ישמרו ה' שלא יזיק הממון להתנהגות הבית שלנו בדרכי ה' יתברך / הרב אהרן טייטלבוים הי"ד
מזמור ק"כ, פסוק א, תפלה למשה אות ג. אולי בזה יש לפרש הקרא מזמור לט פסוק י"ב, 'בתוכחות על עון', אם אתה רוצה להוכיח את עצמך, 'יסרת איש', היינו אנושות שבך לייסר ולענות בתענית, 'ותמס כעש חמודו', שיהא נמס הגשמיות שבו, אז יפקח עיניו לראות 'אך הבל בני אדם', והעיקר שיהא 'ניצב סלה', היינו צרכי הנשמה שהיא נצחית.
מזמור קכ"א פסוק א, תפלה למשה אות א. אולי הזה יש לפרש מזמור נ"ו, 'כל היום לוחם', היינו יצר הרע 'ילחצני', כנאמר 'וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום', על ידי זה שאפילו 'שוררי' כי 'רבים לוחמים לי מרום', היינו המשחיתים שנבראו ממרום על ידי, 'יום אירע אני אליך אבטח', כמאמרם יצרו של אדם מתגבר עליו כל היום ולאלמלא הקב"ה עזרו לא היה יכול לו.
שם בתפלה למשה ד"ה ויתבאר. בזה יש לפרש 'ממרום שלח אש', היינו אש של יצר הרע, 'בעצמותי', היינו משחיתים שנבראו ממרום על ידי עבירה גוררת עבירה, היינו שנברא על ידי עבירה, משחית זה מביא לידי עבירה חס ושלום, 'וירדנה', על ידי זה יש 'ירדה' עוד חס ושלום, 'פרש רשת לרגלי' היינו משחיתים 'השיבני אחור' וגו', על ידי זה 'כל היום' היינו התגברות יצר הרע של 'כל היום דוי' שיש דאבון לב מאתו חס ושלום.
מזמור קכ"ב פסוק ט, 'למען בית ד" וגו', יש לפרש על פי מה שפירשתי, 'יברך ה" בממון 'וישמרך' מן המזיקין, היינו שלא יזיק הממון לעניין התנהגות בדרכי ה' יתברך, כאשר שכיח בעוונותינו הרבים בזמן הזה על ידי הממון מתנהג הבית כדרך המתחדשים, היינו שנכנס רוח רעה של הבילדנג והוא הארס השורף הנשמה כידוע, ועל זה התפלל דוד המלך עליו השלום בשעה שהתפלל בעד כלל ישראל, ש'למען בית ה", היינו אשר בית יהיה בית ה' בהכנסת אורחים, והבנים יתגדלו בדרכי ה', על זה 'אבקשה טוב לך', לא שיזיק חס ושלום הממון להתנהגות הבית.
מזמור קכ"ג פסוק ב, 'הנה כעיני עבדים' וגו', יש לפרש על פי הידוע דישראל נקראים 'בנים למקום' בעושין רצונו, ובאין עושין רצונו של מקום נקראים 'עבדים'. על זה אמר 'עד שיחננו' דווקא עינינו אל ה' כעבדים. אבל כשיחוננו ויגאלנו אז בוודאי נעשה רצונו יתברך, כי אז לא יהיה שעבוד גלויות המעכב אותנו מעבודת ה', ואז יהיו עינינו אל ה' כבן יקיר לאביו, וה' יתברך כאב את בנו ירצנו ויחננו.
מזמור קכ"ה פסוק ג, 'כי לא ינוח' וגו' 'למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם'. יש לפרש אף כי נאמר 'עם עקש תתפתל' עם כל זה למי אשר טוב וישר בלבו, רע עליו לעשות מעשה לא טוב אף למי שהולך בדרך עקש, וזה כוונת הקרא 'כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים, למען' לא יצטרכו לשלוח 'בעולתה ידיהם', אף כי נכון לעשות עקש ורשע כמעשיו, רק 'הטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם', אז ילכו בארחותם, אורחות צדיקים, ה' ייטיב להם אשר לטובים ולישרים יעשה רק טוב.
