קטגוריה: סיון יח

יתברך הבורא וישתבח היוצר אשר זכינו והגיענו להוציא לאור חידושי אגדה על התורה המתוקים מדבר ונופש צופים מכבוד חותננו הרב הגאון הצדיק בוצינא קדישא חו"פ כבוד קדושת מו"ה ר' עוזיאל מייזעלס זצ"ל בן החריף ובקי החסיד מו"ה ר' יוסף אבדק"ק האנשאוויץ זצוקללה"ה. והנה להרבות בשבחו אין לנו רשות כי אדמו"ח זצ"ל צוה עלינו שלא לכתוב על מצבתו שום תואר רק כשאר בני אדם, רק נספר מקצת שבחו, דהיינו התנהגותו שלו. ראשית גודל השתוקקותו בכל מצוה שעשה היה כל כך בשמחה גדולה כמו איש שמרויח אלפים ורבבות ולא עברה עליו כמעט לילה אחת מלקום חצות לילה ולימד בשקידה רבה עד שהאיר היום ומסכת ביצה היה שגור על לשונו כי הוא למד מסכת ביצה כמעט מאה פעמים וסיגף את עצמו בעניני אכילה כמו שמבואר בראב"ד ז"ל והתענה תעניתים בלי שיעור ולא ידע מזה שום איש וסבל צער ויסורים בענינים שונים ולא ביטל תלמודו בשביל זה וחוץ מזה סבל צער גידול בנים ובשביל שלא הניח בן קיימא על כן קראנו את שם הספר "בן עוזיאל" שיהיה במקום בן, וטעם השני כלשון הכתוב בתורה יונתן בן עוזיאל. ואל יפלא בעיני הקורא אולי המצא תמצא לפעמים דבר אשר כבר קדמוהו בספרים הקודמים, זה היה מחמת שלא עיין רק מעט מזעיר בספרי אגדה והא ראיה שלא הביא הקדמות מספרים אחרים רק מעט מזעיר. וכשהיה דורש ברבים בשבת הגדול או בשבת תשובה, לא עיין בדברי אגדה רק מה שעלה אז במחשבתו. ויש בידינו כתבי יד על הרבה סוגיות הש"ס ומחמת צוק העיתים אי אפשר לנו להדפיסם כידוע. ועל זה מקונן ירמיה הנביא "בת עמי חגרי שק והתפלשי באפר אבל יחיד עשי לך", ופירשו המפורשים אבל של בן יחיד מי שאין לו אלא בן יחיד ומת, כן קרה לנו בעוונותינו הרבים כי כבוד קדושת אדמו"ח הרב הגאון הצדיק זצ"ל היה אצלינו כמו בן יחיד. ופתאום הוסר המצנפת והורם העטרה שנלקח מאתנו ארון אלקים בים שבעה עשר בתמוז שנת תרצ"ב. אוי לנו על שברנו, כמו שכתב רש"י ז"ל שקשה מיתתן של צדיקים לפני הקב"ה כיום שנשתברו הלוחות, על כן הדפסנו את החידושים שלו כדי שיהיו שפתותיו של אותו צדיק דובבות בקבר כמאמר חכמינו ז"ל "אגורה באהלך עולמים", ובזכות זה אנו נקוים שיליץ טוב בעדינו ובעד כל המשפחה ובעד העיר הזאת. וה' יתברך יעזור לנו שיקויים בנו מאמר הכתוב "לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ד' מעתה ועד עולם".

דברי חתני המחבר

ה"ק נפתלי מנחם וואלדמאן בהרב הגאון מהרמ"ע זצללה"ה דומ"צ דפה יצ"ו,

 ה"ק אלעזר מייזעלס,

ה"ק יעקב פוקס.

ה"ק שלמה זלמן ווינטערניטץ ח"ב

(בן עוזיאל, הקדמה מחתני המחבר לכבוד חמינו המחבר ז"ל)

הרב נפתלי מנחם ולדמן הי"ד בן ראב"ד בארשא רבי משה עזריאל ולדמן ומרת חנה. הרב נפתלי מנחם נשא לאשה את מרת ברכה בת רבי עוזיאל בודנר (מייזליש) מחבר הספרים 'דברי עוזיאל' ו"בן עוזיאל", דומ"ץ טשחויב, רבה של העיר קומרניק (סלובקיה) ואחר כך דיין ומו"צ ביסטריץ (בעבר אוסטרו-הונגריה, משנת 1918 רומניה ובין השנים 1940 ו-1944 הונגריה).

