איך יתכן להחיש גאולתנו ולבנות בית מקדשנו, דהרי עדיין השטן מרקד ביננו בשנאת חינם ופירוד לבבות / הרב אליעזר אוירבך הי"ד
ברוך המקום ברוך הוא שנתן תורה לעמו ישראל, וזכני ועזרני עד כה להוציא לאור הספר אמרי בינה חלק רביעי על שלחן ערוך אבן העזר חדושים ותשובות אשר לא היו עוד עד עתה בדפוס. והנה רבים וגם שלמים מתלמידי החכמים אשר למדו בג' חלקים הראשונים וראו בעין פקיחא את גודל יגיעתו ובקיאותו ושתו מימיו נשתוממו מהגיונו הזך ומשכלו הרב לכוון לעומקה של תורה ולאמיתה של הלכה, ודבריו הקדושים היו נוטפות מור עובר, כי הוא מאיר עיני חכמים בהלכה.
ולכן רבים שאלוני מדוע אינני מוציא לאור עולם את כתב יד קודשו שנשארו עוד מזקני מאיר עיני הגולה זצ"ל. לכן אזרתי כגבור חלצי אני נכדו אליעזר לדלות ולהשקות מתורת רבי אדוני אבי זקני זצ"ל לאחרים ולמלאות רצון אותו צדיק שיפיצו מעיינותיו על פני תבל ולחוקקם בעט ברזל ועופרת, להיות לבני ישראל למשמרת, ויחיו למאורות לדורי דורות.
וכבר נודע בשערים אשר אור תורת המאור הגדול הזה היה זורח בבמה קהלות קדושות במדינת פולין קוואהל, קויל, קאליש, ואחר כך נתעלה להיות רב ונשיא בעיר הקודש ירושלים תובב"א. וכפי הנראה החדושים האלה נכתבו עוד בימי חורפו וכמה מהם עוד בימי עלומיו. ובעיר הקודש ירושלים נתעלה מעלה מעלה בעסק התורה בנגלה ובנסתר יום ולילה, והמקובלים העוסקים בחכמת האמת היו מסתופפים בצילו, צל הקודש, והשתעשעו עמו. ובעת חולשתו אשר היה מוטל רחמנא ליצלן על ערש דווי, שלחו דילוג רב משם לבנו, הוא אאמו"ר הגאון מהר"ש זצ"ל, שיסע לירושלים, וזה היה בשנת תרל"ח ה' אייר, הנסיעה בימים האלה היה מאוד בקושי. בכל זאת נסע שמה לקיים מצות כיבוד אב.
ובאותה שנה הנ"ל כאשר אדוני אבי זקני זצ"ל נסתלק השמימה, הפצירו אנשי ירושלים עיר הקודש באאמו"ר זצ"ל שימלא מקומו של אדוני אבי זקני זצ"ל להיות שמה לרב ונשיא, אכן לא נעתר אז לבקשתם, אך הבטיח להם כאשר יזכה ויכניס בניו ובנותיו לנשואין, אז ימלא בקשתם. אכן מן השמים עכבוהו ולא עלתה בידו, ובחזרתו מארץ הקודש הביא אתו הרבה כתבי יד קודשו של אדוני אבי זקני זצ"ל, וטרח והשתדל הרבה להעתיקם. אבל מרוב טרדותו לא עלה בידו להוציאם לאור עולם. ומקום הניח לי אבא מארי זצ"ל להתגדר בו.
וכשהגיע שנת תרס"ח היה באמת רעיונו ורצונו חזק לקיים ההבטחה שהבטיח לנסוע לירושלים עיר הקודש ולהשתקע שמה. וזה היה בסוף חודש טבת והכין את עצמו להנסיעה הגדולה הזאת כאשר יגיע ימי הקיץ, אך בינתיים קרה אז שמועה לא טובה שנפל למשכב אדמו"ר הגאון הצדיק בעל שפת אמת זכותו יגן עלינו, ואז ציווה אאמו"ר זי"ע להשמש דמתא לאסוף את כל אנשי העיר בבית הכנסת, אף שהקור היה אז חזק מאוד, ולאחר איזה שעות שהשתהה שם בתפילות ותחנונים בא לביתו ונחלש תיכף, וביום ה' שבט נסתלק מהאי עלמא ביום אחד עם השפת אמת זצ"ל. ואז הספדתי מרה שקרה לי שבר על שבר רחמנא ליצלן, כי שתי אבדות יקרות נאבדו ממני, אבידת אבא מארי וגם אבידת רבי זצ"ל. ונודע אז שבאותו השנה שאלו אנשים לעצת אדמו"ר בעל השפת אמת זצ"ל באיזה עניינים והשיב להם שיכולים לסמוך על דעת אבא מארי זצ"ל כי נאמן הוא.
