הדרך הישרה היא שיהיה עניו, יראה במעלות חברו וישים לנגד עיניו דמות דיוקנו של אביו / הרב זאב וולף גינצלר הי"ד
"יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ". "יקח" במסורה תרין, דין, ואידך (איוב כח,ב) "ברזל מעפר יקח" (הובא בבעל הטורים).
ונראה להבין על פי מה שאמרתי לפרש הכתובים (דברים כ,ב) "והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודיבר אל העם". וברש"י: בלשון הקודש. "ואמר אליהם שמע ישראל", וברש"י: אפילו אין בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד, כדאי אתם שיושיע אתכם. "אתם קרבים היום למלחמה וכו' כי ד' אלקיכם ההולך עמכם", וברש"י: זה מחנה הארון וגו'.
בהקדם דברי שלמה המלך עליו השלום (קהלת יב,יג) "סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם". הכוונה שלא ידמה אדם בנפשו, כי כבר קיים את כל התורה ומצות, והוא במדריגה העליונה של יראת שמים יותר משאר בני אדם, כי אם כה יעשה האדם, אז ייפול ברשת היצר הרע להיות מתגאה. וזה (משלי טז,ה) "תועבת ד' כל גבה לב", ואל תאמין בעצמך עד יום מותך וכו', אמר התנא (אבות ב,ד). אך זה הדרך ישרה שיבור לו האדם, לראות במעלות חברו אפילו אם הוא כבר עשה ואסף לו תורה ומעשים טובים. וזה שאמר "את אלקים ירא", שאם ידבר מענין יראת שמים, "ואת מצותיו שמור", שהרבה לעשות מצותיו ומעשים טובים, "כי זה כל האדם", זאת יראה אצל כל האדם, אבל בעצמו תמיד יראה חסרונות שחסר בעבדות ד', והבן.
הרי לפניך דעל האדם לראות כל המעלות אצל שאר בני אדם, והוא יהיה תמיד בשפלות, ויתאמץ להעלות מעתה ועד עולם בעבודת ד' מעלה מעלה. אבל לדאבונינו אשמתינו בראשינו, כל אחד יאמר כבר הגעתי למעשי צדיקים במידות נשגבות, ועל ידי זה איתמשך גלותא, וכל לבב דוי לראות עם ישראל מוכים ונרדפים מכל צד ופינה. אבל הקב"ה הבטיח אותנו ברוב רחמיו וחסדיו לגאלינו מיד שנטהר אותנו, ונהיה חף מפשע הזה, לדמות כל אחד בעיניו שהוא איש השלום בכל המעלות ובמידות.
וזה שאמר הכתוב (ויקרא טז,לד) "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם", רצה לומר היינו אפילו ביום הזה הקב"ה מכפר לכם ויחוס עליכם לשוב קוממיות לארצינו, רק שתטהרו עצמכם מכל חטאותיכם, מהעוון הזה שמלמד אתכם הכל, של זה כל אדם, שיראה כל אחד מעלות חברו ולא חסרונם, והבן.
והנה אם האדם מדמה בנפשו שהוא איש הישר בעיני אלקים ואנשים, אז נעשה לו כהיתר לדבר לשון הרע ורכילות ולבייש את חברו, וממילא נצמח מזה מחלוקת ודברי ריבות בשעריך, ונעשה פירוד לבבות בין הדבקים אלו ישראל שהם דבקים בהשם ברוך הוא ויתעלה, ואלה שנא ד' אלקיך (שמות כ,ב), ואמר אליהם בלשון יחיד, יען שהיו בני ישראל כאיש אחד בלב אחד, (כמו שפרש"י ז"ל על הכתוב "ויחן שם ישראל"), וביקש מהם (דברים הף,כו) "ומי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי" וגו' "כל הימים", להיות באחדות ורעות, אז בטוח אני ולא יהיה לך אלקים אחרים, כי כל המתגאה כאילו עובד עבודה זרה (סוטה ד:).