עוד יש לפרש על פי הקרא 'תמצא ידך לכל אויביך ימינך תמצא שנאיך', היינו בדרך ימין שהוא חסד תמצא שונאיך, בדרך הטוב תנצחם, לא בדרך שמאל שהוא גבורה וכח, רק תנצחם בדרך חסד וימין, כמאמרם בגיטין 'השכם והערב עליהם לבית המדרש והם כלים מאליהם'.
מזמור קכ"ו פסוק ו, 'הלוך ילך' וגו'. אולי יש לפרש ידוע מאמר חז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, אם כן החיוב לכוון להמשיך נשמות חדשות, היינו שיקדיש את עצמו מקודם ובאותו שעה להוציא נשמות מהיכל הנקרא 'גוף', דזהו הכוונה שיכלה כל הנשמות מהיכל הנקרא 'גוף'. והממשיך נשמה חדשה מקרב הגאולה. אולי זה הכוונה, 'זכה', היינו שזוכה לכוון לשם שמים ולהמשיך נשמה חדשה, 'אחישנה' הגאולה. 'לא זכה בעתה', כי עד שלא נתקן הישינות בקיום כל התורה, כנאמר 'תורת ה' תמימה משיבת נפש', שיוחזר למקומה לנוח שם.
והנה אם הגאולה הוא בעתה אז יש חבלי משיח חס ושלום, וא אחישנה אז ליכא חבלי משיח, וכפרת עוונות שהיא סיבה לחבלי משיח, יכפר הכהן המשיח בבואו, וזהו שאמר, 'הלך ילך' אם מה שהלך כבר, היינו נשמות שכבר היו, 'ילך', אז 'ובכה', שיהיו חס ושלום חבלי משיח, כי הגאולה תהיה בעתה. 'נושא משך הזרע', היינו שישא עליו עול קדושה וטהרה באותה שעה להמשיך הזרע, היינו נשמות חדשות, אז 'בא יבא' משיח 'ברנה', בלי יסורים, 'נושא אלומותיו', היינו נושא את עוון ישראל שישארו אלומותיו, כי לא יכופרו על ידי חבלי משיח שלא יהיו, והכהן המשיח יטהר הלבבות לשוב כל כך שיכופרו העוונות בלי יסורים, רק ברנה ושמחה, בבחינת תשובה מאהבה, אשר כלל ישראל ישאו אלומות אלומות זכויות שיתהפכו מהעוונות, כן יהי רצון.
מזמור קכ"ח פסוק ד' תפלה למשה אות ד, אולי בזה יש לפרש, 'כה תברכו את בני ישראל אמור להם', היינו דתלוי לפי פעולתם והכנתם לזה, היינו בהם תלוי. והנה ידוע דשם הו"י יתברך שמו מרומז נגד מצות עשה, ושם אדנ"י נגד לא תעשה, ושכר הוא על פעולת מצות עשה, על כן 'יברכך ה", 'יאר ה", 'ישא ה", היינו המצוות בעצמן יביאו שכר סגולי, 'ושמי את שמי' וגו' 'ואני אברכם', לפי שאני יודע מחשבתם והכנתם ברוחניות, כי יהיה ברכתם מה' שכר סגולי בלי גבול וקץ.
מזמור קכ"ט פסוק ח, 'ולא אמרו העוברים' וגו'. יש לפרש על פי שאמרו חז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן, וזהו ברשע אשר עדיין יש בו לחלוחית מעשה טוב. אבל ברשעים גמורים אשר זרו רשעים מרחם, והם כעץ יבש, אין בהם שום לחלוחית טוב ואין לצדיק במה לזכות בחלקו, כי אין לו חלק בנחלת ה', כי עקורים הם משורשם, ועליהם לא נאמר 'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא', כי רק אותם אשר הם עדיין בגדר 'ישראל' הם על כל פנים במקצת מן המקצת, ואינם אויבי ה' על כל פנים, רק מתאוותם או שנשח מהם דרכי ה', ממילא טובתם וחסדם לבני אדם נחשב לבם למצווה ויש להם חלק לעולם הבא, אבל שונאי ה' ודתו, וחולקים על ה' ותורתו, ושונאים עמו על שמקיימים מצוות ה', עליהם נאמר 'אל תפן אל מנחתם', ואף הטוב וחסד שעושים לפרקים נחשב להם לחטאת, אין לו חלק בגן עדן שיוכל הצדיק לזכות בו.