וזה מכבר אשר חיפשתי באמתחת כתבי יד קודש אאמו"ר זצ"ל מצאתי הרבה חידושים כתובים על עלים נפרדים ומפוזרים אחת הנה ואחת הנה, כי מרוב הטרדות לא הספיק הזמן לאאמו"ר הגאון זצ"ל לסדרם כראוי. לזאת קמתי ואזרתי חיל לילך אל שדה התורה וללקט בשבלים ולאסוף אמרים להיות מהם אגודה אחת, ואחד באחד יוגשו, כי מבלי משום לב לזה אז לנצח יאבדו חס ושלום. גם אזכיר לטוב גיסי הרב החריף ובקי היקר כו' כש"ת מו"ה אברהם צבי פייערמאן שליט"א דומ"ץ בעיר דוואהרט, ולהבדיל בין חיים לחיים גם אחי המנוח החסיד המופלג מו"ה חיים אויערבאך ז"ל מנוחתו כבוד בעיר לאדז, גם המה עזרו והשתדלו וטרחו בהכתבי יד קודש שלא ילכו לאיבוד חס ושלום, ומגלגלין זכות על ידי זכאי.
והנה בעזרתו יתברך שמו פניתי עתה לקרבם אל המלאכה, היא מלאכת הקודש להוציאם האורה לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל לזכות את הרבים שיעיינו בהחידושים ולפלפל בהם. וכמו שאמרו (נדרים ל"ח ע"ב) כי פלפולא דאורייתא ניתנה רק למשה וזרעו, אך משה רבינו עליו השלום נהג בה טובה עין ונתנה לכל ישראל. עיין שם. ואמרו ז"ל כי הקב"ה חדי בפלפולא דאורייתא, מה שישראל מייגעים עצמם ומפלפלים בחידושי תורה, וכל קיום הישראלי תלוי בקיום ולימוד התורה שבכתב ושבעל פה, וכל זמן שרוח חיים של תורה שולט ומושל על אברי אומה הישראלית, אז כל רוחות אחרות לא יזיזום ממקומם. ובמה שמיגעים ומפלפלים בה, מראים בזה שיש להם אהבת התורה.
אמנם אמרו חז"ל 'ואהבת רעך כמוך' זהו כלל גדול בתורה, ונכלל אהבת הקב"ה ואהבת התורה, כי 'רעך' זה הקב"ה שנאמר 'רעך וריע אביך אל תעזוב'. וכיון שאחז"ל בזוהר הקדוש הקב"ה ואורייתא וישראל חד הוא, נמצא אף שמפלפל בתורה, מכל מקום אין ניכר אהבה התורה בזולת אהבת הקב"ה ואהבת ישראל.
אבן בעוונותינו הרבים נתרבו הכיתות ומפלגות בישראל, עד שנתפרדה החבילה חבל יעקב. על ידי זה נתמעט לימוד וקיום התורה. ויש ללמוד זכות על ישראל על פי מה שאנחנו מבקשים ב'יהי רצון' אחר אמירת תהלים, 'ותן לכל איש ואיש די פרנסתו ולכל גויה די מחסורה, ותמהר ותחיש לגאלנו'. ויש לבאר המשך וסמיכות הבקשות האלו, דהנה ידוע שעיקר עיכוב גאולתנו הוא בשביל חטא של שנאת חינם, שדין הוא עיקר גרמא בניזקין, וזה היה הסיבה לחורבן בית מקדשינו ותפארתנו, כמו שאמרו חז"ל (יומא ט' ע"ב) דאף שהיו עוסקים בתורה ובמצות ובגמילות חסדים, מכל מקום חרב בשביל ששקולה עבירת שנאת חינם נגד ג' העבירות החמורות, ואם כן איך יתכן להחיש גאולתנו ולבנות בית מקדשנו, דהרי עדיין השטן מרקד ביננו בשנאת חינם ופירוד לבבות, ה' ירחם.
