קטגוריה: תמיכה בלומדי תורה

והנה ראיתי בהכתבים הנשלחים אלי מאז מידיד נפשי הרב הגאון וכו' מוה"ר ר' מאיר שליט"א האבדק"ק ליביטש שכעת בנאדווארני, שכתב לפרש העניין האמור ד' מסיני בא וזרח משעיר למו, שאמרם ז"ל שהלך לבני עשו ולבני ישמעאל שיקבלו התורה ולא רצו. וקשה וכי אפשר לומר כן שיעזוב ד' את עמו, שבטי ישורון, ליתן התורה לבני עשו וישמעאל, הא הברכות שרצה יצחק ליתן לעשו לא רצה השם וכן בישמעאל אמר גרש את האמה הזאת ואת בנה, וכעת הוא רוצה ליתן התורה להם ולא לישראל?! אלא נראה גם כן שהקב"ה רצה שיקבלו בני עשו וישראל התורה באופן זה שיהיה בבחינת זבולון שיעסקו בעולם הזה ולפרנס את בני ישראל ליתן לתוך פיו של ישראל ולהיות מתומכי דאורייתא, ועל ידי זה יתחלקו חלק כחלק עם ישראל כיששכר וזבולון, דעל ידם יוכלו ישראל לעסוק בתורה ולא יהיו צריכין לעסוק בענייני העולם הזה ויהיו ישראל ממלכת כהנים וגוי קדוש.

ויש לומר דזה ירמז דאמר בפרשת יתרו קודם מתן תורה, ועתה אם שמוע תשמעו בקולי. וקשה על האמור בכפל לשון שמוע תשמע. אלא יש לומר הכוונה בזה ועתה אם שמוע תשמעו, בין ישראל ובין בני עשו וישמעאל תשמעו בקולו, וכל אחד ואחד יקבל התורה כפי חלקו, שיהיו בני עשו וישמעאל בחינת זבולון להיות מתומכי דאורייתא, אזי אף על פי כן והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי הארץ, שכל אומות העולם יהיו במכירי השם לעזור לישראל שיוכל לקיים התורה ולעסוק בתורה ולא יהיה נצרכים ישראל לעסוק בענייני עולם הזה לקיום צרכי הגוף רק ד' לבד הוא נחלתם, אף על פי כן תהיו אתם לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, שיהיו ישראל למעלה מבני עשו וישמעאל, כאמרם ז"ל שכל הנביאים לא נתנבאו רק למהנה תלמיד חכם מנכסיו, אבל לתלמיד חכם בעצמו עין לא ראתה אלקים זולתך. ועל ידי זה ואתם תהיה לי וגו'. אבל לא עשה כן לכל גוי, ולא רצו לקבל עליהם עול תורה להיות מתומכי דאורייתא, ועיין ראה ויתר גוים והיה מוכרח הקב"ה לחלק בישראל בעצמם בשני סוגים. סוג האחד שיעסקו בענייני עולם הזה כזבולון וכלל ישראל. וסוג השני כיששכר וכהנים ולוים שיהיו מפורשים מעולם הזה לעסוק כתורה תמיד.

על ידי זה יש לומר האמור במדרש כי הקב"ה נוטל כל עונות ישראל ומשימן בראשי של עשו וטוען שר של עשו מה כחי לסבול כל החטאים וכו'. ותמהו בזה וכי חלילה מלך יעוות משפט – ליתן חטאת ישראל בראשו של עשו, וגם זה טענה שאין כחו לסבול כל החטאים הלא באמת כן הרצון לפניו לכלותו.

