חידושים למסכת אבות על מאמרי עקביא בן מהללאל, רבי אליעזר איש ברתותא ורבי יעקב / הרב יהונתן אייבשיץ הי"ד
עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת? וכו'.
הנה ידוע הדקדוקים כאן לרוב בני אדם, למה הכפיל עקביא את השאלות שתי פעמים? והנראה לעניות דעתי בביאור דברי עקביא בן מהללאל, דהנה כאשר יסתכל אדם בהשאלות העולמיות שמעמיד התנא יכולים הם לפעמים להביא לידי תוצאות הפוכות מזה ח"ו. מהשאלה הראשונה אפשר אדם לבא לידי החלטה כוזבת שגם צדקתו ורשעתו של אדם באה בהכרח בירושה מלידה ומותר אדם מן הבהמה אין, כשן שאין חילוק בלידתו כך אין חילוק בהווייתו. וכן בהשאלה השנייה של לאן אתה הולך? אפשר לו לאדם לשדיא רישא בתר גופא ולהתחבר לאותן האומרים היום נחיה ומחר נמות. ומהשאלה השלישית של "לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון?" אם נרשה לו להסתכל בשאלה זו, אפשר לבא ח"ו מקוצר ההשגה לידי תוצאות כוזבות בבחירתו של האדם דאם הכהיכול יודע שהאדם יחטא ממילא מחייבת זאת הידיעה פעולתו שלאדם ולאו בר עונשין הוא. ואם לא, נמצא ח"ו חוסר ידיעה להמביט עד סוף כל הדורות, וזה אי אפשר. לכן מחלק עקביא השאלות בשני אופנים. ראשונה שאלות בלא תשובות, ואחר כך עם התשובות. הנה מצינו בחז"ל שכינו לאות וראיה לדבר בשם יד: "ידים מוכיחות" ו"ידים שאינן מוכיחות", לכן עקביא בן המהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא "לידי" העבירה אם תסתכל ותתבונן השכלה עיונית לא תבא לידי עבירה. רצוני, הידיים המביאות אותך למחשבות זרות וכוזבות ע"י השאלות השטחיות, אבל הן באמת אינן מוכיחות כלל. אין לך אלא לעמוד ולחזור השאלות עם התשובות כאחד ואז רק אז תבין ותפתור את החידה העולמית "מאין באת?". על כרחך אתה תענה מטיפה סרוחה, וזאת מראה בעליל כי האדם הוא בעל בחירה חפשית והוא פושט צורה ולובש צורה, לא בדרך אוטומטי, רק ע"י בחירתו הנפשית שניתן לו במתנה נחליאל, (כי עצם הזרע שממנו נוצר האדם משתנה ומתחלף אשר לא כן אצל שאר בעלי חיים). נראה כי האדם הוא לא יציר מוצק בטבעו כשאר בעלי חיים הטבעיים החיים חיים אנסטינקטים בלבד, אלא במעלליו יתנכר איש וטיפה זו מה תהא עליה צדיק או רשע, לא הוטבע בתחילת יצירתה והרכבתה. וכיוון שכן, הרי הותרה לך גם השאלה של "לאן אתה הולך", דכיוון דבאת ע"י טיפה סרוחה המשתנית ומתחלפת ממילא הגוף ישוב לשרשו הארצי, למקום עפר רמה ותולעה, והרוח תשוב אל הא-להים, אל שרשו העליון האצילי. וכאשר באת לידי הכרה זו שהאדם הוא בעל בחירה, על כרחך אתה בא לידי ההכרה שאתה עתיד לתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. ומי שיכול להפריד בין הדבקים, בין חיי הבהמיי של אדם לחיי הרוח שלו, שהאחד לא יפריע את השני, הוא יכול לברוא בריאה כזו שידיעתו כביכול לא תגרור ותחייב מעשה האדם בהחלט, כמו שידיעתו של אדם אם אחד רץ בחוץ והשני רואה אותו בשעת מעשה ובתחילתו, אינו גורמת לו ידיעתו זאת למעשה הריצה, כן ברא הקב"ה חומר היולי כעין בחירה, שידיעתו כביכול לא תצור לו צורה מוחלטת.
רבי אליעזר איש ברתותא אומר תן לו משלו שאתה ושלך שלו, וכן בדוד הוא אומר כי ממך הכל ומידך נתנו לך.