הרב נפתלי מנחם היה שו"ב בבארשא (בשנת תרס"ד), דומ"צ בעקלאן ולאחר פטירת חותנו בשנת תרצ"ב (1932), מילא את מקומו כדיין ומו"צ בביסטריץ וכרבם של קהילת חסידי ויז'ניץ ממוצא בוקובינה ומאמארוש בבית המדרש על שם "ר' זישא קורליך" שם.

הרב נפתלי מנחם ולדמן מוזכר בשו"ת לחם שלמה, או"ח סי' קמט, שו"ת אמרי יהודה (בסוף מהדורת תשל"ט) סי' יד, יט,כ, הוא ניזכר גם בשו"ת דברי עוזיאל סי' ב,יד וחידושיו משוקעים בספר זה..

הרב נפתלי מנחם חתום על הקדמת ספר "בן עוזיאל" מאת חתני רבי עוזיאל בודנר, לצדו חתמו גם חתני המחבר, הרב אלעזר מייזליש הי"ד והרב יעקב פוקס, מנכבדי קהילת טאשנד, וכן חתן בת המחבר הרב שלמה זלמן ווינטרניץ.

הרב נפתלי מנחם נספה באושוויץ בי"ח בסיוון תש"ד (1944). נספו גם רעייתו הרבנית וארבעה מילדיהם: יוסף יהושע, רחל, אלטא שפרינצא ומשה עוזיאל. רק שלשה מילדיהם שרדו.

גיסו, הרב אלעזר מייזעלס, שו"ב ומטובי המלמדים ב"תלמוד תורה" בבסטריץ, נולד בסביבות שנת 1892 לאביו, הרב החסיד ר' יצחק אייזיק  ולאמו מרת רוזה בלומה, נשא לאשה את מרת פערל בת הרב עוזיאל בונדר (מייזליש). שניהם נהרגו בשואה בשנת 1942 עם ילדיהם: משה דוד, חיה, מרדכי, יוסף וחיים עוזיאל. הי"ד. בנם הרב נפתלי צבי שרד את השואה

נעשה ונשמע. ונשמע קולו בבואו אל הקודש ונשמע פתגם המלך ע"כ.

המאמר יבאר את הקשר בין פסוקים אלה

קשה מדוע כפיית מתן תורה מהווה מודעא רבה, והרי לשיטתו גם מי שמכר מתוך אונס, כגון שתלוהו כדי שימכור, המכירה שביצע תקיפה.

ונלענ״ד לפרש בהקדם ש"ס (שבת פ"ח) אמר רבא מכאן מודעא רבה לאורייתא. ולכאורה יש לדקדק, הלא רבא לשיטתו אמר (ב"ב מ"ח ע"א) הלכתא תלוהו וזבין, זביני זביני. והלא מי"ג עיקרים להאמין בשכר ועונש, אם כן דומה לתלוהו וזבין.

גם לשיטת רבא יש מצבים שאין תוקף למכירה באונס. המכירה באונס תקיפה רק רואים שהמוכר אכן התרצה למכור בכך שאנסוהו למכור שדה סתם ולא שדה מסוימת, או שהמוכר ספר את הכסף שהתקבל מהמכירה,  או שהייתה למוכר הזדמנות להתחמק מהאנסים.

אמנם יש לומר רבא לשיטתו שם, אמר: ולא אמרן אלא בשדה סתם, אבל "בשדה זו" לא. ו"בשדה זו" נמי לא אמרן אלא דלא ארצי זוזי, אבל ארצי זוזי, לא. ולא אמרן אלא דלא הוה אישתמוטי, אבל הוה ליה לאישתמוטי, לא. עיין שם. והיוצא מדבריו דהא דאמרן דמכירה באונס מהני, היינו דוקא אם יש לנו הוכחה על כל פנים באחד משלושה דברים הנ"ל, דעל כל פנים נתרצה המוכר וגמר ומקני, מה שאין כן אם לא היה אף אחד מדברים הנ"ל, אזי באמת לא מהני המכירה באונס.

במתן תורה לא היה תוקף לקבלה באונס: התורה מוגדרת ולכן זה כמי שאנסוהו למכור "שדה זו", לא היתה אפשרות להתחמק מקבלתה, ולא ספרו את התשלום שהתקבל,  שכן שכרם ניתן רק לעוה"ב.