ובזה יתפרש שפיר דעל ידי זה נתן הקב"ה כל עונות על עשו, לפי שהוא גורם בזה שלא רצה לקבל עליו עול תורה להיות מתומכי דאורייתא, ואם היה כן לא היו נצרכים ישראל לעסוק בענייני עולם הזה והיו מפרושי העולם ולא היו חוטאים. רק על ידי זה שלא רצו לקבל עליהם עול תורה שיהיה במחזיקי תורה, ואדרבה רודפים את ישראל על ידי זה היה גורם לישראל לבוא לידי עוונות, ועל ידי זה נוטל כל עונות ישראל ומשימן בראשו של עשו. ועל זה טוען עשו מה כחו לסבול כל החטאים, היינו שכביכול גם הקב"ה גורם בזה כאמור בעבודה זרה שטענו בני ישמעאל ובני עשו כלום כפת עלינו ההר כגיגית ולא קבלנו, שבאם היה כופה עליהם ההר כגיגית אזי היו מוכרחים לקבל עליהם עול תורה כזה להיות מתומכי דאורייתא והיה יכול ישראל לעסוק בתורה בלי שום מניעה ותורה מצלת, כאומרם בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין נגדו. ואם כן בניבול הקב"ה גורם לזה, על ידי זה נוטל הקב"ה גם כן עונות ישראל ומטמינים תחת פורפירא דיליה. והבן.

(מתוך הבאר כרך ג-ד, שנה חמישית, הרב צבי הירש פרידלינג הי”ד)

 על זה אמרה תורה זאת תהיה תורת המצורע, שכל ענין המצורע בעבור המוציא שם רע, ייקח מזה תורה ולמוד גדול לכל ימי חייו, גם לימי טהרתו יישאר לו זכרונו לדוד ודור ולא יזוז ממנו לעולם. ומפרש הכתוב יען כי והובא אל הכהן, כי נגעים היא מעניינים המובאים אל הכהן, כי נצרך לזה עיון רב וטורח גדול. ויצא הכהן אל מחוץ למחנה, כי בכל פעם הכהן יצא חוץ לשלוש מחנות ויטריח את עצמו מאוד, ואז יראה הכהן כי על ידי זה נרפא נגע הצרעת מין הצרוע, כי מעתה נגע המוציא שם רע נרפא ממנו ולבבו יבין ושב ורפא לו בראותו כי גם הכהן לא טמן ידו בצלחת כי אם יגע הרבה בתורה ויודע לשחות בעמקי ים התלמוד, להבין ולהורות בנגעים ואהלות ושאלות חמורות, ושיטות עמוקות שבהן, אשר לא בנקל להשיגן, ואז יכיר עוותתו, כי אך לחנם התמרמר עליו. וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים וכו', ובזה הורה לנו למוד גדול, שכמו שהשני צפרים היו מתחלה שניהם שווים וכל אחת מהם יכולה להישחט, ובכל זאת עשתה יד השגיחה העליונה שאחת נשחטת והשנית נטבלה בדם חברתה בשביל הזאת מצורע ושילחה לחפשי על פני השדה, ומזה ייקחו מוסר המוציא שם רע על התלמיד חכם ועינו רעה במה שמוטל עליו לפרנסו, כי הלא תראה ששניהם היה ילדים צפרים, טהורים עומדים בחדר אחד והיו שניכם עלולים להיות רבנים ולהקריב חלב ודם על ד' ותורתו ולחיות חיי צער ויגון, אשר זה מרומז לשחוט בכלי חרס על מים חיים, בשביל התורה שהיא חיים לעולם אך חיי צער בעולם הזה. אך השגחה העליונה הבדיל ביניכם כי התלמיד חכם פירש לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ללמוד תורה ולהמית את עצמו באהלו של תורה, ואתה בחרת לך לשוט בעולם ההבל בשעה שהוא עוסק בתורה ועמל ויגע בה אתה התענגת על רוב טוב במסחר ומשא ומתן, הוא נדר שינה מעיניו לשים לילות כימים להגות בתורת ד' ואתה שחקת בקלפים בחברת עילוזים, הוא כתת רגליו מישיבה לישיבה לבקש דבר ד' וישן על ספסל בית המדרש בלא כח, ואתה הלכת לקרקיסאות ולטאטריות של עכו"ם לשמח אלי גיל כעמים בסוד משחקות. ואחר כך כאשר הוא נעשה תלמיד חכם גדול בתורה ואך אינו בקי בטוב העולם ולא ידע בצורתי דזוזא ואיך מרויחין אותו, כי לא ידע שום עסק זולת התורה, ואתה אחרי אשר התענגת על רוב טוב וגם מנוסה בכמה עסקים טובים ונעשית עושר גדול, עוד תרע עינך באחיך התלמיד חכם אשר נשחט אל כלי חרס על מים חיים, זו התורה,  והמית את עצמו על קדושתה ואתה עוד יש לך לב להטבל בדמו, לשפך עליו בוז וקלון ולדבר עליו לשון הרע ולהשלח על פני השדה, וזאת לא תעלה על לבך כי אך בזכות דמו שנשפך על מים חיים אתה שולחת על פני השדה, כי לו נשפך הדם טרם נתן אל הכלי, כי אז גם השנית תמות, כמבואר בתורת כהנים, ועל ידי אשר יזה הכהן שבע פעמים על המוציא שם רע,  ישים זאת אל לבו ויתרשם עליו היטב זה הרעיון, כי שבע פעמים הם תמיד דיי לשים לב כידוע מספר הזוהר הקדוש סוד ז' הזאות פנימיות. וגם האזוב  והעץ ארז מרמזים לזה ששניכם הם ביד ד' ומי שהגביה אותך לארז ואותו השפיל לעפר יכול להיות באמת להיפך, כי התלמיד חכם נמשל לארז בלבנון ואתה הוא האזוב המושפל לעפר, ואך על ידי הקשור והחבור יחד העץ ארז והאזוב בשני התולעת, על ידי זה יתרפא המצורע מצרעתו, עם הארץ לא יצור את התלמיד חכם, והתלמיד חכם לא ימסור דינו לשמים, אך יהיה שלום ואחדות ביניהם ושב ורפא לו.

