אם ירבה להתחזק באמונה, יצא מצרה לרווחה / האדמו"ר רבי חנוך סעדיה זיכלינסקי הי"ד
בעזרת ה' יתברך לאדז
כבוד אנשי שלומינו שיחיו אשר בכל מקומות מושבותיהם
כאשר ימי החג הקדוש שהמה ימי רצון ורחמים ממשמשים ובאים עלינו לטובה הנני להגיד לכם את אשר עם לבבי. הימים האלה המה מסוגלים להתעורר שיפשפש אדם במעשיו ולשוב בתשובה שלמה לתקן כל הפגמים אשר פגם בנפשו, ולקבל עול מלכות שמים באמת כדאיתא במשנה בפסחים 'אור לארבעה עשר בודקין את החמץ', כלומר הזמן גורם שיתעורר אדם לפשפש במעשיו אם לא נלכד ברשת היצר שהוא בחינת 'חמץ'. 'לאור הנר' בגימטריא 'לשוב לה' בכל לב' בכולל אותיות, ואחר כך להתעורר להאמין בהשגחה העליונה מכח סגולת המצה, שנקראת בזוהר הקדוש 'מיכלא דמהימניתא'. ואל יאמר אדם, אף אמנם כי חטאתי אבל על כל פנים טוב אנכי יותר מן האומות, וגם אל יעלה על הלב לפטור את עצמו מעשות מצות ה' יתברך מכח הצרות שהוא סובל והוא נרדף מכל צד והעם הישראלי המה ללעג וקלס בין העמים שפלים ונבזים, די השפלות והצרות להתכפר שלא יוכל המקטרג לקטרג על שום אחד מישראל. אלא צריך האדם לדעת ולהאמין כי כל הצרות והרדיפות והשפלות החטא גרם ורק בתשובה יכלו כל הרודפים. ואל יאמר האדם 'אם כח החטא קשיא כל כך איך אזכה להתקבל בתשובה', אלא יאמין שאין דבר שעומד בפני התשובה, וכל שכן השב בלב נשבר ושפל רוח, שלבו יבין שנתרחק מאת ה' מחמת מעשיו לא טובים, אין ספק שיתקבל בתשובה מכח את דכא ושפל רוח אני אשכון – והן הן דברי חכמינו ז"ל 'אין בודקין לא לאור החמה', כלומר בשעת פשפוש המעשה אל יספיק לאדם במה שהוא טוב מן האומות על כל פנים, שהמה נמשלו לחמה, שעכו"ם מונים לחמה, ולא יוכל מדת הדין לקטרג עלי. 'ולא לאור הלבנה', כלומר שאל יפטור את עצמו מעשות מצות ה' מכח הצרות, שפלים ונבזים בעיני העמים, שאנחנו המעט מהם, שהוא בחינת לבנה שנתמעטה, כמאמרם ז"ל 'לכי ומעטי את עצמך', והיא קטנה מן השמש ולית לה מגרמה כלום. אלא יאמין כי כל הצרות החטא גורם ולולי המעשים לא טובים לא שלטה בנו שום אומה ולשון, ובתשובה יכלו כל הצרות והרדיפות. 'ולא לאור האבוקה', כלומר אל יתייאש אדם מתשובה מלהתקבל, אף כשיגדיל החטא, ואל יאמר כי מצד מעשיו הוא בטל ומבוטל מפני אור השכינה הקדושה להיות נדחה מאת ה', חס ושלום, כנר שהוא בטל לפני האבוקה.
ואם יעברו ימי החג הקדוש בסגולת שלשה אלה: א', שלא יספיק לאדם במה שהאומות גרועות ממנו. ב', שלא יחפוץ אדם לפטור את עצמו מעשיית מצות ה' מכח צרות, ולא עוד אלא יאמין שהחטא גורם כל אלה, ובתשובה יכלו כל הצרות. ג', וישוב לפני ה' באמונה, כי ה' יתברך מקבל השבים, אף את המרבה לפשוע, אז היצר הרע ייאסר באזיקים שלא לגשת אליו להחמיאו להניאהו מתא(ב)[ו]ותיו, ולא יוכל למנוע ממנו טובות בצורך הגוף.
