מכתב מהרב יעקב שלום קליין הי"ד – חלק ב
וסיפר לי אחיו דודי הרבני החריף מוה"ר מרדכי ליב ע"ה שהיו אנשים אשר פחדו ממנו מחמת שהכירו אותו מכבר לקנאי בדברים הנוגעים אל הדת, ויראו שעל אחת כמה וכמה עכשיו שהוא רב וחכם עדיף מנביא. והבין את כל זאת ואמר בדרשה ראשונה שלו לישב הקושי גבי מעשה דזמרי בן סלוא שפנחס קנא לד' והיכן היו משה ואהרן מנהיגי העם? אבל התירוץ שלרב ומנהיג להיזהר כל מעשיו יהיו באופן שיוכל להעמיד דבריו עפ"י דין, כי אם המצא תמצא שהכביד באיזה עניין על העם לפני משורת הדין לא ישמעו לקולו גם במה שמחויבים עפ"י הדין, כי יאמרו גם זאת רק חומרא היא. והנה בועל ארמית רק קנאים פוגעים בו, אבל מיתת ב"ד עפ"י דין תורה אינו יבוא על זה. על כן משה ואהרן, אף שבוודאי בערה בקרבם מעשה הנבלה מכל מקום היו צריכים לשתוק. רק פנחס שעדיין לא נתכהן ולא היה מהמנהיגים, הוא היה יכול לחגור חרבו על יריכו לשלם נקם על מעשה נבלה. על כן "ויקם פנחס מתוך העדה" בעלי בתים כמו שאר בעלי בתים, "ויקח רומח בידו". ישב במנוחה ובכבוד גדול וכל העם שומעים לקולו והרביץ תורה עם בחורי חמד ונעשה פקיעיה שמיה. ולא ארכו הימים ונתקיים דיבורו של אביו ז"ל כי פנה אליו ק"ק פאפא לקבלו לרב אב"ד. והיה נבוך כדת מה לעשות, כי היה קשה עליו פרידתו ממקום אביו הגאון זצ"ל וממקום אשר כיבדו אותו ביותרת הכבוד, והעולה על כלנה מחמת דברים הנוגעים בענייני הדת. והי לו בזה חילוף מכתבים עם גדולי הדור ונעתק המכתב אשר ערך אל רבו מרן המר"ם שיק זצ"ל שבו מבאר הספיקות שלו ומה שלבו נוקפו בעניין זה, ותשובת רבו אליו, וגם מכתב אחד נאה מאד מהגאון ר' אהרן דוד דייטש זצ"ל שהיה אב"ד דק"ק ב' דיארמוט:
ב"ה יום ה' פרשת תולדות תרל"ה לפק"ק סערעד יע"א. אל כבוד אדמ"ו גאון ישראל וקדושו פאר הדור ומופת הזמן מרא דכולי תלמודיה בהעומד לנס עמו יהיה ה' אלקיו עמו ויזכה לחזות בנועמו ה"ה הגאון האמתי האב"ד דק"ק חוסט יע"א יאיר נרו לנצח וישכון בצלצח, לו ולכל ביתו נאוה קודש ולכל הנלוים אליו שלום וכל טוב עד עולם. אדמ"ו! אחרי הקידה והשתחויה לפני הדרת גאונו נ"י ואחרי התפלה למחיה חיים שעוד רבות בשנים יחייהו ויחזקהו על העבודה וירבה גבולו בתלמידים הגונים לטובת כל בית ישראל אמן. צריך אני להתנצל על אשר אני מטריחו במכתבי זה כי ידעתי שהזמן יקר בעיניו מכל, כי אומנם דבר גדול יש לי לדבר לפני המלך מלכא דרבנן, ואני מאז הורם העטרה מעל ראשי הנגיד אאמו"ר הגאון זצ"ל נשארתי לעצמי ומה אני? נבער מדעת ולא בינת אדם לי. ואל מי יש לי לפנות אם לא אל אדמו"ר אבוהון של ישראל, ד' יחייהו וישמרהו, אשר אני מקטני תלמידיו הדבקים בו ובתורתו הוא יהיה לי לאב ולמורה דרך ובטובו ינהלני על מי מנוחות ונס יגון ואנחות, ועל ראש אדמו"ר הגאון נ"י יחולו ברכות אמן.