(מתוך הבאר כרך ג-ד, שנה חמישית, הרב צבי הירש פרידלינג הי”ד)

והדבר תלוי לפי העניין, כי למי שיש לו לב להבין תכלית כוונת הכהנים והמתנות שלהם ונותן אותם בלב שמח וטוב עין הוא יבורך ולא יזדמן אצלו שום נגע ושום מחלה בגופו באשתו ובניו ובממונו ולא יצטרך אל הכהן ואל הוראתו ואל יזדקר לפניו שום חטא ועוון ויתקיים בו וידעת כי שלום אהליך ופקדת נוך ולא תחטא. ואך אם עינו צרה בכל מתי שנותן מלחמו לתופסי התורה ושופך עליהם תמיד קיתון של בוז וחושבם לאוכלי לחם העצבים ושופך את דמם בכל פעם שיבוא הכהן אל גרנו ליקח ממנו אחד משישים לתרומה או הפרוטה שנותן עבור מכס הבשר והמלח נרות ושמרים אשר מהם מתפרנסים רבנים ומורי הוראות אשר על פי רוב יספיקו להם אך על לחם צר ומים לחץ, ולאנשים כאלה אשר אינם מבינים תכלית כוונת החזקת  ידי הכהנים והמורים בעם ואך למותר הם בעיניהם וצועקין חמס מאי אהני לן רבנן לדידהו קרו לדידהו תני, והם אותם קוראים חז"ל אפיקורסים ומלעיג על דברי חכמים כדאיתא בסנהדרין פרק חלק, ועליהם אמרו חז"ל שבת (דף קי"ט) לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהשוו בה קטן וגדול, שנאמר והיה כעם ככהן, ולהם הקב"ה מזמין קטטות ומריבות נגעים וסוטות גיטין חליצות ומאונין והיתר עגונה וכדומה משאלות החמורות מכל אסון ופגע שיזדמן להם ויבאו אל הכהן והמורה הוראה להטריח עבורו בכח התורה למען יוכחו לדעת כי  גם הכהנים לא יאכלו לחם העצבים שלהם חנם ואז יקל לו מעל לבו ולא יתגרה מדון עמהם, כדאיתא במדרש רבה שמות פרשה ט"ו צער גדול היה לו למשה בדבר וכי כבוד של אהרן אחי לראות נגעים, אמר לו הקב"ה ולא נהנה ממנו עשרים וארבעה מתנות כהונה, במתלא אמרי דאכיל בהדי קורא ילקי בהדי קילא. והכוונה בזה למה שאמרנו כי למי שמתן עשרים וארבע מתנות בעין יפה בוודאי לא יזדמן אצלו חלילה אחד מארבעה מראות נגעים ואך לאלו האנשים אשר רעה עינם בכהנים ושופך עליו בוז עבור כל פרוטה שמהנה אותו, להם נותן ארבעה מראות נגעים, כדי שיטריח את הכהן לטפל בטהרתו ואז יבין כי לא על חנם מפרנסו. וכן איתא שם בגמרא ברכות דף ס"ג, אמר רבי יוחנן, למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות, לומר לך כל מי שיש בידו תרומות ומעשרות ואינם נותנם לכהן לסוף נצרך לכהן על ידי אשתו.

