יציאת מצרים הייתה גילוי הטבע העליון למעלה מן הטבע, וכן יהיה בזמן הגאולה העתידה / הרב אשר קלמן בארון הי”ד
חידוש הבריאה והתגלות הטבע העליון שהוא למעלה מהטבע שלנו שבאו לידי גילוי בשעת יציאת מצרים, הוא עניין הזקוק לעיון רב ולתלמוד גדול.
כשאמר לו הקב”ה למשה רבנו – ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו – ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים – בכמה תשובות ואמתלאות שונות רצה משה רבנו להתחמק מלמלא שליחות גדולה זו.
בכמה מיני נימוקים וטעמים השתמש משה רבנו לחזק את תשובתו שהשיב להקב”ה – מי אנכי כי אלך אל פרעה – לא איש דברים אנכי – כי כבר פה וכבד לשון אנכי – בי ה’ שלח נא ביד תשלח – ואני ערל שפתים.
זאת ועוד אחרת, לשם מה הוצרך הקב”ה להוציא את עם בני ישראל ממצרים, דווקא על ידי אותות ומופתים גדולים, היד ה’ תקצר, לשם מה הוצרך הקב”ה להוציאם דווקא על ידי עשר מכות, הלא גם על ידי מכה אחת גם כן היה אפשר לראות את היד הגדולה אשר עשה ה’ במצרים.
וכן יפלא אמאי אמר לו הקב”ה למשה רבנו – ואת המטה הזה תקח בידך – וכן מה שציווהו לומר למלך מצרים – נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר – אמאי הוצרך להיות נס יציאת מצרים דווקא על ידי דרך המדבר, וכן דווקא על ידי קריעת ים סוף, הלא דבר הוא.
אולם דא עקא, כך היא דרכו של כבשונו של עולם, הוא אמר ויקיימנה, כך ברא את בריאתו המציאות העליונה המתנהלת על פי חוקים נעלמים ונסתרים מאתנו, חוקים שהם למעלה מדרך הטבע שמטרתם להביא לידי הכרת מלכותו בעולם.
עוד מצינו עניין מופלא מה שנאמר בתורה בעניין שעבוד ויציאת מצרים, והוא סיפור מפורט על יחוס לראשי בית אבותם, וכך נאמר – אלה ראשי בית אבותם בני ראובן וגו’, ובני שמעון וגו’ ואלה שמות בני לוי לתולדותם וגו’, ובני קהת עמרם וגו’, ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה ותלד לו את אהרן ואת משה – הוא אהרן ומשה אשר אמר ה’ להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים.
ויש להפליא על זה הפלא ופלא, לשם מה הוצרכה התורה לספר לנו על ראשי בית אבות עם בני ישראל לתולדותם, דווקא בספרה על שליחותם של משה ואהרן אל פרעה מלך מצרים כדי להוציא את בני ישראל מארץ מצרים, האם דווקא בשעה קשה וטרופה זאת לעם בני ישראל, שעניו וסבלו הגיעו לשיאם, האם דווקא עכשיו חשוב לנו לדעת על התיחסותם לבית אבותם.
האם במצב קשה ונורא זה לעם בני ישראל, כשהוא נמצא ממש על סף תהום האבדון, אנו צריכים דווקא לדעת מי היה אביו זקנו של שלוחו של הקב”ה אל פרעה, ולא עוד, אלא שהתורה מספרת לנו על ידי כך גם את תולדותם של יתר ראשי בית אבות ישראל, ראובן ושמעון למשפחותם.
וכל כך שקועה התורה בסיפורם על יחוסם של משה ואהרן, עד שהיא מוצאת לנחוץ להזכירנו שלא נסיח חס ושלום את דעתנו על מי מדובר כאן, והיא מוסיפה – הוא משה ואהרן אשר אמר ה’ להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים – וכמו כן היא מוצאת לנחוץ לספר לנו למען נדע – ומה בן שמונים שנה ואהרן בן שלש ושמונים שנה בדברם אל פרעה.
כאילו כל המדובר כאן על עניין תולדותם של שני אנשים פרטיים – משה ואהרן, ולא עניין של סיפור על עם מוכה ומעונה, הנאבק מפני נוגשיו המאלצים אותו לעבוד עבודת פרך בחומר ולבנים, עם מוכה ומעונה שהגיעה שעתו להגאל.
