דרך התלמידים ללכת בדרכי רבותיהם, שיזכרו דבריהם ומנהגיהם לדורות / רבי יחיאל מיכל סגל גאלד הי"ד

דרכי נועם וכל נתיבות תלמידי רבותינו, בדור דורות שלפנינו, אשר שתו בצמא את דברי רבותיהם, ורצו ללכת תמיד בעקבותיהם, ושלא ימיש מזכרם דבריהם ולמען ידעו דורות שלאחריהם כל דבר שורש מנהגיהם, חק שמו להם ספריא ורשמי רשוותא, וכל מאן דעסקין באורייתא, להעלות זאת זכרון בספר, כל מעשה רב הנותן אמרי שפר, כל הנהגה טובה, מצוה וחובה, וכל דבר הלכה, בין בדברים הנוגעים אל הגוף בין בדברים הנוגעים אל הנשמה. כגחלת בשלהבת קשורה ומסובכה. הכל בכתב מיד ה' עליהם השכילו, להיות כלי מחזיק ברכה. ומיגו דזכי לנפשיה, לאחרים נמי זכה, למען דעת לדון ולהורות, והיו למאורות, שלא ילכו איש אחרי שרירות לבו, כי אם יגרור אחר מעשי רבו. לכו חזו מפעלות הקדמונים מישיבת רש"י הקדוש יצאו מהתלמידים פסקים נכונים, הפרדס, מחזור ויטרי, האורה, סידור רש"י (נדפס בברלין תרע"ב). ושנים בכתב יד איסור והיתר, וספר הסדרים, וכן ספר התשב"ץ וספר הפרנס, העתיקו בתוך ספריהם דברי רבם הפוסק הגדול מהר"ם מרוטנבורג ז"ל. וכן ספר ברוך שאמר, וספר מהרי"ל להר"ר יעקב מילין ז"ל שנכתב ע"י תלמיד מנהגי רבו. ואנו נמשכים אחרי המנהגים אשר שם נרשמים. ועוד כהנה וכהנה מנהגי הראשונים, שמפיהן אנו חיים. וגם אחר כך כאשר נשלח מן השמים מרן האר"י החי זי"ע העתיקו התלמידים, ספרים מיוחדים, ממנהגי רבם האר"י שבחבורה, להיות לנו עוז ואורה. ונדפס ספר נגיד ומצוה שלחן ערוך האר"י, לחם מן שמים, זאת חקת התורה. וכן הצמח בפרי עץ חיים רשם כל מנהג ומנהג שראה מרבו וששמע מתלמידיו, הדר הוא לכל חסידיו. ומרן מהרח"וו ז"ל בהשמונה שערים מביא מעשי רבו ונוסחאות התפלה שלו לדור דורים. וכמו כן בספר עולת תמיד וסידור חמדת ישראל, הכל ממנהגי וכוונות האריז"ל ראש גולת אריאל. וכמעשה הראשונים, כך מעשה האחרונים. כאשר נשלח משמים ארץ תפארת ישראל מרן הבעש"ט הקדוש זי"ע, כתבו תלמידיו הקדושים, חכמי חרשים, ותלמידי תלמידיו, דור דור ודורשיו, סדרי תהלוכותיו ועניני שיחותיו, להאיר לנו בנתיבותיו, ועל משכנותיו ירעה כל רועה נאמן את גדיותיו. וכן גאוני ליטא כתבו מנהגי רבם הגר"א ז"ל, שר התורה, ונדפסו בשם "מעשה רב", כשמו כן הוא, הלכה למעשה מורה. וכן הגאון בעל המחבר ספר ליקוטי חבר ב"ח העתיק מנהגי רבו מרן הגאון החתם סופר ז"ל, ונדפס כמה פעמים בשם "מנהגי חת"ס". וכן נדפסו מנהגי הגאון מרן מהר"ם א"ש ז"ל, הן וכיוצא בהן. כולם אהובים, כולם ברורים, כולם קדושים וטהורים, כל אחד ואחד מראין באצבעות פסקי הלכות ונוסחאות, עלי' רמזי דין הוא ברם באמתנותא, מנהגי מרנן ורבנן חבורתא קדישתא, רישי כלה ורישי גלוותא, זכותם יגן עלינו בכל עניננו. עד בא משמיע ישועה ושלום.