ובזה פירשתי הכתוב (דברים כו,יד) "לא אכלתי באוני ממנו ולא נתתי ממנו למת שמעתי בקול ד' אלקי עשיתי ככל אשר צויתני". רצה לומר דאם האדם מלשין על חברו, אמרו חז"ל (ערכין טו:) קטיל לשלשה אנשים, למספרו ולמקבלו ולאומרו. וזה שאמר "לא אכלתי באוני ממנו ולא נתתי ממנו למת", היינו שלא ספרתי לשון הרע, וממילא לא הרגתי לשום איש. ומהיכן זכיתי למדה טובה זו, יען ששמעתי בקול ד' אלקי, כדאמרו חז"ל (מכות כד.) אנכי ולא יהיה מפי הגבורה שמענו. ועוד זאת היה לי בעוזרי מחמת ש'עשיתי ככל אשר ציותנו', כמו ש'הכל' מצוה אותי, לראות אצל אחר המידות, אבל אצלי הייתי במידת שפלות וענוה ועוד תקנה יש לו לאדם שישיג את מידה הנעלה ההוא ולנצח את היצר הרע שמפתו להתגאות, אם יסתכל שסופו רימה ותולעה ולעפר ישוב, ואם כן למה לו להתגאות.
"יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ". "יקח" במסורה תרין, דין, ואידך (איוב כח,ב) "ברזל מעפר יקח" (הובא בבעל הטורים).
ונראה להבין על פי מה שאמרתי לפרש הכתובים (דברים כ,ב) "והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודיבר אל העם". וברש"י: בלשון הקודש. "ואמר אליהם שמע ישראל", וברש"י: אפילו אין בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד, כדאי אתם שיושיע אתכם. "אתם קרבים היום למלחמה וכו' כי ד' אלקיכם ההולך עמכם", וברש"י: זה מחנה הארון וגו'.
בהקדם דברי שלמה המלך עליו השלום (קהלת יב,יג) "סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם". הכוונה שלא ידמה אדם בנפשו, כי כבר קיים את כל התורה ומצות, והוא במדריגה העליונה של יראת שמים יותר משאר בני אדם, כי אם כה יעשה האדם, אז ייפול ברשת היצר הרע להיות מתגאה. וזה (משלי טז,ה) "תועבת ד' כל גבה לב", ואל תאמין בעצמך עד יום מותך וכו', אמר התנא (אבות ב,ד). אך זה הדרך ישרה שיבור לו האדם, לראות במעלות חברו אפילו אם הוא כבר עשה ואסף לו תורה ומעשים טובים. וזה שאמר "את אלקים ירא", שאם ידבר מענין יראת שמים, "ואת מצותיו שמור", שהרבה לעשות מצותיו ומעשים טובים, "כי זה כל האדם", זאת יראה אצל כל האדם, אבל בעצמו תמיד יראה חסרונות שחסר בעבדות ד', והבן.
הרי לפניך דעל האדם לראות כל המעלות אצל שאר בני אדם, והוא יהיה תמיד בשפלות, ויתאמץ להעלות מעתה ועד עולם בעבודת ד' מעלה מעלה. אבל לדאבוננו אשמתינו בראשינו, כל אחד יאמר כבר הגעתי למעשי צדיקים במדות נשגבות, ועל ידי זה איתמשך גלותא, וכל לבב דוי לראות עם ישראל מוכים ונרדפים מכל צד ופינה. אבל הקב"ה הבטיח אותנו ברוב רחמיו וחסדיו לגאלינו מיד שנטהר אותנו, ונהיה חף מפשע הזה, לדמות כל אחד בעיניו שהוא איש השלום בכל המעלות ובמידות.
וזה שאמר הכתוב (ויקרא טז,לד) "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם", רצה לומר היינו אפילו ביום הזה הקב"ה מכפר לכם ויחוס עליכם לשוב קוממיות לארצינו, רק שתטהרו עצמכם מכל חטאותיכם, מהעוון הזה שמלמד אתכם הכל, של זה כל אדם, שיראה כל אחד מעלות חברו ולא חסרונם, והבן.
