חידושי תורה וסיפורי צדיקים מבית הרבי מבאבוב הי"ד / המשב"ק הרב ישעיה ניימאן הי"ד
כתב לי הרב הגאון ר' ישעיה ניימאן המשמש בקודש הי"ד ששמע ממרן, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל, (במדבר יב,ח) 'ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה', ופירש רש"'י ז"ל: ואם תאמרו איני מכיר ובמעשיו, זה קשה מן הראשונה. והסביר רבינו ז"ל את דברי רש"י, בדברי הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות טומאת צרעת פרק ט"ז הלכה י' כתוב לאמור: הצרעת הוא שם האמור בשותפות כולל ענינים הרבה שאין דומין זה לזה וכו', עד שכתוב: ועל ענין זה מזהיר בתורה ואומר 'השמר בנגע הצרעת', 'זכור את אשר עשה השם אלקיך למרים בדרך', הרי הוא אומר: 'התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדיברה באחיה, שהיא גדולה ממנו בשנים וגידלתו על ברכיה וסכנה בעצמה להצילו מן הים, והיא ילא דיברה בגנותו, אלא טעתה להשוותו לשאר נביאים, והוא לא הקפיד על כל הדברים האלו, שנאמר: 'והאיש משה ענו מאד', ואף על פי כן מיד נענשה בצרעת קל, וחומר לבני אדם הרשעים הטפשים שמרבים לדבר גדולות ונפלאות, לפיכך ראוי למי שרוצה לכוין, להתרחק מישיבתן ומלדבר עמהן, כדי שלא יתפש אדם ברשעת רשעים וסכלותם. וזה דרך ישיבת הלצים הרשעים, בתחלה מרבין בדברי הבאי, כענין שנאמר: 'וקול כסיל ברוב דברים', ומתוך כך באין לספר בגנות הצדיקים.
וגם סיפר לי המשמש בקודש הרב החסיד ר' ישעיה ניימאן הי"ד, אשר בעת ביקורו של הגאון הנודע מוהר"מ שפירא זצ"ל הר"מ והאבד"ק פיעטרקוב ולובלין בעל המחבר שו"ת 'אור המאיר' בדירתו של כבוד קדושת מרן הגאון הקדוש האדמו"ר והאבד"ק באבוב בעל 'קדושת ציון' הי"ד, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל, במרחץ חם בעיר קרעניץ, אז נדברו יראי השם איש אל רעהו בדברים חריפים בדרוש ובאגדה, כל אחד בסגנון שלו עונים ואומרים. שאל הבעל שו"ת 'אור המאיר' את כבוד קדושת האדמו"ר הקדוש הי"ד למה תפס רש"י ז"ל בפרשת ויצא הלשון 'והלא קל שבקלים אינו אומר כן', ומדוע לא אומר רש"י 'והלא הפחות שבפחותים אינו אומר כן'. על זה השיב לו רבנו הקדוש מבאבוב מיניה וביה על אתר, אשר רש"י ז"ל כיוון למה שכתב בספר בן סירא (ומובא בפרק המוכר פירות ב"ב דף צ"ח ע"ב) וזה לשונו: 'הכל שקלתי בכף המאזנים ולא מצאתי קל מסובין, וקל מסובין חתן הדר בבית חמיו', ואם כן יעקב אבינו עליו השלום היה חתן הדר בבית חמיו, לבן הארמי. נמצא הוא ממילא 'קל שבקלים', אשר על כן נקט רש"י ז"ל זה הלשון, ולא לשון אחר. ודברי פי חכם חן ושפתים ישק.
וכששמע המהר"מ שפירא זצ"ל זה הדבר יוצא מפי מרן בקדושה וטהרה וחכמה, ענה ואמר בהתפעלות: 'רבי מבאבוב, מה נשאר לי עוד לעשות אם כבודו מלא עולם בהחזיקו ישיבות הרבה, ולא די לו בזה אלא שהוא פה מפיק מרגליות והוא מפליא פלאות להוציא מפיו דברים כאלה, למה זה אנכי'.