דרכי חיים חיי עולם נטע בתוכינו, היה לנו לעינים בדורינו, קדושת רבינו, רוח אפינו, גאון עצום ונורא בנגלות ובסתרי תורה. כל רז לא אניס ליה, עמיה שריה נהורא, הוא מר האב"ד פה קהילת מונקאטש והגלילות בעל המחבר ספר שו"ת "מנחת אלעזר", "שער יששכר", "עולת תמיד", "חמשה מאמרות", "דברי תורה", "אות חיים ושלום", "נימוקי או"ח", "נימוקי יו"ד", "נימוקי אהע"ז", "נמוקי חו"מ", "הגהות הירושלמי", "חיים ושלום", ועוד הרבה חיבורים עמוקים ויקרים. ובהיות נשיא אלקים בתוכינו, בהלו נרו על ראשינו, היה הוא האורים ותומים, מסוד חכמים ומלמד דעת מבינים, לפתור פתרונים. וכל ספיקא דנפל בי מדרשא, אליו הביאו כל דבר הקשה, כי ממנו אין דבר נעלם. ורבי אלעזר מכריע את כולם. וכל איש אשר נשאו לבו לבקש האמת נר לרגלו ואור לנתיבתו, התקרב אל רבינו ומצא כדי מדתו. אמנם אחרי שמפני הרעה נאסף הצדיק, הוא הלך למנוחות ואותנו עזב לאנחות, ועינינו כלות, בלי מצוא רווחות, ואין לנו שיור רק התורה הזאת, חיבוריו הגדולים המלאים זיו ומפיקים נוגה לכל העולם. ומבלי ראות עוד פניו המאירים ובסגות הזמנים בעוונותינו הרבים אנו נצערים. כל יום קשה לשכחה פן יסורו מלבבינו, כל ימי חיינו, וצריכין לשמור לנפשינו פן נשכח את הדברים אשר ראו עינינו. כי על כן באתי, גם בקוצר השגתי, ועל פי מועצות ודעת חברים מקשיבים, תלמידים אהובים, לסדר כל מנהגי רבינו אשר בזכרוננו, כפי ראות עיננו, ונוסחאות ועניינים כמו ששמעה אזנינו, וללקט עמרים מכל חיבוריו היקרים, פסקי הלכות, לערוך מערכות, והיו לאחדים בחיבור שלם שתהיה כלי מחזיק לישראל ברכה ושלום.

דרכי מלך ישראל להיות לו שני ספרי תורות, לדון ולהורות. אחת שנכנסת ויוצאת עמו נכונה, ואחת בבית גנזיו הוא טמונה (סנהדרין כ"ב ע"א). והנה רבינו היתה בו שני תורות, הנגלות והנסתרות, כי באיתגליא בבואו וצאתו, יוצאת ונכנסת עמו תורתו. עין בעין ראו עבודתו, לא נח ולא שקט בקדושתו, כהררי אל צדקתו, אש תוקד בו גחלים לוחשת הוד והדר פעלו פעולות נמרצות וממשות. השתמש עם כל חושיו אבריו וגידיו לתכלית יצירתם. אין מעצור לרוחו הטהור באלה הדברים אשר האדם יעשה אותם. ולא די להפקיע את עצמו, כי אם לזכות את הרבים עליו שמירתם. דלה דלה לנו וישק את הצאן להשביע שאיפתם. וכמו שכתב בחיבוריו הקדושים בכמה מקומות. ועיין בדברי תורה (א אות ה') במה שכתב שאין לאדם להיות הצנע לכת בכל מעשיו, כי על ידי זה יוכל להכשיל אחרים שלא יבינו כוונתו ופגימות לבבו. רק יראת שמים בסתר, ובגלוי הנגלות לנו ולבנינו עד עולם, שממנו יראו וכן יעשו, לעשות את כל דברי התורה הזאת. ומלבד זה יהיה בקרבו חלק הצפון טמון, שלא ירגישו אחרים. אבל חלק הנגלה, אין להסתיר. עיין שם הדברים באריכות דברי קדשו, בטוב טעם. על כל פנים לענייננו דעת לנבון נקל, כי חלק