והנה אם האדם מדמה בנפשו שהוא איש הישר בעיני אלקים ואנשים, אז נעשה לו כהיתר לדבר לשון הרע ורכילות ולבייש את חברו, וממילא נצמח מזה מחלוקת ודברי ריבות בשעריך, ונעשה פירוד לבבות בין הדבקים אלו ישראל שהם דבקים בהשם ברוך הוא ויתעלה, ואלה שנא ד' קלקיך (שמות כ,ב), ואמר אליהם בלשון יחיד, יען שהיו בני ישראל כאיש אחד בלב אחד, (כמו שפרש"י ז"ל על הכתוב "ויחן שם ישראל"), וביקש מהם (דברים הף,כו) "ומי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי" וגו' "כל הימים", להיות באחדות ורעות, אז בטוח אני ולא יהיה לך אלקים אחרים, כי כל המתגאה כאילו עובד עבודה זרה (סוטה ד:).
ובזה פירשתי הכתוב (דברים כו,יד) "לא אכלתי באוני ממנו ולא נתתי ממנו למת שמעתי בקול ד' אלקי עשיתי ככל אשר צויתני". רצה לומר דאם האדם מלשין על חברו, אמרו חז"ל (ערכין טו:) קטיל לשלשה אנשים, למספרו ולמקבלו ולאומרו. וזה שאמר "לא אכלתי באוני ממנו ולא נתתי ממנו למת", היינו שלא ספרתי לשון הרע, וממילא לא הרגתי לשום איש. ומהיכן זכיתי למדה טובה זו, יען ששמעתי בקול ד' אלקי, כדאמרו חז"ל (מכות כד.) אנכי ולא יהיה מפי הגבורה שמענו. ועוד זאת היה לי בעוזרי מחמת ש'עשיתי ככל אשר ציותנו', כמו ש'הכל' מצוה אותי, לראות אצל אחר המידות, אבל אצלי הייתי במידת שפלות וענוה ועוד תקנה יש לו לאדם שישיג את מידה הנעלה ההוא ולנצח את היצר הרע שמפתו להתגאות, אם יסתכל שסופו רימה ותולעה ולעפר ישוב, ואם כן למה לו להתגאות.
ובזה אתי שפיר הכתוב הנ"ל, "והיה כקרבכם אל המלחמה", היינו להילחם עם היצר הרע. "ונגש הכהן", היינו המנהיג, "כי שפתי כהן ישמרו דעת (מלאכי ב,ז), ויזהירם "ודבר אל העם", ויאמר להם בלשון הקודש, שלשונם יהיה קודש, שישמרו אותו מבלי להרע עמה לאחר, שלא ידבר עמה רכילות ולשון הרע. "ויאמר אליהם שמע ישראל" (מלשון (שמואל א טו,ד) "וישמע שאול") שיתאחדו ויתלכדו להיות באחדות, וזאת אי אפשר להשיג כי אם כשישמרו שלא ינקשו בלשונם, וממילא יהיו באחדות, ואז אפילו אין בכם זכות אחר רק זאת, כדאי אתם להושיע מיד אויביכם. ועוד יש לכם תקנה אחרת שתזכו להשראת השכינה, וד' הולך עמכם, אם תשים לפני עיניכם מחנה 'הארון', שזה סוף כל האדם, אז בטח תנצחו את היצר הרע, והבן.
וכן הדבר כשאדם מדמה בנפשו לאמר שכל אלה שברכו ד' בכל טוב, הוא בשביל כחו ועוצם ידו הוא עשתה לו החיל הזה, ובשביל שיש לו רגלים לרוץ מהרה אחרי טרף לבני ביתו, יחשוב אם ד' יעצור את השמים ולא יהיה מטר, אז לא יתנו פרים עץ השדה, והשדה לא תצמח והארץ יהיה שממה, ואז יראה כי אין חכמה ואין עצה ואין תבונה נגד ד', ואז תיכף יכנע לבבו מבלי להיות ברשת הגאוה.