ובזה יש לפרש הקרא שמדמה את שונאי ציון ל'חציר גגות' אשר יבש הוא כעץ ואין בהם לחלוחית טוב, כי הם מאויבי ה' ואין להם חלק לעולם הבא. על זה אמר 'ולא אמרו העוברים', היינו עבריינים הללו אינם יכולים לומר 'ברכת ה' עליכם', היינו חלקם בגן עדן, 'ברכנו אתכם בשם ה", שהאצילו חלק ה' אשר להם האצילו לנו, זאת אין יכולים לאמר לנו, כי אין להם שום חלק בגן עדן שיוכלו הצדיקים ליטול חלקם.
(תהילות אהרן)
הרב אהרן טייטלבוים הי"ד, בנו של רבי ישראל יעקב יוקל טייטלבוים אב"ד ברבשט גורליץ ווואלאווע (מחבר הספר 'היטב איטיב'), בנו של אב"ד גורליץ ונינו של ה'ישמח משה'. סייע לאביו בניהול הקהילה והישיבה בוואלאווע. לאחר פטירת אביו בשנת תרפ"ד (1924), מילא הרב אהרן את מקומו כאב"ד וואלאווע.
הרב אהרן טייטלבוים התחתן עם הרבנית חיה, בת הגה"ק רבי שמואל באב"ד אב"ד סאנדאוועווישנא.
בשנת תש"א (1941) היה בסכנת מאסר וגירוש מהונגריה, ברח לבודפסט וממילא את מקום אחיו, רבי נפתלי, כאב"ד ניר באטור, שנפטר זמן קצר לפני כן.
היה מפורסם בגדולותו וצדקותו, ובקנאותו ללחום את מלחמות ה' נגד מהרסי הדת.
בנו כתב כי אביו 'היה מפורסם בעולם היהודי בגדלותו ובצדקתו, הרביץ תורה ברבים כארבעים שנה. יותר מארבעים שנה היה מורה הוראה ומנהיג ישראל. הייתה לו ישיבה מפוארת, לוחם מלחמות ה' כלביא וכליש, היה מפורסם ממנהיגי ישראל מדור הישן אשר קנאו קנאת אלקים צבאות בלי וויתורים. לא וויתר על שום נקודה שהייתה עלולה להביא נזק בענייני הדת, ובלי שום נשיאת פנים לבש עוז ללחום נגד מהרסי הדת. כל כוונתו הייתה לשם שמים, להרים קרן התורה שיתרבה כבוד שמים, כל מגמתו הייתה רק לעורר ולטהר לבב בני ישראל ולקרב לבן לאבינו שבשמים. תפילותיו היו בקדושה וטהרה בהשתפכות הנפש ושברון רוח, ממש נמס כמים לבו. קולו בבואו אל הקודש בוקע שחקים ויורד לחדרי בטן. רבים באו לצל קדושתו ולהסתופף בצילו, לשמוע אל הרינה ואל התפלה, ולהנות ממנו עצה ותושיה. דרשותיו דברים רשפי אש שלהבת י-ה הלהיב הלבבות, הקיץ מתרדמה ועורר מהשינה, לנקות הרעיונים ממחשבת פיגולים. דבריו הקדושיו ומאמריו אמרות טהורות אשר המה מים הנובעים ממקום טהור וממקום קדוש יהלכו, נוזלים מן ארץ הלבנון, ממעיין היוצא מבית קודש הקדשים, האיר לבם של ישראל, הצית אש הפנימי וחיממו דם הרוחני להתגבר כארי, להשיב נפש החיוני לעבודת הבורא הגדול ונורא, לעשות רצון קונו. [הוא] הפיח רוח טהרה ותקווה להטות אוזן, ולהשיב לב לתת רוח אמונת אלקי עולם בלב אחינו בני ישראל לבל ירפו מהאמונה, כי היא מגדול עוז ובו ירוץ צדיק ונשגב, שממנה ניוושע תשועת עולמים'.