אך יש להמליץ זכות, דכל המריבות ופירוד לבבות הוא מסיבת הלחץ, זו הדחק בענייני פרנסה. הבא מתוך כובד הגלות, וכמו שאמרו חז"ל כד מישלם שערי מכדא נקיש ואתי תיגרא. והאי תיגרא דמי לבידקא דמיא כיון דרווח רווח. וכנאמר 'ואכלתם לחמכם לשובע ונתתי שלום בארץ', וזה שאומרים 'שלא יצטרכו עמך בית ישראל זה לזה וגו' ותן לכל איש די פרנסתו', וממילא יבוטל השנאה ופירוד לבבות מכל בית ישראל. ועל יד זה יחוש הקב"ה גאולתנו ובנין בית מקדשנו, ואתי שפיר. והנה מגודל ההוצאה דפסתי מועט דפסתי ובעזרת ה' יתברך הנני מוכן להוציא לאור עוד הרבה חדושים מכבוד אדוני אבי זקני ומכבוד אאמו"ר זצ"ל זי"ע.
אליעזר אויערבאך האבד"ק לונטשיץ, בן הרב הגאון הצדיק חו"פ ר' שלמה זצ"ל בעל 'אמרי שלמה', בן הגאון האדיר מופת הדור מרנא מאיר זצ"ל בעל 'אמרי בינה'
(אמרי בינה, ד, הקדמת המו"ל)
דרוש לראש השנה
בפרשת 'כי תצא' על פסוק 'כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט', יש לומר דאיתא 'אל תבוא במשפט עמנו כי לא יצדק לפניך כל חי, מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה משרים', התחיל לומר שלא יבוא עמנו למשפט, ואחר כך אמר 'מלפניך משפטי יצא', ועוד כי ד' שופטינו 'חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע', ובגמרא רבי יוחנן כי מטא להאי קרא בכי 'וקרבתי אליכם למשפט' עבד שרבו מקרבו לדינו היש לו תקנה. ולהבין זאת, במדרש רבה 'ולא יכלו אליו לענות אותו כי נבהלו מפניו', אמר ריש לקיש משום אבא כהן ברדלא אוי לנו מיום הדין ומיום התוכחה. יוסף קטנו של שבטים היה, וכתיב ביה 'ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו', אנו כשיבוא הקב"ה וידין כל אחד ואחד לפי מה שהוא. ותיבת 'לפי מה שהוא' אין לו פירוש. ונראה לי מה שאמרו בשם הגאון רבי אליהו מווילנא ז"ל על המשנה ד'ודע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון', דלמה נקיט קודם 'דין' ואחר כך 'חשבון', הלא דרך בני אדם להיפך.
אולם למשל אם מלך בשר ודם מתנשא ומרומם לעבד אחד ומגדלו על כל השרים, ואחר כך בא העבד הלז ומקלל ומבזה את המלך, כשלוקחים העבד למשפט, שואלין אותו דבר בעצמך איזה עונש שאת ראוי. כן אותנו הקב"ה נטל אותנו ורוממנו מכל העמים, שלקח לנו לסגולה, ואנחנו מצערים עוד השכינה, אם כן כשישאל אותנו הדין, נפסוק בעצמנו גודל העונש. וזה 'לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון', היינו דין לעצמך. וזה שבכה 'וקרבתי אליכם למשפט', עבד שרבו מקרבו לדינו היש לו תקנה שידון בעצמו. וזה שאמר אוי לנו כו' כשיבוא קוב"ה וידין כל אחד ואחד לפי מה שהוא, היינו כאשר הוא יפסוק הדין, שנאמר 'אוכחיכה ואערכה לעיניך' על אחת כמה וכמה. אחי, אם רבי יוחנן וריש לקיש אמרי כך, מה נאמר אנחנו ומה נדבר. איך יש לנו להתעורר ולבכות ולהתחנן לפני הקב"ה שלא ימנה אותנו לדיינים, מה דין נפסוק לנו על עונותינו ותהלוכותנו מכל השנה, כי יאמר 'זכיתי לבי'.
וכן מצינו תהלים דוד המלך עליו השלום אמר 'סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי', הכוונה דאם ניקח איש אחד להעמידו לפני המלך, בטח יחרד חרדה גדולה אפילו שיודע שלא חטא כלום, עם כל זה יחרד מאוד, תסמר בשרו מיראה הטבעית מהגדול ממנו, וכל שכן באם ירגיש בנפשו שחטא נגדו בדבר מה, כי פן ישפוט אותו על זה. על אחת כמה וכמה אנו קרוצי חומר שיהיו ניגשים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, שאין חקר לגדולתו, אף אם היינו נקיים מכל חטא גם כן היה לנו לפחוד מפחד ד' מהדרת גאונו. ומכל שכן אם קרבים למשפט על התנהגותנו מכל השנה לתת דין וחשבון. לכן כשבא ראש חודש אלול צריכין לעורר עצמינו בבכי, כי הוא מלך מתרצה בדמעות, כאיתא בשמואל 'ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ד' ויצומן ויאמרו חטאנו לד", היינו ששאבו דמעות, וזה 'וישאבו מים' מן העיניים 'לפני ד", לכן נתעורר ולבקש לד' שלא ייתן המשפט לנו, רק שישפוט בעצמו אותנו ברחמים.