ועתה אימא גופא דעובדא הכי הוי לפני חג השבועות העבר קבלתי מכתב מאקרו"ט דק"ק פאפא יע"א אשר בו קראוני בקריאה של חבה לקבל עלי משרת הרבנות בקהלתם המפוארה, וכתבתי מיד ולאלתר שאני תמה עליהם מה ראו על ככה לחשוב עלי שאעזוב את מקומי בתוך שנה הראשונה אשר אני ממלא את מקום אאמ"ו ז"ל וחשבתי למשפט שלא יהיה לי שום דבר עוד עמהם בעניין הזה. אומנם מחרת יום הכיפורים בא אלי איש נכבד מק"ק הנ"ל והראה לי כתב שהוא שליח אקרו"ט ששלחוהו לשמוע הדרשה מפי והפציר בי עוד הפעם לקבל עלי עול הרבנות בקהלתם ועל כל פנים לדבר עם האקרו"ט פה אל פה בעניין זה אם יבואו לכאן, או אם יגבילו הזמן לבוא לע"מ וויען, ואמרתי לו הן. ובחול המועד סוכות קבלתי מכתב מאקרו"ט אשר בו חלו פני עוד הפעם להתרצות להם ולבוא לע"מ וויען ביום ג' פרשת נח, ואחרי חג דסוכות כתבתי להם שאני את מוצא שפתי אשמור ובוא אבוא ולא אאחר. אחרי זה שמעתי שהאקרו"ט כתב מכתב כזה גם כן להרב דק"ק ווערבוי נ"י וקראוהו על יום ב' פרשת נח גם כן לע"מ וויען, והסכמתי בלבבי שלא לילך לשם, וכן עשיתי, אבל שלחתי לשם מכתב על ידי אחי נ"י בו כתבתי להם שאין לו הדרך להלאות שני תלמידי חכמים היושבים על כסא הרבנות ולהעבירם תחת עין הביקורת כבני מרון וזה יוצא וזה בא, ובפרט שיודע אני בעצמי שהרב דק"ק ווערבוי ראוי יותר לאיצטלא זו ממני.
ואחרי ח' ימים קבלתי עוד הפעם מכתב מהאקרו"ט בו קבלו עלי שלא שמרתי מוצא שפתי, ואם כי התנצלתי במה שכתבו להרב הנ"ל, על זה כתבו שהוכיחו לעשות כן על פי תקנת קהלתם וחלו עוד הפעם פני להגביל הזמן והמקום. ועל זה השבתי להם שאני נכון לבוא אל עיר פעסט ביום ב' פרשת חיי שרה, וביום זה באו מק"ק פאפא שמונה אנשים שיש להם צורה ובראשם הרה"ק דשם ובתוכם הנגיד הרבני החרוץ מו"ה מ' שטיינער נ"י והנגיד הרבני החרוץ מו"ה עקיבא סופר נ"י בנו של הגאון דק"ק קראקוי נ"י יע"א, ודברתי עמהם ארוכות וקצרות ואמרתי להם שהרב דקהלתם צריך להיות איש גבור חיל, כי כבר נמצאו בהם כמה וכמה אשר רוח אחרת אתם, רוח עוועים, ואם כי לכעת לא ירעו ולא ישחיתו, מי יודע מה יולד יום. ואני בשנים נער, לא ידעתי לדבר את אויבים בשער, וגם זאת ישימו על לבם שאני יושב בתוך עמי בשלום ובשלווה. ואם יש שום הווה אמינא שלא אוכל לעשות דבר לכבוד שמים, למה זה יטרידוני ומשפחתי ממקום מנוחתי פה אשב כי אויתיה, כי לא למען בצע כסף אלך ממקומי, ורק כי הם ידברו על לבי לאמור: אתה האיש אשר נקווה כי על ידו יורם דגל התורה במקומינו בעזרת ה' יתברך. ושאלתי את פיהם אם אוכל לקוות שבמקומם יהיה לי ישיבה עם תלמידים הגונים, ועל זה אמר לי הרבני המופלג מו"ה עקיבא סופר נ"י הנ"ל שלפי דעתו המקום גורם שבעוונותינו הרבים התלמידים ישתו ממים הרעים. ואם כי אחר כך חזר מדבר זה ואמר שלפי דעתו אוכל ללמוד עם בחורים אשר אדע שתוכם כברם, כי האנשים אשר היו אתו הרימו קולם עליו בדברו כן, אבל מכל מקום גם אני מסכים בלבבי ותפסי לשון ראשון. החופה אינה בבית הכנסת והבימה היא אצל הארון, אך כפי מה שאמרו לי אינו על דרך הבתי הכנסת החדשות, וגם הבטיחני שאם אבוא אליהם יתקנו את הכל, כי גם מחשבתם בלאו הכי ליתן הבימה באמצע, כי על ידי זה ירוויחו גם איזה מקומות לישיבה בבית הכנסת כפי דבריהם. ואחר דברו הדברים האלה לא יכולתי לומר מיד שאף על פי כן לא אוכל לילך אליהם. ואמרתי שעיני תלויות אל אדמ"ו הגאון נ"י, את פיו הקדוש אשאל ובכל אשר יאמר לי אעשה הן לרחק והן לקרב. והיום הזה קבלתי עוד הפעם מכתב מאקרו"ט דשם הלוטה פה, בו מבקשים ממני להודיעם את דברי אדמ"ו נ"י.