המוצנע שבקרב איש ולב עמוק, קדושת רבינו, שהוא ס"ת שבבית גנזיו טמון ונעלם מעינינו, מאן חשוב ומאן ספון להתבונן בדורינו, בפרט כי צעיר אנכי לימים איש כמוני, ידעתי מך ערכי, קוצר המשיג ועומק המושג. ומבואר בגמרא (עבודה זרה דף ה' ע"ב) ורש"י על התורה (סוף פרשת תבא, ועיין תוספות סוטה דף כ"ב ע"ב) שאין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה, אך גם אותן שהגיעו יותר מארבעים לבינה, לא ידעו, ולא הבינו דרכיו, כי היה מלא ייחודים, מעשה מרכבה עליונה. וכאשר הייתי פעם אחת בשבת קודש בביתו, במסיבת רעים אהובים, ובתוכם תלמידי חכמים ורבנים חשובים, ורבינו האריך בשיחות, מיחזי לדברים כפשוטן שהיה מדבר מרבני זמנינו, רובן או מיעוטןה וכשגמר השיחה והיו אז בתוך ימי הספירה, דיבר בקדשו כי מי שבא בסוד ה' ויודע כוונת ספירת היום, יבין מה שדברנו באמירה. עד כאן דבריו. (ועיין ברמב"ן סוף פרשת עקב על הכתוב ולדבקה בו, וזה לשון קדשו: ויתכן שתכלול הדביקות לומר שתהיה זוכר השם מאהבתו תמיד לא תפרד מחשבתך ממנו. בלכתך בדרך ובשכבך ובקומך, עד שיהיו דבריו עם בני אדם בפיו ובלשונו, ולבו אינני עמהם, אבל הוא לפני ה'. ויתכן באנשי המעלה הזאת שתהיה נפשם צרורה בצרור החיים, כי הם בעצמם מעון לשכינה, כאשר רמז בעל ספר הכוזרי. עד כאן ועיין גם כן בנועם אלימלך פרשת וישלח על הפסוק וישלח וכו' מלאכים וכו', דדרך הצדיק בדברו עם אנשים אזי הוא מדקדק שיהיו דבריו נשמעים במשמעותיהם, אחד דברים כפשוט לאיש המדבר עמו, שנית, הוא עיקר תוכן דבר שמכווין באותן הדבורים שיהיו תפלה ותחנונים לפני המקום ברוך הוא וברוך שמו. והכוונה בזה שמסתיר דבריו של התפלה בהדבורים שמדבר עם האדם וכו'. עיין שם הדברים). ופעם אחת אחר התפלה נשא תלמיד אחד אחריו לביתו התפילין ואיזמל של מילה, ורצה ליתן לתוך ידו להצניע הסכין של מילה ואחר כך התפילין. אמר לו רבינו שמקודם יתן לו התפילין, ואחר כך האיזמל, שבאם ייתן מקודם האיזמל של מילה(מוהל מעסיריל) יהיה חס ושלום צירוף "מת" (מילה תפילין). ואחר כך ביומי דחנוכה הוביל אחריו שוב כנ"ל, ורצה למסור לו מקודם התפילין ואחר כך האיזמל. הגיד לו ונהפוך הוא, עתה שגם חנוכה הוא באמצע ,יבא בתוך המספר והכונה, על כן תן לי מקודם איזמל של מילה, ואין חשש וצירוף רע כלל. והסביר הדבר בסוד ה' ליראיו. ובשעה שחלה מחלתו האחרונה ושכב על ערש דוי, ואחד נתן לתוך פיו לאכול ולשתות וצווה לו למנות מספר הכפות, והיה מונה פוחת והולך, כדי שיקח יותר לרבות כחו. ורבינו הרגיש וגער בו, מה תרצה לרמאות אותי, והלא מעולם לא נתתי כף אחת לתוך פי בלתי יחוד. עד כאן דבריו. ולפעמים גילה לאנשי בריתו המקורבים לביתו, כי אפילו טיפת דיו שהוא כותב עלי גליון, גם במכתבים פשוטים ואגרת שלומים, יש לו כוונה מיוחדת בגבהי מרומים.

