. במאמצים רבים הצליחו להשיב אותו לראדושיץ, שם הודיע לחסידים כי: 'המצב רע. ישתדלו העשירים לעזור לעניים'. משם עבר לקילץ, שם הסתתר בבית חסידו, והמשיך לנהל את עדתו במחתרת במסירות נפש. מרוב עוגמת נפשו על צרות העם, התדרדר מצבו הרפואי והחמירה מחלת הסכרת ממנה סבל כל ימיו. רבי חיים אשר נפטר בימי השואה בכ"ד באדר תש"א (1941) והובא לקבורה בקילץ, שלשה שבועות לפני השמדת הקהילה היהודית המקומית.

כל משפחתו נספו בשואה. בנו הרב יעקב פנקלר הי"ד, שהיה חתנו של רבי יצחק קאליש מסקראנוויץ, בנו של רבי שמעון קאליש מסקרנוויץ, היה מנגן נפלא ומחבר מנגינות וניספה על ידי הנאצים בקינצק. בן נוסף, הלל, ניספה בקילץ בגיל 17.

אחיינו של רבי חיים אשר, אברהם (ארנולד) פינקלר (1907-1989) (בנו של רבי ישראל יוסף פינקלר), היה בעל השכלה גבוהה. הוא סיים את הגימנסיה העברית בקילץ, כשהוא בלבוש חסידי, הוא נבחר כנציג היהודי היחידי במועצת החינוך של מחוז קילץ וייסד את הסניף הציוני הראשון בעירו. הוא עבד כמתורגמן לכמה שפות בבית המשפט העליון של לודז' וכמורה ליהדות בבתי הספר הממלכתיים בשידלובצה. בתחילת הכיבוש הנאצי, הוא הצליח לשחד פקיד נאצי ולהציל ארבע מאות צעירים יהודים שעבדו בפרך ביאנושב ליד לובלין. אשתו הראשונה, מרת אסתר רבקה בת האדמו"ר רבי יצחק שמואל חלמר מאלכסנדר, נרצחה בטרבלינקה עם בנם שמואל. הוא עבד בבית חרושת ליצור נשק ליד סטאכאנוביץ, עד שנמלט עם אחיו יצחק (שנהרג לקראת סוף המלחמה) ודוב-ברל כשהם חמושים עם כלי נשק מהמפעל בו עבדו. לפני בריחתם, השאיר אברהם מכתב על שולחן העבודה במשרד בית החרושת ובו איים על מפקד הגסטאפו כי אם הנאצים יוצאו יהודים להורג כעונש על בריחתם, כמנהגם לירות בשלשה יהודים על כל יהודי שברח, הם וחבריהם הפרטיזנים יתנפלו עליו ויתנקמו ממנו באכזריות. לאחר היוודע דבר בריחת שלושת האחים, הועמדו היהודים במסדר, אך באופן מפתיע נמנעו הנאצים מהוצאות להורג והסתפקו בהודעה שקרית הטוענת שהבורחים והפרטיזנים נתפסו ביער והוצאו להורג. אברהם הרכיב קבוצה של פרטיזנים יהודים ועמד בראשה. קבוצתו פעלה ביערות לאזיצק (לוזיצה) ונהגה להתנפל על משמרות גרמנים במכונות ירייה ולנקום את מות יקיריהם. סיסמתם הייתה "למות על קידוש השם – כן, אך בני חורין, מזויינים בנשק ותוך כדי מלחמה באוייב". בכל הקרבות שניהלו נהרגו מהם 16 לוחמים, ו-23 הוסיפו להילחם עד לתבוסת הגרמנים. לאחר המלחמה התחתן אברהם בשנית והיגר לקנדה, שם כיהן כנשיא ארגון "שארית הפליטה" בקנדה ועמד בראש ארגונים רבים בקהילה היהודית. בשנת 1981 יסד עם רעייתו את המכון לחקר השואה באוניברסיטת בר-אילן, כגוף למחקר ולהנצחת השואה.

עם חורבן בית העלמין היהודי בקילץ, לא ניתן לזהות את מקום קברו של הרבי.