ועתה נא ונא יסלח לי על הטרחתי ויחווה לי דעתו דעת תורה ודעת מכרעת ואחר דברו לא אשנה. עוד זאת ידע אדמ"ו גאון ישראל נ"י שכאן סערעד מקום אאמ"ו הגאון זצ"ל כפי מה שאמרו לי נכבדי הקהלה אם אלך מהם לא יקבלו עליהם זמן זמנים טובא רב ומורה, והדבר קרוב שבעוונותינו הרבים ילכו ח"ו מדחי אל דחי, לעומת זה רובם ככולם שומעים לדברי, כאשר היו עם אאמ"ו זצ"ל כן הם אתי מכבדים התורה ומחזיקים ידי תלמידי, וייטיב נא אדמ"ו עטרת ראשי נ"י להשיבני במוקדם האפשרי למען אוכל להשיב את אקרו"ט דבר ולא חצי דבר. זאת ייטיב נא עמדי לכתוב על דבר זה למען אוכל לשלוח העתק התשובה אל האקרו"ט, ואדמ"ו חכם עדיף מנביא, ובזה הנני יוצא בקידה ובשים שלום מעתה ועד עולם, דברי עבדו ותלמידו הנאמן הנושק כפות ידיו ורגליו, המצפה לתשובה ברורה במהרה, הק' משה הרש פוקס.
והא לך מכתב אחד ממרן מהר"ם שיק זצ"ל. שיל"ת חוסט יום ד' פרשת שמות תרל"ה לפ"ק. החיים והשלום וכ"ט לאהובי תלמידי הרב הגדול המפורסם כש"ת מוה"ר משה הרש פוקס נ"י אב"ד דק"ק סערעד יע"א. היום הזה שמעתי שוב שאנשי ק"ק פאפא לא יעמידו הבימה באמצע עדיין, וגם יש לחוש שלא יעשו כן גם לעתיד. ואני הנה כבר כתבתי למעלתך באיגרת ראשון שלדעתי טוב אם מקומך אל תנח, וכתבתי טעמי הדבר ואחר כך כשהרבית התנצלות בטעלעגראם וראיתי בדעתך הרמה שאתה נוטה לקבל המשרה ההיא, וסמכתי שמסתמא בחנת שאין לחוש למה שחששתי, וכתבתי בטעלעגראם שמצדי אין עיכוב. ויותר מזה לא יכולתי לכתוב בטעלעגראם. ומיד אחרי זה כתבתי לך בפירוש הדברים שאפילו אם תרצה להם על כל פנים בוודאי לא תזיז ממקומך עד שתדע שהבימה היא כבר באמצע. וגם כתבתי שם שבוודאי תשתדל שלא תשאר קהלתך כצאן בלי רועה, אלא תתאמץ שקודם נסיעתך יבחרו שלשה רבנים ראויים ומהם יבררו אחד ושלא ישונה מזה. והנה עתה ראיתי שאני מוכרח להעיר אותך עוד הפעם על זה כי יש לחוש טובא לחילול השם שיאמרו שהרב דק"ק חוסט התיר שתעמוד הבימה כמו שעומדת בקאהרשוהל וגם לשאר דברים הנעשים שם. ולזאת אני מבקש ממעלתך שבוודאי לא תזיז ממקומך אפילו אם מוסכם אצלך ליסע שמה עד שתדע בבירור שהבימה עומדת באמצע וכם שהסירו כל שאר דברים הנעשים בקאהרשוהל שאינם ראויים לנו. ולא תסמך על הבטחות ואמתלאות, אלא אם כן ידוע לך שנעשה כל זה בפועל כמנהג אבותינו, וכבר כתבתי לך זה פעמים. ואתמול כתבתי למעלתך גם כן שראשי הקהל דסערעד בקשו ממני לדבר על לבך שלא תנח מקומך. וכתבתי לך שבוודאי זה דבר גדול בזמן הזה במקום שיש לחוש טובא להניח אותם כצאן בלי רועה, בפרט מקום שאביך הגאון המנוח זצ"ל שמש שם הרבה שנים שלא יבוא על כסאו איש שאינו הגון. ולזה צריך מתינות גדול ובחינה רבה. וד' יהיה עמך וידריכך בדרך אמת, דברי אוהבך ורבך, הק' משה שיק מברעזעווא.