נראה לעניות דעתי כי כוונת רבי אליעזר איש ברתותא נמשך על עניין חלה וצדקה הדומה לה, כי רבי אליעזר אומר "בעוון חלה מארה במכונס", לכן הוא אומר "תן לו משלו", והוא "ראשית עריסתך תתן לכהן"שהוא שלוחא דרחמנא, "שאתה ושלך שלו", כמאמר יחזקאל "ראשית עריסותכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך". ובשביל זה היא נקראת "ראשית", בשביל ששיריה ניכרים. על ידי הראשית שיריה ניכרים אצל בעל הבית. "גמרו שלא ליטול את החלה, רעב של כליה בא לעולם", שאין השיריים ניכרים אלא בשביל ה"ראשית" שניתן להכהן שפותח ראשון ומברך ראשון. "וכן בדוד הוא אומר כי מידך הכל ומידך נתנו לך". "ממך הכל" – כי לד' הארץ ומלואה, "ומידך נתנו לך" – והארץ נתן לבני אדם. לכן "תן לו משלו", שאין לשני אלא מה ששייר ראשון לראשונים.
רבי יעקב אומר המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואמר "מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה", מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו.
ורוצה אני לדרוש בזה סמוכין, לפי שמסיים למעלה, "וכן בדוד הוא אומר", לכן סידר תיכף מאמרו של רבי יעקב, משום דמצינו דמיתתו של דוד המלך עליו השלום לא באה רק על ידי אותה סיבה דהמלאך המוות לא היה יכול לקחת את נפשו, הגם שהגיע קצו, עד שנדמה לו לקוצץ האילנות בתוך הגן והפסיק מתלמודו ואתרע דרגא ומית. והמסדר מילי דאבות רצה להראות לנו בזה כמה גדולים דברי חז"ל, שכל דבריהם אפילו המלה הפשוטה, בנויים על אמת ומציאות הסתורי, דבאמת גם אותו הרגש האצילי שמתמלא האדם בהסתכלותו במעשה הבריאה והדר הטבע אשר נעים זמירות ישראל שר אותה השירה האלקית ושירה העולמית, יכול לגרום ח"ו להתחייבות הנפש ממש, ורק תלמוד תורה כנגד כולם. והפך בה והפך בה דכולה בה, בה תמצא הכל השירה והאסתתיות כאחד בהתורה כבטבע בעצמה משתקפת הפואזיה היותר גדולה בעולם, תורת ד' תמימה ומשיבת נפש. בשביל שהיא תמימה היא זנה ומפרנסת לכל רגשי העדינות היופי והאצילות שבנפש האדם. היא כונסת ואוגרת כל הרגשים היותר דקים וטהורים וטווה ושוזרת אותם להנקודה היותר עליונה ומשיבה להנפש שבאדם.
(אהל ברוך, מאת הרב יהונתן אייבשיץ הי"ד)
הגאון רבי מרדכי ב"ר יהושע בריסק, המהר"ם בריסק (תרמ"ו – י"א בסיוון תש"ד), מגדולי גאוני הונגריה וטרנסלבניה. למד אצל הרב מרדכי יהודה ליב וינקלר, בישיבת מאד, בה התבלט בשקידתו, בחריפותו ובידיעותיו. נסמך להוראה מרבו הנ"ל, מהרב אברהם יצחק גליק מטולצ'בה ומהרב פנחס חיים קליין מסעליש, ועד מהרה התפרסם בהתכתבויותיו עם גדולי דורו.
הרב שמשון אלטמן הי"ד, רב ואב"ד בסענדרא והגליל ובפאקש והגליל, נולד, בערך בשנת תר"ן (1890), לאביו הרב יהודה אב"ד מעזא-טשאטה ולאמו הרבנית חנה רבקה לבית טננבוים. הוא למד אצל אביו ואחר כך בישיבת פרסבורג בראשות רבי עקיבא סופר ה"דעת סופר". הרב שמשון נודע כתלמיד חכם מובהק, הבקיא בש"ס, בתורת הראשונים והאחרונים, איש אשכולות וענוותן, הוא מונה לגבאי חברת החריפות של הישיבה, וכבר בצעירותו הרבה בחילופי מכתבי תורה עם אביו הגאון ושאר גדולי דורו.
מצאתי ב
הרב ישראל ליטווין, נולד בעיר סלונים פלך גרודנה, בשנת תרכ"ג (1863), לאביו הרב משה שהיה תלמיד חכם מופלג ובעל עסק, מצאצאי השל"ה מצד אביו, ומצד אמו נכד הגאון רבי יהודה חריף מחבר "נחלת יהודא" על הש"ס, וספרים נוספים שנותרו בכתב יד.