הרי לנו כל מה שאמרנו, ולכן סמכה התורה פרשת שמיני שמסיים בה והבדלתם בין הבהמה הטהורה ובין הבהמה הטמאה, ואחר כך, אשה כי תזריע ואחר כך אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת, יען כי כל הפרשה שמיני מדברת מעניני איסור והיתר להבדיל בין הבהמה הנאכלת ובין הבהמה אשר אינה נאכלת, ואמרו חז"ל במסכת חולין מ"ב, אין צריך לומר בין פרה לגמל, אלא בין עוף שנשחט רובו ולעוף שלא נשחט רובו, וכדומה מהענינים העמוקים והשאלות החמורות אשר נצרך לזה עיון רב ושאלת חכם ועל ידי זה יבא לשאל תורה מפי הכהנים והמורים, ועל ידי זה יהיו מקושרים ונאחזים העם אל הכהנים והכהנים אל העם ויהיו נכבדים בעיניהם, ואז יזכו לאשה ותוליד בנים ובנות ובמלואת ימי טהרה תביא אל הכהן הקינים ויברך אותם שיזכם ד' תמיד בשמחות כאלה ולגדל את בניהם לתורה ולחופה ולמעשים טובים. מה שאין כן אם עינו צרה בעשרים וארבע מתנות כהונה, אזי אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת וכן שאר יסורים אשר יטרידו את מוח הכהן ולהיות ידיו מלוכלכות בשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה, ואז ירגיע את רוח הצר עין כאשר יראה כי  גם הכהן ישיג פתו בזיעת אפים ובטורח גדול.

(מתוך הבאר כרך ג-ד, שנה חמישית, הרב צבי הירש פרידלינג הי"ד)

וזהו שתקנו לברך לעסוק בדברי תורה ולא תקנו לברך ללמוד את התורה, יען כי ללמוד לא כל אדם זוכה ולאו כל מוחא סביל דא. אך לעסוק, דהיינו לעשות עסק עבור התלמיד חכם למען יוכל התלמיד חכם ללמוד את התורה, כמו שפירש רש"י כל העושה פרקמטיא לתלמיד חכם שמתעסק בממון תלמיד חכם כדי להגיע לידם שכר והם פנוים לעסוק בתורה וזהו נקרא עסק התורה אשר לזה יוכל כל אחד לזכות על ידי שמהנה לתלמיד חכם מנכסיו, כי לולא זאת נשתכחה תורה מישראל. כי מי יוכל לקוות מבעלי בתים העוסקים במשא ומתם לחשוף תעלומות אשר אך התלמיד חכם ברוב שקידתם דולים ומשקים גם לצאן מרעיתם אשר לאור חכמתם יתהלכו ועל ידם מתדבקו בשכינה שהיא אש אוכלה אש, ועל ידי זה ינצלו מדינה של גיהנם, כמו שאמרו חז"ל חגיגה, תלמיד חכם אין אור של גיהנים שולט בהם קל וחומר מסלמנדרי, כי אש התורה מגינה עליהם ודוחה מהם אש של גיהינם, ולכן גם המחזיקים בידי לומדי תורה יחסיון בצלם, כי בצל החכמה בצל הכסף. מה שאין כן מי שפורש מלהחזיק בידם נופל בגיהנם. וזהו שאמרו חז"ל במסכתא בבא בתרא דף ע"ח כל הפורש את עצמו מדברי תורה אש אוכלתו, שנאמר מהאש יצאו כו', כי אז נשארו בלי מחסה.