וזה העתק מכתב של הרב הגאון דק"ק ב' דיארמוט. בעזרת ה' יתברך יארמוט אור יום ד' פרשת שמות תרל"ה. יתענג על רב טוב כבוד אהובי ידידי הרב המאור הגדול חריף ובקי חותם תכנית כש"ת מוה"ר משה צבי נ"י האב"ד דק"ק סערעד והגליל יע"א ומצ"פ לק"ק פאפא יע"א. אחרי דרישת שלום תורתו יקבל פה מכתב מה ששלחו לידי אלופים קרו"ט דקהלתו והנני שולח לידו הטהורה העתק מה שהשבתי עליהם. והנה ארשה לעצמי להיות נדרש ללא שאלוני אחר כי בפעם אחת נועץ עמי בענות לבבו, אך היה אז העת דחוק קרוב להילוך הבי דואר והיה עלי לגמור אז מכתבים שהיו נוגעים בעניין הכלל. לכן השבתי בקיצור והיה בדעתי לכתוב אליו באורך, אך שוב נמנעתי גם מזה ע"י טרדות רבות. גם אמרתי אולי מן השמים שלא אדבר בזה. והנה יראה במכתבי שביארתי לבני קהלתו שק"ק פאפא קודמת, כי היא שדה רטושה, אך בכל זה לעניות דעתי להטיל תנאי בדבר אם יתרצו לבנות הבימה באמצע, ויעשו זאת טרם בואו לשם, כי אם יניח הדבר עד שיבוא לשם לעניות דעתי לא תעקר ממקומה, כי תמיד יהיה להם תירוצים, ויצר הרע ממציא תירוצים עד אין מספר. ואספר לו עובדא כאשר נתקבל בעל הפלא"ה לק"ק פפד"מ מק"ק לעחוויטץ שהיה בימים ההם מהלך רב כי בזמן ההיא לא היו דרכים מתוקנים, כתבו ששום דבר לא יביא, לא ספרים ולא בגדים, ולא כרים וכסתות, רק כסף וזהב שיש לו, כי על כל אלה היו מתרבים הוצאות הדרך מכדי שווים. ואת הכל ימצא שם מוכן ומתוקן. ושלחו לו סכום רב על הוצאות, ועוד שלחו לו חילופים שיוכל ליקח הוצאה בכל עיר גדולה. והנה היה בפפד"מ בעת ההיא איש אחד, חזן ושוחט, שהיו מרננים עליו במעשים לא טובים, אך היה לו משפחה גדולה וצד גדול שהיו מחזיקים בידו. והנה אחר שנתקבל בעל הפלאה, הרבה בעלי בתים נכבדים ויראי ד' הודיעו לו העניין בכתב וביקשו ממנו שישתדל אצל האקרו"ט שיסירו החזן הזה ממעמדו, ולא השיב להם כלל, גם להאקרו"ט לא כתב. שוב כתבו אליו שנית והניחו לאשר המכתב מן הבי"ד של ק"ק פפד"מ, והבי"ד כתבו שהאנשים האלו הם בעלי צורה ביראת ד' ותורה ועושר, ובכל זה לא השיב להם וגם לא אל הבי"ד. והיה הדבר תמוה בעיניהם, כי היה מפורסם בצדקתו כי הוא קנאי בן קנאי, ואיך יחריש למילתא דאיסורא. ויהי כאשר בא