והנה במתן תורה על האי מימרא דרבא הנ"ל הקשה בתוספות הלא אמרו נעשה ונשמע. ויש לומר דר"ס דהא גופא היה באונס על ידי כפיות ההר אמרו נעשה ונשמע, ממילא יש לומר דכל השלוש הוכחות חסרו גבי מתן תורה, דלא הוה להו לאישתמוטי, ד"אין מידי מציל" כתיב, וגם דומה לשדה זו, כמו שפירש רש"י ז"ל על "אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל – לא פחות ולא יותר", שעל דברי התורה הקדושה אין להוסיף ומהם אין לגרוע. וגם לא ארצי זוזי, ד"היום לעשותם, מחר לקבל שכרם" כתיב. וגם ע"י שאמרו נעשה ונשמע גם כן הוה כלא ארצי זוז, דשם הסברא שכן מי שעושה הדבר באונס  אינו מרצה המעות להראות שאין לרצונו כל הענין.

הקדמת נעשה לנשמע – מעידה על כך שקבלת התורה היתה באונס, כך שאין טעם להקדים את השמיעה, ולכן יש מקום לטעון שאין להתחייבותם תוקף משפטי

כן הדבר אם נימא דאמירת נעשה ונשמע היה באונס, בכונה הקדימו נעשה לנשמע היפך הסדר, כשאלה המין לרבא (בשבת פ"ח), כי הראו לדעת למה להם לשמוע מקודם, והלא בעל כורחם יעשו הן אם ייטב בעיניהם או לאו. היוצא מזה דע"י אמירת נעשה ונשמע והקדימו נעשה, מוכח כשיטת רבא שהיה קבלה באונס, ויש להם טענת רבא.

יש שלושה קולות מסוף העולם ועד סופו: קול גלגל חמה (היצר הטוב), קול המונה של רומי (היצר הרע) וקול הנשמה בשעה שיוצאת מהגוף, שחרדה אז מאימת הדין – המרומז בפסוק "ונשמע קולו בבואו אל הקודש"

אמנם לפי זה יוקשה מאמר השני של המסורה "ונשמע קולו בבואו אל הקודש". דהנה אמרו חז"ל (סוטה כ') שלשה קולן הולך מסוף העולם ועד סופו: קול גלגל חמה, קול המונה של רומי וקול הנשמה בשעה שיוצאת מן הגוף. ונראה לעניות דעתי לפרש דברי חז"ל בדרך רמז, דהנה יש לעיל מיניה, שם איתא אילמלא קול גלגל חמה, קול המונה של רומי נשמע וכו'. ופירש במפרש על העין יעקב דקול גלגל חמה רומז על סתירת דעת אומות העולם, שמאמינים בדעה נפסדה שיש פועל טוב ופעול רע, ח"ו. והסתירה לזה מכח פעולת החמה, אחד ממשרתי המלך, משחיר פני הכובס ומלבן בגדים המכובסים. אבל קול המונה של רומי ירמוז על דעת אומות העולם הטועים מדרך השכל כנ"ל עיי"ש בנועם לשונו.

ובזה נראה לי לפרש אז"ל (ב"ב ט"ז) אבן טובה היתה תלוי בצווארו של אברהם אבינו ע"ה ומשנפטר תלאה בגלגל חמה. והוא דמאברהם אבינו עליו השלום גם כן היו יכולים ללמוד סתירה דעה המשובשת הנ"ל, דאצל אברהם אבינו ע"ה מצינו שהקב"ה גידלו בשם ובממון וכו', וכן מצינו שניסה אותו בעשר ניסיונות, ומהם שלעת זקנתו הוצרך מצוה לחתוך בבשר החי, אשר לעיני בני האדם נראה כפעולה רעה, והכל הן הטובות, הן הדברים הנראים היפוך הטובה, כולם על פי הדיבור היו מפי הקב"ה, וזה היה האבן הטובה והיה תלוי בצווארו, להמשיך את האדם לדעה נכונה וישרה באמונה. ומשנפטר תלאה בגלגל חמה, על דרך הכתוב כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך , כפירוש החה"ל וכנ"ל בשם המפרש בעין יעקב.