אכן הוא הדבר שאמרנו, מוכרחים אנו לדעת את יחוסם ושנותיהם של שלוחי ה’ בעניין גאולת עם בני ישראל מארץ מצרים, כי כמו שאנו מוכרחים לדעת את עניין בריאת הרע של שעבוד מצרים, בריאה שהיא למעלה מחוקי ודרכי הטבע המקובלים, בריאה שבאה לידי גילוי בעשר המכות, עשרה צינורות הרע שמהם תציץ ותפרח בריאת הטוב המוחלט של יציאת מצרים וגאולת ישראל, בריאת טוב של מציאות עליונה שהיא למעלה מהחוש והשכל, כי מוכרחים אנו לדעת את עניין בריאת הטוב.
ולזאת מוכרחים אנו לדעת את יחוסם המפורט ושנותיהם של שלוחי ה’ – משה ואהרן, שעל ידם נגלה ונראה לעין כל שלימותה ותכליתה של הבריאה כולה המובילה להכרה העליונה שיסוד היסודות של הבריאה ותכליתה הוא – אנכי ה’ אלקיך, והכרה זו באה על ידי הכרת ידיעת – אשר הוצאתיך מארץ מצרים.
זהו חידוש הבריאה והתגלות הטבע העליון שהוא למעלה מן הטבע הרגיל, שמהם תצמח ותבוא הכרת בחיוב של – למען ספר שמי ואותותי שאין כמוני בכל הארץ, ושלם זה – הוצאתיך מארץ מצרים.
וכשם שאז במצרים לא היה עניין של מאורע פשוט ומקרה רגיל, אלא עניין של גילוי הטבע העליון שהוא למעלה מן הטבע וחוקיו המקובלים, כן יהיה בזמן הגאולה העתידה שאנו מיחלים מחכים ומצפים לה, גם אז יהיה גילוי של הטבע העליון והמציאות העליונה, שאי אפשר להשיגם בחוש של חומר וגשם.
על פסוק – הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאוד אשר לא היה כמוהו במצרים (שמות ט,יח), אומר המדרש תנחומא – אשר לא היה כמוהו, אבל עתיד להיות, אימתי, בימי גוג ומגוג, שנאמר אשר חשכתי לעת צר ליום קרב ומלחמה (איוב לח, כג), וכן הוא אומר, ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר אתו (יחזקאל לח, כב).
רואים אנו בזה בעליל, שגם בגאולה העתידה יראנו ה’ אלקים נפלאות גדולות ועצומות מעין אותן הנפלאות שהראינו בזמן יציאת מצרים.
ואת הדבר הזה חזה גם ישעיהו בן אמוץ באמרו – והחרים ה’ את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר בעים והכהו לשבעה נחלים והדריך בנעלים. והיתה מסלה לשאר עמו אשר ישאר מאשור כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים.
כמה נפלא ונסתר מאתנו חזון זה של ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על ימי אחרית הימים, ימי הגאולה העתידה של עם בני ישראל, כמה מופלא ונעלם מאנו המראה אשר ראה יחזקאל בן בוזי במראות אלקים על ימי גוג ומגוג, עת צר של קרב ומלחמה, כפי שנרמז בספר איוב וכמאמר המדרש הנ”ל.
היד ה’ תקצר ח”ו, האם תמו ואזלו ממנו כל הדרכים, דרכי גאולה אחרות, ונשארה רק דרך ים סוף לגאולת ישראל כיום עלותו מארץ מצרים, דרך דבר ודם, גשם שוטף ואבני אלגביש ומטר של אש וגפרית, האם גאולת וישועת ישראל צריכה לבוא דווקא על פי דרכים כאלו, של חזיז ואוצרות ברד.
אכן ביאור העניין הוא כמו שביארנו, כי כמו שעניין הגלות הוא עניין של בריאה על-אנושית מיוחדת שאין להבינה ולהשיגה בחושי השכל המוגבלים, כמו כן עניין הגאולה הוא עניין של בריאה על-אנושית מיוחדת שאין להבינה ולהשיגה בחושי השכל המוגבלים.