וראינו כמה פעמים איך היה חושב ומונה בדיוק לכל דבר שבמנין, שיעלה בחשבונו לאיזה שם ויחוד וצירוף באותו ענין. וכשהיה נוסע על מרכבת הקיטור, הביט ודייק על מספר (נומר) החדר (וואגא"ן) וכשלא הוטב בעיניו מספרו, ביקש ונכנס לחדר אחר. כהנה וכהנה דקדקו ברי לבב בכל תנועותיו, והרגישו בכל פעם זאת שעושה ייחודים בכוונותיו, אם שלא ידעו מה עמקו מחשבותיו, ופעם אחת בראש השנה לפני תקיעת שופר, צווח ואמר בלשון אשכנז "לאז שטיל זיין אויווען". השומעים סברו בפשיטות שכוונתו על עזרת נשים, שהיא למעלת (בכותל דרומית בבית מדרשו), שלא יצפצפו בקולם. ותחת אחד השיחים, בעת הסעודה, סיפר על זה מעשה שהיה פעם אחת אצל מרן החוזה הקדוש הרבי מלובלין זי"ע, שבא משמשו לפני סוכות ואמר לו הרי הסוכה כבר על תלה בנויה, ויוכל הרבי לישב בה על כסאו, רק שצריכין לסבב ולמשוך החבל מלמטה, ואז יתגלגל הגג מלמעלה, (היינו כנהוג לפתוח דלתות צירי הגג של סוכה). ועל זה השיב הרבי מלובלין, כן זהו רצוני ומאוויי, (בלשון אשכנז "איך זאל דרייען פין אינטען אין עס זאל זיך אופמאכען אויווען") לסבב הגלגל מלמטה ויהיה פתוח מלמעלה. עד כאן דבריו. והבינו אז כוונת רבינו גם כן שסיים ופירש דבריו, שברצונו היה להשקיט (המקטריגים) מלמעלה בעת רצון של תקיעת שופר. (ועיין בספר הקדוש נתיב מצותיך להגאון הקדוש מורנו הרב רבי יצחק אייזק מקאמארנא זי"ע מה שכתב מענין הדביקות וייחודים שעושים הצדיקים, ומסיים שאמר מרן הקדוש הרבי רבי אלימלך זי"ע, על מרן הקדוש הרבי רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב זי"ע, שכשהוא לובש המלבוש לתפלה ומחבר הקרסים של לבושו, ממשיך שפע למעלה לשמונים אלף כתות מלאכים, והן חיותם וכו'. עיין שם הדבר. וכן בספרו זוהר חי בהקדמת ספר הזוהר, דף ע"ב, שכתב דמי שמייחד ייחודים עליונים, מתגדל השגתו להפליא, וכו', וגם מתעברין בו נשמות הצדיקים בהארה נפלאה להאיר עליו בעת עסקו בתורה ומצות, כי הם חפצים מאוד בייחודים, כי גם הם מתדבקים באותו הייחוד, ונמשך להם אור, והם מאירין על האדם המייחד, ומגלין לו רזי תורה וכו'. עד כאן תורף דברי קודשו. ובאמת רבינו זכה לכל המעלות בזה, והיו מגלין לו רזי תורה אפילו בעת השינה. והיו לו כוונות וייחודים, גם בשעה שהקפיד על בני אדם הרגישו כמה פעמים טובא גניז בברכות וכיוצא בזה לאיש כמוהו, שנהירין ליה שבילי דרקיע, כשבילי דארעא, במדרגות ויחודים. איככה ישאף הבשר החי כמוני, צעיר שבתלמידים, לרשום ולצייר סדרי הנהגתו, הלא אין חקר לתבונתו, ומי ירד לסוף דעתו. אמנם אני רק לפרש פשוטו של מקרא באתי, לציין בזה מנהגיו וענייניו כאשר עיני ראיתי, ומאשר ידעו החסידים, אהובים וידידים, ועלילות מצעדי גבר כמוהו, כמה הילכתא רבתי איכא למישמע מינוהי. תורה הוא, וללמוד אני צריך. ללמוד וללמד לשמור ולעשות סדר השלחן ערוך. וכל אחד לעומתו יאמרו ברוך. יתבוננו בהנהגת אדם השלם ברוב עוז ושלום.