וזהו "יקח נא מעט מים", רצה לומר שאתה תוכל לראות מזה שחלילה לו לאדם להיות בעל גאוה, ולדמות שמעצמו על ידי שיש לו רגלים לרוץ מהרה הרכיש לו כל החיל הזה, הלא אם "יקח… מעט מים", שהקב"ה יעצור את השמים ממטר, אז תיכף "ורחצו רגליכם" אתם מוכרחין לרחוץ את [ה]עפר מרגליכם שהייתם עובדים להם, באומרם שעל ידי הרגלים היה להם כל אלה. ואתם תראו "והשענו תחת העץ", שאתם מוכרחין להשען על אבינו שבשמים הנותן לחם לכל בשר. ואם על ידי זה עוד לא ירך לבבך, אז יש תקנה "והשענו תחת העץ", שאתם מוכרחין להשען על אבינו שבשמים הנותן לחם לכל בשר. ואם על ידי זה עוד לא ירח לבבך, אז יש תקנה אחרת. כדאמרינן (סוכה נב:) תנא דבי רבי ישמעאל, פם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נמוח, כדכתיב (ישעיה נה, א) "הוי כל צמא לכו למים", והיינו על ידי מים כנ"ל, ו"אם ברזל הוא מתפוצץ" וכו', עיין שם.
וזה שאמר המסורה, אם על ידי התקנה הנ"ל של 'מים' אתה מנצחו ונימוח הרי טוב, ואם ברזל הוא שנתקשה לבבך על ידי יצר הרע, שאין אתה יכול לנצחהו, אז, הברזך מעפר יקח, ואתה תוכל להסיר ממך על ידי שתסתכל שאדם יסודו מעפר וסופו לעפר, ואז בטוח לא ינצחהו. ודוק.
(תולדות ישראל, הרב זאב וולף גינצלר הי"ד, מהדורה חדשה, ניו יורק תשע"ב, עמו' פב-פד)
"ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ד' לי לאלקים". ונראה לי על פי שאמרתי לרמז בדרך מוסר מה שכתבו הספרים הקדושים (יוסד יוסף פ"ב) פעולה שלא יבא האדם לידי הרהור עבירה חס ושלום, ושלא יסור מדרך הישר והטוב הסולל לו מבית אביו, שיחשוב תמיד וישום נגד עיניו דמות דיוקנא של אביו.
ואמרתי לרמז בדברי חז"ל (ברכות ה:) אבא בנימין אומר, על שני דברים הייתי מצטער כל ימי, על תפלתי שתהא לפני מטתי, ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום. הרמז, 'אבא', אם האב חפץ, 'בנימין', שבנו יהיה נוטה לצד ימין דקדושה, אז צריך שיוכל לאמר כל ימי הייתי מצטער על שני דברים, על תפלתי, שזה היה העיקר תפלתו שבנו ישים תמיד נוכח עיניו, לפני מטתו, כאילו עומד לפני מטתו, בעת שהנני שוכב על ערשי ערש דוי ונפשי יצאה בדברו אתו, שבל יסור מדרך הישר והטוב, ואם זה יהיה תמיד לפני עיניו, בטח גם כי יזקין לא יסיר מדרך הטוב והישר. וגס על זה צריך לו לאב לבקש, שיהיה מטתו נתונה בין צפון לדרום. ובין צפון לדרום יש מזרח ומערב, שלא לבד כששקע שמשו של הצלחה והערוב אצלו, כי אם גם כששמש הצלחה זרח ולא מש מאהלו, גם כן יזכור על מטתו של אביו, בכדי שלא יבעוט בד' כשיהיה לו מכל טוב, והבן.
וזה שאמר יעקב אבינו, "ושבתי בשלום אל בית אבי", אני חושק ומשתוקק תמיד לשוב אל בית אבי, אפילו כשאצלי שלום וברכה. והטעם שאני אוכל לזכור תמיד ואינני שוכח מבית אבי, יען והיה ד', המדת הרחמים, דומה עלי לאלקים, כאלו הוא מדת הדין. וכידוע מהרב הקדוש הרבי רבי בער זי"ע (הובא בייטב פנים אבני זכרון אות כה) על הכתוב (תהלים לו,יא) "משוך חסדך ליודעך", שהחסדים שאתה משפיע ליודעיך, דומה להם כאילו האל ברוך הוא נוקם, יען שחושבים שאינו מגיע להס לרוב פשעיהם. וזה שאמר ושבתי אפילו בשלום אל בית אבי, והבן.
"ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ד' לי לאלקים". ונראה לי על פי שאמרתי לרמז בדרך מוסר מה שכתבו הספרים הקדושים (יוסד יוסף פ"ב) פעולה שלא יבא האדם לידי הרהור עבירה חס ושלום, ושלא יסור מדרך הישר והטוב הסולל לו מבית אביו, שיחשוב תמיד וישום נגד עיניו דמות דיוקנא של אביו.
ואמרתי לרמז בדברי חז"ל (ברכות ה:) אבא בנימין אומר, על שני דברים הייתי מצטער כל ימי, על תפלתי שתהא לפני מטתי, ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום. הרמז, 'אבא', אם האב חפץ, 'בנימין', שבנו יהיה נוטה לצד ימין דקדושה, אז צריך שיוכל לאמר כל ימי הייתי מצטער על שני דברים, על תפלתי, שזה היה העיקר תפלתו שבנו ישים תמיד נוכח עיניו, לפני מטתו, כאילו עומד לפני מטתו, בעת שהנני שוכב על ערשי ערש דוי ונפשי יצאה בדברו אתו, שבל יסור מדרך הישר והטוב, ואם זה יהיה תמיד לפני עיניו, בטח גם כי יזקין לא יסיר מדרך הטוב והישר. וגם על זה צריך לו לאב לבקש, שיהיה מטתו נתונה בין צפון לדרום. ובין צפון לדרום יש מזרח ומערב, שלא לבד כששקע שמשו של הצלחה והערוב אצלו, כי אם גם כששמש הצלחה זרח ולא מש מאהלו, גם כן יזכור על מטתו של אביו, בכדי שלא יבעוט בד' כשיהיה לו מכל טוב, והבן.
וזה שאמר יעקב אבינו, "ושבתי בשלום אל בית אבי", אני חושק ומשתוקק תמיד לשוב אל בית אבי, אפילו כשאצלי שלום וברכה. והטעם שאני אוכל לזכור תמיד ואינני שוכח מבית אבי, יען והיה ד', המדת הרחמים, דומה עלי לאלקים, כאלו הוא מדת הדין. וכידוע מהרב הקדוש הרבי רבי בער זי"ע (הובא בייטב פנים אבני זכרון אות כה) על הכתוב (תהלים לו,יא) "משוך חסדך ליודעך", שהחסדים שאתה משפיע ליודעיך, דומה להם כאילו האל ברוך הוא נוקם, יען שחושבים שאינו מגיע להם לרוב פשעיהם. וזה שאמר ושבתי אפילו בשלום אל בית אבי, והבן.
(תולדות ישראל, הרב זאב וולף גינצלר הי"ד, מהדורה חדשה, ניו יורק תשע"ב, עמו' קפט)
בהגיעם לאושוויץ הופרדו בני הזוג. ב-11.10.44 הצליח נתן להעביר פתק לאשתו, בדרך לא דרך, בה כתב שהוא מאושר לשמוע שהיא בריאה ושהוא חש בטוב למרות שקצת רזה, עוד הוסיף וכתב: "אני מחזיק מעמד, חדור אמונה". בתחילה עבד במחצבה, אחר כך הועבר ככל הנראה לעבוד כרופא עינים בבית חולים מקומי ובמחנה הכורים יאבורזנו שליד אושוויץ. המחנה פונה ביום ד' בשבט תש"ה (18.01.1945). נתן, שצעד ב"צעדת המוות", הגיע למחנה בלכהמר, משם המשיך לכיוון דכאו ביום ו' בשבט תש"ה (20.01.1945). יהודי שהיה עם הרב נתן באושוויץ העיד לימים כי נתן לא איבד לרגע את שלוותו ואת אמונתו, עד שנעלם בצעדת המוות.