נמצא שהענין שנצטוו ישראל לפרנס כהניהם ותלמידי חכמים שבהם הוא כמו שבכל הערים הגדולות יש חברות אחריות מאש ומכריחים את כל הבעלי בתים להכניס סכום קצוב מכל הונם ורכושם לקופת החברה בכל שנה למען ינצלו מאסון אש, כי אז יקבל מהחברה מחירו ולא ישאר חלילה בעירום ובחוסר כל, כך ציוה ד' להחזיק בידי לומדי תורה ולהעניקם מטובו ומיגיעו ואז יהיה לבו סמוך ובטוח כי נפשו בטוב תלין. וזהו פירוש שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך, כי ידוע אשר יששכר וזבולון עשו גם כן על דרך זה, יששכר עסק בתורה וזבולון מפרנסו. והנה מדרך המבטיחים את עצמם בחברת אחריות מאש בכל פעם שנושאים מכסת כסף האחריות להחברה נפשם ירעה על הוצאות כספם אשר ברוב עמל השיגיהו לתת אותם לאנשים היושבים ספונים בביתם והם השאננים ומתענגים על רוב טוב מיגיעת אחרים, אך כאשר יזדמן כי תצא אש ותאכל יגיעו עד היסוד והוא בא אז בכח האחריות לבשר את נזקו והם משלמים לו בכסף מלא בעד כל חוט ושרוך נעל, אז הדבר להיפך, הוא ישמח מאוד כי בעד סך מועט שהכניס להם יקבל מהן עתה הון עצום ומצילו מרדת שחת. אך בעלי האחריות אינם שמחים אז כי הפסידו עליו הרבה. כן הוא הדבר אצל יששכר וזבולון, זבולון ישמח בצאתך כאשר יצא מזה העולם ויבא להעולם אמת אז יראה כי כל מחמדי ומנעימי ההבל ועסקיו הרבים עלו בתוהו ויאבדו ומאומה לא נשאר מעמלו ואך עבור מעט מכסת כסף האחריות ששלם להחברה הלזו מצילהו מדינה של גיהנים ונותנת לו אחרית ותקוה להיות נשמתו צרורה בצרור החיים את ד' ולהתדבק בד' יתברך, אז פחד ורחב לבבו ויקרא משמחת לבבו טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. אך אצל ישכר הוא להיפך כי הוא אך ישמח באהליך כאשר יושב באהל של תורה בעולם הזה וזבולון מטיל לכיסו ומפרנסו ולא נצרך לו לפרוש את עצמו לימים ומדבריות ולהעמיד את עצמו במקום סכנה קור וחום ופחד גנבים וגזלנים ואחריות יוקרא וזילא כי אם יושב בחדר אהלה של תורה ומחמם את עצמו אצל התנור ושם מטה וכסא ושלחן ומנורה ומחדש חדושי תורה וישמח בהם מאוד, אך כאשר יבא לעולם האמת ושם יראה שמוכרח הוא ליתן מחלקו גם לזבולון שעולה להון רב, כמו שאמרו חז"ל יפה קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה, אז לא ישמח ישכר אשר בעד שכר מועט שקיבל, כי במה נחשב הוא, מוכרח עתה לפזר עבורו הון רב. נמצא כי תכלית כוונת מתנות כהונה הם אך לטובת הנותנים כי על ידם יזכו להתברך בעולם הזה מכל טוב, כמו שדרשו חז"ל ברכות דף ס"ג, ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה ממון הרבה, וכן להיפוך כאשר לא יתן לכהן אז הקב"ה יתן לו מתנת כהונה כמבואר שם, וכן במדרש תנחומא מעשה כזה, וגם יזכו על ידם לעולם הבא ולהנצל מאש של גיהינם:

