קטגוריה: אישים הי"ד

הרב יוסף שמעון פולק הי"ד, רב ומחבר ספרי הלכה, מחשובי חסידי בלעז בעיר סאטמאר, נספה באושוויץ בט' סיון תש"ד (21.5.1944). תולדותיו נכתבו במדור "אנשי שם" בתוך מאמרו של הרב שלמה מאיר גראס בקובץ "אור הצפון". סקירה על כתב העת "בית ועד לחכמים", מובאת במאמרו של הרב איתם הנקין, המעין תשע"ד.

ראיתי בהקדמה שנוספה בראש ספרו "ראשי בשמים", דברים המבהירים עד כמה ראויים דברים יקרים אלו, אוצרות דעת ויראת ה', שנכתבו בידי צדיקי עליון בעמל רב ונצלו במאמצים מרובים, להיות נחלת כלל ישראל ולא להיות מונחים בקרן זווית.

את הספר "ראשי בשמים" ניתן למצוא באתר היברובוקס: http://www.hebrewbooks.org/6013

הרב שלמה בריסק מביא בספרו מעשה בחפץ חיים, שרצה לקום באשמורת הבוקר ללמוד עם הבחורים והיצר הרע ניסה לשדלו להישאר ממיטתו לנוח ולא לצאת בקור הגדול בגילו המופלג. והשיבו החפץ חיים תשובה ניצחת, שכן גם היצר הרע עצמו למרות זקנותו המופלגת מתמיד לקום לעבודתו:

אל תשליכנו לעת זקנה. מעשה מהחפץ חיים פעם אחת באשמורת הבקר בא אל בית המדרש וסיפר לתלמידיו איך שהיה לו טענה גדולה עם היצר הרע כאשר רצה לקום באשמורה הבקר ללכת ללמוד עם הבחורים ופתה אותי הלא אתה איש זקן אתה בכלות כחך עליך לשכוב ולנוח ובפרט כי עתה ימי החורף והקרירות גדולה על כן חזור ועלה על מטתך ותשכב ותנוח עד אור בקר. וסיפר הרב הצדיק זצ"ל וזה לשונו, השבתי לו האמת שלטובתי כוונתך ואיש זקן החיוב עליו לשכב ולנוח, הלא אתה זקן הרבה יותר ממנו ולמה לא תנוח על משכבך ולמה תעמוד בהשכמה כל כך. אם אין אתה חס על ימי זקנך, גם אני לא אחוס על זקנה שלי. וזהו שאמר "מאובי תחכמני" בטענת זקן ותש כח שלא ניפול חס ושלום ברשתו, ועל כך אנו מתפללים "אל תשליכנו לעת זקנה" כיוון שיצר הרע בא.

(קול מבשר, עמו' יג)

'תמחה את זכר עמלק מתחת לשמים לא תשכח'. ויש לומר על פי דברי הגמרא ברכות משל למה הדבר דומה לאדם שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל הימנו והיה מספר והולך מעשה זאב, פגע בו ארי וכו' פגע בו נחש וניצל ממנו שכח מעשה שניהם והיה מספר והולך מעשה נחש, אף ישראל כן, צרוך אחרונות משכחות את הראשונות. והנה על האומות שציערו לישראל וניצלו הימנו וכאשר בא האומה השנייה אחריה וציערו ונצלו הימנו, צרות אחרונות משכחות את הראשונות. וכבר ידוע דעמלק יהיה האחרון ולא יהיה אחריו בעולם מי שיצער את ישראל, ולא יהיה אחריו צרות אחרונות המשכחות את הראשונות. וזהו שאמר הכתוב 'תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח', לא תצטרך לשכח אותו שהוא יהיה האחרון שבאחרונים. וזהו שצעק דוד המלך עליו השלום 'עד אנה ה' תשכחנו נצח', רצה לומר עד אנה תעשה שאצטרך לשכוח כל פעם שבאים על העולם צרות אחרי צרות וצרות האחרונות משכחות הראשונות (וויא לאננג נאך מאכסט דוא מיך איממער פערגעסען), יחדל נא הצרה האחרונה ולא אשכח עוד. אך כבר רמזו חז"ל מראות נגעים שנים שהם ארבע, על פי דברי המדרש רבה פרשת שלח 'עד אנה ינאצוני העם הזה' עד אנה לא יאמינו בי, אמר הקב"ה ב' צווחות צווחתי מפניכם, סופכם לצווח ארבע בשיעבוד מלכיות, עד אנא ה' תשכחני נצח, עד אנא תסתיר את פניך ממני, עד אנא אשית עצות בנפשי, עד אנא ירום אויבי עלי. ושהו שאמרו מראות נגעים, מה שאתה רואה נגעים וצרות בעולם ועדיין אין קץ וסוף לצרותינו, שתים שהם ארבע, גרם שתי צווחות שצווח הקב"ה ועוד לא עשינו תשובה כהוגן, ועל כן אנו צריכים לצווח ארבע, כי אנו עוברים מצות ה' ועל כן בא התורה הקדושה לרמז בפרשת כי תבא 'ככל מצותך אשר צויתני לא עברתי ממצותך ולא שכחתי'. מה שאתה מתרעם למה אתה כל כך בכלל השכחה, על זה התשובה 'לא עברתי ממצותך', אם לא יעבור על מצות ה', אז 'ולא שכחתי' ויקיים 'לא תשכח'.