דרכי ומנהגי רבינו המסודרים באוצר ספרינו, הגם כי הוא בלבדו בהדר גאון חכמתו, יגע ומצא בזה כדי מדתו. וכדאי לסמוך עליו ברוחב מוחו ותבונתו, כחד מקמאי שבדורות הראשונים. אמנם חוץ מזה, מעודו למד דעת ממבינים, ומנעוריו התחמם באורן של חכמים קדמונים, ושאב מים חיים כמעט מכל צדיקי דורו הזקנים. ומלבד מר אביו הגאון הקדוש בעל דרכי תשובה זי"ע ואבי אביו הגאון הקדוש מו"ה שלמה שפירא זי"ע האב"ד פה קהילת מונקאטש, היה רבו מובהק הגאון הקדוש מו"ה יחזקאל שרגא משינאווע זי"ע, וממנו קיבל רוב המנהגים ועניינים. וכמה ספיקות הרצה לפניו, כשנכנס לפני ולפנים עם אביו ז"ל, עד שנתברר הכל על בריו. (ורבינו חשב את עצמו על ידי זה למקבל החמישי מתורת הבעש"ט הקדוש זי"ע, כי הרב הקדוש משינאווע, קיבל מרבו הגאון הקדוש מו"ה שלום רוקח מבעלז זי"ע, והוא קיבל מהגאון הקדוש מו"ה שלמה מלוצק זי"ע, והוא מהגאון הקדוש הרבי ר' בער ממעזריטש זי"ע, תלמיד מובהק של רבינו הבעש"ט זי"ע). וכן שימש שאר צדיקים, מהן שידע והכיר אות בראיה בעלמא. ומהן שהיה אצלם משובתי שבת קודש, וכולם קרבוהו וחבבוהו מאוד, שהכירו בו כי עתיד לגדולות ונצורות, והרי הם הקדושים והטהורים הר"ר ברוך אב"ד קהילתק גארליץ, הר"ר אהרן אב"ד קהילת צאנז, הר"ר דוד אב"ד קהילת קרשאנוב (כולם בני מרן בעל דברי חיים מצאנז זי"ע), הר"ר יחיאל מאלכסנדר, ובנו הר"ר ישראל יצחק בעל מחבר ישמח ישראל, הר"ר אברהם ישכר הכהן בעל מחבר "חסד לאברהם" מראדמאמסק (והדפים עליו הספד בקונטרס "מאמר זכרון צדיקים"), הר"ר מרדכי דוד מדאמבראווא (בהמגיד מטריסק בעל מגן אברהם זי"ע), הר"ר דוד משה מטשארטקוב (בן מרן הקדוש מרוזין זי"ע), הר"ר יהושע רוקח מבעלזא, הר"ר משה מראזוואדאב, הר"ר יהושע מדזיקוב, הר"ר אליעזר מקמארנא (בעל דמשק אליעזר), הר"ר יעקב מביאלא, הר"ר מרדכי מהרניסטאפלי (חתן מרן מצאנז בעל דברי חיים), והר"ר חנוך העניך מאלעסק (חתן מרן ר"ש מבעלז זי"ע), ועוד כהנה וכהנה גדולי אדמורי"ם ברוסיא פולין וגאליציען שבימיו. וכן היה בנערותו אצל הגאון הקדוש בעל ייטב לב זי"ע בסיגוט, ונתברך ממנו. וכן נתברך בילדותו ממרן הגאון הקדוש בעל דברי חיים מצאנז זי"ע, והחזיקו על ברכיו, ואמר עליו שיהיה "אונגארישער גדול" וכיוצא