והיא כוונת המשנה: 'חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה', כלומר אם יעבור ימי הפסח בסגולות שלשה אלה, שלא יספיק במה שיש גרועים ממנו, ולא יחפוץ לפטור את עצמו מעשות מצות ה' מכח הצרות שאנו סובלים, ויאמין כי החטא גורם כל הצרות, ויאמין כי ימין ה' פשוטה לקבל שבים, אף להמרבה לפשוע, אז היצר הרע יהי אס[ו]ר באזיקים שלא יוכל להניאהו מתאוותיו ולמנוע טובתו בצורך הגוף, שנאמר 'לא יראה לך שאור', כלומר, אם כן תעשה שיעברו ימי הפסח בסגולות שלשה אלה, אז היצר הרע שנקרא 'שאור שבעיסה' יהי אסר באזיקים שלא יוכל להתראות לפניך ולהחטיאך ולמנוע ממך טובתך בצורך הגוף. ואם בשלש אלה יבחר אדם, שלא יספיק במה שהוא טוב יותר מן האומות, ולא יחפוץ לפטור את עצמו מעבודות ה' יתברך מחמת הצרות והשפלות, ויאמין כי החטא גורם ויאמין כי ימין ה' פשוטה לקבל שבים, אז תעשה המצה פעולתה לעורר סגולתה בשתיים כשמה, שנקראת בזוהר הקדוש 'מיכלא דמהימנותא', ומכח אמונה תעורר רפואות וישועות כשמה בזוהר הקדוש 'מיכלא דאסוותא'.
ועל זה כוונה הגמרא, 'אמר רבה בר רב הונא אמר רב פת שעיפשה כיון שרבה עליה מצה מותרת', כלומר אם הפרנסה של אדם שהיא בחינת פת נתקלקלה, חס ושלום, אם ירבה להתחזק באמונה שהיא בחינת מצה, כדברי הזוהר הקדוש, יצא מצרה לרווחה והיא לשון 'מותרת', שיהיה שרי מכל מצר, לשון 'שרי ואסר'.
לכן ידידי שימו לבבכם לדברי הנאמרים באמת ויוצאים מעומק הלב, שתשובו לפני ה' יתברך בימים האלה, שהזמן גורם לפשפש במעשינו, ולא תספיקו לכם במה שיש גרוע מכם, ושלא תחפצו לפטור את עצמכם מעשות מצות ה' מחמת הצרות והדוחק, ותאמינו כי ימין ה' פשוטה לקבל שבים, אז אקווה כי המצה תעשה לכם פעולתה לעורר עליכם ישועה ורחמים, ותשמחו יחד בימי החג הקדוש הבא עלינו לטובה כי שמחה תעורר ישועה, כנאמר 'שמור את חדש האביב ועשית פסח לה' אלקיך', בגמטריא "בכח שמחה של מצוה כל אדם זוכה לעורר ישועות ה' אחד" בכולל המילות. ואברך אתכם בחג שמח, וה' יתברך ישמור אתכם ממשהו חמץ, וה'מיכלא דאסוותא' יהה' לכם מרפא בגוף ונפש, וכימי צאתנו מארץ מצרים יראנו נפלאות.
מאת הדורש שלומכם באהבה ומעתיר בעד טובתכם תמיד
ומצפה לישועות ישראל בכלל ובפרט.
חנוך סעדי' בן הרב הצדיק זצלל"ה מזיכלין זי"ע
(נחלת צבי, כח, עמו' צא-צג)
לארץ ישראל הקדושה תובב"א היה שולח [האדמו"ר הזקן מזיכלין] הרבה אלפים רו"כ לשנה עבור עניי ארץ ישראל, ובייחוד שלח גם כסף חוק בפני עצמו בכל רבע שנה לבני הרב הקדוש והטהור הרבי ר' משהלי מלעלוב זצללה"ה זיע"א, שהיו בניו הקדושים חביבים מאוד אצל רבינו הר' זצללה"ה.