ובכל זאת להפיס דעת הכהנים ותלמידי חכמים לבל יראו את עצמם כאילו אכלו נהמא דכסיופא וכן הבעלי בתים לא יתרעמו עליהם שאוכלים אצלם לחם של חסד חנם לכן צוה ד' יתברך על כמה ענינים לבא אל הכהן ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע, שאת או ספחת והובא אל הכהן, ואיש כי תשטה אשתו והביא אל הכהן, זה ימצא מחט בקורקבן התרנגול וזה ימצא חטה בהלביבות על פסח, זה ימצא מחט בהמסס, זו תמצא כתם  כגריס ועוד, ואצל זה נשתטת אשתו ומבקש היתר מאה רבנים להתיר לו חרם דרבנו גרשום, זה ישיא את בתו לאיש ובעבור שנה אחת ימות בלא זרע ותבוא להרב לסדר לה חליצה, וזו תבוא להתיר עגונה או לסדר גט וכדומה מכל צרה שלא תבוא יבאו להרב המורה או להכהן לדרוש עזרתו והרב יעיין בספרים וילאה את מוחו ועיניו למצוא להם היתר בכח התורה, אף כי באמת העיקר תכלית כוונת הכהן והמורה הוראה לא אך בעבור עניינים אלו ועל כל צרה שלא תבוא חלילה, כי אם לתכלית היותר טוב והמועיל בזה, כאשר בארנו כי הם אך למען הפיס את דעתם.

(מתוך הבאר כרך ג-ד, שנה חמישית, הרב צבי הירש פרידלינג הי"ד)

ב"ה ביסקוביץ

דרוש א'

תומכי רבנים

ממה שאמרתי בחידושי תורתי בסעודה שלישית בפרשת תולדות תפר"ח לפני המסובים על שלחני בבית מדרשי בפה ביסקוביץ יע"א.

איתא בזוהר הקדוש, ויתן לך האלקים מטל השמים, תא חזי שיר המעלות אל ד' בצרתה לי קראתי ויענני, דהאי קרא על עובדא דא עיין שם:

והנה יש להבין דברי הזוהר הלא רק בשעה שאמר יצחק ליעקב גשה נא ואמשך בני האתה זה בני עשו אם לא הנה אז היה יעקב בפחדו סגי דדחיל דאבוי ידע ליה ואשתמודע קמוה, ואז שייך קרא דבצרתה לי קראתי, וכמו שאמר ר' אליעזר שם בזוהר, אבל בשעתיא דברכתא דברוך ליה יצחק אביו ואמר ליה ויתן לך מטל השמים, הלא אז כבר עבר הפחד ואין שייך כלל אז קרא דבצרתה לי קראתי כמובן.

ונראה לפי עניות דעתי בהקדים מה שכתב בהספר חמש ידות על הענין הבאת המצורע אל הכהן שיש להבין מה זה ענין כהונה אל המצורע כי היה רק לדרוש ברופאים ולהביאהו אל בית החפשית. גם על הענין מהשתי הצפרים לשחוט האחת ולטבול בדמה את השניה ולזרוק על המטהר ולשלחה על פני השדה גם כן הוא ענין עמוק מאוד ודרשות חז"ל ידועות ובכל זאת טוב גם לנו להשיג מעט איזה מוסר והנהגה ישרה מזה כי אורייתא סתום וגליא, ולבד הטעמים הכמוסים בזה שיש בו, בודאי יש בו גם טעם ונימוק ישר המתאים על פי הגיון אנושי והיא:

דהנה ידוע שהכהנים היו תמיד מורי הוראות בישראל, כמו שאומר הכתוב ולהורות את בני ישראל את החוקים וכו' כי שפתי כהן ישמרו דעת וכו', וכנגד זה ציווה ד' לבני ישראל לתת להם כ"ד מתנות כהונה ואף כי המצוה הזאת מתקבל גם על פי טעם פשוט, כי על כן צוה ד' יתברך לפרנס את המורה הוראות שלהם כדי שיהיה להם פנאי להגות בתורה ולמשקל ולמטרי בשמעתא אשר לזה נצרך יגיעה רבה ולהיות בקי בכל חדרי התורה ובמי אתה מוצא מלחמתה של תורה במי שיש בידו חבילות חבילות של משנה, כמו שדרשו חז"ל עירובין דף נ"ה על הפסוק ולא מעבר לים היא, אמר רבי יוחנן לא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרנים.