ועל פי זה נבוא לביאור מאמר הגמרא הנ"ל. שלשה קולות, דקול גלגל חמה, רומז על קול דודי דופק, הבא מיצר הטוב לעורר את האדם לדעת את ד' המיוחד. וקול המונה של רומי ירמוז על שיר כסילים, הוא המלך זקין וכסיל הוא היצר הרע. ושני קולות הללו הולכין מסוף העולם ועד סופו, שכל אדם יש לו שני יצרים, כידוע. וקול הנשמה בשעה שיוצאת מן הגוף, הוא הפחד מאימת הדין וחשבון, כמאמר התנא ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים, מכח השני קולות האמורים לעיל. ודו"ק.

ועל זה ירמוז ונשמע קולו בבואו אל הקודש, כאשר תשוב הנשמה אל מקומה הראשון.

אמירת נעשה ונשמע – מעידה שהתורה התקבלה באונס ולכן קבלתם איננה מחייבת, לכן קשה מדוע "ונשמע קולו בצאתו מן הקודש" , כלומר, מדוע הנשמה חרדה בשעה שיוצאת מהגוף מאימת הדין?

מעתה יוקשה על הקרא הראשון של המסורה: נעשה ונשמע מוכיח דיש טענת מודעא, אם כן לכאורה אין לפחד מאימת הדין, וקשה אם כן מדוע נאמר ונשמע קולו בבואו את הקודש, הוא קול הנשמה בשעה שיוצאת מן הגוף מאימת הדין.

התירוץ לכך הוא בפסוק "ונשמע פתגם המלך" – הרומז על מלך מלכי המלכים, שמכוח פתגמו הגיעו ישראל לקבלת התורה מחדש, ולסתירת המודעא על קבלת התורה בכפייה בסיני (הרמוזה באמירת "נעשה ונשמע"), ושוב יש לחרוד מאימת הדין בשעת יציאת הנשמה מהגוף, המרומז ב"ונשמע קולו בבואו אל הקודש".

ועל זה בא כמשיב ונשמע פתגם המלך, דהנה ידוע דכל מקום שנאמר במגילה "המלך" יש לו שתי משמעות; כפשוטו , גם ירמוז על מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ונאמר בפירוש הקרא ונשמע פתגם המלך, כיון ששמעו לפתגם המלך להנות מסעודתו, על ידי זה בא הגזירה אשר מכוחה באו לקבלת התורה מחדש, כדרשת חז"ל (שבת פ"ח ע"א) קימו וקבלו, וליכא שוב טענה לפטור את עצמו מקיום התרה ע"י טענת מודעא., על כן ונשמע פתגם המלך, מלך מלכי המלכים, שמוכרחים אנו לשמוע לפתגם המלך, הוא התורה הקדושה, ממילא שפיר מיושב על נכון מקרא השלישי שבמסורה, ונשמע פתגם המלך וליכא טענת מודעא, על כן שפיר נאמר ונשמע קולו בבואו אל הקודש בפירושנו הנ"ל, כי אחר הקבלה החדשה אין חכמה ואין עצה ואין תבונה נגד ד'. ודו"ק כי נכון הוא בסייעתא דשמיא.

(מתוך זכרון יעקב לפרשת משפטים. הכותרות בצבע – נוספו על ידי עורך אתר זה)

הרב יעקב אלימלך פנט זצ"ל הי"ד נולד בעיירה אויברווישווה לאביו ר' יחזקאל, רבה של דעש ואדמו"ר לחסידים רבים. בשנת תרס"ט נשא לאשה את בתו של האדמו"ר מצ'חויב שבגליציה, ר' יעקב שמעון קנר, והחל לשמש ברבנות מארוש-אויוואר. בשנת תרפ"ו מונה ע"י אביו לרב הצעיר של דעש ועמד בראש הישיבה. דרשותיו היו מרתקות ומשכו את לב ששומעיו. מונה לאב"ד בדעש ולאדמו"ר, שחסדיו העריצוהו מאד. היה מראשי המדברים בארגון הקהילות האורטודוקסיות של טרסילבניה. בעת שהותו בגיטו דעש הגיעו אליו שליחים מרומניה כדי להבריחו עם משפחתו לרומניה, אך הוא דחה את ההצעה וסירב לעזוב את קהילתו. נספה באוישוויץ י"ח סיון תש"ד. בנו, הרב מנחם מנדל פנט, נספה בשואה עם כל משפחתו. הי"ד.

(מתוך אנציקלופדיה מקדשי ה', מבוסס על חכמי טרנסילבניה ב, 169).