לק"ק פפד"מ אונא אחת או שתים קודם לק"ק פפד"מ היא ק"ק בון, ולשם קדמו פניו אקרו"ט והבי"ד ורוב נכבדי ק"ק פפד"מ, ושם דרש ואבלו סעודת הצהרים. ויהי כאשר הגיע העת לעלות על העגלה וליסע עוד כבדת הארץ לק"ק פפד"מ לא רצה הגאון בעל הפלאה ליסע, ואמר שישבו, שיש לו עוד לדבר דבר. ושאלו מה הוא, אמר שיש בפפד"מ שוחט וחזן שמרננים עליו דברים אשר לא טובה השמועה, והשיבו הקרו"ט שבשביל זה אין להמתין כי ירד היום ושיסעו ובק"ק פפד"מ ישיבו בי"ד ויטענו הבעלי דין ויקוב הדין. ואמר הפלאה שהוא בשום אופן לא יסע לק"ק פפד"מ, כי בכאן צריך לגמור הדבר. והפצירו בו עד בוש שיסע ויגמרו הדבר בק"ק פפד"מ, והוא נשאר על מעמדו שאינו נוסע לק"ק פפד"מ אם לא יוגמר הדבר בכאן. אמרו שאין כאן העדים הנצרכים, אמר מה בכך, והוא בשום אופן לא יסע לק"ק פפד"מ עד שיוגמר הדבר קודם ביאתו, וימתין בכאן ויבאו העדים לכאן. וכיוון שאם היו צריכים לברר דבר זה בבי"ד בעדים היה צריך מושב בי"ד זמן רב והיה זה בושה גדולה לק"ק פפד"מ שהרב לא ייסע למקום מושבו, וממילא שלא היו כאן עדים, לא לעוזריו ולא למתנגדיו, כי היה ממש בהדבר, הוצרכו לפשר דרך פשר שהחזן יעקר מיד מפפד"מ ויתנו לו סיפוקו שלש שנים.
והנה מה שלא הוגבה העדות לא היה ביוש למשפחתו, ולא נתעורר המחלוקת גדולה. שוב כאשר הכירו גודל קדושתו של ההפלאה שאלו אותו למה לא השיב להם כל הזמן, ואמר להם מה יכולתי להשיב לכם, אם אשיב לכם כשאבוא לשם אבדוק את הדבר, הלא אתם כתבתם לי כדי שאעשה מיד. ואם הייתי כותב להקרו"ט היה הקרו"ט משיבים לי כשיבוא רבינו ידין על הדבר. ואם הייתי משיב להם כי לא אסע ממקומי עד שיוגמר דבר זה תחלה, הנה הבנתי מאחר שהבי"ד ואנשי צורה כמותכם לא יוכלו לעשות משפט בדבר איסור, בוודאי יש לשוחט זה צד חזק, ויתאמצו אלה מול אלה בהכחשת עדות מצד זה לזה, ורבים אשר מחמת יראה יעברו על "ואם לא יגיד", ואם אז ארצה לגמור הדבר בלי עדים ושלא אסע עד שיוגמר הדבר, יחשבני לפתי המבקש לגמור משפט שלא שמע, ויאמרו ישב ר' פנחס על מקומו בלעחוויטץ והחזן יישאר בק"ק פפד"מ, ומה תועלת היה לכם. אכן כאשר הביאני עד כאן לבון, רחוק פרסה מפפד"מ, לא יוכלו לומר ישב ר' פנחס בלעחוויטץ.