אך זה הטעם לבד לא יספיק לזה כי אז יקשה לנו מדוע יטיל ד' יתברך על ישראל לפרנסם, הלא אין מעצור לד' להושיע וביכלתו יתברך גם להמציא להכהנים ותופסי התורה פרנסתם בעתים על ידי סתרי פלאותיו, כמו שהוא זן ומפרנס לכל בשר, כמו שדרשו חז"ל כתובות ס"ז, ואתה נותן להם את אכלם בעתו, מלמד שלכל איש ואיש הקב"ה מזמין לו פרנסתו בעתו, ומדוע יעמוס הקב"ה על ישראל לפרנסם ואולי יצר עינם מלתת מלחמם ויגיעם להכהנים אשר לא עמלו ולא גדלו בו. אך באמת יש עוד טעם לזה והוא האמתי על פי מה דאיתא במסכת כתובות דף קי"א, ואתם הדביקים בד' אליקיכם, וכי אפשר לאדם לדבוק בשכינה, אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמיד חכם ומהנה לתלמיד חכם מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו מתדבק בשכינה. וכן אמרו בפסחים (דף נ"ג) כל המטיל מלאי לכיס תלמיד חכם זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף, באשר כי כל אחד מישראל טרוד בפרנסתו ואין להם פנאי לזכות בכתרה של תורה, ולכן צוה ד' יתברך לפרנס דיניהם וסופריהם ומורי הוראות שלהם ועל ידי זה יזכו גם המה לאור באור ד'.

(מתוך הבאר כרך ג-ד, שנה חמישית)

 —

הרב צבי הירש הי"ד ב"ר דב בער פרידלינג נולד בשנת תרנ"ג בזאמושץ'. בהיותו בן אחד עשרה נפטר אביו. בנעוריו למד בבתי המדרש בעיר הולדתו, ומשנת תרע"א פרסם מאמרים תורניים בקבצים רבים ובהם "המאסף", "תל תלפיות", "אסיפת חכמים", "אהל יצחק", "וילקט יוסף", "שערי תורה", "דגל התורה" ועוד.

לפני מלחמת העולם הראשונה, ארגן עם אחיו קבוצות ללימוד תורה בבית המדרש לצעירי העיר ופעל לחיזוק ולביצור חומות הדת. יריביו האנטי-דתיים רדפוהו בשל כך בחמת זעם ובאלימות קשה ואף העלילו עליו לפני השלטונות והביאו למאסרו.

היה חתן הרב לוי מאנטנער זצ"ל דיין מבעלזא. נדד וסבל במלחמת העולם הראשונה, חלה קשות, היה מספר פעמים בסכנת מוות מחרב המלחמה ושכל את בתו. כתבי חידושיו ופלפוליו הרבים נשרפו בבית חותנו בבעלזא בעת המלחמה ההיא. בשנת תר"פ עבר הרב לוי זצ"ל להתגורר בביתו בזאמושץ' עם שלשה מנכדיו היתומים.

בזיווג שני נשא את מרת יהודית בת רבי יהושע עוזיאל ויינטרוב זצ"ל, האדמו"ר ממארקשוב שהתגורר בוורשה.

מתרפ"ד,1924, כיהן כרב בביסקופיצה, שבגליציה המזרחית, שם הקים את בית הספר "בית יעקב", מקווה חדש, ותיקן את בית הכנסת ואת בית המדרש. רוב תושבי העיירה היו מגיעים לשיעוריו הקבועים ולדרשותיו יצא שם לתהלה.