(ארזי לבנון, ירושלים תשכ"ח, עמו' רד)
סיפר כ"ק מרן אדמו"ר זצ"ל שהכיר חזן בימי ילדותו בתקופה אשר גר אביו כבוד קדושת מרן אדמו"ר האמצעי זצ"ל הי"ד בעיר קראקא לאחר תום מלחמת העולם הראשונה החזן הנ"ל שימש בחזנות באחד הבתי מדרשים בעיר קראקא ואף שהיה החזן מגודל בזקן כבר קשקשו בקרבו דעות זרות לפי רוח הזמן של המתחדשים. והמשיך כבוד קדושת מרן אדמו"ר זצ"ל ששמע מהרב החסיד ר' ישעי' ר' מאטיל'ס ניימאן ז"ל הי"ד שכאשר הזקין החזן הנ"ל והגיע עתו והיה חולה מוטל על ערש דוי, רחמנא ליצלן, קראו בני משפחתו את החברה קדישא הדליקו נרות ורצו לומר עמו ווידוי פתאום התחיל השכיב מרע לדבר דברים שאינם מהוגנים, רחמנא ליצלן. התביישו משפחתו מאוד מזה ולא ידעו לשית עצות בנפשם כדת מה לעשות.
עלה בדעתו של אחד מהם לעלות לדירתו של אחד מאנ"ש הנגיד ר' יאנטשע יעקב רייך ע"ה שהיה דר באותו בנין ולבקש ממנו שישאיל להם אחד מחפצי הצדיקים המרובים שהיו ברשותו, כי ר' יאנטשע הנ"ל היה חשוך בנים, לא עלינו, והשקיע הון רב במשך השנים לרכוש חפצים שונים של צדיקים. נתן לו ר' יאנטשע מקלו של הרה"ק רבי ר' אלימלך זי"ע והביא את המקל לחדרו של החולה והניחוהו סמוך למטתו באותה רגע נהפך החולה לאיש אחר והתחיל לבכות וביקש לומר שמע ישראל' והפליא כ"ק מרן אדמו"ר זצ"ל כח הקדושה שטמון בחפץ של צדיק שנהפך הנ"ל כרגע לאיש אחר על דרך שאמרו בירושלמי בריש פרק ואלו מגלחין ה"א מקלו של רבי מאיר היתה בידו והיא היתה מלמדתו דעת
(שבח האהובים, עמו' תקכ)
הרב החסיד ר' ישעיה (מאטיל'ס) ב"ר מרדכי ניימאן הי"ד, היה המשמש בקודש של האדמו"ר רבי בן ציון הלברשטאם מבאבוב הי"ד.
בחורף תרפ"ד ביקש הבחור ר' ישעיה ניימאן לגלות מי מגיע בכל לילה ומסיק את תנור בית המדרש בבאבוב לפנות בוקר, ולכן הקדים לבוא לבית המדרש בלילה וישן מתחת לספסלים. להפתעתו, עד מהרה ראה את האדמו"ר מבאבוב הי"ד כשהוא נכנס לבית המדרש עם חבילת עצים ומסיק בהם את התנור, במאמץ רב ובהתלהבות.
מרוב התרגשותו הזיז מעט את הספסל, והרבי הבין שבחור זה התחבא וראה את עבודתו. הרבי הי"ד הצטער על כך מאוד, היות וביקש לעשות את עבודתו בהצנע לכת ולשם שמים, בלא שיתגלה הדבר.
ר' ישעיה התחתן עם מרים חייטשי, בתו היחידה של הגביר התלמיד-חכם והחסיד ר' ישראל יצחק מאסס מקראקא (שחי בערוב ימיו בבאבוב, ונפטר בשנת תרפ"ח [1928]).
אביו היה הרבני החסיד ר' מאטיל (מרדכי) ניימאן הי"ד, ראש הקהל בעיר באבוב. לאחר שלא היו לו ילדים מספר שנים לאחר חתונתו, הלך ר'/ מאטיל לאדמו"ר הראשון מבאבוב, מוהר"ש, והתברך ממנו. נולדה לו שנים עשר בנים ובת אחת.
הרב ישעיה ניימאן הי"ד נהרג עקה"ש בשואה עם משפחתו.
אחותו של הרב ישעיה נספתה בשואה, יחד עם בעלה הרב שמעון אוירבאך, ושני ילדיהם. הי"ד.
תמונותיו של הרב ישעיה הובאו בספר 'כוס היגונים' עמו' רב; כתב העת המבשר התורני, גליון 401; נר מערבי ונרותיו שהדליקו, עמו' 29 ו-39.
לצערי לא מצאתי פרטים נוספים על הרב ישעיה ניימן הי"ד.