והנה ממש כן הדבר אם יבוא מר לשם טרם יתקנו הבימה, שוב לא יתקנו אותו, אפילו אם יבטיחו אלף פעמים, כי בעוונותינו הרבים המתחדשים הם ילחמו בכל עוז בעד ההבל, ואנחנו בעוונותינו הרבים עצלים וידינו רפות ללחום בעבור האמת. ועל כל פנים הוא חוקות הגוי, במקום הצדק, מקום מקדש מעט, ומה נאמר לכבוד הגאונים אשר הם בארץ חיים ואסרו לכנוס לתוכו. ולכן הגם שאפשר לפר"מ כסות עיניים, שהגאונים התירו לו ללכת שמה, אבל באמת החוקות הגוי וחלק הגאונים אשר בארץ החיים מי יתיר. ולדעתי יכתוב לק"ק פאפא, כי בני קהילתו טוענים נגדו אם הוא נוסע לקהלה שעקרו את הבימה ממקומו, גם הם יעקרו הבימה. ולכן אי אפשר להלוך לשם עד יתקנו הבימה כדרך כל ישראל. והנה אם כן יעשו בני ק"ק פאפא יעלה מר ויצליח, אכן אם לא יעשו כן, רק יבטיחו דלאחר זמן שיהיה שם יתקנו, לדעתי יבטיחו על שווא. פעם לא יהיה להם ממון, ופעם לא יהי להם בוימייסטער, ואילו יביאו להם קאמיסיאנען שבהרוס הבימה ייפול הבניין, ואין קץ לדברי רוח ושקר אשר ילחמו בהם המתחדשים. ואז מקום אביו הגאון זצ"ל אל יניח, כי הם נהגו כבוד במר אביו והספיקו צרכיו, מה שקהילות רבות וגדולות אינם נותנים. בפרט שיבטיחו לו עתה מחדש כאשר כתבתי להם. לכן להם משפט הקדימה, ולדעתי יתייעץ עוד עם ידידינו הצדיק מוה"ר יצחק רייך נ"י, הגם שהוא אינו תלמיד חכם, אבל בחר בו ה' יתברך לזכות לבבו, ונתן לו שכל זך, ונשמעין מיליו כצורבא מרבנן [=כצורב מן החכמים], והוא בקי בטוב הבעלי בתים מאד מאד. וכאשר ייעץ לו, כן יעשה, כי ראיתי פעמים רבות כי הד' עמו, ויכבדני נא בתשובתו. ועל דבר השאלה שכתב לי פר"מ בעניין הברענערייא, והשבתי לו ואמרתי לו שישאל את פי הגאונים דק"ק חוסט וק"ק סעליש אם מסכימים הם להורות כדברי החתם סופר, יודיעני נא מה השיבו אליו. וד' בחסדו יתקנו בעצה טובה ויראינו בטוב ירושלים ולשמוח בשמחת בחיריו. הכותב דבריו הדורש שלום תורתו אוהבו הנאמן המכבדו הק' אהרן דוד בהרב מוה"ר א"א זצלה"ה דייטש.
על פי עצתם קיבל עליו הרבנות הנ"ל בתנאי כפול שעליהם לתקן הבימה עוד טרם בואו לשם, ואם לאו אז בטל ומבוטל כתב ידו שנתן להם שמקבל הרבנות ועליהם להחזיר כתב יד שלו (עיין ביד רמה ח"ד סי' ק"ז). ידי היראים לא היו עוד אז תקיפה שיוכלו למלא את רצונו עוד טרם בואו, רק הבטיחו שכאשר יהיה שם הכל על מכונו יבוא בשלום. אבל הוא עמד על דעתו ולא הלך לשם ונשאר על משמרתו הראשונה בק"ק סערעד כשבע שנים והרביץ תורה וטהרה בישראל, עד אשר יצא לו שם כאחד הגדולים בישראל. ונוסף על זה רובי חכמתו והשלמתו במדעים, צדקתו וענוותנותו ומידות התרומיות, ואז נקרא מאחת הקהילות היותר גדולות ונכבדות באונגארן קהל עדת ישורון נאדיוואראד לכהן שם בתורה רב אב"ד. מראש סירב לקבל משא העם הכבד ההוא, אבל אחר כך גמר בלבו שאם מד' יצא הדבר, נכון הוא לקבל הרבנות דשם, באשר כתב במכתבו שהשיב לק"ק נאדיוואראד, וזה לשונו:
ב"ה יום א' לסדר והיה עקב תשמעון תרמ"א לפ"ק סערעד יע"א, ישראל אשר בו יתפאר ד' פניו אליו יאיר, הנכבד ידיד נפשי הרבני המופלג בתורה ויראה חכם וסופר אשכול הכופר בנם שלך קדושים ואילי תרשישים הנגיד המפורסם כש"ת מוה"ר ישראל אוללמאן נ"י רב הקדוש דק"ק נאדיוואראד יע"א. ידידי! אחרי דרישת שלומו הטוב טרם כל שיח את פני מעלת כבוד הרב נ"י שאל יתן אשר בנפשו על אשר אחרו פעמי תשובתי על שאלת פי חכם בהיותו בביתי ונהניתי מזיו כבודו ומנועם דבריו בחברת האיש היקר מודע לבינה הנגיד מוה"ר שמואל פישמאן נ"י, כי על אמונתי לא יכולתי להשיב דבר ברור כאשר עם לבבי עד היום, הן מחמת צער הימים שעברו אשר לא מסומן הדבר לישא וליתן בהם בעניין גדול, והן מצד העניין הנכבד אשר צריך מיתון ויישוב הדעת היטב. ועתה אחרי בואי עמי אל עמק יהושפט וחפשתי בחורי ובסדקי לבבי, ומצאתי כי תודה לה' יתברך אש זרה לא תוקד בקרבי, להרבות עושר וכבוד אין רצוני, אמרתי ה' יתברך יודע ועד כי לא לכבודי ולא לכבוד בית אבא כוונתי. הוא הטוב בעיניו יעשה, ואם רצונו יתברך שאלך בשליחותו להיות מורה לצדקה בקהלכם המפוארה, אם כי יודע אני שאיני כדאי לזה ולב יודע מרת נפשו, מכל מקום הנני לקבל משא העם הזה עלי ובכל מאמצי כוחי אשתדל להפיק רצון מד'. ועתה אם יתנו אנשי קהלתי יצ"ו את עיניהם בי לטובה אני מוכן לשרתם בכל לב ומאד, ומעלת כבוד הרב נ"י חכם ומבין מדעתו כי אם מד' יצא הדבר עדיין צריך לדבר מאיזה דברים הנוגעים לכבוד שמים וכו'. אוהב נפשו השוחר טובתו ומצפה לתשובתו, הק' משה הרש פוקס.
(מתוך מכתבו רבי יעקב שלום קליין הי"ד, בראש הספר "יד רמה" מאת רבי משה הרש פוקס)
הרב מאיר הכהן ווארשאוויאק נולד בשנת תרל"ב (1872) לאביו הרב יעקב אליעזר הכהן. את תורתו למד מאביו בישיבות הגדולות בפולין. כבר מצעירותו שקד על התורה וחידש חידושים מקוריים ועמוקים, ונודע כעילוי מצוין. הוא נשא לאשה את בתו של הרב פנחס אליהו, רבה של העיירה ראקוב ורב בערים וירשוב ולוטומירסק וחתן האדמו"ר מראדימין. כבר בהיותו בן 19, בשנת תרנ"א (1891), מונה הרב מאיר הכהן ווארשאוויאק לתפקיד אב"ד לוטימירסק שליד לודז' וניהל בה ישיבה של בחורים מופלגים בתורה. הוא הוציא לאור חלק מכתבי החידושים מאת סבה של אשתו, רבי דוד דוב מייזליש, והדפיסם בספר 'בנין דוד'. בתקופת מלחמת העולם הראשונה עבר לווארשא וכיהן בה ברבנות הפרבר מונקאטוב. הוא היה עסקן רב פעלים נמרץ לחיזוק הדת, אחד מרבני וורשה וכאחד מראשי רבני פולין, חבר 'מועצת גדולי התורה' ומפקח מטעמה על פעולות מרכז 'אגודת ישראל' בוורשה, שהשפיע רבות על החיים היהודיים הדתיים בפולין בכלל ובוורשה בפרט. הוא ערך את בטאון אגודת הרבנים '
הרב חיים אריה ברגלס הי"ד, חברו של הרב צבי אלימלך תלמוד, היה חסיד גור ומבאי ביתו של רבי משהניו מבויאן, תלמיד חכם ועילוי, פעיל בתנועת צעירי "אגודת ישראל" שאף השתתף בוועידות התנועה. הוא היה מתלמידיו הקרובים והטובים ביותר של הגאון רבי מאיר שפירא ב"ישיבת חכמי לובלין". לאחר פטירת ראש הישיבה נמנה הרב חיים אריה על ראשי ועד תלמידי הישיבה. מלבד היותו למדן מופלג ונואם מעולה ברעיונות מבריקים ובצורה מעולה, גדול בתורה במדות וביראת שמים, היה הרב חיים אריה מפורסם כבעל מחשבה מעמיק ביותר, בעל ידע כללי רחב וחכם בהוויות העולם. הוא נשא את אלטא בת 