ואחרי זמן מה הוציא לאור את הירחון התורני "הבאר", עם תוספת מיוחדת לנוער, "הדלי". החוברות הביאו את דברי רבים מחכמי הדור, מכל קצווי תבל. קובץ "הבאר" בשנה הרביעית יצא לאור לאחר הפסקה "מפאת כי עורכו היה טרוד בעניינים פרטיים ומשפחתיים" (דגלנו, סיון תרפ"ח, שנה ז חוברת ז, עמ' 17). אף שהיה גדול ובקי להפלא, בעל מחשבה מעמיקה ומקורית, ועסק בפילוסופיה ומחקרים בכל שטחיי החיים, תווך הבנת נפש העם ותכונת האדם, כתב את כל חיבוריו והסכמותיו בענווה רבה.

בשל הירידה בכבוד התורה ראה לנכון לכתוב את הספרים "רץ כצבי" (ב"כ) ו"קיום העולם" המעוררים לכבד ולהוקיר את תלמידי החכמים ולומדי התורה, לתמוך בהם ולגדל את הבנים לתורה וליראת שמים. בהקדמת ספרו "רץ כצבי" הביא את ייחוס משפחתו. היה גיסו של הרב ר' צבי יחזקאל מיכלסון הי"ד, ויחד פעלו רבות בשדה הרבנות. בהקדמת ספריו מאחל לאשתו שתבורך מאדון כל להיפקד במהרה בפקודת ישועה ורחמים בבנים תלמדי חכמים וחיים ארוכים ומזונות מרווחים ובשמחת ישרי לב. (בדף עד ב"יד ושם" כותבת אחותו את שמות ילדיו הקטנים שנולדו אח"כ ונספו בשואה).

בספרו "חיים הנצחיים" עמד על חיוב הבן לכבד את הוריו לאחר מותם ופירט את כל הדינים והתפילות לעניין זה.

ספריו והחוברות שערך מעוטרים בהסכמות נלהבות של ראשי הרבנים והאדמו"רים.

בתרצ"ו,1936, עבר לוורשה, ושם התמנה כרבה של שכונת פאוואנזיק, כדי להרחיב את פעולתו החינוכית והרבנית במרץ רב. אך בשל צוק העיתים הלך והחמיר מצב יהודי פולין מיום ליום. תנאי המחיה היו קשים והיוקר היה רב, עד שבקושי רב החזיקו מעמד המוסדות הדתיים והציבוריים הוותיקים ולא ניתן היה להגשים את התוכניות החדשות שהגה הרב צבי הירש. בשנים אלה ידע הרב מחסור ואף רעב, וקשיי הפרנסה דכאו את רוחו של הרב שביקש לפעול גדולות ונצורות.

בשנת תרצ"ח פרסם כי סידר לדפוס ספר תהלים עם פירוש "ילקוט צבי", בחמישה חלקים, ובו ליקט מתוך אלפי ספרים את תורת הבעל שם טוב, תלמידיו ותלמידי תלמידיו, בתוספת נופך משלו.  אך נראה שלא זכה להוציא לאור את הספר.

בחוברות אונזער גייסט, ניתן למצוא מספר מאמרים מאת הרב פרידלינג הי"ד, כגון: שלום ואחדות קיום התורה והיהדות (תרפ"ז) דרוש וועגען קינדער ערציהנוג (תרפ"ט) וכן נמצאו שם מאמרים מאת הרבנית יהודית הי"ד משנת תרפ"ח ומתרפ"ט.

כשפרצה מלחמת העולם השניה נהרס בית הרב בוורשה עד היסוד. הוא חזר בחוסר כל לביסקופיצה. שם נתפס ועבר התעללויות קשות ועינויים שייסרוהו והחלישו את גופו. בשנת תש"ג, כשהתנפלו עליו המרצחים הנאצים באלות ובקתות רובים, החזיר את נשמתו לבוראו. הי"ד.

הערה: את שנת לידתו חישבתי מתוך כתביו. שנים אחרות הוצעו לשנת לידתו בדף העד ובאלה אזכרה.

מקורות: מאמרים וספרים מאת הרב צבי הירש פרידלינג הי"ד, אוצר הרבנים, אלה אזכרה ז, רבנים שנספו בשואה ועוד.