שמעתי מפי כ"ק אבא מארי אדמו"ר הגה"ק שליט"א [רבי חנוך סעדיה הי"ד] שפעם אחת בא איש אחד מחסידי זיכלין שהיה בארץ ישראל והביא אתו מכתב כתוב בידי הרב הגאון המפורסם ר' מאיר אורבאך זצ"ל (אבד"ק קאליש בעל שו"ת 'אמרי בינה', ואז היה אבד"ק ירושלים עה"ק תובב"א) לכ"ק רבינו הק' זצ"ל, בתלונה על מה ששולח כל כך הרבה מעות לבני הרה"ק ר' משהלי ז"ל הנ"ל, וכתב 'שהלא המה רק כאחד עניי ארץ ישראל ומהו היתרון להם משאר אנשים הלא המה מבלים הזמנים בלי שום דבר'. ורבינו ז"ל בקוראו המכתב הזה ענה ואמר 'כי לימים יתברר להגאון ר' מאיר הנ"ל האמת'.
ויהי אחר זמן קצר נסע הגביר החסיד ר' ליב קושמערק ע"ה לארץ הקודש תובב"א, והיה גם כן אצל הגאון רבי מאיר ז"ל הנ"ל, וכאשר ידע הגאון ז"ל את ר' ליב הנ"ל והכיר בו שהוא מחסידי זיכלין בקש מאתו שבנסיעתו חזרה לחוץ לארץ יודיעהו ויתן לו מכתב לרבינו ז"ל. ובעת קבלו המכתב מאת הגאון ז"ל הנ"ל, אמר לו שתוכן מכתבו הוא מכתב חרטה, באשר כי כתב בזמן מוקדם לרבינו מזיכלין מדוע שולח כל כך הרבה כסף לבני הרה"ק מלעלוב ז"ל, לכן מתחרט עתה ומבקש מהרבי מזיכלין סליחה על זה, כי באמת טוב עושה בזה ששולח מעות הרבה לבני הרה"ק מלעלוב הנ"ל.
ושאלו הר' ליב קושמערק ילמדנו כבוד גאונו בתחילה מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר, והשיב לו הגאון זצ"ל כי אשר איזה שבועות אחר שכתב המכתב הראשון ראה בחלום זקן אחד שאמר לו 'היתכן, איך מלאך לבך לכתוב מכתבים לצדיקים ובו דברת סרה על בניו הקדושים של הרבי ר' משהלי מלעלוב זצ"ל'. והשיב הגאון הנ"ל בחלום 'הלא רואה אני בהם כמה חסרונות'. ואמר לו הזקן 'זאת הוא בעבור שאין בך מדת ענוה, ואם תבוא למדת ענוה אז תראה בהם כל מיני מעלות, כי על ארץ ישראל כתיב "והנה טובה הארץ מאוד מאוד", ורצונו לומר בעת שהאדם הוא בעצמו בבחינת "מאוד מאוד הוי שפל רוח" אז רואה הכל הטוב בארץ ואינו רואה שם שום רע ח"ו'. וייקץ הגאון והנה חלום, ונזכר עצמו על המכתב שכתב לפני רבינו ז"ל, ואז הבין תיכף כי בעבור זה בא לו החלום ההוא, ואז השריש בלבו מדת ענוה, ומני אז והלאה רואה בהם כל מיני מעלות, ולכן מתחרט על המכתב הראשון, ולזאת הוא כותב עתה שנית ומתחרט על הראשונות. ור' ליב הנ"ל לקח המכתב ממנו, ובבוא לפני רבינו ז"ל עם המכתב, וכאשר קראו רבינו ז"ל ענה ואמר להר' ליב הנ"ל 'הלא מאז כבר אמרתי שלימים יתברר האמת להרב ר' מאיר', וכן הוה.