(קול מבשר, עמו' ג)

---

הרב המאור הגדול המופלג בתורה ויראה חריף ובקי דרשן נפלא כבוד שם תורתו מורנו ורבנו הרב שלמה בריסק ב"ר משה שמואל הי"ד, היה רב ומגיד ביאנקוביץ' ובבודפאסט, נולד ב-1901 ונספה מטיפוס במחנה עבודה בגרמניה ב1944/1945 עם ארבעת ילדיו (ע"פ דפי עד שכתבו אחיותיו וגיסו – נספה במטהוזן, ע"פ אחיו בהרשינג, אחות נוספת התלבטה אם נספה בדכאו). הוא הוציא לאור את ספר האגדה ואת החוברת "קול מבשר" (בודפאסט, תשרי תש"ג),

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=27760&st&pgnum=29

החלק הראשון של הכתבה המובאת כאן מקורה בכתבה בשנת 1947 שפרסם מאת שבתי קשב [קלוגמן] בעיתון 'דבר', בה הוא מפאר את שלשת אחרוני רבני וורשה, "רבי מנחם זאמבה, הארי שבחבורה, בגאון והחכם, רבי שמשון שטוקהאמר, הסופר והנואם והצעיר שבחבורה, רבי דוד שפירא, ייבדל לחיים, נצר מגזע גאונים וצדיקים וחתנו של זקן רבני ורשה". הכתבה מוסרת שאביב 1943 הם עמדו ב"נסיון, שרק ליחידי סגולה ניתן הכוח לעמוד בפניו" והעדיפו להישאר עם עדתם תוך שהם דוחים הצעה מטעם "הרשות הקתולית-הרומאית העליונה שבמדינת פולין […] להסתיר אותם ואת משפחותיהם במקום נאמן ובטוח". הצעה זו מתוארת כ"מחשבת-פיגול […] רעיון של הוצאת עצמו מן הכלל, אותו ואת ביתו, בשעה שכל השאר ישאר כאן למשיסה ואבדון". מחבר הכתבה מצטט, כביכול, את הרב כהנא, ש"משפחתו", האהובה, "היתה עוד שלימה אתו", שאמר לשני חבריו הרבנים: "אני הצעיר שבכולכם. אין דברי מחייבים אתכם. גלוי וידוע לפני כולנו, שאין אנו יכולים לעזור להם, לאנשים הללו במאום. אולם, בעצם הדבר שהננו עמהם, שלא עזבנו אותם יש בשבילם משום עידוד, משום עידוד היחידי. לי אין כוח לעזוב את האנשים הללו". הכרעה זו מוצגת כ"דברים פשוטים, ללא כחל ופרכוס […] כמו כן דברים פשוטים, שנאמרו כבר וייאמרו עוד רבואות פעמים מאנשים כנים". בתגובה לדברי הרב כהנא, מתארת הכתבה את תגובת הרבנים שבכו "בכי גדול וטהור […] בכי על שנענשו לראות את עצמם כך, ועל שזכו והגיעו לידי החלטתם זו. אותה שעה צררו את נשמותיהם בצרור קדושי האומה וטהוריה, אותה שעה, שהמילים היחידות שהוציאו מתוך פיהם היו:' אל לנהל כל משא ומתן בענין זה' […] מי ימנה מספר אלא שכמותכם, גבורים וטהורים שזכו ונתעלו למדרגתם – וקרבנם לא נודע".

הערה: בוודאי שהיו רבנים שמסרו נפשם, ובחרו להישאר עם קהילתם, לעודד אותם ולסייע להם בשעתם הקשה, עד כמה שהיה ניתן. עם זאת, לא תמיד הכתבות על כך העיתון אכן משקפות מציאות היסטורית. לאחר שהעליתי את הכתבה שלעיל לאתר "תורתך לא שכחתי", חקרתי מעט את העניין וראיתי שניכר שכתבה זו איננה מתארת אירוע היסטורי ממשי, היות ותיאור הדברים רצוף אי דיוקים היסטוריים בולטים: הרב דוד כהנא, המוזכר כאן הוא הרב שלמה דוד כהנא, חתנו של הרב שמואל זנוויל קלפפיש מראשי ועד הרבנים לעדת ורשה, שלא היה צעיר חבורת הרבנים המוזכרת. הרב כהנא עלה לארץ בשנת 1940 ,וכלל לא היה בוורשה בשנת 1943.

השנה, ביום יג-יד חשוון, חל יום השנה ה-73 לאדמו"ר מבויאן צ'רנוביץ, רבי אהרן פרידמן הי"ד.