בזה דברי שבח שהכיר ברוח קדשו. ומלבד כל אלה היו לו חברים מקשיבים, צדיקים וחסידים, שמיצה מהם מדות טובות ושמועות טובות, ממנהגי צדיקים הראשונים שהכירו המה. וגם היה לו פתחון פה לפני הגאונים המובהקים שרי התורה, מו"ה יוסף מסלאנים, ומו"ה יצחק שמעלקיס מלבוב ז"ל בשעשועין דאורייתא ושאר גאוני עולם. ולפי גודל חריפת מוחו, שמע ותפס מהם מעלות ומרות מנהגים ונוסחאות, שיחות ופרפראות לאין ערך ואין חקר. ואיש כמוהו שהיה לו שימוש חכמים גדולים וגאונים שרפי קודש כהנ"ל, מובן שבניקל היה יכול ובכוחו להכריע מדעתו באיזה מנהג וענין, להעמיד עליו יסוד ובנין. ומלבד אשר עטרתי בזה שרשי מנהגיו, מקורם הערה מהראשונים שלטי הגבורים, והוא בעצמו מקורו טהור מקובל ובהיר בכל קוץ וקוץ נשמר וזהיר בתורת חיים ושלום.

(התחלת הקדמת המחבר לספרו דרכי חיים ושלום, במעלת האדמו"ר ממונקאטש ופרסום מנהגיו הקדושים)

רבי יחיאל מיכל בן רבי משה חיים סגל גאלד (גולד) (1899-1944) – רב חריף ובקי, מגדולי התורה במונקאטש. נולד במונקאטש, תלמידו של האדמו"ר ממונקאטש בעל שו"ת "מנחת אלעזר". למד תורה בהתמדה מתוך הדחק וחיבר את הספרים "מקראי קודש" (מונקאאטש, תרצ"ג), "מאסף לכל המחנות" (מונקאטש, תרצ"ו-תרצ"ט) ו"דרכי חיים ושלום" (מונקאטש, ת"ש). עוד חיבר את "הגהות יחיאל" על פרי מגדים, את "ציוני יחיאל" על כמה ממסכתות הש"ס, את "מאסף לכל המחנות" חלק שלישי ואת "דברי הימים לחכמי ישראל". חיבורים אלו לא יצא לאור וככל הנראה אבדו בשואה.

המחבר נהרג עקה"ש עם רעייתו וילדיו באושוויץ בקיץ תש"ד.

לצד ספרו "דרכי חיים ושלום" (מונקאטש, ת"ש) על מנהגי רבו, הרבי בעל "מנחת אלעזר" ממונקטש זצ"ל, יש לציין ספרים נוספים שכתבו מוקירו, חסידיו ותלמידיו של האדמו"ר, בחיי חיותו ולאחר פטירתו, לאחר פטירתו לציון תולדותיו והנהגותיו: "מסעות ירושלים", מאת הרב משה גולדשטיין (מונקאטש, תרצ"א), "סדר השנה האחרונה" מאת הרב יצחק אדלר (מונקאטש, תרצ"ז-ת"ש), קונטרס "זכר צדיק לברכה" מאת הרב שלמה צוקר הי"ד (קליינווארדיין, תרצ"ח), "תולדות רבינו", מאת הרב דוד כהנא שו"ב [גלב] (מונקאטש, תרצ"ח), והספד על האדמו"ר מאת הרב שלמה זלמן עהרנרייך הי"ד יצא לאור ב"קונטרס יקרא דחיים" (שאמלוי, תרצ"ז).