(להב אש, עמו' 130, מאת הרב אפרים מאיר גד זיכלינסקי הי"ד)
האדמו"ר רבי חנוך סעדיה זיכלינסקי הי"ד נולד בשנת תרל"ה (1875) לאימו הרבנית שרה חינקא בת אב"ד זוויעוויסט הרב חיים צבי אשכנזי, ולאביו האדמו"ר רבי משה נתנאל בנו יחידו וממלא מקומו של האדמו"ר רבי שמואל אבא, הרבי הזקן מזיכלין.
רבי חנוך סעדיה נודע כלמדן מופלג, מתמיד ובקי להפליא בנגלה ובנסתר.
בשנת תרנ"ג התחתן רבי חנוך סעדיה עם הרבנית רבקה, בת הרב דוב בעריש אוירבך, בן דודו. נולדו להם שלשה ילדים: הרב אפרים מאיר גד זיכלינסקי הי"ד (שהוציא לאור את הספר 'להב אש', בו הובאו גם מספר מאמרים בשם אביו הי"ד), רבי משה נתנאל זיכלינסקי הי"ד (שכיהן כאדמו"ר בלודז' בחיי אביו והיה חתנו של האדמו"ר רבי אריה לייביש רובין מטומשוב-לודז', בן בתו של ה'דברי חיים(', והרבנית צפורה הי"ד אשת הרב ראובן חיים אלכסנדר טשארניחא הי"ד, שהוציא לאור את 'נפלאות הסבא קדישא'.
בשנת תרע"ב (1911) נפטר אביו, ורבי חנוך סעדיה, ואחיו רבי מנחם ידידיה, מילאו את מקומו באדמו"רות. עד לשנת תרע"ז (1917) היה רבי חנוך סעדיה אדמו"ר בסטריקוב, ובמשך עבר ללודז'.
דרכו בחסידות הייתה מלווה בעשיית מופתים. רבי חנוך סעדיה ניהל תכתובת עם גדולי דורו, ובהם האדמו"ר ה'אמרי אמת' מגור והאדמו"ר מאוסטרובצה. תלמידי חכמים ועילויים רבים למדו מפיו. בסעודה שלישית היה האדמו"ר מזיכלין משלב בדברי תורתו ציטוטים ארוכים בעל פה מספר הזוהר ומכתבי האר"י ותלמידיו. לפני תקיעת השופר בראש השנה היה הרבי אומר לפני הקהל בעל פה מאמר מספר 'פרי עץ חיים' מאת רבי חיים וויטאל. הרב משה אוקונובסקי, מראשי ישיבת חכמי לובלין, אמר כי העולם יודע רק מקצת מן המקצת מגדלותו של רבי חנוך סעדיה בתורה.
הרבי הפליג במתן צדקה, ואירח על שולחנו בני ישיבה. הרבי פעל בדרשותיו ובנאומיו לחזק את היהדות בפולין, וארגן את חברת 'שמירת שבת' בלודז', שעודדה סוחרים לסגור את עסקיהם בשבת קודש. הרבי ונאם בוועידות הארציות של 'אגודת ישראל' בפולין וסייע בייסוד עיתון האגודה.
לאחר כיבוש לודז' על ידי הגרמנים בכ"ד באלול תרצ"ט, עבר הרבי מזיכלין, עם משפחתו, לעיר ורשה, שם האריך יותר בתפילותיו והמשיך ללמוד בהתמדה ולערוך שולחנות. הרבי התגורר בדירה קטנה בגטו ורשה, ליד בנין הקהילה. בח' באב תש"ב (1942) גורשו הרבי ושני בניו למחנה ההשמדה טרבליקה, במשלוח הראשון מגיטו ורשה, כחלק מ'האקציה הגדולה'. בהמשך גורשו למחנה השמדה גם הרבנית רבקה, וכן בתה צפורה עם בעלה ובתם הקטנה. אחיו הצעיר של הרבי, ר' יהושע, שהיה עסקן ונדיב ידוע, נשלח להשמדה מגטו לודז'. הי"ד.