וזה עיקר אם יהא אחדות שכם אחד בלב אחד לשוב לד' שיתנהג על פי דת תורתנו הקדושה, ולא יהא חלוקי דעות להיפרד מהאמת, כי הוא קלקול גדול רחמנא ליצלן, כאיתא, 'חבור עצבים אפרים הנח לו', 'חלק לבם עתה יאשמו', הפירוש 'חבור עצבים אפרים הנח לו' אפילו על עבודה זרה הנח, באם יש אחרות המתן לו מראש השנה עד יום הכיפורים שיועיל תשובה, אבל 'חלק לבם' שהיא מחלוקת ושנאת חינם ואינם נוטים להאמת 'עתה יאשמו' חס ושלום יוכל הדין לגמור לרע מיד.
וזה כוונת הפסוק 'כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע', היינו אם האחדות הוא הצדיק מסייעה לכפר אף להרשעים, כיוון שהוא כגוף אחד. אבל 'אם יהיה ריב', שיהיה מחלוקת, 'ונגשו אל המשפט' היינו הקב"ה, 'והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע'. אבל אם הוא אחדות מועיל תשובות הרבים ביותר, והקב"ה ידין אותנו ויוציא לאור צדקינו. וזהו שאמר 'אל תבוא במשפט' כו', היינו שאנחנו בעצמינו נשפוט, מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה מישרים' היינו שאתה תשפוט ברחמים.
אליעזר אויערבאך
אבד"ק לינטשיץ.
(קובץ דרושים, א, דרוש ח)
הרב אליעזר אוירבך הי"ד אב"ד לונטשיץ, נולד בתרכ"ו (1866) לאביו, הרב שלמה אוירבך בעל 'אמרי שלמה', בן הגאון הרב מאיר אוירבך בעל 'אמרי בינה'.
יחוסו הובא בקונטרס גזע איתני עולם, בתוך ספר זקני מחנה יהודה.
בתרס"ה (1905) מונה לרבה של לנצ'יצה-לינטשיץ, שבאזור לודז'. היה מקורב לחסידות גור.
הרב אליעזר הוציא לאור את הספר 'אמרי בינה' וחיבר לו הקדמה ואת הקונטרס 'אמרי אליעזר'. סיפוריו על הרב חיים אוירבך יצאו לאור בספר חידושי מהר"א, עמו' 6-3.
דרשה ממנו על ראש השנה הובאה בקובץ דרושים (פיעטרקוב, תרפ"ג, דרוש ח) שיצא לאור בעריכת הרב צבי יחזקאל מיכלזאהן הי"ד אב"ד פלונסק ומרבני ורשה, הרב יחיאל משה סאגאלאוויץ הי"ד אב"ד מאלווא והרב מאיר הכהן [ווארשאוויאק] הי"ד אב"ד מאנקטוב.
בספר 'דובב שפתי ישנים', ג, מביא מכתב בשמו (הספר יצא בעריכת הרב חיים בלוך, ויש הטוענים שספר זה מכיל מכתבים מזיופים).
הרב אליעזר התחתן בזיווג ראשון עם מרת פרל (לבית בלום) לאחר פטירתה התחתן בזיווג שני עם מרת אסתר שיבה (לבית לנדאו).
בנוסף להיותו רבה של לינטשיץ, היה בעל בתים וקרקעות והתפרנס מחכירת קרקעות לגויים.
בתקופת מלחמת העולם השנייה היה מבוקש בשל היותו רב והוא הוברח על ידי יהודים לגטו לודז' והסתתר שם, ונאלץ להסתפר ולהתגלח כדי להסתיר את זהותו. הרב נספה מרעב ומצמא בגטו בכ"ד בטבת תש"ב (13.01.1942), והובא לקבר ישראל בבית העלמין היהודי בלודז'.
בנו, משה דוד, נספה ברעב במחנה עבודה בגרמניה בשנת 1942, וארבעת ילדיו של משה דוד: סימה, פרידה, מרים ומאיר נרצחו בחלמנה בשנת 1942. בנו של משה דוד, שלמה, שרד ועלה לארץ ישראל.