רבי אהרן הי"ד מבויאן, שכיהן כאדמו"ר בצ'רנוביץ שברומניה, נולד בבויאן שבאוקראינה, בשנת תר"נ, 1890, לאביו האדמו"ר רבי מנחם נחום פרידמן מבויאן-צ'רנוביץ בן ה"פחד יצחק" מבויאן ב"ר אברהם יעקב מסאדיגורא ב"ר ישראל מרוז'ין, ולאמו מרת חוה בת רבי מרדכי פייביש מהוסיאטין צעיר בניו של רבי ישראל מרוז'ין.
רבי אהרן נשא לאשה את הניה בתו של רבי חיים הגר מאנטוניא ב"ר ברוך מויז'ניץ בעל ה"אמרי ברוך" ב"ר מנחם מנדל מויז'ניץ בעל ה"צמח צדיק". את בתו היחידה פעסיא לאה שכל בשנת תרצ"ז.
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, ברח לוינה יחד עם אביו וזקנו הק', שם הם שרדו משך כל שנות המלחמה. אחר הסתלקות זקנו מרן ה"פחד יצחק" בעת שהחל אביו הק' לנהוג נשיאותו ואח"כ כשהשתקע בצ'רנאביץ, עבר לשם ושימש כיד ימינו של אביו בהנהגת החצר. כל השנים לא מש ידו מתוך ידו של אביו הק', מרוב דביקותו והתקשרותו באביו, אשר לא ידעה שבעה.
נפלאת היתה התנהגותו בצניעות ובפשטות, באשר היה נחבא אל הכלים מאין כמוהו, סלד מן הכבוד והפרסום במדה בל תתואר. אצילות והוד נסוכים בכל הליכותיו על אף אשר בחכמה רבה הפליא להסתיר דרכו בקודש. עם הסתלקות אביו הק' – בי"ט מנ"א תרצ"ו, 1936– שמו החסידים עיניהם בו למלאות מקום אביו זי"ע, אך הוא ברוב ענותנותו, סירב בכל תוקף לשום משא העם על שכמו.
חשובי אנ"ש מקורבי אביו הק' שלא הרפו ממנו התנפלו לפניו בבקשה ובתחנונים לבל יניח העדה הק' כצאן שאין להם רועה, והוא באחת מחזיק במדת תומו בענות אמת מתאנח לאמור "אתם הכרתם את אבי, ואת עצמי אני מכיר, והיא היא הנותנת כי מה אני שאוכל לישב על כסאו אחריו". וכאשר הפצירו בו ללא הרף התחנן לפניהם בשברון לבו הטהור כי ירפו ממנו, וכה המשיך להתנהג בהסתר בתוך הסתר.
ברם בכתר נשיאות ארץ ישראל לכולל וואהלין, הוכתר מיד למלא מקום אבותיו הק', ובזה לא סירב לבל יקופחו ח"ו תושבי א"י. בשנת תרח"צ ניאות סוף סוף למלא מקום אביו, ואז נתגלה במלוא הדר תפארתו וקדושתו ועבודתו הנפלאה אשר כתר האדמורו"ת הולמו, ושמו יצא לתהלה ותפארת. את הטישים ערך יחד עם אחיו הצעיר רבי מרדכי שרגא זצ"ל.
מעטים ורעים היו שנות נשיאותו, בשנתיים אלו, אשר רוח המלחמה הנוראה הורגש כבר בכל גלות ישראל בארצות אירופה. נגזרה הגזירה, הנה הגיעו ימי הרעה ופרצה מלחמת העולם השניה, שואה זו לא פסחה אף על בית רבנו, ובשנת תש"ב נכנסו הרשעים הגרמנים ימ"ש לתוך עיר צ'רנוביץ וקבצו את יהודי העיר והגלום משם, לטרנסניסטריה שבאוקרינה, בעצם יום שמחת תורה יצא רבנו בראש גולים, כשספר תורה קטן ירושה מזקנו הרה"ק מרוז'ין זי"ע מונחת לו בחיקו, ואתו אחיו הצעיר רבי מרדכי שרגא זצ"ל.
כמה שבועות גלו ונטלטלו מעיר לעיר בצרות משונות ואכזריות נוראה, מרוב צרות חשך מאור עיניו של רבנו, עד שהגיעו סמוך לעיר אובידווקה (Obodovka), שם הוחזקו בתנאים מרים וקשים מנשוא, מגודל הזוהמה פרצה מגיפת טיפוס אשר הדביקה גם את גופו הטהור, וגם את זוגתו הרבנית ע"ה, ותצא נשמתו בקדושה ביום י"ג-י"ד חשון תש"ב, 1941, ושם מנוחתו כבוד. הי"ד.
חלק קטן מדבריו של רבי אהרן כונסו בספר בשם תולדות אהרן. נמצאים בכתובים עוד דברי תורה רבים ממנו, הממתינים לצאתם לאור. בחודש סיון תשע"ג יצא לאור במהדורה חדשה ומפוארת, הספר "תולדות אהרן" בו לוקטו ועובדו דברי תורתו. חלק ניכר מהספר הוא החלק הביוגרפי שלו.

מקורות:
אהלי צדיקים
רבנים שנספו בשואה
דפי עד ביד ושם