הרב אהרן הי"ד חיבר חיבור על התורה וכמה שאלות ותשובות, אך כשגורש לגטו ביקש שיטמינו את כתביו בקרקע, והם אבדו.
בין ספריו, שנותרו מופקרים בבית ובחוץ, היה ספר התהלים עם פירוש 'תפלה למשה' בו נהג הרב אהרן להתפלל מידי יום, ועליו כתב את הגהותיו. כשמצאו את הספר חלק גדול מכתב ידו של הרב אהרן היה מחוק ומטושטש. כתב יד שניתן היה לקרוא סודר לדפוס ויצא לאור כפירוש 'תהילות אהרן' על ספר תהלים (נדפס עם הספר 'תפילה למשה' מאת ה'ישמח משה'. ברוקלין תשל"ב).
הרב אהרן ורעייתו נהרגו עקה"ש באושוויץ בג' בסיון תש"ד.
ילדיו היו:
- רייצא, אלמנת הרב יחיאל מיכל ניסן (ב"ר רפאל) גראס מאודווארי. נרצחה באושוויץ בה' בסיון תש"ד, עם ילדיה: הענדיל, רפאל, יקותיאל יהודה, רויזא בלימא, בילא ושמואל.
- רחל-אסתר, אשת הרב אלכסנדר אשר באב"ד (בזיווג ראשון). נרצחה באושוויץ בז' באייר תש"ד. בנותיה: בילא, ברכה והענדיל, נהרגו בראש חודש אלול תש"ד. ילדתה גיטל נפטרה בנירבאטור.
- רבי שמואל, רב בניגרעשט, רעייתו מרים גיטל (בת יואל) וששת ילדיהם, נהרגו באושוויץ בסיון תש"ד, הי"ד.
- רבי יצחק, הרב הצעיר ברבנות וואלווע, נהרג בכ"ח בניסן תש"ה, במחנה עבענזעע שבגרמניה. רעייתו הינדא, בת הרה"צ רבי משולם זושא בנו של רבי שלום אליעזר הלברשטאם מראצפרט, נהרגה באושוויץ בכ"ו באייר תש"ד עם ילדתם רחל. הי"ד.
- בנם רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים (תרע"ב-תשמ"ג), האדמו"ר מוואלאווע בניו יורק, בעל 'לבושי יום טוב', היה בזיווג ראשון חתנו של האדמו"ר מקאסאני רבי ישראל צבי הלוי רוטנברג הי"ד. לאחר נישואיו כיהן כדומ"ץ וכראש ישיבה בישיבת 'עטרת צבי' בקאסאני. רעייתו הרבנית צפורה יענטיל, וילדיהם: יוסף, אלטא מינדיל והענדיל, נרצחו באושוויץ בג' בסיון תש"ד. לאחר השואה כיהן רבי חנניא יום טוב ליפא כאב"ד נירבאטור. הוא היגר לברוקלין שבארה"ב וייסד שם את בית המדרש 'קהל ישמח ישראל'. בזיווג שני הוא היה חתנו של רבי נחום אפרים הלברשטאם האדמו"ר מטארנא-צאנז.
- פעסיל-לאה, אשת האדמו"ר ה'ברך משה', רבי משה טייטלבוים מסאטמאר ניו-יורק (בזיווג שני שלו), חתונתם נערכה לאחר מלחמת העולם השנייה.
- הבחור ר' יקותיאל יהודה, נפטר בוואלאווע בט"ז בסיון תרפ"ט, בהיותו בן 22,