גלותו וגאולתו של עם בני ישראל מושתתים ומיוסדים על מציאות עליונה של למעלה מחוקי הטבע, מציאות המתנהלת על פי דרכים וסדרים נעלמים ונסתרים מאיתנו, שמטרתם היא להביא לידי הכרת יסוד היסודות של הבריאה ותכליתה, ההכרה של – אנכי ה’ אלקיך.
ודרכים וסדרים אלו הם קבועים ועומדים תמיד לעולם. כי כך הוא רצונו של מקום, אדונו של עולם, לכן דרכי וסדרי הגאולה העתידה עולים בד בבד עם דרכי וסדרי יציאת מצרים.
וכן נאמר בהושע (ב, טז-יז), לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר ודברתי על לבה. ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור לפתח תקוה וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים.
ועיין שם ברש”י שכתב ‘והולכתיה המדבר’ למדבר סיחון ועוד, ובסגנון זה נתנבא יחזקאל שנאמר (כ, לה-לח), והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי אתכם – שם – כאשר נשפטתי את אבותיכם – והבאתי אתכם במסורת הברית – וברותי מכם המורדים וגו’, והכשרים אקיים, וזהו את כריה. עד כאן לשון רש”י שם.
וכל הדבר הזה הוא פלא נפלא עד מאוד, האם כל העולם כולו יהיה אז חרב ומוחרב, עד שלא ישאר להקב”ה מקום אחר בעולמו להשפט בו עם בני ישראל, אלא – מדבר העמים – מדבר סיחון ועוג.
אבל העניין הוא כמו שביארנו, שעניין הגאולה העתידה צריך להיות דווקא דוגמת גאולת מצרים, כי כך קבע ויסד אדון העולם, אדון העולמיות והנצחיות.
(אודים מאש, פרקי גאולה ונצח, ב-ג)
הרב אשר קלמן בארון, מגדולי בעלי המוסר בדורו, נולד בטרוק שבליטא בשנת תרנ”א (1891). הוא למד תורה מהחץ חיים בראדין, ואח”כ למד בישיבת מיר ובישיבת קלם. נשא לאשה את מרת מושל ע”ה בת הגאון רבי ליב מוילקומיר, והיה גיסו של הרב יוסף שלמה כהנמן אב”ד ור”מ פוניבז’. הרב אשר קלמן בארון מונה לראשות ישיבת פוניבז’, ובהעדרו של הרב כהנמן היה הרב אשר קלמן מנהל את ענייני הישיבה והעיר.
שבוע לפני מבצע “ברברוסה” שלח הרב בארון לגיסו, הרב כהנמן, גלויה קצרה כתובה רוסית “בית החרושת עובד במלוא הקצב. אף אחד מן הפועלים לא עזב את עבודתו. המצב אצלנו קשה”, ובכך מסר על כך שכל תלמידי הישיבה נשארו ללמוד בה על אף נגישות השלטון הקומוניסטי. בראש חודש אב תש”א (2.8.1941) נכנסו הנאצים נכנסו לפוניבז’, השתלטו על בניין הישיבה והקימו בו את המטה הצבאי. הם כלאו יהודים רבים, גירשו רבים מבתיהם וסגרו אותם באזור קטן שהוקצה לגיטו. בכ”ט באב תש”א (22.8.1941) נערכה בכיכר העיר התעללות המונית ביהודים, במהלכה עונו גם הרב אשר קלמן בארון הי”ד, הרב משה דוב צפתמן הי”ד ועשרות מבחורי הישיבה. כעבור מספר ימים החלה השמדה שיטתית של יהודי העיר בידי אנשי משטרת העזר הליטאית בבורות הריגה ביער פאיאסט הסמוך. בין הנרצחים היו הרב בארון ורעייתו, הרבנית פייגא כהנמן עם בתה ושני בניה ואמה, וכל צוות הישיבה ומאות תלמידיה.
שרידים מתורתו של הרב בארון הובאו בספרים “מנחת אש”, “אש תמיד”, ספר הזכרון “שם עולם” (הוצאת ישיבת טלז, תשמ”ה), בקבצי “בית חיינו” בהוצאת ישיבת פוניבז’,
מספר הצפיות במאמר: 169
